אכילת בשר ודגים - Eating Fish and Meat

סוגיית הגמרא
:פסחים עו

תני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא: פת שאפאה עם צלי בתנור - אסור לאכלה בכותחא. ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא - אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא. מר בר רב אשי אמר: אפילו במילחא נמי אסורה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר

רש"י שם

ביניתא - דג

דאיטוב בהדי בישרא - בתנור אחד

אסרה רבא - שיש בו חלב משום דקסבר ריחא מילתא היא

לדבר אחר - לצרעת

רבנו חננאל שם

מר בר רב אשי אסור לאכלה אפילו במלח משום דסבר דג ובשר להתבשל יחדיו ולהאכל קשו לריחיא ודבר אחר פירוש נגע צרעת הני כלהו כרב הלכך כרב עבדינן [דריחא מילתא היא] וראינו מי שאמר קיימא לן כלוי ואנן לא סבירא לן כותיה אלא הלכתא כרב

נטילה בין בשר לדגים

טור סימן קעג

וא"א הרא"ש ז"ל היה רגיל ליטול ידיו בין בשר לדגים דחמירא סכנתא מאיסורא

בית יוסף קעג:בומ"ש רבינו ואדוני אבי ז"ל היה רגיל ליטול ידיו בין בשר לדגים...ונראה שלמדו כן מדגרסינן בפרק כיצד צולין (פסחים עו:) ההיא ביניתא דאיטויא בהדי בישרא...מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסורה

גמרא חולין ט:-י

אמר רב אשי, ת"ש: צלוחית שהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה - טמאה....הא מצאה כמה שהניחה - לא טומאה איכא ולא פסולה איכא, ואילו ספק מים מגולים - אסורין, ש"מ: חמירא סכנתא מאיסורא, ש"מ

כל בו סימן כגהרשב"א ז"ל והר"מ נוטל ידו כשאוכל בשר ורוצה לאכול דגים דחמירא סכנתא מאיסורא

שלחן ערוך אורח חיים סימן קעגבין בשר לדגים, חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר, וחמירא סכנתא מאיסורא [הגה] ועיין י"ד סי' קט"ז

שלחן ערוך יורה דעה סימן קטז:ג
רחוץ ידיו בין בשר לדג ויאכל פת שרוי בינתים, כדי לרחוץ פיו. הגה: ויש אומרים דאין לחוש לזה רק כשבמשלם יחד ואוכלן, אבל לאכלן זה אחר זה אין לחוש. וכן נוהגין שלא לרחוץ הפה ולא הידים ביניהם, ומ"מ יש לאכול דבר בינינהם ולשתות, דהוי קנוח והדחה

(דרכי משה יורה דעה סימן קטז (על דברי הטור

לא ראיתי אפילו פרושים וצנועים נוהגין בו אלא עושין קינוח הפה לחוד והדחה על ידי שתיה

אכילת בשר ודגים ביחד
שלחן ערוך סימן קטז:ב,גצריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד, מפני שקשה לצרעת. הגה: וכן אין לצלות בשר עם דג, משום ריחא. מיהו בדיעבד אינו אוסר....
רחוץ ידיו בין בשר לדג ויאכל פת שרוי בינתים, כדי לרחוץ פיו. הגה: ויש אומרים דאין לחוש לזה רק כשבמשלם יחד ואוכלן, אבל לאכלן זה אחר זה אין לחוש. וכן נוהגין שלא לרחוץ הפה ולא הידים ביניהם, ומ"מ יש לאכול דבר בינינהם ולשתות, דהוי קנוח והדחה
ביאור הגר"אמיהו - כמ"ש בסי' ק"ח דבדיעבד ריחא לאו מילתא היא
טורי זהב יורה דעה קטז ס"ק ג
רק כשמבשלם יחד - ופי רש"ל פ' ג"ה סי' ט"ו אליבא דהרמב"ם דשם מיירי שצלו דג עם בשר ממש ע"כ אסרו משום סכנת נפשות אבל לא כפרש"י דמיירי בתנור א' דבזה אין סכנה אבל נלע"ד כיון דלרש"י קאי על צליית בשר ודג בתנור יש להחמיר אפילו בריח

טורי זהב יורה דעה קטז ס"ק ב

מיהו בדיעד אינו אסור - היינו בריחא לחוד אבל אם נתבשלו יחד אסורין אף דיעבד

שו"ת באר שבע סימן לה
נשאלתי מפי החבורה קדושה אריות דבי עילאי לחוות דעתי על מעשה שבא לפניהם שנצלו דגים עם בשר בתנור אחד נפרדים זה מזה מה דינן של הדגים וזהו תשובתי. נראה בעיני שהדגים אסורים לאכלן אפילו במלחא כדאמר מר בר רב אשי בפרק כיצד צולין גבי ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסורה משום דקשיא לריחא ולדבר אחר ע"כ

שפתי כהן יורה דעה סימן קטז ס"ק א
מהרש"ל...כתב דמותר לצלות דגים עם בשר בתנור אחד אפילו לכתחלה ואין בו משום ריחא מילתא לענין סכנה דדוקא שצולין אותן מחוברין זה אצל זה אסור

שיטת הרמב"ם

רמב"ם מאכלות אסורות פרק ט הלכה כג

פת שאפאה עם הצלי ודגים שצלאן עם השר אסור לאכלן בחלב

חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן קא
המהרש"ל פג"ה ס"סי ט"ו כתב דמדלא הביא הרמב"ם הך דמר בר רב אשי דפסחי' דביניתא דאטוי בהדי בשרא אסור למכלי אפי' במילחא משום סכנתא ש"מ דהוא ברוב בקיאתו בטבעיות וברפואות ידע דבריחא אינו מזיק והש"ס מיירי שנטוה עם בשר ממש ע"ש ודחוקו מפורסם דמ"מ ה"ל להרמב"ם להביא עכ"פ דאסור לצלות דגי' עם בשר ממש והרי הוא השמיט הכל ועלה ברעיוני תחלה דס"ל לרמב"ם דביניתא הוא דג ידוע שנקרא כן והוא שאסור לאכול עם בשר משום סכנתא ולא דגים אחרים וכה"ג כ' תוס' ספ"ק דמ"ק גבי כוורי ואותו ביניתא אינו מצוי בינינו ומשו"ה השמיטו הרמב"ם ומ"מ נ"ל דוחק דעכ"פ לא יסף זכר המין ההוא ממקומו במדינתו והי' לו לרמב"ם להביאו לאנשי מדינתו ויותר נראה דלפי עוצם חכמתו ידע והבין שנשתנו הטבעיי' בענין זה

הגהות מרדכי מסכת חולין סימן תשנ

דג ובשר להתבשל יחד ולהאכל קשר לריח הפה ולצרעת עכ"ל ונ"להיוט דמכאן נזהרין באשכנז וצרפת לאכול דג ובשר זה אחר זה בלא קינוח ומיהו משמע דאין סכנה כי אם דרך בישול ולהאכל יחד

נשתנו העתים

ספר מצוות קטן מצוה ריג

וגם יש אומרים דאפי' צלה בשר עם דג אסור לאכלו משום דקשה לד"א (פירוש צרעת) ודוקא בתנור קטן כעין שלהם אבל בתנורים גדולים כעין שלנו אין להקפיד, ופירשו לי רבותי המחזיק י"ב עשרונים של מצוה זהו תנור גדול (ש"ע ק"ח ונוהגין להחמיר לכתחלה אפילו בתנור גדול והוא פתוח קצת ובדיעבד מותר אפילו בתנור קטן ואם הוא סתום לגמרי מותר בדיעבד (במקום הפסד

מגן אברהם סימן קעג

דקשה לד"א - ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כ"כ דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות

משנה ברורה אורח חיים סימן קעג ס"ק גלדבר אחר - צרעת ועיין במ"א שכתב דאפשר דבזמנינו אין סכנה כ"כ דבכמה דברים נשתנו הטבעים

ערוך השלחן יורה דעה סימן קטז ס"ק י
וי"א דעכשיו נשתנו הטבעים וכמה דברים שאמרו בגמ' משום רוח רעה ואנו אין נזהרין בזה ואין המדינות שוות זל"ז [מג"א סי' רע"ג סק"א] וגם רבותינו בעלי התוס' במועד קטן [י"א א ד"ה כוורא] כתבו על מה שאמרו בגמ' שם דכוורא סמוך למיסרחא מעלי וז"ל ובזמה"ז תופסים סכנה למיכל סמוך לסירחון וגם בשתיית מים אחר דג דאיתא שם דמעלי ועכשיו אינו כן ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינן טובות בזמה"ז עכ"ל

ביטול לגבי בשר ודגים

איסור והיתר שער כג דין זוכתב במרדכי בא"ז בע"א פ' א"מ ודבר שיש בו משום סכנה דינו כאיסור לבטלו בס' עכ"ל וכ"ש חתיכה בשר שנפלה ליורה שיש בה דגים או איפכא שיש בה סכנה לד"א שצריך ס' נגדו אבל משום טעם בליעת כלי ליכא למיחש כדאיתא לקמן בתשובת ריחא מילתא היא

טורי זהב יורה דעה קטז ס"ק ב

מיהו בדיעד אינו אסור - היינו בריחא לחוד אבל אם נתבשלו יחד אסורין אף דיעבד וכתב או"ה כלל כ"ג וז"ל וכ' המרדכי וא"ז פרק א"מ דבר שיש בו משום סכנה דינו כאיסור לבטלו בס' ויותר חמור דאפילו ביבש במינו צריך ששים עכ"ל

תורה תמימה פרשת וישלח פרק לב פסוק ד

ודע דעל יסוד זה שאסור לעמוד במקום סכנה ולסמוך על הנס, אסרו חז"ל כמה וכמה ענינים שיש בהם משום חשש סכנה, והרבה מהם נפרטו ביו"ד סי' קט"ז ומה שחקר שם הט"ז אם דבר סכנה בטל בששים כמו דבר איסור, נראה להביא ראי' מחולין צ"ז א' הוי עובדא וצלו גדי בחלבו, וא"ר יוחנן, קולף ואוכל עד שמגיע למקומו, ומוקי לה שם בגמרא דצליה זו כלכית באלפס הוי, ופירש"י כלכית שקץ דגים קטנים באלפס של בשר, והנה בשר ודגים ידוע דהוא דבר סכנה, ומבואר דקליפה מהני, ובכ"מ קיי"ל דששים עדיף מקליפה אמנם בירושלמי מבואר דספק סכנתא צריך להחמיר יותר מספק איסור

שו"ת שבות יעקב חלק ב סימן קדשאלה: על שומן אווז שנתערב תוך תבשיל של דגים אם יש חשש סכנה בדבר או לא דאולי יש לומר דאין סכנה רק בבשר בהמה משא"כ עופות שנבראו מהרקק וברגליהם יש להם קשקשים כדגים להכי אין בו משום סכנה וכדאית' בר"פ השוחט יע"ש. תשובה על דבר שנסתפק אם יש בעופות ודגים חשש סכנה לא ידעתי מאי קא מסתפקא ליה הלא סתמא אמרי האי בניתא דאיטוו בהדי בשרא דאסור למיכליה משום סכנה גם בשר עוף בכלל וכי פרוקא לסכנת' וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא הזכירו א' מהם חילוק זה וכן נ"ל מוכח להדיא דאין חילוק ממ"ש המרדכי פרק כ"ה ובאו"ה כלל י"ג גבי דגים שנמלחו עם עופות דאין לאסרם משום סכנה דאין סכנה במליחה עכ"ל וכ"כ בת"ח כלל כ' דין ט"ו ובט"ז ובש"ך /ביו"ד/ סימ' מ' ואם איתא דליכא סכנה בעופות עם דגים א"כ אפי' בבישול יחד אין איסור אלא ודאי דעופות ובהמות שווים לענין איסור סכנה עם דגים מ"מ אי איכא ס' ודאי יש להכשיר כמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל ע"ו ס"ק כ"ה אך שהנחתי שם בצ"ע שקשה הדבר להקל מ"מ שוב נדפס הפר"ח שפסק ג"כ להקל וכ"כ בתשובת חות יאיר סימן ס"ד תו אין להחמיר כלל כנ"ל הקטן יעקב

שו"ת שבות יעקב חלק ג סימן ע
עוד בבית אחד בשלו וטגנו דגים מלוחים עם שומן אווז כי לא היו יודעים כלל שיש איסור בדבר עד שבא בר אוריין א' ואמר להם שהוא אסור משום סכנה והשליכו הדגים ונשאלתי על הכף שניערו בו הדגי' ועוד אינו מקונח ותחבו אותו תוך קדירה של בשר מה דינו: תשובה הנה כבר מבואר בספרי מנחת יעקב כלל נ"ז ונ"ח ס"ק דאין חשש סכנה בפליטת כלים אע"ג דמבואר שם דיש חולקין ע"ז מ"מ נקטינן עיקר כהמקילין אם הוא נקי ואף אם הכלי אינו נקי מ"מ אם יש ס' נגד המלוכלך אין חשש איסור אף שלא נעלם מאתי שהט"ז בסי' קי"ו חוכך להחמיר בדבר שאסור משום סכנה אין לבטלו בס' מכח קושית הד"מ ע"ש מ"מ כבר ישבתי עיקר הקושי' בספרי מ"י כלל ע"ו ס"ק כ"ה וכוונתי בזה לדברי הפר"ח בסי' ק"ו ולכן אף שבספרי הנ"ל לא רציתי להקל למעשה לעות פירוקא לסכנתא כי אף בעוף עם דגים אף שיש להם ברגלים קשקשים כדגים אסור כמ"ש בספרי ש"י ח"ב סי' ק"ד מ"מ אחרי שנתפשט ספר הפר"ח והסכים ע"י גם בתשובת חות יאיר ס"ד פסק כן גם המ"א בא"ח סי' קע"ג סעי' כ"א כתב דאפשר בזמן הזה ליכ' סכנה כל כך אע"ג דאין לסמוך עליו בזה בספק סכנ' מ"מ בכה"ג דאיכ' סי' ודעת אחרוני' להק' לבט' בס' אין להחמי' בזמן הזה כלל כנ"ל הק' יעקב

Summary: The גמרא records that מר בר רב אשי prohibited eating fish which had been cooked in the same oven as meat. The גמרא provides two reasons: it is קשיא לריחא (bad breath) and דבר אחר. The second is explained by רש"י to mean צרעת, a type of skin disease which could result from consuming fish and meat. The טור asserts that his father the רא"ש always washed his hands between meat and fish (The בית יוסף assumes that this is based on the גמרא in פסחים.) The reason provided for this washing is the potential סכנה which would result from a failure to wash (the כל בו quotes the same position from the רשב"א). This requirement to wash is apparently an extension of the גמרא's mandate not to eat fish and meat together.

[Though possibly coincidental, it is quite intriguing that רב אשי is the opinion which is the source for the principle of חמירא סכנתא מאיסורא in חולין and it is his son which is cited in פסחים for the obligation to keep fish and meat separate. This could potentially explain how the ראשונים concluded that 'דבר אחר' meant a סכנה existed, given רב אשי's ardent convictions regarding the severity of avoiding possible life threatening activities.]

The רמב"ם is silent on the matter. The מהרש"ל understands his silence to be indicative of his position that the prohibition exists only when the meat and fish are cooked together, while the חתם סופר understands the רמב"ם to have understood that the סכנה from the times of the גמרא no longer exists today. (The מגן אברהם seems to adopt a modified version of this view as well and seems to practically dismiss the prohibition altogether - the משנה ברורה and the ערוך השלחן cite the position of the מ"א.)

The הגהות מרדכי assumes that the prohibition only exists when the fish and meat are cooked together. The סמ"ק goes even further to suggest that it is only a problem when the fish and meat are cooked together in a small oven like the ovens from the times of the גמרא, however, our ovens, which are larger, do not pose such a problem.

The שלחן ערוך rules stringently and requires washing between fish and meat in addition to not eating the two together. The רמ"א (in his gloss on the מחבר and in the דרכי משה) rejects the requirement to wash between fish and meat. Additionally, he rules that בדיעבד, once fish and meat were roasted together one may eat the combination (the גר"א explains that we rely on the view that maintains ריחא לאו מילתא היא - seemingly arguing on רבנו חננאל). The ט"ז clarifies that this is only providing there is only ריחא and no mixture of actual meat and fish. The באר שבע argues and says that ריחא is a problem even בדיעבד. The מהרש"ל is more lenient and allows for fish and meat to be roasted together as long as they aren't "מחוברין זה אצל זה". The רמ"א allows eating one after the other provided that that one eats something between the two dishes so as to clean out the mouth.
The ט"ז seems to rule that the regular rules of ביטול בששים would apply to meat and fish even though it is an issue of סכנה and not איסור. However we are more מחמיר such that even "יבש במינו" requires ששים. The ספר איסור והיתר also holds that ששים is sufficient. The תורה תמימה seems less certain that ששים would suffice in a situation of סכנה. The practical ramifications of ביטול are brought out by the שבות יעקב who explains that if a plate is still soiled with fish residue, as long as the meat is 60 times the residue, there is no problem eating the meat.
The שבות יעקב draws no distinction between meat and chicken with regards to this prohibition.