סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר אשמורות
ועשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים בשחרית ומנחה אומר אבינו מלכנו. ומשכימין בכל יום לבתי כנסיות קודם עמוד השחר ומבקשין רחמים. וכך מתחילין:
רא"ש מסכת ראש השנה פרק ד
אמר לי רב כהן צדק מנהג בשתי ישיבות לומר תחנונים בהני עשרה יומי שבין ר"ה ליום הכפורים וכן אומר רב עמרם ורב האי מנהג לומר תחנונים בהני עשרה ימים בלחוד
בית יוסף אורח חיים סימן תקפא
לרב כהן צדק מנהג בשתי ישיבות לומר סליחות ותחנונים בעשרת ימי תשובה וכו' עד ואנו מנהגינו כהנך דקיימי מראש חדש אלול. כל זה כתב הרא"ש בסוף מסכת ראש השנה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפא סעיף א
נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים
ספר מהרי"ל (מנהגים) (ר׳ יעקב הלוי בן משה מולין 1360 - 1427 ממגנצא, וורמייזא) הלכות ימים הנוראים
ומה שמשכימין לסליחות קודם עמוד השחר, משום דאמרי' פ"ק דע"ז אשר הקב"ה שט בי"ח עולמות בלילה ובשלש שעות אחרונות בבוקר שט בעולם הזה, שנא' אליך ה' שועתי ובבקר תפלתי תקדמך (תהילים פח, יד), עכ"ל.
ספר המנהגים מטירנא (רבי יצחק אייזיק מטירנא, הונגריה – סביבות 1425) אלול ימי הסליחות
מנהג לעמוד לסליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה קודם היום אם חל ראש השנה בה' או בז' לפי שאמרינן פרק קמא דע"ז שהקב"ה שט בי"ח עולמות בלילה ובג' שעות אחרונות בבקר [הוא] שט בעולם הזה.
ב"ח אורח חיים סימן תקפא
ומ"ש לעמוד באשמורת הבוקר וכו'. הטעם מהא דאיתא בפרק קמא דעבודה זרה הקדוש ברוך הוא שט בי"ח עולמות ובג' שעות אחרונות שט בעולם הזה ועיין בספר המוסר פ"ד (עמ' קלג
מגן אברהם סימן תקפא
באשמור'. מפני שהקב"ה שט בי"ח אלף עולמות ובסוף הלילה שט בעה"ז והוא עת רצון (הגמ"נ) ועמ"ש סי' א'
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב
והא אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות - יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה, עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, שלישיות - יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים, רביעיות - יושב ומשחק עם לויתן...ובליליא מאי עביד? איבעית אימא: מעין יממא; ואיבעית אימא: רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשר אלף עולמות
שולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבוקר סימן א סעיף ב
המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה, שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה.
מגן אברהם סימן א ס״ק ד
המשכים. המקובלים האריכו בענין תפלת חצות וברקנטי פ' בראשית כ' וז"ל וי"א זמן בקשת רחמים הוא סוף הליל' ואני אכריע כי בחצות ראוי לבקש רחמים על כ"י ועל בניה כו' ובסוף הלילה יבקש צרכיו...ובגמרא דילן לתי' הראשון דנתן סימן לאמצעית דאמצעיתא והיינו חצות משמע דעת רצון הוא ולתי' השני לא משמע כן ועיין בזוהר ויקהל ע' שמ"ב דלעולם חשבינן הלילה לי"ב שעות הן בקיץ הן בחורף אע"ג דלענין תפלה אינו
רמב"ם הלכות תשובה פרק ג הלכה ד
אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו...ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן קה
הרמב"ם לא כתב שאומרים סליחות קודם ר"ה אלא רק בעשרה ימים אלו וג"כ כתב ונהגו כולם לקום בלילה להתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום, ומשמע שהוא באשמורת ולא כל הלילה מדאמר לקום בלילה ועד שיאור היום, שלשון זה שייך רק באשמורת קודם עלות השחר שאז הוא עת רצון. ואף שמשמע שהוא הרבה אחר חצות, מ"מ מסתבר שלא בא למעט מחצות מטעם שגם בחצות הוא עת רצון כדהביא כתר"ה מיבמות דף ע"ב, אבל לא נהגו לקום בחצות מצד הטירחא אלא איזה זמן קצר קודם שיאור היום שאין זה טירחא גדולה משום שהוצרכו לקום לתפלה בעוד זמן קצר שרובן היו מתפללין תיכף כשהאיר היום. אבל אם לא היה כלל קפידא באיזה זמן בלילה לא היה לו להרמב"ם למינקט לשון לקום ועד שיאור היום דהרי יכולין לומר גם בתחלת הלילה אחר תפלת ערבית, אלא ודאי שהוא קפידא דוקא בעת רצון שבלילה בעצם שהוא באשמורת. אבל מכיון שמצינו בגמ' שגם חצות הוא עת רצון מוכרחין לומר שהקפידא הוא מחצות ולהלן ולא מתחלה ונמצא שבכל אופן הוצרכו לקום לכן נהגו באופן שאינו טירחא כ"כ שהוא זמן קצר קודם התפלה דשחרית. הרי חזינן שלענין מנהג דסליחות לא סגי בעת רצון דצבור וביהכ"נ ועת רצון דעשי"ת אלא צריך גם עת רצון מצד הזמן של הלילה שהוא מחצות ולהלן...עכ"פ חזינן שהקפידא לומר דוקא באשמורת וה"ה מחצות ולא קודם חצות אף שהוא בצבור ובביהכ"נ….והנה להמחבר שהוא בשיטת הרא"ש והטור ליכא שום מעלה בחצות, והא דמפורש ביבמות דחצות הוא עת רצון עיין במחצה"ש שם מה שתירץ בעצמו וגם ע"פ מהרש"א בח"א ביבמות שם, ומ"מ סובר דנוהגין לומר סליחות באשמורת אלמא דעדיף משליש הלילה אף שגם שליש הלילה הוא עת רצון משום דבאשמורת איכא טעם המג"א שהוא גם בב"ח ודרישה מהא דבסוף הלילה שט בעוה"ז שהוא עת רצון ביותר, ולפ"ז עדיף באשמורת מבחצות וא"כ אפשר דדוקא נקט הרמב"ם לקום בלילה ולומר עד שיאור היום שהוא רק זמן קצר קודם עלות השחר, אבל מצד המנהג שאנו רואין זה הרבה שנים עוד מדורות הקודמים שהיו מקומות שאמרו בחצות והוא משום שע"פ הקבלה שהביא המג"א הוי חצות עת רצון טובא והוכיח כן גם מגמ' דילן עיין בדבריו בסימן א' סק"ד ובמחצה"ש וכן ודאי הוא לדידהו גם גמ' דיבמות ולא ידחקו כתירוצי מחצה"ש ולכן סוברין ששוה לעת רצון דאשמורת לכן מסתבר שגם להרמב"ם כן כדכתבתי לעיל.
מטה אפרים סימן תקפא סעיף יא
וזמן אמירת הסליחות הוא בסוף הלילה סמוך לאור הבקר ועכשיו מתאחרין על הרב עד התחלת עמוד השחר, ומ״מ ביום ראשון משכימין, יותר קצת, בכדי שיתכן לשון הפזמון שאומרים בו ״בזעקתם בעוד ליל״ וכן ״רצה עתירתם בעמדם בלילות״ [אלף המגן - ומכל מקום אף אם נתאחר לומר עד אחר שהאיר היום, לא יבטל מאמירת הסליחות, לפי שהימים אלו הם ימי רצון, ואף לאחר עלות השחר הוא עת רצון עמו שכתב המחבר בסעיף א׳, וכן משמע מהמחבר לקמן בסעיף ט״ו שאף לאחר עלות השחר יאמר סליחות]
ערוך השולחן אורח חיים סימן תקפא סעיף ד
ודע שיש ליזהר בסליחות אלו בה"ב בשני דברים האחת...והשנית כי בהרבה מהסליחות נזכר שאמירתינו היא בלילה וקודם עלות השחר כמו בזעקם בעוד ליל או באשמורת הבקר וכיוצא באלו ועכשיו שבהרבה מקומות אומרים סליחות בעוד שכבר היום גדול והוה דובר שקרים ולכן ידלגו תיבות אלו
מגן אברהם סימן תקסה ס״ק ה
אין לומר האדרת והאמונה בצבור כי אם ביה"כ...אין לומר קודם חצות לילה שום סליחו' ולא י"ג מדות בשום פנים לעולם חוץ מביה"כ - הכוונות דף ה
משנה ברורה סימן תקסה ס״ק יב
דרך קריאה - בניגון וטעמים. אין לומר האדרת והאמונה בצבור כ"א ביוה"כ הא יחיד יכול לומר האדרת כל השנה. אין לומר קודם חצותלילה שום סליחות ולא י"ג מדות בשום פנים לעולם חוץ מביום הכפורים- אחרונים
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן קה
בענין סליחות כשיש אונס שלא יוכלו לומר באשמורת ובחצות י"ט אלול תש"כ. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר אפרים בערמאן שליט"א. הנה בדבר אמירת סליחות במקום שיראים ללכת בשעה מאוחרת בלילה אם רשאין לומר איזה שעות מקודם חצות…. ובדבר המג"א סימן תקס"ה סק"ה שכתב ואין לומר קודם חצות לילה שום סליחות ולא י"ג מדות בשום פנים לעולם חוץ מביה"כ שבבה"ט ובמ"ב איתא שהוא חוץ מביום הכפורים וכתר"ה מסתפק שמא הוא חוץ מבית הכנסת, הנה ממש"כ מתחלה אין לומר האדרת והאמונה בצבור כ"א ביה"כ ששם ודאי הוא ביום הכפורים מוכיח שגם הסיפא גבי סליחות וי"ג מדות נמי הוא ביום הכפורים, וגם אם הכוונה הוא בית הכנסת הי"ל למינקט חוץ מבביה"כ בשני ביתין ולא מביה"כ בבית אחד לכן מוכרחין לומר שהכוונה הוא חוץ מביום הכפורים כדכתבו בה"ט ומ"ב. אך אם הוא באופן שא"א מחצות ולהלן ויתבטלו אותו הצבור מסליחות יש להתיר בגדר הוראת שעה גם מתחלה, כי בדברים אלו אין מקור מגמ' אלא הם מדברי רבותינו האחרונים ע"פ ספרי הקבלה שמסתבר שאין בזה ענין איסור אלא שאין מועילין בכח י"ג מדות שיש הבטחה שלא יחזרו ריקם אלא כסתם תפלה, ולכן כדי שלא יתבטלו מלומר סליחות שלא יהיה להצבור שום התעוררות לתשובה טוב יותר לומר אף מתחלה הוראת שעה. ואף שאם אין להם כח כאמירת י"ג מדות יש אולי לאסור להפסיק בונקה שהוא באמצע הפסוק מצד כל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן, אבל מסתבר דלא מצד כח האמירה די"ג מדות מותר להפסיק שם אלא משום כח הצבור דניתן להם הרשות להפסיק כאן ואין חלוק מתי אומרים. ואם אפשר יכוונו בשליש הלילה שלהמחבר בסימן א' סעיף ב' שטוב להתחנן בשעות שהמשמרות משתנות שהתפלה רצויה אז והוא שיטת הרא"ש ריש ברכות והטורובשעה"ד כזה יש לסמוך ע"ז. וצריך לחלק הלילה מצה"כ עד עלות השחר לג' חלקים כדאיתא במחצה"ש סק"ד ובשע"ת בשם תשובת שב יעקב וא"כהוא בכאן ערך ט"ו או עשרים מינוטן /דקות/ אחר התחלת שעה י"א להשעות של עתה בעירנו והוי זה שעה וארבעים מינוטן בערך קודם חצות. ומש"כ בשע"ת סימן תקפ"א דבמוצאי שבת אסור לומר וידוי וסליחות עד אחר חצות...ג"כ כיון שאינו איסור מדינא דאחר השבת שוב הוא בדין חול מדינא יש להתיר בשעה"ד כזה שא"א אח"כ ויתבטלו מלומר סליחות ולא יהיה התעוררות לתשובה. אבל צריך לפרסם ולהודיע שהוא רק הוראת שעה מפני הדחק רק בשנה זו ולשנה הבאה יאמרו סליחות בזמן.
שו"ת יחוה דעת חלק א סימן מו
שאלה: מי שאינו יכול לקום באשמורת הבוקר לומר סליחות בכל ימי חודש אלול, האם רשאי להצטרף למנין האומרים סליחות בתחילת הלילה? תשובה: הנה טעם המנהג שנהגו לומר סליחות דוקא באשמורת הבוקר ולא בתחילת הלילה, הוא על פי מה שמבואר בזוהר הקדוש פר' חיי שרה (דף קל"ב ע"ב): שמשעות הבוקר מתעוררים חסדים בעולם, כפי שנאמר יומם יצוה ה' חסדו. ואילו משעת מנחה עד חצות הלילה מתעוררים מדות הדין, ולכן בענין חורבן בית המקדש נאמר: אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב, פנה היום שהוא מדת החסד, ומעת שנטו צללי ערב התעוררו הגבורות והדינים בעולם עד שגרמו לחורבן...גם רבינו האר"י בספר שער המצוות (פר' ואתחנן), הזכיר מענין התגברות הדינים בלילה. וכן כתב מרן החיד"א בברכי יוסף או"ח (סי' רל"וסק"א)...ולכן אין ראוי לומר סליחות בתחילת הלילה, שהוא זמן התגברות מדות הדין. וכן כתב רבינו האר"י בספר שער הכוונות (דרוש א' של ערבית, דף נ"ב ע"ד) בזו הלשון: ודע שבחצות הלילה הראשון אין לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מדות ע"כ. והגאון המקובל רבי משה זכות בתשובה (סי' ל'), הסביר הדברים ביתר שאת ובטוב טעם ודעת, על פי הקבלה, ושלל בכל תוקף את אמירת הסליחות בחציה ראשון של הלילה, כי אז הוא עת התגברות הדינים, מדבר באופל יהלוך, ובהזכרת הסליחות וי"ג מדות הרחמים של ויעבור, באותה שעה אנו נראים כמתגרים בהם ומבקשים למנוע פעולתם, ומעוררים קנאה מכחות הדין נגדנו, ונמצאנו משיגים מטרה הפוכה, וכל מי שיש לו מושג מתורת הח"ן, יודע ומבין שהעושה כן בשעות הלילה הוא קרוב להיות מקצץ בנטיעות, ולכן אין לומר סליחות אלא או ביום או באשמורת הבוקר מחצות הלילה ואילך,שנאמר, יומם יצוה ה' חסדו. ועל ידי סליחות וי"ג מדות הרחמים, זוכים לשפע חסדי ה' שיכנס לנו לפנים משורת הדין, וכן פשט המנהג בכל תפוצותישראל לומר הסליחות באשמורת הבוקר. ולכן המנהג שנהגו בקצת מקומות לומר סליחות בתחילת הלילה הוא מנהג רע ומר, ישתקע הדבר ולא יאמר, וראוי לגדולי הדור לגעור בהם ולבטל מנהגם, כי מנהגם זה בטעות יסודו ואין לו משען ומשענה. וכל מארי דרזין המחזיקים במעוז תורת הקבלה אוסרים אותו בהחלט, ועל פיהם יקום דבר, כי רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם עכת"ד. וכן פסק המגן אברהם (בסימן תקס"ה סק"ה) בשם האר"י ז"ל….ואמנם המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל בליל יום הכפורים, לומר סליחות וי"ג מדות בתפלת ערבית, אכן באמת אין להביא ראיה מליל יום הכפורים לשאר לילות השנה, כי ביום הכפורים לילה כיום יאיר בהתעוררות הרחמים, (ואף השטן אין לו רשות להשטין ביום הכפורים, כמ"ש ביומא כ' ע"א), משא"כ בשאר לילות. וכבר כתב כן בפירוש רבינו האר"י בשער הכוונות...ומכאן תשובה למה שכתב הגאון ר' משה פיינשטיין שליט"א, בשו"ת אגרות משה מהדורא תנינא (חאו"ח סי' ק"ה), שאם אי אפשר לצבור לומר סליחות...טוב יותר לומר סליחות בתחילתהלילה ע"כ. אולם לפי המבואר בשו"ת הרמ"ז הנ"ל, שהאומר סליחות בתחילת הלילה הוא קרוב להיות מקצץ בנטיעות, בודאי שיותר נכון להשאר בשב ואל תעשה, ולהמנע מאמירת סליחות בכלל, מאשר לומר סליחות וי"ג מדות בתחילת הלילה..אלא שהיה מקום לומר שמאחר שבארצות הברית קודם חצות לילה שלהם, הוא אחר חצות לילה של ארץ ישראל...אכן בספר מחשבות בעצה (בקונט' פרפראות לחכמה סי' ח', ע"ד ע"ב) כתב, שנראה שהכל תלוי בנקודת חצות שבירושלים, ושמכאן עצה נכונה לנוהגים לומר סליחות וי"ג מדות באלול ובעשרת ימי תשובה קודם חצות לילה, בערי אירופה, שימתינו עכ"פ עד חצות לילה לפי אופק ירושלים ע"ש...האמת היא שזמן נקודת חצות נחשב בכל מקום לפי מקומו של האדם הנמצא בווכמ"ש האחרונים עכת"ד. ומכל מקום נראה שאם אי אפשר להם לומר סליחות באשמורת לפני תפלת שחרית, יכולים לומר סליחות לפני תפלת מנחה, ואע"פ שמבואר בזוהר שבשעת מנחה שולטת מדת הדין הקשה, וכל הדינים מתעוררים באותה שעה, מלבד ביום שבת שאדרבה בשעת מנחה מתעוררים מדות הרחמים. אע"פ כן נראה שמותר לומר סליחות וי"ג מדות לפני מנחה, שהרי מעשים בכל יום שאנו אומרים וידוי וי"ג מדות ונפילת אפים בתפלת המנחה, ואפילו לאחר שקיעה אנו אומרים י"ג מדות, ורק לאחרכעבור שלש עשרה דקות וחצי לאחר השקיעה, שאז הגיע זמן צאת הכוכבים...וכן ראיתי אנשים מיראי ה' וחושבי שמו שנוהגים לומר באלול סליחות לפני תפלת מנחה. ויש להם על מה שיסמוכו. אלא שהסליחות שנאמרות באשמורת הבוקר אין ערוך אליהם שאז היא עת רצון והתעוררות מדות הרחמים
Summary:
It is reported in the סדר רב עמרם גאון that during the אלול-תשרי time period there was a practice to attend shul prior to עמוד השחר to be מבקש רחמים. The practice of סליחות during this time is also cited by the רא״ש in the name of רב כהן צדק as existing in the שתי ישיבות (a reference to סורא and פומבדיתא). The מנהג to recite סליחות during the אשמורת is codified by the מחבר.
With respect to the timing of the recitation of סליחות pre-עלות השחר, the מהרי״ל and the ספר מנהגים deduce this timing from the גמרא in עבודה זרה. [Editor's Note: the exact source from this גמרא is not fully clear, as the גמרא does not appear to actually focus in on the last few hours of the night.] This source for the מנהג is reiterated by the ב״ח and the מגן אברהם.
In discussing the custom of reciting סליחות, the רמב״ם writes that the practice was to לקום בלילה to daven עד שיאור היום. Based on this, אגרות משה also writes that the ideal time is clearly prior to עמוד השחר and not the entire night. However, the אגרות משה explains that this ruling of the רמב״ם is not coming to exclude the time from חצות forward, as that would also constitute an ideal time for סליחות. However, he contrasts this with the opinion of the מחבר that is clearly focused on אשמורת (i.e. the end of the night), rather than חצות.
The מטה אפרים writes that though the ideal time is pre-עמוד השחר, one may continue to recite סליחות during the morning hours, as these days are all ימי רצון. The ערוך השלחן adds that one should omit any references in the פיוטים to the evening hours, if he is saying those paragraphs during the day (which he notes is a common custom).
Based on mystical sources, the מגן אברהם writes that one should not recite the י״ג מדות during the early night hours (i.e. pre חצות). In addressing reciting סליחות at night, רב משה writes this is far from ideal, as the י״ג מדות are not accepted during that time. However, since it's not מדינא דגמרא and it stems from רבותינו האחרונים ע"פ ספרי הקבלה, he allows for a סליחות מנין during the nightime hours on a limited basis; he adds that this must be a one-year plan, with the intention to return to a different time the following year. יחוה דעת takes a more extreme view in this regard, ruling that the recitation of the י״ג מדות pre-חצות is detrimental based on various rulings from the ספרי קבלה. Accordingly, he would rule that it would be better to skip סליחות rather than to recite them during the evening hours.
