אחיזת הציצית בעת אמירת קריאת שמע
טור אורח חיים הלכות ציצית סימן כד
כתב בעל העיטור ואותם שמקבצים הציציות בשעת ק"ש ונותנין על העינים אפשר שנוהגין כן משום וראיתם אותו על שהיה עטיפתם תחת מלבושם
הגהות מיימוניות הלכות ציצית פרק ג אות פ
במדרש שוחר טוב כל עצמותי תאמרנה אמר דוד לפני הקב"ה אני אשבחך בכל איברי ומקיים בהם מצוה עד בחזה אני משים הציצית כנגד הלב כל זמן אני קורא ק"ש שנאמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך על יד שמאלית בה אני קושר תפילין של יד ובה אני אוחז ציצית בזמן ק"ש הרי שהמצוה לאחוז הציצית בידו השמאלית כנגד לבו בזמן ק"ש ע"כ:
מרדכי מסכת סוכה פרק לולב הגזול סימן רמז תשסג
קטן היודע לנענע חייב בלולב תני בירושלמי דפירקין יודע לנענע חייב בלולב לא סוף דבר לנענע אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד כשורה ומנענע יודע להתעטף בציצית אביו לוקח לו טלית לא סוף דבר להתעטף אלא להשליך שתי כנפות לאחוריו ושתי כנפות לפניו ואוחז בציצית כשורה בשעת ק"ש בספרי תני לדבר בם מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו בלשון הקדש ובירו' מסיים דמלמדו פסוק שמע בני מוסר אביך:
ספר אבודרהם דיני קריאת שמע
ונוהגין מקצת אנשים כשאומרים וקשרתם לאות על ידך למשמש בתפילין של יד. וכשאומרים והיו לטוטפות בין עיניך למשמש בתפילין של ראש. וכשאומרים והיה לכם לציצית למשמש בציציות, אבל רב נטרונאי כתב האוחז ציציותיו בידו כשקורא ק"ש יהירות הוא שכל דבר שאין האדם מחוייב בו ועושה אותו ברבים במדת חסידות וכל העם אינם עושים אותו הוא מתחזי כיוהרא.
אורחות חיים חלק א הלכות ציצית אות לב
אמר רב נטרונאי גאון ז"ל האוחז בציציות בידו כשהוא קורא את שמע יתירותא היא וכן כתב רב משה גאון ז"ל וביאר עוד וכי מאחר שהתבונן בציציותיו בשעת עטיפתו ובירך עליהם לאחר כן למה אוחזן בידו אלא מעתה כשיגיע לוקשרתם צריך נמי לאחוז בידו תפליו וא"ת יאחוז כשיגיע לוכתבתם צריך לבא ולהניח ידו על מזוזתו הילכך העושה כך צריך ללמדו ולהשביעו שלא יעשה כן עכ"ל:
שו"ת הריב"ש סימן תפו
עוד שאלת כי נהגת להסתכל בד' ציצית בשעת קריאת שמע כשאתה מגיע לוראיתם אותו…ואמרת כי יש לועגים עליך בזה. ונסמכים ממה שמצאו תשוב' נטרונאי ז"ל שמלמדין למי שעושה כן שלא יעשה…תשובה עם היות שאין נראה שתמנה הראיה מצוה לעצמה, כמו שכתו' בספר עמודי גולה כי זה נתינת טעם למצוה זו. כמו שאמרו ז"ל (במנחות מ"ג:) וראיתם אותו, ראיה מביאה לידי זכירה…כיון שהראיה היא תכלית ראשון למצוה זו כדי שיבא לתכלית האחרון שהיא קיום המצו', טוב וראוי להסתכל בציצית בשעת העטיפה כשמברך עליה. וכן אני נוהג. ואתה שנהגת להסתכל בה בשעת קריאת שמע כשאתה מגיע לוראיתם אותו, אל תניח מנהגך כי מנהג יפה הוא. וחבובי מצוה הוא…ומה שהקשו שאם כן יעשה כן בתפלין, יעשה ויעשה, שהרי חייב אדם למשמש בתפליו בכל שעה כדי שיהא זריז בהם….ומה שהקשו יעשה כן במזוזה, אינו ענין. שאם אמרו במה שהוא לבוש ומזומן לפניו, לא אמרו במה שהוא קבוע בכותל ואינו לפניו. ועוד שבציצית הזכיר הכתוב הראיה, כדי שיבא לידי זכירה…ולכן אחוז במנהגך אל תרף. והלועגים עליך בזה לא יפה הם עושים.
בית יוסף אורח חיים סימן כד
וכיון שאחר דברי הגאונים האלה הביא דברי ה"ר יונה נראה שכדבריו הוא תופס עיקר ומה שהקשה הגאון א"כ כשמגיע לוכתבתם צריך לבא ולהניח ידו על מזוזתו יש לומר שמצות שבגופו שאני שהם מזומנות לפניו
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן כד סעיף ב-ד
מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בשעת קריאת שמע, רמז לדבר והיו הדברים האלה וגו' (ה) על לבבך (דברים ו, ו). טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה, כשמברך. יש נוהגין להסתכל בציצית כשמגיעים לוראיתם אותו (במדבר טו, לט) וליתן אותם על העינים, ומנהג יפה הוא וחבובי מצוה.
בית יוסף אורח חיים סימן סא
וכשיאמר וקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפילין של יד וכו'. נתבאר יפה בסימן כ"ד:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סא סעיף כה
כשיאמר: וקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפילין של יד, וכשיאמר: והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בש"ר וכשיאמר: וראיתם אותו ימשמש בב' ציציות שלפניו (וע"ל סי' כ"ד סעיף ה').
נשיקת הציצית בשעת קריאת שמע
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן כד
וראיתי נוהגים לנשק הציצית ולשום על עיניו בשעה שאומר וראיתם אותו וזכרתם והכל כדי לחבב המצוה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן כד סעיף ד
יש נוהגין להסתכל…הגה: גם נוהגים קצת, לנשק הציצית בשעה שרואה בם, והכל הוא חיבוב מצוה (ב"י).
ערוך השולחן אורח חיים סימן כד סעיף ג
ומצוה לאחוז הציצת בין קמיצה לזרת..ויש נוהגים להסתכל בהציצת בעת שמגיע לוראיתם אותו וליתן אותם על העינים וחיבוב מצוה הוא וגם נוהגים לנשק הציצת באיזה פעמים בשעת אמירת פרשת ציצת והכל הוא חיבוב מצוה:
ערוך השולחן אורח חיים סימן סא סעיף י
וכשהגיע לפ' ציצת יקח הציצת גם ביד ימין וינשקם איזה פעמים לחבוב מצוה:
חסד לאלפים (ר׳ אליעזר פאפו, 1786-1827, מבולגריה, מחבר של ה״פלא יועץ״) סימן כד אות ב
מצוה לאחוז הציציות ביד שמאלית, בין קמיצה לזרת, כנגד לבו, משמגיע בברכת אהבת עולם ׳מארבע כנפות הארץ', ויאחזם כנגד לבו עד שמגיע לפרשת ׳ויאמר', ואז יאחזם בשתי ידיו, הקשרים ביד שמאל, והענפים ביד ימין, ויסתכל בהם, ובכל פעם שמזכיר ציצית ינשקם, וכשאומר וראיתם אותו יסתכל בהם, ויכוין לקיים מצות עשה של ׳וראיתם אותו', ויעבירם על גבי עיניו. אבל הסומא לא יעבירם על גבי עיניו דמיחזי כחוכא.
כף החיים (ר׳ יעקב חיים בן יצחק ברוך סופר, 1870-1939, מבגדאד) אורח חיים סימן כד אות יח
שם הגה גם נוהגים קצת לנשק הציצית כשעה שרואה בם וכו׳ ובכל פעם שמזכיר ציצית ינשקם. חסד לאלפים אות ב' שם בהגה
קיצור שולחן ערוך סימן יז סעיף ז
קודם קריאת - שמע כשאומר והביאנו וכו' נוטל את הציצית בידו, ואוחזן בשעת קריאת - שמע ביד שמאל בין קמיצה לזרת כנגד לבו. וכשמגיע לויאמר שהיא פרשת ציצית, אוחזן גם בימינו, וכשאומר וראיתם אותו, נותנם על העינים, ומסתכל בהם ונושקן, ונוהגין שבכל פעם שאומר תיבת ציצית, נושקן, ואוחזן עד ונחמדים לעד, שאז נושקן ומניחן מידיו.
משנה ברורה סימן כד ס״ק ד
ביד שמאלית - כתוב בכתבי האר"י ז"ל שיאחזם בין קמיצה לזרת וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו:
מעשה רב הלכות פסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפלה
לט בק"ש אוחז ב' ציצית שלפניו ואינו מנשק כלל:
דעת נוטה (תשובות מר׳ חיים קניבסקי) עמוד רג (תשובה לח)
בענין נישוק הציצית בק״ש - שאלה: האם נכון שמרן החזו"א לא הי' מנשק את הציצית בק"ש. תשובה נכון משום הפסק
למשמש ולנשק את התפילין בשעת הנחתן ובשעת קריאת שמע
אורחות חיים חלק א הלכות תפילין אות יא
וזמן הנחת תפילין משיכיר אדם את חבירו…כתב גאון לנשק התפילין כך מנהג כל החכמים לנשקן בשעת הנחה ובשעת חליצה ע"כ:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן כח סעיף א - סעיף ג
חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, שלא יסיח דעתו מהם. וימשמש בשל יד תחלה, וכשיאמר וקשרתם לאות על ידך ימשמש בשל יד, וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש…מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן.
ערוך השולחן אורח חיים סימן סא סעיף י
וצריך לקרות ק"ש בהטעמים…וכשיאמר וקשרתם לאות על ידיך ימשמש בתפילין של יד וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש ויש נושקין היד ואינו עיקר…וכשהגיע לפ' ציצת יקח הציצת גם ביד ימין וינשקם איזה פעמים לחבוב מצוה:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן י
אם לנשק התפילין כשמניחן. ראיתי לחכם אחד שהביא ראי' מכריכת רצועת תפילין של יד שלא הוי הפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, שגם הנשיקה הואיל ומצוה שוב לא הוי הפסק בין תפילין ש"י לש"ר. והנה מהכריכות ראיה להיפוך דהא הטור כתב בסימן כ"ה בשם הרא"ש דיניח של ראש קודם שיכרוך סביב זרועו מטעם שהכריכה אינה מן המצוה…וא"כ נשיקה שודאי אינה ממצות הנחת תפילין לכו"ע אפשר הוא הפסק, אך מסברא נוטה שאינה הפסק כיון שאין בזה ענין שיהוי כלל.
רבבות אפרים חלק ב סימן מח אות צט
הנהגת התפלה - הנני רושם הנהגת תפלה שראיתי אצל מו"ר הרה"ג ר' משה פיינשטיין שליט״א. בשחרית בפסוקי דזמרה עומד ומתפלל מתוך הסידור. מיוצר אור עד שמונה עשרה יושב ומתפלל בע"פ. נושק את הציצית באמת, ובקיימת. ברפאנו בשמו"ע הוציא מתחת לסידור רשימה של חולים להתפלל עבורם לרפו"ש, ומתפלל מתוך הסידור. מוציא כסף מכיסו לפני חזרת הש"ץ והניח על השולחן לצדקה. נפילת אפיים נופל על ב' ידיו לא נשק התפילין בפותח וכו' מאשרי ובא לציון מתפלל מתוך הסידור.
נשיקת ספר תורה בעת כשעוברת לפניו ונשיקת הקלף כשעולין לתורה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמט סעיף א
אין הצבור רשאים לצאת מבהכ"נ, עדשיצניעו ס"ת…הגה: ובמקומות שמצניעין אותו בהיכל, שהוא הארון בבהכ"נ, מצוה לכל מי שעוברת לפניו ללוותה עד לפני הארון שמכניסין אותה שם (ד"ע ומהרי"ל). וכן הגולל ילך אחר הס"ת עד לפני הארון, ועומד שם עד שיחזירו הספר תורה למקומה (הגה' מיימוני פ' י"ב מה"ת) וכן נוהגין במגביה הס"ת, כי הוא עיקר הגולל וכמו שנתבאר; ויש שכתבו שמביאים התינוקות לנשק התורה, כדי לחנכם ולזרזם במצות, וכן נוהגין. (אור זרוע).
כף החיים אורח חיים סימן קל״ד אות י
ומנהג האר"י ז"ל לנשק הספר תורה וללותו לילך אחריו כשמוליכין אותו מן ההיכל אל התיבה לקרות בו, ואחר כך היה נשאר שם סמוך אל התיבה עד שהיו פותחין הספר תורה ומראין אותו לקהל כנודע, ואז היה מסתכל באותיות הספר תורה ממש, והיה אומר שעל ידי הסתכלות האהם מקרוב כל כך שיוכל לקרוא האותיות היטב על ידי זה נמשך אור גדול אל האדם, ואחר כך היה חוזר למקומו הראשון ויושב שם מיושב עד סיום קריאת הפרשה, לא כאותם הנוהגים לעמוד.
ערוך השולחן אורח חיים סימן קלט סעיף טו
צריך לאחוז בעמודי הס"ת בשעת ברכה ובשעת קריאתה וסמכו זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך דמשמע שתופסה בידו ולאחר הקריאה ינשקה ואנחנו נוהגים לנשקה ע"י טלית או ע"י מפה קודם הברכה ולאחר הקריאה להראות חביבותה אצלינו
נשיקת המזוזה כשיוצאין מן הבית
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה סימן רפה סעיף ב
נתינתה בטפח החיצון. הגה: י"א כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה (מהרי"ל שם ומוכח בעבודת כוכבים דף י"א), ויאמר: ה' ישמר צאתי וכו' (במדרש). וכן כשיכנס אדם לבית, יניח ידו על המזוזה.
ברכי יוסף יורה דעה סימן רפה אות ד
הגהה. יניח ידו על המזוזה וכו'. והאר"י זצ"ל כתב יניח אצבעו הנקרא אמה על שדי וינשקהו, ויתפלל לה' שישמרנו בשם שדי וחילופו באותיות המאוחרות תכ"ה שיצילנו מיצה"רג.
נשיקת ספרים כשנופלים על הרצפה
ערוך השולחן יורה דעה סימן רפב סעיף יא
אין זורקין כתבי הקדש [עירובין צ"ח א] וכשיתנם לחבירו לא יתן לו בזריקה אלא יושיט לו בידו ואפילו הלכות ואגדות אסור לזורקם משום בזיון ואסור להפוך אותו על פניהם וכשמוצא ספר הפוך מהפכו שיונח כדרכו…ואם נפל ספר לארץ מחוייב תיכף ומיד להגביהו אפילו אם לומד יפסיק ומגביהו ונוהגין להגביהו ולנשקו:
נשיקת אבנים של ארץ ישראל
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיב עמוד א - עמוד ב
ר' אבא מנשק כיפי דעכו. ר' חנינא מתקן מתקליה. ר' אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא. ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה, שנאמר: אכי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.
רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה י
גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה, וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.
חשוקי חמד כתובות דף קיב עמוד א
מנשק כיפי דעכו - האם יש מצוה לנשק את אדמת ארץ ישראל כשעולים לארץ הקודש…או שמא אין בזה ענין אלא רק לגדולי החכמים? תשובה בספר משאת המלך מובא מעשה ששאלו את מרן הגרי"ז מדוע לא נישק את אבני ארץ ישראל כשנכנס לארץ הקודש…והשיב שהנהגה זו אינה לכל אחד, אלא רק לגדולי החכמים, וכמו שכתב הרמב"ם 'גדולי החכמים…והקשו על דברי מרן הגרי"ז שדייק מלשון הרמב"ם שאין מצוה זו נוהגת לכל אחד, ממה שכתב הרמב"ם (פ"י מתנות עניים הלכה טו) 'גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה ואחר כך מתפללין…ואעפ"כ כולם נותנים צדקה לפני התפילה ואף הגרי"ז נהג כן. והשיב שמצוות צדקה היא מצוה תמידית, אלא שגדולי החכמים היו מקיימים מצוה זו לפני התפילה…משא"כ נישוק אדמת הקודש אינה מצוה בעצם, ורק לגדולי החכמים שמאוד חשקו בארץ ישראל…ובאמת מצינו ברמב"ם בכמה מקומות שכתב הלכות שנהגו גדולי החכמים, ובחלק מהם כתבו הפוסקים שיש לכולם לנהוג כך לכתחילה, ובחלקם הוא הנהגה רק ליחידים, ואין לאחרים לנהוג כך. וכדלהלן…יש להוסיף שהרב מפונביז' זצ"ל נישק את אדמת ארץ ישראל בכניסת שנת השמיטה, ואמר גוט שבת אדמת הקודש, ור' ברוך בער מקמניץ נישק מנעול שהיה על גבי מפעל שהיה סגור לכבוד שבת קודש, וכמובן שהנהגות אלו מסורות רק לאנשים בעלי דרגות גבוהות ושהם גם בעלי הרגשה שמרגישים בנשיקה זו את חביבות הענין, ואדם אחר שיעשה כן לא מקיים בזה שום ענין.
Summary:
The בעל העיטור cites a practice that some have to gather their ציצית during שמע and place them on their eyes may be based on וראיתם אותו.
The הגהות מיימוניות discusses holding his ציצית against the heart when reciting קריאת שמע.
The מרדכי also discusses the practice of holding the ציצית during קריאת שמע.
The אבודרהם does as well, specifically focusing on holding them when saying והיה לכם לציצית. However, he quotes opposition to this practice from רב נטרונאי, as it’s a form of יוהרא. The ריב״ש addresses the opposition.
The בית יוסף notes that it appears that the ארחות חיים and the ריב״ש addressed the opposition. As such, the ruling in שלחן ערוך is that it’s a מצוה to hold one’s ציצית during קריאת שמע, noting that it’s an expression of חיבוב המצוה. Additionally, he cites the מנהג to look at the ציצית at the moment of וראיתם אותו.
Following the discussion of חיבוב המצוה, the דרכי משה notes the practice to kiss the ציצית when reciting וראיתם אותו, a point which is further codified in the רמ״א. The ערוך השלחן expands to include kissing them at other points as well during the פרשה of ציצית. The חסד לאלפים cites the practice of kissing them upon reciting the word ציצית. The מעשה רב expresses opposition to kissing the ציצית. It is mentioned that the חזון איש viewed kissing ציצית during ק״ש as a problematic הפסק.
The ארחות חיים discusses the practice of kissing תפילין when putting them on and when removing them. This practice is cited by שלחן ערוך. It is also cited to touch them at וקשרתם. In terms of kissing תפילין during קריאת שמע at that juncture, the ערוך השלחן notes that this is really not the primary practice.
It is noted by רב משה that it may be a הפסק to kiss the תפילין between the של יד and the של ראש.
The רמ״א discusses a practice of bringing children to kiss the ספר תורה when it is passing. The כף החיים includes adults in the practice as well.
The רמ״א cites a practice to kiss the מזוזה upon entering and exiting a room.
The ערוך השלחן discusses kissing ספרים that fall on the floor.
The גמרא discusses אמורים who expressed their love for ארץ ישראל by kissing the rocks and dirt of ארץ ישראל.
