צריך שתהא הסוכה חזקה כדי שתוכל לעמוד בפני רוח מצויה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרל סעיף י
העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנות לה; אם היו חזקים, או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד, ומילא בין האוירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם, הרי זו כשרה; על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים, אע"פ שקשרן בטוב, זמנין דמינתקי ולאו אדעתיה והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה; והרוצה לעשות בסדינים, טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה.
משנה ברורה סימן תרל ס״ק מח
עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם - ר"ל דאם מנידה אותם אפילו אין בכח הרוח להפיל אותם לגמרי רק שע"י הרוח הולך המחיצה ובא קי"ל דשוב לא חשיבא מחיצה. ואפילו עומדת בבית שאין שם רוח כלל לא חשיבה מחיצה:
אם יש בקשירה חשש פסול קבע
שו"ת שבט הלוי חלק י סימן צג
אם מותר לקשור את הסכך לדפנות הסוכה ע"י חוטים שהן גדולי קרקע ואינם מקבלים טומאה, דשמא י"ל דהו"ל קבע שקובע הסכך על הסוכה, ומבואר בפוסקים דהסכך צריך להיות דוקא ארעי, ואת"ל דמותר, צ"ע היכן דמוכרחים ודאי לעשות כן, אלו המסככים הסוכה בסכך קל שעלול לפול גם ע"י רוח מצויה, וא"כ לולא קשרים הנ"ל עלול הסכך לפול תוך ז', ואולי הו"ל כמו ירקות העומדות ליבוש ואולי עי"ז יש פסול בעצם הסכך…מש"כ מג"א סי' תרכ"ז מס' האגודה בשם התוס' (ריש סוכה) אין שם זכר דסכך צריך להיות מטלטל, אלא שלא יהי' קבע שלא יקבענו במסמרים, והיינו נסרים קבועים במסמרים…יש הבדל רב בין נסרים שכידוע בכל התקופות עשו מזה קירוי בתים ממש וכמשנתינו ט"ו ע"א תקרה שאין עליה מעזיבה והיינו דשני ענינים יחד נסרים ומסמרים קובעים אותם עושים כעין קביעת קירוי הבית, ועדין אין הדברים דומים לסכך ירוק שמצד עצמו הוא עראי ואין לו שום איכות של קירוי בית כי המציאות מכחיש זה, וגם אינם קבועים במסמרים אלא חוטים בעלמא וגם הסכך יכול אפילו לטלטל ולנדנד קצת ואין שום ראי' להחמיר בזה, מכל מקום אין אנו צריכים לזה כי דברי התה"ד סי' פ"ט ברורים בהוראתו להקל אפי' בנסרים, והיינו דתה"ד אזיל לטעמי' שבסי' צ"א להקל במעמיד מקבל טומאה, וגם מצד תלוש ולבסוף חברו אין חשש, ונשאר רק החשש מכח קביעות הסכך, ודעתו להקל גם בזה והיינו כמו שהבינו ב' גאוני עולם הגאון מהרש"ק והגאון בית יצחק שם, וכיון דתלתא גדולי הפוסקים הב"י והב"ח ומג"א הביאו דברי תה"ד אין להרהר בזה, ואמנם אין ההיתר לדידן במסמרים כיון דחוששים לכתחלה על דין מעמיד במק"ט.
אם חוששין למעמיד - מח׳ ת״ק ור״י ומח׳ ר׳ זירא ור׳ אבא בר ממל
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כא עמוד ב (פרק ב - הישן תחת המיטה)
משנה. הסומך סוכתו בכרעי המטה - כשרה. רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - פסולה. גמרא. מאי טעמא דרבי יהודה? פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל. חד אמר: מפני שאין לה קבע, וחד אמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. מאי בינייהו - כגון שנעץ שפודין של ברזל וסיכך עליהם. למאן דאמר לפי שאין לה קבע - הרי יש לה קבע, ומאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה - הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה. אמר אביי: לא שנו אלא סמך, אבל סיכך על גב המטה - כשרה. מאי טעמא, למאן דאמר לפי שאין לה קבע - הרי יש לה קבע, למאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה - הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה.
הכרעת ההלכה כהת״ק
המאור הקטן מסכת סוכה דף י עמוד א
ובסומך סוכתו בכרעי המטה כתב עלה הרי"ף ז"ל שמעתא דאביי דאמר לא שנו אלא סמך וכו' ונראה מדבריו שהלכה כר"י ול"נ שהלכה כדברי חכמים. וסוכה המדובללת פליגי רב ושמואל בפירושא ודשמואל עדיפא משום דאביי ורבא מפרשי לה לטעמיה והלכתא כרבא.
הכרעת ההלכה כדעת רבי יהודה, אך לא מצד שיטת מעמיד
רי"ף מסכת סוכה דף י עמוד א
מתני' [דף כ"א ע"ב] הסומך סוכתו בכרעי המט' כשרה ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה: גמ' אמר אביי א לא שנו אלא סמך אבל סכך על גבי המטה כשרה:
רש"י מסכת סוכה דף כא עמוד ב
גמרא. שאין לה קבע - שמטלטלת על ידי מטה, ור' יהודה לטעמיה דאמר: סוכה דירת קבע בעינן.
רא"ש מסכת סוכה פרק ב סימן א
פרש"י שמיטלטלת ע"י המטה ור' יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן וקשה לקמן בשמעתין דפסל ר' יהודה סוכה על גבי בהמה ומפרש טעמא משום דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ובירושלמי משמע דטעמא דאין לה קבע לפי שאין עשרה טפחים מן המטה ועד הגג והכי איתא בירושלמי (הלכה ב) אמר ר' אמי על שם שאין בכרעי המטה עשרה טפחים אמר רבי אבא מפני שמעמידה בדבר טמא והתניא מעשה בירושלים שהיו משלשלין מטותיהן לפני חלונותיהן איך תימר מפני שמעמידה על גבי דבר טמא הא לא הוי טעמא אלא משום דאין מכרעי המטה לסכך עשרה טפחים. עד כאן. ומטות של ירושלים מכרעי המטה עד הסכך היו עשרה טפחים וקשה לי לטעמא דמעמידה בדבר המקבל טומאה אם סיכך על מחיצות אבנים תהיה פסולה הואיל והעמיד הסכך בדבר שאין גידולו מן הארץ:
תוספות מסכת סוכה דף כא עמוד ב
שאין לה קבע - שמטלטלת על ידי המטה ורבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע כך פירש בקונטרס…ובירושלמי משמע דטעמא לפי שאין לה קבע שאין לה י' טפחים מן המטה עד לגג
תרומת הדשן סימן צא
מהו לחבר כלונסות הסוכה במסמרות של ברזל, או לקושרם בבלאות, מפני שהן מקבלים טומאה, יש קפידא בהכי או לאו? תשובה: יראה דאין קפידא בדבר. ואע"ג דאיתא אהא דתנן הסומך סוכתו…וא"כ נמי נידון דידן מעמידין בדבר המקבל טומאה. וכתב אשירי התם, דמוכח מדברי רב אלפס דסבר הלכה כר"י. מ"מ הא פסק אשירי נמי דטעמה דקבע עיקר, ולא טעמא דמעמידה בדבר המקבל טומאה. ונראה דמוכח נמי מדברי רב אלפס דסבר דטעמא דמקבל טומאה לאו עיקר הוא, מדלא מייתי בפסקיו ההיא פלוגתא, והוה נפקותא גדולה בדבר דעביד תלמודא איכא בינייהו, נעץ ד' שפודין של ברזל וסיכך עליהן, דלמ"ד משום קבע כשר, ולאידך פסול. אלא ע"כ סבר דטעמא דמקבל טומאה ליתא, וטעמא דקבע עיקר.
הכרעת ההלכה כדעת רבי יהודה, ומטעם שיטת מעמיד
הר"ן על הרי"ף מסכת סוכה דף י עמוד א
ר' יהודה אומר כו'. בגמ' מפרש לה. דגרסינן עלה דמתני' מ"ט דר' יהודה פליגי בה ר' אבא ור' זירא בר ממל חד אמר לפי שאין לה קבע וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה…ולענין הלכה כיון שהרב אלפסי ז"ל כתב בהלכותיו הא דאמר אביי ל"ש וכו' משמע דס"ל דקי"ל כרבי יהודה וטעמא משום דכל היכא דשקלו וטרו אמוראי אליבא דחד תנא משמע דהלכתא כוותיה…ולא משמע דרבי יהודה אזיל לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן מדאמרינן לפי שאין לה קבע דא"ה הוה לן למימר ורבי יהודה לטעמיה וכמו שכתבתי למעלה ועוד דהא אכתי איכא למיחש לטעמא דמ"ד מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה מדחייש לה אביי דודאי לדירת קבע לא הוה חייש דאיהו גופיה אוקמה בשטה הלכך נקטינן כרבי יהודה דכשם שאין מסככין בדבר המקבל טומאה כך אין מעמידין בו משום גזירה ואע"פ שעכשיו נהגו לסמוך סוכות על גבי כתלים שאין מסככים בהן לפי שאין גדולו מן הארץ היינו טעמא משום דלא שכיח לסכך בכיוצא בהן ועוד דכ"ע ידעי דכל כה"ג בית דירה מיקרי ולא סוכה הלכך ליכא למיגזר ויש שנוהגין לעשות בכותלים דפנות של קנים משום היכרא כדי שלא יהא נראה כסומך על הכותלים לגמרי ומדת חסידות בעלמא הוא כל זה לפי שטתו של הרב אלפסי ז"ל אבל הר"ז הלוי ז"ל פוסק כדברי חכמים ז"ל:
ב"ח אורח חיים סימן תרכט
עוד נ"ל דאפילו בדיעבד אם הניחו סולם על הגג וסיככו על גביו דכל הסוכה פסולה כיון דמעמיד הסכך הוא והרמב"ן (מלחמות י א ד"ה אמר הכותב) והר"ן (י א ד"ה ולענין הלכה כיון) בפרק הישן במתניתין דהסומך סוכתו בכרעי המטה הסכימו דלהרי"ף טעמא דהמעמיד מקבל טומאה הוא העיקר ודלא כמו שכתב הרא"ש (פ"ב סי' א) וכיון שראייתם ברורה אין להקל ולא כמו שכתב מהרא"י להקל גם בזה כמו שכתב לשם בסימן צ' וצ"א וכן הוא במהרי"ל בתשובה סימן פ"ג ונחלק על הגדולים שאוסרים בדבר המעמיד אלא דברי האוסרים עיקר…והכי נקטינן להחמיר כהרמב"ן והר"ן:
מעיקר הדין: אין שום איסור להעמיד בדבר המקבל טומאה
בית יוסף אורח חיים סימן תרל
ולענין הלכה כיון שהרי"ף (י.) כתב הא דאמר אביי לא שנו וכו' משמע דסבירא להו דקיימא לן כרבי יהודה…כל זה לפי שיטתו של הרי"ף אבל הרז"ה (המאור י.) פוסק כדברי חכמים עכ"ל: ובתרומת הדשן (שו"ת סי' צא) כתב דאין קפידא אם מעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה שהרי כתב הרא"ש (פ"ב סי' א) דטעמא דקבע עיקר ולא טעמא דמעמידה בדבר המקבל טומאה ונראה דמוכח נמי מדברי הרי"ף דסבר דטעמא דמקבל טומאה לאו עיקר הוא:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרל סעיף יג
הסומך סוכתו על כרעי המטה והכרעים הם מחיצות, אם יש בה גובה י' טפחים מן המטה לסכך, כשרה; ואם לאו, פסולה. ואם סמך הסכך על עמודים והכרעים הם דפנות, אפילו אין גובה עשרה מהמטה עד הסכך, כשרה, כיון שיש י' טפחים מהארץ עד הסכך.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרכט סעיף ח
לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות (פירוש חתיכות של בגדים בלוים) שהם מקבלים טומאה, אין קפידא.
משנה ברורה סימן תרל ס״ק נט
אם יש בה גובה וכו' כשרה - דאף דמעמיד ע"ג מטה שהיא מקבלת טומאה לא איכפת לן בזה דקבלת טומאה על הסכך נאמר ולא על הדפנות:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרכט סעיף יט
ואם מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה רבינו הב"י בסעיף ח' פסק דמותר וז"ל לחבר כלונסאות…וכן פסק בס"ס תר"ל ע"ש שכן דעת רוב הפוסקים וכן בירושלמי פ"ב [הל' ב'] דחי לגמרי דבר זה דאין שום איסור להעמיד בדבר המקבל טומאה וכ"כ הרא"ש והאריך בזה וזהו דעת רוב רבותינו [לבד הר"ן שפסק לאיסור מטעם גזירה שיאמרו כשם שמותר להעמיד בהם כמו כן מותר לסכך בהן והב"ח האריך דהוה דאורייתא והביא מרש"י. ותמיהני…וכיון דאפילו להר"ן אינו אלא דרבנן ורוב הפוסקים והירושלמי לא ס"ל כן למה לנו להחמיר ומה גם שכמה קושיות יש על שיטה זו והוכרחו לדחוק א"ע כמ"ש הב"י והב"ח בעצמו וכיון שכן הוא גם הכרעת רבותינו בעלי הש"ע והאחרונים אין להחמיר בזה]:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרל סעיף לה
הסומך סוכתו על כרעי המיטה…יש שרוצין לפסול מטעם מעמיד בדבר המקבל טומאה ואינו כן דכבר נתבאר בסי' תרכ"ט סעיף י"ט דרוב הפוסקים לא חששו לזה ע"ש:
אעפ״כ יש לחוש למעמד בדבר המקבל טומאה
בית יוסף אורח חיים סימן תרכט
כתוב בתרומת הדשן (שו"ת סי' צ) סוכה שרצו לשים למעלה סולם כדי להניח הסכך על גביו כשר הדבר או לא תשובה נראה דשרי אפילו לסכך כל הסוכה בסולמות שלנו דאין כאן סכך פסול אף על גב דכלי הוא מכל מקום לא מקבל טומאה דכלי עץ שאין לו בית קיבול אינו מקבל טומאה ואף על גב דעולין ויורדין בו בסולם אינו מטמא מדרס כדאיתא בתוספות (סוכה ה. ד"ה מסגרתו, ב"ב סו. ד"ה ושאני) בשם תורת כהנים (שמיני פר' ו). אבל בתשובות להרמב"ן (המיוחסות) סימן רט"ו נסתפק בדברב:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרכט סעיף ז
יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו. הגה: לכן אין לסכך עליו; ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו, אסור; וה"ה בכל כלי המקבל טומאה, כגון ספסל וכסא שמקבלין טומאת מדרס (מהרי"ל).
מגן אברהם סימן תרכט ס״ק ט
על גביו. דאין מעמידין הסכך בדבר המקבל טומאה שמא יבא לסכך בו אע"ג שמעמידין על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם ועוד דכ"ע ידעי דכה"ג בית דירה מקרי ויש נוהגים להעמיד קנים תחת הסכך ומדת חסידות הוא (ר"ן) ובהכי מתיישבת מ"ש סימן תרל"א ס"ח שאע"פ שהסכך כשר נתון על השפודים כשר כיון דלא התירו לו אא"כ נתן סכך כשר עליהם לא גזרי' שיסכך בשפודים וכמ"ש שם ס"ט והב"ח כת' שמדינא אסור להעמיד ולא משום גזיר' ע"ש שנדחק ולדבריו קשיא הך דשפודין מ"מ צ"ע דהא בססי' תר"ל פסק הרב"י בהדיא דמותר להעמיד בדבר המקבל טומא' דאל"כ אפי' גבוה עשרה פסול' ע"ש וגם בס"ח פסק לחבר כו' אין קפיד' א"כ מוכח דס"ל כת"ה שמותר להעמיד בדבר המקבל טומאה וכ"ה בלבוש בהדיא לכן נ"ל דמה שאסר בסולם היינו משום שהיא עצמ' סכך פסול [ועסי' תרל"ב] וכ"ה ברשב"א סי' קצ"ה וידוע שתשוב' להרמב"ן הוא ג"כ מהרשב"א וא"כ שניה' לדבר א' נתכוונו אבל להעמיד הסכך בדבר המקבל טומא' שרי וכמ"ש הרא"ש ות"ה ומהרי"ל בתשו' סי' פ"ז ועי"ל דבדיעבד שרי וכמ"ש ססי' תר"ל ולכתחל' אסור וכמ"ש כאן ס"ז ומ"ש ס"ח שמותר לקשרם בבלאו' היינו כמ"ש ססי' תר"ל בשם הר"ן דכיון שאין הסכך עצמו נסמך עליה' אלא שקונדסין נסמכין עליהם שרי וכן עיקר דלא כלבוש:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרל סעיף יג
הסומך סוכתו על כרעי המטה והכרעים הם מחיצות, אם יש בה גובה י' טפחים מן המטה לסכך, כשרה; ואם לאו, פסולה. ואם סמך הסכך על עמודים והכרעים הם דפנות, אפילו אין גובה עשרה מהמטה עד הסכך, כשרה, כיון שיש י' טפחים מהארץ עד הסכך.
משנה ברורה סימן תרל ס״ק נט
אם יש בה גובה וכו' כשרה - דאף דמעמיד ע"ג מטה שהיא מקבלת טומאה לא איכפת לן בזה דקבלת טומאה על הסכך נאמר ולא על הדפנות. ומ"מ לכתחלה נכון להזהר בזה כי יש מן הפוסקים שמחמירין בזה [מ"א בסי' תרכ"ט ס"ח]:
משנה ברורה סימן תרכט ס״ק כב
יש להסתפק אם מותר וכו' - יש מאחרונים שמפרשי דהספק הוא אם מותר לסכך בסולמות [ומיירי שהסולם הוא רחב ארבעה טפחים דסכך פסול אינו פוסל באמצע פחות מד"ט כדלקמן בסימן תרל"ב] ומקום הספק הוא מפני שהוא פשוטי כלי עץ שאינו מקבל טומאה אפילו מדרבנן ויש צד לאיסור כיון דיש נקבים ביריכי הסולם שהשליבות תקועות בהם דמי לבית קיבול ויש מאחרונים שמפרשי דמיירי בסולם שאינו רחב דאי הוה רחב בודאי יש לנו להחמיר דדמי לבית קיבול ואין לסכך בו אלא מקום הספק הוא דהלא עכ"פ בכלל מעמיד הוא ואפשר דיש לנו להחמיר שלא להעמיד בדבר המקבל טומאה שמא יבוא לסכך בו ואע"ג שמעמידין הסכך על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם וכן העתיקו כמה אחרונים לדינא דלכתחלה יש ליזהר שלא להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה אכן בדיעבד או שאין לו שאר דברים קי"ל דמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה כדמוכח בסוף סי' תר"ל:
אורות סוכה (ר׳ אוריאל בןציון לסר) דף כא:
וע׳ בטור (תר״ל) ושו״ע דפסקו כהרי״ף והרא״ש דכ״ז דיש י׳ בין כרעי המטה וסכך כשרה. אבל ע׳ במ״ב (שם) שכ׳ דבאמת אין זה פשוט כ״כ, דיש טעם נוסף לפי ר״י למה לפסול והוא משום דוי מעמיד בדבר המקבל טומאה, דע׳ בראשונים שחולקים אם עיקר טעמו של ר״י הוא משום דאין לה קבע או משום מעמיד, הילכך מסיים המ״ב דטוב להחמיר ג״כ במעמיד כיון דיש מחמירין בזה.
חומרת החז״א: כלונסאות הנסמכים על המקבל טומאה אינם זוכים להיתר “מעמיד דמעמיד”
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרכט סעיף ח
לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות (פירוש חתיכות של בגדים בלוים) שהם מקבלים טומאה, אין קפידא.
משנה ברורה סימן תרכט ס״ק כו
לחבר וכו' במסמרות של ברזל - זה מותר לכו"ע אפילו למאן דאוסר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה כיון שאין סומך הסכך על המסמורים אלא שמחזיק בהם הכלונסות המעמידים להסכך ומטעם זה ג"כ מותר לקשרם להכלונסאות בבלאות או בחבלים של פשתן ואה"נ דלקשור הסכך עצמו בכלונסאות בחבלים ראוי ליזהר לכתחילה כיון שקושר הסכך עצמו בדבר המקבל טומאה [אחרונים]:
חזון איש מועד סימן קמג אות ב
לחבר כלונסאות הסוכה כתב המ"א דזה כשר אפי' לדעת רמב"ן ור"ן דמחמירין במעמיד בדבר המקבל טומאה דהוי מעמיד דמעמיד וכ"כ הגר"א, וכ׳ דהתה"ד דהכשיר מטעם הרא"ש דאין אנו חוששין למעמיד לא ראה דברי הרשב"א שכתב דאם מעמידין קונדסין על המטה ומסככין על גבן כשר משום מעמיד דמעמיד, ודבריהם ז"ל תמוהים מאד, דלא כתבו הרמב"ן והר"ן והריטב"א להכשיר אלא במעמיד הדפנות על המטה והמטה היא קרקעית הסוכה דהמטה מעשה קרקע בעלמא קעביד ואינו ענין למעמיד הכלונסאות בדבר המקבל טומאה שהרי הכלונסאות הן הן ג"כ סכך ואין אנו מחלקין בסכך למחשב התחתון כמעמיד את העליון ולהכשיר את העליון ולא נאמר אלא בדופן הנסמך מל המקבל טומאה, ובזה נמי דוקא כשהמקב"ט הוא קרקע כמבואר בלשון הרמב"ן והר"ן, ואילו היה דעתם גם בסכך גופה מעמיד דמעמיד כשר אין התחלה לדון במעמיד הדפנות על המטה, ואף אם בשאלתם נקטו כאילו מעמיד דמעמיד נמי' פסול, מ"מ במסקנתם הוי להו לפרש דאפי' בסכך גופה מעמיד דמעמיד כשר, שהרי כן הוא מדת חכמים לפרש חידוש כזה ואשר אחר חידוש זה אין כלל מקום לדון לפסול דפנות הנסמכות על המטה, ולא עוד אלא בסכך עצמה לא שייך כלל מעמיד דמעמיד דסכך הנסמך על המקבל טומאה יש לומר דנעשה סכך פסול, וחברו הנסמך עליו הוא בדין נסמך על דבר שפסול לסכך בו, אלא ודאי דעת הראשונים ז״ל דכלונסאות הנסמכין על דבר הפסול לסכך בו הרי זה בדין העמיד את הסכך על דבר המק"ט…ולכן לדידן שאנו נוהגין להחמיר בדין העמיד הסכך בדבר המק"ט כדעת רמב"ן ור"ן אין לקבוע הכלונסות במסמרים, ומיהו דוקא אס הכלונסות אינם נסמכים על הכותל אלא המסמר משלבו אל הכותל, אבל אם הכלונס נסמך על הכותל ומחזקו במסמר שלא ישמט ממקומו בשעת עריכת הסכך עליו לית לן בה כיון שעומד בלא המסמר. ולסמוך הסכך על כותל אבנים אנו נוהגין היתר כמש"כ הר"ן, ואפי' אם נותן חוטי ברזל בתוך הכותל לית לן בה כיון שעיקר הכותל של אבנים ועפר וטיט, וגם הברזל אינו נראה וגם הכותל עומד בעצמו ואין הברזל רק לחזק שלא יפול ע"י הכאה ותנועה.
האם יש להחשיבו למעמיד כאשר כל החשש הוא מפני רוחות חזקות בלבד
שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן קלז
בענין המבואר סוכה כ"א ע"ב דטעם הסומך סוכתו בכרעי המטה הוא מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, ופסקינן כן לכתחלה באו"ח סי' תרכ"ט…אלא דאני נבוך אם הא דאסור גם במונח על הסכך הוא בכל אופן או דוקא דומיא דסכך מונח עליו דאי לאו מחזיק זה המקבל טומאה לא הי' הסכך כלל, אבל כשסכך מונח על הסוכה בלא"ה והסוכה כשרה ע"פ דין אלא שמחשש רוחות חזקות וכיו"ב מניח דבר המקבל טומאה על הסכך שאין כאן מעמיד כלל אלא כמונע שלא יפסל ע"י רוח וכיו"ב מה דכשר עד עכשיו בלי מעמיד הזה יתכן דבכזה ודאי לא גזרו, ומכ"ש לשיטת רש"י דמחשיב מעמיד כאלו סיכך עי"ז דלא שייך זה בנ"ד…מכ"מ אכתי צריך לבאר דא"כ מ"ט פליגי בזה אמוראי כ"א ע"ב אם אית לן טעמא דמעמיד במק"ט כיון דלר"ת מפורש כן במשנתינו דסדין, וע"כ עלינו לחלק דשאני האי דסדין דמק"ט שעושה הסכך עצמו דלולא הסדין לא ישאר סכך, משא"כ בסומך סוכתו בכרעי המטה דאין הסכך צריך לכרעי המטה אלא להחזיקו עליו אבל יהי' צילתה מרובה גם בלא"ה. ולפ"ז הדרינן לקמייתא דאיכא ג' דרגות בזה דבסדין לכו"ע איכא פסול דמעמיד ובכרעי המטה פליגי, ואנן חוששין לכתחלה, והשלישי נ"ד דהסכך מצד עצמו כהלכה וכן עומד על דבר מותר, אלא למנוע שלא יבא רוח וכיו"ב משים אבן וכיו"ב בהא ודאי שייך סברת מרן הח"ס דלמנוע אין חשש, ובאבן עכ"פ בלא"ה מותר למש"כ הר"ן וש"פ דבאבנים הכל יודעים דפסול סכך הוא ולא גזרינן גזרה דמעמיד, ובשאר דברים המק"ט יראה לענ"ד להחמיר לכתחלה אם אפשר.
Summary
It is necessary that סוכה can withstand an ordinary wind. As such, ensuring the סכך is secured to the סוכה from normal winds. At the same time, there is a concern with nailing down סכך. As outlined by the שבט הלוי, this would not apply to tying down סכך, as that still allows for some movement. Accordingly, absent any other concerns (outlined below), zip ties for סכך would presumably be acceptable.
The גמרא cites a debate as to how to under the view of ר׳ יהודה that one may not place סכך on the posts of a bed. According to one view, the concerns is that the bed is מקבל טומאה (i.e. it is פסול for סכך) and one may not be מעמיד (support) the סכך on something that is פסול for סכך.
The בעל המאור rules in accordance with the view of the ת״ק, rendering the entire discussion of מעמיד moot. Moreover, the רא״ש and תרומת הדשן (and seemingly the רי״ף) all assume that we follow ר׳ יהודה, but that his reasoning was not related to מעמיד, also rendering the discussion moot.
The ר״ן cites the view of the רמב״ן who rules that we are concerned for מעמיד, as this is the proper way to understand the opinion of ר׳ יהודה. The ר״ן explains that the prohibition is מדרבנן, as a concern for potentially confusing the item that is מעמיד with the item that is מסכך, ultimately using something prohibited for סכך in the future. The ב״ח goes as far as to rule that the סוכה would be prohibited בדיעבד if it was built using מעמיד.
The שלחן ערוך in two separate rulings seems to clearly take the position that we are not concerned for מעמיד, allowing for סכך to be placed on bedposts and allowing for the supporting beams to be nailed down with metal nails. The ערוך השלחן emphasizes this ruling.
Nonetheless, the שלחן ערוך raises a concern with placing סכך on top of a ladder. One understanding (cited by the מגן אברהם and משנה ברורה) is that while we technically allow מעמיד, we try to be מחמיר, as there are ראשונים who ruled strictly on the matter.
The חזון איש takes the most expansive view of מעמיד. While it is evident from the מגן אברהם and משנה ברורה that even the רמב״ן would have allowed מעמיד דמעמיד, the חזון איש challenges this ruling, taking the position that to be מחמיר for מעמיד, one must also avoid מעמיד דמעמיד.
The שבט הלוי notes that the concern of מעמיד only applies where the item is serving a meaningful structural purpose. However, where the items is just to avoid unusual wind conditions, it would not be a concern of מעמיד. This could potentially justify using zip ties in a scenario where it’s not that windy.
No comments:
Post a Comment