אשה שילדה בכלל חולה שנתרפא היא, וחייבת בברכת הגומל
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד ב (פרק ט - הרואה)
אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות - יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים, ויצא. יורדי הים מנלן…מאי מברך? - אמר רב יהודה: ברוך גומל חסדים טובים.
רש"י מסכת ברכות דף נד עמוד ב
חולה - שהורע מזלו, לפיכך השד מתגרה בו, וכן חיה - אשה שילדה, וכן אבל.
ברכת הגומל טעונה עשרה, ולכך נהגו לאמרה בסמוך לקריאת התורה
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד ב (פרק ט - הרואה)
אביי אמר: וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב: וירוממוהו בקהל עם וגו'. מר זוטרא אמר: ותרין מינייהו רבנן, שנאמר: ובמושב זקנים יהללוהו. מתקיף לה רב אשי: ואימא כולהו רבנן! - מי כתיב בקהל זקנים? בקהל עם כתיב. - ואימא: בי עשרה שאר עמא, ותרי רבנן! - קשיא. רב יהודה חלש ואתפח, על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן, אמרי ליה: בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא. אמר להו: פטרתון יתי מלאודויי. והא אמר אביי: בעי אודויי באפי עשרה! - דהוו בי עשרה. והא איהו לא קא מודה! - לא צריך, דעני בתרייהו אמן.
תוספות מסכת ברכות דף נד עמוד ב
ואימא בי עשרה ותרי רבנן - ועבדי לחומרא ואפילו ליכא תרי רבנן ונהגו העולם לברך אחר שקורא בתורה.
פקדת הלוים (ר׳ אהרן הלוי, מברצלונה, מאה ה-13) מסכת ברכות דף נד עמוד ב
ונהיגי לברוכי על קריאת התורה דאיכא מאן דיהיב טעמא משום דקריאת התורה קימא לן במקום רבנן א"נ דניחא להו לעלמא למעבד מצוה כי אתו לאודויי על ניסייהו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריט סעיף ג
צריך לברך ברכה זו בפני יו"ד, ותרי מינייהו רבנן, דכתיב: וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו (תהילים קז, לב), ואם לא שכיחי רבנן, לא יניח מלברך; ונהגו לברך אחר קריאת התורה, לפי שיש שם עשרה.
בירך בלי עשרה – טוב לחזור ולברך בלא שם ומלכות
טור אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריט
ואם בירך אפילו בפחות מי' א"צ לחזור ולברך דלישנא וצריך לאודויי באנפי י' משמע דוקא לכתחלה.
בית יוסף אורח חיים סימן ריט
ואם בירך אפילו בפחות מעשרה אין צריך לחזור ולברך וכו'. זו היא סברת רבינו דדייק מלישנא דגמרא ואין הדיוק נראה בעיני דאדרבה לישנא דצריך משמע שיש עיכוב בדבר וכן דעת ה"ר יונה כמו שאכתוב בסמוך:
פרישה אורח חיים סימן ריט אות ה
דלישנא וצריך לאודויי באנפי עשרה משמע דוקא לכתחלה. כתב בית יוסף ואין הדיוק נראה…ובאמת שקושיא זו חזקה היא מיהו אפשר ליישב ולומר דהא דמשמע לרבינו לישנא וצריך לאודויי וכו' דוקא לכתחלה היינו משום דאם איתא דהא דאמר אביי וצריך קאי על עשרה ולעיכובא הכי הוה ליה למימר וההודאה צריך להיות באנפי עשרה דכיון דאביי לא בעי למימר שצריך להודות דזה כבר נתבאר בדברי רב אלא אתא למימר באיזה אופן יהיה ההודאה א"כ הוה ליה למימר וההודאה צריך להיות באנפי עשרה כדי לסמוך הצריכות לעשרה אלא על כרחך צריך לומר דהא דאמר אביי וצריך לאודויי קאי אדלעיל והכי קאמר אביי דהא דאמרינן לעיל דצריך לאודויי במ"ש ארבעה צריכין להודות היינו באנפי עשרה והשתא שפיר דייק רבינו שמשמע דוקא לכתחלה וק"ל:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריט סעיף ג
ואם בירך בפחות מעשרה, יש אומרים שיצא, ויש אומרים שלא יצא, וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלא הזכרת שם ומלכות.
אפשר דאשה אינה מברכת הגומל משום "כל כבודה" וטעונת עשרה, אלא מברכת שהחיינו להודות ביחיד
שו"ת הלכות קטנות (ר׳ ישראל יעקב בן שמואל חגיז, 1620-1674, ממרוקו) חלק ב סימן קסא
שאלה אם אשה תברך הגומל. תשובה למ"ד דעשרה ותרי רבנן מעכב אפשר דאשה לא מיחייבא דכל כבודה ב"מ פנימה. ואפשר דתברך שהחיינו כההיא (ברכות נ"ד:) דבריך רחמנא דיהבך לן דאם על קניית כלי חדש אומרו (כמבואר באו"ח סי' רכ"ג) על חדוש וקנין גופא לכ"ש ועוד ק"ו מרואה את חבירו (בסי' רכ"ה) אלא שלהודות שבחו של מקום מברך ברבים ולהודות על חסרון מעשהו ושהקב"ה גמל עמו לא בצדקתו תקנו ברכה זו אבל אם אין שם עשרה מי פטרו מלשבח את יוצרו בברכת שהחיינו ועיין בסי' א': אמר המני"ח ועיין בב"י סי' רי"ט (ובבאה"ט ס"ק א') דאין לברך הגומל על הצלת אשתו או שאר קרוביו החביבים עליו ואם בירך גוערין בו דשמא הוי ברכה לבטלה: ועיין מ"ש הרב בכה"ג ובשיירי:
השגה על הטעם של "כל כבודה" שלא לומר ברכת הגומל
כנסת הגדולה (ר׳ חיים בן ישראל בֶּנְבֶנִשְׂתִּי, 1603-1673, מאיסטנבול) הגהות בית יוסף אורח חיים סימן ריט
אמר המאסף: תמה אני על מנהג העולם שנהגו שאין הנשים מברכות ברכת הגומל. ויראה לי דמנהג בטעות הוא, דכיון דברכת הודאה היא זו מי פטר לנשים מברכה זו. ואי משום שצריך לאודויי באנפי עשרה ותרי מינייהו רבנן, ואין כבודה של אשה לעמוד בפני האנשים, דכל כבודה בת מלך פנימה. אין טענה זו היא מספקת לפטרה מברכה שנתחייבה בה. ועוד, שהרי אפשר לאשה לעמוד בבית הכנסת של נשים ולברך ברכת הגומל וישמעו האנשים בבית הכנסת שלהם. ועוד, דלא נאמר שצריך לאודויי באנפי עשרה אלא לכתחלה, אבל בדיעבד אפילו שלא באנפי עשרה יצא, וכמו שהוא דעת רבינו בעל הטורים, אף על פי שאין כן דעת הרב יונה ורבינו בית יוסף ז"ל, ובאשה שאינה יכולה לברך בפני האנשים, לכתחלה תברך שלא בפני עשרה. ולכן נראה שראוי שתברך האשה ברכת הגומל באנפי עשרה, ולפחות בפני איש אחד או נשים, ואם בירכה בינה לבין עצמה יצאת. וכמדומה לי ששמעתי מקצת חכמי אשכנזים, שבאשכנז האשה מברכת הגומל כמו האיש, וכן נכון לעשות.
חיי אדם (ר׳ אברהם דאנציג, 1748-1820, מבפולין, פראג) חלק א כלל סה סעיף ו
ד' צריכין לברך ברכת "הגומל", יורדי הים כשעלה כבר למקום חפצו, והולכי מדברות כשיגיע לישוב, וחולה שנתרפא והולך על בוריו, וחבוש מחמת נפשות שיצא מבית אסורים. ויזהר לברך דוקא בפני עשרה מלבד המברך, ולכתחלה יהדר שיהיו שנים מהם תלמידי חכמים. ואם בירך בפחות מעשרה, יחזור ויברך בפני עשרה בלא שם. אבל על המיחושין כגון מיחוש הראש וכיוצא בו רק שאינו חולי הכולל כל הגוף, אינו מברך (ועיין שו"ת רדב"ז ח"ג סי' קע"ב). ולא נקרא חולה אלא אם כן נפל למטה לא פחות מג' ימים. וראוי שלא לאחר ג' ימים, רק יברך תיכף כשיכול. ואפילו מצא ביום ג', יברך בפני עשרה בלא ספר תורה, ואל ימתין עד יום ה'. ומכל מקום אם איחר, יכול לברך כל זמן שירצה. וגם נשים, ראויות לברך בפני עשרה:
טעם המנהג לפי המ״א
מגן אברהם סימן ריט (הקדמה לסימן)
בכ"ה תמה למה אין הנשים מברכות ברכה זו ואי משום דבעי י' הא דבדיעבד סגי בלא י' ולכן תברך בפני איש א' או בפני נשים עכ"ל ואפשר שמנהגן מפני שס"ל שברכות אלו רשות:
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן ריט
ומה שכתב נשים דסבירא ליה רשות, איני יודע מאן אומרים רשות, דאף הראב"ד לא אמר אלא שאין צריך שם ומלכות אבל וודאי צריך להודות.
אפשר דנשים פטורות, כיון שאינן יכולות לברך בפני עשרה
תורת חכם (ר׳ יוסף ידיד, 1867-1930, מסוריה) סימן יז
הא דאמרינן בברכות דף נ״ד ארבעה צריכין להודות…ועוד יש להסתפק אי נשים חייבות לברך ברכה זו או לא, ובמאי דסיימתי אפתח ונראה לי דדבר זה תלוי בהך מחלוקת שהביא מר"ן ז"ל אם בירך ברכת ההודאה בפחות מעשרה אי יצא או לא, דלהך י"א דס"ל שיצא גם נשים חייבות לברך ברכת הגומל דמאי שנא נשים מאנשים לענין ברכה זו, ואמאי לא יתחייבו וא"כ אף שאינן יכולות לברך ברכה זו בפני עשרה אנשים דדרך פריצותא ליכנס האשה לבין האנשים לבית הכנסת לברך שם ברכת הגומל ועוד ללפעמים תהיה מתמצעת בין האנשים…אבל להך מ"ד דס"ל שאם בירך בפחות מעשרה אפילו בדיעבר לא יצא, הא ודאי שנשים לא יברכו ברכה זו כלל, שאם תברך בתוך ביתה או בעזרת נשים אינה יוצאה ידי חובה בזה, כיון דלא הויא הברכה בפני עשרה ואף דלא הויא בכה"ג ברכה לבטלה, אפ"ה לא נפקא מינה מידי בהך ברכה אחר שאינה יוצאה ידי חובה בברכה זו ובפני עשרה אנשים אינה יכולה לברך…וכ"ת שיכולה לברך בפני עשרה נשים שהרי הא דילפינן דבעי לברך בפני עשרה מהך קרא לוירוממוהו בקהל עם ואפילו נשים בכלל קהל הם וכמו לא יבא ממזר בקהל ה' שגם הנשים בכלל ואין לומר דקהל עם דהכא דומיא דזקנים דכתב קרא מה התם זקנים ולא זקנות אף הכא קהל עם דכתב קרא הם אנשים ולא נשים דז"א דגם התם מנ"ל לומר דזקנים ולא זקנות אי משום דכתב לה קרא בלשון זכר כל התו' כולה בלשון זכר נאמרה ולמ״ד והדרת פני זקן ממש גם זקנה בכלל ואפשר דאפילו למ"ד זקן זה קנה חכמה גם אם תהיה אשה חכמה חייב לעמוד מפניה אלא דאפשר כיון דאמרינן כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות, וכיון דאיכא איסורא בזה במה שלומלת תורה, אינו חייב לעמוד מפניה.
שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן טו
וראיתי להגאון רבי יוסף ידיד הלוי בספר תורת חכם (דף כ"ח ע"ג) שהאריך בזה, וכתב, שאין לאשה להיכנס בין האנשים לברך הגומל, משום פריצות, והרהורי עבירה. ע"ש. ואני אומר שאין יצר הרע מצוי לשעה קלה כזאת. וכמו שאמרו בירושלמי (שהובא בתוספות סוכה מ"ז סע"ב, וקידושין ל"ו ע"ב). ומזה סמכו האחרונים להתיר לחתן לקדש אשתו נדה בטבעת. ועמש"כ בשו"ת יביע אומר חלק ה' (חלק אבן העזר סימן י'). ובפרט בזמן הזה שהנשים רגילות לצאת לשוק בין האנשים…ויש להוסיף עוד לפי מה שכתב מרן החיד"א בספר ראש דוד שזה שאמרו קול זמר של אשה ערוה, מכל מקום במקום דאיכא אימתא דשכינה, אין לחוש לכך….ובזה ניחא גם כן מה שאמרו במגילה (כ"ג ע"א) הכל עולים למנין שבעה ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה משום כבוד צבור…ולכאורה איך התירו להעלות אשה לקרות בתורה בטעמי המקרא, והרי זה כקול זמר באשה…ובע"כ לומר שהתירו לאשה לקרות בצבור כשאין שבעה בקיאים לקרות, משום שבמקום השראת שכינה לא חששו חכמים להרהור…לפיכך אין לחוש לברכת הגומל באופן כזה משום פריצות. ואפילו לפי מה שכתב בספר בני יששכר שם, שבעיקר הדין יש לו מקום לפקפק על דברי החיד"א הנ"ל, נראה דהיינו לענין קול זמר של אשה, מה שאין כן בנידון דידן לענין ברכת הגומל, בודאי שלכל הדעות מותר.
אפשר דהבעל עולה לתורה תחת אשתו שילדה, דהודאה וברכה חדא נינהו
תורת חיים (ר׳ אברהם חיים שור, נפטר ב-1632, מגליציה) סנהדרין דף צ״ד עמוד א
ומהאי טעמא נמי נראה מה שנוהגין מי שילדה לו אשתו כשעומדת אחר לידתה והולכת לבית הכנסת אז בעלה קורא בתורה וביש מקומות מחוייב הסגן לקרותו לפי שהאשה צריכה להודות על נסה מה שילדה בשלום והמנהג להודות בשעה שקורא בתורה לפרסומי מלתא וגם כשאומר ברכו את ה' המבורך וכו' ה"ל נמי כהודאה דברכה והודאה כי חדא נינהו ויש לזה המנהג סמך במזמור לתודה דכתיב הודו לו ברכו שמו ולפי שאין אשה קוראה בתורה לכך בעלה מודה תחתיה ולפי זה צריך הבעל להתכוין לכך כשאומר ברכו את ה' המבורך שנותן ברכה והודאה לה' בשביל אשתו דברכת הודאה אם בירך אחר בשביל חברו יצא וכ"ש בבעל ואשה דכחד גופא דמו וכ"ש כשהאשה אומרת אמן על ברכתו דפטורה האשה מלאודויי.
שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן טו
ובספר תורת חיים בחידושיו לסנהדרין כתב…ויש לפקפק על זה ממה שכתב מרן בבית יוסף שאין אדם אחר יכול לברך במקומו, אלא רק תלמיד על רבו, אבל למי שאינו רבו, אף על פי שהוא חביב עליו כגופו כגון אשתו שילדה וכדומה, אינו מברך הגומל על רפואתו, ואם בירך גוערים בו, שאפשר שברכה לבטלה היא. ע"כ. ומבואר שעל ידי ברכת בעלה אינה יוצאת ידי חובת ברכת הגומל.
אליבא דהלכתא
משנה ברורה סימן ריט ס״ק ג
ומי שהיה חבוש - דעת מ"א דמיירי בחבוש על עסקי נפשות דוקא והרבה חולקים עליו ועיין בבה"ל מה שביארנו בזה. כתבו האחרונים דמי שנתחייב ארבעתן אינו מברך כ"א ברכה אחת לכולן. עוד כתבו דקטן אינו מחוייב להודות [ואפילו מצד מצות חינוך] וגם נשים מנהג העולם שאין מברכין ברכה זו וכתבו האחרונים הטעם משום דסדר ברכה זו הוא בפני עשרה וכדלקמיה ולא אורח ארעא לאשה. ויש שכתבו דמ"מ נכון הוא שתברך בפני עשרה עכ"פ בפני נשים ואיש אחד:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן יד
בעניין חיוב אשה בברכת הגומל - יום חמישי האחרון משנת שדמ"ת לאלף השישי אשר מקווים אנחנו שהיתה לרצון ולנחת לפני הקב"ה. מע"כ נכדי החשוב והנכבד מאד עוסק בתורה בכל יום בעצמו ובחברותא, מוהר"ר אריה דן שליט"א למשפחת גרעהער החשובה והכבודה בישראל, אשר יש לנו נחת גדול מבנותיו היקרות ומבנו היקר, וצפוי גם לגדולות מהם לעולם
הנה בעצם אין מקום ואין טעם לחלק בחיוב ברכות ההודאה בין איש לאשה. עי' שו"ע אורח חיים סימן רי"ט, במגן אברהם ס"ק א'. וכיוון שאיש מחוייב לברך, וודאי שגם אשה מחוייבת לברך. אך איכא דברים שהחמירו חכמים באופן העשייה, שיברך החייב לברך דווקא בעשרה, וביום הקריאה, ובשעה שקראוהו לתורה. ורק אם אי אפשר לו שיקראוהו לתורה, מברך על הבימה תיכף אחר הקריאה בתורה. והוא אף שלא שייך זה לברכת התורה. כהמנהג בברכת הגומל, וכן ברכת ברוך שפטרני מענשו של זה, שמברך אבי הבן כשקורין אותו בפעם הראשון שנעשה בנו בר מצווה. שזה לא שייך באשה בזמנינו, שאין קורין אשה לתורה. עד כאן כתי"ק של מרן זצוק"ל. זו היתה התשובה האחרונה שכתב בעצם כתב ידו, וניסה לכתבה שלש פעמים, עד שהניח מחמת קושי הראייה. כתיבת שורות אלה נמשכה כמה שעות. על - פה הוסיף שלא כדהביא במשנה ברורה ס"ק ג' שתברך בפני עשרה, עכ"פ בפני נשים, ואיש אחד. אלא שאין עניין במניין של נשים, ודייה אם תברך בפני אדם אחד, איש או אשה, ולכתחילה, אם היא נשואה, תברך בפני בעלה.
ערוך השולחן אורח חיים סימן ריט סעיף ו
כיון דכתיב [תהלים קז, לב] וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו לכן אמרו חז"ל דצריך לברך בפני עשרה…וקטן אין לו לברך ברכה זו ונשים נהגו שלא לברך ואין בזה שום טעם ורק מפני שהמנהג הוא לברך בעת קריאת התורה לכן מדמים שאין הנשים חייבות בברכה זו ולכן נכון שיברכו ואולי מפני דכתיב בקהל עם ונשים לא מקרו קהל ולברך בפני אנשים אינו מדרך ארץ ולכן נמנעו מזה [ועמג"א]:
שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן טו
שאלה: האם הנשים חייבות לברך ברכת הגומל לאחר מחלה או לאחר לידה. תשובה: בגמרא ברכות (נ"ד ע"ב) אמרו, שהמתחייב בברכת הגומל צריך לאומרה בפני עשרה…ורבינו אהרן הלוי בספר פקודת הלוים…וכתב הגאון רבי יעקב חאגיז בשו"ת הלכות קטנות…אולם הכנסת הגדולה כתב שיש לתמוה….גם הטעם שכתב בשו"ת מטה לוי חלק ב' (סימן ח'), להמליץ על מנהגם שאין הנשים מברכות הגומל אחר לידה, לפי שהן מצוות במצות שבת וללדת בנים וכו'. אינו טעם כעיקר, שעל כל פנים הן מסתכנות בלידתן, שעל שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, ושפיר יכולות לומר הגומל לחייבים טובות. ודו"ק.+ ולכן הנכון שיש לנהוג כדברי הכנסת הגדולה שהאשה תברך בעזרת נשים כשיש עשרה אנשים בבית הכנסת וקוראים בתורה. וכן כתב מרן החיד"א בברכי יוסף בשם הגאון רבי יעקב מולכו בתשובה כתיבת - יד. וכן כתב הרה"ג רבי יצחק אבולעפייא בשו"ת פני יצחק חלק א' (אות ס"ט). וכן פסק רבי יוסף חיים בבן איש חי (פרשת עקב אות ה'). וכן אם עושים מסיבה בבית להולדת הבן או הבת, ויש שם עשרה אנשים, יש לאשה להיכנס ולברך בפניהם ברכת הגומל ותבוא עליה ברכה.
הליכות שלמה פרק כג אות ד
המנהג בירושלם עיה״ק, שהיולדת מברכת הגומל כשהקרובים מתאספין בביתה, אבל על שאר חיובים אין הנשים מברכות, וכן לא יברך בעלה עבורה. ואע"פ דאין דרכן של נשים לברך הגומל משום דהגומל צריך עשרה וכל כבודה בת מלן פנימה, שאני יולדת שחייבת בקרבן (אע״ג דאין זה קרבן תודה), משא"כ בכל חיובי הגומל דלכו"ע אין חייבים קרבן תודה…אבל לא נהגו שתברך בפני עשר נשים, כהמנהג שהביא במ"ב, ואף שבקריאת המגילה נהגו בירושלם בפורים המשולש לקרוא לעשר נשים בברכה מ״מ ביולדת לא נהגו כן כלל. והטעם נראה דשאני התס דעיקר מצותה היא הקריאה, ורק צריך להיות בפרסום, משא״כ הכא כתיב על עצם ההודאה רוממהו בקהל עם, ונשים אינן בכלל זה.
מתי נחשבת היולדת כמי שיצאה מכלל סכנה לעניין ברכת הגומל
שו"ת שלמת חיים (ר׳ יוסף חיים זוֹננפלד, 1848-1932, רבה הראשון, עדה החרדית) אורח חיים סימן קצח
זמן ברכת הגומל ליולדת - בענין ברכת הגומל ליולדת, מהו, האם י"ל שתמתין לברך אחרי עבור שלושים יום מלידתה. דהנה בשו"ע (סי' רי"ט) "ומי שהי' חולה ונתרפא", כתב שם במ"ב בשם א"ר וש"א: "והולך כבר על בוריו", ע"כ…מזה מוכח דאין לברך תיכף כשיצא מכלל חולה שיש בו סכנה, כי אם צריך להמתין עד שיהא בריא לגמרי ולא יהא עליו שם חולה כלל אפילו אין בו סכנה. ובפרט לשיטה המובא שם בשו"ע (בסעיף ח') דבכל חולי צריך לברך אפילו אינו חולי של סכנה, בודאי יש לו להמתין עד שיהא בריא לגמרי, דאם יברך עכשיו יצטרך לברך אח"כ עוד פעם. והנה בסי' ש"ל (ס"ד) איתא דיולדת הרי היא עד ל' יום כחולה שאין בו סכנה…ואם הדבר כן נמצא די"ל דיולדת תמתין מלברך הגומל עד אחר עבור ל' יום, וכמו בחולה דבעינן שיהא בריא לגמרי. תשובה: לענ"ד אינו דומה לשאר חולי, דהרי חלקו גם בתוך ז' אם אמרה צריכה אני, דאין כל הטבעים שוים, והנה לאחר ז' יצאה מכלל סכנה הטבעית, ולהחזיקה בחולה עד השלשים אין מן הראוי כי מצפים לרחמי שמים שתהיה בריאה בשלימות, וחז"ל דנו אותה כחולה שאין בה סכנה לענין דברים שיוכלו לגרום לה חולשה - להתיר לה אם אמרה שצריכה, או לענין נעילת סנדל שידוע ע"פ רוב שיוכל להזיק - לא תסמוך לעשות דבר שתוכל לבוא לידי חולשה, לאחר שהותר מפי חכמים וליסמך על דברי חכמים שאינם צריכים חיזוק, הגם שדבר זה לגבי יולדת הוא מעניני הרופאים דבזכר כתיב (ויקרא י"ב ב') "כימי נדת דותה", משמע שהיא חולנית בשבעה ימים הראשונים, אבל לגבי נקבה לא כתיב כי אם "כנדתה" (שם פסוק ה'), דלענין הסכנה אין חילוק. וכך אפשר לפרש שלא יהיו אביו ואמו עצבים, היינו כל עוד שהיא בסכנה לא הטילה תורה עליו בדרכי נועם שיהיה לו עוד חולה. ורמוז שעשה משתה ביום 'הגמל' - שראויה לברכת הגומל. ומ"מ פשוט שאם היולדת מרגשת בעצמה שהיא עדיין חלושה, נכון להמתין עד שתרגיש בריאות שלימה.
Summary:
The גמרא rules that among other scenarios, a חולה that recovers recites ברכת הגומל. As stated by רש״י (and no one disagrees), a woman who recovers from childbirth falls within this category.
The גמרא adds that in order to recite ברכת הגומל one must be in the presence of a מנין (some include a requirement to also have רבנן present). For this reason, תוספות explains the custom to recite ברכת הגומל in the context of קריאת התורה. (The פקדת לוים offers an alternative explanation.) The שלחן ערוך accordingly.
The טור and בית יוסף dispute whether the requirement of a מנין is מעכב. The שלחן ערוך quotes both opinions, noting that if one recited it without a מנין, it should be said again with a מנין without שם ומלכות.
The שו״ת הלכות קטנות raises the possibility that if one assumes that מנין is required, then women might be exempt based on כל כבודה בת מלך. This reasoning is challenged by the כנסת הגדולה, taking issue with the custom of women not reciting הגומל. The חיי אדם appears to reject this analysis as well.
The מגן אברהם offers an explanation (perhaps not a defense) of the custom of women to not recite הגומל. The פרי מגדים challenges this reasoning.
The תורת חכם takes a similar (and more extreme) approach as the הלכות קטנות. This view is challenged in יחוה דעת.
The תורת חיים suggests that the husband receive an עליה as הודאה for his wife, presumably in place of her reciting הגומל. This is rejected by יחוה דעת.
The משנה ברורה cites a few views on the matter. אגרות משה seems to recommend following the משנה ברורה, understanding that a woman may/should recite הגומל, but perhaps a full מנין isn’t needed. The ערוך השלחן rejects the custom to not recite הגומל along with יחוה דעת.
The הליכות שלמה suggests a reason that a woman recites הגומל on childbirth, but not on other occurrences where הגומל would otherwise be recited.
The שלמת חיים addresses the proper timing for the recitation of הגומל.
No comments:
Post a Comment