תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד ב - דף ה עמוד א
אמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותו על מטתו. אמר רבי יוסי: מאי קרא - רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה אמר רב נחמן אם תלמיד חכם הוא אין צריך. אמר אביי: אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי, כגון אבידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב
הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע. ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשכיבני לשלום, ותן חלקי בתורתך, ותרגילני לידי מצוה, ואל תרגילני לידי עבירה, ואל תביאני לידי חטא, ולא לידי עון, ולא לידי נסיון, ולא לידי בזיון, וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע ותצילני מפגע רע ומחלאים רעים ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים, ותהא מטתי שלמה לפניך, והאר עיני פן אישן המות, ברוך אתה ה' המאיר לעולם כולו בכבודו
תוספות מסכת ברכות דף נד עמוד א
הרואה וכו' אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו וכו' - פירש רבי' שמעיה דכל הני ברכות צריכות להזכרת שם ומלכות ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם וכן כתב רבינו שמשון מקוצי
שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן כא
שאלה: ברכת המפיל חבלי שינה על עיני, הנאמרת עם קריאת שמע שעל המטה, האם צריכה להיאמר בשם ומלכות
תשובה: בתלמוד (ברכות ס' ע"ב) אמרו, הנכנס לישון על מטתו מברך ברכת המפיל חבלי שינה על עיני, ומבואר בתוספות ובמרדכי (ברכות נד ע"א) שכל הברכות הללו שבפרק הרואה, יש לאומרם בשם ומלכות, שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. ושכן פסקו רבינו שמעיה ורבינו שמשון מקוצי. וכן כתב הרמב"ם (בפרק ז' מהלכות תפלה הלכה א'), שברכת המפיל היא בשם ומלכות. וכן כתב בספר ארחות חיים (הלכות קריאת שמע שעל המטה סעיף א'). ובספר כל בו (סימן כ"ט). וכן כתבו הרא"ה בספר פקודת הלוים, ורבינו המאירי, בברכות (ס' ע"ב), וכן כתב רבי דוד אבודרהם
ספר כלבו סימן כט
דין קריאת שמע על מטתו - כשיכנס אדם לישן על מטתו בלילות, צריך לקרות את שמע סמוך למטתו, ואע"פ שקראה בברכותיה, שנאמר (שם ד, ה) אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה, ואמרו רז"ל כל הקורא את שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שני פיות, כמו שנאמר (שם קמט, ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, ותלמיד חכם, והוא שתורתו אומנתו, אינו צריך, ויש אומרים דוקא כשקראה בעונתה והוא צאת הכוכבים, אבל אם לא קראה בעונתה אפילו הוא תלמיד חכם צריך לקרותה על מטתו, אבל אומר פסוק אחד מפסוקי דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי (שם לא, ו), ונהגו כל ישראל שאין אוכלין ושותין ואין מדברין אחר קריאת שמע שאומרים על מטתן, וסמכו אהאי קרא אמרו בלבבכם על משכבכם זו קריאת שמע ודומו סלה
בית יוסף אורח חיים סימן רלט
כתב הכל בו (סי' כט) נהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר קריאת שמע שאומרים על מטתן וסמכו אהאי קרא (תהלים ד ה) אמרו בלבבכם על משכבכם זו קריאת שמע ודומו סלה וכיוצא בזה כתב רבינו ירוחם בנ"ג ח"ב (כג ע"ג) וכן כתב הרוקח, סי' שכז
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית סימן רלט סעיף א
קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך: המפיל חבלי שינה על עיני וכו'. הגה: ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא יישן מיד, שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (כל בו ורוקח ורבינו ירוחם נ"ב ח"ב), ועיין לעיל סימן ס"ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב; ואם קרא ק"ש ולא יוכל לישן מיד, אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו - הגהות מיימוני פ"ז
תוספות מסכת ברכות דף יא עמוד ב
וא"ת מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה. וי"ל דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו. א"נ משום שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה
מהר"ץ חיות מסכת ברכות דף יא עמוד ב
תוס' ד"ה שכבר נפטר וא"ת מפני מה אין מברכין לישן בסוכה וי"ל שמא לא ישן. נ"ב אע"ג דקי"ל דמברכין המפיל על שינה וג"כ יש חששא שמא לא ישן שאני התם דהברכה על טבע השינה אשר נתן ה' לכל יצורי חלד ואע"ג דלא ישן עתה מ"מ ענין השינה ישנה בעולם. אבל הכא עקר הברכה על שינת בסוכה וכתבו שפיר שמא לא ישן עתה ועי' אליהו רבה סי' רל"א ס"ג שהביא קושיא זו בשם הרב ברכת אברהם ותירץ ג"כ כנ"ל ע"ש
משנה ברורה סימן רלט ס״ק ד
אחר ק"ש וכו' - ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה
ביאור הלכה סימן רלט
סמוך למטתו - עיין מ"ב מה שכתבנו בשם הכנה"ג ועיין בח"א שמצדד לומר דאפילו לא היה יכול אח"כ כלל לישן ג"כ אין הברכה לבטלה דעל מנהגו של עולם הוא מברך וכן משמע בחד תירוצא באליה רבא ולענ"ד צ"ע בזה אחרי דברכה זו מברך על עצמו המפיל חבלי שינה על עיני וכו' וכעין שכתב השע"ת בסימן מ"ו לענין ברכת המעביר שינה כשאיננו ישן בלילה ע"ש ועכ"פ נ"ל דאם מסתפק שמא לא יוכל אח"כ לישן בודאי אין כדאי לכתחלה לברך
פסקי תשובות אורח חיים סימן רלט
והוא עפ"י דרכו של בעמ"ח סדר היום (בסדר ק"ש של לילה) שכתב בזה"ל "הברכה הזאת אין לברכה עד שיראה הוא בעצמו שהשינה באה עליו ועפעפי עיניו נאחזים לישן, כי איך יברך 'המפיל שינה' והשינה עדיין לא באה אלא שהוא מכין לה מקום שתבוא, ודאי ברכה לבטלה הוא", משמע ברור מדבריו שלמד שדין ברכת המפיל כדין ברכת הנהנין שאין להפסיק בין הברכה לעשיה
שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן כז
לענין אם מותר להפסיק בברכת אשר יצר לאחר שבירך המפיל….האליהו רבה על אתר בסק"ג דמתרץ בחד תירוצא הקושי' דאיך מברכין הברכה ולא חיישינן שמא לא יישן כמו שלא מברכין על השינה בסוכה. מפני שהמפיל הוא על מנהגו של עולם כמו ברכת הנותן לשכוי בינה ואפי' לא יישן מברך. …הכנה"ג שם מבאר דזה שכתב הכלבו שלא לאכול ולשתות ולא לדבר לאחר ק"ש, לא מטעם ברכה לבטלה נגעו בה אלא משום דכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם זו קריאת שמע ודומו סלה ע"ש….ובדיוק ממש כשאלת כת"ר נשאל בספר שו"ת פרי השדה ח"א סי' צ"ג אם מותר לברך ברכת אשר יצר לאחר שכבר אמר ברכת המפיל, והשיב דנ"ל פשוט דודאי מותר ומחויב לברך אשר יצר, כי הרמ"א כתב רק בלשון ולא מדברים וליכא בכאן איסור הפסקה מדינא כמו באמצע התפלה…ואסיים במה שראיתי בספר זכרו תורת משה (חיבור קטן שמחברו העלים את שמו ויש לו הסכמה מהגאון ר' יצחק שמעלקיס ז"ל שמפליג מאד בשבח המחבר בתורתו וביראתו בנגלה ובנסתר) שמרחיב הדיבור קצת בענין ברכת המפיל ומסיים את דבריו בלשון זה: ולענין דיבור ודאי מי שיכול ליזהר שלא לדבר אחר ק"ש טוב לקיים דברי הכלבו, אבל רוב בני אדם אין להשגיח כלל על חומרא זו בפרט אם שואלים אותו מותר לענות ואפי' בעל נפש א"צ ליזהר בזה דאפי' בין הפרקים משיב שלום לכל אדם כ"ש הכא ע"כ. ויש להאריך
שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן כא
וכתב הגאון בעל ברכת אברהם חלק ד' (סימן קס"ו), שלפי מה שכתבו התוספות (ברכות י"א ע"ב); ואם תאמר מפני מה אין אנו מברכים לישן בסוכה, ויש לומר משום שמא לא יישן ונמצא שבירך ברכה לבטלה, שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה. אם כן לכאורה יש להקשות, שאיך אנו מברכים קודם השינה ברכת המפיל חבלי שינה וכו', והרי יש לחוש שמא לא יישן ונמצאת ברכתו לבטלה. ויש ליישב שברכת המפיל חבלי שינה היא ברכת הודאה על טבע השינה שהטביע הקדוש ברוך הוא לקיום האדם, שאי אפשר שלא יישן שלשה ימים (שבועות כ"ה ע"א). ועל כל פנים תתקיים ברכתו תוך שלשה ימים. אבל ברכת לישן בסוכה שמא יהיה מצטער שפטור מן הסוכה, ונמצאת ברכתו לבטלה. ועוד יש לומר שברכת המפיל היא ברכת השבח וההודאה על מנהגו של עולם, כמו ברכת הנותן לשכוי בינה, שאפילו לא שמע קול תרנגול מברך אותה, שעל מנהגו של עולם נתקנה, ולכן אפילו אם לא יישן אין ברכתו לבטלה, אבל ברכת לישן בסוכה שהיא ברכת המצוה, אם לא יישן נמצאת ברכתו לבטלה. עכת"ד. וכן הובא בקיצור בשיורי כנסת הגדולה (סימן רל"ט אות ה'), ובספר אליה רבה (שם סק"ג). ובספר לשון לימודים (חאו"ח ס"ס כ"ב). וכן כתב הגאון רבי ישעיהו בסאן בשו"ת לחמי תודה (סימן כ"א). וכן כתב הגאון רבי צבי הירש חיות בהגהותיו לברכות (יא ע"ב). וראה עוד בספר מאורי אור (חלק באר שבע דף מ"ג ע"א). [ובשו"ת ויחי יעקב (חלק אורח חיים סימן י') פלפל בקושיא זו, ותירץ כאמור. ולא זכר שר מדברי האחרונים הנ"ל. וראה עוד בספר מטה שמעון על חושן משפט (סימן א' אות ה'), ובספר ברכת הבית (שער לא סעיף ב', ובשערי בינה שם אות ח'). ע"ש… וכן כתב הגאון רבי דוד עמאר בספר תפלה לדוד (סימן שנ"ו), וזת"ד: ראיתי חסידים שאין אומרים ברכת המפיל, שיש לחוש שמא לא יישן שהרי אין בידו לישון, ונמצאת ברכתו לבטלה, וכמו שכתבו כיוצא בזה התוספות (ברכות י"א ע"ב). וקשה, שהרי ברכה זו הובאה בש"ס (ברכות ס' ע"ב), ובכל הפוסקים. וכן פסק בשלחן ערוך /או"ח/ (סימן רל"ט). ובבית יוסף /או"ח/ (סימן מ"ו) הביאה לענין חשבון מאה ברכות, ולמה לא חששו לשמא לא יישן ונמצאת ברכתו לבטלה, אלא ודאי שדוקא בברכת המצות כתבו התוספות שיש לחוש לזה, אבל ברכת המפיל היא ברכת הודאה להשי"ת על דרך העולם שהוא מפיל חבלי שינה על עינינו…ועינא דשפיר חזי בספר כל בו (סימן כ"ט) שכתב…ונהגו כל ישראל שאחר קריאת שמע אין אוכלים…ומשמע שאין להקפיד על דיבור בין ברכת המפיל לשינה, אלא בין הקריאת שמע לשינה, משום שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה, ואילו היתה ברכת המפיל ברכת הנאה על השינה, היה ראוי לאסור לדבר ביניהם משום הפסק, אלא ודאי שעל מנהגו של עולם נתקנה, וכאמור לעיל….הנה גם הרמ"א לא הזהיר שלא להפסיק בדבור אחר ברכת המפיל, אלא אחר קריאת שמע, ואילו ברכת המפיל היא כברכת הנאה, יותר היה לו להחמיר בזה משום איסור הפסק. אלא ודאי שאין ברכה זו אלא על מנהגו של עולם, ולכן אין איסור להפסיק בדיבור בין ברכת המפיל לשינה…ומכללם של דברים יש להעיר על מה שכתב המשנה ברורה (סימן רל"ט סק"ד), שאם תאב לשתות או שצריך לדבר דיבור נחוץ, קודם ברכת המפיל מותר, אבל לאחר ברכת המפיל אסור, שבזה יהיה הפסק בין הברכה לשינה. ע"כ. והולך לשיטתו בביאור הלכה שמפקפק על מה שכתבו הכנסת הגדולה והחיי אדם שעל מנהגו של עולם נתקנה. אולם לפי האמור שהרבה מהאחרונים הסכימו לדבריהם, ואף מהרא"י בעל תרומת הדשן סובר שמותר מן הדין להפסיק בין הברכה לשינה, וכמו שכתב בלקט יושר הנ"ל, לכן אם הוא תאב לשתות רשאי לברך בלי כל חשש. וכן מותר להפסיק ולדבר דבר נחוץ, כגון אם הילד בוכה וצריך לדבר על לבו להרגיעו….בסיכום: ברכת המפיל שאומרים עם הקריאת שמע שעל המטה צריך לאומרה בשם ומלכות, ויש להשתדל בכל עוז שלא להפסיק בדיבור בין הברכה לשינה, זולת בפסוקי קריאת שמע ושאר פסוקים שבסידורים. ואם עבר ודיבר, אין ברכתו לבטלה, ואינו צריך לחזור ולברך כלל. וההולך לישון אחר חצות לילה אין צריך לברך ברכת המפיל, וטוב שיאמרנה דרך תפלה ותחנה בלי שם ומלכות
הליכות שלמה פרק יג הלכה טו
הכל חייבים לברך ברכת המפיל, ואף אם לפעמים אירע לו שלא נרדם, לא יחוש לכך, ויברך [מפני שאפילו אם לא ירדם, הרי כתבו האליה רב והח״א (כלל לה סא-ד), דעל מנהגו של עולם הוא מברך.]
נפש הרב עמוד קנג
ברכת המפיל אע"פ שברכה זו נזכרה בגמ' הרבה נוהגים שלא לאומרה וצריך להבין מה נשתנה מזמן הגמ' עד לימינו, שיהיה מקום לחלק ולומר שבזה"ז אין לומר ברכה זו, ונראה שמה שהשתנה הוא שרבנן סבוראי שלאחר חתימת התלמוד הנהיגו לומר פסוקי ברוך ד' לעולם, שיש בהם בידך אפקיד רוחי ועוד פסוקי אמונה אחרים, וכל הרעיונות הכלולים בברכת המפיל כבר אמרנום בפסוקי ברוך ד' לעולם, ולפיכך שפיר שייך לומר דתו לא שייכא תקנת ברכת המפיל בזה"ז עי' שעורי היאה"צ ח"ב עמ' נו - נז
עובדות והנהגות לבית בריסק - ר׳ שמעון יוסף בן אלימלך מלר - חלק ד - עמוד קיז
ברכת המפיל - מרן הגרי"ז זצ"ל לא היה מברך ברכת המפיל כי חשש שמא לא ירדם מיד והברכה תהא לבטלה, ויעויין מה שהבאנו בחלק ג' עמ' קס"ט שבזמן שלפני פטירתו אמר מרן הגרי"ז זצ"ל ברכת המפיל שכן אז היה נרדם מיד [דברים הידועים מבית בריסק, מפי השמועה]
תשובות והנהגות כרך ב סימן קלא
שאלה: האם יש מקום להקל בברכת המפיל, ברכת המפיל מפורש בגמרא דברכות (דף ס' ע"ב) וכן נפסק בשו"ע סימן רל"ט….ושמעתי שחסידי בעלז לא מברכין, וגם בבריסק לא נהגו, וכפי ששמעתי טעמם שלא תיקנו הברכה כשהולך לישון אלא כשחבלי שינה כבר בעיניו (וכדעת הסדה"י), וקשה לנו לקבוע הדבר, אך עיין בכנה"ג שמוכיח שהברכה גם לפני שחבלי שנה על עיניו ע"ש, וכן בפוסקים לא הוזכר כלל דבר זה. ושמעתי טעם לדבר בשם הגר"מ סולווייציג זצ"ל דכשאמרו ברוך ה' לעולם שנאמר בו ברכה מיוחדת כשמפקיד רוחו בלילה, מועיל בדיעבד ליפטר מהמפיל. וצ"ע שזהו שנוי ממטבע שתיקנו חז"ל, וגם לא שייך טעם זה בארץ ישראל שאין אומרים ברוך ה' לעולם. ובהנהגות רבינו החזו"א זצ"ל מביא שלדעת החזו"א זצ"ל אם אמר המפיל ויצא לנקביו לא יאמר אשר יצר דהוה הפסק, ודבריו הם חידוש, דלכאורה היה נראה שאפילו לא ישן עוד מ"מ כיון שכבר משתדל שיהיו חבלי שינה על עיניו שייך הברכה, וע"כ אפשר דלא הוה ברכת אשר יצר הפסק דליהוי ברכת המפיל כברכה לבטלה, ואף שלכתחלה אסור להפסיק בדיבור כדי שתהא הברכה סמוך לשינה מ"מ למבואר דבדיעבד אינו הפסק שתהא ברכת המפיל לבטלה, א"כ אין לו לבטל אז ברכת אשר יצר שחייב מדינא, ושוב הראוני שבשו"ת התעוררות תשובה סימן קי"ד דעתו שלא לבטל ברכת אשר יצר אחר שבירך המפיל דלא חשיבא הפסק מכעין סברא שהבאנו, ע"ש. ולמעשה לדעתי אין להקל בברכה שמפורשת בגמרא, ושמעתי שסגולה נפלאה לומר המפיל בכוונה שניצול ממחשבות והרהורים בלילה, ובכף החיים מביא מקילין לברך בלא שם ומלכות, אך דחה דברי המקילין שאין להם מקור. ולכן לשואל אני מורה לברך שכן מפורש בפוסקים ולא לחוש שלא יישן, וכן מפורש בגר"א א"ח ס"ס תל"ב שיברך ולא יחשוש שלא יישן שמעיקרא רק תיקנו הברכה כשהולך לישון אף שספק אם יירדם, ולא נבטל דינא דגמ'.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית סימן רלט סעיף א
קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך: המפיל חבלי שינה על עיני…ואומר: יושב בסתר עליון ואומר: ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה ואומר: ב"ה ביום ב"ה בלילה ברוך ה' בשכבנו ברוך ה' בקומנו, ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן וכו' ה' שומרך וכו' מעתה ועד עולם בידך אפקיד רוחי וכו' יברכך ה' וכו', עד וישם לך שלום ואומר: השכיבנו עד סמוך לחתימה
משנה ברורה סימן רלט ס״ק ב
ומברך המפיל וכו' - מלשון השו"ע משמע דברכת המפיל אומר אחר ק"ש כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה ומה שקורא אח"כ יושב בסתר ואינך כיון דהוי משום שמירה לא הוי הפסק [ויש מדקדקין לברך המפיל בסוף אחר כל הפסוקים] ויש מאחרונים שהסכימו שיברך ברכת המפיל קודם ואח"כ ק"ש ויתר פסוקי דרחמי (כמו שנדפס בסידורים) ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק"ש טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר ואם אין טבעו לזה טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף
Summary:
In addition to the גמרא stating that one should recite קריאת שמע before going to sleep, separately, it also provides for a specific ברכה to be recited after קריאת שמע. Though the גמרא does not explicitly state that it should be said with שם ומלכות, this point is made clear from תוספות and further developed in יחוה דעת. While the גמרא lists no restrictions surrounding these two recitations, the כל בו cites a מנהג of כל ישראל to not eat or talk after קריאת שמע. The בית יוסף cites a similar ruling from רבינו ירוחם. The רמ״א codifies this restriction.
Based on a comment of תוספות regarding making a ברכה on sleeping in the סוכה (which isn’t done, because sleep isn’t in the control of the individual), a question emerges from the מהרץ חיות as to why it is permissible to recite the ברכה of המפיל, as a similar problem should exist in such a case. He explains that the ברכה of מפיל is on the concept of sleep (שבח והודאה), so there’s no problem. In apparent contrast, the משנה ברורה cites a concern (further developed in the ביאור הלכה) that one may not talk or eat after the ברכה of המפיל. He goes as far as to rule that if one is not sure if he’ll be able to sleep it may be better not to recite the ברכה. An even more extreme version of this logic is cited in the name of the סדר היום in פסקי תשובות.
The ציץ אליעזר rules that מעיקר הדין one can/should recite אשר יצר if he ends up using the bathroom after reciting המפיל. Similarly, the יחוה דעת rules that while ideally one shouldn’t speak after המפיל, any such speech would not cause a ברכה לבטלה concern.
The נפש הרב offers a novel explanation for the practice of some not to recite המפיל today. Based on הפסק concerns, it is cited that the גרי״ז did not recite המפיל. The תשובות והנהגות rejects the approaches that abstain from reciting המפיל.
