מח׳ אנשי הדור ור׳ גרשון וב׳ דעות בשלחן ערוך
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ו
א"ר חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי והוא לא אתי לידיה צריך למברכה עילוי זמן תניינות אמר רבי תנחום בר יודן צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא להזכיר שם שמים לבטלה
ספר אבודרהם ברכת הלחם זימון ברכת המזון
כתב ה"ר גרשון ברבי שלמה יש מאנשי הדור שמוכיחין מזה הירושלמי במעשה שאירע כי בראש חדש טבת שמוציאין שני ס"ת א' של ר"ח וא' של חנוכה וטעה ש"צ ופתח אותו של חנוכה ובירך הקורא עליו. והזכירוהו הצבור כי טעה ובר"ח שהוא תדיר יש לו לקרות ראשונה והפסיק וגלל ספר תורה עד שהגיע לפרשת ר"ח. ואומר מזה הירושלמי שצריך לחזור ולברך שנית על פרשת ראש חדש משני טעמים האחד מן הירושלמי…רוצה לומר כיון שהפסיק א' ברכתו שחזר ונטלו מן הקרקע חוזר ומברך אע"פ שלא הפסיק אלא בשתיקה וגם כן בכאן כיון שהפסיק זמן גדול בשתיקה בעת שגלל ספר תורה הויא ליה הפסקה כמו אם הפסיק בדבור. והטעם השני מן הירושלמי השני ולא מטעם הפסקה אלא מטעם שלא נתכוון בברכתו על זאת הפרשה כמי שלא נתכוון לברך על התרמוס שאוכל עכשיו כי אם על אותו שנפל ולא חזר ונטל מן הקרקע. ולפי דעתו טעו כי הטעם הראשון בטל הוא שהרי הירוש' ההוא אינו עיקר דהלכתא כרבא דאמר מברך ואח"כ בוצע דלא חשבינן שתיקה להפסקה לא שנא הפסקה מרובה ולא שנה הפסקה מועטת. והטעם השני ג"כ בטל הוא לדעת הראב"ד דפסק לקולא והביא ראיות לדבריו דכל דמנח קמיה חיילא ברכה עליה. והכי נמי הא ספר תורה קמיה ודעתיה עליה לכל הפרשיות הכתובות בו
בית יוסף אורח חיים סימן קמ
כתב ה"ר דוד אבודרהם ז"ל בהלכות ברכות (עמ' שיז)....עכ"ל: והפוסקים פסקו כההיא דהדין דנסיב תורמוסא לחומרא וכמו שיתבאר בסימן ר"ו (ד"ה וז"ל שבה"ל) בסייעתא דשמיא ולפי דבריהם בההוא עובדא דס"ת צריך לחזור ולברך כמו שהורו אנשי הדור ההוא ודלא כה"ר גרשום ב"ר שלמה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמ סעיף ג
העולה לקרות בתורה והראו לו מקום שצריך לקרות, וברך על התורה והתחיל לקרות; או לא התחיל, והזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות וגלל הספר תורה למקום שצריך לקרות בו, י"א שאינו צריך לחזור ולברך, וי"א שצריך.
משנה ברורה סימן קמ ס״ק ח
י"א שא"צ וכו' - טעמו דמסתמא דעתו על כל פרשיות התורה המונחת לפניו.
משנה ברורה סימן קמ ס״ק ט
וי"א שצריך - וטעמו דבודאי לא נתכוין בברכתו רק על הפרשה שהראו לו מקודם וע"כ צריך לברך מחדש על פרשה זו.
אם יש נ״מ כיון שהתחיל לקרות ואז נזכר שפרשה אחרת צריך לקרות
מגן אברהם סימן קמ ס״ק ד
הרב"י בשם הרד"א…משמע דאם התחיל לקרות א"צ לברך דהפסק אינו מזיק באמצע כמ"ש ס"ב ואי משום שלא היתה כונתו לכך לא אכפת לן בזה דדמי למי שהיה לפניו סל מלא פירות והי' בדעתו לאכול פרי אחד ועלה בידו פרי אחר ובירך ואכל ממנו ואח"כ נזכר שאין זה הפרי ונטל הראשון שא"צ לברך דלא גרע מאם הביאו לפניו פירות אחרים מאותו המין דא"צ לברך כמ"ש סימן ר"ו ס"ה, וא"ל דהכא הוי נמלך ממש דא"כ לא היה לו להביא מהירושלמי דמיירי בין ברכה לאכילה וגם ר"ג לא הי' חולק בזה ועוד מאחר שהרד"א לא דבר אלא בלא התחיל מנ"ל להרב"י להוסיף מחלוקת דאף בהתחיל פליגי וצ"ע.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמ סעיף ב
העומד לקרות בתורה וברך ברכה שלפניה, וקרא מקצת פסוקים ודבר דברי תורה או דברי חול, לא הוי הפסק ואינו צריך לחזור ולברך.
ביאור הגר"א אורח חיים סימן קמ
וכ' והתחיל ואע"ג דהפסקה באמצע אינו מזיק כמ"ש בס"ב מ"מ כאן דטע' משום שאין דעתו עליו אף באמצע צריך לחזור ולברך וכמ"ש בסי' ח' סעיף י"ב ע"ש.
ביאור הלכה סימן קמ
והתחיל לקרות וכו' - עיין במ"א שמפקפק דאפשר דכיון שהתחיל לקרות וחל ברכתו לכו"ע א"צ לחזור ולברך והגר"א וא"ר וש"א הסכימו דהדין עם המחבר.
מעיקר הדין רוב הפוסקים סוברין שצריכין לברך פעם שנית
ט"ז אורח חיים סימן קמ ס״ק ד
וי"א שצריך. כאן לא הכריע אבל בב"י הכריע דצריך לברך כמ"ש בסימן ר"ו כו' וכ"נ עיקר לפי מה שהוכחנו בי"ד סי' רע"ט מס"ת שנמצא בה פסול שאין זה דומה לתורמוס שנפל מידו דבכונה תליא מילת' דבס"ת מצוה עליו לקרות וע"כ נתכוין ודאי שאם ימצ' בה פסול שיקרא בשניה דא"א להפטר מזה משא"כ בתורמוס שאין חיוב עליו לאכול ע"כ לא נתכוין רק על מה שהי' בדעתו אז ממילא ה"נ כיון שבשעה שבירך הי' סבור שיקרא פ' זו ולא עלה על דעתו אחרת ע"כ צריך לברך אח"כ שנית
ערוך השולחן אורח חיים סימן קמ
כתב רבינו הב"י בסעיף ג'...ודעת רבינו הב"י כי"א השני שצריך לברך כמבואר בספרו הגדול ולכן כתב שני הדיעות בלשון י"א ולהורות שהאחרון הוא העיקר [דרישה ס"ס ר"ו]:
משנה ברורה סימן קמ ס״ק ט
וי"א שצריך - לברך כשקורא את הפרשה הראויה לקרות וטעמו דבודאי לא נתכוין בברכתו רק על הפרשה שהראו לו מקודם וע"כ צריך לברך מחדש על פרשה זו. וכתבו האחרונים דנוהגין למעשה כהיש אומרים הזה. ואין נ"מ בין אם המקום שהראו לו מתחלה היה פרשה אחרת לגמרי או אפילו באותו סדר אלא שצריך לגלול ממקום ראשון למקום זה בכל זה צריך לחזור ולברך דבודאי לא היה דעתו בברכתו על מה שאינו מגולה לפניו [ח"א ושארי אחרונים].
אם היה המקום שהראו לו באותו סדר של שבוע
מגן אברהם סימן קמ ס״ק ד
והמבי"ט ח"ג סימן רצ"ד כ׳ דאם מה שהראוהו הוי חובת היום כגון שהראוהו למעלה א"צ לברך דאפי' לכתחלה יכול לקרות מה שקראו כבר…א"כ דעתו על הכל וכן אם הראוהו למטה דמי לסל מלא תפוחים ובירך על א' ואח"כ ראה אחרת יותר טובה…אבל הראוהו בפ' שאינו חובת היום צריך לחזור ולברך עכ"ל…וגם דעת הרב"י משמע כן דהכא כתב ב' דיעות וגבי פרי בסימן ר"ו ס"ו כתב דצריך לברך משמע דאמרינן מסתמ' דדעתו אכל התורה דכולן שוין לטובה משא"כ בפירות:
משנה ברורה סימן קמ ס״ק ט
והמקיל שלא לחזור ולברך באם היה המקום שהראו לו באותו סדר של שבוע זו אף שצריך לגלול ממקום למקום אין מוחין בידו דיש לו על מי לסמוך
אם פרשה הראויה לקרות היה ג״כ מגולה לפניו
ט"ז אורח חיים סימן קמ ס״ק ד
אלא דיש עדיין לחלק דדוקא אם היה הטעות שהראו לו פ' אחרת לגמרי כההיא דאבודרהם שהיה צריך לקרות פ' ר"ח והראו לו בשל חנוכה והוצרך לגלול הס"ת בשביל זה אז צריך לברך שנית אבל אם הטעות בפ' זו ויש מן האפשר שיקראו לו גם פ' השייך לו באמת וא"צ לגללה ממקום זה אל מקום הראוי לו א"צ לברך שנית כיון שהס"ת מגולה לפניו דעתיה על כל מה שמגולה לפניו כנלע"ד נכון בס"ד ועמ"ש סי' תפ"ט
משנה ברורה סימן קמ ס״ק ט
ואם פרשה זו הראויה לו לקרות היה ג"כ מגולה לפניו בעת שהראו לו המקום הראשון בזה הסכים הט"ז וש"א דא"צ לחזור ולברך דדעתו היה על כל מה שמגולה לפניו ואפילו אם המקום שהראו לו מתחלה היה מסדר שבוע העבר כיון שגם מסדר של שבוע זו מגולה לפניו דעתו על כל מה שמגולה ואין לחלק בין אם הפרשה הראויה היה בעמוד זה או בעמוד השני דמסתמא דעתו על כל מה שפתוח לפניו גם אין חילוק בין אם המקום שהראו לו היה למעלה והמקום הראוי לקרות הוא למטה או שהראו לו למטה והמקום הראוי לקרות היה למעלה בכל ענין א"צ לחזור ולברך כיון שא"צ לגלול, אלא שאם הראו לו למטה והמקום הראוי הוא למעלה והוא חוזר למקום הראוי טוב שיקרא עד המקום שהראו לו בתחלה ועוד איזה פסוקים להלן:
פסקי תשובות אורח חיים סימן קמ
וכמבואר במשנ"ב הא דחוזר ומברך היינו דווקא באופן שהמקום המוטעה שהראו לו לא היה בסדר של אותו שבוע וגם לא היה מגולה לפניו מקום הקריאה הנכון
אם המברך סבור ששם כתוב פרשת חובת היום
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קמ
ומכל מקום נראה לי דכל זה בהראו לו פרשה אחרת וסבור שזו חובת היום ועליה בירך יש אומרים שחוזר ומברך, מה שאין כן בטעות על דרך משל פתחו ספר תורה וסברו ששם כתובה פרשה חובת היום ובירך ואח"כ הוצרכו לגלול, שתיקה אין הפסק וכוונתו על חובת היום, ואתי שפיר ההיא דסימן קמ"ג במ"א [ס"ק] ד' טעות בספר תורה כו', וגם כאן בט"ז אות ד' אתי שפיר החילוק בין ספר תורה פסולה לפרשת חנוכה. ובאמת המחבר סתם והראו פרשה אחרת, ולפי מה שכתבתי יש לחלק בין חנוכה שסבור באמת י"ל חנוכה קודם, ובין טעות גמור. נראה לי. עיין מה שכתבתי בט"ז מזה:
ביאור הלכה סימן קמ
והזכירוהו וכו' - עיין בפמ"ג שדעתו דדוקא אם בעת הברכה היה יודע את הפרשה שמברך עליה ועליה נתכוין רק שאחר הברכה נודע לו שצריך לקרות פרשה אחרת ולהכי י"א דחוזר ומברך כוון דבעת הברכה לא כוון עליה משא"כ אם היה עצם הדבר בטעות כגון שפתחו ס"ת ולא דקדקו לראות וסברו ששם כתובה פרשת חובת היום ובירך עליה ואח"כ נודע להם שפרשה אחרת היא והוצרכו לגלול למקום הראוי אינו הפסק כיון דכונתו היה מתחלה לפרשה זו ובעל דה"ח הביא ראיה מסימן ר"ט ס"ב בהג"ה דאין לחלק בזה עי"ש:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן לו
וכבר הוריתי בשבת מקץ בחנכה תר"פ שהיה הס"ת נגלל בפ' וישלח וברך, שלא יברך פעם ב' כיון דידוע לכל שבשבת חנוכה הוא בפ' מקץ אך היה סבור שהוא נגלל על מקץ ואף שפתח ברור שלא ראה ונמצא שהברכה היתה על מקץ והגלילה אינה הפסק. וכן יש להורות בכל שבת כשאומר שידע איזה פרשה צריך לקרא שאין לו לברך פעם ב' דדוקא בחשב שצריך לקרות כאן במקום שהיה פתוח צריך לברך פעם ב', ועיין בפמ"ג בא"א סי' ק"מ בסופו שכתב כן והוא נכון
יש פוסקים שסוברין שאין מברכין פעים שנית כדעה א׳ בשלחן ערוך
פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן קמ
ומדחזינן הלבוש [סעיף ג] שהיפך יש אומרים שצריך ויש אומרים שאין צריך, נאמר בכיון וכסברת הפרישה בסימן ר"ו [שם], אלמא דעתו שאין צריך לברך, על כן כשנזדמן כך אני שותק ואיני אומר כלל, והעולם נוהגין לפסוק שיברך, ולא ידעתי מה הצורך הזה, ובפרט בספק ברכות שיש אומרים לא תשא דין תורה
שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן סו
אירע פה עמדין בא' שעלה לקרות בתורה והראוהו בפסוק נשא את ראש בני קהת. והוא היה צריך לקרות בנשא דבני גרשון, ובירך ברכת התורה שלפניה, וגם הש"ץ התחיל להקרותו פסוק ראשון, ושוב הרגיש שטעה שאין זה מקומו.
והוריתי שאינו צריך לחזור ולברך, ואע"ג דבש"ע כתב באחרונה י"א לברך, נלע"ד פשוט דלכתחלה לית לן למיעבד עובדא לברוכי, דלא יהא אלא ספק שקול ספק ברכות להקל, דאע"ג דברכת התורה לפניה מן התורה, מ"מ ברכת התורה דציבור אינה אלא מדרבנן, שהרי כבר נפטר בברכה שבירך שחרית. ובר מהא ודאי הלכה מקופחת היא, דלא קיי"ל כהי"א אלא כדעת הר' גרשום בר שלמה שהביא בא"ח דמעשה רב שיצאה ממנו הוראה בחבורה שא"צ לברך לא שנא התחיל או לא, דלא דמי כלל לתורמסא דסי' ר"ו, וכמ"ש גם האחרונים ז"ל, ואף לבטז"ל שהחזיק בדעה האחרונה, מיהת מודה בשאין צריך לגלול. ובעובדא דידן נמי לא היה צריך לגלול ס"ת כי שניהם סמוכים זה לזה ביריעה א'. וגם לנו עוד דברים בגו לדחות דעה הנז' מהלכה כמ"ש בס"ד בחיבורי ושם גליתי דעתי הנוטה להקל בברכה זו בכל אופן אפי' בענין רחוק יותר מכדי גלילה, והוא המחוור, יע"ש מילתא בטעמא. יעב"ץ ס"ט. שוב לאחר כמה שנים מצאתי שכבר היה מעשה זה לעולמים, שכן ראיתי עתה, כזה בס' תיקון יששכר, ואע"פ שהורה שלא כדעתי הנ"ל, אני במקומי עומד ומזכה אני במקומי כדרך שהייתי למד.
כף החיים אורח חיים סימן קמ
מיהו דעת מרן ז"ל בבית יוסף כסברא שניה, דצריך לחזור ולברך, וכן הוא לפי הכלל המסור בידינו דכשמביא מרן ז"ל בשלחן ערוך יש אומרים ויש אומרים דדעתו לפסוק כיש אומרים בתרא…אמנם לפי מה דקיימא לן בספק ברכות להקל אפילו כנגד מרן ז"ל ואפילו כנגד הרוב…אם כן הכא נמי יש לפסוק כסברא הראשונה שאינו צריך לחזור ולברך, ואם כן אין נפקותא בזה להאריך בדברי האחרונים וכן כתב הלדוד אמת שם שלא לברך אף דמרן סבר לברך.
שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן ז
ע"ד שקראו כהן והראו לו מקום שצריך לקרות וברך על התורה ונזכר שפרשה אחרת צריך לקרות, וגלל הס"ת למקום שצריך לקרות, ופסק לו כ"מ שלא יברך עוד הפעם, משום דיש פלוגתא דרבוותא, וי"ל ספק ברכות להקל, וצירף מה דבנד"ד שלא היה לוי יברך אח"כ במקום לוי וכו' עכת"ד…והנה כבר הביא כ"מ את דברי מרן המחבר בש"ע /או"ח/ (סי' ק"מ סעי' ג'), בשם י"א שא"צ לחזור ולברך וי"א שצריך, וכתב בספר כה"ח שם דאף דהכלל שדעת…והנה לכאורה הי' אפ"ל דיש בזה ספק ספיקא לקולא שלא לברך….ובזה יונח לנו ג"כ, מה דמרן המחבר בש"ע גבי פירות (בסי' ר"ו), סתם כהדיעה דצריך לברך, ואלו בברכת ס"ת הביא ב' דיעות כנ"ל, משום דיש לחלק בין ברכת הנהנין דהולכים לחומרא בבעיא דלא איפשטא כנ"ל, משא"כ בברכת המצוות כנ"ל…ודאתאן מהנ"ל דגם הפוסקים דס"ל בפירות לחומרא בנד"ד, הוי רק משום דס"ל דאזלינן בבעיא זו לחומרא, אבל עכ"פ מודו דהוי ספיקא רק דאזלינן לחומרא…והנה כמו ששכיח שברוב פעמים יודעים איזה פרשה צריכין לקרות אלא הטעות הוא שסוברים במה שהראו לו שהוא אותו הפרשה, דבכה"ג ס"ל להפמ"ג דא"צ לברך עוד הפעם לכ"ע, אף שהדה"ח חולק, מ"מ בודאי חזי לאצטרופי דברי הפמ"ג להקל ולא יברך עוד הפעם כנלענ"ד. והנני בזה דושה"ט. יצחק יעקב ווייס.
פסקי תשובות אורח חיים סימן קמ
והנה, למעשה גם למנהג האשכנזים עפ"י המשנ"ב, כמעט ואין מצוי שיצטרכו לברך שנית כשהראו לו מקום לא נכון, כי למעשה נהגינן כהכרעת הפמ"ג (מ"ז סק"ד) המובא בביה"ל (ד"ה והזכירוהו) שאם ידע העולה מהו קריאת היום, אך לא דקדק להתבונן אם הבעל קורא הראה לו במקום הנכון (וכמו שמצוי כשהתיבות הראשונות של הקריאה שוים להיכן שהבעל קורא הראהו, או שלא טרח להתבונן כלל במה שהבעל קורא הראהו), בזה בכל ענין אין צריך לחזור ולברך, וכיון שבדרך כלל יודעים העולים את פרשת השבוע או קריאת היום, לכן לחזור ולברך כשלא הראהו לו מקום הקריאה הנכון כמעט אין מצוי.
אין חוזרין לומר ברכו ודין אם נזכר אחר שאמר ״ברוך אתה ה׳״
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמ סעיף א
הקורא בתורה ונשתתק, העומד יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, ויברך בתחלה ובסוף
משנה ברורה סימן קמ ס״ק ג
ויברך בתחלה - ולא יוכל לסמוך על ברכה ראשונה שבירך הנשתתק שהמברך בתורה אינו מברך להוציא אחרים בברכתו אלא כאו"א מן הקרואים מברך לעצמו ועיין באחרונים שכתבו דכשחוזר ומברך אינו חוזר לאמירת ברכו כ"א הברכה בלבד שהוא עיקר ברכת התורה.
ביאור הלכה סימן קמ
וברך על התורה - ואם התחיל לומר בא"י ונזכר אז אם הוא מקום קרוב שא"צ הפסק גדול עד שיגלול למקום הראוי כגון שהוא העמוד הסמוך לו לפניו או לאחריו אזי יראו לו מיד מקום הראוי ויסיים ברכתו אבל אם צריך לגלול וע"י שהות הגלילה יהיה הפסק ניכר בין הזכרת השם ובין הברכה יש לו לסיים מיד למדני חוקיך כדי שלא יהא הזכרת השם לבטלה ויגלול למקום הראוי ויתחיל שנית הברכה ואם כבר אמר ג"כ אמ"ה שאז א"א לו לסיים שוב למדני חוקיך אז יש לסמוך שיסיים הברכה אחר שגלל למקום הראוי אף אם יש שהות קצת לפי שהפסק שתיקה אינו חשוב הפסק כ"כ [שערי אפרים]:
Summary:
The אבודרהם cites two opinions as to what should be done when the עולה recites a ברכת התורה and the תורה is rolled to the wrong section: (1) a new ברכה should be recited on the correct section due to the הפסק of rolling to the right section and also due to the דעת being on the wrong section, (2) no new ברכה needs to be recited, as it’s not a הפסק and we assume the דעת was on the entire תורה.
The שלחן ערוך cites both views as יש אורמים. The מגן אברהם raises the possibility that where the בעל קריאה started laining, then a new ברכה would not be required. However, as explained by the ביאור הלכה, this opinion does not appear to have been accepted.
The general consensus, as noted by the ט״ז, משנה ברורה and ערוך השלחן is that the ruling follows the first first view and a new ברכה should be recited. However, several exceptions are noted that almost entirely eliminate this ruling.
First, the מגן אברהם rules from the מבי״ט that if the person had been focused on a section from that week’s קריאה, even earlier or later, a new ברכה would not be required.
Second, the ט״ז rules that if the correct section was open already, a new ברכה would not be required.
Third, the פרי מגדים adds that if the עולה had the right section in mind, then a new ברכה would not be necessary.
Lastly, it is of note that there were some פוסקים that followed the second view, not requiring a new ברכה in all cases.
No comments:
Post a Comment