סוגיית הגמ׳ ומח׳ רש״י ור״ת
רתלמוד בבלי מסכת מנחות דף לד עמוד ב
ת"ר: כיצד סדרן? קדש לי והי' כי יביאך מימין, שמע והי' אם שמוע משמאל. והתניא איפכא! אמר אביי, ל"ק: כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח, והקורא קורא כסדרן.
רש"י מסכת מנחות דף לד עמוד ב
כאן מימין של קורא כאן מימינו של מניח - כשהקורא עומד כנגד מניח הוי ימינו של זה לשמאל של זה.
והקורא קורא כסדרן - כסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין מימינו של קורא קאמר דהשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו ונמצא קוראן כסדרן והא דתנא איפכא דמשמע קדש והיה כי יביאך משמאל אמניח קאמר דהוא ימין של קורא.
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה ה
כיצד סדור הפרשיות בתפלה של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמע בבית ראשון שהוא על ימין המניח, ושמע סמוכה לה, והיה כי יבאך בבית שלישי סמוכה לשמע, וקדש לי בבית רביעי שהוא לשמאל המניח תפילין כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח קורא על הסדר הזה…ואם החליף סדור זה פסולות.
תוספות מסכת מנחות דף לד עמוד ב
והקורא קורא כסדרן - פירש בקונטרס כסדר…נמצא קורא קורא כסידרן וקשה לר"ת דאמאי פלגינהו שקורא שתיהן הראשונות מימין וכל האחרונות משמאל היה לו לומר ראשונה מימין וכל אחרות משמאל או איפכא דג' ראשונות מימין ורביעית משמאל…ומפרש ר"ת קדש והיה כי יביאך מימין של קורא ומשמאל של קורא הוי שמע מבחוץ ואחריה והיה אם שמוע מבפנים וניחא השתא מה שחלקו וכן פירש רבינו חננאל בסנהדרין (דף פט.) כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול כגון קדש ושמע וכן רב האי גאון והיה מניח סימן הויות להדדי פי' והיה כי יביאך והיה אם שמוע פנימיות זו אצל זו וכן בתשובת הגאונים שכתב ה"ר יוסף טוב עלם והאי דקאמר הקורא קורא כסדרן לאו כמו שפירש בקונטרס כסדר שכתובות בתורה אלא מפרש ר"ת דהוא סיום הברייתא דכיצד סדרן וקאמר שקורא כסדר שמונחין בתפילין מימינו לשמאלו דהיינו קדש והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע ואפילו לא יהא מן ברייתא אין קשה כלום.
בית יוסף אורח חיים סימן לד
סדר הנחתן בבתים וכו'...ופירש רש"י…וכתבו התוספות (ד"ה והקורא) והרא"ש (סי' ה) והמרדכי (י ע"ג) דקשה לר"ת אמאי פלגינהו…לפיכך פירש ר"ת קדש והיה כי יביאך מימין של קורא.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד סעיף א
סדר הנחתן בבתים: לרש"י והרמב"ם קדש (שמות יג, א - י) משמאל המניח בבית החיצון, ואחריו כי יביאך (שמות יג, יא - יז) בבית שני, ושמע (דברים ו, ד - ט) בבית השלישי והיה אם שמוע (דברים יא, יג - כא) בבית הרביעי שהוא בית החיצון לימינו, ולר"ת בבית השלישי והיה אם שמוע ובבית הרביעי שהוא החיצון שמע, ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם.
אם יש לחוש לשיטת רבינו תם מספק
טור אורח חיים הלכות תפילין סימן לד
וכתב א"א ז"ל לפי שנחלקו בו גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו דתניא החליף פרשיותיה פי' שנתן של בית זה בזה פסולין ואמרו חכמים מקום יש בראש להניח בו שני תפילין וכן בזרוע לכן ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה ב' זוגות תפילין ויניח שניהם ויכוין בהנחתן באותן שעשויין כתקונן אליבא דהלכתא בהם אני יוצא ידי חובתי והאחרים הרי הן כרצועות בעלמא ואין כאן משום בל תוסיף דלא מיקרי בל תוסיף אלא כשעושה ה' בתים.
אורחות חיים כתר ראש להר׳ אשר אשכנזי - הלכות תפילין סימן יד
עוד בענין תפילין דרבינו תם. [בשם הגאון ר׳ ישראל משקלאו תלמיד הגר״א זל״ה בעהמח״ס תקלין חדתין וספר פאת השולחן וז״ל] ושמעתי מפ״ק הרב הגאון מוהר״ר חיים הר דוואלאזין זצוק״ל תלמידו, כי פעם אחת שאל לרבינו למה אינו מניח תפילין דרבינו תם? השיבו, ולמה מניח הוא, דהבין משאלתו שמניחם, א״ל כדי לצאת ידי ספק ב׳ הדיעות. השיבו, א״כ צריך להניח ס״ד זוגות תפילין, דכ״כ ספיקי שיטות יש.
בית יוסף אורח חיים סימן לד
ומצאתי בתשובה אשכנזית (תשו' מהרי"ל סי' קלז) כלשון הזה שני זוגי תפילין לא חזינן רבנן קשישי ז"ל דעבדי הכי וגופא אזיל בתר רישא וסמכינן על מה שכתב סמ"ג בההוא דקבר יחזקאל גם ר"ת עשה שאלת חלום על ככה וכמדומה הואיל ולא נהוג מיחזי כיוהרא ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות מה שלא היו כן כל אותם שראיתים נוהגין כן
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד סעיף ב-ג
ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם, ויכוין בהנחתם באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא, כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין. וכן בזרוע. ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, יניח כדברי האחד של יד ושל ראש, (ויסלקם מיד), ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה. (וי"א שאם) לא יוכל להניח בבת אחת, יניח של רש"י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה ואחר התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע (דברים יא, יג - כא). לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות.
משנה ברורה סימן לד ס״ק טז
לא יעשה כן - היינו אפילו אם ירצה להניחם רק אחר התפלה וכתב הבה"ט באיש אחד שהיה נוהג להניח תפילין דר"ת לאחר התפלה בפרהסיא בפני הקהל אי מחזי כיוהרא פסק בתשובת מהר"ש הלוי דמחזי כיוהרא וצריך שיבטל מנהגו וכ"כ בתשו' שבות יעקב ח"ב סימן מ"ד שאפילו אם מקצת עושין יש בו משום יוהרא ואם מניחן בפני אדם גדול שאין נוהג להניחן כ"א בקרב ביתו ודאי מחזי כיוהרא ע"ש:
ערוך השולחן אורח חיים סימן לד סעיף ה
ורבינו הב"י כתב אחר שכתב דברי הטור וז"ל ואם אינו יודע לכוין המקום…ולא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות עכ"ל כלומר דמקודם קאמר שאם אינו יכול להניחם בבת אחת יניחם בזה אחר זה תיכף ומיד ויכול לברך על איזה שירצה לזה אומר וי"א וכו' כלומר שיברך רק על של רש"י ולא יסלקם תיכף להניח דר"ת אלא אחר התפלה והטעם מפני שהעיקר להלכה כדברי רש"י והרמב"ם [וכעין זה פי' הט"ז בסק"ג ועמג"א סק"ד וסק"ה שנדחק בדבריו ונראה שלפניו היה הגירסא באופן אחר בש"ע וכתב בסק"ו דזה שכתבו שאין להניחן בכיס אחד זהו כשלא התנה מעיקרא לתת שניהם אבל בהתנה שרי ע"ש וגם זה שכתב הב"י דאין לעשות כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות האידנא נתפשטה בכמה מדינות שמניחין תפילין דר"ת ואין בזה יוהרא ויכול כל אחד לעשות כן ותע"ב]:
שו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן ז
בענין הנחת תפילין דר"ת…להשיבו על דבר שאלתו בענין הנחת תפילין דר"ת בנוגע ליוהרא…הנה ידועים דברי הרמ"ע מפאנו בתשו' (סי' ל"ז) שכתב וז"ל, וממקום שבא מהר"י קארו ז"ל ללמוד וללמד שלא יעשה כן אלא מי שהוא מפורסם ומוחזק בחסידות משם ראי' שקהל ועדה וישראל היו נוהגים כך להדיא בזמן אותו חכם אשכנז"י בעל התשובה שהביא בבית יוסף ובודאי ברוב עם שבאותו זמן הי' איזה מהם הדיוט או תלמיד ולא מחו בהם שאר גדולים כי מי שלבו נקפו בספק תפילין שהיא מצוה תדירא ומקודשת מאוד לא יחוש לספק יוהרא שהוא דבר המסור ללבו של אדם עכ"ל, ועי' מש"כ בתשו' חיים שאל…דמש"כ בש"ע דלא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, קאי רק על הנחת שניהם בבת אחת…ולפ"ז כמנהג שנהגנו כהיום, (עי' בתשו' אמרי אש או"ח סי' ד'), ליכא משום יוהרא, ובפרט בנוגע לזמן הזה, די לנו (יוצאי עיר גראסוורדיין יצ"ו), להזכיר את חוות דעת ב' גאונים מדור שלפנינו, שהי' נחשבים מגדולי האשכנזים, ה"ה הרב הגאון אבד"ק גראסווארדיין ז"ל, בתשו' יד רמה (ח"א סי' קל"ד), והרב הגאון מב. אויפאלו ז"ל, בתשו' בית שערים (או"ח ססי' ל'), אשר מי שיראה שם, ינוח דעתו, אם נפשו חשקה להניח תפילין דר"ת, רק החשש יוהרא מעכבתו עי"ש, אבל י"ל דשאני נידון דידי', דאין אף א' בביהכ"נ שם, מניח תפילין דר"ת, אבל לכל זה אנו צריכים, לענין הנחתם בפרהסיא, אבל בנוגע לצינעא, בודאי לא שייך חשש יוהרא…ובזה מיושב מ"ש הפוסקים, דלפעמים אמרו הפטור מן הדבר ועושה נקרא הדיוט, ולפעמים אמרו דהמחמיר זכור לטוב, ולפ"ז לק"מ, דודאי בהצנע אדם רשאי להחמיר על עצמו, משא"כ בפרהסיא דמחזי כיוהרא, ונקרא הדיוט, ואין זה דומה למה שאמרו בש"ס, כל מה שאסרו חכמים מפני מ"ע =מראית עין= אפילו בחדרי חדרים אסור, דכיון דאין כאן איסור, רק מפני חשש יוהרא, וכל שעושה כן בצינעא, ניכר מחשבתו מתוך מעשיו, שאינו עושה כן משום יוהרא, וליכא איסור כלל וכו' עכ"ל.
שערי הלכה ומנהג להר׳ מנחם מנדל שניאורסון סימן כט
אף שבדורות שלפנ"ז לא היו מתחילים להניח תפילין דר"ת (גם המדקדקים ומהדרים במצוות) אלא לאחר משך זמן מהבר מצוה, ועד לאחר הנישואין (משום טהרת הגוף כו'), מ"מ בדורנו זה פשט המנהג (ובפרט מנהג חב"ד) שמתחילים להניח תפילין דר"ת באותו זמן שמתחילים להניח תפילין דרש"י (כולל גם בנוגע לומן ההכנה שלפני נר מצוה).
שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן מב
הנחת תפילין דר"ת, ב"ה, קרית צאנז, כ"ו אייר תשכ"ט, מ"ש בענין תפילין דר"ת, כבר כתבתי מזה דהמנהג אצלנו ולכל אלו שנגררו אחר מנהגי אבוה"ק זי"ע ועכ"י, להניח תיכף אחר החתונה, [וע"ע שפע חיים מכתבי תורה ח"ג סימן רי"ז], והבו דלא להוסיף עלה על מה שבחורים אינם מניחים תפילין דר"ת שיש בזה טעמים וענינים שונים, [וע"ע להלן סימן מ"ד, שפע חיים מכתבי תורה ח"ה סימן שס"ז]. ויש לומר גם לפמ"ש באו"ח סי' ל"ד סעיף ג', דרק מי שמוחזק ומפורסם בחסידות יניחם ואם לא הוי כיוהרא, ולדידן הנגררים אחר האריה"ק [עיין עטרת זקנים ריש סי' ל"ד, ובשע"ת שם ס"ק ג', ובאשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש שם] דשניהם לחיובא, לא הוי יוהרא, ומ"מ יש לומר קצת דכיון שמתכסין בטלית גדול אם חושש ליוהרא יכול לכסותן, משא"כ בבחורים דלא פריס סודרא ארישא עד דנסיב כבקידושין כ"ט ע"ב, לזה חששו קצת לענין יוהרא, משא"כ כשנשא ופריס סודרא כבר אין מקום להקל ודו"ק.
שיטת רבינו תם ע״פ קבלה
בן איש חי שנה ראשונה פרשת וירא אות כא
ארבע פרשיות יש בתפילין…והנה בתחלה היו חושבין מחלוקת זו כשאר מחלוקת שסברה אחת בטלה, אך בא רבינו האר"י ז"ל והגיד בקבלה מפי אליהו זכור לטוב ששני הסברות אמת, וצריך למעבד תרווייהו, ומימות מרע"ה ועד הגאונים היו מניחים ב' זוגות, וכן איתא בגמרא מקום יש בראש להניח בו ב' זוגות, ובז"ח איתא על קצת בני אדם דמניחין ב' זוגות מספק דלא ידעין ברזא דא דתרווייהו אצטריכו…גם צריך שיניח תפילין של ר"ת למעלה משל רש"י, בין בראש בין ביד, כי מעלת בחינת תפילין של ר"ת גדולה מבחינת תפילין של רש"י…ולכל דברים אלו יש טעם ע"פ הסוד ואין לשנות מזה. גם יזהר שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא של האחר, אלא יהיו סמוכים זה תחת זה ומונחים כולם על הבשר, וכאשר כתבתי בס"ד בסה"ק מקבציאל:
אם מביאין ראיה מן ארכיאולוגיה
דרישה אורח חיים סימן לד ס״ק א
כתבו סמ"ג והמרדכי ששלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאוד כסדר רש"י וכן כתבו הרמב"ם והרשב"א כולם הסכימו [כרש"י] וכן העלה ב"י בשם רוב הפוסקים ע"ש. ושמעתי משם מורי דאין לסתור סדר ר"ת ממה שמצאו תפילין בקבר יחזקאל כדברי רש"י שאדרבה לר"ת מצי למימר שפסולין היו כיון שכתבן באותו הסדר ולכך נקברו בקברו כדין ספרים פסולין שנקברין ונטמנין בקברו של צדיק:
ב"ח אורח חיים סימן לד
כתב הסמ"ג והמרדכי ששלחו כתב מא"י שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים כסדר הרמב"ם ורש"י ויש דוחין דלפי דפסולין הוו גנזום לשם ולא נהירא דלא היו צריכים גניזה אלא להחליף הנחתן מבית זה לבית זה:
שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן ט
מחוסר זמן אשיב בקיצור ע"ד גודל תפילין של ר"ת למעשה, היות בקסה"ס סכ"ו סעי' ד' כ' או גדולים או קטנים משל תפילין דרש"י, והיינו משום היכר, והפוסקים סי' ל"ד הביאו משמי' דהאר"י הק' בספר הכוונות קטנים משל רש"י, ושיעור הקטנות מהו. הנה הא דר"ת קטנות עוד טעם יש בו בזה בעיקר להמניחים שני הזוגות בבת אחת ומקום יש בראש כדי להניח ב' תפילין אבל לא ב' גדולות, עכ"פ בקטנים משל רש"י אנו יוצאים לדעת כולם, וקטנות בשיעור אפילו קצת משום היכר, וכהיום עושים עוד היכר בכיס, ובבית של נייר ששמים על התפילין, ועוד דיש היכר בשערות היוצאות ע"פ המבואר סוס"י ל"ב, דאינם שוים בתפילין דרש"י ור"ת, ע"כ להקטין כל דהו סגי לדידן.
שיטת הראב״ד
השגת הראב״ד הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה ה
כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ רבינו האי ז"ל אינו אומר כן אלא הויות באמצע קדש מימין המניח והיה כי יבאך סמוך לה שמע משמאלו והיה אם שמע סמוך לה באמצע והוא בהיפך לקורא שכנגדו והקורא קורא כסדרן על שמע והיה אם שמע נאמר שהוא כסדר הקורא בתורה מימין לשמאל והמחבר הזה שם הברייתא השנויה בגמרא מימין הקורא והברייתא שהביאו בקושיא ואמרו והא תניא איפכא שם אותה לימין המניח והוא תימה שהגמרא הניחה סדר המניח שעושה המצוה ופירשה סדר הקורא שאין לנו צורך בקריאתו ועוד כי שמע והיה אם שמע לפי פשוטה מן הראש הוא מתחיל ולא מן האמצע ולדברי זה המחבר לעולם שמע מן האמצע ולפיכך תפס הגאון ז"ל דרך פשיטות הגמרא ושם הויות באמצע עכ"ל.
אורחות חיים כתר ראש להר׳ אשר אשכנזי - הלכות תפילין סימן יג
אמר לו [להגר״א] שמצינו בזוהר על תפילין דרבינו תם שהם של עולם הבא, השיבו דפשט הזוהר אינו כן. והמהדר אחר עולם הבא יניחם, וכשמעו דברי אלוקים חיים מפי רבו ז״ל פסק מלהניחם…עוד בענין תפילין דרבינו תם. [בשם הגאון ר׳ ישראל משקלאו תלמיד הגר״א זל״ה בעהמח״ס תקלין חדתין וספר פאת השולחן וז״ל] ושמעתי מפ״ק הרב הגאון מוהר״ר חיים הר דוואלאזין זצוק״ל תלמידו, כי פעם אחת שאל לרבינו למה אינו מניח תפילין דרבינו תם? השיבו, ולמה מניח הוא, דהבין משאלתו שמניחם, א״ל כדי לצאת ידי ספק ב׳ הדיעות. השיבו, א״כ צריך להניח ס״ד זוגות תפילין, דכ״כ ספיקי שיטות יש.
Summary:
There are four פרשיות that are supposed to be included in the תפילין. The גמרא says that קדש and והיה כי should be on the right and שמע and והיה should be on the left.
According to רש״י, the פרשיות go from left to right (perspective of a person looking at the wearer of תפילין), with no regards to the pairing referenced in the גמרא. In contrast, this is understood by רבינו תם is that each pair starts on its respective side, with קדש starting on the right and והיה אם on the far left. The שלחן ערוך cites both views and rules in accordance with the opinion of רש״י.
The טור cites from the רא״ש that since there is a dispute, a ירא שמים should try to fulfill both opinions. (It appears that the גר״א rejected this logic altogether, noting that there a myriad of ספקות that would need to be considered.) The שלחן ערוך cites this view as well. (There is a discussion about possibly wearing both at the same time, if that is feasible and one knows how to do so.) However, based on a מהרי״ל, the שלחן ערוך adds that one should only do so if he is מוחזק ומפורדם בחסידות.
The משנה ברורה emphasizes this concern for יוהרא which was raised by the שלחן ערוך. The ערוך השלחן says the custom has already spread to wear תפילין of רבינו תם, so it’s not a concern of יוהרא.
The מנחת יצחק addresses the יוהרא concern. He cites one view that יוהרא only applies when wearing both at the same time. He ultimately supports wearing them בצינעא, but seems to oppose them being worn in public.
The custom cited among חב״ד is to even start wearing them from the time of בר מצוה. As noted in the דברי יציב, a common practice is to only start wearing them after one is married.
As noted in the בן איש חי, there are also reasons based on קבלה for wearing תפילין of רבינו תם.
There is a debate to what extent one can bring proofs from archeological finds to support the views of רבינו תם vs. רש״י.
The שבט הלוי discusses recommended practices to avoid confusing the two.
It should be noted that there are a couple other views (e.g. the ראב״ד) regarding how the פרשיות should be ordered, relating to the interpretation of the original גמרא cited above.
No comments:
Post a Comment