מקור האיסור ושורש המצוה
דברים פרק כ (פרשת שופטים) פסוקים יט - כ
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר: רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ:
ספר החינוך פרשת שופטים מצוה תקכט
שורש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם.
סוגיית הגמ׳ - דיקלא דטען קבא אסור למקצציה
משנה מסכת שביעית פרק ד משנה י
מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית ב"ש אומרים כל האילן משיוציא ב"ה אומרים החרובין משישלשלו והגפנים משיגרעו והזיתים משינצו ושאר כל אילן משיוציא וכל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו כמה יהא בזית ולא יקוצנו רובע רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הזית:
ר' עובדיה מברטנורא מסכת שביעית פרק ד
וכמה יהא בזית. לאו אשביעית קאי, אלא שיהא אסור לקוצצו משום קוצץ אילנות טובים כדכתיב (דברים כ) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות:
תוספות מסכת ברכות דף לו עמוד ב
אין קוצצין אילנות בשביעית - וא"ת בלא שביעית נמי תיפוק ליה דאסור משום לא תשחית את עצה (דברים כ) וי"ל דלא טעין קבא דלא שייך ביה לא תשחית כדאיתא פ' לא יחפור (ב"ב דף כו.) אי נמי איירי דמעולה בדמים לעשות ממנה קורות דאז לא שייך לא תשחית ומיהו משום איסורא דשביעית איכא לאכלה ולא לסחורה ולא להפסד.
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צא עמוד ב - דף צב עמוד א (פרק ח - החובל)
אמר רב: דיקלא דטען קבא - אסור למקצציה. מיתיבי: כמה יהא בזית ולא יקצצו? רובע! שאני זיתים, דחשיבי.
נפסק ברמב״ם אבל לא בש״ע
רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ח
אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר לא תשחית את עצה, וכל הקוצץ לוקה.
כסף משנה הלכות מלכים פרק ו
[ח] ולא במצור בלבד וכו'. בקמא פרק החובל (דף צ"א:) אמר רב דיקלא…ואמרינן נמי פ"ק דקידושין (דף ל"ב) רב הונא קרע שיראי באפי רבה בריה למחזי אי קפיד אי לא קפיד ומקשה התם והא עבר משום בל תשחית ובשבת פרק מפנין (דף קכ"ט) אהא דאמרינן התם דאמוראי היו שורפים כסאות מעולות ביום הקזה לחממם ופריך והא עבר משום בל תשחית אלמא דשלא במצור נמי איכא לאו דבל תשחית:
ט"ז יורה דעה סימן קטז ס״ק ו
מצאתי בקובץ אחד ישן אלו ימים שסכנה מאד בהם להקיז דם קבלה מרבי יהודה החסיד…עוד אחר מצינו שאסרו חז"ל מפני הסכנה שלא לקוץ אילן העושה פירות דאיתא בפרק החובל (דף צ"א) אמר רב האי דיקלא דטעון קבא אסור למקצציה ואמר רב חנינא…ותמהתי שבטור לא הביא דין זה בשום מקום מן קציצת האילן הנ"ל רק בסמ"ג סי' רכ"ט הביאו:
איסור קציצת אילנות – נוהג אף בחו״ל
רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ח
אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר לא תשחית את עצה, וכל הקוצץ לוקה, ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה.
דרכי תשובה סימן קטז ס״ק נא
סכנה. ועיין בצוואת מהרי"ח אות נ"ב שכ' וז"ל וכן אילן העושה פירות ב' פעמים בשנה יש לקצצו מיד ואין להניחו כלל עכ"ל ועי' בשו"ת שם אריה חיו"ד סי' כ"ז באמצע התשו' שמתמה דאיך צוה מהרי"ח כן הלא הוא לאו מפורש שלא לקצוץ אילן מאכל ואיך משום איזה חששא נתיר איסור דאורייתא ואי משום שיש סכנה אם לא יקצוץ הלא גם אם יקצוץ יש סכנה כמבואר בש"ס וכו' וא"כ מי אלומא החשש סכנה שידע מהרי"ח כשעושה פירות ב"פ בשנה מהסכנה שאמרו חז"ל כשקוצץ אילן מאכל וכ' ואפשר י"ל דס"ל להמהרי"ח דהך איסור לקוץ אילן מאכל הוא דוקא בא"י ומשום ישוב א"י הוא אבל בחוץ לארץ אין בזה איסור ולא סכנה
עץ השדה הלכות בל תשחית (ר׳ יצחק שטסמן), פרק א, סעיף ד ס״ק ב
איסור קציצת אילנות מאכל נאמר לא רק בעת המצור על העיר אלא בכל מקום ואפילו בחוץ לארץ ובכל זמן וכל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה. [והיינו שאין איסור קציצת אילן חובת קרקע, ולכך נוהג הוא בין בארץ ובין בחוץ לארץ אמנם בשו"ת שם אריה הו"ד בדרכי תשובה סימן קטז סוף ס"ק נא צידד שלדעת הספר הסידים האיסור לקוץ אילן מאכל נאמר דוקא בארץ ישראל ומשום ישוב ארץ ישראל אבל בחוץ לארץ אין איסור לקוץ. ובזה רצה בשו"ת שם אריה ליישב מה שהתיר הספר חסירים לקוץ אילן העושה פירות ב' פעמים בשנה ולא חש לאיסור קציצת אילנות עיי"ש ואמנם מבואר מדבריו שם שיתכן שגם לדעת ספר חסירים יש עכ"פ סכנה לקוץ אילן גם בחוץ לארץ וזהו מה שמצינו בב״ק צא עמוד ב.]
״ואם היה מעולה בדמים״ – אין זה דרך השחתה
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צא עמוד ב - דף צב עמוד א (פרק ח - החובל)
אמר רב: דיקלא דטען קבא…אמר רבינא: ואם היה מעולה בדמים - מותר. תניא נמי הכי: הרק עץ אשר תדע - זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל הוא - זה אילן סרק; וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר, מה ת"ל כי לא עץ מאכל? להקדים סרק למאכל; יכול אפילו מעולה בדמים? ת"ל: רק. שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי, אכיל, טעים בהו טעמא דחמרא. א"ל: מאי האי? א"ל: ביני גופני קיימי. אמר: מכחשי בחמרא כולי האי? למחר אייתי לי מקורייהו. רב חסדא חזא תאלי בי גופני, אמר ליה לאריסיה: עקרינהו, גופני קני דקלי, דקלי לא קני גופני.
רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ח
אין קוצצין אילני מאכל…אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה.
הוספת הרא״ש - ״וכן אם היה צורך למקומו״
רא"ש מסכת בבא קמא פרק ח סימן טו
אמר רב דיקלא….גופני קנו דיקלי דיקלי לא קנו גופני. וכן אם היה צריך למקומו נראה דמותר:
ט"ז יורה דעה סימן קטז ס״ק ו
וכתב הרא"ש שם וכן אם היה צריך למקומו מותר עכ"ל ומזה התרתי לאחד שהיה לו קרקע עם אילנות לקוץ האילנות אע"פ שיש בהם פירות כדי לבנות בית דירה עליה.
כף החיים יורה דעה סימן קטז ס״ק פה
ומ״ש הרא״ש להתיר לצורך המקום ר״ל רצה לבנות שם או לתקן לו במקומו דבר הנצרך לו מה שאין כן להרחיב חצירו לצורך טיול ותוספת אור ורווחא בעלמא לא אמר. חוות יאיר סי׳ קצה.
שו"ת יביע אומר חלק ה - יורה דעה סימן יב
נשאלתי אם מותר לעקור עצי פרי הסמוכים לדירת מגורים, לצורך הרחבת הדירה שהיא כיום דחוקה ומצומצמת לבני המשפחה הדרים בה. א. בגמרא (ב"ק צא:) אמר רב דיקלא…וז"ל הרמב"ם (פ"ו מה' מלכים ה"ח): אין קוצצין אילני מאכל וכו'...וכ' הרא"ש בב"ק שם: וכן אם היה צריך למקומו נראה דמותר. וכ"פ רבינו ירוחם (נתיב לא ח"ב, דף צד ע"ד) וז"ל: ואסור לקצוץ נטיעותיו של עצמו, ואם צריך למקומם מותר…איברא דבשו"ת בית יעקב (סימן קמ) האריך למעניתו לדחות דברי הרא"ש הנ"ל מהלכה, והביא מ"ש בב"ב (כו) רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדיסא דרב יוסף…סוף דבר הכל נשמע, שהעיקר להלכה שמותר לקצוץ אילני מאכל כדי להרחיב דירתו אשר היא כיום דחוקה ומצומצמת למשפחה ברוכת הילדים ה' עליהם יחיו, ואין בזה חשש סכנה כלל, ועל צד היותר טוב נכון לשכור גוי לקצוץ האילנות. ומכל מקום אם מרחיב דירתו לטיול ולהרוחה בעלמא, או לנוי וליופי, אין להתיר קציצת האילנות בשביל כך
אף במקום היתר – נכון לעוקרו עם שרשים לנטיעה אחרת, או לייבשו קודם קציצה
שו"ת שבט הלוי חלק ו סימן קיב - יו"ד סי' קט"ז - ובדיני איסור קציצת אילנות - אות ד
ודעת מרן הח"ס יו"ד סו"ס ק"ב להלכה דכל דלא ברי שיהי' ריוח הקציצה יותר מהפירות דטעין אילנא אסור למקצצי' וסכנתא נמי איכא אפי' בספיקא שלא כדרך השחתה…ובמדינתנו דודאי עדיפא מדיקלא בלי ספק שרי, אך אם אפשר למיעקר עם השרשים וקרקע וגוש עפר עמהם שיכול לחיות ממנו (כדרך ששנינו לענין ערלה פ"ק דערלה) ויכול לנוטעם במקום אחר אסור לקוצצם יעש"ה עוד בח"ס - וגם בזמנינו אנו בא"י לא זו דבנין עדיף ברווח, אלא לפי המציאות גם ירקות ושאר פרי האדמה לפעמים עדיף, מיהו הוא דבר המשתנה לפי הזמן והמקום, ומנהג העולם ליבש קודם קציצת האילנות.
חז"ל ור׳ יהודה החסיד מזהירים מקציצת עץ פרי מטעם סכנה
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צא עמוד ב - דף צב עמוד א (פרק ח - החובל)
אמר רב: דיקלא דטען קבא - אסור למקצציה. מיתיבי: כמה יהא בזית ולא יקצצו? רובע! שאני זיתים, דחשיבי. א"ר חנינא: לא שכיב שיבחת ברי, אלא דקץ תאינתא בלא זמנה.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כו עמוד א (פרק ב - לא יחפור)
רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדיסא דרב יוסף…א"ל: אנא לא קייצנא, דאמר רב: האי דיקלא דטעין קבא - אסור למקצייה, ואמר ר' חנינא: לא שכיב שכחת ברי, אלא דקץ תאנתא בלא זימניה, מר אי ניחא ליה ליקוץ.
צוואת ר׳ יהודה החסיד (ר׳ יהודה מרגנשבורג, היה ממייסדי אשכנז, בסוף מאה ה-12), סעיף מא - מו
לא ישחט אדם אווזים בשבט, ויש משפחה שמונעים זה בטבת, והעיקר הוא בשבט. אווזא או תרנגול או כל דבר חי הכופה קערה או כלי אחר יש לשחוט אותה מיד.פרה אשר תלד שני עגלים יחד או כל דבר שאינו רגיל להיות כגון תרנגולת שתלד ב' ביצים ביום אחד צריך לשחטן מיד.וכן אילן העושה פירות ב' פעמים בשנה יש לקצצו מיד ואין להניחו כלל. אילן העושה פירות אין לקצץ אותו. לא יעשה מתבואת זרעו אוצר בחפירות קרקע על היוקר כי יפסיד [אין להניח או להטמין אוצר בחפירת קרקע על היוקר].
סכנת קציצה – יש הסוברים למנוע גם לצורך המקום, אף שמותר מעיקר הדין
חכמת אדם (ר׳ אברהם דנזיג, 1748-1820, פראג) שער איסור והיתר כלל סח סעיף ז
אסור לקצוץ אילן מאכל העושה פירות והוא סכנה ואם הוא סמוך לאילנות אחרים שחשובים יותר ממנו והוא מכחיש אותן וכן אם צריך למקומו מותר לקוץ (ט"ז ס"ק ו').
שו"ת שאילת יעבץ (1698 - 1776, מאלטונה שבגרמניה) חלק א סימן עו
ולשון הרא"ש הכי דייק. דבצריך למקומו משמע דלא סגי ליה בלא"ה. אלא דוקא כשהוא מוכרח לכך שהמקום צר אצלו ודחיק ליה עלמא. אבל לבנות שלא מדוחק. צריך עכ"פ שיהא ריווח בדבר כנז'. ואף בזה נ"ל שאינו ממדת חסידות. ואפשר עדיין לא ניצל מהסכנ' כמ"ש בסמוך בעזה"י…ולישנא דגמ' דא"ר דיקלא דטעין קבא אסור למקציי' אטעייה להרב ז"ל וחשב שאין איסורו אלא מדבריהם. אבל באמת מן התור' עובר עליו בל"ת כמבואר בספרי ורמב"ם. וגמ' פ"ג דמכות (כ"ב ע"א) ורב שיעורא אתי לאשמועינן. איברא דאיכא למידק בהך מילתא דאר"ח לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זימנא היכי מיירי. דהא ודאי שכחת ת"ח הוה, וח"ו לומר שעבר על לאו דאורייתא. וכן משמע נמי מדקאמר לא שכיב אלא משום דקץ מוכח דודאי חסיד גדול הי' שלא נמצא בו שום עון, כי בחטאו מת בשביל דבר קל נענש. מפני שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השער'. ועל כרחך לומר שלא עבר אלאו ממש, ונ"ל דודאי הי"ל ריוח בקציצתו שהי' מעול' בדמיו או צריך למקומו הי' דמותר לקוצצו בשאר שני שבוע.
ערוך השולחן יורה דעה סימן קטז סעיף יג
לקצוץ אילן מאכל אסור מן התורה וחז"ל אמרו שיש גם סכנה בזה [ב"ב כ"ו א] ולכן יש מי שמחמיר אף בצריך למקומו [באה"ט בשם בי"ע] אמנם מדינא אם צריך למקומו מותר:
שו"ת יביע אומר חלק ה - יורה דעה סימן יב
סוף דבר הכל נשמע, שהעיקר להלכה שמותר לקצוץ אילני מאכל כדי להרחיב דירתו אשר היא כיום דחוקה ומצומצמת למשפחה ברוכת הילדים ה' עליהם יחיו, ואין בזה חשש סכנה כלל.
השחתה ע״י נכרי או עם מכירת האילן לנכרי
שו"ת בית יצחק יורה דעה א סימן קמב
ע"ד השאלה בא' שיש לו בית עם פלאטץ ובו נטועי' אילנות שעושי' פירות ונחוץ לו למחית ביתו ולפרנסתו מקום שמחזיקי' כפור…ורוצה לעקור האילנות עם גושיהן ליטע אותם במק"א או ע"י עצמו או ע"י נכרי שימכור לו האילנות אם יש לו היתר ע"ז...והנה בגוף הדין אי מותר השחתה ע"י נכרי עיין בבשמים ראש סי' של"ד שרצה לחדש דהיכא דגורם אסור אף אמירה לנכרי אסור…ולדינא נראה דבלאו דלא תשחית גרמא אינו אסור מהתורה ככל איסורין ורק מדרבנן אסור ומ"מ ע"י נכרי ג"כ אסור מדרבנן דאנן פסקינן דבכל איסורין אסור שבות דאמירה לנכרי: והנה בדבר העצה למכור לעכו"ם. והנכרי יקצוץ האילנות הנה הוה זאת הערמה בדאורייתא וכבר נתוכחו בדבר מכירת שורים קודם פסח להאכילן חמץ זקיני הת"ש אוסר והמק"ח מתיר. ואני כתבתי בעניותא בספרי בית יצחק א"ח סי' ל"ב אות ט"ו לחלק בין קרקע למטלטלין. דבאמת הדבר גלוי לכל העולם דאין מוכר לגברא ערטילאי החמץ או הקרקע לענין שבת ואין עושה זאת רק משום ערמה ול"ה דברים שבלב והטור מחלק בסי' ר"ז בין קרקע למטלטלין לענין זבין ולא איצטרכי לי' זוזי דכיון דרוב אין מוכרין קרקעות גלוי לכל העולם כונתו ול"ה דברים שבלב משא"כ במטלטלין וה"ה במכירה לענין איסור י"ל דל"מ רק במטלטלין דל"א בתר אומדנא משא"כ בקרקע. אך י"ל דבמכירה לענין איסור אמרינין אומדנא להיפך דדעתו להקנות בלב שלם שלא יכשל באיסור. ועכ"פ בנ"ד שמוכר לו אילנות המחוברין בקרקע הדבר תלוי באשלי רברבי. אך כיון שאינו קוצץ בעצמו רק הנכרי קוצץ ולכ"ע ל"ה רק איסור דרבנן דאין שליחות לנכרי ובדרבנן י"ל הערמה מותר וכשמוכר לנכרי הוה כאומר שחוט בשל לצורכך בשבת או חסום פרתך ודוש דישה שלך שכ' תוס' ב"מ צ' שמותר. אך הש"ך ביו"ד סי' רצ"ז ס"ק ה' כ' בשיטת רש"י ורא"ש דאפי' בכה"ג אסור ולא דמי למה שמותר לומר לעכו"ם לאכול נבלה דנבלה מותר ליתן בעצמו לתוך פיו אבל בחסימה אסור לעשות מה שהעכו"ם עושה במאמרו…סוף דבר הנה למכור לנכרי שיקוץ הנכרי ויחזור ויקנה תלי' באשלי רברבי מ"מ כיון דהרא"ש מתיר בצריך למקומו לקוץ ע"כ יש להקל למכור לנכרי הקרקע ואילנות ולא יצוה הוא לנכרי לקוץ רק שאחר יאמר לו דהוא יהנה ממה שהנכרי יקוץ ואסור כמש"כ המג"א ש"ז אך אם אחר יאמר לו שהוא לא יהנה מזה יש היתר לומר קוץ לצרכך בשלך והנה הי' מקום להתיר שיאמר הוא לעכו"ם והעכו"ם יאמר לנכרי אחר לדעת קצת פוסקים הו"ל זאת שבות דשבות. אך דעת החות יאיר סי' מ"ט דגם עכו"ם לעכו"ם אסור.
פרי שאינו מאכל אדם – אם מותר להשחית
הכתב והקבלה, ר׳ יעקב צבי מעקלענבורג, מגרמניה במאה ה-19) דברים פרק כ (פרשת שופטים) פסוק כ
רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא. לא אילני סרק דוקא, כי גם אילן מאכל שנתקלקל או נזדקן עד שאינו עושה פירות כדי טפולו לא נקרא עץ מאכל וכן בערלה שנאמר בו ונטעתם כל עץ מאכל, אמרו בירושלמי דכשאינו עושה פירות כדי טפולו פטור מערלה לכן הוסיף מלת תדע ולא אמר בקיצור רק עץ שאינו עץ מאכל, כי אילן סרק נודע מעצמו ואין צורך בו להשתדלות ידיעה, אבל אילן שבאמת עושה פירות רק שאינו עושה כדי טפולו צריך השתדלות העיון בו היטב, לכן אמר תדע כי לא עץ מאכל הוא, ושפיר אמרו בספרי, אשר תדע זה אילן מאכל, ויתכן שבכלל זה גם עצי יער המדבריים הטוענים פירות אלונים ובטנים, שאעפ"י שהם אילני מאכל לבהמות ולחיות ולבני אדם הדומים להם, ואינם מאכל אדם באמת כי הוא מאכל עב וגס ומזיק, על כל אילנות כאלה אמר תשחית וכרת, מותר להשחית אותם בידים בנדיחת גרזן או בהמשכת המים מהם כדי לייבשם, ומכש"כ שמותר לכרות אותם כדרכם כדי לבנות מהם דיק וסוללה, השחתה היא בגוף האילן שלא יצלח עוד כענין בירמי' נשחת האזור ולא יצלח, וכריתה היא שכורתין אותו משרשו לבנין וכדומה.
Journal of Halacha & Contemporary; Fall 1999; Destruction of Fruit-Bearing Trees, Dr. M. Gartenberg and R’ S. Gluck
According to Rabbi Dovid Feinstein (FN: Related to authors in conversation), the criterion to be used in current times is whether the fruit is sold in supermarkets and other such stores. Working with this principle, trees which yield such produce as acorns, crab apples and wild berries would be excluded from the prohibition.
קציצה ענפים בלבד
ערוך השולחן יורה דעה סימן קטז סעיף יג
לקצוץ אילן מאכל אסור מן התורה וחז"ל אמרו שיש גם סכנה בזה [ב"ב כ"ו א] ולכן יש מי שמחמיר אף בצריך למקומו [באה"ט בשם בי"ע] אמנם מדינא אם צריך למקומו מותר וכן אם מאפיל על חלונו וכ"ש שאין קפידא בקציצת הענפים ודווקא כשצריך למקומו לבנינים אבל להרחיב לטיול בעלמא אין לקצוץ:
שו"ת הר צבי אורח חיים ב סימן קא
קציצת ענפים נושאים פירות בשביל סכך לסוכה. ע"ד השאלה אם מותר לו לקצוץ כמה ענפים נושאים פירות בשביל סכך לסוכה כשאין לו סכך אחר. הנה כתב לדון בזה משני צדדים: א' משום דהוי לצורך מצוה: ב' משום דאינו קוצץ כולו אלא מקצתו. ואפתח במאי דסליק, אם יש בל תשחית בקציצת מקצת מן העץ. מה שכתב דמצד הסברא אין לחלק בין כולו למקצתו דמה לי כולו ומה לי מקצתו, בזה י"ל דאדרבה דמצד הסברא י"ל דלא הוי השחתה כלל, דהיניקה מתפשטת לשאר הענפים ואין כאן השחתה לגמרי….ואשר להיתר השני משום דאינו קוצץ את כל האילן אלא מקצתו, הנה מדברי המל"מ משמע דלקצץ ענפים מאילן מאכל גם איסורא דרבנן ליכא [דלכאורה קשה על המל"מ, דהרי מבואר ברמב"ם הלכות מלכים (פ"ו ה"י) דלא האילנות בלבד אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים, וקוצץ ענפים לא גרע מקורע בגדים ומשבר כלים, והיה מקום לומר דכוונת המל"מ דמדאורייתא אין איסור בל תשחית בקוצץ ענפים, אבל מדרבנן יש איסור כמו בקורע בגדים ומשבר כלים דהאיסור הוא מדרבנן כמבואר ברמב"ם שם. ומכיון שאין איסור רק מדרבנן, לכן בכריתת עצים למערכה לא גזרו כדקיי"ל לא גזרו שבות במקדש. אלא שזה נכנס במחלוקת בהא דלא גזרו שבות במקדש אם זה רק לענין שבת בלבד או גם לענין שאר איסורים. עכ"פ מפשטות דברי המל"מ משמע דגם איסורא דרבנן ליכא]. ועיקר סברתו דמה לי קוצץ כולו ומה לי קוצץ מקצתו, מצאתי כן בבית יצחק שם שהשיג כן על שיטת האומרים דבקציצת ענפים בלבד אין משום בל תשחית, ותירץ דאולי יש לומר דהוי כחצי שיעור, אולם זה תלוי במחלוקת הפוסקים אי אמרינן חצי שיעור אסור בשאר איסורים מלבד איסורי אכילה. [עיין לעיל סימן צו]. ולפי שכתבתי בראש דברינו דברי המל"מ מוסברים יפה, דבקציצת ענפים לא הוי השחתה כלל דהיניקה מתפשטת לשאר הענפים אין כאן השחתה לגמרי. אולם למעשה נראה שיקצוץ ע"י גוי ויאמר בפירוש שאין הוא רוצה שיעשה זה בשליחותו. [וראה להלן בתשובה הסמוכה].
Halachically Speaking, Volume 4, Issue 1 (2007), R’ Dovid Lebovitz
According to the opinion of many poskim the issur is only to cut down the fruit tree itself and cutting branches of a fruit tree is permitted. This is true even if the branches contain fruit. This is very common when one is cutting branches to place on top of his succah. Many still require a non-Jew to cut it down although the letter of the law says it is permitted.
Summary:
As outlined in ספר דברים, in the context of a war being waged by בני ישראל, the תורה directs that when besieging a city for an extended period, you should not cut down the fruit trees “wielding an axe against” the enemy. The תורה adds that you can eat from the trees, just not cut them down. As the following פסוק adds, this restriction is focused on trees that yield food.
The משנה discusses the amount of fruit that a tree must yield to fall within this prohibition. The גמרא discusses this prohibition, citing that the quantity may depend on the quality of the fruit in question.
This הלכה is codified by the רמב״ם. Interestingly, as the ט״ז notes, it’s not codified by שלחן ערוך.
Though minority positions suggested otherwise, it is widely understood and accepted that this הלכה applies in all contexts, both in and out of ארץ ישראל.
The גמרא adds that if the value of the lumber exceeds the value of the fruit, the tree may be cut down, bringing support for this position from the פסוקים. Based on this point, the רא״ש rules that one can also cut it down when it’s צורך למקומו. As explained by the יביע אומר, this would include cutting down a tree to expand one’s living space for their family.
Even when cutting down a tree, it may be preferred to uproot it and replant it or to allow it to dry out before cutting it down.
In addition to the halachic issues, both from חז״ל and from ר׳ יהודה החסיד, a concern of סכנה is raised with respect to cutting down a fruit tree. As a result, some (e.g. יעב״ץ) raise concerns with cutting down a fruit tree, even when it would be halachically allowed.
Another way to limit the concern may be to sell the tree to a נכרי before it is cut down.
The הכתב והקבלה notes that the prohibition only applies to fruit that is normally eaten by people. As such, there may be room to be lenient with some fruit trees (e.g. crab apple trees).
Technically, the prohibition would seem to only apply to cutting down a fruit tree, not pruning or trimming it.
No comments:
Post a Comment