עניית אמן אחר ברכות אהבה רבה וגאל ישראל
מח' הרא״ש ותוס' אם עונים אמן אחר ברכותיו
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מה עמוד ב
תני חדא: העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח, ותניא אידך: הרי זה מגונה! - לא קשיא: הא - בבונה ירושלים, הא - בשאר ברכות
רא"ש מסכת ברכות פרק ז סימן י
תני חדא…פיר"ח וה"ג דלאו דוקא נקט בונה ירושלים אלא כל סיום ברכה כעין בונה ירושלים דליכא למימר דוקא בונה ירושלים משום היכרא דפועלים דהא לרב אשי דעני ליה בלחישה מאי איכא למימר אלא ודאי כל סיום ברכות כעין ישתבח דהוי סיום ברכה לסוף פסוקי דזמרה וכן יהללוך דהלל וסוף ברכות דשמונה עשרה
רמב"ם הלכות ברכות פרק א הלכה יח
ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות וכיוצא בה, מפני שהיא ברכה אחת ואין עונין אמן אלא אחר ברכה אחרונה שקדמה אותה ברכה אחרת או ברכות כגון ברכות המלך וברכות כהן גדול וכיוצא בהן להודיע שכבר השלים כל ברכותיו ולפיכך עונה אמן
תוספות מסכת ברכות דף מה עמוד ב
הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות - פר"ח וה"ג די"מ בכל ברכה וברכה כגון אחר ישתבח וכיוצא בו ומיהו פוק חזי מאי עמא דבר שלא נהגו לענות אמן אלא אחר בונה ירושלים דבהמ"ז
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רטו סעיף א
אין עונה אמן אחר ברכותיו, אלא אחר שתי ברכות או יותר שהם סוף ברכות; ונהגו לענות אמן אחר יהללוך ואחר ישתבח. הגה: וי"א שאין עונין אמן רק אחר ברכת בונה ירושלים בברכת המזון, כן המנהג פשוט במדינות אלו ואין לשנות; ובמקומות שנהגו לענות אמן אחר יהללוך וישתבח, יענה ג"כ אחר ברכת שומר עמו ישראל לעד (ב"י סי' נ"א)
אם עונים אמן אחר ברכת גאל ישראל - שיטת הרא״ש והטור
רא"ש מסכת ברכות פרק ז סימן י
תני חדא העונה אמן אחד ברכותיו…וכן אמן אחר גאל ישראל ואין בזה הפסק כיון דצריך הוא לאומרו וכן פירש"י
טור אורח חיים הלכות תפילה סימן קיא
ויסמוך גאולה לתפלה…אבל אמן אחר גאל ישראל לא הוי הפסק ומצוה לענותו כיון שהוא אחר סיום ברכות של ק"ש
אם עונים אמן אחר ברכת גאל ישראל - שיטת הבית יוסף ע״פ הזוהר
בית יוסף אורח חיים סימן נא
ולכן אחר ישתבח ואחרי יהללוך עונין אמן וכן אחר שומר את עמו ישראל ואחר הפורס סוכת שלום אבל אחר גאל ישראל נהגו שלא לענות אמן על פי הזוהר (ח"א קלב:) ולפי זה מה שכתב רבינו יעקב בסימן רט"ו והרמב"ם כתב שאין לענות אמן וכו' אע"פ שדברי הרמב"ם הם כוללים בכל מקום כוונתו לבד לתפוס דבריו בענין דומה לזה והוא ברכת הפירות ועל זה אמר שהרא"ש היה נוהג כהרמב"ם עכ"ל
בית יוסף אורח חיים סימן סו
כתב הרא"ש…פירשו דלאו דוקא נקט בונה ירושלים אלא הוא הדין כל סיום ברכה כעין ישתבח וכן יהללוך וסוף י"ח ברכות וכן אמן אחר גאל ישראל ואין בזה הפסק כיון דצריך הוא לאומרו…אבל הרמב"ם כתב בפרק א' מהלכות ברכות (הי"ח) שאין עונה אמן אלא אחר שאומר שתי ברכות או יותר בסוף וא"כ אחר גאל ישראל דשחרית אינו עונה אמן לפי שאין שם אחר ק"ש אלא ברכה אחת בלבד…ועכשיו נהגו העולם שלא לענות אמן אחר גאל ישראל ולאו משום דסברי כהרמב"ם דאם כן לא היה להם לענות אמן אחר ישתבח ולא אחר יהללוך אלא טעמא משום דחשבי ליה הפסק בין גאולה לתפלה וכבר כתבתי בסימן נ"א שעל פי הזוהר נהגו שלא לומר אמן אחר גאל ישראל ואין להביא ראיה לדברי האומרים שצריך לענות אמן אחר גאל ישראל ולא הוי הפסק ממאי דאמרו רבנן אומר שליח ציבור גאל ישראל והן עונין אמן וכמו שכתב רבינו בסימן קכ"ד (קז:) בשם רב עמרם דהתם בברכת גואל ישראל שבתפלה קאמר שהרי הזכיר שם קודם לכן ברכת מחיה המתים ואח"כ ברכת גאל ישראל ואח"כ בונה ירושלים וזהו סדר ברכות שבתפלה
בית יוסף אורח חיים סימן קיא
נתבאר בסימן ס"ו (סוד"ה וגומר) שפשט המנהג על פי הזוהר שלא לענות אמן בין גאולה לתפילה
מגיד מישרים - סימן כ״ג
השכמתי כמנהגי לקרות במשניות…ובתוך זה נאמר לי חזק ואמץ לבך…והטוב בעיניך מה שעשית אמש להפסיק בין גאולה לתפלה כי באותה שעה גרמת שתיפול כנסת ישראל על ידך והפרדת אותה מן זוגה ובעבור זה קמו מקטרגי עליך לולא שאני וחיילותי התפללנו לפני הקב"ה שירחם עליך לכן מכאן והלאה הזהר מאד אל תפסיק כלל ואפילו בעניית אמן וחוץ מכבוד ר' יעקב שאמר מצוה לענות אמן אחר גאל ישראל לא ירד לעומקן של דברים אדרבה עבירה היא בידו ולא מצוה ולכן אין להפסיק כלל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סו סעיף ז
אינו אומר אמן אחר גאל ישראל, משום דהוי הפסק
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קיא סעיף א
צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם, אפי' באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק, חוץ מה' שפתי
אם עונים אמן אחר ברכת גאל ישראל - שיטת הרמ״א
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן סו
ונ"ל מאחר שהמנהג שלנו שעונים אמן אחר השליח ציבור כשמסיים גאל ישראל א"כ אין אנו חוששין להפסק בזה א"כ גם יחיד יאמר אמן אחר ברכת עצמו כמו בישתבח וכמו שנתבאר לעיל סימן נ"א - ד"מ הארוך אות ב
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סו סעיף ז
אינו אומר אמן אחר גאל ישראל, משום דהוי הפסק. הגה: וי"א דעונין אמן, וכן נוהגין לענות אחר הש"ץ. אבל אם התפלל לבד אין עונין אמן, כדלקמן סימן רט"ו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קיא סעיף א
צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם, אפי' באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק, חוץ מה' שפתי (תהילים הגה: וי"א שמותר לענות אמן על גאל ישראל, וכן נוהגין (טור).
משנה ברורה סימן קיא ס״ק ה-ו
אבל לאיש"ר וקדושה אינו מפסיק, דאמן שייך לברכה ולא הוי הפסק משא"כ באלו
וכן נוהגין - היינו אחר החזן ולא אחר עצמו ועיין לעיל בסימן ס"ו בהג"ה ובמ"ב שם
אם אנו נוהגין כהרמ״א - שיטות המ״ב והערוך השלחן
משנה ברורה סימן סו ס״ק לה
יש מדקדקים שרוצים לצאת לכו"ע וממתינים בצור ישראל או בשירה חדשה כדי לענות אמן אחר הש"ץ וכתבו כל האחרונים שלא יפה הם עושים…אלא עצה אחרת יש ונכון לעשותה כדי לצאת לכו"ע שיכוין לסיים עם הש"ץ בשוה ואז אינו מחוייב לענות אמן או שיתחיל שמ"ע מעט קודם הש"ץ דהיינו הפסוק ד' שפתי וגו' דבזה המעט ודאי ליכא קפידא דאין ניכר כלל הקדמתו
ערוך השולחן אורח חיים סימן סו סעיף יד
אבל רבינו הרמ"א כתב שם די"א דעונין אמן אחר הש"ץ ולא אחר ברכת עצמו וצ"ל דס"ל דזה עדיף מקדושה משום דחיובא דברכה עצמה היא דכשם שאומר הברכה כמו כן עונה אמן על ברכת הש"ץ כבכל הברכות וזה לא מקרי הפסק ומ"מ מנהגינו אינו כן (וכ"כ הא"ר סק"י כי הרא"ם חולק בזה וכ"כ השל"ה שאין לענות אמן אחר הש"ץ והמגיד הזהיר להב"י שלא לענות)
אמירת ״גאל ישראל״ בלחש
כתבי הגאון רבי יוסף אליהו הענקין (מ״עדות לישראל) - עמוד קכד-161
וראיתי להעיר שמה שיש חזנים נוהגים לומר חתימת ״גאל ישראל״ בלחש הוא שלא כדין, כי תקנת חכמים שהש״ץ יתפלל בקול מיוצר עד אחר שמונה עשרה בכדי להוציא את מי שאינו בקי, ואפילו כשכלם בקיאים התקנה קיימת, ואף שאצלנו אומר הש״ץ רוב הברכות בלחש הוא משום שבדיעבד יוצאים בקיצור של כל ברכה עם מה שאומר סמוך לחמתיה, אבל עכ״פ הפתיחה של הברכה שפותחת בברוך, והחתימה ומעט מעין החתימה סמוך לה מחוייב לאמר בקול רם. וע״כ גם תחלת ברכת יוצר ומעריב ערבים צריך הש״ץ לאמר בקו״ר. ומנהג הספרדים (פריינקען) שהש״ץ אומר בקו״ר כל התפלה וכ״ה מדינא דגמרא
בית ברוך (ר׳ בנימין יהושוע ברוך זילבר, 1916-2008) על החיי אדם - כלל כ ס״ק נו
וראיתי מדקדקים חדשים שהחזן אומר גאל ישראל בלחש אבל מהא דכל האחרונים חיפשו עצות היאך לצאת לכרוע ולא כתבו עצה זו מסתמא דלא סבירא להן והדין עמהם או משום דאין זו דרך כבוד או משום לפי מה דנקטינן עי' כלל ו' ס"ה דאם יודע איזה ברכה מסיים עונה אמן וכשאומר החזן בקול רם בא"י הרי יודע מתי הוא מסיים גאל ישראל, ונמצא דאין מרויחים בזה כלום אלא העיקר הוא מי דמתנהג לענות אמן הרשות בידו (ואף שא"ר מביא בשם מהר"מ וכן הזהיר המגיד לדב"י שלא לענות, מ"מ הרי כל ישראל יוצאין ביד רמ"א דכתב דהמנהג לענות) ויותר טוב לצאת ידי כו״ע להתנהג כנ"ל
עניית אמן אחר ברכת אהבה רבה - מח׳ רמב״ם ורא״ש
רמב"ם הלכות ברכות פרק א הלכה יז
ולמה יענה אמן אחר בונה ירושלים והרי אחריה ברכת הטוב והמטיב, מפני שברכה זו בימי חכמי משנה תקנוה וכאלו היא תוספת, אבל סוף עיקר הברכות של ברכת המזון היא בונה ירושלים, ולמה לא יענה אמן אחר אהבת עולם מפני שהיא סוף ברכות ראשונות של קריאת שמע וכן כל כיוצא בה מברכות שמברכין אותן תחלה לדבר כגון ברכות שמברכין לפני קריאת מגילה והדלקת נר חנוכה, למען לא יפסיק באמן בין ברכה ובין הדבר שבירך עליו.
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף לג עמוד ב
ולענין עניית אמן אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה כתב ר"ם ז"ל שאין לו להפסיק כלל דכיון שאומר הברכות על ק"ש אין לו להפסיק בין הברכה והדבר שמברכין עליו וכן הסכים דעת רבינו מאיר הלוי ז"ל ומורי הרב רמב"ן ז"ל:
שו"ת הרא"ש כלל ד סימן יט
ובברכת יוצר וערבית אני אומר עם שליח צבור בנחת כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם החזן בשתיקה…וכשאני מגיע לסוף הברכה אני ממהר לסיים ברכתי קודם שיסיים החזן ברכתו ומכוין אני לענות אמן אחר ברכת החזן.
בית יוסף אורח חיים סימן נט
כתב א"א ז"ל בתשובה. כלל ד' סימן י"ט…ומשמע מדברי תשובה זו שגם אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה היה עונה אמן אבל ה"ר יונה (לג: ד"ה ולענין) כתב בשם ר"מ (ברכות פ"א פי"ז) שאין לו להפסיק…עכ"ל. וטעמו של הרא"ש אפשר שהוא מפני שאין ברכה זו על ק"ש שהרי אין אנו מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו על ק"ש הלכך לא הוי אמן הפסק בין הברכה לק"ש אי נמי דע"כ לא אמרי הני רבוותא שאין לו להפסיק אלא כשעונה אמן אחר ברכת עצמו אבל כשעונה אמן אחר שליח ציבור לא הוי הפסק וכן כתב רבינו בסימן ס"א בשם הרמ"ה שאם הקדים וסיים הבוחר בעמו ישראל באהבה קודם שליח ציבור יכול לענות אמן כשמסיים שליח ציבור דלאו עונה אמן אחר ברכותיו הוא אלא אחר שליח ציבור והפסקה ליכא…ומכל מקום לא נהגו העולם כדברי הרא"ש ואינם עונין אמן כלל אחר שום ברכה מברכות ק"ש אלא אומרים עם שליח ציבור מלה במלה כל הברכה וחתימתה ושוב אין להם לענות אמן דא"כ הוה ליה עונה אמן אחר ברכותיו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן נט סעיף ד
ברכת יוצר וערבית אומר עם השליח צבור בנחת. הגה: וימהר לסיים קודם שיסיים הש"צ ויענה אמן אחר ש"צ. ומיהו אם לא אמרה, רק שמעה מש"צ, יצא, דברכות אלו הש"צ מוציא היחיד אע"פ שהוא בקי. מיהו אין הש"צ מוציא היחיד בפחות מי' (הר"י פ' מי שמתו) ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל באהבה, משום דהוי הפסק (ועיין לקמן סי' ס"א).
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סא סעיף ג
בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם מסיים שליח צבור אלהיכם אמת, וחוזר ואומר בקול רם אלהיכם אמת. הגה…ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד יאמר: אל מלך נאמן שמע וגו', כי ג' תיבות אלו משלימין המנין של רמ"ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, וכן נוהגין.
אם אנו נוהגין כהרמ״א
חתם סופר אורח חיים סימן נט סעיף ד
(שו"ע סעיף ד בהגה) ועיין לקמן סימן ס"א. נ"ב, דקיימא לן [סעיף ג בהגה] שעונים אמן:
ערוך השולחן אורח חיים סימן נט סעיף יד
ולכן העיקר לדינא כהרמ"א וזה שכתב הבית יוסף שלא לענות אמן אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה מטעם הפסק בין הברכה לק"ש אין אנו סוברין כן משום דהברכות לא קאי על ק"ש כמ"ש בשם הרשב"א וזהו שציין הרמ"א לעיין בסי' ס"א דשם מבואר שעונין אמן וכן המנהג
שלחן הטהור להר׳ יצחק אייזיק ספרין, 1806-1874, אדמו"ר בחסידות קומרנה, סי ס׳, סעיף ב
יסיים הברכה קודם שליח צבור ויענה אמן אחר ש"צ, ודלא כטועים ועונין אמן במהרה ובהבלעה עם הש"צ, כך פסק מרן האר"י, ואין לשנות
משנה ברורה סימן נט ס״ק כה
סי' ס"א - בס"ג בהג"ה דשם נתבאר דגם בברכת הבוחר המנהג לסיים קודם הש"ץ ולענות אמן אחר הש"ץ וכמו שכתב בד"מ בסימן זה והטעם דברכות ק"ש אינן דומות לשאר ברכות המצות שהרי אין מברכין אקב"ו לקרות שמע אלא ברכות בפ"ע הן ותיקנו לברך אותם קודם ק"ש לכן אין חשש במה שמפסיק בינם לק"ש ועיין באחרונים שהעתיקו כולם את דברי הרמ"א לדינא דאם סיים ברכת הבוחר קודם הש"ץ יש לענות אמן אחר הש"ץ אך לכתחלה יותר טוב שיסיים בשוה עם הש"ץ ולא יצטרך לענות אמן אחריו.
ביאור הלכה סימן נט
ולא יענה אמן - וזה שכתב רמ"א ועיין וכו' היינו דנוהגין הכל כדעת הרא"ש לסיים אף ברכת אהבה רבה קודם הש"ץ ולענות אחריו אמן וכמו שכתב בד"מ וכן משמע בביאור הגר"א כפירוש השני הזה שכתבנו שכתב בסקי"ב ששם פסק כדעת הרא"ש והרמ"ה וכו' משמע דדעת הב"י בשו"ע לחלוק גם על הרמ"ה ולפענ"ד בב"י אין שום ראיה שיסבור בעצמו כהרמ"ה רק שמביא ראיה ממנו לדבריו וסבר הב"י דיותר טוב שיסיים בשוה לצאת ידי הכל ובזה יוסר תמיהת השערי תשובה להמעיין:
Summary:
There is a fundamental discussion in general regarding reciting אמן after one’s own ברכה, stemming from how to understand the גמרא. The רא״ש rules that one recites אמן after any סיום ברכה at the end of a topic (e.g. ישתבח or שמונה עשרה). The רמב״ם has a similar ruling, though he seems to require it to be the end of multiple ברכות. In contrast, תוספות cite a practice to limit this ruling to the ברכה of בונה ירושלים. The מחבר rules in accordance with the רא״ש\רמב״ם, while the רמ״א follows תוספות.
Though the גמרא states that there is a value in connecting גאולה and תפילה, it doesn’t really provide much in the way of guidance in terms of what would be an inappropriate הפסקת, other than acknowledging that certain insertions would likely be an issue, but ה׳ שפתי is an accepted extension of תפילה and therefore, not problematic. Working within the opinion that one should recite אמן after his own ברכה, the רא״ש cites from רבינו חננאל that among other scenarios, one should recite אמן after גאל ישראל and that this would not be an inappropriate הפסק. This is also the ruling of the טור.
Though the מחבר ordinarily says that one would answer אמן after one’s own ברכה, he cites in the בית יוסף that practice is not to do so by גאל ישראל, based on a זוהר that the אמן would constitute a הפסק.
The דרכי משה adds that since we answer אמן to the שליח ציבור and since we are not חושש for a הפסק after גאל ישראל, we should answer אמן to the חזן by גאל ישראל. As assumed by the משנה ברורה, the logic is likely that this אמן is connected to the ברכה. (It is curious as to why the דרכי משה (but not the רמ״א) also seems to suggest one should answer אמן to his own ברכה.)
The ערוך השלחן seems to reject this view while the משנה ברורה recommends a workaround whereby one completes the ברכה along with the חזן. The פוסקים object to an alternate workaround where the חזן completes גאל ישראל quietly.
A similar discussion takes place in the context of ברכות קריאת שמע. The רמב״ם rules that one should not recite אמן after his own ברכה of אהבה רבה, given that it would constitute an inappropriate הפסק between the ברכה and the מצוה. This is also the ruling of רבינו יונה. In contrast, the רא״ש seems to rule that one may recite אמן after אהבה רבה. The בית יוסף suggests that he may argue and assume that it’s not a הפסק. Alternatively, he may be limiting his comments to answering the שליח ציבור, but agrees not to answer אמן to one’s own ברכה. The שלחן ערוך follows the ruling of the רמב״ם, while the רמ״א rules in accordance with the רא״ש, in terms of answering the חזן.
No comments:
Post a Comment