ספר העיתים (מאה ה-12, ר׳ יהודה בן ברזילי הברצלוני) סימן קעא
ואומר שליח צבור ברכו את ד' המבורך ואומר הצבור בלחש ישתבח ויתפאר ויתרומם וכו' ועונין הצבור ברוך ד' הל"ו והא מילתא נהגו כל ישראל בכל בתי כנסיות לישב בכובד ראשיהן כפופין בשעה שאומר הש"צ ברכו והן אומרין ישתבח ויתפאר ויתרומם וכו'
ספר מהרי"ל (מנהגים) (ר׳ יעקב הלוי בן משה מולין, 1360 - 1427, מגנצא/וורמייזא) הלכות תפילה אות ג
כשיצא מבה"כ היה הולך ועומד אצל המנורה. ומשתחוה למזרח ואמר מה שאמר והלך עד פתח בה"כ בפנים והיה משתחוה ויצא כמי שנוטל רשות מרבו ויצא. לא היה עומד לא לקדיש לא לברכו, אך כל קדיש שתפשו מעומד נשאר עומד עד שסיים אמן יש"ר
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן נו אות ה
ובמהרי"ל (מנהגים הל' תפלה סע' ג) שהוא לא היה עומד בשעת קדיש וברכו אך כל קדיש שתפסו מעומד נשאר עומד עד שסיים אמן יהא שמיה רבא כו'
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ט הלכה א - ט
סדר תפלות הציבור כך הוא: בשחר כל העם יושבים ושליח ציבור יורד לפני התיבה ועומד באמצע העם ומתחיל ואומר קדיש וכל העם עונים אמן יהא...ואחר כך אומר ברכו את….בערב כל העם יושבין והוא עומד ואומר והוא רחום כו' ברכו את ה׳ המבורך וכו' והם ...ואומר קדיש ואחר כך הכל עומדים ומתפללין בלחש
שמן המשחה (ר׳ מרדכי חזקיה בן שמעון, בני ברק תשנ״ה) סימן נו
ואנכי הקטן תמה על הרבנים הנ"ל איך נעלם מהם לפי שעה דברי רבינו הרמב"ם ז"ל בהלכות תפילה פ"ט ה"א...וכן הלכה ט…הרי מבואר להדיא ברמב"ם דבקדיש ובברכו א"צ לעמוד…גם בלא דברי רבינו האריז"ל אין לחייב לעמוד בקדיש….והנה נלע"ד דאף שכתבו הפוסקים דקדיש שתפשו מעומד ישאר עומד ולא ישב מ"מ נ"ל ראם ראה שת"ח או זקן מתקרב אליו והוא רוצה לשבת כדי לקיים מצות מפני שיבה תקום והדרת פני זקן מותר לו לשבת אף שהיה עומד מאחר ומעיקר הדין א"צ כלל לעמוד בקדיש וק"ל
שופטים פרק ג פסוק כ
וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֵהוּד דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ס עמוד א
עומדין מנלן? - אמר רבי יצחק בר אמי: דאמר קרא ואהוד בא אליו והוא ישב בעלית המקרה אשר לו לבדו ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא. והלא דברים קל וחומר, ומה עגלון מלך מואב, שהוא נכרי ולא ידע אלא בכינוי - עמד, ישראל ושם המפורש - על אחת כמה וכמה
פירושי סידור התפילה לרוקח (ר׳ אלעזר מוורמייזא 1160 - 1240) אתה קדוש - סימן מז
יש שעומדין על אצבעות רגליהם ואומ' קק"ק, וכן צריך לעשות, וכן אמ' רבי' יצחק שצריך לעמוד על כל שם ושם. ומייתי ראיה מעגלון מלך מואב כשבא אליו אהוד וא"ל דבר ה' אליך, מיד קם מכסאו כשהזכיר לו שם. וכ"ש ישראל, כי זהו כבוד שמו שיעמוד בפניו שנא' לתת כבוד לשמו לעמוד לפני.
שלטי גבורים על המרדכי (ר׳ יהושע בועז, נפטר בשנת 1555) מסכת ברכות פרק ד אות ה
בירושלמי קום כי דבר ה' אליך מכאן א"ר אלעזר כד ענו אמן יהא שמיה כו' וכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגלוהי
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן נו אות ה
ובמהרי"ל….שהוא לא היה עומד….רבא כו' והמנהג לעמוד וכן מצאתי בהגהת מרדכי בדפוס החדש פרק תפלת השחר (שלטי הגיבורים אות ה) בירושלמי קום כי דבר ה' אליך מכאן א"ר אליעזר כד עני אמן יהא שמיה רבא כו' וכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגלוהי עכ"ל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נו סעיף א
יש לכוין בעניית הקדיש...הגה: ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה
ביאור הגר"א אורח חיים סימן נו
ויש לעמוד כו'. ירושלמי דבר אלהים לי אליך מכאן אר"א כד ענין איהש"ר וכ"ד שבקדושה בעי למיקם ארגלוהי
שו"ת הרמ"ע מפאנו (ר׳ מנחם עזריה מפאנו, 1548 - 1620) היה רב, פוסק ומקובל) סימן צא
אם מחויבים לעמוד בשעת קריאת התורה….אמרו בירושלמי כל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגלוי….ואע"ג דקריאת התורה ברבים אפשר לכלול אותה עם דברים שבקדושה...מ"מ אפי' לפי דעת החולקים בזה יש לנו דברים ברורים ושל טעם הם יחוייב השומע ומבין להודות בהם: הנה לדברי הכל ברכו את ה' המבורך הוא דבר שבקדושה….
שו"ת טוב עין (ר׳ חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי 1724 -1806) סימן יח אות לב
ועם האדון הסליחה כי מקובלי הדור מפי רבינו האר"י זצ"ל הם חיים ומפי כתב הרב עיר וקדיש מהרח"ו ז"ל ומה לו להרב הכותב להטיח דברים ומאי דתלי זייניה בירושלמי הנה בשער הכונות שסידר מהר"ש ויטאל מכתבי מר אביו מהרח"ו ז"ל כתב וז"ל מורי ז"ל לא היה קם בעניית אמן יהא שמיה רבא של הקדיש ואמר לי שאותו הלשון שהוא בירושלמי דמשמע ממנו דצריך לקום מעומד הנה הוא טעות ואיננו מן התלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם שהגיה אותו והאחרונים הדפיסוהו אח"כ בתוך דברי הירושלמי עכ"ל...ואין ספק דאלו הרמ"ע ז"ל ידע דברי האר"י ז"ל היה עונה אמן בכל כחו כאשר השבח השביח מעט דבש אשר רדה ממהר"י סרוק תלמיד האר"י ז"ל ואין להאריך
מגן אברהם סימן נו ס״ק ד
ויש לעמוד. כ"כ הגמ"נ בשם הירושלמי ובד"מ כתב שמהרי"ל לא היה קם אך כל קדיש שתפסו מעומד כגון אחר הלל היה נשאר עומד עד אחר איש"ר וכ"כ בכוונות ובכתבים שכן נהג האר"י ואמר דט"ס הוא בירושלמי עכ"ל, ומיהו נ"ל דמ"ש שט"ס הוא בירושלמי היינו שמביא שנא' קום כי דבר ה' אליך ובאמת לא כתיב כך רק ויקם מעל הכסא משמע שמעצמו קם, וכבר תירץ זה ביונת אלם פצ"ט מדקם ש"מ שצוהו לעמוד ע"ש, ועוד אפילו קם מעצמו יש לנו ללמוד ק"ו ומה הוא שהי' נכרי קם לדבר השם ק"ו אנחנו עמו וכדומה שהכי איתא במדרש לכן אין להקל:
משנה ברורה סימן נו ס״ק ח
דבר וכו' - וי"א שא"צ לעמוד אלא שכל קדיש שתופסו מעומד כגון לאחר הלל לא ישב עד שיענה אמן יש"ר ויש לחוש לדברי המחמירים ויש ללמוד ק"ו מעגלון מלך מואב שהיה נכרי וקם מעצמו מעל כסאו לדבר ד' כ"ש אנחנו עמו. ובכונות איתא שהאריז"ל היה נוהג בכל הקדישים שלאחר עמידה דשחרית מנחה ערבית היה נשאר עומד ובשל תתקבל ושל חזרת ס"ת היה עונה ואח"כ היה יושב ובקדיש ערבית של שבת להנוהגין לומר קדיש קודם ברכו ג"כ י"א שיש לעמוד:
משנה ברורה סימן קמו ס״ק יח
בעת שקורין בתורה - ובשעת אמירת ברכו וענית ברוך ה' הלע"ו לכו"ע צריכין לעמוד דהוא דבר שבקדושה
שער הציון סימן קמו ס״ק כ
ט"ז ואליה רבה וש"א, דלא כמגן אברהם
ערוך השולחן אורח חיים סימן נו
וכתב רבינו הרמ"א שיש לעמוד...והמהרי"ל לא ס"ל כן וכ"כ בכונות ובכתבי האר"י ז"ל שכל קדיש שתופסו מעומד יעמוד עד אחר איש"ר וכשיושב א"צ לעמוד [מג"א סק"ד] ומ"מ כיון דמצינו דעגלון מלך מואב קם בשמעו דבר ה' כ"ש שעלינו לעמוד [שם] וכמדומה לי שהמנהג שהקדישים המוכרחים בתוך התפלה יש לעמוד ושארי קדישים אין הכרח לעמוד
הליכות שלמה על אורח חיים פרק ו - הערה 48
וכמו כן לענין עמידה בקדיש שדקדק רבנו לעמוד בשעת הקדיש הסמוך לתפלה הנאמרת בעמידה בין שהקדיש לפניה ובין שהוא לאחריה כמש״כ הפוסקים בסי׳ נו בשם מהרי״ל...עיקר זהירותו היתה רק עד דאמירן בעלמא...אלא שלכתחלה אמר שאין לשנות ממנהג העולם לעמוד עד סיום הקדיש
שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן ד
שאלה: קהל ששומעים קדיש וברכו משליח צבור, האם חייבים לעמוד כשעונים אמן יהא שמיה רבה, וכשעונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד? תשובה: הרמ"א בדרכי משה כתב...ובשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן צ"א) כתב, שאף כשהעולים לספר תורה אומרים ברכו את ה' המבורך, צריכים העם לעמוד כשעונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וכמו שאמרו בירושלמי שבכל דבר שבקדושה צריכים לעמוד על רגליהם….אולם המהר"ח ויטאל בשער הכוונות (דרוש הקדיש דף ט"ז ע"ד) כתב, מורי האר"י ז"ל לא היה קם מעומד בעניית אמן יהא שמיה רבה של הקדיש…וכתב על זה מרן החיד"א...כי מקובלי הדור חיים הם מפי רבינו האר"י, ומפי תלמידו עיר וקדיש מהרח"ו כמבואר בשער הכוונות (הנ"ל). וכן כתב בספר פרי עץ חיים שסידר הרב הקודש מהר"ם פאפיראש, ומה לו להרב הכותב הנ"ל להטיח דברים. ואין ספק שגם הרמ"ע אילו ידע דברי האר"י הנ"ל, היה עונה אמן בכל כחו עכת"ד...ולמעשה הסכימו כל גדולי האחרונים הספרדים כדברי האר"י ז"ל, שאין צריך לעמוד בקדיש אלא אם כן תפסו מעומד. וכן פסקו בשלמי צבור (דף פ"א ע"ב), ובסידור בית עובד (דיני קדיש אות כ"א), ובספר מנחת אהרן (דף ס"ד ע"ד), וכן כתבו הגאון רבי חיים פלאג'י בכף החיים (סימן י"ג אות ז'), ובנו מהר"י פלאג'י בספר יפה ללב חלק א' (סימן נ"ו סק"ג), והגאון רבי יוסף חיים בבן איש חי (פרשת ויחי אות ח'), ומהר"י סופר בספר כף החיים (סימן נ"ו סק"כ). ומכל מקום מנהג אחינו האשכנזים היוצאים ביד רמ"א לעמוד בשעת הקדיש וברכו. וכן דעת גדולי האחרונים האשכנזים. ונהרא נהרא ופשטיה.
הליכות שלמה על אורח חיים פרק ו - הערה 48
ובברכו לא נתישב על מקומו עד אחר שחזר הש״צ לומר ברוך ה׳ המבורך
שו"ת באר משה (שטרן) חלק א סימן ב
נשאלתי כשהש"צ אמר ברכו את ה' המבורך והציבור ענו, ברוך ה' המבורך לעולם ועד, אם שרי להקהל לישב על מקומם טרם שגמר הש"צ אמירתו ברוך ה' המבורך לעולם ועד. כי שמע שהיו מפלפלים, וכל אחד אמר רק סברות בעלמא בלא שום ראיה מדברי הפוסקים. השבתי שרי להציבור לישב קודם שגמר הש"צ ברהמל"ו. הנה באו"ח לא נזכר כלל שיעמוד הקהל בשעה שעונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד. רק בדין קדיש איתא ברמ"א ויש לעמוד כשעונין קדיש "וכל דבר שבקדושה"...ואם כן סגי כשעומדין בשעה שעונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד אבל כשהש"צ אומר ברוך ה' המבל"ו רשאים לישב ופשוט
שו"ת באר משה (שטרן) חלק א סימן ב
ומצאתי באו"ח (ספינקא סימן קצ"ב אות א') שהרה"ק מהר"ם ליב סאסוב זצוק"ל היה עמד על רגליו כשהי' מזמנין בעשרה ואמר נברך "אלקינו" שאכלנו משלו, שזה מדרך יראת הכבוד לגבי השכינה הקדושה עיי"ש וכן אנו נוהגין אחריו. ואלו שאין עומדין בעת אמירת נברך "אלקינו" יש להם על מי לסמוך. אבל אלו המשחקים מאלו שעומדים על רגליהם לא טוב עושים ומחסרון ידיעה כי שוחקים ממעשה רב דהרה"ק הנ"ל אם לא מחסרון ידיעה. ועתה מצאתי בתשו' קמוח"ז מרן החת"ס (סימן נא) ומשמעות דבריו שפשוט שא"צ לעמוד. ובספר לקוטי מהרי"ח (הנדפ"מ) ראיתי (בדף קטו) שהביא דעות שונות בזה ומסקנתו דעביד כמר עביד, עייש"ה. תשכ"ד לפ"ק חדש תשרי פה ברוקלין יצ"ו, משה שטערן
:Summary
The ספר העיתים and מהרי״ל both report that the custom was to sit when hearing/answering ברכו and קדיש. This would seemingly be supported by the lack of a תלמוד בבלי that would suggest otherwise. It is reported that the מהרי״ל would continue to stand when reciting a ד”ש if he was already standing when the prayer began. The שמן המשחה notes from the language of the רמב״ם, that he did not require standing for קדיש or ברכו.
The גמרא derives from the fact that עגלון מלך מואב stood for אהוד that דיינים should stand when issuing a verdict. The רוקח further derives from here a custom to stand on one’s toes when reciting קדוש קדוש קדוש. However, the שלטי גבורים cites a ירושלמי with a far broader ruling from the אהוד and עגלון account, requiring anyone answering any דבר שבקדושה to stand. The דרכי משה says that the מנהג is to follow this ruling and he further codifies this ruling in the רמ״א. The גר״א reiterates this הלכה based on the ירושלמי.
The מגן אברהם does reintroduce the position the מהרי״ל, adding that the אריז״ל also did not require standing for a דבר שבקדושה. While the מ״ב cites the מהרי״ל, he does recommend that one be חושש for the more stringent approach of the רמ״א, while at the same time citing the view of the אריז״ל, who questions the authenticity of the ירושלמי. While the ערוך השלחן does recommend following the strict ruling for any primary קדיש during תפילה, he does not extend this to other recitations of קדיש (presumably including ones prior to ברוך שאמר or after learning, etc.). הליכות שלמה seems to have a similar position. The יחוה דעת points out that this הלכה is only applicable for אשכנזים.
The הליכות שלמה and באר משה address whether one needs to continue standing until the חזן responds at the end of ברכו. The באר משה further addresses the custom to stand briefly during זימון when reciting אלוקינו.
Original Post (7/13/07)
שופטים ג:כ
""
רות רבה פרשה ב ד"ה ושם השנית רות
אמר הקב"ה אתה קמת מכסאיך ופסעת שלש פסיעות בשביל כבודי חייך שאני מעמיד ממך בן יושב על כסעי
פירושי סידור התפילה לרוקח אתה קדוש עמוד שכט
יש שעומדין על אצבעות רגליהן ואמרים קק"ק ...ומייתי ראיה מעגלון מלך מואב כשבא אליך אהוד מיד קם מכסא...ק"ו ישראל שזהו כבוד שמו שיעמוד בפניו
שלטי גבורים במרדכי פרק ד' דברכות אות ה
בירושלמי קום כי דבר ה' אליך מכאן א"ר אלעזר כד ענו איה"ר וכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגלוהי
ביאור הגר"א סימן נו
ויש לעמוד - ירושלמי דבר אלהים לי אליך מכאן אר"א כד ענין איהש"ר וב"ד שבקדושה בעי למיקם ארגלוהי
דרכי משה סימן נו
ובמהרי"ל שהוא היה עומד בשעת קדיש וברכו אך כל קדיש שתפסו מעומד נשאר עומד עד שסיים איש"ר והמנהג לעמוד וכן מצאתי בהגהת מרדכי בדפוס החדש פרק תפלת השחר.... עכ"ל
רמ"א נו
ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה
מ"ב שם
ויש לחוש לדברי המחמירים ויש ללמוד ק"ו מעגלון
ערוך השלחן נו:ט
והמהרי"ל לא ס"ל כן - וכן כתב בכונות האר"י ז"ל שכל קדיש שתופסו מעומד יעמוד עד אחר איש"ר ושיושב אין צריך לעמוד {מג"א ס"ק ד} ומ"מ כין דמבין עגלון מלך מואב קם בשמעו דבר ה' כ"ש שעלינו לעמוד{שם} וכמדומה לי שמנהג שהקדישים המוכרכים בתוך התפלה יש לעמוד ושארי קדישים אין הכרכח לעמוד
אשי ישראל דף קלד דיני קדיש דימן כז
מנהגים שונים יש לגבי עמיד בשעת אמירת קדיש ומ"מ בקדיש הנאמר לאחר דבר שאמרוהו בעמידה כגון הלל או עלינו יעמוד עד לאחר שיענה אמן שלאחר דאמירן בעלמא ואמרו אמן ולפחות עד אחר שענה יש"ר וכלתחלה יש לעשות כך בכל הקדישים
שו"ת טוב עין סימן י"ח:לב אורח חיים
מהר"ש וויטאל מכתבי מר אביו כתב שאותן הלשון שהוא בירושלמי דמשמע ממנו דצריך לקום מעומד הנה הוא טעות ואיננו מן התלמוד הירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם שהגיה אותו והאחרונים הדפיסו אחר כך בתוך דברי הירושלמי
Summary: Though the source of this ירושלמי is unknown, both the גר"א and the שלטי גבורים assert its existence and based on it maintain that one should stand for any דבר שבקדושה. The רמ"א quotes this position even though his rebbe, the מהרי"ל was accustomed to stand for דברים שבקדושה only when he was already standing when the דבר שבקדושה began. Interestingly, the אשי ישראל seems to quote the position of the רמ"א as a "nice but not necessary" position in light of the viewpoint of the מהרי"ל even though both the משנה ברורה and the ערוך השלחן encourage following the position of the רמ"א to stand for any דבר שבקדושה based on the קל וחומר from עגלון who stood up for הקב"ה.
No comments:
Post a Comment