כתובה לפני החתונה - אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ז עמוד א (פרק א - בתולה נשאת)
רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת, אמרי ליה רבנן: והא לא כתיבא כתובתה! אמר להו: אתפסוה מטלטלין. רב זביד שרא למיבעל בתחלה בשבת. איכא דאמרי: רב זביד גופיה בעל בתחלה בשבת. רב יהודה שרא למיבעל בתחלה ביו"ט. אמר רב פפי משמיה דרבא: לא תימא ביו"ט דשרי, הא בשבת אסור, דהוא הדין דאפילו בשבת נמי שרי, ומעשה שהיה כך היה. רב פפא משמיה דרבא אמר: ביו"ט שרי, בשבת אסור.
רש"י מסכת כתובות דף ז עמוד א
אתפסוה מטלטלי - תנו לה מטלטלין תחת ידה במשכון לשיעבוד כתובתה עד שיכתבו שטר כתובתה בשעבוד קרקעות.
בית יוסף אבן העזר סימן סו
אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה. פשוט בפרק קמא דכתובות (ז.) בההוא עובדא דרבי אמי…וכתב הר"ן בריש כתובות (א. ד"ה או) כתב בעל העיטור (ח"ב שער ברכת חתנים ח"ג סד ע"א) שאין מכניסין אותה לחופה עד שיכתוב כתובה שקודם לכן אסורה לבעלה וכן דעת הרמב"ם בפ"י מהלכות אישות (ה"ז) והא ודאי לא נהירא מדאמרינן לקמן (ז.) רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת וכו' אמר להו אתפסוה מטלטלי ובודאי ביום רביעי כנסה דלא עבר אתקנתא דרבנן אלמא שרי לכנסה בלא כתובה.
רמב"ם הלכות אישות פרק י הלכה ז
וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואחר כך יהיה מותר באשתו.
שולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן סו סעיף א
אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה; (ויש מקילין ומתירין להתייחד בלא כתובה, ובלבד שלא יבעול) (הר"ן ריש כתובות).
שטרי חוב המוקדמין - פסולין
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף עב עמוד א (פרק ה - איזהו נשך)
תנן התם: שטרי חוב המוקדמין - פסולין, והמאוחרין - כשרין. מוקדמין אמאי פסולין? נהי דלא גבו מזמן ראשון, ניגבו מזמן שני! אמר רבי שמעון בן לקיש: במחלוקת שנויה, ורבי מאיר היא. ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן, גזירה שמא יגבה מזמן ראשון.
טור חושן משפט הלכות הלואה סימן מג
ואם הקדים זמן השטר פסול לגבות בו ממשעבדי אפי' מזמן ההלואה שיבא לטרוף בו מהלקוחות שלא כדין לפיכך קנסו אותו שאינו גובה אלא מבני חרי שמא יבא לטרוף מזמן הכתוב בו אבל מבני חרי מיהא גבי ששטר גמור הוא.
בית יוסף חושן משפט סימן מג
ואם הקדים זמן השטר וכו'. בפרק איזהו נשך (ב"מ עב.) תנן התם כלומר בסוף שביעית (פ"י מ"ה) שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרים.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה סימן מג סעיף ז
שטרי חוב המוקדמים, פסולים, שהרי טורף בהם לקוחות שלא כדין. ולפיכך קנסו אותו חכמים, ולא יגבה בשטר מוקדם אלא מבני חורין, גזרה שמא יטרוף בו מזמן ראשון שהקדימו.
נכתב ביום ונחתם בלילה - אם עסוקין באותו ענין כשר לכ״ע
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף יח עמוד א (פרק ב - המביא גט)
אמר שמואל: כתובה כמעשה ב"ד דמיא, מה מעשה ב"ד נכתבין ביום ונחתמין בלילה, אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. כתובתיה דרבי חייא בר רב איכתוב ביום ואיחתום בלילה, הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי. לימא, כשמואל סבירא ליה! עסוקין באותו ענין הוו; דתניא, אמר רבי אלעזר בר רבי צדוק: לא שנו אלא כשאין עסוקין באותו ענין, אבל עסוקין באותו ענין - כשר.
רש"י מסכת גיטין דף יח עמוד א
מה מעשה ב"ד - חיוביה משום פסק דין הוא ואע"ג דלא איחתים הלכך אין שם הקדמה ונכתבים ביום ונחתמין בלילה.
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כג הלכה ג
שטר שכתבוהו ביום ונחתם בלילה הסמוך לו פסול מפני שהוא מוקדם, ואם היו עסוקים בענין עד שנכנס הלילה וחתמוהו אף על פי שקנו ממנו בלילה כשר.
הגהות מיימוניות הלכות מלוה ולוה פרק כג
ס"ה וכן פירש רשב"ם אבל כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה דאמר שמואל כתובה כמעשה ב"ד דמיא כו' עיין בהלכות אישות פרק עשירי ור"ח מכשיר בכל שטרות ולא דמי לשטרי חוב המוקדמים משום דאחר הקנין אזלינן דהוא המוציא קול ובעל העיטור כתב דאפילו בכתובה אי עסוקין באותו ענין כשר ואי לא לא וכן בשאר שטרות כדתניא אמר ר' אלעזר ב"ר צדוק לא שנו אלא שאין עסוקין באותו ענין כו' כדאיתא פרק המביא בתרא ע"כ:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה סימן מג סעיף טז - יז
אם נכתב בלילה ונחתם ביום שלאחריו, כשר, שהיום הולך אחר הלילה. אבל נכתב ביום ונחתם בלילה, פסול. במה דברים אמורים, כשאין עסוקים באותו ענין. אבל עסוקים באותו ענין, כשר. ודוקא שלא לקח מיד בקנין, אבל אם לקח מיד בקנין, אפילו לא חתמו אלא לזמן מרובה, כשר. לפיכך עדים שראו הקנין ואיחרו לכתבו עד אחר זמן, אם זוכרים לזמן הקנין, יכתבו הזמן מאותו היום; ואם לאו, יכתבו מיום הכתיבה. יש מי שאומר דהא דאמרינן דעסוקין באותו ענין כשר, היינו דוקא בשטרי הלואה, אבל בשטרי חיוב שהוא מתחייב בקנין או בשטר, לא.
שטרי חוב המאוחרין - כשרין
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף עב עמוד א (פרק ה - איזהו נשך)
תנן התם: שטרי חוב המוקדמין - פסולין, והמאוחרין - כשרין.
טור חושן משפט הלכות הלואה סימן מג
אבל המאוחרים כשרים אפילו אין מפורש בו שהוא מאוחר בד"א שכתוב בו דאיקני אבל אם אין כתוב בו דאיקני אפי' מאוחרין פסולין אא"כ כתוב וגם מפורש בו ואיחרנוהו וטעמא משום שמא לוה בניסן וקנה קרקע באייר ואיחרו וכתב זמן מסיון ואחר כך מכר את הקרקע ונמצא אילו כותבין הזמן מניסן לא היה טורף הקרקע שקנה באייר כיון שלא כתב לו דאיקני ובשביל האיחור שכתבו מסיון גובה אותו שהרי קנאו קודם הזמן הנכתב בשטר:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה סימן מג סעיף יב - יג
שטרי חוב המאוחרים, כשרים, שהרי הורע כוחו של בעל השטר, שאינו טורף אלא מזמן השטר. ואף על פי שלא כתבו בו שהוא מאוחר, הרי זה כשר…הא דשטרי חוב המאוחרים כשרים, דוקא בשטרי הלואה. אבל בשטרי מקח וממכר, אפילו מאוחרים פסולים, אלא אם כן האיחור בפירוש.
כתובה הנכתבת ונחתמת ביום קודם והחופה בלילה – פסולה לשיטת ר׳ משה, מפני שנחתמה לפני האירוסין
תוספות מסכת בבא מציעא דף ז עמוד ב
בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה - דלא חיישינן לקנוניא וליכא למיחש לשמא כתב בניסן ולא נשא עד תשרי דמנה ומאתים משתעבדי מן האירוסין אף בלא כתובה דאירוסין קלא אית להו ולקודם אירוסין ליכא למיחש דכתב לה ותוספת נמי לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו א"ש ור' אסי יעמיד כשהקנה לה.
דברות משה בבא מציעא חלק א סימן כ הערה נג - נד
הא דכתבו התוס׳ וליכא למיחש לשמא כתב בניסן ולא נשא עד תשרי דמנה ומאתים משתעבדי מן האורוסין אף בלא כתובה דאירוסין קלא אית להו, לכאורה יקשה מה יעשו למ"ד דארוסה אין לה כתובה דהא אין לומר שכוונתם דברייתא זו סוברת דארוסה יש לה כתובה דהא לא הביא בדף י"ז ראיה מברייתא זו….ולכן נכון לענ"ד דבר חדש דאף למ"ד שארוסה אין לה כתובה שמודה בכתב לה כדאיתא בדף י"ז שאוקים מתני' דריש אע"פ והא דתני ר' חייא בר אמי דאיתא שם בארוסה שגובה כתובתה איירי בדכתב לה, אינו מדין קנין והחחייבות ככל מתנה, שהא כתבו התוס' ריש אע״פ בקושיתם שליכא גדר קנין ומ"מ לא הקשו אלא על התוספת ולא בארוסה גם על מנה ומאתים, ובארוסה לא היו יכולין לתרץ תירוץ הי"מ שהוא מצד שכתב כל נכסיו אחראין שהוא הודאה שיש לו נכסים דלארוסה משמע שחייב בכתב לה כתובה אף שלא כתב אחריות נכסים דרק בכתובה שהוא נתאי ב"ד שמשועבדין כל נכסיו צריך גם זה לכתוב וממילא אוירי גם בתוספת שכתב לה כתובה אפ שלא כתב אחריות נכסים דרק בכתובה שהוא נתאי ב״ד משועבדין כל נכסיו צריך גם שה לכתוב וממילא איירי גם בתוספת שכתב לה אחריות נכסים שלשון להוסיף הוא שדינו כעיקר הכתובה כדדיק שם בגמ׳, אבל בארוסה שכותב מדעתו בשטר שאינו מוכרח כלל אם לא היה מתחייב בלא כתיבהת אחריות נכסים היה לו לומר דאיירו המקומות שנאמר בהן דארוסה גובה כתובתה בכתב לה כתובה עם אחריות נכסים דוקא. והא שכתבו התוס׳ ולקודם אירוסין ליכא למיחש דכתב לה, מסתבר דהטעם הוא משום דאינו מועיל כתובתו אז לחייבו משום דלא שייך אז חיוב בכתובה לגירושין ולארמלית, כיון דעדיין אינה אשתי כלל, ולכן אף אם עדין בחתומיו זכין לא יועיל, ואף אם נתן בידה לא יועיל. ומהאי טעמא אמרתי שבזמננו שהאירוסין הוא בתוך החופה, אם כתבו הכתובה ביום לעת ערב משום שחשבו שיספיק לעשות החופה קודם השקיעה, והחופה אחר השקיעה כשראו שלא יספיקו, וכן כשכתבו וחתמו קודם השקיעה והחופה הייתה אחר השקיעה שהוא מוקדם אף שהן עסוקין באותו הענין, אחרי דלא שייך חיוב כתובה אז כלל, ולא ישתעבד בשום אופן משעת הכתיבה אף שאיכא קלא, והא דגיטין דף י"ח שכשרה בעסוקין באותו ענין, הוא משום דהיתה ארוסה ששייך חיוב כתובה דלא כרב גדול אחד שהכשיר, וזה פשוט.
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן ק אות ה
במש"כ בדב"מ ב"מ דלא שייך להתחייב בכתובה קודם אירוסין. והא דפירשתי (בדב"מ ב"מ ח"א סי' כ' הערה נ"ג) בתוס' ב"מ דף ז' ע"ב ד"ה בזמן על הא דכתבו ולקודם אירוסין ליכא למיחש דכתב לה דהוא משום דאז לא מועילה כתיבתו…פירשתי שטעם התוס' משום דאם כתב קודם אירוסין לא שייך חיוב כתובה ולא היו אומרין בזה עדיו בחתומיו זכין לו וגם לא היה מועיל קנין, וא"כ היה לנו לחשוש שמא כתב בניסן קודם אירוסין, והוצרכו לומר דלקודם אירוסין ליכא למיחש דכתב לה משום דאין הדרך לכתוב אז, וא"כ הוא ראיה גדולה מתוס' שבזה"ז דמקדשין תחת החופה אין לכתוב הכתובה ביום אם החופה תהיה בלילה דתהיה מוקדם אף שעסוקין באותו ענין, ולא דק ידידי בדברי אלא לפום ריהטא ראה את דברי שלכן נדמה לו כוונה אחרת בדברי.
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן קה אות ג
ובענין כתובה שנכתבה ביום והיו עסוקין באותו ענין עד הקידושין שהיו בלילה. הוריתי שבזמננו שעדיין לא קדש ולא נתחייב בכלום פסולה דהוי שטר מוקדם, וזה שהכשירו בגמ' גטין דף י"ח ע"א הוא דוקא בזמנם שהי' אחר הקידושין ששייך להתחייב אף קודם החופה.
שו״ת מנחת אשר, חלק ב, סימן צג
אך באמת נראה דאין ראיה מדברי התוס' ואדרבה משמע מפשטות דבריהם דיכול הוא לכתוב כתובה לפני אירוסין, אלא שאין דרך לעשות כן, ואין לחוש לזה.
הריב״ש לפי ר׳ משה
בית שמואל סימן נה ס״ק יג
אבל נוהגים כו'. כלומר שאין לארוסה כתובה אם לא כתב לה ובמשודכת אפי' אם כתב לה וחזרו קודם הארוסין לית לה אפי' מנה מאתים דלא כתב לה אלא על מנת לכונסה כ"כ הריב"ש בתשובה:
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן ק אות ה
ומאחר שראיה גדולה לזה מהתוס' וגם מסתבר כן מוכרח לדחוק בהריב"ש שהובא בח"מ /אה"ע/ סימן נ"ה ס"ק י"ט והב"ש ס"ק י"ג שכתב בטעם שאפילו אם כתב למשודכת כתובה וחזר קודם האירוסין לית לה אפילו מנה מאתים דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה, דכוונתו דבמשודכת לא שייך להתחייב בכתיבת כתובה ובקנין על כתובה ובהכרח שנכתב אלא על אחר שיקדשנה וישאנה, וממילא יהיה השטר פסול מדין מוקדם, אך שמ"מ אם כתב תוספת ולא אמר שחוזר בו יתחייב בהתוספת…ובעצם גם בלא זה א"א לפרש כפשוטו בריב"ש, חדא דסברא דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה פליגי רבנן ע"ז ואף שהלכה כראב"ע מ"מ הי"ל להזכיר דהוא מחמת שהלכה כראב"ע, אלמא דאף לרבנן סובר דאינו כלום, ועוד הא לא שייך בחזרה דמשודכת התנאי דכתובה…לכן מוכרחין לומר דברי הריב"ש דאינם כפשטות הלשון אלא כדבארתי, וע"ז כתב דהא חיוב כתובה לא שייך על חזרה אלא גירושין שלא שייך במשודכת.
כתובה הנכתבת ונחתמת ביום קודם לאירוסין והחופה בלילה – לשיטת רשז״א, אין לנהוג כך, מפני שהעדים מעידים על קידושין שעדיין לא נעשו
כתובה כהלכתה, עמוד קפד, ר׳ שלמה זלמן אוירבוך, כ״ט שבט תשנ״ג, לכבוד ר׳ שמואל שטרן (המחבר)
בענין כתיבת הכתובה ביום כשהחופה בלילה - הנני להעיר את כ"ת על האמור בספרו דף י"ט אות י"ב אם כתיבת הכתובה וקבלת הקנין נעשו סמוכים זה לזה כשהם עסוקים באותו ענין יש להכשיר בכל גווני אף שנכתב בכתובה הזמן של יום העבר והחופה היתה בלילה ולענ"ד יש להקפיד לא לעשות כן שהרי בכתובות שלנו העדים מעידים שנתקדשה לו והות ליה לאנתו וכך קובעים גם בספרי הקהלה, ובהא מילתא הרי פליגי בה רבוותא אם מתחשבין עם שטר ראיה על קידושין כיון דהוי רק מפי כתבם, הואיל ואין זה שטר קנין, ובשו"ע אבהע"ז סי' מ"ב סעיף ה' ובנו"כ מבואר שכן צריכים לחשוש ולהתחשב עם שטר כזה ונמצא שאם הקידושין רק בלילה אף שבנוגע לממון של הכתובה זה טוב אבל העדים הרי חתמו על שקר שנתקדשה ביום א' ולא נתקדשה רק ביום ב' ואם ח"ו יבואו עדים לאחר זמן שנתקדשה ביום א' לאיש אחר יתכן שהיא ודאי אשתו של פלוני ואם כן הרי ודאי אסור לעשות ולחתום על שקר כי אין זה רק מיחזי כשיקרא אלא שקר ממש וענין זה מצוי מאד וטעון בירור.
שו״ת מנחת אשר, חלק ב, סימן צא
הנה עפר אני תחת כפות רגליו של גאון עוזנו הגרש"ז אך כבר ניתנה רשות לתלמיד לדון לפני רבותיו בקרקע ולענ"ד הדלה נראה דאין כאן כל חשש בעדות זו דאיך נאמר דעדי הכתובה מעידים על הקידושין לפני שנתקדשה והלא מאז ומעולם נהגו שהחתן מקבל קנין ומחתימים את העדים לפני החופה כמבואר לקמן והרי בשעה שהם חותמין על הכתובה עדיין לא נתקדשה ואיך יעידו עליה שנתקדשה והות ליה לאינתו ואין לך שקר גדול מזה וע"כ דאין בזה תורת עדות כלל.
אין לאחר שום שטר לכתחלה, דמיחזיא כשיקרא
חדושי הרשב"א מסכת בבא בתרא דף קעא עמוד ב
א"ל רב אשי לרב כהנא והא לא כתבינן הכי. מהכא שמעינן לכאורה דמאחרין לכתחלה זמנו של שטר, ומיהו קושטא דמילתא אי אפשר משום דמיחזי כשיקרא, וכדאמרינן בסמוך אמר להו רבא בר רב שילא להנהו דכתבי שטרי אקניאתא אי ידיעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מחזי כשיקרא, אלא בשכתבוהו ואחרוהו הוא שאמרו דכשרין דמשום דמיחזי כשיקרא לא מיפסל שטרא.
בית יוסף חושן משפט סימן מג
לפיכך אין עדי השטר וכו'. כלומר כיון דקיימא לן דתלינן במאוחר אם כן אי אפשר להזים עדי השטר עד שיאמרו בבית דין וכו' וכל זה מלפיכך עד והם שקרו ואמרו בזמנו כתבנו הם דברי הרי"ף פרק מרובה (ב"ק כח:) ודברי הרמב"ם פי"ט מהלכות עדות (ה"ג) וכתבו רבינו בסימן ל"ד (סי"ד) והר"ן כתב פ"ב דכתובות (יב: ד"ה דכיון) שה"ר זרחיה (שם ח:) חולק על זה שכתב דבעדות על פה הוא דאיכא הזמה אבל לא בעדות בשטר לעולם משמע דסבירא ליה אפילו כתוב בשטר שבזמנו כתבוהו משום דהזמה חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו (ב"ק עב:) דסתם עדות על פה הוא עכ"ל הר"ן: כתב רבינו ירוחם בנ"ד חלק ד' (כ ע"ג) בשם הרשב"א (ב"ב קעא. ד"ה א"ל רב אשי) מכל מקום אין לאחרו לכתחלה דמיחזי כשיקרא. ונמוקי יוסף כתב בריש פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין י. ד"ה באחד) כתבו ז"ל דשמעינן מהא שאם היה כתוב בשטר בסוף שמטה והוזמו השטר פסול ולא אמרינן איחרוהו וכתבוהו:
דרכי משה הקצר חושן משפט סימן מג
כתב רבינו ירוחם בנ"ד ח"ד בשם הרשב"א מכל מקום אין לאחר שום שטר לכתחילה דמחזי כשיקרא.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה סימן מג סעיף יב - יג
שטרי חוב המאוחרים כשרים…..(ואין לאחר שום שטר לכתחלה, דמיחזיא כשיקרא) (רבינו ירוחם נ"ד ח"ד).
אם ניתן להמנע מדבר זה נכון להשתדל ומנהגי א״י
משפט הכתובה, אליהו חיים בר שלום, דין התאריך, סימן יח (עמודים שד - שה)
סיכום הדעות בכתובה הנכתבת בסמוך לשקיעה - הסיכום העולה מהאותיות דלעיל הוא, דנאמרו ג' דדכים להתיר כתובה שהתאריך שלה הוא תאריך היום (לפני השקיעה), והחתימה בה תהיה דק בלילה - שהוא תאריך המחרת. א, מפני שהיא כמעשה בי"ד. ב, מפני שעסוקין באותו ענין מהכתיבה עד החתימה, ג, לעשות קנין ביום בזה החתן מתחייב כבר ביום. אולם על כל ההיתרים יש ערעורים, ועל כל העצות יש הערות, וסוף דבר שהכל שנוי במחלוקת: הא דכתובה כמעשה בי"ד בפלוגתת הראשונים היא עומדת אם קיימ"ל כן ואם מהני ללא חופה ביום, ונראה מהשו"ע שאינה כמעשה בי"ד. והא דעסוקין באותו ענין בפלוגתת הראשונים היא אם הדבר מהני אפי' שלא עשו החופה ביום; גם יש מעדעדים דבזמנינו שהקידושין והנישואין נעשים ביחד לא מהני כלל היתד דעסוקים באותו ענין. ובנוסף ישנם עוד בעיות מעשיות לסמוך על דבר זה, כמו שנתבאר לעיל בהרחבה. ואם עושים קנין לפני השקיעה היא, הדדך היותר מרווחת בראשונים להועיל; אבל גם בזה יש מערערים שאין לעשות זאת בזמנינו כיון שהשטר נעשה לפני הקידושין, וא"כ היא תגבה שלא כדין משועבדים ותוספת מלפני הקידושין. גם יש מערערעים ע"ז מפני דהוי שיקרא לכתוב שנתקדשה ביום זה ובאמת לא נתקדשה. [מאידך, גם לעשות קנין לפני השקיעה ולכתוב את התאריך של הלילה לא שפיר לעשות לכתחילה, שאין לכתוב לכתחילה שטר מאוחר]. נמצא שכפירי אריות שואגים לקראתנו בכל דרך של עשיית כתובה לפני השקיעה וחופה אחרי השקיעה. לכן אם ניתן להמנע מדבר זה נכון להשתדל בזה שלא תהיה כתובה לפני השקיעה וחו"ק אחרי השקיעה. באופן שהמחליטים לעשות את החופה לפני השקיעה ידאגו להקדים את זמן החופה כדי שלא יכנסו אחר כך לספיקות ושאלות מיותרות רק ידאגו שהקידושין וכתובה וחופה יהיו כולם לפני השקיעה או כולם אחרי השקיעה וזה ע"י שיקבעו.
מנהג ארץ ישראל
קיצור דיני ארץ ישראל, ר׳ י. מ. טיקוצ׳ינסקי, עמ׳ שפח (ד א)
בארץ ישראל נוהגים שחותמים על הכתובה אחרי הנשואים והחופה, והטעם הוא, כנראה משום שאין לקבל קנין ולהתחייב קודם שהיא אשתו, ולחתום קודם קבלת קנין הרי זה נראה כמשקר. ואילו בחוץ לארץ נוהגים כהרמב"ם והרמ"א, שכותבים וחותמים על הכתובה קודם החופה, שכן מיד לאחר הקידושין היא אשתו אסור - להשהותה, ומכל שכן להתיחד עמה, קודם שיכתוב ויחתום לה את כתובתה. וכדי לצאת ידי כל הדעות והטעמים - הוחל המנהג לחתום על הכתובה תחת החופה בין הקדושין לבין ברכת הנשואים.
Summary:
Based on the גמרא, the שלחן ערוך rules that it is prohibited for one to have יחוד with his כלה before he gives her a כתובה. As a result, it would be prohibited for one to delay the כתובה ceremony (writing, signing and handing it over) until days following the wedding.
Based on the גמרא and as codified by שלחן ערוך, it is prohibited to predate financial obligation documents. For example, where a loan takes place on Thursday, they cannot write the loan document as having took place on Tuesday, as it would allow the debtor to collect from properties sold on Wednesday. This is known as שטר מוקדם. As a result, it would be prohibited for one to write, date and sign the כתובה days before the wedding. Given that the obligation to the wife only begins from the wedding.
Accordingly, the practice is for the כתובה to be written, signed and dated on the day of the wedding, avoiding any of these issues.
If the כתובה needs to be written and signed for a wedding that will occur shortly after nightfall. It would appear that two options are available. Based on the principle of עסוקין באותו הענין, the כתובה could be dated for the current day, even though the wedding will be the next day. Alternatively, the כתובה could be post-dated to the next day, since we allow for post dating in general.
However, both options present potential issues. In terms of the first possibility, Rav Moshe raises a concern in a few locations that עסוקין באותו הענין only worked when the woman was already an ארוסה. However, nowadays, since that doesn’t happen until the חופה, the predated כתובה would be פסול. In addition, Rav Shlomo Zalman raises a concern that predating results in a form of עדות that a wedding occurred before it did in actuality, raising remote but serious concerns that could arise.
In terms of post dating, this may be less than ideal as well. First, לכתחילה we try to avoid post-dating documents in general. Second, if they make it to the יחוד ahead of schedule, they will be without a כתובה.
Rav Asher Weiss rejects the concerns raised by Rav Moshe and Rav Shlomo Zalman. Moreover, the להורות נתן suggests that even where postdating is an issue, it’s likely not a problem here, since it’s being postdated to a true event (i.e. the wedding will actually take place on the assigned day).
