תה בשבת - Preparing Tea On Shabbos

תלמוד בבלי מסכת שבת דף מב עמוד א

משנה. האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין - לא יתן לתוכן תבלין, אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי

רש"י מסכת שבת דף מב עמוד א

לא יתן לתוכן תבלין - משתחשך, דכלי ראשון כל זמן שרותח מבשל

תלמוד בבלי מסכת שבת דף מ עמוד ב

אמר רבי יצחק בר אבדימי: פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי, ואמר לי: טול בכלי שני ותן. שמע מינה תלת, שמע מינה: שמן יש בו משום בשול, ושמע מינה: כלי שני אינו מבשל, ושמע מינה: הפשרו זהו בשולו.

רש"י מסכת שבת דף מ עמוד ב

בכלי שני - שיצטננו מעט, דכלי שני אינו מבשל, ואחר כך תן הפך לתוך אותו כלי שני, דהך אמבטי שהחמין נמשכין לה מן המעיין חשיב לה ככלי ראשון שנרתחו בו, שאף על פי שהעבירו מעל האור - מבשל, כדתנן לקמן האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין - לא יתן לתוכן תבלין.

רש"י מסכת שבת דף מב עמוד א

אבל נותן הוא לתוך הקערה - דכלי שני אינו מבשל

תוספות מסכת שבת דף מ עמוד ב

ושמע מינה כלי שני אינו מבשל - תימה מאי שנא כלי שני מכלי ראשון דאי יד סולדת אפי' כלי שני נמי ואי אין יד סולדת אפילו כלי ראשון נמי אינו מבשל ויש לומר לפי שכלי ראשון מתוך שעמד על האור דופנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה ולכך נתנו בו שיעור דכל זמן שהיד סולדת בו אסור אבל כלי שני אף על גב דיד סולדת בו מותר שאין דופנותיו חמין והולך ומתקרר

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמה עמוד ב

משנה. כל שבא בחמין מערב שבת - שורין אותו בחמין בשבת. וכל שלא בא בחמין מערב שבת - מדיחין אותו בחמין בשבת. חוץ מן המליח הישן וקולייס האיספנין, שהדחתן זו היא גמר מלאכתן.

רש"י מסכת שבת דף קמה עמוד ב

וקולייס האיספנין - שם דג שאוכלין אותו מחמת מלחו על ידי הדחה בחמין, והנך אפילו הדחה נמי לא, שזהו גמר מלאכתן והוי בשול

תוספות מסכת שבת דף לט עמוד א

כל שבא בחמין מלפני השבת - פירוש שנתבשל לגמרי כדמפרש לקמן בפרק חבית (דף קמה:) כגון תרנגולת דרבי אבא שורין אותו בחמין אפילובכלי ראשון וכל שלא בא כו' מדיחין אותו לפירוש רשב"א דמפרש דעירוי ככלי שני אתי שפיר הכא דאין שורין אותו בכלי ראשון אבל מדיחין אותו מכלי ראשון דרך עירוי אבל לפר"ת דמפרש דעירוי הוי ככלי ראשון ע"כ מדיחין אותו מכלי שני קאמר וא"כ מאי איריא מדיחין אפילו שורין נמי ואומר ר"י דאפילו בכלי שני אין שורין דהואיל דהמים חמין מיחזי כמבשל ואע"ג דתנן לקמן (דף מב:) אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי היינו דוקא תבלין שהן עשויין למתק את הקדירה ולא מיחזי כמבשל א"נ ה"ה שורין אותו כיון דאיירי בכלי שני והא דנקט מדיחין לאשמעינן דאפילו הדחה הויא גמר מלאכה במליח הישן וקולייס האיספנין.

ספר יראים סימן רעד [דפוס ישן - קב] ( מתלמידי רבנו תם - 1115 - 1175)

ויש דבר קשה שאפילו בכלי ראשון אינו מתבשל ויש דבר המתבשל בכלי ראשון ולא בכלי שני….הלכך יזהר אדם שלא להכניס בשבת שום דבר בכלי שני [---] שהיד סולדת בו שאין אנו בקיאים בדברים רכים וקשים מי הוא מתבשל בכלי שני ומי הוא שאינו מתבשל...יזהר אדם שלא יתן פת אפוי בשבת אלא בכלי שני במקום שהיד סולדת בו וגם מצלי יזהר כמו כן וגם המבושל לא יתן אצל האש בחום גדול שהיד סולדת בו ואם עשה חילל שבת וחושש אני לו מסקילה וחטאת….כדתנן פ' חבית שנשברה כל שלא בא בחמין לפני השבת שורין אותו בחמין בשבת פי' בכ"ר שבהדחה בעלמא אינו מתבשל אפי' בכ"ר כאשר פירשנו למעלה שיש דברים שאפי' בכ"ר לא מתבשל כ"כ כך יש חילוק בענינים בין שריה להדחה חוץ ממליח הישן וקוליס האיספנין ודגים קטנים מלוחים שהדחתן גמר מלאכתן פי' אלו ג' וכיוצא בהן יש שבהדחה בעלמא מתבשלין בכ״ר

ספר מצוות גדול (רבי משה בן יעקב מקוצי - 1250~) לאוין סימן סה

פסק הר"ר אליעזר (עי' יראים רעד דף קלד, ב) אעפ"י שאין בישול אחר בישול...מכל מקום יש בישול אחר אפוי וצלי ...הלכך יזהר אדם שלא יתן פת אפוייה אף בכלי שני בשבת במקום שהיד סולדת בו גם מצלי יזהר אדם, ובשר או דג מבושל יזהר אדם שלא יתן אצל האש בחום גדול שהיד סולדת בו ואם עשה חילל את השבת וחוששני לו מסקילה וחטאת עד כאן לשונו.  ומכלי שני שכתב הרב דומה שתופס עיקר דיש דברים שמתבשלין אף בכלי שני

בית יוסף אורח חיים סימן שיח סעיף ה

וכתב ה"ר אליעזר ממיץ אף על גב שאין בישול אחר בישול...הילכך יזהר אדם שלא יתן פת אפויה אפילו בכלי שני…וההיא דאותביה ראבי"ה ממסקנא דפרק כיצד מברכין היא קושיא חזקה...ועד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא אבל הכא אפילו רבי יוסי מודה וכן פסקו כל הפוסקים דמברכין עליהם בורא פרי האדמה וגבי רקיק מבושל קיימא לן (לקמן סי' תסא) כרבי יוסי ואם כן על כרחך לומר דסברי דלא דמו לרקיק המבושל דשאני התם דבעינן טעם מצה וליכא….וסמ"ק כתב ג"כ דברי רא"ם והביא ראיה שיש בישול אחר צלייה

שולחן ערוך אורח חיים סימן שיח סעיף ה

יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה, אם בשלו אח"כ במשקה יש בו משום בישול, ואסור ליתן פת אפילו בכלי שני שהיד סולדת בו, ויש מתירין. הגה: בכלי שני; ויש מקילין אפילו בכלי ראשון; ונהגו ליזהר לכתחלה שלא ליתן פת אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו

ט"ז אורח חיים סימן שיח

ונהגו ליזהר לכתחלה. פי' שאין נותנים לחם במרק של השלינ"ט ונ"ל דאותם שחותכים בצלים דק דק ונותנים לתוך המרק לא ישימו רק אחר שלא תהיה היד ס"ב דבלחם יש קולא מחמת שנאפה כבר ואפ"ה נזהרים כ"ש בבצלים ואע"ג דאפשר דבצלים לא מתבשלים בכ"ש מ"מ י"ל דשמא הוה כמלח לל' א' דמתבשל כמו שכתב בס"ט ע"ש דלא בקיאין אנו במידי דמקרי רכיך ואסור והיינו כ"ז שהיד סולדת במרק:

מגן אברהם סימן שיח

מתירים בכ"ש. דס"ל דאין כ"ש מבשל ולפי מ"ש ס"ד בשם תוס' יש להחמיר דמיחזי כמבשל אך היש מתירים סוברים להקל כתירוץ שני של התו' וכ"מ דעת הש"ע ויש להחמיר:

משנה ברורה סימן שיח ס״ק לד

אותו בחמין - שהיד סולדת בהן  ואפילו אם לא יניחו שם עד שיהיה נימוח ואפילו בכלי שני נמי אסור לשרות דמיחזי כמבשל ולאדמי לתבלין בסעיף ט' דלא אסר אלא בכלי ראשון דתבלין עשויין למתק הקדירה ולא מיחזי כמבשל:

כלי שלישי

ב"ח (יואל סירקיש - 1561 - 1640) אורח חיים סימן שיח

וכתב עוד בית יוסף ועוד יש לומר דרבינו מפרש דספל דמתיר בגמרא הוא כלי שלישי וכו'. והא ודאי ליתא דאם כן מאי מקשה בגמרא ולמאי דסליק אדעתא מעיקרא דספל הרי הוא כאמבטיא ואמר רב נחמן הלכה כרבי שמעון בן מנסיא אלא בשבת רחיצה בחמין ליכא ומאי קושיא לימא דאיכא רחיצה בכלי רביעי אלא בעל כרחך דאין חילוק בין כלי שני לשלישי ורביעי דהכל דין כלי שני יש להם:

שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן צה ד"ה אשר בקשתני

אשר בקשתני להודיעך דעתי בדבר גוש אי דינו ככלי ראשון כדעת המהרש"ל פכ"ה סס"י ע"א או כהרמ"א וכמה שכ' הש"ך סימן ק"ה סק"ח דע בעיקור הדין לא נפקא מיניה כולי האי דאנו רגילים להחמיר בכל הכלים אפילו כלי שלישי כ"ז שהיד סולדת בו וכמ"ש פר"ח סס"י ס"ח אם לא בהפסד מרובה

ערוך השלחן סימן שיח:כח

לפי זה העשב שקורין טי"י שמערין עליהם חמין ודבר ידוע שבישולן קל ואפילו בכלי שני מתבשלין כמו שעינינו רואות המערה עליהן חמין בשבת אפילו על ידי כלי שני חייב חטאת, ורבים נכשלים בזה בטענות של הבל....ובפרט שעינינו רואות שמתבשלים בכלי שני ובכלי שלישי שבישולן קל

משנה ברורה סימן שיח ס״ק לט

הנה טיי"א בשבת פשוט בפוסקים דיש בו משום בישול ובמזיד יש בו איסור סקילה ובשוגג חיוב חטאת וע"כ יש ליזהר בו מאד ובעו"ה רבים נכשלים בו ומקילין לעצמן בקולות שאין בהם ממש וע"כ מוכרח אני לבאר אופני ההיתר והאיסור בזה בעזה"י.  הנה לערות מכלי ראשון על עלי הטיי"א יש בזה בודאי חשש אב מלאכה דקי"ל דעירוי מבשל כדי קליפה כדלקמן בסעיף יו"ד וכ"ש אם יעמידנו אח"כ על התנור או בתוך הקאכלין עד שיהיה היד סולדת בו בודאי יבוא לכו"ע לידי איסור סקילה עי"ז ואפילו אם ירצה ליתן את עלי הטיי"א לתוך הכלי אחר שיערה החמין לתוכה כדי שיהיה על המים שם כלי שני ג"כ אסור כדקי"ל בסעיף זה דדבר שלא בא בחמין מלפני השבת אין שורין בשבת אפילו בכ"ש וכ"ש לפי מה שמבואר בסעיף זה דיש דברים רכים קלי הבישול שמתבשלים אפילו בהדחה מכלי שני אפשר דיש בהעלים ג"כ חשש איסור דאורייתא אפילו באופן זה….כתבו האחרונים עצה המובחרת מזה דהיינו שיתקן העסענס מע"ש לגמרי שלא יצטרך לערות לתוכו עוד רותחין למחר בשבת ולמחר כשיצטרך לשתות יתן העסענס הצונן לתוך הכוס ששותה בו אחר שעירו המים חמין לתוכו ונעשה כ"ש וה"ה שמותר לתת לתוך הכוס הזה שהוא כ"ש חלב שנצטנן אבל אסור לערות עליהם מכ"ר וכדלעיל בס"ד וכשהעסענס שלו אינו צונן הוא בודאי טוב לצאת בזה ידי כל הדעות:

חזון איש אורח חיים (הל׳ שבת) סימן נב

ולענין כלי שלישי במקום שכלי שני אסור כגון בפת או בצלים לדעת האחרונים המחמירין כתב במ"ב שהפמ"ג מצדד להקל ולא מציני מקור לחלק בין שני לשלישי ואם דברים מתבשלים בשני מתבשלים בשלישי ואין הדבר תלוי אלא בחם המים שיהיו חמים שהיס"ב וכן להח"א המחמיר ביד נכוית אף בכלי שלישי אסור ומיהו כיון שאינו אלא חומרא במה שנהגו נהגו ועל הרוב אין כלי שלישי י"ס לכן הקילו

נפש הרב (עמוד קע)

במשנה ברורה סי' שי"ח ס"ק ל"ט הביא דעת כמה מן האחרונים להחמיר שלא לעשות תה אפילו בכלי שני ורבנו אמר בזה הלשון שהסבא שלו היה מדקדק במצוות והיה משתמש בשקיות תה בכלי שני ואף הוא היה נוהג אחריו להקל בזה ג"כ

פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן שיח

ואם יש לחלק בין כלי שני לכלי שלישי, עיין ב"י , וב"ח כתב דאין לחלק, אפילו כלי רביעי ככלי שני חשיב. ועיין סימן תמ"ז במ"א אות ט' משמע עירוי מכלי שני הוה ככלי שלישי, ואין אוסר כלל בחמץ, וכל שכן בשאר איסורין, אף למאן דאמר דכלי שני מפליט ומבליע, עירוי שלו אין מפליט. ובשבת למאן דאמר בסעיף ה' דאוסר פת בכלי שני, הא כלי שלישי בט"ע וכדומה, שמערה ממים טמונים לכלי שני ומשם לקערות קטנים, דיש להקל:

משנה ברורה סימן שיח ס"ק מז (לגבי ענין בישול אחר אפייה)

אפילו בכ"ש - ובכלי שלישי מצדד הפמ"ג בסק ל"ה להקל עי"ש:

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד

(טו) הנה עלי הטיי /עלי התה/ אינם מבושלים בעשייתם אלא רק מיובשים בחום. האם מותר להכין טיי בכלי שלישי בשבת. תשובה: לע"ד לא נראה כלל לומר דאיכא דברים שמתבשלים בכלי שלישי. דלא מצינו אלא שבכלי שני יש דברים המתבשלין וממילא מאחר שאין אנו יודעין יש לאסור כל דבר, ובכלי שלישי לא מצינו, ומש"כ בעה"ש סימן שי"ח סעיף כ"ח דעינינו רואות שטיי /שתה/ מתבשל גם בכלי שלישי לא מובן זהו מה שרואין אנו בעינינו שמתאדמין המים זה אינו ענין בשול דאף בקרים ממש מתאדמין במשך זמן וכ"ש בחמין כשאין היד סולדת ולא זהו ענין בשול, הגע עצמך דמה שעינינו רואות אינו כלום דהא מלח רואין אנו שבחם קצת מרגישין טעם המלח כמו בשמו אותו בחמין שהיד סולדת ומ"מ הלכה כר"נ (שבת מ"ב ע"ב) דאפילו ראשון לא בשלה ואף לר' יוסף לא בשלה אלא בכלי ראשון אף שאין אנו מרגישין שום חלוק בטעם בין מלח בכ"ר ובין בכלי שני ואף לל"ק דאביי דתר"ח דבכלי שני נמי בשלה משמע דהוא דוקא בכ"ש ולא בפחות, אלמא דבשול הוא ענין אחר דהוא תועלת שאיכא במלח ע"י הבשול יותר מהרגשת טעם מלוח שזה איכא אף בצונן גמור דמלח שאינו מבושל נמי נותן טעם מלח כידוע ממליחת בשר והמליחה עצמה בצונן הא עושה לענין איסור והיתר כמבושל, ומ"מ אין בזה תועלת הבשול ואמדו חז"ל שהוא דוקא בחום גדול מאד עד שלהלכה הוא דוקא כבשרא דתורא. וכן הוא בעלי הטיי שמה שנצבע המים בחום קטן אינו ענין בשול, שלכן אפשר שהוא מקושי הבשול וא"כ אין לנו לומר מעצמנו כלום אלאמקבלה וממילא הוא ככל סתם דברים דהוא בכלי שני ספק ובכלי שלישי יש להתיר.

ספר יראים סימן רעד [דפוס ישן - קב] ( מתלמידי רבנו תם - 1115 - 1175)

ויש דבר קשה שאפילו בכלי ראשון אינו מתבשל ויש דבר המתבשל בכלי ראשון ולא בכלי שני….הלכך יזהר אדם שלא להכניס בשבת שום דבר בכלי שני ובכלי שלישי שהיד סולדת בו שאין אנו בקיאים בדברים רכים וקשים מי הוא מתבשל בכלי שני ומי הוא שאינו מתבשל

Summary: Though the גמרא unequivocally permits the use of a כלי שני to heat uncooked items on שבת because it does not have the capability of performing halakhic בישול, nevertheless, the accepted position of the יראים that there are קלי הבישול which we must be concerned for essentially makes the היתר of the גמרא an almost moot point. There are three possible methods entertained by the פוסקים which would permit the making of tea on שבת. The משנה ברורה suggests the use of tea essence, basically making a strong tea concentrate prior to שבת (heating up the concentrate is not an issue because we assume אין בישול אחר בישול בדבר לח בכלי שני). Rav Chaim Brisker is quoted to have allowed making tea in a כלי שני because tea has the status of תבלין and hence is not one of the קלי הבישול. Rav Moshe allowed for the making of tea on שבת in a כלי שלישי because in such a vessel there is never a concern of בישול (the position of Rav Moshe is curious because the words of the יראים explicitly say that both a כלי שני and a כלי שלישי maintain the concern of קלי הבישול).

updated May 26, 2019