מקור בש״ס - מברכין במקום שנוהגין לברך
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כא עמוד א - עמוד ב
משנה - הקורא את המגילה…מקום שנהגו לברך - יברך. ושלא לברך - לא יברך…מקום שנהגו לברך יברך. אמר אביי: לא שנו אלא לאחריה, אבל לפניה - מצוה לברך. דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן….לאחריה מאי מברך? ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם. רבא אמר: האל המושיע. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה ג
מברך קודם קריאתה בלילה שלש ברכות ואלו הן…ומקום שנהגו לברך אחריה מברך: בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והדן את דינינו והנוקם את נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצב סעיף א
הקורא את המגילה מברך לפניה ג' ברכות: על מקרא מגילה, ושעשה נסים, ושהחיינו; וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו; הגה: וי"א דאף ביום מברך שהחיינו…לאחריה נוהגין לברך הרב את ריבנו וכו'. אם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה, יצא.
נוסח הברכה
בית הבחירה (מאירי) מסכת מגילה דף כא עמוד ב
ולאחריה במקום שנהגו מברך הרב את ריבנו…חמשה לשונות אלו האמורים בברכה יש מדקדקין בהם שהם כנגד חמש מגלות ואין הדברים נראין ויש מי שאומר שהם כנגד חמשה פעמים שמצינו את עמלק נמסר בידינו אחת בימי יהושע בפרשת ויחלוש יהושע שניה בפרשת אם נתון תתן את העם הזה ופרשו בהגדה שעמלקים היו ואחת בימי שאול בפרשת פקדתי ואחת בימי דוד בפרשת ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלקי ואחת בימי מרדכי
בית יוסף אורח חיים סימן תרצב
ויש לדקדק למה קבעו בברכה זו חמשה לשונות הללו. הרב הדן הנוקם המשלם הנפרע. ונ"ל שמפני שאומות העולם באים עלינו לפעמים שלא בטענה כלל רק בזדון יתן מצה ומריבה ולפעמים באים בטענה שאומרים שיש להם דין עלינו…וכנגד הראשונה אמר הרב את ריבנו וכנגד השנייה אמר הדן את דיננו ולפי שלפעמים העונות גורמות שירעו לנו אויבינו מכל מקום אחר שסבלנו [עונש] עונותינו הקדוש ברוך הוא נוקם נקמתנו. ולפי שהמריעים לנו שני מינים האחד שהם אויבים מלב ומנפש ותמיד חורשים עלינו רעות וכנגדם אמר המשלם גמול לכל אויבי נפשנו…והמין השני שהם צוררים לנו ולא משנאתם אותנו אלא שדרכם להרע תמיד או שהם מצירים לנו במצות אדוניהם האויבים וכנגדם אמר הנפרע לנו מצרינו כי לאלו אינו חושש לשלם להם מדה כנגד מדה כי לא דעת להם ולא תבונה. ולפי שאין מדרך הטוב לפעול נזק…לכך חתם הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע, כלומר כשהקדוש ברוך הוא נפרע מהצרים לישראל אין התכלית לנקמה כי אם להושיע את ישראל
הטעם דפותחין ״ברוך אתה״ ואינו בגדר ברכה הסמוכה לחברתה מפני שאינו מברך על הקריאה אלא על הנס
הר"ן על הרי"ף מסכת מגילה דף יב עמוד א
ברוך הרב את ריבנו. יש לתמוה ברכה זו למה פותחת בברוך שהרי היא סמוכה לברכה שלפניה דבשלמא ברכת התורה כשהיא פותחת בברוך התם היינו טעמא משום קודם תקנה שהיה הפותח מברך לפניה וחותם מברך לאחריה וכיון דבתרי גברי הוה לא ראו לעשותה כסמוכה לחברתה ובתר תקנה נמי דתקון לכל חד ברכה לפניה ולאחריה כיון שכבר נתקנה ברכה שלאחריה לא ראו לשנות מטבעה שלה שלא תהא פותחת בברוך אבל הכא אמאי דהא מגילה ודאי לא מפסקא כי היכי דלא מפסיק ק"ש בברכותיה דמשום הכי חשבינן ברכה אחרונה שלה סמוכה לחברתה ובמגילה נמי לימא הכי י"ל דהאי ברכה אחרונה לאו אקריאת מגילה אלא ברכה בפני עצמה שנתקנה על הנס:
חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף כא עמוד ב
ואסיקנא דחותם בא"י הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע…ותמיה לן למה פותח בברכה זו בברוך, שהיא סמוכה לחבירתה לברכה שקודם מגילה, שאפי' הברכה הסמוכה לברכה קצרה חשיבא סמוכה כדאיתא בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה), וכי תימא כיון דתליא במנהג פותחת בברוך והרי ברכה אחרונה של הלל שתלוי במנהג כדאיתא במס' סוכה (ל"ט א') ואפ"ה אינה פותחת בברוך מפני שסמוכה לברכה ראשונה שלפני הלל…וי"ל שברכה זו אינה על המגילה אלא ברכה של שבח על הנס. מיהו אכתי ק"ל ברכה אחרונה [של קריאת התורה] למה פותחת בברוך…ונראה דכל שיש הפסק ושינון אחר בין ברכה לברכה כמו אלו שהברכות והקריאה אינם מענין אחד כגון פסוקי דזמרה שהכל ענין שבח וזמרה, …וכן ברכות ק"ש וק"ש שהכל ענין קריאה ושנון וקבלת מלכות שמים והוי מין במינו ואינו חוצץ, של אחריהם אינם פותחות בברוך דחשיבי סמוכות מעין שבח והודאה, וכשהקריאה ענין אחר חלוק לעצמו וספור מאורע כגון מגילה וקריאה בתורה ומפטיר בנביא הרי הוא הפסק שהרי ענין אחר הוא, וגם אפשר להפסיק בנתים לשיחה או לתרגום או כיוצא בהם משא"כ באידך ולפיכך לא חשיבא סמוכה, והרי הוא כברכת מזון שפותחות בברוך אע"פ שקדמה לה ברכת הלחם וכן ברכת כסוי אע"פ שקדם לה ברכת שחיטה.
ע״פ הירולשמי אין לברך אלא בצבור
אורחות חיים חלק א הלכות מגלה ופורים אות ז
וטעם ה' לשונות של הודאה כנגד ה' תשועות שעשה לנו השם מעמלק. הרב את ריבנו על ידי יהושע. והדן את דיננו על ידי גדעון. וי"א במות אהרן דכתיב וישמע הכנעני והוא היה עמלק. והנוקם את נקמתנו על ידי שאול. והנפרע לנו מצרינו על ידי דוד. והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו על ידי מרדכי ואסתר: ירושלמי לא אמרו ברכה אחריה אלא בצבור.
ספר כלבו סימן מה
ירושלמי לא אמרו ברכה לאחריה אלא בצבור וכתב הר"ז ז"ל שאין אומר האל הרב את ריבנו והטעם אחר שאמר אלהינו מלך העולם וכו' וטעם ה' לשונות מהודאה כנגד ה' תשועות שעשה לנו מעמלק, הרב את ריבנו על ידי יהושע, והדן את דיננו על ידי גדעון, והנוקם את נקמתינו ע"י שאול, והנפרע לנו מצרנו ע"י דוד, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו על ידי מרדכי ואסתר.
בית יוסף אורח חיים סימן תרצב
וכתוב עוד (אורחות חיים אות ז) ירושלמי לא אמרו ברכה לאחריה אלא בצבור
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצב סעיף א
הקורא את המגילה מברך לפניה ג' ברכות…הגה: ונהגו לומר בלילה: אשר הניא, אבל לא ביום (כל בו וב"י בשם א"ח), ואין לברך אחריה אלא בצבור.
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרצב
ואין כו'. כל בו בשם ירושלמי והוא בפ"ד הלכה א' והוא בנוסחא שלנו משובש וג"כ משמע שם דלא קאי אלא אתורה אר"ש ב"א למדו ברכת כו':
ביאור הלכה סימן תרצב
אלא בצבור - הנה בב"י כתב דא"ח כתב כן בשם הירושלמי ועיין בא"ר דהוכיח מכמה פוסקים דמברך אפילו ביחיד ועיין בביאור הגר"א דמירושלמי ג"כ אין ראיה דלא קאי אלא אברכת התורה. ומ"מ נראה דאין כדאי לברך אחרי' דבלא"ה הברכה זו אפילו בצבור אינה חיובית ותליא במנהגא כדאיתא בגמרא ומי יאמר דנתפשט המנהג כהיום לברך ביחיד וכ"כ הפמ"ג דספק ברכות להקל:
הליכות שלמה - פורים - פרק יט
אין היחיד מברך ברכת ״הרב את ריבנו״, אף אם כינס עשרה לשמוע קריאתו, דנהי דלענין פרסום הנס מהני מה שמכנס עשרה שישמעו קריאתו אף שהם כבר יצאו ידי חובתם, מ״מ נראה פשוט דאין מברכים בכהאי גוונא ברכת הרב את ריבנו, אלא בעשרה השומעים לקיים חובתם.
ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן תרפח ס"ו - דיני פורים משולש
ואפשר שאפילו קטנים וקטנות שהגיעו לחינוך מצטרפים לעשרה לפרסומי ניסא לברכה אחרונה. [חזו"ע פורים (עמוד פט).
מקראי קודש להר׳ צבי פסח פרנק, פורים - סימן לה
אם יש לברך ברכת הרב את ריבנו בקריאת המגילה לפני י׳ נשים…והשאלה היא אם עשר נשים יש עליהם שם צבור לגבי אותם הדברים שנתחייבו בהם…הספק בנ״ד הוא בטעם הדין של הרמ״א שאין לברך אחריה אלא בצבור, אם זה דין ברכת המגילה שהברכה האחרונה צריכה להיות בצבור, או משום שברה זו היא ברכת השבח על הנס, ולכן צריך עשר משום פרסומי ניסא…כיון שעיקרה של ברכה זו היא לשבח ולהודות על הנס, לכן אינה רק בעשרה דאיכא פרסומי ניסא…דאתינן להכא שגדר דין עשרה בברכת הרב את ריבנו הוא משום פרסומי ניסא, פשוט שכשקורא לפני עשר נשים יכולות לברך הרב את ריבנו, דאיכא פרסומי ניסא כמו לענין מקרא מגילה למאן דאמר שצריך עשרה.
חשש הפסק בין קריאת המגילה לברכת הרב את ריבנו
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצב סעיף ב
הקורא את המגילה מברך לפניה ג' ברכות….אין לשוח בעוד שקורין אותה.
ט"ז אורח חיים סימן תרצב ס״ק ב
בעוד שקורא אותה. זה קאי על הברכ' וכן הוא בטור וב"ה כ' מסתברא כו' סוף סוף הוא מברך עכ"ל מבואר דאברכ' קאי אלא שבב"י כ' וז"ל מיהו היינו כו' ונמצא שלא שמעה כו' עכ"ל משמע דאמגיל' קאי גם מו"ח ז"ל פי' כן והוקש' לו למה אין לגעור במי שמפסיק תוך קריאת המגיל' ולא ידעתי מקום לזה דודאי לא מיירי כאן אלא בהפסק בשעת קריאת הברכ' אבל בהפסק קריאת המגיל' עצמה פשיטא שיש לגעור בו אפי' בד"ת אסור להפסיק בע"א כמ"ש בסי' תר"ץ ס"ג וכ"ש במילי דעלמא ומ"מ אם שח אפי' במגיל' עצמה אינו חוזר לראש דכ"כ רשב"א הביאו ב"י דלא הוי הפסק רק אם הפסיק בין הברכ' לתחילת קריאת המגיל':
משנה ברורה סימן תרצב ס״ק ט
אין לשוח בעוד שקורין אותה - היינו בין השומע ובין הקורא אסור להם לשוח לכתחלה ואפילו בד"ת…וכ"ז לענין שיחה באמצע הקריאה אבל אם שח בין הברכה לתחלת הקריאה בין השומע ובין הקורא הפסיד הברכה וכן בין הקריאה לסוף הברכה ג"כ אסור להפסיק:
שער הציון סימן תרצב ס״ק יב
בין השומע ובין הקורא, דכיון דנהגינן לברך אחר המגילה, ממילא למגילה שייכא [טור]. ובדיעבד אם שח בינתים יש לעיין לדעת הטור אם יוכל לברך ברכת הרב, ולבעל העטור דהברכה אין שייכא כל כך למגילה אלא הודאה בפני עצמו כמו שכתב הבית יוסף, בודאי יוכל לברך:
אם יש לכרוך את המגילה לפני ברכת הרב את ריבנו
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יב
וצריך הקורא לקרות עשרת בני המן ועשרת בנשימה אחת כדי להודיע לכל העם שכולם נתלו ונהרגו כאחד, ומנהג כל ישראל שהקורא את המגילה קורא ופושט כאגרת (להראות הנס) וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצ סעיף יז
מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושט כאיגרת, להראות הנס; וכשיגמור, חוזר וכורכה כולה, ומברך.
מגן אברהם סימן תרצ ס״ק כ
ומברך. ואם רצה מברך ואח"כ כורך (כ"ה סה"י):
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצ סעיף כב
כיון שהיא נקראת אגרת לכן מנהג כל ישראל שהקורא פושטה קודם קריאתה כאגרת להראות הנס…והקורא לאחר שגמר הקריאה חוזר וכורכה כולה ומברך הרב את ריבנו ואין זה הפסק ועוד דברכת הרב את ריבנו לא שייכה למגילה אלא היא ברכת הודייה להקב"ה [שם סקי"ט ועמחה"ש]
משנה ברורה סימן תרצ ס״ק נז
חוזר וכורכה כולה ומברך - ר"ל שכורכה כולה ומניחה לפניו על המגדל ואח"כ מברך והטעם דגנאי הוא למגילה שתהיה מונחת כך ואפילו אם התחיל הברכה ואמר ברוך אתה כיון שלא אמר השם פוסק באמצע וכורך ואח"כ מברך:
הררי קדם, חלק א, סימן קצז, בענין פושט כאיגרת
עיקר דין קריאת המגילה הוא כדין קריאת כתובים מלבד דין פרסומי ניסא…וכן מה שמברכים ברכת הרב את ריבנו לאחר שכורכה, כמבואר ברמב״ם שם [ועיין במג״א תרצ, יט-כ]. הוא גם מטעם זה, וכמו שהיבא הגר״א (תר״צ, י״ז) מדברי התוס׳ במגילה (לב.) דהברכה האחרונה בקריאת התורה מברכים לאחר שגללו את הס״ת, והיינו דהברכה האחרונה על המגילה, היא כברכה אחרונה של ס״ת, דמדין קריאת כתובים מברכים על המגילה גם ברכה אחרונה, וע״כ דמי לברכה אחרונה שמברכים על ס״ת כשהוא גלול וה״נ במגילה, ולכן צריכים עשרה לברכה האחרונה של המגילה כשאר קריאת כתובים.
המנהג שכל אחד מברך ״הרב את ריבנו״ לעצמו
שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן מח
בדבר מנהג מקומות דברכת הרב את ריבנו שלאחר קריאת המגילה כל אחד מברך לעצמו ואין סומכין על הבעל קורא…הנה האמת אגיד לכתר"ה שאצלי זה דבר חדש ממנהג כזה…אך אם בקהלות ישראל נוהגים גם ככה יש לצדד גם בזכותן…ועוד יש לומר לפי מה שהרב פעלים כותב שם עוד, דזה שיותר טוב לברך בעצמו הברכות זהו דוקא כשיש בידו מגילה כשירה, אבל אם אין בידו מגילה כשירה לקרות בה אזי מכיון שבעיקר המצוה של מקרא מגילה הוא מוכרח לסמוך על הש"ץ להוציאו יד"ח לכן בדין הוא שגם בברכה יסמוך עליו יעו"ש, וא"כ גם לפי"ז יש לומר, דבברכות שלפניה בהיות שלא לכ"א מצוי בידו מגילה כשירה לכן הנהיגו שכו"ע יצאו בברכות הש"ץ, אבל לא דקדקו להנהיג בכזאת באותן מקומות (שמדבר מהם כתר"ה) גם על הברכה האחרונה, ומתרי טעמא, ראשית הואיל ואינה חיובית כ"כ כהברכות שלפניה, דאינה אלא ממנהגא כדאיתא במגילה ד' כ"א ע"ב ובאו"ח סי' תרצ"ב סעי' א' ומ"ב סק"ד, ושנית, הברכה הזאת שלאחריה לדעת גדולי פוסקים אינה נקראת ברכה אחרונה על מקרא מגילה אלא היא ברכה בפ"ע שנתקנה על הנס…ולכן מכיון שאין לה שייכות לעצם קריאת המגילה הדעת נוטה דיכול שפיר לברך אותה בעצמו גם מי שלא היה בידו מגילה כשירה
הררי קדם, סימן קצד, אות ב בענין שומע כעונה בברכת הרב את ריבנו
והנה יש נוהגים שכל אחד מברך לעצמו ברכת הרב את ריבנו, ולא יוצאים ידי חובתם בברכת הש״ץ[(וכן נהג הגר״מ פיינשטיין זצ״ל ואאמו״ר וחבריו מהישיבה דראדין], וצ״ב בטעמא דמילתא. ונראה לפרש דשומע כעונה יסודו בדין ערבות…וא״א להוציא אחרים ידי חובתם אלא כשהוא בר חיובא דחייל דין ערבות, וד״ז הוא כלל בין בברכת המצוות וכין בברכת הנהנין. אלא שבברכת המצוות שהם ברכות חובה כמו בקידוש והבדלה, אעפ״י שיצא מוציא…אבל בברכה של מנהג כמו הרב את ריבנו, וכן ברכת יהללוך של הלל, כיון שאינה אלא מנהג אין כאן דין ערבות, ואינו יכול להוציא אחרים ע״י שומע כעונה…וכל אחד צריך לברך ברכת הרב את ריבנו בפ״ע.
Summary:
The גמרא understands that varying customs existed regarding whether one recites a ברכה at the end of מקרא מגילה. While the רמב״ם also notes the existence of varying customs, the שלחן ערוך already assumes that the ברכה is widely recited.
As discussed by the מאירי and the בית יוסף, different explanations are offered for the exact terminology employed in the ברכה.
A fundamental question is raised regarding this ברכה, as to why it begins with the words ברוך אתה, as it should have been a ברכה סמוכה. The ר״ן and ריטב״א suggest that this is an independent ברכה on the נס, not even really connected to the קריאת מגילה.
The אורחות חיים cites from the ירושלמי that the ברכה is only recited when the קריאת המגילה is being done in a ציבור. This view is cited by the רמ״א.
The פוסקים address a concern of הפסק between מגילה and the closing ברכה. These opinions would seem to assume that the ברכה is clearly connected to the קריאה.
Based on the רמב״ם, it may more appropriate to first wrap up the מגילה before making the ברכה.
Some shuls have the custom that everyone recites הרב את ריבנו.
No comments:
Post a Comment