מקור, היסטוריה ויסוד הדין
דברים פרשת ראה פרק יב פסוק כא
כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹקיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה’ לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ:
רמב"ם הלכות שחיטה פרק ד הלכה יז-יח הלכה יז
כשהיו ישראל במדבר לא נצטוו בשחיטת החולין אלא היו נוחרין או שוחטין ואוכלין כשאר האומות, ונצטוו במדבר שכל הרוצה לשחוט לא ישחוט אלא שלמים שנאמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור וגו' ואל פתח אהל מועד וגו' למען אשר יביאו וגו' וזבחו זבחי שלמים לה' וגו', אבל הרוצה לנחור ולאכול במדבר היה נוחר. ומצוה זו אינה נוהגת לדורות אלא במדבר בלבד בעת היתר הנחירה, ונצטוו שם שכשיכנסו לארץ תאסר הנחירה ולא יאכלו חולין אלא בשחיטה, וישחטו בכל מקום לעולם חוץ לעזרה שנאמר כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' אלהיך וגו', וזו היא המצוה הנוהגת לדורות לשחוט ואחר כך יאכל.
מנחת חינוך פרשת ראה מצוה תנא
והנה דעת הר"מ והרהמ"ח והרבה ראשונים דזביחה היא עשה ודעת פוסקים והריב"א בתוס' שבועות דף כ"ד סובר דאינו עשה אלא תיקון הלאו והדברים עתיקין.
מי הם הכשרים לשחוט ואם צריכים כוונה לשחוט
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ב עמוד א
מתני'. הכל שוחטין ושחיטתן כשרה, חוץ מחרש שוטה וקטן, שמא יקלקלו את שחיטתן
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן א סעיף א
הכל שוחטין לכתחלה, אפילו נשים. הגה: יש אומרים שאין להניח נשים לשחוט, שכבר נהגו שלא לשחוט, וכן המנהג שאין הנשים שוחטות (ב"י בשם האגור).
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן א
וקטן שאינו יודע לאמן ידיו לשחוט, אין מוסרין להם לשחוט, לכתחלה, אפילו אחרים עומדים על גביהם…ואם הקטן יודע לאמן ידיו, אם אחרים עומדים על גביו, שוחט לכתחלה ומותר לאכול משחיטתו שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה הגה…ויש מחמירין שלא ליתן קבלה למי שהוא פחות מבן י"ח שנה, (מרדכי בשם הלכות א"י והגהות אלפסי החדשים), דאז גברא בר דעת הוא, ויודע ליזהר.
תלמוד בבלי מסכת חולין דף יב עמוד ב
וכולן ששחטו ואחרים רואים אותם - שחיטתן כשרה. מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה? אמר רבא: רבי נתן היא, דתני אושעיא זעירא דמן חבריא: זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה - רבי נתן מכשיר, וחכמים פוסלין. הוא תני לה, והוא אמר לה: הלכה כרבי נתן
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ג סעיף א
שחיטת חולין אינה צריכה כוונה. אפילו מתעסק בעלמא לחתוך, או שזרק סכין לנועצה בכותל, ושחט כהלכתה כשרה.
תלמוד בבלי מסכת חולין דף יג עמוד א
מתני'. שחיטת עובד כוכבים נבלה, ומטמאה במשא
רש"י מסכת חולין דף יג עמוד א
מתני'. שחיטת עובד כוכבים - אפילו כהלכתה ואחרים רואין אותו.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ב סעיף א
שחיטת עובד כוכבים, נבלה, אפי' הוא קטן,ואפי' אינו עובד עבודת כוכבים (כגון גר תושב), ואפילו אחרים רואין אותו.
ט"ז יורה דעה סימן ב ס״ק א
שחיטת עובד כוכבים נבילה. הרמב"ם פי' הטעם שנא' וקרא לך ואכלת מזבחו מאחר שהזהיר שמא יאכל מזבחו אתה למד שזבחו אסור וכתב הרא"ש ע"ז ואינם דברים של טעם שהזהיר כשיקרא אותו שלא יאכל ממה שזובח בתוך ביתו אלא הטעם דכתיב וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו
במה שוחטין
תלמוד בבלי מסכת חולין דף טו עמוד ב - דף טז עמוד א
השוחט במחובר לקרקע - רבי פוסל ור' חייא מכשיר, עד כאן לא קא מכשיר רבי חייא אלא בדיעבד, אבל לכתחלה לא…קשיא דרבי אדרבי! לא קשיא: כאן במחובר מעיקרו, כאן בתלוש ולבסוף חיברו…אלא לאו ש"מ: שאני בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חברו, ש"מ
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ו סעיף א
בכל דבר התלוש שוחטין, בין בסכין בין בצור בין בקרומית של קנה האגם הנקרא אישפדני"א, וכיוצא בהם מדברים החותכים…השוחט בדבר המחובר לקרקע או לגוף, כגון צפורן ושן המחוברים בבהמה, שחיטתו פסולה. ובתלוש מן הקרקע ולבסוף חברו בקרקע, לא ישחוט, ואם שחט, שחיטתו כשרה
השוחט צריך שיברך קודם
תלמוד בבלי מסכת חולין דף פו עמוד ב
מתני'. שחט מאה חיות במקום אחד - כסוי אחד לכולן, מאה עופות במקום אחד - כסוי אחד לכולן, חיה ועוף במקום אחד - כסוי אחד לכולן, רבי יהודה אומר: שחט חיה - יכסנה, ואח"כ ישחוט את העוף. גמ׳….א"ר חנינא: מודה היה רבי יהודה לענין ברכה, שאינו מברך אלא ברכה אחת.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן יט סעיף א
השוחט צריך שיברך קודם: אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה; ואם שחט ולא בירך, כשרה. הגה: ואם שחט דבר דאתיליד בו ריעותא וצריך בדיקה, ישחטנו בלא ברכה, וכשימצא כשר מברך על השחיטה,ובלבד שיהא סמוך לשחיטה (בא"ז הלכות כסוי). ואם שחט בבית המטבחים, שהוא מקום מטונף, יברך ברחוק ד' אמות קודם שיכנס לשם, ולא ידבר עד אחר השחיטה. (הגהות שחיטות ישנים בשם אגודה).
פסולי שחיטה
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ט עמוד א
ואמר רב יהודה אמר שמואל: כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה - אסור לאכול משחיטתו, ואלו הן הלכות שחיטה: שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, ועיקור
שיעור השחיטה - שחיטת ב' סמנים
בית יוסף יורה דעה סימן כא
כמה שיעור שחיטה בבהמה לכתחלה צריך לשחוט שני הסימנים וכו'. רפ"ב דחולין (כז.) תנן השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו ובגמרא השוחט דיעבד אין לכתחלה לא עד כמה לישחוט וליזיל אי בעית אימא אאחד בעוף ואי בעית אימא ארובו של אחד כמוהו וכתב הרא"ש (סי' ב) מסתברא כיון דאיכא תרי שינויי עבדינן לחומרא דלכתחלה צריך לשחוט שני סימנים אף בעוף והרי"ף (ו.) כתב ורובו של אחד כמוהו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה מיבעי ליה למישחטיה כוליה סימן משמע דסבירא ליה כלישנא בתרא ולקולא משום דהני תרי לישני פליגי במדרבנן דמדאורייתא בסימן אחד סגי ואזלינן לקולא בשל סופרים עד כאן לשונו.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כא סעיף א
כמה הוא שיעור השחיטה (של) הקנה והוושט; השחיטה המעולה, שיחתכו שניהם בין בבהמה ובין בעוף, לזה יתכוין השוחט; ואם שחט רוב אחד מהם בעוף, ורוב שנים בבהמה ובחיה, שחיטתו כשרה ובלבד כשימדדו אותו ימצאו שהנשחט הוא רוב; וכיון שימצאו שהנשחט יותר מחצי, אפילו כחוט השערה, דיו.
שהייה
תלמוד בבלי מסכת חולין דף לב עמוד א
מתני'. נפלה סכין והגביהה, נפלו כליו והגביהן, השחיז את הסכין ועף בא חבירו ושחט, אם שהה כדי שחיטה - פסולה; רבי שמעון אומר: אם שהה כדי ביקור: גמ'. מאי כדי שחיטה? אמר רב: כדי שחיטת בהמה אחרת.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כג סעיף ב
שהייה כיצד, הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו קודם שיגמור השחיטה, ושהה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון, ובא הוא או אחר וגמר השחיטה, אם שהה כדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחוט רוב הסימנים שהוא הכשר שחיטה, שחיטתו פסולה....הגה: והמנהג פשוט במדינות אלו להטריף כל שהייה, אפי' משהו, בין בעוף בין בבהמה ואין לשנות.
דרסה
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ל עמוד ב
מתני'. השוחט ב' ראשין כאחד - שחיטתו כשרה. שנים אוחזין בסכין ושוחטים, אפילו אחד למעלה ואחד למטה - שחיטתו כשרה. התיז את הראש בבת אחת - פסולה. היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת, אם יש בסכין מלא צואר - כשרה. היה שוחט והתיז ב' ראשין בבת אחת, אם יש בסכין מלא צואר אחד - כשרה; בד"א - בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך, אבל אם הוליך והביא, אפי' כל שהוא, אפי' באיזמל - כשרה: גמ'. מה"מ? אמר שמואל, דאמר קרא: אחץ שחוט לשונם מרמה דבר. תנא דבי רבי ישמעאל: ושחט - אין ושחט אלא ומשך
רש"י מסכת חולין דף ל עמוד ב
חץ שחוט - מה חץ הולכת במשיכה אף שחיטה במשיכה.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כד סעיף א
דרסה כיצד, כגון שהניח הסכין על הצואר ודחק וחתך למטה כחותך צנון או קישות, הרי זה פסולה; ואין צריך לומר אם הכה בסכין על הצואר, כדרך שמכין בסייף, וחתך הסימנים בבת אחת.
חלדה
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ל עמוד ב
אמר רב יהודה אמר רב: החליד את הסכין בין סימן לסימן ופסקו - פסולה, תחת העור - כשרה. מאי קמ"ל? תנינא: או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו - רבי ישבב אומר: נבלה, ר"ע אומר: טרפה! אי ממתני', ה"א: ה"מ מלמטה למעלה דלא קעביד כדרך שחיטה, אבל מלמעלה למטה דקעביד כדרך שחיטה אימא שפיר דמי, קמ"ל.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כד סעיף ז
חלדה כיצד, כגון שהכניס הסכין בין סימן לסימן, בין ששחט התחתון כהלכתו מלמעלה למטה וחזר והוציאו ושחט העליון, בין ששחט העליון ממטה למעלה שלא כהלכתו, פסולה.
Talmud Bavli, Artscroll, Chullin, Introduction
חלדה - burrowing, i.e. poking the knife between the trachea and esophagus, and cutting from that position
הגרמה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כד סעיף יב
הגרמה כיצד, זה השוחט בקנה למעלה במקום שאינו ראוי לשחיטה, או שהתחיל לשחוט במקום שחיטה ושחט מעט והטה הסכין חוץ למקום שחיטה למעלה וגמרה שם
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כ סעיף א
מקום השחיטה בצואר, בקנה לצד הראש, משיפוי כובע ולמטה והוא קודם שיתחיל הכובע לשפע ולעלות…ושיעורו למטה עד ראש כנף האונא כשנופחין אותה ועולה למעלה עד מקום שמגיע ראשה בקנה…ובוושט, מתחלת המקום שכשחותכין אותו מתכויץ עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצים פרצים ככרס; שחט למעלה ממקום זה, והוא הנקרא תורבץ הוושט, או למטה ממקום זה והוא מתחלת בני מעים, שחיטתו פסולה
ספר החינוך פרשת ראה מצוה תנא
וגבול מקום השחיטה בקנה הוא משיפוי כובע ולמטה עד ראש הכנפים הקטנים של ריאה, לא עד עיקרן של כנפים שמחוברים בריאה, אלא עד ראשן, ושיעור זה הוא כל מקום מן הצואר שהבהמה פושטת אותו בשעה שהיא רועה כדרכה בלא אונס.
עיקור
רש"י מסכת חולין דף ט עמוד א
שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור - שחט הוושט ופסק הגרגרת הרי עיקור
תוספות מסכת חולין דף ט עמוד א
פירש בקונטרס עקור דתנן שחט את הושט ופסק את הגרגרת ותימה דאין זה שייך להלכות שחיטה דזה פסול מפני שלא שחטו ולא דמי לשאר הלכות שחיטה ויש לומר דאיירי ששחט בסכין פגומה או במגל וזה נקרא פסק את הגרגרת ופסולה הוי משום דאין שוחטין אלא חונקין
בית יוסף יורה דעה סימן כד
עיקור פרש"י ששחט בסכין פגומה ונעקרו הסימנים. בפרק קמא דחולין (ט.) גבי הא דאמר רב יהודה כל טבח…פרש"י עיקור היינו פסוקת הגרגרת ופירשו התוספות (ד"ה כולהו) דבריו דהיינו כגון ששחט בסכין פגומה שהפגימה קורעת והוי כמו פסוקה ובה"ג (סי' ס קכו:) פירש דהיינו שנעקר הסימן או נשמט ממקומו ואם תאמר פשיטא דלא מהניא שחיטה כיון דנשמט ונעשה טרפה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כד סעיף טו
עיקור כיצד, כגון שנעקר הקנה או הוושט מהלחי ומהבשר, ונשמט אחד מהם או שניהם קודם גמר שחיטה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ו סעיף א
בכל דבר התלוש שוחטין…והוא שיהיה פיו חד ולא יהיה בו פגם
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן יח סעיף א-ג
השוחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה, (אפילו מן הצד) (ד"ע), הרי זה נבילה…שיעור הפגימה, כל שהוא….צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה, ואם לא בדק, לא ישחוט; ואם עבר ולא בדקה תחלה ואח"כ בדקה ומצאה יפה, שחיטתו כשרה.
חתך המפרקת
בית יוסף יורה דעה סימן כד
כתב המרדכי בפרק השוחט (סי' תרב) מעשה שאחד שחט וחתך כל המפרקת ודקדק ראבי"ה מפרש"י ואסר ול"נ למהר"ם ומתוך דברי הרמב"ן שכתבתי בסמוך נלמוד דס"ל דכשר וכן נראה שהוא דעת הר"ן (שם ד"ה מתני' התיז) שהביא דבריו ולא נחלק עליהם וכן נראה שהוא דעת הרשב"א…וכן כתב בעל העיטור (הל' שחיטה כו.) דכשרה וכן כתב הרמב"ם בפ"ב (ה"ט) ואף על פי שכתב האגור (סי' אלף צא) שבאשכנז נוהגים להטריף אם שחט רוב המפרקת אפילו בהולכה והובאה כבר כתב בעל תרומת הדשן בסימן קפ"ז דמן הדין כשרה אלא שהחמירו על עצמם
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כד סעיף ה
היה שוחט וחתך כל המפרקת, כשרה. (מרדכי בשם מהר"מ ועיין ס"ק ה'). הגה: והמנהג להטריף אפילו לא חתך רק רוב המפרקת (מהרי"ו ואגור ות"ה), ואין לשנות כי יש מרבוותא סוברין כן (דקדק ראבי"ה מפי' רש"י).
Summary:
The רמב״ם explains that initially בני ישראל slaughtered meat without any restrictions. Subsequently, they were commanded that they could only engage in שחיטה for בשר שלמים, but regular slaughter of meat remained permitted. However, upon entering ארץ ישראל, they were permitted and required to eat regular meat through שחיטה. He derives these points directly from the פסוקים.
The משנה allows for “everyone” to be a שוחט. This is also the ruling of the שלחן ערוך. The רמ״א discusses a custom that a woman does not serve as a שוחט. As already addressed to in the משנה, technically, a minor is acceptable, provided he is capable and knowledgeable. This is also the ruling of the שלחן ערוך. The רמ״א discusses a practice that discourages those from under the age of eighteen from being ordained as a qualified שוחט. Based on this, it is not all that surprising that even כוונה is not technically required for שחיטה, as it outlined by the גמרא codified as normative by the שלחן ערוך.
The one notable exception to the “everyone” rule is that an עכו״ם may not serve as a שוחט and any meat he slaughters is deemed to be נבילה. The רמב״ם says that this rule is inferred from the פסוק which implies that one may not eat מזבחו. The רא״ש argues and rules that one can infer from the פסוק that there is a requirement that a שוחט be a בר זביחה. It is of note that this ruling applies even where the individual is not actually an עובד עבודה זרה.
An object which is attached to the ground may not be used for שחיטה. If it was used, it was a naturally attached object (e.g. grown from the ground), the שחיטה is invalid, while if it was artificially attached, the שחיטה is valid.
One should recite a ברכה before performing שחיטה.
As stated by the משנה and codified by the שלחן ערוך, the primary requirement when performing שחיטה is to sever the קנה (trachea) and the ושט (esophagus). If one cut the majority of the סמנים, the שחיטה is valid בדיעבד.
There are five manners in which a שחיטה might be invalidated. First, where the שוחט hesitates during the motion. The גמרא discusses various definitions of hesitating. While the מחבר codifies a standard which allows or some amount of hesitation, the רמ”א is more strict, invaliding even the slightest hesitation.
Second, as the משנה explains, where the knife is pressed down instead of sliding back and forth. Where the knife is sufficiently long, it’s sufficient that the knife did not go back and forth and just went in one direction. However, for a shorter knife, it will be necessary that the knife move in a back and forth motion to sever the סמנים without violating דרסה. Third, as detailed by the גמרא and as ruled in שלחן ערוך, where the knife is placed between the two סמנים.
Fourth, where the סמנים are severed too high or too low. Fifth, the סמנים must be cut and not torn. As explained by תוספות, the סמנים can be torn where the knife is not perfectly smooth.
