Adam Smith, The Wealth of Nations
In general, if any branch of trade, or any division of labour, be advantageous to the public, the freer and more general the competition, it will always be the more so.
סוגיית הגמ׳ - מח׳ רב הונא ורב הונא בריה דרב יהושע
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב (פרק ב - לא יחפור)
אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה, דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי. לימא מסייע ליה: מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג; וכמה? עד פרסה! שאני דגים, דיהבי סייארא...מיתיבי: עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו, ומרחץ בצד מרחצו של חבירו, ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו: אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי! תנאי היא; דתניא: כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי, ולא מלמד תינוקות, ולא אחד מבני בעלי אומניות, ולשכנו אינו כופיהו; רשב"ג אומר: אף לשכנו כופיהו. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב, ואי שייך בכרגא דהכא - לא מצי מעכב, בר מבואה אבר מבואה דנפשיה - לא מצי מעכב. בעי רב הונא בריה דרב יהושע: בר מבואה אבר מבואה אחרינא, מאי? תיקו.
רש"י מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב
מרחיקין מצודת הדג מן הדג - צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו מרחיקין שאר ציידין מצודתם משם אלמא אע"ג דלא זכה ביה ולא מטא לידיה מרחיקין משם דא"ל קא פסקת לחיותי.
פסקינן כרב הונא בריה דרב יהושע
רי"ף מסכת בבא בתרא דף יא עמוד א
בעי רב הונא בריה דרב יהושע בר מבואה אבר מבואה אחריני מאי תיקו הלכך לא מצי מעכב
רא"ש מסכת בבא בתרא פרק ב
בעי רב הונא…אלא הדר עמו במבוי תיקו וכיון דלא איפשיטא לא מצי מעכב עליה.
רמב"ם הלכות שכנים פרק ו הלכה ח
היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו, או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחיים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו או טחון אחרת, אינו יכול למנעו ולומר לו אתה פוסק חיי, ואפילו היה מבני מבוי אחר אינן יכולין למנעו שהרי יש ביניהם אותה אומנות, אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה, או מרחץ מצד מרחץ של זה יש להן למנעו, ואם היה נותן עמהם מנת המלך אינו יכול למנעו.
נמוקי יוסף מסכת בבא בתרא דף יא עמוד א
לא חייט וכו'. אם יש במבוי אחד מבעלי אומנות אלו כדי שלא ימעט ריוח הדרים במבוי ומיירי באחד מבני מתא אחריתי ומשום הכי בני מבוי מעכבים עליו והא דלא אמר בני מתא מעכבים עליו משום דמיירי שפורע במס העיר וכדאמרינן אם יהיב כרגא לא מצי מעכב ומיהו לבתר דקבע ליה דוכתא במתא אפי' בר מבואה לא מצי מעכב דהוה ליה בר מבואה אבר מבואה אחרינא דסלקא בתיקו וכיון דלא איפשיטא נקטינן מיניה חומרא לתובע וקולא לנתבע ולא מצו מעכבי עליה.
בית יוסף חושן משפט סימן קנו
אמר רב הונא…מאי תיקו. ופסקו הרי"ף (יא.) והרא"ש (סי' יב) ז"ל דכיון דעלתה בתיקו לא מצי מעכב…ופסקו הרי"ף והרא"ש והר"ן כרב הונא בריה דרב יהושע וכן פסק הרמב"ם וכן פסק הרמב"ן (ד"ה בעי) בשם הגאונים. וכתב הרא"ש טעמא דלא קיימא לן כרב הונא דקם ליה כיחידאה והוא לא ידע מחלוקתם דניפסוק כרשב"ג ועוד דרב הונא בריה דרב יהושע סבר כרבנן. וכן פסקו התוספות (ד"ה פשיטא) ופירשו הטעם משום דרב הונא בריה דרב יהושע בתרא הוא:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי שכנים סימן קנו סעיף ה
כופין בני…היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו, או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו, אינו יכול למונעו ולומר לו: אתה פוסק חיי; ואפילו היה מבני מבוי אחר, אינם יכולים למונעו, שהרי יש ביניהם אותה אומנות. הגה: ורבים האומרים דבני החצר או המבוי שאינו מפולש אפילו בכי האי גוונא יכולים למחות, אלא דבעל האומן אינו יכול למחות לומר: אתה פוסק חיי. (בית יוסף בשם הרבה פוסקים). אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה, או מרחץ בצד מרחצו של זה, יש להם למונעו. ואם היה נותן עמהם מנת המלך, אינם יכולים למנעו.
שיטת האביאסף בענין מבוי הסתום מג׳ צדדים - יכול לעכב
מרדכי מסכת בבא בתרא פרק לא יחפור סימן רמז תקטז
ומבוי הסתום מג' צדדין רק בצד אחד יכנסו לו ודר ראובן אצל סופו הסתום ובא שמעון לדור כנגד הצד הפתוח שאין העובד כוכבים יכול לילך אם לא ילך תחלה לפני פתח שמעון נראה דיכול לעכב עליו כדרב הונא עיין פח"ה גבי נכסי העובדי כוכבים כו' וגם בפרק האומר גבי רב גידל הוי מהפך כו' ופ"ק דבבא מציעא גבי המגביה מציאה לחבירו. אביאסף:
הגהות מיימוניות הלכות שכנים פרק ו הלכה ח אות ו
כרב הונא בריה דרב יהושע דהוא בתרא לגבי רב הונא…ובאביאסף נראה דעתו כרב הונא:
בית יוסף חושן משפט סימן קנו
כתוב במרדכי (סי' תקטז) ומבוי הסתום…אביאסף. וכן כתב בהגהות מיימון פרק ו' מהלכות שכנים. ונראה דאביאסף סבר דלא כרב הונא בריה דרב יהושע ואם כן לדידן דקיימא לן כרב הונא בריה דרב יהושע לא מצי מעכב עליו:
דרכי משה הקצר חושן משפט סימן קנו אות ד
לע"ד גם רב הונא בריה דרב יהושע מודה בהאי דינא דחנות דהיה שמעון יושב בפתח ולא היה שום אדם יכול לעבור לראובן אם לא הלך תחלה לפני פתח שמעון וכן כתב המרדכי בהדיא שם ומשמע דדוקא מכח זה פסק כן דזה מיקרי ירד לחיותו.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי שכנים סימן קנו סעיף ה
הגה: ורבים האומרים דאפילו הכי אין לו רשות ליכנס למבוי שיש שם בני אומנתו, דבעל האומנות יכול לעכב עליו שלא ליכנס למבוי שלו, הואיל והוא מעיר אחרת. אבל במבוי אחר אינו יכול למחות בו, הואיל ונותן מס.
שו"ת הרמ"א סימן י
היסוד הפשוט הראשון הוא בפרק לא יחפור אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקים ריחיא ואתא בר מבואה חבריה וקא מוקים גביה דינא הוא דמעכב עליה. ומשמע מדקאמר ואוקי גביה שעשה דבר זה בידיעתו ואפ"ה יכול לעכב עליו. אם כן הרי לפנינו שמדינינו אין לו ליענטילומר שני לדפוס זה כלל והגאון הנ"ל היה יכול לעכב עליו כפי שהוכחנו לעיל, וכן מצוה על הדיינין של ישראל…ואע"ג שהרב אלפסי והרא"ש פסקו דלא כרב הונא דקם ליה כיחידאי, מכל מקום אומר אני שיש להתיישב בדבר. שהרי במרדכי פרק לא יחפור מייתי בשם אביאסף…א"כ משמע שהלכתא כוותיה דרב הונא מדמייתי ראייה מיניה. אלא ע"כ צריכין אנו לחלק דבדבר דברי היזקא כגון הכא גבי מבוי שבודאי יזיק לו, כ"ע מודו דהלכתא כרב הונא ואם כן בנדון דידן נמי בריא היזקא הוא, כי היענטילומר השני נתן להכריז שכל ספר יוזיל זהוב טפי מהגאון…קנצי למילין שהגאון הנ"ל זכה בדינו לנקוט לו שוקא ברישא למכור ספריו ראשונה, ושלא יקנה שום אדם ספר מיימוני הנדפסים מחדש מקרוב באו.
אם ההיזק ברור עד כדי ביטול מחיית הראשון – כו"ע מודו דמעכב, גם אם השני במבויו
שו"ת משאת בנימין סימן כז
ראובן החזיק באורנדא בעיר אחת. ומתחלה קנה ראובן האורנדא משר העיר עצמו ואח"כ השכין השר את העיר לשר שני בתורת משכון….ועמד הדבר כך כמו ז' ימים אח"כ קמו שמעון ולוי וקנו מן הנכרי חלקו והנה עכשיו ראובן טען ששמעון ולוי השותפין השיגו גבולו…הדין הרביעי היורד לתוך אומנות חבירו דמצי מעכב עליו דאמרי' בפרק לא יחפור אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי רחיא ואתא בר מבואה חבירו וקמוקי גביה דינא הוא דמעכב עלויה דא"ל קא פסקת ליה לחיותי. תו אמרינן התם אמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי לעכב בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב בעי רב הונא בר מבואה אבר מבואה אחריתי מאי תיק"ו. וקי"ל כרב הונא בריה דר' יהושע דבתראה הוא עוד פסקו הרי"ף והרא"ש דבר מבואה אבר מבואה אחריתי נמי לא מצי מעכב מאחר שנשאר בתיק"ו. ונראה לי דע"כ לא פליג רב הונא בריה דרב יהושע ארב הונא אלא כה"ג דרחיא דאינו מבטל לראשון לגמרי…אבל היכא דבא השני לדחות את הראשון לגמרי ולבטל אותו ממחיתו בענין החנות והאורנדות שאין רשות רק לאחד בכל העיר ובא השני והשיג גבול הראשון ודוחה אותו לגמרי כ"ע מודו דמצי מעכב אפי' אבר מבואה דידיה דהא ודאי פסק לחיותא לגמרי:
פתחי תשובה חושן משפט סימן קנו
בספר משאת בנימין סי' כ"ז כתב דהיכא דבא השני לדחות הראשון לגמרי ולבטל אותו ממחייתו…כו"ע מודו דמצי מעכב אפילו אבר מבואה דידיה…והמעיין בתשובת משאת בנימין שם יראה דלא מכח דברי אביאסף הנ"ל כתב כן, רק מסברא דנפשיה כתב לחלק בכך. וכפי הנראה נידון דמשאת בנימין ברי היזיקא טפי טובא מנידון דאביאסף, דהתם אף שיושב זה נגד זה הפתח, מ"מ אפשר שילכו הקונים גם להלאה ויקנו מהאחר, אבל בנידון דהמשאת בנימין מדחהו לגמרי, וקרוב לומר דבנידון זה גם הב"י מודה שיכול לעכב.
חתם סופר: כשפוסק חיותיה לגמרי - כופין
פתחי תשובה חושן משפט סימן קנו ס״ק ג
ועיין בתשובת חתם סופר חלק חו"מ סי' קי"ח על דבר ב' דיינים שהיה להם פרנסה מאדון אומן אחד עושה ומבשל צוקר ליום טוב של פסח, שהם היו נותנים לו ההכשר, ועתה בא רב אחד והשתדל בצירוף אחד מן הדיינים הנ"ל אצל האדון האומן לדחות את האחר, ונשאל מה דינם של אלו. והאריך שם בדין יורד לאומנות חבירו ובדין עני המהפך בחררה, ובסוף התשובה הזכיר דברי אביאסף הנ"ל…וכתב דכן משמע מפירש"י [ב"ב כ"א ע"ב] גבי שאני דגים דיהבי סיירא, מסיים, אבל הכא מי שבא אצלך יקנה כו', משמע היכא שאינם באים כלל ופוסק חיותיה לגמרי כופין, דרב הונא מחשב גם זה לפיסוק חיותיה ולית הלכתא כוותיה, דלא הוי פיסוק חיותיה אלא חולשת חיותיה, דהרי אפשר שיבואו גם אליו לטחון. אבל היכא דבאמת פוסק חיותיה לגמרי מדבר זה מטחינת רחיים, ופשוט אפילו יש לזה עוד אומנות אחרת או אפילו הוא עשיר גדול, אנו דנין על חיותו הלז דרחיים הוא נפסק לגמרי מכל וכל…ונידון שלפנינו לפי הנראה פסקיה להאי חיותיה לגמרי, שאי אפשר לומר השכר עצמך במקום אחר, כי לא נמצא כזה במקומו, והוא אחד ואין שני, ונפסק חיותיה מהאי מילתא לגמרי.
שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק א סימן לח
בדבר אנשים שהלכו מביהכ"נ של רבי אחד שהתפללו אצלו ויסדו בגבולו ביהכ"נ אחר על עצם הליכה משם וקפוח פרנסתו ח' דעשי"ת תשי"ח. בדבר הרבי שתבע מאלו שהתפללו אצלו מיום שקנה ביהכ"נ שלו קרוב לשלש שנים ואח"כ יסדו בגבולו ביהכ"נ אחר אשר ע"י זה השיגו גבולו וקפחו פרנסתו וגם הוזל שיוי ביהכ"נ שלו ע"י זה אשר אי אפשר למכרו בלא הפסד גדול מאד…והם השיבו כי לא היה אפשר להם להתפלל בביהכ"נ של רב זה, מצד שינוים בנוסח ובניגון התפלה אשר הוא בלבול גדול להמתפללים שלא הורגלו בזה, וגם מצד שדרכו של הרב לקלל ולהפחיד ולבזות כמו שאירע איזה פעמים שזה קשה לסבול, וגם שאיזה מהתפללים שם זלזלו את רבם הצדיק שא"א להם לסבול זה ולכן היה להם הרשות להפרד ולקבוע ביהכ"נ אחר….הנכון לע"ד שלא היה רשות לא להם ולא לשום אדם ליסד ביהכ"נ אחר במקום הסמוך שע"י זה ודאי שהרבה מאלו שהיו הולכים אצלו כשלא היו מייסדים ביהכ"נ האחר ילכו לביהכ"נ האחר שיסדו דיש בזה איסור מהפך בחררה ויורד לאומנות חברו כמבואר בחת"ס חלק חו"מ סימן ס"א דבדבר שאין מקום לשניהם איכא איסור יורד לאומנות חברו… וכ"ש הכא שמייסדי ביהכ"נ האחר אינו להרוחה שיותר אסור…הטעמים דהפחדות והזלזולים יכולים כשמקפידין להחשיב זה לטעמים חשובים להתיר איסור זה דדרכי שלום. אבל אינם טעמים להתיר איסור החמור דיורד לאומנתו…והנה עתה שנבטל כבר ביהכ"נ שיסדו במקום הקרוב והולכין להתפלל בישיבה דברוקלין דהוא מקום רחוק בקביעות מנין והוא גם מקום שמתפללין שם מתחלה, אם הוא רחוק כל כך שלא נחשב בגבולו שבשביל קביעותם לא ימשכו שעוד אנשים שהיו הולכין להתפלל בביהכ"נ של הרבי ילכו לשם ליכא איסור השגת גבול, ואם המנין דמתחלה היה שם ג"כ מאנשים חרדים הרי היה ביהכ"נ כזה מתחלה ואין לאסור אף אם גם מכאן ילכו לשם אם לא ישפיעו עליהם.
ספק אם לקיחת נוסעים מתחנה קבועה הוי כהשגת גבול, דשמא אין כאן 'יהיב סיאריה'
פתחי חושן חלק ה (גניבה ואונאה) - הערות פרק ט - השגת גבול במו"מ ועני המהפך בחררה
ויש לעיין אם מותר לאסוף נוסעים הממתינים בתחנת אוטובוס, שלכאורה כיון שנקבעה תחנה לאיסוף הנוסעים, והנוסעים הגיעו לשם כך, הוי כעין יהיב סיאריה, ובפרט במקום שעפ"י חוק אסור למונית לאסוף נוסעים מהתחנה, שיש בזה יותר סמיכות דעת, ולאידך גיסא אפשר שלא אמרו דין יהיב סיאריה אלא בכעין מצודת הדג שעשה מעשה כלפי אותו דג, וכן כשנכנס לחנותו יהיב דעתיה על לקוח זה, וה"ז כאילו כבר נמצא במצודה, משא"כ בתחנת אוטובוס שנקבע יותר לתועלת הנוסעים שידעו היכן הוא עוצר, וגם כדי שלא יצטרכו לעצור בכל מקום שהוא לכל נוסע, ויותר נראה להתיר וצ"ע.
אין בעלי החנויות הישנות רשאים לעכב על פתיחת חנויות חדשות אף אם עוברין תחילה לפניהם
פתחי תשובה חושן משפט סימן קנו
ועיין בתשובת בית שמואל…בעיר אחת שהיו בה חנויות ישנים, ועשו כמה מאנשי העיר חנויות חדשים אשר מי שצריך לילך מהבתים אל החנויות ישנים צריך לעבור לפני חנויות החדשים, ותבעו בעלי חנויות ישנים את בעלי חנויות החדשים שהמה מפסידין להם פרנסתם, כי בשעה שעוברין לפני חנויות חדשים יקנו שמה. והזכיר שם, דרב אחד הורה שהחנויות ישנים יכולין לעכב, ותלה עצמו בתשובת רמ"א הנ"ל, ורב אחד חלק עליו. והוא ז"ל האריך שהדין עם בעלי חנויות החדשים ואין בעלי חנויות ישנים יכולים לעכב עליהם…גם בתשובת בית אפרים חלק חו"מ סי' כ"ו וכ"ז קונטרס ארוך על נידון זה, והסכים ג"כ שהדין עם בעלי חנויות החדשים. וכתב דכך עמא דבר, ומעולם לא שמענו למחות במי שבונה לו בית באיזה מקום בעיר שהוא יותר מוכשר לפרנסת אכסניא, אע"פ שהוא בונה אצל שערי העיר או בגובהה של עיר שהכל עוברים דרך עליה, ואין מוחה בידם לומר דמפסיק לחיותא, אם לא כשאחד בא לגור במקומות שנוהגין חזקת ישוב:
במוזיל כדרך סוחרים – אין מעכבים; במוזיל להפסד חבירו – ראוי לגערה
ערוך השולחן חושן משפט סימן קנו סעיף יא
י"א הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת למכור סחורה היינו דווקא בדליכא פסידא להקונים שמוכרין כשארי בני העיר וסחורתם נמצאו בחנויות העיר ולא טובה סחורתם מסחורות החנויות שבעיר אבל אם נותנים יותר בזול או שהסחורה יותר טובה אין מוכרי העיר יכולין למחות ודווקא כשביכולת למכור בזול וחנוני העיר מייקרין השער אבל אם החנונים מוכרים במקח הצריך להיות אלא שאלו הבאים רצונם להוזיל אין מניחים אותם וגוערין בם שמקלקלין דרכי המסחור [נ"ל].
מצוה על הוועד למנוע כל מי שאינו פועל ברשותם בענייני כשרות
שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן לט
ועד רבנים שהוחזקו בעניני כשרות והשגחה ואחר רוצה להתערב בענינים אלה…הנה בדבר עניני כשרות אשר בפיטסבורג ודאי פשוט וברור אשר צריך להיות תחת כתר"ה וכל חברי ועד הרבנים כאשר היה עד כה, דכן הרי היה צריך להיות דכל מילי דעניני איסור והיתר וכל הדבר הנוגע לתורתנו הקדושה ומצותיה עלייכו רמי…ואין רשות לכל אדם להתערב בעניני כשרות והשגחה שלא ברשות כתר"ה וחברי ועד הרבנים אף שהוא סמוך ומומחה. משה פיינשטיין.
Summary:
The Talmudic debate between Rav Huna and Rav Huna the son of Rav Yehoshua is decided according to the latter, allowing competition within shared spaces. The Shulchan Aruch rules that a neighbor cannot stop another from opening a competing bathhouse or shop in the same alley, unless it is a closed alley or courtyard where residents can protest but not the original craftsman. Outsiders, however, can be blocked unless they pay local taxes. The Aviasaf adds that in a cul-de-sac one may prevent new competition. If damage is clear enough to ruin the first business entirely, all agree one may block it, as the Chatam Sofer rules. There is uncertainty whether taxi drivers poaching passengers from a fixed station counts as encroachment. Existing shopkeepers cannot stop new stores from opening even if customers pass by them first. Undercutting prices in normal commerce is allowed, but doing so purely to harm another is improper. A community kashrut board must block unauthorized operators from working without approval.
No comments:
Post a Comment