לא יצא ידי חובתו בסעודת פורים שעשאה בלילה בליל י״ד
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד ב (פרק א - מגילה נקראת)
אמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, מאי טעמא - ימי משתה ושמחה כתיב. רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר נגה ולא אתו רבנן. אמר ליה: מאי טעמא לא אתו רבנן? - דלמא טרידי בסעודת פורים - אמר ליה: ולא הוה אפשר למיכלה באורתא? - אמר ליה: לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו.
חדושי הריטב"א מסכת מגילה דף ז עמוד ב
סעודת פורים שאכלה בלילה. הא כתיבנא לעיל (ה' א') שלא נצרכה אלא ללילה של פורים שבו קורין את המגילה, ואילו לילה של מוצאי פורים מולא יעבור נפקא, והא דאמר רב אשי ומי לא שרי להו למכלי באורתא, היינו בלילה של פורים כדכתיבנא.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יד
מצות יום ארבעה עשר לבני כפרים…השמחה והמשתה אין עושין אותה אלא ביום ארבעה עשר, ואם הקדימו לא יצאו, וסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו.
מגיד משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק ב
וסעודת פורים וכו'. מימרא שם (דף ז':) כלשונה. ופי' בלילה ליל שבו קורין את המגילה אבל בליל אחר יום הקריאה פשיטא שלא יצא שכבר עבר פורים:
בית יוסף אורח חיים סימן תרצה
ואם אכלה בלילה לא יצא. מימרא דרבא שם ומפרש טעמא משום דימי משתה ושמחה כתיב (אסתר ט כב)...וכתב ה"ר אשר יש שנהגו שלא לאכול בשר בלילה ההוא כדי שלא יטעו ויחשבו שהיא סעודת פורים.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף א
סעודת פורים שעשאה בלילה, לא יצא ידי חובתו. הגה: ומ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה (תשובת מהרי"ב).
אם התחיל מבעוד יום (ביום י״ד) רשאי להמשיכה בלילה, וכן המנהג לעשותה אחר חצות
אורחות חיים חלק א הלכות מגלה ופורים אות לה
כתב ר' אשר יש שנהגו שלא לאכול בשר בלילה ההוא כדי שלא יטעו ויחשבו שהיא סעודת פורים ואחר אכילתן מברכין ב״ה ומזכירין על הנסים כמו שכתבנו. ולמחר אוכלים סעודת פורים יש נהגו לאכול הסעודה בשחר ויש נהגו לאכלה בערב וסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו. י"מ בלילה כעין לילה בשאין אבוקה כנגדו דרך שמחה וי"ט. וכתב הר"י מקורביל שאם התחיל לאכול ביום שאין צריך להפסיק כדי שיאמר על הניסים ביום אלא גומר ואוכל ויאמר על הניסים אע"פ שחשכה:
תרומת הדשן סימן קי
שאלה: בהרבה מקומות נהגו בעלי בתים וגם ת"ח לעשות עיקר סעודת פורים בערב. והולכין לבהכ"נ ומתפללין מנחה ולא ערבית, וחוזרין לבתיהן ומתחילין בסעודה ביום ונמשכין בה עד הלילה, ורוב הסעודה היא בלילה. יש טעם למנהג או לאו? תשובה: יראה דיש למצוא טעם וסמך קצת למנהג זה....ונראה טעם לדבר משום דבארבעה עשר שחרית צריך שיהוי בקריאת מגילה, ואח"כ הוא טרוד ושולח מנות ומתנות לאביונים, ואין פנאי לאכול בסעודה בשמחה ובתענוג. ולכך קבעוה קדמונינו מקצתה בערב ולהתחיל מבעוד יום, ג"כ קודם תפילת ערבית, כדי לקיים מצות סעודה ביום שהוא עיקר. ונמשך ביה מאז בפנאי ובתענוג עד הלילה ובלילה עצמה. וחשיב הכל סעודה אחת.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף ב
חייב אינש לבסומי בפוריא. הגה….ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה, וערבית יתפללו בלילה. ומתפללים מנחה תחלה בעוד היום גדול; ורוב הסעודה צריכה להיות ביום (מנהגים), ולא כמו שנוהגין: להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה הוא ליל ט"ו.
מגן אברהם סימן תרצה ס״ק ה
ורוב הסעודה וכו'. הא דלא נהיגי לעשותה בשחרית היינו משום שטרודים במשלוח מנות כדאשכחן ספ"ה דחולין שלא היו מרבים בסעוד' י"ט הראשון של סוכות מפני שהיו טרודים בסוכה ולולב (ת"ה).
אע"פ שפסקינן כר' יוסי שמותר לאכול עד שתחשך, מצוה להימנע מלקבוע סעודה משעה תשיעית
רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן ב
גמ' תניא לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מט' שעות ומחצה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך. וקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רמט סעיף ב
מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול, מט' שעות ולמעלה.
משנה ברורה סימן רמט ס״ק טז
מלקבוע סעודה - ואם התחיל אינו מפסיק.
כשחל פורים בערב שבת: ״יש עושין סעודתן בבקר, והכל הולך אחר המנהג״
אורחות חיים חלק א הלכות מגלה ופורים אות לז
ופורים שחל להיות בערב שבת עבדינן סעודת פורים מבעוד יום ובלילה צריכי לקדושי וצריכי נמי למטעם מידי בתר קדוש דאי לאו הכי לא נפקי ידי קדוש כדפרש"י ז"ל דאין קדוש אלא א"כ סעד ויש עושין סעודתן בבקר והכל הולך אחר המנהג:
בית יוסף אורח חיים סימן תרצה
וכתוב עוד שם (אורחות חיים) פורים שחל להיות בערב שבת עבדינן סעודת פורים מבעוד יום ובלילה צריכין לקדושי וצריכין נמי למיטעם מידי בתר קידושא ויש שעושים סעודתם בבוקר והכל לפי המנהג:
לכן כשחל פורים בערב שבת: ״יעשו הסעודה בשחרית, משום כבוד שבת״
ספר המנהגים (טירנא) פורים
ואם חל פורים ביום ששי אוכלין סעודת פורים שחרית, ולא בערב אחר מנחה, כי אין להפסיק בערב שבת בין מנחה לערבית מפני כבוד השבת, וגם שלא לקלקל סעודת ליל שבת. ומצוה לשמוח ולשתות ולהשתכר מאד בפורים.
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תרצה אות ד
ובמנהגים שלנו (ר"א טירנא פורים עמ' קס) כתוב דיש לעשותה בבוקר כשחל פורים ביום ששי אבל בשאר ימות החול מתפללין מנחה ואחר כך אוכלין סעודת פורים וכן נוהגין וכתבו מנהגים (שם עמ' קנט) דרוב הסעודה צריכה להיות ביום אבל בתרומת הדשן סימן ק"י כתב רוב העולם נוהגין לעשות עיקר סעודת פורים בערב ונמשכים עד הלילה ורוב הסעודה היא בלילה ונתן טעם לדבר ומכל מקום כתב דהוא ורבותיו נהגו לעשות עיקר הסעודה בשחרית.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף ב
חייב אינש…הגה…ולא כמו שנוהגין: להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה הוא ליל ט"ו. וכשחל פורים ביום ששי, יעשו הסעודה בשחרית, משום כבוד שבת (מנהגים); ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית, הרשות בידו (ת"ה).
יד אפרים אורח חיים סימן תרצה
בשחרית משום כבוד שבת כו'. כתב בתשובת מהרי"ל סימן נו [אות ח] דהיינו קודם שעה עשירית. ועיין לעיל סימן רמ"ט [סעיף ב] ובמג"א לקמן ס"ק ט' דמצי למיפטר נפשו בשאר מטעמים, ובמהרי"ל לא משמע כן.
משנה ברורה סימן תרצה ס״ק י
הסעודה בשחרית - היינו קודם חצות היום לכתחלה ועיין ביד אפרים מה שכתב בשם מהרי"ל.
אפשרות לקבל שבת מבעוד יום כדי שתהא סעודת שבת נחשבת גם לסעודת פורים
הליכות שלמה הלכות פורים סעיף כו ואות 81
פורים שחל להיות בערב שבת, נוהגים המדקדקים להקדים לערוך את הסעודה קודם חצות. והשיב רבנו לשואל שאין לקבל שבת מבעוד יום ולקיים אח"כ סעודת פורים (כגון שהשעה דחוקה לו וכדו׳), ולא ראינו נוהגים כן, וגם ה"ז כעין מה שאמרו בירושלמי בענין פורים שחל בשבת שאין עושים את הסעודה בשבת משום דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה יצא זה ששמחתו בידי שמים וה"נ כיון שכבר קבל עליו שבת אין זה ניכר שהוא לכבוד פורים.
הליכות והנהגות פורים (כמובא במהדורת דרשו על המשנה ברורה)
דעת הגרי״ש אלישיב שיכול לקבל שבת לאחר פלג ולקדש על היין, ויאכל סעודת שבת עם תוספת מאכלים לכב׳ סעודת פורים.
משהגיע זמן קידוש, אין לו עוד לטעום כלום, אלא יפסיק, יפרוס מפה, יקדש ואחר כך ימשיך
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קו עמוד ב (פרק י - ערבי פסחים)
אמר רב הונא אמר רב: טעם - אינו מקדש…ורבה אמר רב נחמן אמר שמואל: טעם - מקדש, וטעם - מבדיל.
בית יוסף אורח חיים סימן רעא
ואסור לטעום כלום וכו'. בפרק ערבי פסחים (קו:) איכא מאן דאמר טעם אינו מקדש, ואע"ג דאסיקנא טעם מקדש מכל מקום משמע דלכתחלה אסור לטעום מדלא אמרינן טועם ואחר כך מקדש.the
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ק עמוד א (פרק י - ערבי פסחים)
תניא: מפסיקין לשבתות, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אין מפסיקין…אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי, אלא: פורס מפה ומקדש.
בית יוסף אורח חיים סימן רעא
אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כרבי יהודה דאמר מפסיקין לשבתות כלומר שמפסיק סעודתו ועוקר השלחן ומקדש ואחר כך גומר סעודתו ולא כרבי יוסי דאמר גומר סעודתו ואחר כך מקדש אלא פורס מפה ומקדש:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעא סעיף ד
אסור לטעום כלום קודם שיקדש, אפי' מים. ואפי' אם התחיל מבעוד יום, צריך להפסיק, שפורס מפה ומקדש.
משנה ברורה סימן רעא ס״ק טו
שפורס מפה - לכסות הפת עד אחר הקידוש ואח"כ יסירנה כי היכי דתתראה דאתא הסעודה השתא ליקרא דשבתא ואף אם לא ישב עדיין לאכול ג"כ דינא הכי דצריך פריסת מפה בעת הקידוש.
כשפורסין מפה ומקדשין אם צריך לברך על היין או על הפת - ג׳ מהלכים
רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן ב
כיון שקדש היום נאסרה עליו אכילה הלכך כמי שנגמרה אכילה הראשונה דמי וכשאכל אחר הקידוש הוי התחלת אכילה אחרת וצריך לחזור ולברך ומיהו קשה לרב אלפס…אילו היה קידוש הפסק להצריך המוציא משום דנאסרה עליו האכילה הוא הדין דנאסרה עליו השתיה וצריך לברך בורא פרי הגפן קודם קידוש. ונראה לי דלא קשה דודאי האיסור אכילה גורם לקידוש דהוי הפסק להצריך המוציא אבל בורא פרי הגפן שהוא קודם הקידוש בשביל איסור השתיה לא הוי הפסק. וכן כתב ה"ר יצחק גיאות ז"ל יש מי שסובר דקידוש לא הוי הפסק דלא עקר דעתיה מאכילה ולא דייק. וכן כתב בהלכות גדולות דצריך לברך המוציא:
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רעא
ולענין ברכת המוציא י"א שא"צ לברך אלא מקדש ואוכל בלא המוציא ורב אלפס כתב שצריך לברך המוציא ולזה הסכים א"א ז"ל שלא לברך בורא פרי הגפן אם שתה תחלה אבל המוציא יברך.
בית יוסף אורח חיים סימן רעא
ולענין הלכה נראה דכיון דבירושלמי מפורש שאינו צריך לברך [על היין] וסבר כן הרא"ש ומפרש דהרי"ף נמי סבר הכי מאחר ששניהם סוברים כן וגם הוא בספק ברכות דאינון להקל הכי נקיטינן
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעא סעיף ד
אסור לטעום כלום קודם שיקדש, אפי' מים. ואפי' אם התחיל מבעוד יום, צריך להפסיק, שפורס מפה ומקדש. ואם היו שותים יין תחלה, אינו אומר אלא קידוש בלבד בלא ברכת היין, ואח"כ מברך ברכת המוציא. ואם אין לו יין ומקדש על הפת, אינו מברך המוציא. וי"א שאף כשמקדש על היין אינו מברך המוציא.
משנה ברורה סימן רעא ס״ק יח
אינו מברך המוציא - דס"ל דקידוש לא הוי הפסק. וכיון דספק ברכות להקל יש לתפוס כהי"א [אחרונים]:
אין לכתחילה לסמוך על פורס מפה ומקדש, אלא יש להתחיל סעודת פורים מבעוד יום
שו"ת מהרי"ל סימן נו אות ח
כשחל פורים ביום ו' איך נוהגים בסעודת פורים, אם אנו אוכלים סעודה גדולה ומאריכי' על השולחן כשאר ימי חול אז אנו מקלקלי' סעודת ליל שבת ואדם חייב לאכול כשהוא תאוה ואם ממתיני' עד הלילה אז עבר זמן הסעודה. ואם תחייבנו הסעודה מבעוד יום ויגמור בלילה, זה אינו רשאי לכתחלה מפני הקידוש, דדווקא דיעבד אם משך סעודתו בערב שבת עד הלילה פורס מפה ומקדש ואם תאמר דזה מיקרי דיעבד כיון דאי אפשר בענין אחר ניח' ואם יתפלל ערבית ויעשה קידוש בעוד היום גדול ויתחיל בסעודה מבעוד יום, אין נראה לסעודת פורים ביום כ"א לכבוד שבת. ואם יתחיל בעוד היום גדול ויפסיק ויעשה קידוש ויגמור סעודתו ואז יברך ברכת המזון זה אינו נח אלא מפני הסח הדעת והפסק תפלה. תשובה סעודת פורים ביום ו' מתחילין בהיתר קודם סמוך למנחה דקיימא לן לדברי הכל שרי, ואפילו לבה"ג דפסק כרבי יהודה בע"ש להתחיל היינו סמוך למנחה, אבל קודם ט' שעות אפילו לרבי יהודה שרי כדקתני ושוין שמתחילין ומעשה בעכו וכו' ורבי יהודה היה שם ופירש במרדכי ושוין שמתחילין קודם ט' שעות אפילו לא יגמרו עד אחר ט' שעות, דאם לא כן פשיטא. וצריך ליישב מאי רבותיה דאגריפס לפרשב"ם ואין להאריך בזה.
התחיל סעודתו מבעוד יום, יפסיק, פורס מפה ומקדש וימשיך, וחשובה כסעודת פורים
בית הבחירה (מאירי) מסכת כתובות דף ז עמוד ב
אע"פ שביארנו בברכת חתנים לאלמון ואלמנה שאינה אלא יום אחד מכל מקום יראה שאם לא הזמין בסעודה עד הלילה לענין זה נדון כיומו ומברך שבע ברכות שלא יאמרו סעודת חתן יוצאה בלא שבע ברכות ואע"פ שלא אמרו אלא יומא קמא ענינו יומא קמא וכל הנכנס בתחומו ר"ל כל דאתי מחמתיה וסעודה ראשונה אע"פ שהיא בלילה מצרכי היום היא…ואף אנו ואבותינו נוהגים בפורים שחל להיות ערב שבת שמתחילין בסעודה מבעוד יום עד שיקדש היום ופורסין מפה ומקדשין וגומרין את הסעודה ומזכירין בה של פורים מטעם זה שהרי אף חמשה עשר יום נס הוא והדין נותן להזכיר בה של פורים אע"פ שעבר יום ארבסר בשעת הברכה הא בשאר סעודות שבערבי שבתות וימים טובים וראשי חדשים ומוצאיהם הכל הולך כשעת הברכה ואפילו אכל מבעוד יום ושכח ולא בירך ומשחשיכה נזכר מברך כראוי לשעת הברכה וכן כתבנוה באחרון של פסחים וכן כתבנו שם שכל שמברך בין השמשות דנין אותו כיום הקדושה ומזכיר מעין המאורע הן בכניסה הן ביציאה וכן נראה לי ברור.
נהר מצרים, אסיפת מנהגי של עוב״י מצרים (ר׳ רפאל בן שמעון), נדפס בתשנ״ח
וכשחל פורים בערב שבת, המנהג היפה והנעים הוא לעשות הסעודה בערב אחר תפלת מנחה, ובאמצע הסעודה פורס מפה ומקדש וחוזר ואוכל סעודת שבת וכן כתב מהריק"ש בהגהותיו (סי׳ תרצה) ואחר כך מברכים זמן ואומר על הנסים דבתר התחלת סעודה אזלינן כדפסק מרן בסימן תרצ"ה וכן סתם מרן לעיל סימן פק"ח בלי חולק יעוי"ש, ואחר כך מתפללים ערבית של שבת וזו היא הדרך היותר ישרה וכן הוא מנהגנו בעיה"ק ירושלם ת"ו, וכן נוהגים רבים מיראי ה׳ וחושבי שמו.
מנהגי ארץ ישראל (ר׳ יעקב גליס) הלכות פורים סעיף יח
וכשחל פורים בערב שבת…וכן הוא מנהגנו בעיה"ק ירושלם ת"ו (עיי׳ בספר נהר מצרים).
מגן אברהם סימן תרצה ס״ק ט
ומ"כ במרדכי כתו' בקלף היה אוכל סעודת פורים בע"ש יתפלל ויפרוס מפה ויקדש ובמזון יאמר על הניסים עכ"ל ובמט"מ ובמנהגי' כתבו הואיל ולא התפלל ערבית משמע דאם התפלל שוב אינו אומר על הניסים וכ"כ של"ה ומהרי"ל בתשו' סי' נ"ו לכן נ"ל דיברך ברכת המזון תחל' ואח"כ יתפלל ערבית להוציא עצמו מפלוגתא וגם שלא ישתכר ולא יברך ב"ה:
משנה ברורה סימן תרצה ס״ק טו
כשחל פורים בע"ש ומשכה סעודתו עד הלילה חייב להזכיר של עכשיו דהיינו רצה וא"כ איך יאמר על הניסים דהוי תרתי דסתרי וכיון דאין הזכרת עה"נ חמור כ"כ לכן יאמר רק של שבת. וכ"ז אפילו כשלא התפלל עדיין ובפרט אם התפלל מקודם בודאי אינו כדאי להזכיר אח"כ עה"נ בבהמ"ז וכדלקמיה:
שער הציון סימן תרצה ס״ק יט
כן מצדד החיי אדם, דלא כדמשמע מהמגן אברהם דיאמר על הנסים גם כן:
Summary:
It is well established the פורים סעודה may not be eaten on the night preceding פורים. In terms of the day of פורים, provided that the meal starts while it’s still daytime, it may continue into the evening, provided that the majority occurs during the day. This is also the prevalent custom.
In terms of ערב שבת, even though it is technically permissible, we seek to avoid starting meals close to shabbos.
Therefore, when פורים occurs on ערב שבת, one approach is to have the סעודה in the morning.
Some suggest the possibility of accepting שבת early and that would allow the same meal to serve a dual purpose - both for פורים and for שבת.
The גמרא outlines a method for one who is eating when the sun sets on ערב שבת known as פורס מפה. We assume this entails reciting קידוש without the ברכה on יין along with a new המוציא in the middle of the meal.
Some note that this is only to be done בדיעבד and therefore shouldn’t be utilized for פורים. Others propose this as a viable option for the פורים סעודה.
No comments:
Post a Comment