״אסור לישב בתוך ד׳ אמות של תפלה״ - סוגיית הגמ׳ אליבא דהלכתא
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד ב (פרק ה - אין עומדין)
אני האשה הנצבת עמכה בזה, - אמר רבי יהושע בן לוי: מכאן, שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפלה.
תוספות מסכת ברכות דף לא עמוד ב
[עמכה] - עמך משמע בתוך ארבע אמות משום דכתיב עמכה מלא בה"א כלומר שלא היה יושב בתוך ארבע אמות שלה כי אם בחמישית. מכאן שאסור לישב בד' אמות של תפלה - בין מלפניו (בין מלאחריו) ובין מן הצדדין.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ו
תקון המקום כיצד יעמוד במקום נמוך ויחזיר פניו לכותל, וצריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן שנאמר וכוין פתיחן ליה בעיליתיה וגו', וקובע מקום לתפלתו תמיד, ואין מתפלל בחורבה ולא אחורי בית הכנסת אלא אם כן החזיר פניו לבית הכנסת, ואסור לישב בצד העומד בתפלה או לעבור לפניו עד שירחיק ממנו ארבע אמות.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קב סעיף א
אסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל; בין מלפניו בין מן הצדדין {בין מלאחרי}, (תוס' פ' אין עומדין). צריך להרחיק ד' אמות.
דוקא ביושב ובטל
תוספות מסכת ברכות דף לא עמוד ב
ופירשו תשובת הגאונים דוקא ביושב ובטל אבל אם היה עוסק בק"ש ובברכותיה וכיוצא בהם אפילו יושב שפיר דמי.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קב סעיף א
אסור לישב…ואם עוסק בדברים שהם מתקוני התפלות, ואפילו בפרק איזהו מקומן, אינו צריך להרחיק; ויש מתיר בעוסק בתורה, אע"פ שאינו מתקוני התפלות.
משנה ברורה סימן קב ס״ק ו
ויש מתיר וכו' - דס"ל דלא אסרו חכמים לישב בצד המתפלל אלא כשיושב ודומם דנראה כאלו אינו רוצה לקבל עליו עומ"ש ….ועיין באחרונים דטוב להחמיר לעמוד כדעה הראשונה אם לא במקום הדחק ובלאחריו נ"ל שאין להחמיר בזה:
ישיבה כנגד המתפלל - אם אסור אפילו כמלא עיניו
בית יוסף אורח חיים סימן קב
וזה לשון אהל מועד (תפלה דרך ג נתיב ז) אסור לישב בתוך ד' אמות של תפילה ופירשו הגאונים שאם היה עוסק בתפילה או קורא את שמע מותר ודוקא מן הצד אבל כנגדו אפילו כמלא עיניו אסור ואפילו עוסק בק"ש.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קב סעיף א
ויש מי שאומר דה"מ מן הצד, אבל כנגדו אפילו כמלא עיניו אסור, אפילו עוסק בק"ש.
ערוך השולחן אורח חיים סימן קב סעיף ה
וכתב רבינו הב"י בסעיף א' דיש מי שאומר…ולענ"ד אינו מובן שהרי התוס' והרא"ש ותר"י והמרדכי והסמ"ג והרשב"א כולם כתבו בשם הגאונים דבעוסק בתפלה [ובתורה] מותר ואי ס"ד דלפניו אסור איך לא ביארו זה וליתן מכשול לפני המעיינים וגם הטור לא ביאר זה ובספרו הגדול הביא זה בשם ספר אהל מועד ע"ש ולכאורה היא דעה יחידאה:
אם ישב כבר
טור אורח חיים הלכות תפילה סימן קב
ואם היושב ישב כבר ועמד זה והתפלל בצדו היה אומר א"א ז"ל שאינו צריך לקום שהרי זה בא בגבולו…וגם כי לשון הגמרא משמע כדבריו דקאמר אסור לישב דמשמע אסור לישב אצל המתפלל אבל אם ישב כבר מותר מדלא קאמר אסור להיות יושב.
בית יוסף אורח חיים סימן קב
א"א ז"ל שאין צריך לקום וכו'. דבר זה לא מצאתיו בפסקי הרא"ש ולא בתשובותיו ואפשר שהיה מורה כן לשואלים ולא נכתב בספר וכן מוכיח לשון רבינו שכתב היה אומר א"א ז"ל ואם היו דברי הרא"ש כתובים על ספר היה לו לומר כתב א"א ז"ל:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קב סעיף א סעיף ג
אם היושב ישב כבר, ועמד זה בצדו, אינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו. (ומ"מ מדת חסידות הוא לקום אפי' בכהאי גוונא) (ב"י בשם מהרי"א).
״לעבור כנגד המתפללין״ - סוגיית הגמ׳
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד א (פרק ד - תפילת השחר)
רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה. שמע מינה תלת: שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו, ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין. מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לעבור כנגד המתפללין. - איני? והא רבי אמי ורבי אסי חלפי! - רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי.
רש"י מסכת ברכות דף כז עמוד א
ולא פסקיה לצלותיה - כלומר: לא הפסיק בין רבי ירמיה ולכותל, לעבור לפניו ולישב במקומו, אלא עמד על עמדו.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ו
ואסור לישב בצד העומד בתפלה או לעבור לפניו עד שירחיק ממנו ארבע אמות.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קב סעיף ד - ה
אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות, ודווקא לפניהם, אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד. אם השלים תפלתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו, אסור לפסוע פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו, שאם יעשה זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל; וצריך לדקדק בזה, אפי' אם האחרון התחיל להתפלל אחריו, מאחר שכבר התחיל.
רבינו יונה: בצדם לא חיישינן
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף יח עמוד ב
אסור לעבור כנגד המתפללין וכו' ודוקא כנגד פניהם אבל בצדם לא חיישינן להעברה בעלמא.
טור אורח חיים הלכות תפילה סימן קב
ואסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד"א דוקא לפניהם אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד.
בית יוסף אורח חיים סימן קב
ומ"ש שמותר לעמוד. נלמד ממה שכתב לעיל בתחלת סימן זה דלא אסרו אלא לישב אבל לא לעמוד ומשם יש ללמוד דכל שכן דלעבור שרי:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קב סעיף ד - ה
אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות, ודווקא לפניהם, אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד.
הזוהר: לכל צד אסור לעבור
מגן אברהם סימן קב ס״ק ה
אבל בצדיהם. ובזוהר חיי שרה ע' שי"ג איתא דלכל צד אסור:
משנה ברורה סימן קב ס״ק יז
אבל בצידיהם - והזוהר פ' חיי שרה אוסר אפילו בצידיהם תוך ד"א:
פסקי תשובות אורח חיים סימן קב
והזוהר אוסר אפילו בצידיהם תוך ד' אמות (מ"ב סקי"ז), ובזוה"ק (פ' חיי שרה) מובא לאסור גם לעבור מאחורי המתפלל בתוך ד' אמותיו, שמקדש כל ד' אמותיו סביב סביב, ואין להפסיק בינו לבין השכינה אף לא בהעברה בעלמא, ולכתחילה גם לעמוד שם יש לימנע (זולת אם שם מקומו בעת תפילתו, ופשוט), ואם עבר ונכנס לתוך ד' אמותיו נכון שיצא משם מיד.
ערוך השולחן אורח חיים סימן קב סעיף יב
ודע שכתבו בשם הזוהר בפ' חיי שרה [ד' קל"ג.] דאפי' לעבור אסור בכל הצדדין וז"ל הזוהר ומאן דצלי אסור למעבר ד' אמות סמוך לו ואוקמוה להני ד' אמות לכל סטר בר לקמיה וכו' עכ"ל ומזה כתבו [מג"א סק"ה] דהזוהר אוסר בכל צד וקשה בעיני לומר שהזוהר יחלוק על הגמרא במקום שאין מחלוקת בגמרא…ועוד קשה דא"כ גם לאחריו אסור וזה פשיטא דאין סברא כלל דהא אפילו לישב מותר להטור והבית יוסף כמ"ש ועוד דבכל מקום שהזוהר אומר ואוקמוה מצינו זה באיזה מקום ולכן נ"ל דאדרבא גם הזוהר מתיר לצדדין ולזה אומר ואוקמוה כלומר דחכמי הש"ס אמרו כן וה"פ ואוקמוה להני ד' אמות כלומר דאוקמי איסור זה דד"א דלכל סטר מותר בר לקמיה אסור ולישנא קלילא הוא כדרך הירושלמי:
לעמוד כנגד המתפלל
מגן אברהם סימן קב ס״ק ו
לעמוד. כתב הרב"י זה נלמד ממ"ש לעיל דלא אסרו אלא לישב אבל לא לעמוד ע"כ וצ"ע דא"כ למה כתב בצדיהם מותר לעמוד הלא אפי' לפניו מותר ול"נ דה"ק הטור בצדיהם מותר לעבור ולעמוד שם שלא ילך הלאה דא"כ ה"ל כנגד פניהם דכל שרואה אותו אסור דמתבטל כוונתו מפניו כנ"ל ברור:
משנה ברורה סימן קב ס״ק יח
לעבור ולעמוד - ר"ל שיעבור ויעמוד שם ולא ילך להלאה כדי שלא יהיה כנגד פניהם שכל שיוכל לראותו אף שהוא צדדין שלפניו כלפניו דמי ואסור מפני שמבטל כונתו עי"ז ולפ"ז כ"ש דאסור לילך ולעמוד נגד פניו בתוך ד"א כן הוא לדעת המ"א והא"ר סובר דלא אסרו רק לעבור בתוך ד"א נגד פניו אבל לילך בתוך ד"א ולעמוד מותר אפילו לפניו ואפשר דיש להקל במקום הדחק:
טעם האיסור ואם מותר לעבור אם המתפלל משלשל בטלית
חיי אדם חלק א כלל כו סעיף ג
אסור לעבור נגד המתפלל מלפניו בתוך ד' אמות שלו. אבל מן הצדדין, מותר, בין לעבור בין לעמוד, ונראה לי דמלפניו לא מהני במה שעוסק בתורה או בדברי תפילות. והטעם, כדי שלא תתבלבל מחשבת המתפלל. ולי נראה דהטעם משום דהמתפלל השכינה כנגדו ואסור להפסיק בינו לשכינה. ומטעם זה, המתפלל ובני אדם מתפללין אחריו, אסור לפסוע הפסיעות אחר י"ח עד שיגמור האחרון, אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו, ולא נקרא בא בגבולו, ואפילו האחרון מאריך בתפלתו, דאדרבא זה שפוסע הוא בא עכשיו בגבולו:
נשמת אדם חלק א כלל כו
ואף דברמב"ם פ"ה מהלכות תפלה משמע דדומה ליושב, מ"מ מוכח מהא דברכות כ"ז דרבי ירמיה לא פסיק כלל, ומהא דפריך שם והא רבי אמי חלף, ומשני חוץ לד' אמות, ולא משני דרבי אמי היה עוסק בתפלה או בתורה.
משנה ברורה סימן קב ס״ק טו
אסור לעבור - מפני שמבטל כונתו עי"ז ולכן אסור אפילו עוסק אז בק"ש וח"א כתב הטעם מפני שמפסיק בין המתפלל להשכינה:
מאמר מרדכי סימן קב ס״ק ח
אסור לעבור כנגד המתפללים וכו' הטעם מפני שמבטל כוונת המתפלל ונראה לפ"ז דאם המתפלל משלשל הטלית על פניו כמו שנוהגי' הרבה דמותר לעבור לפניו ודוגמא לדברי מצינו לקמן סי' קכ"ח סכ"ג דאסור להסתכל בכהנים בעת שנושאין כפיהם והטעם כדי שלא יסיחו דעתם וכתב שם רמ"א דגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם ושעל כן נהגו לשלשל הטלית ואיתא עוד שם בענין המומין דאם מנהג הכהנים לשלשל הטלית דשרי לישא כפיו אפי' יש לו כמה מומין וה"נ י"ל דמועיל שלשול הטלית ומ"מ ראוי לחוש ולהחמיר:
באור הלכה סימן קב
אסור לעבור כנגד וכו' - עיין הטעם במ"ב. ועיין בא"ר בשם של"ה דה"ה דיש ליזהר שלא לעבור בעת שקורין שמע ישראל. כתב בספר מאמר מרדכי וז"ל הטעם…ומ"מ ראוי לחוש ולהחמיר עכ"ל ובפרט לפי מה שכתב הח"א דטעם האיסור מפני שמפסיק בין המתפלל להשכינה בודאי אין להקל בזה:
לצורך מצוה
כף החיים אורח חיים סימן קב ס״ק כט
כתב הפרי חדש דלעמוד לפני המתפלל אסור. וכן כתב פרי מגדים אשל אברהם אות ו׳ דלפניו אסור לעבור ואף אם עמד שם עשה איסור כל שעה, מה שאין כן כשעמד כבר מקודם שהתחיל זה להתפלל מותר לעמוד שם עכ״ד. מיהו בשעת הדחק כגון שרוצה לעמוד להתפלל או לענות קדושה ואי אפשר לו לעמוד כי אם לפני המתפלל יש לסמוך על דברי המתירין.
אשל אברהם (בוטשאטש) סימן קב
ולעבור כדי לשמוע קדיש או אפילו לענות אמן, נראה להקל, כי אין ספק בלבול דעת חבירו מוציא מידי ודאי מצוה שלא לענות אמן. וכדי שלא לעבור על בל תשקצו, נראה פשוט שנכון להקל, אך גם רק בשביל אמן לבד לא נראה כלל להחמיר בזה:
הליכות שלמה פרק ח סעיף לג
אין היתר לעבור כנגד המתפלל אלא לצורך מצוה גמורה כגון כהן כדי שיעלה לדוכן או הנצרך לנקביו דחשיב נמי צורר מצוה אבל הפסיעות שקודם שמו״ע אסור לפסוע כנגד המתפלל וכן לא יפסע כדי להתיישב לאמירת תחנון….ואף לצורך מצוה גמורה לא יעבור אלא אם עיני המתפלל עצומות או אם עיניו פקוחות ואינו מביט בתוך הסידור - וניכד שאינו מכוין בתפלתו, אבל אם עיניו פקוחות ומביט בתוך הסידור אין להקל.
הנעמד שמו"ע במקום שאין מיועד לתפילה, והוא מעבר לרבים
שו"ת בצל החכמה (ר׳ בצלאל סטרן, 1911 - 1989) חלק ו סימן ל
דין לעבור בפני המתפלל במעבר לרבים שבביהכנ"ס - לשאלת מעכ"ת שליט"א בנוגע לדין המבואר בשו"ע או"ח סי' ק"ב סעי' ד', שאסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות לפניהם…איך הדין כשהמתפלל עומד במקומו אלא שהד' אמות שלפניו הם במקום מעבר לרבים, אם גם בזה מותר לעבור לפניו, שהרי כעין זה בקבר העומד סמוך למעבר הרבים מותר לפנותו כבשו"ע יו"ד סי' שס"ד סעי' ה' ולפי שו"ת חינא דחיי ודעת תורה הרי דינם שוה ע"כ. לענ"ד בס"ד שאם עומד בתפלה בביהכנ"ס במקום הקבוע לתפלה אסור לעבור לפניו בתוך ד' אמותיו גם במקום שהוא מעבר לרבים. ולא דמי להא דשו"ע יו"ד (סי' שס"ד) דקבר המזיק….מקומות התפלה עיקר ומקום המשמש דרך למעבר טפל לו. וא"כ זה העומד ומתפלל במקום המיוחד לתפלה, הרי הוא מתפלל במקום שהצבור הרשה לו להתפלל בו, וממילא שאסור לעבור לפניו תוך ד' אמות גם במקום המיוחד למעבר רבים…להמבואר הי' נראה כי גם העומד ומתפלל באמצע דרך הרבים שבביהכנ"ס בשעה שהצבור עומד בתפלה, אסור לעבור לפניו תוך ד' אמותיו. שהרי בשעת התפלה בלא"ה אסור לעבור עכ"פ בחלק מן הדרך והיינו בחלק שהוא בתוך ד"א של העומד ומתפלל במקומו בצד הדרך סמוך לו כמבואר (אות א'). זה מוכיח כי לא נקבע אותו דרך להילוך רבים לשעה שהצבור מתפללים ובהכרח לומר כי לא נקבע להיות מעבר לרבים רק לזמן שקודם התפלה לצורך כניסה ולזמן שאחר התפלה לצורך יציאה, אבל לא לשעה שהצבור מתפללים תפלת י"ח. ואמנם כן, עיי' בס' מקור חיים לרבינו החו"י זצ"ל לשו"ע או"ח (סי' ק"ב סעי' ד') שכ' כי היודעים את הדין נוהגים כשבאים והצבור עומדים בתפלה, אינם נכנסים לביהכנ"ס למקומם, רק ממתינים אצל פתח ביהכנ"ס עד אחר פריסת שמע שם וכן בערבית ממתינים ג"כ ע"ש….ובספר חינא דחיי שמחליט דמי שמתפלל במקום שרבים עוברים מותר לעבור לפניו דלאו כל כמיני' להזיק לרבים דומיא דקבר הרבים שמותר לפנותו, לא נזכר בדבריו דמיירא במתפלל בביהכנ"ס במקום שרבים עוברים, כאשר יראה כל רואה ומעיין בדבריו. ושפיר יתכן דמיירא במתפלל חוץ לביהכנ"ס במקום שרבים עוברים שם, ובזה הוא שהורה שמותר לעבור לפניו, דכיון שדרך זה כל כולו עומד למעבר רבים לצורכם, ולהתפלל שם לא נקבע מקום כלל, על כן מדמה אותו לקבר המזיק לרבים….העולה להלכה: א) מתפלל בביהכנ"ס במקום המיוחד לתפלה, אסור לעבור בד' אמות שלפניו גם במעבר המיוחד להילוך רבים (אות א'). - ב) אין חילוק בזה בין ביהכנ"ס של רבים לביהכנ"ס של יחיד (אות ב'). - ג) נראה דגם במתפלל בביהכנ"ס עם הצבור ועומד במקום המיוחד להילוך רבים, אסור לעבור לפניו (אות ג'). - ד) מתפלל חוץ לביהכנ"ס במקום הקבוע למעבר רבים, נראה שמותר לעבור לפניו (אות ד'). - ה) קברו מת אפי' על דעת לפנותו בו ביום, מותר לפנותו מיד אם הקבר מזיק לרבים (אות ה').
פסקי תשובות אורח חיים סימן קב אות ה
הנעמד שמו"ע במקום שאין מיועד לתפילה, והוא מעבר לרבים, אינו יכול למנוע מהציבור לעבור נגדו, ומיהו ראוי להחמיר לכתחילה אם לא במקום הצורך כגון שאדם נחפז לסידוריו שאין מקום כלל להחמיר, וראוי לגעור בו בנזיפה על אשר מכשיל את הציבור, אבל אם מעבר הרבים משמש לעתים כמקום תפילה וכגון שפעמים מחמת ריבוי המתפללים אין מקום לכולם במקומות הקבועים שבביהכ"נ, אין לעבור נגדו…אם כי ראוי לכל אדם לתת תשומת לבו שלא לעמוד שמו"ע במקום שעלולים בני אדם ליכשל ולעבור נגדו, אף שנעמד שם בהיתר.
לעבור לפני קטן ונכרי
ארבע אמות של תפילה (ר׳ מרדכי פוטאש) סימן י סעיף ו (עמוד תלא)
בספר רבותינו להרה"צ אברהם וואלף זצ"ל הביא מעשה אודות מרן החזו"א זצוק"ל ששמע מהגאון ר' יהודה שפירא שליט"א וז"ל פעם עמד ילד תשב"ר ליד הדלת והתפלל תפילת שמו"ע באיטיות כדרכו של ילד. עמד מרן זצללה"ה כרבע שעה וחיכה עד גמר התפילה, כי האיסור לעבור לפני המתפלל נוהג גם כלפי תינוק.
קונטרס שערי יוסף - הלכות העסקת עובד זר בבית, ר׳ יוסף אביטבול סעיף יב (הערה 31), עמוד 33-34
גוי שמתפלל אין איסור לעבור לפניו, אבל יש שכתבו שגוי בדרך כלל שמתפלל מתפלל בשיתוף וממילא יש איסור לעבור לפניו. הנה לענין החקירה האם גוי שמתפלל מותר לעבור לפניו, ובשו''ת מעשה אפוד ח''א סימן ט כתב בזה שר התורה הגר''י שניאור שליט''א מה הדין בגוי שאינו מאמין בשיתוף, וכתב לדייק מדברי הגרח''ר בשאלת רב ח''ב עמ' רא דדוקא היכא שמאמין בשיתוף מותר אבל היכא שאינו מאמין אסור ושכן כתב בספר שיח תפילה עמ' קעד או יח שאסור לעבור לפני נכרי שהולך להתגייר יעו''ש והביא שכן שמע מהר''מ שפירא שכן מטו לדינא בשם המהרי''ל דיסיקין וכתב שם שכבר כתב לדון בשו''ת שכרם שלמה ח''ב סימן נו ולכן יש להחמיר בזה אם הגוי מכוון לה' לבדו עכת"ד. ועוד ראיתי שציינו שבקובץ תורה ודעת שע"י קהל עדת ירושלים המתמידים גליון 125 כתב רבי בן ציון גוטפארב שליט"א ששמע מאביו זצ"ל כמדומה רבי דוד שמרן המהרי"ל דיסקין זצ"ל נהג שלא לעבור בפני ערבי שמאמין בא-ל אחד בעת שמשתחווה בתפילתו, ומבואר שהחמיר בזה אף שהוא מסולמי יעו''ש, ואמנם הפוסקים כתבו לדון אף לגבי קטן ואשה ואכמ''ל.
Summary
Based on a פסוק in שמואל, the גמרא rules and the רמב״ם/שלחן ערוך codifies a prohibition to sit within ד׳ אמות of one who is davening. As noted by תוספות, this would seemingly apply in all 360 degrees.
It is cited by תוספות that this prohibition only applies to יושב בטל, but one who is davening would be permitted to sit. This would likely extend to learning as well, though the משנה ברורה encourages being strict in this instance.
There is a discussion of a potential prohibition to sit any distance in front of a מתפלל.
The טור rules and the שלחן ערוך accept the ruling that there is no prohibition if the person sitting was there fire.
There is a separate prohibition discussed in the גמרא and codified to walk in the presence of one davening.
In this case, רבינו יונה notes that the prohibition does not apply to the sides of the person davening, only in front. The זוהר seems to be strict on this as well, though presumably he does not include behind one davening.
There is a discussion if one can walk in front of one davening but not leave, so as not to technically pass them.
Two possible reasons are offered for this prohibition: (a) so as not to interfere with the כוונה of the person davening, (b) so as not to interfere with the שכינה. The מאמר מרדכי notes that based on the first concern, it would be acceptable to pass in front of the davener if they had a tallis over their face.
Some permit passing in front of a davener if it’s לצורך מצוה, though the degree of the מצוה may be critical in making this determination.
There is a discussion as to whether one who chooses to daven in a public area forfeits the right to prevent passerbyers.
This הלכה would seem to also apply to passing in front of a קטן davening. A fascinating הנהגה is cited in the name of the מהרי״ל דיסקין.
No comments:
Post a Comment