סוגיית הגמ׳ - ספירה זו הוי ספירה ממש ושיטת אביי
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף סה עמוד ב
ת"ר: וספרתם לכם - שתהא ספירה לכל אחד ואחד
ערוך השולחן אורח חיים סימן תפט סעיף א
ובא להם בקבלה דספירה זו הוי ספירה ממש לומר היום יום אחד היום יום שני ואינו דומה לכל הספירות שבתורה [ר"ן שלהי פסחים] כמו ספירת זב וזבה וכיוצא בהם דאין הכוונה לספירה ממש אלא לידע החשבון וכאן הוי ספירה ממש:
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף סו עמוד א
אמר אביי: מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבועי. אמימר מני יומי ולא מני שבועי, אמר: זכר למקדש הוא.
מרדכי מסכת מגילה פרק הקורא למפרע
אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי רבנן דבי רב אשי מני יומי ומני שבועי אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא וקיימא לן כאביי
מח׳ רבינו אפרים והראבי״ה איך לספור ביום שמיני - ״שבוע אחד ויום אחד״ או ״שמונה ימים״
מרדכי מסכת מגילה פרק הקורא למפרע
אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי רבנן דבי רב אשי מני יומי ומני שבועי אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא וקיימא לן כאביי אבל רבינו אפרים פי' מצוה למימני יומי עד שיגיע לכלל שבוע כגון שהיום ז' ימים שהם שבוע א' אבל בח' וט' וי' א"צ למנות עם השבוע הבא יום של שבוע שעבר אלא הכי מברך על ספירת העומר שהן שבוע אחד ויום אחד ואין צריך לומר שהיום ח' ימים שכבר מנאם בשבוע שעבר וכן לט' ולי' וכן כל הסדר אבל שבוע צריך להזכיר עם כולן אבל בתשובת הגאון מצא ראבי"ה דשבוע לא צריך למימני עד סוף השבוע וכשיגיע לט' יאמר שהיום ט' ימים וכן כל השבוע עד שיגיע לי"ד שהן שני שבועות וזה להפך מרבינו אפרים:
טור אורח חיים הלכות פסח סימן תפט
וכתב אבי העזרי י"א שא"צ למנות הימים רק עד שיגיע לשבוע כגון היום יום אחד עד שיגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד אבל מכאן ואילך א"צ למנות ימים של שבוע שעברה עם השבוע הבא אלא ביום שמנה יאמר היום שבוע אחד ויום אחד ואצ"ל היום שמנה ימים שכבר מנאם בשבוע שעבר וכן ביום ט' עד שיגיע לי"ד יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות וביום ט"ו יאמר היום ב' שבועות ויום אחד וכן לעולם ויש אומרים שאין להזכיר השבועות אלא בסוף השבוע כגון ביום ז' יאמר היום ז' ימים שהן שבוע אחד וביום ח' אינו אומר אלא היום ח' ימים עד שיגיע לי"ד וכן לעולם.
מנהג העולם להחמיר לב׳ השיטות
המאור הקטן מסכת פסחים דף כח עמוד א
והמקומות שנהגו שלא למנות שבועות בכל יום ויום עד מלאת השבוע בכל שבוע ושבוע הוא המנהג היפה
הר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף כח עמוד א
והפירוש הנכון במצוה למימני שבועי היינו בתשלום כל שבוע ושבוע אבל ברוב המקומות החמירו על עצמם לומר בכל יום היום כך וכך לעומר שהם כך וכך שבועות וימים כך
שו"ת הרא"ש כלל כד סימן יג
על ספירת העומר נהגו בכל תפוצת הגלות למנות יומי ושבועי בכל לילה ואומר שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים, ולא שמענו אדם שערער בדבר אלא הר"ז הלוי ז"ל. ומנהג אבותינו תורה היא.
טור אורח חיים הלכות פסח סימן תפט
וצריך לספור מעומד ולברך תחלה וסופר הימים והשבועות כיצד ביום הראשון עומד ומברך על ספירת העומר היום יום אחד עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד וביום שמונה יאמר היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד עד שיגיע לי"ד יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם ב' שבועות וכן לעולם וכתב אבי העזרי י"א שא"צ למנות הימים רק עד שיגיע לשבוע…ויש אומרים שאין להזכיר השבועות אלא בסוף השבוע…וכאשר כתבתי כן נהגו וכן עיקר
בית יוסף אורח חיים סימן תפט
וסופר הימים והשבועות. בפרק רבי ישמעאל (סו.) אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי וכתבוהו הרי"ף (כח.) והרא"ש (סי' מ) בסוף פסחים: ומה שכתב רבינו בשם אבי העזרי (סי' תקכו עמ' 177) שיש אומרים שאין צריך למנות הימים וכו' ויש אומרים שאין להזכיר השבועות וכו'. הוא במרדכי פרק ב' דמגילה (סוס"י תתג). והר"ן כתב בסוף פסחים (שם) והפירוש הנכון במצוה למימני שבועי היינו בתשלום כל שבוע ושבוע אבל ברוב המקומות החמירו על עצמם לומר בכל יום ויום היום כך וכך לעומר שהם כך שבועות וכך ימים וכן כתב הרא"ש בתשובה…ומנהג אבותינו תורה היא עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תפט סעיף א (בלי הגהות הרמ״א)
בליל שני אחר תפלת ערבית מתחילין לספור העומר, ואם שכח לספור בתחלת הלילה הולך וסופר כל הלילה. ומצוה על כל אחד לספור לעצמו. וצריך לספור מעומד ולברך תחלה. וסופר הימים והשבועות. כיצד, ביום הראשון אומר: היום יום אחד, עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר: היום שבעה ימים שהם שבוע אחד, וביום שמיני יאמר: היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד, וכן עד שיגיע לארבעה עשר יאמר: היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות, ועל דרך זה מונה והולך עד מ"ט יום.
אם סיפר רק ימים או רק שבועות ביום שביעי
משנה ברורה סימן תפט ס״ק ז
וסופר הימים והשבועות - דכתיב תספרו חמשים יום וכתיב שבעה שבועות תספר לך. ואם סיפר ימים לחוד ולא הזכיר שבועות י"א שיצא בדיעבד וי"א שצריך לחזור ולספור ימים ושבועות כדין וע"כ חוזר וסופר בלא ברכה [ואם שכח לחזור ולספור מונה שאר ימים בברכה] ואם מנה שבועות ולא ימים כגון שאמר ביום השביעי היום שבוע אחד ולא הזכיר ימים כלל לכו"ע לא יצא:
שער הציון סימן תפט ס״ק יא
לכו״ע לא יצא - דלכולי עלמא צריך להזכיר ימים, וכדכתיב חמשים יום תספור, וכן מבואר ביראים ושבלי לקט, ומה שכתב מגן אברהם דיצא, קאי אלאחר שבעה ימים, כגון שאמר היום שבעה ימים ויום אחד ולא אמר מקודם היום שמונה ימים כמנהגנו, וכן כתב אליה רבה וחק יעקב:
אם סיפר רק ימים או רק שבועות ביום שמיני
משנה ברורה סימן תפט ס״ק ט
וביום שמיני יאמר וכו' - ואם לא אמר אלא היום שמונה ימים ולא סיים שהם שבוע אחד וכו' נמי יצא שהרי הזכיר שבועות אתמול ביום השביעי וכן אם לא אמר אלא היום שבוע אחד ויום אחד בלחוד נמי יצא שהרי כבר הזכיר הימים שעברו כל אחד ביומו.
אין צריכין להזכיר ״עומר״ במנין
ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות ספירת העומר אות טו
ספירת העומר…בא"י אמ"ה אקב"ו על ספירת העומר שהיום יום אחד. והולך ומונה כן כל מנחה עד סוף השבוע. אמר שהיום שבעה ימים שהם שבוע אחד. י"ד ימים שהן שני שבועות. כ"א שהן שלשה שבועות. כ"ח שהן ארבעה שבועות. ל"ה שהן חמשה שבועות. מ"ב שהן ששה שבועות. מ"ט שהן שבעה שבועות. ולמחרתו הוא ערב שבועות. וכל בעלי בתים חוזרין ומספרין אחר הסעודה בביתם.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תפט סעיף א (בלי הגהות הרמ״א)
ביום הראשון אומר: היום יום אחד, עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר: היום שבעה ימים שהם שבוע אחד…היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות, ועל דרך זה מונה והולך עד מ"ט יום.
צריכין להזכיר ״עומר״ במנין
ספר האורה (פסקי הלכה מבית מדרשו של רש״י) אות צא
וכד מנינן מברכינן והדר מנינן, ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת העומר, והדר מני יום אחד בעומר וצריך לאדכורי עומר במנין, וכד הוו שבעה יומי יומר היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד
בעומר או לעומר - המנהג לומר לעומר
ספר שבלי הלקט סדר פסח סימן רלד
וברכת העומר זו היא בא"י אמ"ה אקב"ו על ספירת העומר היום לעומר יום אחד וכן שני ימים עד שבעה ואומר היום לעומר שבעת ימים שהן שבוע אחד. וכן לארבעה עשר יום היום לעומר ארבעה עשר יום שהן שני שבועות. וכן לשלשה לארבעה וכן לכולם עד שבעה שבועות עד עשרה אומר ימים.
הר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף כח עמוד א
והפירוש הנכון במצוה למימני שבועי היינו בתשלום כל שבוע ושבוע אבל ברוב המקומות החמירו על עצמם לומר בכל יום היום כך וכך לעומר שהם כך וכך שבועות וימים כך.
שו"ת הרשב"א חלק א סימן קנד
שאלת צבור שטעו ביום המעונן…אינו חוזר או דילמא ספירה דבר מועט הוא וטירחא ליכא וחוזר? תשובה לא מן השם הוא זה. דאפילו איכא טירחא חוזר. דהיכי לימא היום עשרה ימים לעומר ואינן אלא תשעה? כי אותו יום תשיעי הוא ולא עשירי עד צאת הכוכבים. והמדקדקים אינן סופרים בימי הספירה עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות.
רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ד
ספר האשכל סימן פ"ו כתב הר"י וספרתם לכם שתהא ספיר' לכל אחד ממחרת השבת ממחרת יום טוב ומצוה למימני שבועי…ומנינן מאורתא דט"ו נגהי י"ו ומברכין והדר מנינן ומברכין על ספיר' העומר ומנינן יום אחד לעומר וצריך לאדכורי עומר במנין וכדהוו ז' אומר היום ז' ימים לעומר שהם שבוע אחד.
בעומר או לעומר - המנהג לומר בעומר
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תפט סעיף א (עם הגהות הרמ״א)
בליל שני אחר תפלת ערבית מתחילין לספור העומר, ואם שכח לספור בתחלת הלילה הולך וסופר כל הלילה. ומצוה על כל אחד לספור לעצמו. וצריך לספור מעומד ולברך תחלה. וסופר הימים והשבועות. כיצד, ביום הראשון אומר: היום יום אחד (בעומר), עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר: היום שבעה ימים שהם שבוע אחד (בעומר), וביום שמיני יאמר: היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד (בעומר), וכן עד שיגיע לארבעה עשר יאמר: היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות (בעומר), ועל דרך זה מונה והולך עד מ"ט יום.
מעשה רב הלכות פסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפלה אות סט
ספירה אחר עלינו כל המנין ביחד. הנוסח בעומר כמ"ש בש"ע ולא לעומר. וא"א שום פסוקים לא לפניו ולא לאחריו כ"א י"ר שיבנה כו':
שיטת הט״ז - נכון לנהוג לומר בעומר
ט"ז אורח חיים סימן תפט ס״ק ג
היום יום אח' בעומר. כן מנהגנו אבל בדברי הר"ן סוף פסחים שמביא ב"י נזכר שם לעומר בלמ"ד ונראה יותר נכון מנהגנו דהא ביום אחד שמנינן בתחלת ליל י"ו הוי פי' במנין ימי העומר אשר יביאו למחר ביום י"ו ובימים אחרים הוי ג"כ שפיר דאמנין יומי דעומר קאי כולם משא"כ אם תאמר לעומר תהיה הכוונה בליל י"ו לעומ' דהיינו למה שכבר הביאו אבל בעומר לא קאי רק על ימי העומר דא"א לפרשו על ההבאה דהבי"ת משמע בתוך משא"כ בלמ"ד אפשר לפרשו על ההבאה כנלע"ד: אין לומר שהיום אלא היום:
חק יעקב סימן תפט אות ט
והט"ז [ס"ק ג] האריך בטעם שאין לומר לעומר, אבל באמת ברוב נוסחות ישנים כתבו שיש לומר לעומר, וכן הוא בכל בו [סימן נה] ותניא [סימן נ] ושבלי הלקט [סימן רלד] ורוקח ותשובת הרשב"א [ח"א סימן תנז] ובב"י [ד"ה כתב הרשב"א] והר"ן [פסחים ריש כח, א]. וצריך לומר דמלת לעומר משמע שהוא ליום העומר כך וכך ימים, מה שאין כן בעומר משמע שעכשיו הוא זמן העומר, ובאמת זמן העומר הוא רק יום א' דהיינו י"ו ניסן, וק"ל. וכן כתב בשל"ה [ריש מסכת פסחים כג, ד ד"ה כתב הרשב"א] שיש לומר לעומר דוקא, ומכל מקום אין לשנות ממנהג שנהגו מקדם, כי יש להם על מה שיסמכו:
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תפט אות ה
היום. עיין מ"א. ועיין חק יעקב אות ח' וט' מאן דאמר שהיום או היום או לעומר או בעומר אין לגעור בו, ושל"ה כתב לומר לעומר דווקא, ומנהגינו היום כו' לעומר. שהם במ"ם, לא בנו"ן.
יותר נראה לומר לעומר אבל אינו אלא לכתחילה
משנה ברורה סימן תפט ס״ק ח
בעומר - וברוב פוסקים הנוסח לעומר מיהו עיקר ד"ז אינו אלא לכתחלה כדי לבאר שהוא מונה מיום שהקריבו את העומר והלאה ואם לא אמר אלא היום כך וכך נמי יצא:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תפט סעיף ט
בענין הנוסחא בעומר או לעומר אין הכרע ויותר נראה לעומר וכן אנו אומרים
Summary:
As explained by the ר״ן, the מצוה of ספירת העומר requires actually counting ספירה, not just calculating the days. Furthermore, in accordance with the view of אביי (the normative view, as noted by the מרדכי), one must count both days and weeks.
A debate emerges as to the proper phrasing of the count when there are both weeks and days (e.g. on the eighth day). According to רבינו אפרים, on the eighth day (as an example), one counts “one week and one day,” as there is no reason to count “eight days,” after the first seven days were already counted. In contrast, the ראבי״ה rules that on the eighth day (as an example), one counts “the eighth day,” omitting any reference to weeks, as those are only counted as the conclusion of the week.
The בעל המאור rules that the preferred practice is to follow the ראבי״ה. The ר״ן also refers to this as the פירוש הנכון. However, he ultimately concludes that most people have been החמירו על עצמם, satisfying both views (e.g. counting eight days and one week and one day). This combined approach is also reflected in the טור and the רא״ש, singling out the בעל המאור as the only advocate for an alternative approach. The שלחן ערוך rules accordingly.
On the seventh day, if one only counted days and not weeks, the משנה ברורה rules that he would be יוצא בדיעבד, but he should count again without a ברכה. However, if he omitted days, then he’s not יוצא at all. However, on the eighth day, if he omitted one of the two, he would be יוצא בדיעבד (as he would have one of the two aforementioned opinions to rely on).
From the מהרי״ל and other sources, it is quite clear that there is no requirement to mentioned the word עומר after the count. However, the ספר האורה cites a view that this is required. From various formulations, it seems that the dominant view among ראשונים was to recite the word לעומר after counting. However, the רמ״א repeatedly inserts the one בעומר into his gloss on the מחבר. The גר״א and ט״ז support reciting בעומר. The משנה ברורה and ערוך השלחן both seem to side with לעומר, both noting that there is not a strong preference.
No comments:
Post a Comment