איסור רחיצת כל גופו - דבר השוה לכל נפש בעינן
שמות פרשת בא פרק יב פסוק טז
וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם
רמב"ם הלכות יום טוב פרק א הלכה ד
כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביום טוב שלא לצורך אכילה לוקה…כל שיש בו צורך אכילה מותר כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בהן, וכל שאין בהן צורך אכילה אסור כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף כא עמוד ב
משנה. בית שמאי אומרים: לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה, ובית הלל מתירין. עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה. גמרא. איבעיא להו: האי מדורה מאן קתני לה? דברי הכל היא, ושני להו לבית שמאי בין הנאת כל גופו להנאת אבר אחד, או דלמא בית הלל קתני לה, אבל בית שמאי לא שני להו? - תא שמע: בית שמאי אומרים: לא יעשה אדם מדורה ויתחמם כנגדה, ובית הלל מתירין
רי"ף מסכת ביצה דף יא עמוד א
מתני' בש"א לא יחם אדם…ודוקא חמין לרגליו הוא דשרו ב"ה אבל כל גופו לא
תוספות מסכת ביצה דף כא עמוד ב
לא יחם אדם חמין אא"כ ראויין לשתיה - וא"ת מאיזה טעם שרו ב"ש ואפילו ראויין לשתיה הא לית להו מתוך וי"ל דמיירי כגון ששותה ומרבה לרחוץ רגליו והכי איתא בהדיא בירושלמי דלב"ש צריך לשתות מהן וב"ה מתירין ודוקא לרגליו אבל לכל גופו מודה דאסור דדבר השוה לכל נפש בעינן וזה אינו ראוי אלא לבני אדם מעונגין אבל ידיו ורגליו שוה לכל נפש
מגיד משנה הלכות יום טוב פרק א הלכה טז
לפיכך מחמין וכו'. במשנה פ' יו"ט שחל (דף כ"א:) ב"ש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה וב"ה מתירין וקי"ל כב"ה. ובהלכות ודוקא לרגליו אבל כל גופו לא והביאו ראיה מפ' כירה ומפורש שם בכירה (דף מ') דאפילו אינו רוחץ כל גופו בבת אחת אלא אבר אבר אסור ומוסכם
טור אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקיא
מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה ולחמם מים לרחוץ רגליו אבל לא כל גופו לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מעי"ט כתב רי"ף שמותר ור"י אסר ולזה הסכים א"א ז"
בית יוסף אורח חיים סימן תקיא
וכתב הרי"ף ודוקא חמין לרגליו…וכן כתבו התוספות…וכתב הרב המגיד דאפילו אינו רוחץ גופו בבת אחת….ומוסכם
שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקיא סעיף ב
מותר להחם בי"ט מים לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו, אפילו אינו רוחצו בבת אחת
משנה ברורה סימן תקיא ס״ק ט
וה"ה פניו ורגליו דרחיצת פניו ידיו ורגליו הוא דבר השוה לכל נפש ומ"מ לא ירחצם במרחץ שמא יבוא לרחוץ שם כל גופו
נשתנו העתים
ביאור הלכה סימן תקיא ד״ה ידיו
יש לעיין אולי דבימינו אין רחיצת רגליו שוה לכל נפש ונשנה זה רק בימיהם שהיו הולכין הרבה יחף בלי מנעלים ודומה רגליו לשאר איברי הגוף אכן לפי מה שנכתוב לקמן בשם הרא"ש והרשב"א דמקצת שאר איברי הגוף דומה לפניו ידיו ורגליו דמותר בודאי אין להחמיר בזה
שלחן שלמה (להר׳ שלמה זלמן אויערבאך) - סימן תקי״א הערה ג
ולענין הלכה עיין בבה"ל סד"ה ידיו דיש לעיין דאולי בזמנינו אין רחיצת רגלים שוה לכל נפש ונשנה זה רק בימיהם שהיו הולכים הרבה יחף בלי מנעלים ודומה רגליו לשאר אברי הגוף עיי"ש אך צ"ע דאדרבא בזמננו גם רחיצת כל הגוף הו"ל לכאורה שוה לכל נפש שהרי כל אדם עושה כן ואף אם אין עושין כן אלא פעם אחת בשבוע צ"ע אם חשיב משום כך לא שוה לכל נפש ותשה"מ יוכיח וצ"ע (הערות שם: הנה נראה דבנ"ד הוי כשלא נתלכלך כ"כ או במקום שאינם רגילים כ"כ לרחוץ והביא סברות להקל, אולם עיין בס"ק הסמוך שנכתב אח"ז דגם במקום שרוב בנ"א רוחצים בכה"ג הסתפק מרן זללה״ה)
שמירת שבת כהלכתה פרק יד הערה כא
והטעם דאסרינן לרחוץ כל הגוף שמא יבוא להחם מים לצורך זה והרי רחיצת כל הגוף היא דבר שאינו שוה לכל נפש אלא רק למעונגין…ויל"ע כהיום שרוב בנ"א יש להם חדר אמבטיה בביתם או לפחות מקלחת למה נאסור רחיצת כל הגוף משום שאינו שוה לכל נפש ומ"ש מזיעה בזמן הגמרא דמעיקר הדין שרינן משום דהוה שוה לכל נפש…וכן מ"ש מעישון סיגריות לעיל פי"ג…ואפי' אלה שאין להם מקום להתרחץ בביתם הלא הגמרא כתובות אומרת צבי צורך לכל נפש הוא והה"נ הכא ומ"ש….ועיין חזון יחזקאל לתוספתא ביצה פ"ב ה"ז במה שהוא רוצה לתרץ אלא שדבריו צ"ע דמנליה דבעינן שוה לכל נפש כל יום והרי גם מאכל משובח אין אדם אוכלו כל יום וגם אין אדם מזיע כל יום ושרינן
שו"ת באר משה (שטרן) חלק ח סימן קנט
שאלה לענין רחיצת כל גופו במים חמים שהוחמו ביו"ט דאסור. ויש לחקור דהטעם שאסור הוא משום שאינו שוה לכל נפש, אבל היום שכל בית יש לו חדר אמבטיה ומקלחת בביתם (ולפעמים יש שני חדרים כזה) והרבה בנ"א מקפידים לקלח כל גופן בכל יום ויום קודם שהולכים לישן או לפחות כל שתי ימים וכיוצ"ב ואינו כרוך עם בישול מים לצורך זה כמו שהיה בימיהם שלא היה להם אמבטיה או מקלחת וכל הרחיצה מתחיל ונגמר בתוך חמש או עשר דקות, ולכן אפשר שהיום רחיצת כל גופו הוה שוה לכל נפש ויהיה מותר ביו"ט כמו כל דבר השוה לכל נפש, וכן ראיתי באיזה אחרונים שכתבו כעין דברים אלו, ומה דעת הרב בענין זה. תשובה פסקי חז"ל לא ישתנו ואסור לחפש דרכים לקפוץ עליהם ואינני רוצה אפילו להרהר אחר שום היתר בעולם ואם לאחד מוכרח הענין יפנה אל בעל הוראה מובהק שיורה לו הדרך עפ"י שו"ע שילך בו. ועיין במג"א (סי' תקי"א סק"ה) על הא דכ' הרמ"א שמותר לרחוץ תינוק במים שהוחמו ע"י ישראל ביו"ט מטעמא דהיינו רביתיה ולכן לא גזרו וע"ז כ' המג"א דהאידנא דאף בחול לפעמים אין רוחצין אותו ב' או ג' ימים אף ביו"ט אסור לרחצו עיי"ש ואל תדייק מיניה וא"כ בזמנינו אלו שכן דרכם לרחוץ בכל יום ויום יהי' מותר, זה בודאי טעות והבל הוא דבודאי אם אנו רואין עתה בזמנינו שאין זה רביתי' דתינוק אין לנו להקל כלל, אבל לנהוג מנהג חדש להקל שגם לגדולי' יהי' להם דין כעין תינוק בודאי ליתא ועוד דרק משום רביתי' דתינוק התירו ולא גזרו אבל לא כן בגדולי' דלא שייך גביה כלל ענין רביתי' ופשוט מאוד נער יכתבם.
גזרת הבלנים
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לט עמוד ב
והאי תנא הוא, דתניא, לא ישתטף אדם כל גופו, בין בחמין ובין בצונן - דברי רבי מאיר, רבי שמעון מתיר, רבי יהודה אומר: בחמין - אסור, בצונן - מותר
רש"י מסכת שבת דף לט עמוד ב
והאי תנא - ר' שמעון היא, דמתיר להשתטף כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מערב שבת, והיינו דקאמר כחמין שהוחמו בשבת אסור הא שהוחמו מאתמול - שרי, ואי ביום טוב - כחמין שהוחמו ביום טוב ואסור ברחיצה, דאפילו בית הלל לא שרי להחם ביום טוב אלא לפניו ידיו ורגליו, אבל לשיטוף כל גופו - לא.
הדרום חלק ע - רחצה ביום טוב
הרמב"ן בחידושיו על מסכת שבת דף לט דוחה למעשה את שיטת התוספות וטוען כי לשיטת בית הלל רחצה הנה דבר השווה לכל נפש בדרך כלל וחכמים אסרו אותה מסיבות אחרות
חידושי הרמב"ן מסכת שבת דף לט עמוד ב
ויש כאן שאלה כיון שרחיצת כל הגוף וזיעה כולן מותרין ואפי' להחם בי"ט, למה גזרו כלל עליהן בי"ט ומאי איסורא אתי מינה, ואם תאמר משום שבת, אין ראוי לגזור י"ט אטו שבת בדבר של אוכל נפש, וי"ל כיון דבי"ט נמי איכא בהו איסור כגון מדיח קרקע וסך א"נ סחיטה דאלונתית וכיוצא בהן עשו י"ט כשבת לכך ואינו מחוור, ובתוספות מפרשים רחיצת כל הגוף אינה צורך כל נפש ומן התורה הוא אסור ודומיא דמוגמר הוא, אבל פניו ידיו ורגליו צורך כל נפש הוא וכן זיעה וכיון דרחיצת כל הגוף אסורה מן התורה משום לתא דידה גזרו בהן, וסומכין דבריהן מן הירושלמי דבעי התם מותר לשתות ואסור לרחוץ ומתרץ משום דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, ואלו דברי נביאות הן שרחיצת כל הגוף תאסר וזיעה תהא מותרת ורחיצת מקצת הגוף נמי מותרת ואדרבה הנאת כל הגוף טפי צריכא וטפי שריא דומיא דמדורה כדפרישית, ועוד מדקתני הכא בברייתא ואצ"ל חמין שהוחמו בי"ט דאסורין ברחיצת כל גופו ואפי' אבר אבר משמע דאיסורא דרבנן הוא כרישא, והתם בירושלמי שרו כל גופו אברים אברים בהוחמו בי"ט אליבא דרב אלמא רחיצת כל הגוף צורך כל נפש הוא דמה לי בבת אחת מה לי אבר אבר לצורך כל נפש, ומה שאמרו שם משום דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וכו', טעמא דגזירה היא לומר דלא משוינן אוכל נפש לשאר דברים, א"נ בירושלמי לא שרו שאר הנאות וכן הסוגיא שלהם מוכחת שם, ואין לי להאריך בזה דלגמ' דילן הדבר פשוט הוא דכל רחיצה וזיעה מותרת ואפי' להחם, ולי נראה טעמא דמילתא... (בכת"י יש כאן מקום פנוי ג' שורות).
רמב"ם הלכות יום טוב פרק א הלכה טז
רחיצה וסיכה הרי הן בכלל אכילה ושתייה ועושין אותן ביום טוב שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש לכל שצריך הגוף, לפיכך מחמין חמין ביום טוב ורוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל כל גופו אסור משום גזירת מרחץ, וחמין שהוחמו מערב יום טוב רוחץ בהן כל גופו ביום טוב שלא גזרו על דבר זה אלא בשבת בלבד
אם צריך לחשוש לגזרת הבלנין
שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקיא סעיף ב
מותר להחם בי"ט מים לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו, אפילו אינו רוחצו בבת אחת. הגה: אבל מותר לרחוץ תינוק במים שהוחמו על ידי ישראל בי"ט (מרדכי פ"ב), אבל אסור לחמם לצרכו אפילו על ידי אינו יהודי, (מהר"א מפראג), אבל כשצריך להם לבשל או להדיח, אז מותר להרבות בשבילו (כל בו). ודין חמי טבריה כמו בשבת, כדאיתא סימן שכ"ו (ב"י). אבל במים שהוחמו מעי"ט, מותר לרחוץ כל גופו אפילו כאחד; מיהו דוקא חוץ למרחץ, אבל במרחץ אסור. הגה: ויש אוסרים בכל ענין, וכן נוהגין - טור והרא"ש
משנה ברורה סימן תקיא ס״ק יז-יט
אסור - דאסרו חכמים רחיצה במרחץ משום גזירת הבלנין שהיו מזלזלין בזה לעשות באיסור כמבואר בשבת דף מ׳
ויש אוסרין בכל ענין - דס"ל דאין חילוק בין שבת ליו"ט ואסרו רחיצה ביו"ט כמו בשבת. [ודוקא כל גופו כאחד אבל אבר אבר לכו"ע מותר לרחוץ] ואפילו להשתטף באותן חמין אסור לדעה זו…ועיין בא"ר שכתב דרוב הפוסקים ס"ל כדעה ראשונה אלא שנוהגין לאסור ואין לשנות המנהג
וכן נוהגין - ולענין אשה שחל טבילתה ביו"ט הסכימו כמה אחרונים שצריך ליזהר שלא יהיה במקוה רק פושרין דאל"כ אסור לטבול בה וכ"ז אם הוחמו המים מעיו"ט
שער הציון סימן תקיא ס״ק כה
פרי מגדים מעיקר הדין, ורק במקום שנהגו לאסור לא רצה להקל, וכן דעת ר' עקיבא איגר בתשובה סימן י"ז, ואף דיש אחרונים שמחמירין גם בזה, מכל מקום נראה דאין להחמיר, דבלאו הכי להרמב"ם ועוד כמה ראשונים עצם חימום ביום טוב לצורך רחיצת כל הגוף הוא רק דרבנן, ועל ידי עכו"ם ממילא הוי שבות דשבות והוא צורך מצוה, ועיין בבית מאיר ליורה דעה סימן קצ"ז דדעתו, דלהחם מים כדי להפיג צינה הוא דבר השוה לכל נפש, וכעין זה מצדד גם בתשובת נודע ביהודה מהדורא תנינא סימן כ"ה, [וגם בפרי מגדים במשבצות זהב בסימן זה מסתפק בזה], ולפי זה גם להתוספות והרא"ש מותר, ועל כן על כל פנים על ידי עכו"ם בודאי אין להחמיר, ומה שהעתקנו בשם תשובת ר' עקיבא איגר לאסור להחם ביום טוב א' לצורך ליל ב', משום דהא אפשר להחם בליל יום טוב ב' גופא דהוא חול לגבי יום טוב ראשון
פוסקים בזמנינו
פסקי תשובות אורח חיים סימן תקיא
ויש לעיין כהיום שלרוב בנ"א יש חדר אמבטיה ומקלחת בבית ורחיצת כל הגוף הוא דבר הרגיל ושוה לכל נפש, דלא כבזמניהם שחימום מים רבים לרחיצת כל הגוף היה כרוך במאמץ (שש״כ), אמנם אעפ"כ הסכימו הפוסקים (שו״ת באר משה) שהדין לא נשתנה ואין להתיר רחיצת כל הגוף במים שהוחמו ביו"ט לצורך זה
Kof-K - Showering on Yom Tov - https://www.kof-k.org
The question is since most people today wash their whole bodies (i.e. take a shower on a daily basis) is doing so considered to be shoveh lechol nefesh, or are the rules set down by chazal regarding shoveh lechol nefesh unchangeable? L’maseh, the opinion of the poskim is that despite all this the gezeirah of chazal is still in effect and unchanged.
Bathing on Yom Tov - Chicago Rabbinical Council - www.crcweb.org
Due to the fact of a widespread change in our modern lifestyle concerning daily showering or bathing, is it possible to shower on Yom Tov?....However the fact that members of contemporary society are showering daily would place the majority of people in the category of meungim and it would be considered as a davar ha’shaveh l’chol nefesh. Without going into all of the details of those responsa who have dealt with this matter, there is room for leniency in situations of great discomfort.
R’ Aryeh Lebowitz - Guidelines for Showering on Yom Tov
One may shower on יום טוב (but not on שבת). [When showering,] לכתחילה the water temperature should be just warm enough to remove the chill from the water. (Rav Schachter שליט״א holds this way in accordance with the Beis Meir cited in Sha’ar Hatziyun.) In Rav Schachter’s view one should avoid using warm water, though בדיעבד it would be permissible. Others permit warm water לכתחילה. According to all opinions, one should avoid very hot showers.
Reishit Bikkurim, RIETS Shavuot Yarchei Kallah, 5772, Piskei Halakha of Rav Hershel Schachter, Shlit”a
One may not take a shower or bathe in warm or hot water on Yom Tov. However, one may adjust the temperature such that the water is not uncomfortably cold. Mishna Berura (326:7, 511:18, 19 and Sha’ar HaTziun). Even lukewarm water is included in this prohibition; see Beit Meir (Y.D. 197:3), Shut Noda B’Yehuda (O.C. Tinyana 25) and Tehilla L’Dovid (326:3). The permissible temperature described is below lukewarm.
פסקי שלמה (להר׳ שלמה אבינר) - מקלחת ביו״ט - עמוד 117
מותר להתקלח ביום טוב אפילו אם הדוד דלוק אבל לא מתקן של גז שהאש נדלקת בשעת פתיחת הברז ונכבית בסגירתו…אמנם פעם סיפרו לפני הגר"ח קניבסקי שאחד דן עם הגרי"ש אלישיב בעניין מקלחת ביו"ט אי חשיב שווה לכל נפש כיוון שהיום מתרחצים כל יום ולבסוף שאל הגריש"א איך יתכן הדבר שרחצה נקראת היום שווה לכל נפש כי מתרחצים כל יום למי יש זמן להתרחץ כל יום והפטיר הגרח"ק שהוא צודק (מנחת תודה עמ' ב). אנו מסכימים שצריך להקדיש את כל הזמן האפשרי ללימוד תורה אך המציאות מראה שרוב האנשים מתקלחים בכל יום …יש להוסיף מה שהרב מרדכי טנדלר נכדו ושמשו של הגר"מ פיינשטיין היה מכריז בבית הכנסת שלו כשהיו שלושה ימים של יו"ט ושבת לא רק מותר להתקלח אלא יש מצווה משום ואהבת לרעך כמוך
Summary:
Based on the פסוק in פרשת בא, the רמב״ם outlines an exception to the prohibition of מלאכת on יום טוב - the case of אוכל נפש. Elaborating on this exception, the גמרא cites the view of בית הלל that one may warm up water to wash his feet.
The רי״ף notes that the permission to warm water is limited to the feet, but not one’s entire body. This is further explained by תוספות, noting that full body washing is not שוה לכל נפש (not normal for the average person), that is only done by בני אדם מעונגין.
The מגיד משנה elaborates/expands on the prohibition, noting that even if full body washing is done in multiple steps, it would still be prohibited.
These rulings are codified in שלחן ערוך, though the משנה ברורה notes that the leniency to wash one’s feet, includes washing hands and face as well.
The ביאור הלכה suggests that because people now wear shoes, perhaps the leniency of the משנה would no longer apply and one would not be able to warm water to wash one’s fee. The שלחן שלמה comments that the nowadays the logic would extend in the opposite direction, logically permitting one to have full body washing on יום טוב, given that daily showering is now considered שוה לכל נפש. The באר משה explicitly rejects this reasoning.
The רמב״ן rejects תוספות’s understanding of the גמרא. He assumes that full body washing is certainly permitted on a דאורייתא level. Rather, the concern of the גמרא is with respect to גזרת הבלנים, a Rabbinic restriction regarding bathing with warm water on שבת (even if heated up before שבת) that was extended to יום טוב. (This seems to be the view of the רמב״ם as well.)
While presumably we rule like תוספות, it does appear that the רמ״א also includes rulings based on the גזרת הבלנין.
In sum, ruling like תוספות would potentially allow for normal showering. Ruling like תוספות, but also including concerns for the גזרת הבלנין may restrict showering altogether or it might result in limitation on the temperature of the water.
No comments:
Post a Comment