השדכן הוי כמו סרסור
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף פז עמוד א
מתני'. המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו, אם עד שלא נתמלאת המדה - למוכר, משנתמלאת המדה - ללוקח; ואם היה סרסור ביניהן, נשברה החבית - נשברה לסרסור
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף פז עמוד א
היה סרסור ביניהן - והמדה שלו כדמפרש בגמ' ודרך הסרסור לקנות מבעל הבית ומוכר לאחרים ומרויח
שולחן ערוך חושן משפט הלכות שלוחין סימן קפה סעיף א - סעיף י
הסרסור שליח הוא, אלא שנוטל שכר שליחותו….הגה: השדכן הוי כמו סרסור
פתחי חושן (ר׳ יעקב ישעיה בלוי, 1929-2013, חבר העדה החרדית) חלק ד פרק יד - שדכנות וסרסרות
שדכנות וסרסרות (דמי תווך) בכלל שכירת פועלים הם, ושיעור שכרם הוא לפי מנהג המקום
SawYouAtSinai - https://www.sawyouatsinai.com/laws-of-matchmaking.aspx
A common question that is asked to the SYAS office- What is the going rate that one should pay to a matchmaker if they successfully match you with your spouse (regardless if this is a friend, relative or volunteer matchmaker)? The current rate is approximately $3,000 per couple. The actual amount though should be discussed between the singles and their Rabbi
ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות חנוכה
מנהג מהר"י סג"ל שהדליק נרותיו מיד כשיצא מבה"כ כי אמר מצות נר חנוכה משתשקע החמה. ועוד הואיל דבני ביתי דרים בבית אחד אם אני מאחר שוב לא יהיו אצלי ועכשיו הם באים אצלי לשמוע הברכה ולראות הדלקתי. כי הרב הנז' היה דר בבית לבד עם הבחורים אצל בית אשתו הרבנית ובניה עמה בביתה. ולא היה נהנה מנכסי אשתו בחייה פרוטה ולא היה סועד עמה. רק פרנסי המדינה היו מספיקין לו נכסים להספיק בהן לומדי ישיבתו. ומחיית הרב לגופו הרוב היה שכר שדכנות שהיה כותב ושולח מכתב ידו בכל המדינה לזווג בתולות ונערים, כי כל הארץ היו מקשיבים לו ונתקיים בו התפארותו של איוב (איוב כט, כא - ב) לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי, אחרי דברי לא שינו ועלימו תטוף מלתי
שיכול לתבוע שכר שדכנות בב״ד
תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן פה
ועל דבר השדכנות, נראה לפום ריהטא דאין לך זכות לתבוע
שולחן ערוך חושן משפט הלכות טוען ונטען סימן פז
יש מי שאומר שהמזכיר שם שמים לבטלה, שכנגדו נשבע ונוטל. הגה: תבעו בשכר השדכנות, וזה כופר ואמר שלא היה שדכן שלו, או שאר טענות שבינייהו, דינו כבשאר תביעות ממון, ונשבעין על כך - פסקי מהרא"י פ"ה
Shidduchim According to Halachah By Rabbi Doniel Neustadt
As with any other business transaction, a shadchan must be paid a fee…It makes no difference if the shadchan was engaged by one of the parties or if he volunteered his services…in all cases the shadchan must be paid for his services.The shadchan may petition a beis din to force the parties to pay his fee.
אם המנהג במקום לא לשלם או אם אמר השדכן שיעסוק בחדם
תשובות והנהגות כרך א סימן תשלו
שאלה: שדכן הדורש תשלום עבור שידוך שעשה מה הדין, דין שדכן כסרסור ומגיע לו כסף מדינא, עי' ברמ"א חו"מ סס"י רס"ד וביש"ש פ"ק דב"ק ס' ל"ח ובפת"ש חו"מ שם באורך…אמנם הבע"ד טוען שכאן לא נוהגים לשלם לשדכן, וסבר הוא שהשדכן נתכוין למצוה או עשה מתוך ידידות, אבל כאמור האמת שנהנה וראוי לשלם על כך, ומה גם שמקובל שלפעמים אם לא משלמים לשדכן המגיע לו ע"פ דין, עלול זה להזיק אחר כך בזיווג שלא יהיה ביניהם שלום בית ח"ו, או אפילו לא יהיו להם ילדים ח"ו. (ואני מכיר כמה צדיקים שנהגו לשאול את מי שבא אליהם שאין ילדים: "שילמת השדכן?", וכן אם השמות בכתובה נכתבו שלא כדין לפעמים זה מעכב!) ומיהו אם המנהג במקום קבוע לא לשלם לא נוכל לחייבם לשלם, וכפי ששמעתי בהרבה מקומות אצל הספרדים לא נהגו לשלם שדכנות והשידוכים שעושים הם הכל לשם שמים. ושמעתי מפי ידידי הגר"א רומפלער זצ"ל בשם הקדוש האדמו"ר רבי אהרון רוקח מבעלזא זצ"ל, דמי שמשדך אחרים לשם שמים זוכה בזה לילדים טובים, וא"כ לכאורה ראוי למנוע ליקח שכר, אבל אפשר שהכוונה בלשדך לשם שמים הוא רק באופן שבאמת דעתו שזהו הכי טוב ומתאים לשניהם וזהו לש"ש, לזוג זיווגים כרצונו ית"ש, אבל אח"כ יוכל שוב לדרוש כסף המגיע לו ע"פ דין כסרסור וכמו שהבאנו מדברי רבותינו זצ"ל, ובלבד שלא יריב על כך
ערוך השולחן אבן העזר סימן נ סעיף מב
ואם אמר השדכן מתחלה שיעסוק בחנם אין לו שכר שדכנות ושנים שנשבעו זל"ז שישאו זא"ז ועבר אחד מהם או שאחד לבד נשבע נתבאר ביו"ד סי' רל"ו ע"ש
אם החיוב על ההורים או על החתן וכלה
הליכות ישראל להר׳ ישראל זאב גוסטמאן - סימן ג
שאלה האם החיוב לשלם שכר שדכנות הוא על ההורים או על החתן והכלה? תשובה: מעיקר הדין החיוב הוא על החתן והכלה אמנם מאחר שמנהג המדינה הוא שההורים משלמים הכל כמנהג המדינה ואם עשו הצדדים אותו שליח הרי זה כאילו אמרו לשדכן שכרך עלינו שהם חייבים לשלם
שדכן שהציע שידוך מעצמו - היורד לשדה חבירו
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קא עמוד א
איתמר, היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות, אמר רב: שמין לו, וידו על התחתונה. ושמואל אמר: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה. אמר רב פפא: ולא פליגי; כאן - בשדה העשויה ליטע, כאן - בשדה שאינה עשויה ליטע. והא דרב לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר. דההוא דאתא לקמיה דרב, אמר ליה: זיל שום ליה! - אמר ליה: לא בעינא. - אמר ליה: זיל שום ליה, וידו על התחתונה. - אמר ליה: לא בעינא. לסוף חזייה דגדרה וקא מנטר לה. - אמר ליה: גלית אדעתיך דניחא לך - זיל שום ליה, וידו על העליונה
שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזילה סימן שעה סעיף א
היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטעה, אם היתה שדה העשויה ליטע, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה, ונוטל מבעל השדה. ואם אינה עשויה ליטע, שמין לו וידו על התחתונה. הגה: סתם כרם עשוי ליטע. העושה טובה לחבירו שלא ברשות, עיין לעיל סימן רס"ד. וכן הלומד עם חבירו בלא דעת האב, ע"ל סימן של"ה סעיף א
שולחן ערוך חושן משפט הלכות שלוחין סימן קפה סעיף ו
כל סרסור שהודיע ללוקח שחפץ זה או קרקע זה של ראובן, ואחר שקנה הלוקח אמר המוכר: איני רוצה למכור בדמים אלו, מחזיר הלוקח…הגה: וי"א דוקא שלא אמר לו כלום בשעת שהפקידו, אבל אמר לו: מכור במה שתמצא, לא יוכל המוכר לחזור בו ומה שעשה הסרסור עשה (טור בשם הראב"ד). ראובן היה לו בית למכור, ובא שמעון וסרסר למכרו ללוי, ואמר ראובן שלוי שונאו ואינו רוצה למכור לו,ואחר כן מכרו ללוי ע"י אחר, חייב ליתן לשמעון סרסרותו
ביאור הגר"א חושן משפט סימן קפה ס״ק יג
ראובן. שפי' הר"מ טעמא דסרסור נוטל שכר אע"פ שלא שלחו והסרסור בא מעצמו כמו יורד לשדה חבירו ונטעה ואמרינן בב"מ ק"א א' אתמר היורד כו' ול"פ כאן כו' וכן בסרסור כיון שהוא עשוי למכור ושם דההוא כו' א"ל לא בעינא כו' א"ל גלית אדעתך כו
ביאור הגר"א חושן משפט סימן פז ס״ק קיז
תבעו כו'. דין השדכנות כ' מהר"ם שהוא מדין היורד לשדה חבירו שלא ברשות שאם היתה שדה עשויה ליטע שאומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה כמ"ש בב"מ ק"א א' והוא כמו סרסור כמש"ל בסי' קפ"ה ס"י בהג"ה וכמו שצריך ליתן לסרסור כמ"ש בב"מ ס"ג ב' ע"ש
הליכות ישראל להר׳ ישראל זאב גוסטמאן - סימן א
איפה מקור ההלכה בגמרא ובשו"ע על החיוב לשלם דמי תיווך ושכר שדכנות באם הלך המתווך או השדכן מעצמו אל הצדדים להציע המכר או השידוך….בב"מ דף מג א"ל אדא בר אבא לרבא והא בעי למיתב זוזי לספסירא וכן שנינו במשנה ב"ב דף פז ואם היי סרסור ביניהם…וכ"כ בבאור הגר"א בסימן קפ"ה ס"ק י"ג וז"ל פי' מהר"ם טעמא דסרסור נוטל שכר אף על פי שלא שלחו והסרסור בא מעצמו כמו יורד לשדה חבירו ונטעה דאמרינן בב"מ דף קא
פתחי חושן חלק ד (שכירות) פרק יד - שדכנות וסרסרות - אות ו
אפילו לא ביקש ממנו שיתווך או שישדך לו, חייב לשלם שכר הראוי
פתחי חושן חלק ד (שכירות) - הערות פרק יד - שדכנות וסרסרות - הערה ז
עי' פרק ח (סעיף לא) שהבאתי מדברי הפוסקים שאינו יכול לומר בחנם עשית הואיל ולא צויתיך, ושם נתבאר שאפילו הוא קרובו או אוהבו אינו יכול לומר חשבתי שתעשה בחנם, וכעין זה כתב בשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ג סימן טו) בנדון דידיה שהקונה חשב שהסרסור הוא שותף, שכיון שהוברר שאינו שותף, משום שחשב הקונה שהוא שותף לא הפסיד שכרו…ושוב נראה דדמיא למ"ש הרמ"א (בסימן רסד סעיף ד) שאם עשה ע"ד עצמו אע"פ שנהנה חבירו אינו יכול לתבוע שכר, אבל אם מתחלה ירד ע"ד חבירו ג"כ חייב לשלם לו
אם נתבטל השדכנות
תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן פה
ועל דבר השדכנות, נראה לפום ריהטא דאין לך זכות לתבוע. ומה שראית בא"ז דמתי שנתפייס גמר השדכן פעולתו, הא"ז איירי להדיא היכא דאתניה בפירוש בע"מ שיתפייס לכונסה, וכיון שנתפייס גמר פעולתו. אבל בסתמא אין נוהגין בגבולינו לגבות שום שכר שדכנות אלא א"כ יגמרו הנשואין. בגליל העליון נוהגין לגבות מיד אחר שהושם הקנס, משא"כ בגבולינו נאם הקטן והצעיר שבישראל
שולחן ערוך חושן משפט הלכות שלוחין סימן קפה סעיף א - סעיף י
הסרסור שליח הוא, אלא שנוטל שכר שליחותו….הגה: השדכן הוי כמו סרסור. ואם השדכן רוצה שישלמו לו מיד שכר שדכנות, והבעלים אינם רוצים לשלם עד הנישואין, תלוי במנהג המדינה. ובמקום שאין מנהג, הדין עם הבעלים, ובמקום שאין צריך לשלם לו עד הנישואין, אם חזרו בהן ונתבטל השדכנות פטורים הבעלים מלשלם לו שכרו, אלא אם כן התנו בהדיא על מנת שיתפייס, ואז צריך לשלם לו מיד, אפילו יחזרו בהן - פסקים וכתבים מהרא"י סימן פ"ה
ערוך השולחן אבן העזר סימן נ סעיף מב
דיני שדכנות נתבארו בח"מ סי' קפ"ה והמנהג אצלינו לסלק השדכנות מיד אחר התנאים ואפילו נתבטל אח"כ השידוך אין מחזירין השדכנות
אחד שהציע שידוך ובא שני וגמרו
שו"ת לבוש מרדכי סימן עט
אחד שהציע שידוך ובא שני וגמרו, והמציע הראשון תובע את כל המגיע לו….והנה רצון כתר"ה שאחוה גם אנכי דעתי בדבר הד"ת שבא לפניו איש חכם שראובן מילא את ידו למצוא שידוך בעד בתו, והמציע הציע לפני שמעון ושמעון ענה כי לא ידע אם יתרצה ראובן לתת את בתו לפני בנו, וכשהציע לפני ראובן את בנו של שמעון, ענה ראובן כי בן שמעון עוד צעיר לימים ויתיישב בדבר, ואמר לו שישאר הדבר לע"ע בסוד, בעוד ימים אמר ראובן להמציע כי עוד אחד הציע לפניו את זה הענין והוא שלח תשובה לשמעון להמשיך הדבר, כששאל המציע מדוע לא ישלח התשובה ע"י, ענה ראובן "רב כבודך יקר בעיני אתה כבר עשית את שלך" והענין נגמר ע"י המציע השני, ועתה תובע המציע הראשון את כל המגיע לו בטענה כי התחיל במלאכה, וכפי הנראה המציע השני נשלח על יסוד הצעתו, אכן ראובן עונה כי בתחילה לא נכנסו הדברים בלבו, ורק כשבא המציע השני היטה אזנו לזה, ולזה היה נחוץ דווקא איש שיכול לבוא בדברים ובמשא ומתן עם הבן והבת, ולזה היה מסוגל דווקא המציע השני, ומפני זה לא הכניסו לגמור, זהו תורף השאלה…אכן מה שכותב כתר"ה כי ראובן טוען שבשעה שהציע החכם לא נכנסו הדברים בלבו, אם נאמין לו, או אז יהיה החכם המציע אך חצי מתחיל, היינו שממנו והמציע השני, נכנס הענין בלב המחותנים, כאשר ראה ראובן ששנים הציעו או אז הטה אזנו. והנה אם לא שילם עדנה להמציע השני, לדעתי יש לראובן נאמנות על זה, כיון שאין הדין בין המציע הראשון ובין המחותן, אלא אך בין שני המציעים…והוי כדינא דנאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי….אכן לדינא נראה לי דהצדק עם כתה"ר, דהנה הקצוה"ח (סימן פ' ס"ק א') הביא שאלה אם מועיל אמתלא בהודאה, עיין שם בדבריו מה שמביא הקושיא מהרמב"ם דכתב דמועיל אמתלא, והקצוה"ח מסיק דאמתלא אין מועיל, והרמב"ם מיירי היכא דמתקן דבריו. ומה שמועיל השטאה ושלא להשביע, הוא משום דזהו דרך העולם. אכן לדידי נראה דהיכא דהוי הודאה ממש, היינו היכא שכוונתו היתה להודות, שם אין מועיל אמתלא, אכן בטענת השטאה הרי הוא אומר שלא היתה כוונתו להודות אלא להשטות, א"כ האמתלא מבררת שלא היתה כלל הודאה, וכן שלא להשביע היכא דלא היתה תביעה, א"כ אמרינן דמה שאמר הוא דרך שיחה, אבל בהודאה גמורה אין מועיל אמתלא, אבל כל זמן שאין כאן הודאה גמורה יועיל אמתלא, והיכא דיש אמתלא בשעת ההודאה אז האמתלא מבררת שאין כאן הודאה, ומשו"ה האומר שטר אמנה הוא זה, אם היה חייב לאחרים, נפסק הדין בחו"מ (סימן מ"ז סעיף א') דאם כשבעל חובו בא לגבות אמר אמנה הוא, אז הוא חוזר וגובה מן הלוה, והטעם משום דחזינן האמתלא בשעת מעשה, א"כ לא הוי הודאה….לפי זה נראה לי דיותר מן סך מאה אלף רו"כ לא יוכל לתבוע, אבל עכ"פ מהסך הזה יוכל לתבוע, כי זה נראה מוכח ששמו זה בסך כזה, כי מה שהוא מכלכלם שוה יותר. וגם מה שכתב כתה"ר, דיוכל להיות כיון שהציע הענין ונתרצה בסך הזה, אף אם יתנו אח"כ יותר לא יתחייבו בשכר שדכנות, היא סברא טובה; ואף שכתב כתה"ר להסתפק משום דעיקר השכר בעד הענין בעצמו, וסכום הנדוניא אינו אלא לסימן, אף אם נאמר כן, ג"כ אמרינן שסכום הנדוניא שהוא לסימן הוא סכום הזה, שחזינן שהיה נוגע לעצם הענין, שבו תלוי הענין, אבל מה שנותנים יותר האבות והבנים זה אין שייך להשדכן, והכא חזינן דהמציעים דיברו רק על סך מאה אלף רו"כ, הרי שנתרצו הצדדים זל"ז בעד סכום הזה, א"כ הענין היה תלוי בסך הזה, ורק מסך הזה יכולים המציעים לדרוש שכר. מה שכתב כתה"ר שהמציע תפוס מכסף ראובן המגיע לראובן מאת לוי, וכסף לוי נמצא ביד המציע, לדעתי אין זה תפוס לדינא, דלוי הוא בעל דינו של המציע, ועיין בחו"מ סימן קכ"ה סעיף ג'
ערוך השולחן אבן העזר סימן נ סעיף מב
דיני שדכנות..והמנהג שהמתחיל נוטל מחצה והגומר מחצה ומי שעסקו באמצע מדינא אין להם כלום ומ"מ המנהג ליתן גם להם דבר מה כי אין ביכולת להעמיד זה על קו הדין ובשכר השדכנות נוטלין מסכום הגדול של הנדוניא ויש מקומות שמשלמין חמשה חלקים למאה שנים ומחצה מכל צד ויש מקומות שמשלמין ששה חלקים למאה ויש שנוהגין כשאין נהר מפסיק בין הצדדים משלמין ארבע למאה ונהרא נהרא ופשטיה וזהו וודאי דאין לשום אחד מהצדדים להכניס קרובו או אוהבו להשדכנות כשהתחילו שדכנים אחרים לעסוק בזה דזהו כמעט גזל גמור ולא גרע עכ"פ מעני המהפך בחררה ומ"מ יש שאין מקפידין בזה אבל אין לזה טעם נכון
Shidduchim According to Halachah By Rabbi Doniel Neustadt
The poskim debate the division of payments in a situation where more than one shadchan is involved, or when the match began with one shadchan and ended with another. Whenever there is a dispute, a rav should be consulted, since there are many details involved and no two cases are alike.
Summary:
The משנה identifies the case of a סרסור, the middle man in a business transaction, he facilitates the transaction between the seller and the buyer for a profit. As explained by שלחן ערוך, he is essentially a שליח, receiving compensation for his services. The רמ״א adds that the שדכן takes on the status of a סרסור. In codifying the guidelines for paying a שדכן the פתחי חשן notes that this simply falls within the general category of שכירת פועלים, paying workers. As such, the amount of his compensation is subject to the מנהג המקום. Fascinatingly, it is reported that the מהרי״ל’s primary source of income was through שדכנות. On this basis, one who hires a שדכן needs to pay them for the services rendered.
Notwithstanding a comment of the תרומת הדשן that would appear to suggest to the contrary, the general understanding as codified by the רמ״א is that a שדכן may demand payment for services rendered in בית דין.
While תשובות והנהגות makes clear that there a variety of reasons to compensate a שדכן, in the event that the custom in the locale is not to pay, then there is no technical obligation. Similarly, the ערוך השלחן notes that obviously in the event they agreed at the outset that the services would be free of charge, then no amount is due.
The הליכות ישראל addresses whether the payment is due to be paid by the parents or by the חתן and כלה.
There is a general principle that is outlined in the גמרא that one who is יורד לשדה חברו (one who proactively plants in another person’s field without permission) is entitled to payment from the owner of the field. This ruling is codified in שלחן ערוך. Based on a comment in שלחן ערוך, the גר״א extends the concept of היורד to include the case of a סרסור who facilitates the sale of real estate. Similarly, the גר״א also extends the ruling to apply to a case of a שדכן, even where he/she took the initiative to do so. In fact, the הליכות ישראל (an established primary source for many of these rules) assumes that היורד is the primary source for the ruling that one must pay a שדכן. The same ruling appears in the פתחי חושן. Based on the תרומת הדשן, the רמ״א rules that the obligation to pay only takes effect after the wedding. The ערוך השלחן rules that where תנאים are signed, this would be sufficient to trigger the obligation.
The matter is more complex where multiple parties are involved in facilitating the שידוך.
No comments:
Post a Comment