גזל הגוי - איסור דאורייתא
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קיג עמוד ב (פרק י - הגוזל ומאכיל)
אמר רב ביבי בר גידל אמר ר"ש חסידא: גזל כנעני אסור…גזילו אסור דאמר רב הונא: מנין לגזל הכנעני שהוא אסור? שנאמר: ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך, בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך.
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק א הלכה א - ב
כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנ' לא תגזול, ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר שנ' והשיב את הגזלה אשר גזל זו מצות עשה, ואפילו שרף הגזלה אינו לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו. ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר.
אבידת הגוי מותרת ואסור להחזירה
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קיג עמוד ב (פרק י - הגוזל ומאכיל)
אמר רב ביבי בר גידל אמר ר"ש חסידא: גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת…אבידתו מותרת, דאמר רב חמא בר גורי' אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת? שנאמר: לכל אבדת אחיך, לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני. ואימא: הני מילי היכא דלא אתי לידיה, דלא מחייב לאהדורי בתרה, אבל היכא דאתי לידיה אימא ליהדרה! אמר רבינא: ומצאתה, דאתאי לידיה משמע.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עו עמוד ב (פרק ט - הנשרפין)
אמר רב יהודה אמר רב: המשיא את בתו לזקן, והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבידה לנכרי - עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו.
רש"י מסכת סנהדרין דף עו עמוד ב
והמחזיר אבידה לנכרי - השווה וחבר נכרי לישראל, ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו, שאף לנכרי הוא עושה כן שלא נצטווה עליהם.
בית הבחירה (מאירי) מסכת בבא קמא דף קיג עמוד ב
נמצא שאף עובדי האלילים ושאינם גדורים בדרכי הדתות אסור לגזלם ואם נמכר לו ישראל אסור לצאת מידו בלא פדיון וכן אסור להפקיע את הלואתו ומ"מ אין אדם חייב לחזר אחר אבדתו כדי להחזירה לו ולא עוד אלא אף מי שמצא אבדתו אינו חייב להחזירה שמציאה מקצת קנין הוא וחזרתו דרך חסידות ואין אנו כפופים לחסידות למי שאין לו דת
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה ג
אבידת הגוי מותרת שנ' אבידת אחיך, והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסו סעיף א
אבדת העובד כוכבים מותרת, שנא' אבידת אחיך. והמחזירה, הרי זה עובר עבירה, מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה.
שיטת המאירי: אומות הגדורות בדרכי הדת ועובדי האלוהות הרי הם כישראל גמור לכל דברי אבדה וטעות.
בית הבחירה (מאירי) מסכת בבא קמא דף קיג עמוד ב
אין אדם חייב לחזר אחר אבדתו כדי להחזירה לו ולא עוד אלא אף מי שמצא אבדתו אינו חייב להחזירה שמציאה מקצת קנין הוא וחזרתו דרך חסידות ואין אנו כפופים לחסידות למי שאין לו דת….ומ"מ אם נודע לו על כל פנים חייב להחזירו וכן אף באבדה כל צד שיהא חלול השם בעכובה מחזירה הא, כל שהוא מעממין הגדורים בדרכי הדת ועובדי האלהות על איזה צד אע"פ שאמונתם רחוקה מאמונתנו אינם בכלל זה אלא הרי הם כישראל גמור לדברים אלו אף באבדה ואף בטעות ולכל שאר הדברים בלא שום חלוק:
חובת השבת אבידת עכו"ם במקום חילול השם
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קיג עמוד ב (פרק י - הגוזל ומאכיל)
מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת…תניא, ר' פנחס בן יאיר אומר: במקום שיש חילול השם, אפי' אבידתו אסור.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת בבא מציעא פרק ב
שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא אמרין ליה תלמידוי ר' ארפי מינך ואנן זבנין לך חדא חמר ולית את לעי סוגין. ואזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי ותלי ביה חדא מרגלי. אתון לגביה אמרין ליה מן כדון לית את צריך לעי תובן. אמר לון למה אמרין ליה זבנינן לך חד חמר מחד סירקיי ותלי ביה חדא מרגלי. אמר לון וידע בה מרה אמרין ליה לא א"ל לון איזל חזר. לא כן אמר רב הונא ביבי בר גוזלון בשם רב התיבון קומי רבי אפילו כמאן דמר גזילו של עכו"ם אסור כל עמא מודיי שאבידתו מותרת. מה אתון סברין שמעון בן שטח ברברין הוה. בעי הוה שמעון בן שטח משמע בריך אלההון דיהודאי מאגר כל הדין עלמא. ויידא אמרה דא רבי חנינה משתעי הדין עובדא רבנין סבייא זבנין חד כרי דחיטין מאילין דאיסרטוס ואשכחון ביה חדא צררא דדינרי וחזרוניה להון אמרין בריך אלההון יהודאי.
טור חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסו
ואם היה חילול השם אם לא יחזירנה לו חייב היה להחזירה לו
בית יוסף חושן משפט סימן רסו
ומ"ש וחייב להחזירה נראה דהיינו לומר דאע"ג דלא אתאי לידיה חייב להשיבה כיון שיש בדבר חילול השם אם לא ישיבנה כגון שמצאה במקום רוב ישראל שיחשוב הגוי שישראל גנבוה:
סמ"ע סימן רסו ס״ק ג
ובמקום שיש חילול השם. הב"י [סעיף א'] כתב דהיינו שמצאו במקום שרוב ישראל, והגוי לא יסבור שנפלה ממנו האבידה אלא ישראלים המצוים שם גנבוה ממנו:
השבת אבידת עכו"ם במקום קידוש השם – "הרי זה משובח"
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה ג
אבידת הגוי….ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח, ובמקום שיש חלול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה, ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל מפני דרכי שלום.
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה יא
ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם…וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את השם ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסו סעיף א
אבדת העובד כוכבים…ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח. ובמקום שיש חילול השם, אבידתו אסורה וחייב להחזירה. ובכל מקום מכניסים כליהם ככלי ישראל, מפני דרכי שלום.
המוצא אבדה של ישראל חייב להחזירה, אף אם מבוטח אצל עכו"ם, כיון שאין לעכו"ם קניין בה
שו"ת חלקת יעקב (ר׳ מרדכי יעקב ברייש, 1896-1976, מגלציה) חושן משפט סימן כב
על שאלתו - במצא אבדת ישראל, אבל בעל האבדה מבוטח אצל חברת בטוח עכו"ם (פערזיכערונג), באופן אף כשלא יחזיר האבדה להאובד ישראל, לא יהי' לו שום הפסד, יען בטוח של העכו"ם ישלם לו כל ההפסד, כדרך בטוח הנהוג - והשאלה אם מחויב להחזיר האבדה לישראל, או אפשר הר"ז בכלל אבדת עכו"ם דאסור להחזיר, כשאין חילול השם, כמבואר בסי' רס"ו. הנה בשאלה זו יש להתבונן קצת - אבל לאחר התבוננות נלפע"ד דמחויב להחזיר. לא מיבעי בחפץ דשייך לומר רוצה אדם בקב שלו, פשיטא דתשלומין של הבטוח לא מהני מידי לפטרו מלהחזירו דאפי' רק שוה פרוטה מחויב כבר להחזיר, והנאה זו יותר משוה פרוטה…אך אפילו במוצא מעות של ישראל, דבאמת לא יהיה להאובד שום הפסד, רק לבטוח העכו"ם, אפילו הכי נלפע"ד ברור דמחויב להחזיר - דהא זה פשוט אף דהעכו"ם קיבל עליו האחריות דגניבה ואבדה ממעות הישראל, מחמת זה עדיין אין לו שום בעלות על הממון של ישראל הנאבד.
אם נכרי הפקיד חפץ אצל ישראל ונאבד, המוצא מחויב להחזירו כדי למנוע הפסד מישראל
רבי עקיבא איגר מסכת בבא מציעא דף כב עמוד ב
אבידת אחיך. יש לדון ראובן שהיה שומר של נכרי וקבל עליו אחריות שמירה, ונאבד ממנו חפץ, היה נלענ"ד שיש על המוצאו חיוב השבה. אף דגוף החפץ של נכרי. מ"מ הוא מציל הישראל מן ההפסד שלא יצטרך לשלם, לא מבעיא לר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי הוי החפץ ממון הישראל. אלא אפי' לרבנן היינו שאין זה החפץ של השומר. אבל מ"מ הוא מציל הנכסים של ראובן שלא יתחייבו לשלם. כך היה נלענ"ד בסברא בפשיטות גמור. אמנם חבירי ידידי הרב מו"ה ישראל נ"י מפקפק בדבר דמ"מ י"ל לרבנן דר"ש הך חפץ לא מקרי אבידת אחיך. וחשבתי להביא ראיה לזה ממה דהקשה הפ"י בהא דפריך הש"ס לקמן (דף כ"ז ע"א) ואידך הא דרבנאי מנ"ל. דלמא סבר כמ"ד גזל נכרי מותר. וכיון דמותר לגוזלו פשיטא דאין עליו חיוב השבה דהא מותר אפילו לגזול הך חפץ. ולזה היה נראה דבנ"ד לא מקרי אבידת אחיך ואצטריך קרא לנ"ד דפשיטא דאסור לגזול הך חפץ כיון שהוא באחריות ישראל. וצ"ע לדינא.
שו"ת האלף לך שלמה חלק חושן משפט סימן יח
מה שחקר הרב אב"ד מעזריטש בעכו"ם שהפקיד חפץ אצל ישראל באחריות ואבדו ומצאו ישראל אחר אם חייב בזה השבת אבדה כיון דהישראל חייב לשלם להעכו"ם או אינו חייב כיון דהחפץ של עכו"ם ורו"מ תלאו בדין גורם לממון לאו כמ"ד ואסור להחזיר ז"א דהוי כאוכלא לדנא דאיסור השבת אבדה לעכו"ם הוי רק בכונה תליא מלתא דאם משיב לעכו"ם משוה העכו"ם כישראל והרי אם מכוין לקידוש השם מותר להחזיר לעכו"ם וא"כ מכ"ש אם מכוין לטובת ישראל שלא יצטרך לשלם מכ"ש שמותר להחזיר ולא מבעיא שמותר להחזיר רק מחויב להחזירו כיון דלולי השבתו יבא הישראל לידי הפסד מחויב להצילו שלא יבא לידי הפסד כמ"ש בחו"מ סי' רנ"ט סעיף ט' באם ראה מים באים לשטוף שדהו חייב להצילו וא"כ מוכח דכל ההפסד שיבא לאדם וחברו רואה מחויב להצילו ואף דעדיין אין לו הפסד כל שיבא לידי הפסד מחויב להצילו כן ה"נ כיון שאם לא יחזור לו האבדה יבא לידי הפסד ויתחייב לשלם מחויב להחזירו וז"ב ונכון:
דרכי חושן, ביאורי חושן סימן רסו, חלק ב
שאלה: אבידת ישראל אבידת ישראל שביטחו אותה בחברת ביטוח של גויים האם יש בה חיוב השבה תשובה: לכ' מילתא דפשיטא היא שחייב כיון דגוף החפץ של ישראל, ואין בתמורה כספית כדי לפטור מחיוב ההשבה של גוף החפץ. והנה מצאתי כן בשו"ת חלקת יעקב חלק שני סימן נ' והוסיף דלפ"ז יש לחלק שכ"ז רק בנאבד חפץ אבל בנאבד כסף לא שייכת סברה זו. אלא דגם בזה עכ"פ לא פקעה בעלות הישראל וממילא אין לו רשות לקחת את הכסף. ומש"כ שם ששמע מפקפקים שכיון שכל מה שאין האבידה שלו הוא רק משום השב תשיבם וזה רק משום ההפסד וא"כ הכא שאין הפסד ממילא נהיה הפקר י"ל דהרי מוכח בהיפוך משיטת הרמב"ם בדין אבידה מדעת, שהרי סבירא ליה שאין השב תשיכם ואפ"ה אינו הפקר וכמ"ש שם.
כיון שהדואר אינו חברה פרטית אסור להשתמש בבול שלא נפסל בשגגה
שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן רפח
בדבר שאלתו במי שבא לו מכתב והבול עדיין לא נפסל אי רשאי ליקח אותו הבול ולהשתמש בו שנית כי שמע שהחפץ חיים ז"ל פעם שלח מכתב ע"י שליח ופרע בול כדי שלא לגרום הפסד להממשלה. והנה מהא דהחפץ חיים ז"ל אין ראי' לענינינו כלל כי הרי הח"ח ששלח עם שליח א"כ אין שום סברא שיצטרך לשלם בול להממשלה כי המלכות לא צוה שכל מי ששולח מכתב לחבירו ישלם להם בול אלא כל מי ששולח מכתב ע"י הדואר ישלם בול וכיון שלא שלח ע"י הדואר אין עליו שום ענין של תשלום אלא שהח"ח ז"ל ברוב קדושתו רצה הצדיק לקדש השם ולא עשה כן אלא למען קה"ש שבו כמובן. ומיהו בנידון דידן צריך לדעת חוקי הממשלה בזה וכנראה שמחוקי המלכות שכל מכתב שעובר על ידם צריך לשלם להם שכר טרחתם והוא בול וא"כ אם שלח מכתב והניח בול עליו הרי הבול הזה הוא שכר המכתב וקבל שכר פעולה בעד בול הזה והא דלא פסלוהו הוא משום דהפקיד שהי"ל לפסול הבול עוות בתפקיד שלו או שפשוט טעה וא"כ יש לדון מדין הפקיד שטעה ומה הדין בזה. ונראה דאילו הי' הדואר שייך לחברה פרטית א"כ אילו היו הבעלי בתים ישראלים הי' מחויב לפסול הבול משום השבת אבידה ואם היתה החברה של עכו"ם אז הי' פטור מלהשיב כדין אבידת עכו"ם שמותרת ואדרבה אסור להשיב כמבואר בש"ס וברמב"ם פי"א מגזילה ה"ג ובטוש"ע ח"מ סי' רנ"ט ורס"ו מפני שהוא מחזיק יד רשעי העולם ומפני קידוש השם אם החזיר הרי הוא משובח ומפני חלול השם חייב להחזיר ע"ש וכל זה אילו הי' הדואר שייך ליחידים. אמנם בזה"ז דהדואר שייך להממשלה בכל מקום שהוא א"כ שוב נגענו בדין דדינא דמלכותא דינא וא"כ יהי' נפ"מ ממלכות למלכות דבמלכות וממשלה שהמושלים הם מלכי חסד ודיניהם שוים לכל אדם ישראל ועכו"ם א"כ דינא דמלכותא דינא וצריך להפסיד הבול אבל במדינות הרשעות אשר דיניהם שונות לכל עם א"כ אין להו דין דינא דמלכותא ויכול להונותם ואי שאלתו על מדינה כזו ודאי יכול להשתמש בו פעם שנית אבל בממשלת וואשינגטאן וכיוצא בהם שדיניהם שוים לכל עם לכאורה דינא דמלכותא דינא הוא.
אסור להחזיר אבידת עכו"ם אפילו בזמן הזה, ואין דינא דמלכותא מחייב בכך
שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רע
אסור להחזיר אבידה לעכו"ם אפילו בזה"ז, מוצאי החג התשל"ו בנ"י יצו"א, מע"כ ידי"נ הרהגה"צ צמ"ס וו"ח נו"נ אי"א בע"פ שמו מפארים ירא"מ נאה דורש ונאה מקיים מרביץ תורה ויראה ה"ה כג"ת מוה"ר בנימין זילבער שליט"א, בעמ"ח ספרים רבים לתועלת בנ"י. אחדשכ"ג בידידות נאמנה….מש"כ דאסור להחזיר אבידה לעכו"ם (משנה הלכות ח"ו סימן רפ"ח) כתב כ"ג וז"ל, ובעצם דין השבת אבידה לנכרי אני העני אין עני אלא בתורה בכלל ובעניני ח"מ בפרט אין מובנים לי דבריו כלל שהרי בזמנינו שיש דינא דמלכותא להחזיר אבידה מחוייב להחזיר משום דינא דמלכותא אין הבדל בין חברה ממשלתית ובין חברה פרטית של עכו"ם או ישראל כמבואר להדיא בח"מ סי' רנ"ט ס"ז. זאת אומרת דאפי' אם נאמר דבול שלא נפסל הוי כאבידה מחויב להחזירה אפילו בחברה פרטית של נכרי עכ"ל. ואומר אני ח"ו לומר דבזה"ז מחזירין אבידה לעכו"ם ואפילו אי נימא דאיכא דינא דמלכותא להחזיר, והוא איסור גמור כמבואר בגמרא פרק הנשרפין…ופירש"י הטעם שמראה בזה שאין מצות השבת אבידה חשובה עליו…ולפי' הרמב"ם נראה שפירש כתרגום שמרבה בישראל עוונות שגגות על עונות זדונות וה"ה ישראל זה שמחזיר אבידה לעכו"ם מחשב ליה לעבירת שגגה שאין כונתו לעשות עבירה והוא עשה עבירה במה שמחזיק בחזירתו ידי עוברי עבירה...עוד אני תמה דלפי שיטת כ"ג בזה"ז דחייבין להחזיר גם אבידת עכו"ם מכח דד"מ א"כ כ"ש דמחויב להכריז על אבידת ישראל אפילו רובא עכו"ם וא"כ נתהפך כחומר חותם דבזה"ז ליתא לדינא דש"ע שם עד סעיף ז' כלל כלומר דאבידת ישראל במקום שרוב עכו"ם נמי חייב להכריז דממ"נ אם הוא של עכו"ם חייב להחזיר ואם הוא של ישראל כ"ש דחייב ועכ"פ שוים הם וא"כ נתהפכו כל דיני ש"ע והמוצא אבידה בעיר שרובה עכו"ם חייב להכריז וזה ודאי אינו אפילו לפי שיטת כ"ג. אלא פשוט דגם בזה"ז אסור להשיב אבידה לעכו"ם ואין דינא דמלכותא משנה בדינינו כלום וכמ"ש הש"ך והרשב"א וכל הפוסקים דאין דינא דמלכותא נאמרה היכי שהוא מנגד תורתינו הקדושה.
עוון להתעשר מכסף שבא בטעות עכו"ם
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה ד
טעות הגוי כאבידתו ומותרת והוא שטעה מעצמו אבל להטעותו אסור.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות גניבה סימן שמח סעיף ב
כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו, וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של גוים, ואחד הגונב מגדול או מקטן. הגה: טעות עובד כוכבים, כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו, דליכא חילול השם (טור ס"ג). ויש אומרים דאסור להטעותו, אלא אם טעה מעצמו, שרי. (מרדכי פרק הגוזל בתרא).
באר הגולה חושן משפט סימן שמח אות ה
ויש אומרים דאסור להטעותו - וכ"כ הרמב"ם בפי"א מה' גזילה ד"ד שהי' כאבידתו ומותר' וביאר שם כיצד כגון שעשה העכו"ם חשבון וטעה צריך שיאמר לו ישראל ראה שעל חשבונך אני סומך וכו' ע"כ וכתב ה"ה פסק כרב כהנא שם דעביד הכין וע"ל ר"ס רס"ו שאם החזיר האבידה לעכו"ם לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה ה"ז משובח וכו' ע"כ וכן הדין בהחזר' הטעות שטעה העכו"ם מעצמו ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו העכו"ם ולא הצליחו וירדו נכסיה' לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה וכמ"ש בספר חסידים סימן תתרע"ד רבים אשר קדשו ה' והחזירו טעיו' העכו"ם בדבר חשוב גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליה':
Summary:
While גזל הגוי is a well established prohibition, the גמרא rules that אבידת עכו״ם is permitted to be kept and in fact, is prohibited to return. The מאירי makes a potential distinction between different categories of עכו״ם. Though it’s prohibited to return אבידת עכו״ם, where there would be a חילול השם, it is praiseworthy to return the אבידה. Moreover, the רמב״ם extends this to include a case of קידוש השם.
One who finds the lost property of a ישראל is obligated to return it, even if it is insured with an עכו״ם, since the עכו״ם does not acquire ownership of it. If an עכו״ם lends an object to a ישראל, which is then lost, the object should be returned to the ישראל.
No comments:
Post a Comment