מקור איסור מלאכה - דין דאורייתא
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יח עמוד א (פרק ב - אין דורשין)
מכלל דתרוייהו סבירא להו דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה, מנהני מילי? דתנו רבנן: את חג המצות תשמר שבעת ימים, לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה, דברי רבי יאשיה…תניא אידך: כל מלאכת עבדה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה, דברי רבי יוסי הגלילי…תניא אידך: ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' מה שביעי עצור - אף ששת ימים עצורין.
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יא עמוד ב (פרק ב - מי שהפך)
אמר רב שישא בריה דרב אידי: זאת אומרת דברים המותרין במועד - אסורים בימי אבלו. רב אשי אמר: לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא בימי אבלו דמדרבנן הוא, ושרי, אלא אפילו במועד, דאיסור מלאכה מדאורייתא, במקום פסידא - שרו רבנן.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א (פרק י - ערבי פסחים)
ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: כל המבזה את המועדות - כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר ידאלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמר.
רשב"ם מסכת פסחים דף קיח עמוד א
כל המבזה את המועדות. שעושה מלאכה בחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ונפקא לן במסכת חגיגה (דף יח א) איסור מלאכה בחולו של מועד:
תוספות מסכת מועד קטן דף ב עמוד א
משקין בית השלחין - שדה שאינה מסתפקת במי גשמים וצריך להשקותה תמיד ואם אין משקין אותה תדיר נפסדת והלכך משקין אותה בחוה"מ ומשום פסידא שרו ליה רבנן כדאמרינן בפ' אין דורשין (חגיגה דף יח. ושם) תניא אידך ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך מה שביעי עצור…ואין הששה עצורים מכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים ללמדך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת.
איסור מלאכה בחוה״מ מדרבנן, והמקראות אסמכתות בעלמא
תוספות מסכת חגיגה דף יח עמוד א
חולו של מועד אסור בעשיית מלאכה - לכאורה משמע דמלאכה דמיתסרא ביה מדאורייתא דמפיק ליה מפסוק וכן בפרק ב' דמו"ק (דף יא: ושם) לא מיבעיא אבל דמדרבנן אלא אפילו חוש"מ דאורייתא וכן פי' התם בקונטרס וקשה לר"ת דא"כ דבר האבד וכמה מלאכות דשרינן התם היכי משתרו וכי היכן מצינו איסור דאורייתא מקצתו אסור ומקצתו מותר…וי"ל לאו משום דלא משתרי מדאורייתא אלא כיון דאקרא סמכינן ליה למיתסר לא מסברא ליה לאוקמי קרא דשרי בהדיא בהכי וכן פירש הריב"ם בשם רבינו יב"א דמלאכה דמועד מדרבנן ולא כפירוש רבינו שמואל שפירש בערבי פסחים (פסחים דף קיח.) גבי כל המבזה את המועדות כגון עושה מלאכה בחוש"מ.
רא"ש מסכת מועד קטן פרק א סימן א
תנו רבנן (חגיגה דף יח א) את חג המצות תשמור לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה…מכל הלין משמע לכאורה דמלאכה בחולו של מועד אסירא מדאורייתא וכן בריש פרק שני לקמן (דף יא ב) דקאמר לא מיבעיא בימי אבלו דאיסור מלאכה מדרבנן אלא אפילו חולו של מועד דאיסור מלאכה דאורייתא והיה קשה לר"ת אי הוי דאורייתא היאך התירו חכמים כמה מלאכות לעשות בחוה"מ כל דבר האבד וכן אם אין לו מה יאכל והיכן מצינו איסור דאורייתא מקצתו אסור ומקצתו מותר…מכל הני ראיות מיסתברא דמלאכת חול המועד לא מיתסרא אלא מדרבנן והא דקאמר לקמן בריש פ"ב אלא אפילו בחולו של מועד דאיסור מלאכה דאורייתא כעין דאורייתא קאמר משום דאסמכוה אקראי דאורייתא.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ז הלכה א
חולו של מועד אף על פי שלא נאמר בו שבתון הואיל ונקרא מקרא קדש והרי הוא זמן חגיגה במקדש אסור בעשיית מלאכה כדי שלא יהיה כשאר ימי החול שאין בהן קדושה כלל, והעושה בו מלאכה האסורה מכין אותו מכת מרדות מפני שאיסורו ב מדברי סופרים, ולא כל מלאכת עבודה אסורה בו כיום טוב שסוף הענין בדברים שנאסרו בו כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר, לפיכך יש מלאכות אסורות בו ויש מלאכות מותרות בו.
מגיד משנה הלכות יום טוב פרק ז הלכה א
חולו של מועד אע"פ וכו'. דעת רבינו שחולו של מועד דבר תורה מותר בכל מלאכה והברייתות הנזכרות בגמרא פרק אין דורשין (חגיגה י"ח.) הם אסמכתא בעלמא.
חמשת ההיתרים למלאכה בחול המועד
טור אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקל
חול המועד שהן הימים שבין ראשון של פסח לשביעי ושבין ראשון של חג לשמיני מותרין בכל מלאכה מן התורה אלא שחכמים אסרום במקצת מלאכות אע"ג דילפי' להו מקראי טובא אסמכתות בעלמא נינהו אבל עיקרן אינו אלא מדרבנן הלכך התירו דבר האבד פירוש שהוא אבד אם לא יעשנו והתירו כל צרכי רבים ואפי' צרכי יחיד אם אינו מעשה אומן והתירו כל צרכי המועד ואפי' בדברים האסורים התירו בשביל הפועל אם אין לו מה יאכל והנני מסדר אותם תחלה אבאר דברים שבגופו ואחר כך דברים הצריכין לו בעניני האכילה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקל סעיף א
חול המועד אסור בקצת מלאכות, ומותר במקצתן. הגה: לפי צורך הענין שהיה נראה לחכמים להתיר.
באור הגר"א אורח חיים סימן תקל
ומותר במקצתן. ה' דברים דבר אבד וצרכי רבים ומעשה הדיוט וצרכי המועד ובשביל פועל שאין לו מה יאכל וכמ"ש לקמן. טור ומ"ש וצרכי המועד ר"ל לצורך אוכל נפש דמותר אפי' מעשה אומן כמ"ש ברסי' תקל"ג אבל שאר צרכי מועד דוקא מעשה הדיוט כמ"ש בסי' תק"מ תקמ"א:
משנה ברורה סימן תקל ס״ק א
ומותר במקצתן - מלאכות המותרות בחוה"מ הם חמשה. דבר האבד אם לא יעשנו עתה וצרכי המועד ובשביל פועל שאין לו מה יאכל וצרכי רבים ומעשה הדיוט אפילו ליחיד, ויתבאר כ"א במקומו.
איסור מלאכה בחול המועד – דוקא במלאכת טורח
רש"י מסכת מועד קטן דף ב עמוד ב
בשלמא מועד - משום הכי שרי, דלא אסיר בשום מלאכה, אלא משום טירחא.
ספר יראים סימן שד [דפוס ישן - קיג]
אעפ"כ ספק בידי אי דאורייתא אי דרבנן כי יש לי כמה ראיות שהבאתי לצד אחר מכל מקום הטיית לבבי וסברתי נראה לי כאשר כתבתי ובפירושי רבותי במוע"ק מצאתי דאיסור מלאכה חולו של מועד דאורייתא מכ"מ למדנו מדתלי תלמודא איסור מלאכה חולו של מועד בטרחא למדנו דלא מיתסרא אלא מלאכת טורח הלכך הלואות ומלאכה מועטה בביתו מותרת והא דאמר רבא במוע"ק שלהי פ"א [י' ב'] פרגמטיא כל שהיא אסורא היינו להוליך בשוק דאיכא טרחא אבל בביתו דליכא טרחא נראה שמותר וראיתי בני אדם שפורשים מלהלוות ואני פרשתי כמה שנים ואעפ"כ נראה לי מותר ועל הפורש ועל המלוה קורא אני עליהם ועמך כולם צדיקים.
תרומת הדשן סימן קנג
שאלה: בט' באב שרי לחלוב הפרות ושאר בהמות או צריך לעשות על ידי נכרים? תשובה: יראה דלכאורה משמע דשרי. דהא בחוה"מ דאיכא איסור בעשיית מלאכה לר"ת ור"י מדרבנן, ולמקצת הגאונים מדאורייתא, אפ"ה היתר פשוט דחולבין הבהמות בעצמן. וא"כ כ"ש בט' באב דאינו אלא מנהג….אמנם נראה דיש לחלק דבחוה"מ איסור מלאכה משום שביתה הוא, שרו רבנן כל מלאכת הדיוט ושאינו של טורח, וכן מה שהוא לצורך שמחת המועד. אבל מניעת מלאכה בט' באב משום ענוי הוא…ולפי טעם זה י"ל דכל מלאכה בין של טורח או לאו, וגם מלאכת הדיוט אם יש בה שיהוי קצת שמשתעשע בה, אין לעשותה בט' באב מפני שעי"כ מתבטל מעינוי.
באור הלכה סימן תקמה
ובאמת לא ידעתי מנ"ל להב"י להקל בכתיבה לענין פרקמטיא וחפשתי ומצאתי און לי בספר שבולי הלקט בסימן רכ"ה וז"ל ואגרות של רשות יש מפרשים דזו היא שאילת שלום דכיון שאינו כותב צרכיו כלל אלא שאילת שלום גרידא ליכא טרחא בהך כתיבה ולא דמיא למלאכה כלל הלכך מותר דלא הוי כ"א כמטייל בעלמא.
ערוך השולחן אורח חיים סימן תקמה סעיף יב
שנינו במשנה [י"ח:] דאגרות רשות מותר לכתוב במועד…וטעם ההיתר מפני שכל אלו הם מעשה הדיוט שאין מקפידין עליהן לכתוב כתקונן [לבוש] ולפ"ז צ"ל דמקרי צורך הרגל דאל"כ גם בכה"ג אסור כמ"ש והנה אגרת שלום י"ל דהוי צורך המועד כדי שמקבל המכתב יתענג ביו"ט וכן בפרקמטיא יתענג המקבל בידיעתו אבל לפ"ז אין היתר אא"כ יגיע להמקבל בתוך המועד אבל לאחר המועד אסור ולמה לא הזכיר זה שום אחד מהפוסקים וגם אין מדקדקין בזה אם לא שנאמר דגם להכותב יש עונג בזה והוי צורך המועד וצ"ע ולכן יותר נראה לומר דבכתיבה שאין בזה טורח וגם נעשה בצינעא לא הקפידו שיהא בזה צורך הרגל כבשארי מלאכות וגם זה לא הזכירו הפוסקים [והראב"ד כתב הטעם דאולי לא ימצא אחר המועד ע"י מי לשלוח המכתב ע"ש והאידנא שיש בכל מקום בי דואר קבוע לא שייך טעם זה].
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקמ סעיף ב
מותר ליטול גבשושית שבבית.
מגן אברהם סימן תקמ סעיף ב ס״ק ה
מותר ליטול. אע"ג דמלאכה גמורה היא שרי כיון שאינ' של טורח ואינו אסור אלא חרישה עסי' תקל"ז ס"ט וב"י שם:
אשל אברהם (בוטשאטש) סימן תקמ
[מג"א סק"ה, כיון שאינה של טורח וכו' בשלחן עצי שטים [סימן ג ריש הלכות בונה וסותר בביאור] ז"ל כתב על מה שכתב המג"א ז"ל שאין הטעם רק משום שהוא צורך המועד. והנה לשון המג"א ז"ל שם הוא ממש לשון שהביא הב"י ז"ל שם בסימן תק"מ ובסימן תקל"ז יש משמעות בהב"י ז"ל כמו שכתב השלחן עצי שטים ז"ל. ונראה גם כן שיש היתר משני אופנים אם מצד צורך המועד וניכר שלצורך המועד כההיא דסימן תקל"ז, אם מצד שאינו טורח גם בבית שלא ידור שם במועד ההוא, וכגון כשדר בסוכה או בית הקיץ.
חול המועד כהלכתו, פרק ב (כללים, מהות המלאכות האסורות), הערה כה
באשל אברהם (באטשאטש) כתב להוכיח מכמה ראשונים שלמרות שמדובר בגבשושית באופן שאין זה צורך המועד מ"מ מותר. והטעם כתב ״…ווההיתר משום שאינו טורח… וההיתר רק מצד שאינו טורח״…וכך שמעתי מפי הגרש"ז אויערבאך שליט"א, שאין שום סברא לאסור הדלקת גפרור בעלמא. וכשתמצי.
אף מלאכה בלי שום טרחא אסורה במועד
חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קי סעיף יא
הקושר והמתיר, לא נזכר מה דינן. ונראה לי דמה שאינו לצורך המועד, אסור לכולי עלמא:
שו"ת באר משה (שטרן) חלק ז סימן מב
נשאלתי האם מותר לקרוע חתיכת נייר בחוה"מ שלא לצורך כלל כגון שיש לו בביתו חתיכת נייר קרוע מקודם המועד ויכול להשתמש בו האם מותר לו לקרוע חתיכה אחרת להשתמש בו במועד ולהשאיר החתיכה הראשונה לאחר המועד…הנה בסי' תקל"ג ס"א מבואר דאסור לטחון קמח לצורך המועד אם יש לו קמח טחון מקודם המועד (אא"כ החדש עדיף טפי) דהוי מלאכה שלא לצורך המועד, ולכאורה בשאלתינו נמי אסור מטעם זה, אולם נסתפקתי משום דבמו"ק (דף ב' עמוד ב') איתא דמלאכה בחוה"מ אסורה משום טירחא, ומשמע דמלאכה בלי שום טרחא מותרת בחוה"מ, וכן מצאתי בספר יראים השלם סי' ש"ד, ובתרומת הדשן סי' קנ"ג, וכן כתב הבה"ל בסי' תקמ"ה ס"ה בד"ה ואפי', בשם שבילי הלקט סי' רכ"ה…אולם נבוך אני בענין זה דמכמה מקומות מבואר להיפך דאף מלאכה בלי שום טרחא אסורה במועד, דבסי' תקמ"ז סי"ב כתב המחבר וז"ל אסור לתלוש עשבים ועפר בחוה"מ בבית הקברות כמו שנוהגים לעשות בחול עכ"ל, והנה תלישת עשבים מועטים אין בו שום טירחא, ואעפ"כ אסורה…והנה בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' שכ"ו משמע דשאילה הנ"ל תלוי' במחלוקת הפוסקים אי מלאכת חוה"מ דאורייתא או דרבנן, דלמאן דס"ל דאסורה מדאורייתא אין לחלק בין מלאכה שיש בה טרחא למלאכה שאין בה טרחא, אבל למאן דס"ל דאינה אלא מדרבנן שפיר יש לחלק, ועי' במועדים וזמנים ח"ד סי' רח"צ, ובספר עמק ברכה דף קי"ט, ולמעשה צ"ע…ודברי האשל אברהם (בוטשאטש) צע"ג דהלא בבית הסרת גבשושית חייב משום בונה בשבת ואיך נתיר שלא לצורך. וגם יש לומר סברא דבהסרת הגבשושית איכא יפוי הבית שלעצמו הוא צורך המועד ושמחה הוא לו ומשום דליכא טרחא התירו (ומצאתי במעדני שבת סי' י"ט ס"א שהעיר מזה). באופן שקשה להשוות כל הדעות אבל הדברים קרובים לאמיתת הדברים. ועיין היטב בפרמ"ג משב"ז (סי' תקמ"ה סק"י) ומ"ב (שם סק"ל). פירות הנושרין להלכה: א) מלאכה בלי שום טירחא בבית בצנעא מח דינה.
שו"ת בצל החכמה חלק ה סימן צה
ואשר מספק"ל בגדרי מלאכות האסורות בחוה"מ שלא מצא בפוסקים גדרים ברורים וכגון, אם מותר להדליק בחוה"מ אש שלא לצורך. ואם מלאכת הוצאה לרה"ר מותר בו גם שלא לצורך כלל. ואם מותר בו לצחצח נעליים. א) לענ"ד פשוט בס"ד דלהתכוון לעשות מלאכה בחוה"מ שלא לצורך כלל בודאי אסור, וכן נלענ"ד מוכח ממש"כ בשו"ת מבי"ט (ח"א סי' ר"נ) להתיר לתלוש עשבים ועפר בבית הקברות בחוה"מ אחר הקבורה כדרך שעושין בימי החול רמז לתחיית המתים ודלא כמי שהזהירו לאסור בזה. וכתב שם וז"ל ולא תימא דלא הותר אלא מה שהוא צורך עצים למועד וכו' אבל מה שאינו לצורך מועד לא, דכיון דל"ה לצורך קרקע לא אסור אע"ג דל"ה צורך למועד דכיון דל"ה מלאכת אומן אלא מלאכה כלאחר יד ושאינו מכוון לתיקון קרקע לא אסור כיון דאיכא זכר ורמז לתחיי' הוי כמצוה וכו' עכ"ל. הרי אעפ"י שאינו אלא מלאכה כלאחר יד ואינו מכוין לתיקון קרקע אין מקום להתיר ללא תועלת רק משום דהוי זכר לתחיית המתים והוי כמצוה. - ועיי' חיי אדם כלל (ק"י סי' י"א) לענין קושר ומתיר. ונראה דגם בהבערה אין להתיר אף להמבואר בתוס' (פסחים ה' רע"ב) בשם הריב"א דלמ"ד ללאו יוצאת אין איסור הבערה אפי' ביו"ט מה"ת. גם קשה להבין למה זה יטריח להדליק אש או להוציא חפץ בידו או על כתיפו מרה"י לרה"ר בחוה"מ שלא לצורך כלל. אבל ביוצא מביתו לרה"ר ובכיס בגדו חפץ ובדרך יציאתו הוא מוציא ממילא גם אותו חפץ לרה"ר נראה שאין איסור בדבר גם אם הוא שלא לצורך כלל, מאחר ואין בדבר טורח כלל וגם אינו מוציאו בכוונה. דבכה"ג אפי' בשבת אין בו איסור דאורייתא, עיי' תוס' (שבת י"א א' ד"ה שמא). - ועיי' שו"ת באר משה לאחי הגאון המובהק שליט"א (ח"ז דיני חוה"מ סי' א' אות א'). וע"ש עוד (סי' ק"ג) דדבר שאינו מתכוון אפי' הוי פסיק רישא מותר בחוה"מ. ומכש"כ בזה שאינו יודע בכלל שהוא מוציא משהוא. ובפרט כשגם בלא"ה הוא מוציא בכיסו איזה חפץ לצורך, כי אז אין כאן רק ריבוי בשיעורין והבן. - אמנם לקושטא דמילתא גם כשאינו מוציא בכה"ג רק חפץ זה שאין לו בו צורך כלל ג"כ מותר וכמש"כ. ולכן אין נוהגין כלל למשמש כיסי הבגדים לפני היציאה לרה"ר בחוה"מ. העולה להלכה: א) אסור לעשות כל מלאכה בחוה"מ שלא לצורך כלל.
ארחות רבנו חלק ב עמוד קכא (אות ה)
אמר לי הגרח"ק שליט"א שמרן החזו"א זצוק"ל נזהר בחוה"מ שלא ליטול ידיו על זרעים דהוי כמשקה והשקאה אסור בחוה"מ (כמבואר בסי' תקל"ז).
Summary:
From various sources in the גמרא, it is clear that there is an איסור מלאכה on חול המועד. It also seems to be clear that the source of the איסור is מדאורייתא. This seems to be the position of the רשב״ם. As explained by תוספות, this would be a case where the תורה created the איסור but granted the חכמים the ability to define the parameters.
In contrast, רבינו תם ruled that the prohibition is מדרבנן and that all of the פסוקים cited are just examples of אסמכתא בעלמא. This is also the ruling of the רמב״ם, as explained by the מגיד משנה.
In terms of the scope of the prohibition, there are several categories of התירים that are referenced by the טור and later by the ביאור הגר״א and משנה ברורה, a) דבר האבד b) צרכי מועד c) צרכי רבים and d) מעשה הדיוט.
However, there is no specific description/list of the underlying prohibited activities.
From various מקורות, it would appear that the scope of prohibited acts is limited to מלאכות that involve טירחא.
This is explicitly stated in the יראים, where he goes on to allow light work in one’s house and notes that money lending is perfectly acceptable in one’s home. He explains that the issue raised by the גמרא relates to money lending in the marketplace.
Similarly, in addressing whether milking an animal is permitted on תשעה באב, the תרומת הדשן initially wanted to make a כל שכן from חול המועד to תשעה באב. However, in rejecting this premise, he explains that work on חול המועד is permitted if it’s מלאכת הדיוט or if it’s for שמחת הרגל and then he also includes work שאינו של טורח.
Similarly, the באור הלכה quotes from the שבולי הלקט that writing for purposes of שאילת שלום is permissible because it doesn’t involve any טירחא. On the same topic, in his analysis to better understand why it is permissible to write איגרת שלום, the ערוך השלחן rules out the possibility that the היתר is based on מעשה הדיוט coupled with צורך הרגל, since there isn’t really a צורך, given that the letter won’t arrive on the מועד. Rather, he concludes that the היתר is rooted in the lack of טירחא.
Similarly, the שלחן ערוך rules that one may remove a bump/mound from his house on חול המועד. The מגן אברהם explains that this is permissible because it doesn’t involve טירחא. The אשל אברהם מבוטשאטש notes that while one could have claimed that lacking of טירחא is only permissible when coupled with צורך המועד, the proper understanding is that lacking in טירחא is an independent מתיר.
On this theme, it is reported that ר׳ שלמה זלמן said that there’s no issue with striking a match on חול המוע.
In contrast, the בצל החכמה rules that it is prohibited do a מלאכה without any purpose at all. He includes within the discussion מלאכות such as lighting fires and carrying. The analysis of the באר משה also suggests a more expansive approach that would include all ל״ט מלאכות. A comment of the חיי אדם could also support this view.
No comments:
Post a Comment