״הויכע״ קדושה - Heicha Kedusha

Yiddish-English-Hebrew Dictionary [1891], p. 299, Alexander Harkavy (1863 -1939, Belarus, Warsaw, New York)

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ל עמוד ב

משנה: רבן גמליאל אומר: שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן. גמרא....תניא, אמרו לו לרבן גמליאל: לדבריך, למה צבור מתפללין, אמר להם: כדי להסדיר שליח צבור תפלתו. אמר להם רבן גמליאל: לדבריכם, למה שליח צבור יורד לפני התיבה, אמרו לו: כדי להוציא את שאינו בקי. אמר להם: כשם שמוציא את שאינו בקי - כך מוציא את הבקי.

טור אורח חיים סימן קכד

ולאחר שסיימו הציבור תפלתן יחזיר ש"ץ התפלה שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו...וגם מחזיר התפלה כדי שיענו קדושה אחריו

שו"ת הרמב"ם סימן רכא

שאלה מה יאמר אדוננו בדבר קהל שהתפללו וכולם בקיאין בתפלה, היסדיר שליח צבור התפלה עליהם, כדי שלא לבייש את מי שאינו בקי, שעיקר סדרה תפלה בעבורו או לא יסדיר להם שליח צבור את התפלה, מפני שהיא ברכה שאינה צריכה, לפי שכבר הוציאו עצמם ידי חובה בלחש….התשובה מאחר שתקנו החכמים ז"ל, שירד שליח צבור לפני התיבה להוציא מי שאינו בקי, ועל דעת ר"ג להוציא אפילו בקי שלא התפלל בינו לבין עצמו, לא תהיה תפלת שליח צבור ברכה לבטלה בשום פנים בסיבת עיקר ההתקנה, אף על פי שאין בזה הקהל מי שלא יצא, כמו שהם תקנו הקדוש בבית הכנסת והיה עיקר זה הדבר מפני האורחין, ונתחייב בכל בתי כנסיות, אפילו אין שם אורחין 

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קכד סעיף ג

 קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפלה, אעפ"כ ירד ש"צ וחוזר להתפלל, כדי לקיים תקנת חכמים

ברכי יוסף (ר׳ חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי, 1724 - 1806) אורח חיים קכד

יחזור ש"ץ התפלה שאם יש שאינו יודע וכו'. הגם דהאידנא להא מילתא אכשור דרי, ובכמה עיירות כל הקהל בקיאים, מכל מקום תקנה לא זזה ממקומה, כי היכי דאשכחן בברכה מעין שבע דהטעם הפשוט מפני העם שבשדות, והאידנא ליכא, ותקנה במקומה, אף זו כיוצא בה

בית יוסף אורח חיים סימן רלד

אבל הספרדים אין נוהגים לחזור שליח ציבור התפלה במנחה אלא מתפלל שליח ציבור עם הציבור בקול רם ואומר קדושה וברכת אתה קדוש ואח"כ אומר האמצעיות בלחש עם הציבור ומתחיל רצה בקול רם וגומר תפילתו בקול רם. ומנהג האשכנזים הוא הנכון וכן הנהיגו חכמים שבדור שלפנינו בצפת תוב"ב וגזרו נידוי לעובר על תקנתם 

שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן טז

שאלה: האם יש סמוכים למנהג של איזה ישיבות מסויימות שמתפללים בדרך כלל תפלת מנחה מקוצרת, בלי חזרת השליח צבור? תשובה: במסכת ראש השנה (דף ל"ד ע"ב) מבואר...ומכל מקום כתב הרמב"ם בתשובה...וכן כל מה שתיקנו חז"ל בגלל איזו סיבה אשר בגללה נתקן….וכן פסק בשלחן ערוך סימן קכ"ד שקהל שכולם בקיאים בתפלה, אף על פי כן יורד השליח צבור לפני התיבה וחוזר להתפלל כדי לקיים תקנת חכמים ע"כ. גם האר"י הקדוש בשער הכוונות דרוש א' לחזרת העמידה, האריך הרחיב לתת טעם לתקנה זו עלפי דרך האמת, וגילה שמעלת החזרה גדולה יותר מתפלת לחש, ואין לבטלה כלל...אבל הספרדים היו נוהגים שלא לחזור התפלה [במנחה], אלא השליח צבור מתפלל עם הצבור תפלה אחת בקול רם ואומר קדושה עמהם…[אבל] יפה עשו יחידי סגולה בדורינו להחזיר עטרה ליושנה להתפלל מנחה עם חזרת השליח צבור….וכן ראוי לנהוג בכל מקום, ואין לחוש לביטול המנהג הקודם, שנראה כמוציא לעז על הראשונים. זה אינו, בסיכום: חובה קדושה מוטלת על ראשי הישיבות להחזיר עטרה ליושנה, ולהנהיג בתפלת המנחה חזרת השליח צבור, כתקנת גאוני ישראל

שו"ת רדב"ז חלק ד סימן ה

שאלה על מה סמכו בכל זה המלכות שלא להתפלל תפלה בלחש אלא כולם תפלה אחת הצבור ושלוחם ומדין הגמרא נראה שצריך להתפלל תפלה בלחש: תשובה כבר נשאל הרמב"ם ז"ל על זה והשיב בלשון ערב שאע"פ שנראה כן מדין הגמרא מ"מ בארצות הישמעאלים שמקפידין הרבה שלא להפסיק ולא לרוק ולא לדבר בתוך תפלתם וכיון שהתפללו בלחש ויצאו י"ח נמצאו מדברים ומפסיקין ורוקקין בתוך חזרת שליח צבור התפלה ויצא לנו שם רע לכל רואינו על זה כי אינם מבחינים לדעת מי יצא ומי לא יצא ולכן טוב להתפלל תפלה אחת ביחד מי שיודע ומי שאינו יודע

---

ספר שבולי הלקט (ר' צדקיה בן אברהם מאיטליה - 1210 - 1280) ענין תפילה סימן מז

דין מנחה עם חשיכה כשאין שהות ביום להתפלל בלחש בעשרה ולהסדיר החזן את התפלה לענות קדושה עד שלא תחשך - מצאתי לרבינו אפרים שכתב בשם רב האיי גאון זצ"ל דצבור דדחיקא להו שעתא בבי שמשיה לצלויי בלחשא והדר לנחותי שליח צבור. דלית ליה לשליח צבור למיחת ולאפקיעינהו ידי חובתייהו בקול רם לפי שמצות תפלה בלחש כדילפינן מהלכתא גיברתא דחנה ולא נפקי ידי חובתייהו בין יחיד בין צבור אלא בלחש ולא שרי רבנן אלא בברכות של ראש השנה בלחוד ומשום דנפישי ברכות ותקנתייהו דמצלי כולהו בלחש כמצות תפלה והדר נחית שליח צבור ואומר מגן ומחיה וענו קדושה ומסיים האל הקדוש ואמר יתגדל ויתקדש אי ליכא שהות ביום למגמר י"ח והכין נהוג רבנן במתיבתא כד דחיקא להו שעתא וכן ראוי לעשות

בית יוסף אורח חיים סימן רלב:א 

כתוב בשבלי הלקט (סי' מז) שכתב רבינו אפרים...וכן ראוי לעשות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילת המנחה סימן רלב סעיף א

אם השעה דחוקה, יתפללו בלחש ואחר כך יאמר שליח ציבור: מגן, ומחיה, ויענה קדושה, ומסיים: האל הקדוש, אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות. הגה: ויש אומרים שיתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם, וכן נוהגין ועיין לעיל סי' קכ"ד סעיף ב 

משנה ברורה סימן קכד ס״ק ו

שעת הדחק – ובלא שעת הדחק הסכימו הרבה מהאחרונים שלא לעשות כן כי עיקר התקנה היתה מדינא להתפלל מתחלה בלחש ואח"כ בקול רם:

מגן אברהם סימן קכד:ד

שיעבור - פי' שלא יוכלו לגמור כל י"ח ברכות תוך זמן תפלה וכ"כ סי' רל"ב

ערוך השולחן אורח חיים סימן קכד סעיף ו 

וכתב רבינו הרמ"א בסעיף ב' וכן אם הוא...עכ"ל ויש שפירשו דזה שכתב שיעבור זמן תפלה כוונתו שלא יוכלו לגמור כל הי"ח ברכות תוך זמן תפלה (מג"א סק"ד) ובודאי כוונתם על הש"ץ שהוא לא יגמור דאי אציבור קאי מאי תקנתם עתה ולפ"ז נראה דס"ל דגם הגמר צריך בתוך הזמן ודלא כמ"ש לעיל סימן ק"י סעיף ה' ע"ש אבל באמת יותר נראה דכוונתו שהש"ץ לא יוכל להתחיל תוך הזמן אבל על הגמר אין לחוש כמ"ש שם

ערוך השולחן אורח חיים סימן קי סעיף ה

ולענ"ד נראה מתוס' ברכות [ז'. בד"ה שאלמלי] דהולכין אחר ההתחלה ואם התחיל בזמן תפלה מקרי תפלה בזמנה אע"פ שמסיימה לאחר הזמן ע"ש: 

ערוך השולחן אורח חיים רלב:ו

אמנם האריז"ל הקפיד מאד וצוה שהציבור יתפללו כדרכן עם הש"ץ בלחש ואח"כ יתפלל הש"ץ בקול רם כבכל התפלות ואף שיהיה לאחר שקיעת החמה וכן אנו נוהגים תמיד

ביאור הגר"א סימן רלב

אם השעה דחוקה - ודבריו צ"ע דאמרינן בסוף ר"ה תניא א"ל לר"ג

---

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילת המנחה סימן רלב סעיף א

אם השעה דחוקה...י"ח ברכות. הגה: ויש אומרים שיתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם, וכן נוהגין ועיין לעיל סי' קכ"ד סעיף ב

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קכד סעיף ב

ש"צ שנכנס לבהכ"נ ומצא צבור שהתפללו בלחש, והוא צריך לעמוד לפני התיבה לאלתר, יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור, וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש. הגה: וכן אם הוא שעת הדחק, כגון שירא שיעבור זמן התפלה, יוכל להתפלל מיד בקול רם, והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש, וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"צ - מהרי"ל

---

ביאור הלכה קכד:ב 

ולעניית דעתי יש לעיין בזה דבשלמא במנחה שיעבור הזמן לגמרי מוטב לדלג חזרת הש"ץ ולהוציא את הצבור רק בקדושה אבל בשחרית אפילו אם יעבור זמן דד' שעות אפשר שלא עקרו חז"ל תקנתם כדי להוציא את מי שאינו בקי בעצם חיוב התפלה שהוא עד חצות

---

באר היטב סימן קכד ס"ק ד 

דהיינו גם נוסח נוסח הברכה לדור ודור עד האל הקדוש יאמר עם הש"ץ מלה במלה

אשל אברהם (פרי מגדים) קכד ס"ק ה

ולכתחלה ראוי לציבור להתפלל עם הש"ץ מלה במלה עד שומע תפלה ומודים...והם בלחש והש"ץ בקול

ערוך השולחן אורח חיים סימן רלב סעיפים ד - ו

ונראה בכוונתו של הרמ"א דה"ק הציבור מתפללין בלחש והש"ץ בקול רם וכשמגיעים למחיה המתים אומרים קדושה והש"ץ אומר נקדש או נקדישך והציבור אין אומרים זה כיון שעומדים תוך התפלה אלא עונין קדוש וברוך וימלוך...אבל מנהגינו באופן אחר והוא הדרך המעולה והיינו שאם השעה דחוקה עומד הש"ץ ואומר חצי קדיש אחר אשרי ומברך ג' ראשונות בקול רם והציבור שותקין ועונין ג' אמנין אלו ועונין קדושה ואחר שסיים הש"ץ האל הקדוש עומדים הציבור ומתפללים בלחש וגם הש"ץ מתפלל בלחש מן אתה חונן ובזה הרווחנו שעכ"פ עונין אמן וגם הש"ץ רוב תפלתו בלחש

באר היטב (ר׳ יהודה אשכנזי, נפטר, 1743, ודיין בטיקטין שבפולין) סימן קכד ס"ק ד 

ואם אין השעה דחוקה כל כך לא יתחילו הצבור רק לאחר שאמר הש"ץ האל הקדוש...וספרדיים נוהגים בכל השנה בתפלת המנחה שהש"ץ עם הקהל אומרים ג' ראשונות בקול רם עד לאחר האל הקדוש והשאר בלחש. וג' אחרונות אומר הש"ץ לבד בקול רם

עטרת זקנים סימן רלב ס״ק א

והציבור לא יתחילו עד אחר האל הקדוש

---

ערוך השולחן אורח חיים סימן רלב סעיף ז

האמנם זהו בבהכ"נ ובבהמ"ד שיש אנשים הרבה ומובטחים שיהיו עשרה שיענו אמן אבל כשמתפללין בבית ויש מניין מצומצם או אפילו מעט יותר וכמה שמשיחים בחזרת הש"ץ ואין שומרים לענות אמן אז טוב יותר לעשות קדושה כמ"ש דאם הש"ץ יחזור שם התפלה בוודאי לא יענו כולם אמן ותהיינה כל הברכות לבטלה והוה מצוה הבאה בעבירה ולכן טוב יותר לעשות כמ"ש וכן הוא המנהג הפשוט ואין לשנות אם לא במקום שישגיחו שכולם יענו אמן דאז וודאי יותר טוב שתהיה חזרת הש"ץ כראוי וכעיקרא דתקנתא

שו"ת אז נדברו (הרב בנימין יהושע זילבר נפטר ב2008, פוסק מבני ברק) חלק יב סימן כג

חזרת הש"ץ הוא שלימות התפלה אפילו אנו שאנו בקיאין ולאו שפיר עבדי באיזה ישיבות דמתפללים מנחה בלא חזרת הש"ץ וכפי ששמעתי המנהג נוהג משום שהיו רגילים לומר השיעורים לפני מנחה וביום השיעור לא אמרו חזרת הש"ץ כי בלתי אפשרי לכוון היטב ומזה נתהווה המנהג בכל מנח, וראוי לבטל את זה...אבל עד מ' שנה אין אדם עומד על דעת רבו ואני כעת במחשבה אחרת, שיכול להיות שבזמנינו טוב יותר לא לומר חזרת הש"ץ ורק לקצר כמו שנהוג באיזה ישיבות ויש סמך לזה בפוסקים, כי ידוע ומפורסם בש"ס ופוסקים כי מפני רוב עם הדרת מלך יותר טוב שאחד יעשה הברכה ויוציא חובת כולם, אעפ"כ כתבו הפוסקים שבזמנינו שאין מכוונים כל כך יותר טוב שכל אחד יברך בעצמו וכמו כן נאמר בנוגע לחזרת הש"ץ...ושוב ראיתי מביאים מתשובת הרמב"ם שתיקן במצרים שלא יתפללו תפלה בלחש...ומתשובת הרדב"ז מביא שלא ניחא לי' זה וגם המנהג שבמצרים ג' נתבטל בכל אופן זה סמך למה שכתבנו 

שו"ת באר משה (להר׳ משה שטרן 1914- 1997 - מניו יורק) חלק ח סימן לז

נשאלתי, בשעת הדחק, היינו בימי החורף שקשה לקבוץ עשרה בנ"א לתפלת מנחה, האם שרי שהש"צ לא יתפלל תפלת הלחש ויתחיל תפלת ש"ע בקול. השבתי, אם אי אפשר בשום אופן, ואם לא ינהיגו כך, יתבטל תפלת המנחה בימי החורף, אז שרי לנהוג כן אבל בלא"ה בודאי אין לנהוג כן. א) הנה מפורש במשנה שהש"צ מחוייב להתפלל מתחלה תפלת הלחש ושוב יתפלל תפלת ש"ע בקול להוציא את השאינו בקי….וכ"כ הרמ"א שאם ירא שמא יעבור זמן התפלה….וכן הסכמת האחרונים שלא להתיר להתפלל בקול בטרם שהתפלל תפלת הלחש אך ורק בשעת הדחק ….אם לא יתחיל הש"צ תיכף בתפלת מנחה בקול רם יתבטל המנין בודאי יש להתיר...אבל לנהוג כן שבוע אחר שבוע ואפשר שימשוך כן כמה חדשים חמור הרבה ואפשר שטוב יותר שיתבטל המנין מלנהוג דבר זה שאסרו רבותינו, כמה כמה שבועות וחדשים זאח"ז

Summary: 

The גמרא requires חזרת הש״ץ as a method of facilitating תפילה for those that can’t daven on their own.  (The טור adds a secondary reason, to allow for קדושה to be recited.) The תשובת הרמב״ם explains that though everyone present may be able to daven, the גזרה still applies.  This is reiterated in the פסק of the מחבר and is elaborated upon by the ברכי יוסף. [The רדב״ז does cite from a separate תשובת הרמב״ם a ruling to abolish חזרת הש״ץ due to excessive talking in the course of חזרת הש״ץ. This custom seems to discouraged by the בית יוסף and the opposition is reiterated in שו״ת יחוה דעת.

It is noted that רב האי גאון (cited in the שבלי הלקט) allowed for an abbreviated form of חזרת הש"ץ if the זמן תפילה was about to expire for מנחה.  The מחבר establishes this position as normative with respect to תפילת מנחה.

The רמ״א extends this ruling to שחרית, in a scenario where the זמן in expiring there as well.  Furthermore, he modifies the method, recommending that the ש״ץ begin חזרת הש״ץ and that everyone recite עמידה at the same time.  (He does note that a minimum, one person should be answering אמן.)

In clarifying the exact nature of the שעת הדחק, the מגן אברהם seems to imply that the issue is that the ציבור won’t be able to finish before the end of the זמן תפילה.  The ערוך השלחן argues, noting that the issue is that חזרת הש״ץ won’t be able to start in time. (He assumes that as long as the start time was acceptable, it may finish after the זמן, bringing a proof from בלעם.)

With respect to the שחרית extension, the ביאור הלכה questions whether the same logic would apply, given that one may still daven after ד׳ שעות.

The ערוך השלחן modifies the רמ"א and encourages not reciting the first three ברכות with the חזן, but rather, the צבור should wait for the חזן to finish the abbreviated חזרת הש"ץ and only then should they begin their personal שמונה עשרה.

The משנה ברורה emphasizes the importance of only utilizing this method of תפילה in a truly שעת הדחק situation while the אריז"ל outright rejects the practice and prefers davening after שקיעה instead of uprooting the establishment of חזרת הש"ץ. The גר"א also appears to be bothered that this established abbreviation does not find its roots in the גמרא.

The אז נדברו provides one rationale for the common practice in certain ישיבות to be more lax in this regard, even where it's not truly a שעת הדחק. (Also see: Weekly Halacha Discussion pp. 233-36 for another justification of the practice.) The שו״ת באר משה is not supportive of the practice to be lax in this regard. The ערוך השלחן adds a secondary reason to be lenient, in the event that there would be a lack of attention to חזרת הש״ץ (similar to the רדב״ז-רמב״ם referenced above), it would be better to recite ״הויכא קדושה״ rather than a חזרת הש״ץ, with no one responding/paying attention.

Post Updated - 7/29/2019