תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ב עמוד א
משנה. מאימתי קורין את שמע בערבין - משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים:עד חצות. רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר….אמר מר: משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. מכדי, כהנים אימת קא אכלי תרומה - משעת צאת הכוכבים
רש"י מסכת ברכות דף ב עמוד א
עד סוף האשמורה הראשונה - שליש הלילה, כדמפרש בגמרא, ומשם ואילך עבר זמן, דלא מקרי תו זמן שכיבה, ולא קרינן ביה בשכבך, ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה, לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו, אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת, כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי, ולפיכך, חובה עלינו לקרותה משתחשך, ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו - יצא
רא"ש מסכת ברכות פרק א סימן א
מאימתי קורין את שמע בערבין...פירש"י ואנן שקורין שמע בבית הכנס….וכן כתב הריב"א והרי"ץ גיאת ז"ל וכן כתב רב עמרם ז"ל שצריך לברך אקב"ו על קריאת שמע כשהוא קורא לפני מטתו….ופירש ר"ת ז"ל דק"ש של בית הכנסת עיקר. ומה שאנו קורין אותה בעוד יום. דקי"ל כר' יהודה דאמר לקמן ובפרק תפלת השחר תפלת המנחה עד פלג המנחה והוא שעה ורביע קודם הלילה. מכאן ואילך הוי לילה לענין תפלת המנחה והוא הדין לענין ק"ש ואמרי' לקמן (דף כז א) דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ואמרינן נמי לקמן (שם) רב צלי של שבת בערב שבת אלמא חשיב לילה לענין תפלת הערב והוא הדין לענין ק"ש....ולא נהירא לי מה שהביא רבינו תם ז"ל ראיה מתפלת המנחה שהיא עד פלג המנחה. דתפלות כנגד תמידים תקנום ותמיד היה קרב והולך עד פלג המנחה אבל לענין ק"ש לאו זמן שכיבה הוא….ונראה לקיים המנהג שאנו סוברים כשאר התנאים שמקדימין שעת הק"ש לצאת הכוכבים. ואע"ג דלית הלכתא כר' אליעזר לגבי ר'יהושע ולא כרבי מאיר לגבי רבי יהודה מכל מקום בתפלה הקלו וגם מתוך הדחק נהגו כך לפי שמתקבצין הצבור לתפלת המנחה ואילו לא היו קורין את שמע ומתפללין תפלת הערב עד צאת הכוכבים היה כל אחד ואחד הולך לביתו והיה טורח להם להתקבץ לאחר מכאן ולא היו מתפללים בצבור. לפיכך נהגו העם לקרות שמע ולהתפלל קודם צאת הכוכבים וסמכו על הני תנאי כדפירשתי אע"ג דלכתחלה אין לקרות ק"ש עד צאת הכוכבים כסתמא דמתני' וכר' יהושע דפליג אדר' אליעזר בברייתא.
תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א
על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סביראלן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמןתפלה.
ערוך השולחן אורח חיים סימן רלה סעיף ז
ושיטת ר"ת היא דכמו דלעניין תפלה מפלג המנחה הוי זמן תפלה לר' יהודה כמו כן לעניין ק"ש והרא"ש הקשה מה עניין תפלה לק"ש הא בק"ש בעינן ובשכבך זמן שכיבה ע"ש וי"ל דבאמת נאמר דאז הוי זמן שכיבה דכי היכי דהוי לילה לעניין תפלה ה"נ לק"ש [ב"ח] ואף שהמרדכי כתב שראבי"ה הסכים לזה מ"מ אצל רוב רבותינו לא נתקבלה שיטה זו וכמבואר בטור ע"ש ובאמת בק"ש דאורייתא א"א להקל כמו בתפלה שהיא דרבנן ובירושלמי איתא דאפילו קרא ק"ש בין השמשות צריך לחזור ולקרות בלילה והטעם פשוט דבין השמשות הוי ספק וק"ש דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא - וכ"כ השאגת אריה סי' ג
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף א עמוד א
אלא כך הוא הענין שבבית הכנסת יקרא קריאת שמע עם ברכותיה ויתפלל ולא יכוין לצאת ידי חובת ק"ש באותה הקריאה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה ויוצא ידי קריאת הברכות ואח"כ כשיהיה בביתו קודם שיאכל אחר יציאת הכוכבים יקרא אותה ויתכוין לצאת בה ידי חובה ויקרא אותה כולה במורא ובכוונת הלב….ועדיין יש לשאול כיון שאינו זמן קריאת שמע בשעה שקורין אותה בבית הכנסת היאך יוצא ידי חובה מהברכות אם אינו לילה לענין קריאת שמע ויש לומר שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור כיון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפלת המנחה משם ואילך כדבעינן למימר בפ' תפלת השחר וברכת אהבת עולם נמי אומרים אותה שהרי מצינו שעל קריאת פסוקים יכול לאמרה….ורבינו האי גאון ז"ל אומר בדרך אחרת שמתפלל עם הצבור בבית הכנסת ויקרא ק"ש כמו שקורא פסוקים כדי להתפלל מתוך דברי תורה כמו שאמרו בירושלמי ולא יקרא הברכות גם לא יענה אמן בכונה לצאת ידי חובה אלא אם ירצה לאומרה עם הקהל בלא חתימה ובלא פתיחה הרשות בידו ולאחר יציאת הכוכבים יקרא ק"ש עם ברכותיה לצאת ידי חובתו ואע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה שהרי מתפלל תחלה וקורא ק"ש אח"כ עם ברכותיה לכונת חובה אפילו הכי מותר לעשות כן כיון שמתכוין למצוה להתפלל עם הצבור שהתפלה נשמעת יותר ומקובלת לפני המקום וראיה לדבר מדאמרי' לקמן(דף כז א) רב צלי של שבת בע"ש כלומר קודם שקיעת החמה ובודאי לא היה קורא ק"ש באותה שעה כיון שלא יצאו הכוכבים נמצא שלא היה סומך גאולה לתפלה ואפילו הכי לא היה חושש כיון שהיה עושה כן למצוה לקבל שבת מבעוד יום ולהוסיף מחול על הקודש שהוא מצוה גדולה הכא נמי אע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה כיון שמתפלל עם הצבור מותר: ומי שירצה להחמיר על עצמו יכול לעשות בדרך אחרת יותר נכונה שיקרא בבית הכנסת ק"ש והברכות בלא חתימה ופתיחה ויתפלל עם הצבור ואותה התפלה יתפלל על שם נדבה שהרי אברים ופדרים של עולת נדבה נמי קרבין כל הלילה ואח"כ בביתו יקרא ק"ש אחר יציאת הכוכבים בברכותיה בפתיחות וחתימות ויתפלל לשם חובה ובזה יהיה הכל מתוקן שאותה שבב"ה תהיה לעמוד בתפלה מתוך ד"ת כמו שאמרו בירושלמי ויקרא ק"שבעונתה ויסמוך גאולה לתפלה ומה שמתפלל אותה הברכה כדי לסמוך גאולה לתפלה הוי כמו שמחדש דבר בתפלתו וא"צ לחדש בה דבר אחר:
שו"ת הרשב"א חלק א סימן מז
שאלת עוד לפי מה שפרש רש"י ז"ל גבי מתניתין ברכות (דף ב) דמאימתי קורין את שמע בערבין...ולפי' הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אם כן תמה הוא שאם כן למה קורין אותה בברכותיה דהא אכתי לא מטא זמנה ועברינן משום בל תשא….אל תתמה. דברכות של קריאת שמע אינן ברכות של קרית שמע ממש כברכת התורה וכברכת המצות. שאם כן היה לנו לברך לקרוא את שמע כמו שמברכין על קריאת התורה ועל קריאת המגלה. אלא ברכותיהן שנתקנו בפני עצמן. אלא שתקנו לאומרן לפני קריאת שמע ולאחריו וכן הסכימו הגאונים ז"ל. ולפיכך מישקרא קרית שמע בלא ברכותיה חוזר ואומר ברכותיה בפני עצמן ואין בכך כלום.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית סימן רלה
זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו; ואם קראה קודם לכן, חוזר וקורא אותה בלא ברכות; ואם הצבור מקדימים לקרות ק"ש מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות. הגה: ומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה אע"פ שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה, אלא א"כ הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות דאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ויתפלל (מרדכי ריש ברכות והגהות מיימוני פ"ג מהלכות תפלה ותרומת הדשן ס"א).
ביאור הלכה סימן רלה סעיף א
ואם הצבור מקדימים וכו' - ויתפלל עמהם. ובמעשה רב אות ס"ה כתב דמוטב להתפלל ערבית בזמנה ביחיד אם א"א לו לאסוף עשרה בזמן ק"ש ואף בשבת דעתו שם שיתפלל בזמנה דוקא:
משנה ברורה סימן רלה ס״ק יב
והנה בזמנינו נהגו רוב העולם לקרות ק"ש ולהתפלל אחר צאת הכוכבים כדין מיהו באיזה מקומות בבתי כנסיות יש עדיין מנהג הישן שמתפללין תיכף אחר מנחה אף שהוא מבע"י קצת והמתפלל במקומות האלו יראה לחזור ולקרות ק"ש כשיגיע הזמן. ולפחות יראה לקרות כל הפרשיות על מטתו כדין ויכוין לצאת בזה המ"ע של ק"ש ובאיזה מקומות יש מנהג שהותיקין אינן קוראין ק"ש עם הצבור אלא שותקין עד שמ"ע ומתפללין עמהם וממתינין אחר התפלה עד צה"כ וקורין ק"ש וברכותיה ואין חוששין לסמיכת גאולה לתפלה וגם מנהג זה נזכר בדברי הקדמונים עיין בב"י ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן רל"ג ס"א במ"ב ואשרי המתפלל מעריב בזמנו בצבור ועיין מה שכתבנו בבה"ל בשם המעשה רב:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן ס
בדבר שאלתך איך להתנהג כשהצבור מתפללים מעריב תיכף עם השקיעה אם להתפלל עמהם גם ק"ש וברכותיה כדי לסמוך גאולה לתפלה ולקרא אח"כ בזמנה ק"ש אחר צה"כ בלא ברכות, או להתפלל רק ש"ע עמהם ולקרא בזמנה אחר צה"כ ק"ש וברכותיה. והנה ודאי ידוע לך שיש בזה מחלוקת בראשונים ואבאר דעתם ויתברר הענין להלכה. שיטת ר' האי גאון שהביאו הרא"ש ור' יונה הוא שרק יתפלל עם הצבור ש"ע ויקרא רק ק"ש כדי להתפלל מתוך דברי תורה בלא הברכות כי לקרא בזמנה עם הברכות עדיף מלמיסמך גאולה לתפלה….אבל בש"ע שם סי' רל"ה כתב המחבר דאף כשמקדימים הצבור לקרות מבע"י יקרא עמהם ק"ש וברכותיה ויתפלל עמהם וכשמגיע זמן ק"ש יקרא בלא ברכות משום דסובר דסמיכות גאולה לתפלה עדיף לחייב לומר הברכות אף שלא יצא ידי ק"ש. ופשוט שהוא שיטת ר' יונה בעצמו שזמן ק"ש הוא אחר צה"כ ומ"מ יקרא עם הצבור עם הברכות ואחר צה"כ קודם שיאכל יקרא אותה בלא ברכות….עכ"פ הש"ע סובר שצריך לקרא עם הצבור בשביל מיסמך גאולה לתפלה ולקרא אח"כ קודם אכילה כל הג' פרשיות….עכ"פ לדינא יש לן שתי שיטות ואין שייך להכריע לנו בזה ודעביד כמר עביד וכמר עביד….ועיין בבאור הלכה /סי' רל"ה/ שבמעשה רב של הגר"א סובר דלעולם תפלה בזמנה עדיף מתפלה בצבור אבל כיון שהוא נגד רוב הראשונים אין לנהוג כמותו אלא מי שנוהג כמותו בכל דבר….אבל עכ"פ מכריע זה שבאם הוא בזמן שהם תרתי דסתרי שהוא חסרון גם בדין התפלה שטוב להמתין עד אחר צה"כ אף שלא יהיה בצבור. ואף אם נפקפק בזה ונימא שיותר טוב להתפלל בצבור משום מעלת תפלה בצבור אף באופן שהוא תרתי דסתרי כיון שעכ"פ התירו לצבור, מ"מ נראה דבזה לא יקרא ק"ש והברכות דע"ז הא איכא ראיה מאבוה דשמואל ולוי שכיון שגם התפלה הוא רק מדוחק אין לקרא הק"ש והברכות שעלייהו ליכא דוחק זה דאין עלייהו דין תפלה בצבור. ולכן באופן כזה אין לעשות כהש"ע אלא כרב האי גאון
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילת המנחה סימן רלג סעיף א
<מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע...ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. הגה: ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים (בית יוסף בשם אהל מועד ורשב"א).
משנה ברורה סימן רלג ס״ק ט
קודם שקיעת החמה - ר"ל סוף שקיעה שהוא לדעת המחבר בסי' רס"א זמן מועט קודם צאת הכוכבים ואע"ג דגם אז אין להתפלל עד צאת הכוכבים ממש דמקודם לכן הוי רק ספק לילה וכדלקמן בסימן רל"ה בהאי פורתא לא דק:
תוספות מסכת מנחות דף סו עמוד א
זכר למקדש הוא - נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן
הר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף כח עמוד א
כל זה מוכיח שאין הספירה עכשיו אלא מדרבנן ולפיכך אמרו בתוספות דכיון דמדרבנן היא טוב לספור ביום ראשון בספק חשיכה כדי שיהיו שבע שבתות תמימות לגמרי ואין זה נכון שיכניס עצמו בספק לכתחלה
פסקי תוספות מנחות פרק ו - רבי ישמעאל סימן קצב
כל שהגיע לשבוע יזכור [השבוע] והיום שאנו עושין ספק חשיכה יכול לברך וא"צ להמתין עד הלילה י"א דלאחר שהתפללו תפילת ערבית כיון דהוי לילה לענין ק"ש ותפילה הוי לילה גם כן לענין עומר: ד"ה זכר: דף סו:
חק יעקב סימן תפט ס״ק יג
ואפילו ענה אמן על ברכת הקהל. דקהל מברכין בעוד יום, אף על גב דזמן הספירה עכ"פ בספק חשיכה ולא מקודם אליבא דכולי עלמא, מכל מקום מברכין הקהל בעוד יום כדי להוציא עמי הארץ שאינם מונים בלילה, כמו שכתב הלבוש [סעיף ג], וסומכין כמו שסומכין בתפלת ערבית וקריאת שמע שקורין מבעוד יום וסומכין דמשתשקע חמה מקרי לילה, כמבואר לעיל סימן רל"ה [סעיף א ובהגה] וע"ש במ"א ס"ק ג', והוא הדין כאן לענין ספירה דרבנן. וכן מצאתי להדיא בפסקי תוספות דמנחות סימן קצב וז"ל, יש אומרים...עד כאן לשונו. על כן סומכין הקהל על הדעה זו. אבל הרוצה לחוש לעצמו יספור בזמנו. ובזה מיושב מה שראיתי בתשובת הר"ש לוי [או"ח] סימן ה' שמקשה דברי הב"י אהדדי, ומדחיק לתרץ, ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי. גם הט"ז [ס"ק ו] מדחיק לפרש בזה להוציא דברי הפוסקים מפשטן, ובאמת כמו שכתבתי הכל נכון ופשוט הוא. ומנהגינו שלא למנות אפילו בצבור בעוד יום, אף בערב שבת ויום טוב, אלא א"כ הוא ספק חשיכה עכ"פ, וכמו שכתבתי בסמוך בס"ק י"ב בשם הב"ח:
Summary:
The משנה rules that the זמן for קריאת שמע is צאת הכוכבים. Based on this, רש״י explains that when we recite קריאת שמע in shul prior to צאת הכוכבים, this is only for purposes of learning תורה prior to תפילה. However, רבינו תם rules, as cited by the רא״ש that the קריאת שמע that we read in shul בעוד היום counts for the עיקר קריאה, just as one may daven מעריב after פלג, similarly, one may fulfill קריאת שמע immediately after פלג.
The רא״ש (and most authorities as noted by the ערוך השלחן) rejects this opinion of רבינו תם, noting that the analysis for תפילה is different, allowing for מעריב to be recited before צאת, while קריאת שמע needs to be at the זמן שכיבה. (The ר״י appears to offer a similar opinion to the רא״ש, allowing for קריאת שמע just before צאת.) The רא״ש notes that we allow for davening מעריב before צאת only מתוך הדחק, as that is the only time the ציבור will congregate.
Following along the lines of the רא״ש, the רבינו יונה rules that where the ציבור is davening before צאת, one should daven with them and later when he gets home, repeat קריאת שמע after צאת הכוכבים. He then raises a more fundamental question to this approach: how can one recite and fulfill the ברכות קריאת שמע before the time arrives for the מצוה of קריאת שמע. He suggests that the ברכות are really connected to תפילה more than קריאת שמע, so they can be recited during the זמן תפילה, even though it's not the קריאת שמע. (This approach is also endorsed by the שו״ת הרשב״א.) However, he quotes an opposing view from רב האי גאון that one should really avoid reciting ברכות קריאת שמע before צאת הכוכבים, and in such a case, he should recite קריאת שמע but only as תלמוד תורה and recite ברכות קריאת שמע with שמע later, but daven with the ציבור earlier, to ensure תפילה בציבור. The רבינו יונה offers his own final suggestion which appears to be more in line with רב האי גאון.
The שלחן ערוך rules against רב האי גאון, allowing one to recite ברכות קריאת שמע before צאת. However, the משנה ברורה recommends waiting until צאת (even suggesting the רב האי גאון approach to say ברכות קריאת שמע later). The אגרות משה cites both approaches and chooses not to be מכריע between them (though he does rule that if one is davening a תרתי דסתרי, then they certainly should not be reciting ברכות קריאת שמע during that time. (The מעשה רב quoted by the ביאור הלכה rules that it would be preferable to daven ביחידות rather than davening מעריב and/or ברכות קריאת שמע before צאת.
It is of note that with respect to ספירת העומר being reciting during בין השמשות, the פסקי תוספות appears to connect the allowance to recite ספירה during that time to the custom to daven מעריב during that time as well.
(Perhaps this discussion results in an inconsistency among those who may choose to daven מעריב during בין השמשות but would then deem the time period too early for ספירת העומר?)
