שיטת רבינו ירוחם - אסור להדליק נרות בבה״כ שקנה מהגויים כשהם נתנום לע״ז
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קלט סעיף ט
נרות של שעוה שמדליקין לפניה, נוייה הם ואסורים. ואם משכנן או מכרן לישראל, מותרים, דכיון שכיבן לצורך עצמו זהו ביטולן.
רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ג חלק ח
נרות שעוה מהגוים שנתנום לע"ז וכבן הגלח ונתנן או מכרן לישראל אף על פי שמותרין להדיוט כמו שכתבתי בענין ע"ז במקומו עכ"ז כתבו רבותינו שאסו' להדליקן בב"ה משו' דמאיסי וכן כתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעל ז"ל והביא ראיה מע"ז המשתחוה לבהמה צמרה מהו לתכלת וכו' עד או דילמא אפ"ה מאיסי ואזלינן לחומרא וה"ה הכא מאיסי אף על גב דלהדיוט שרי ע"כ
בית יוסף אורח חיים סימן קנד
כתב רבינו ירוחם בנתיב (ב') [י"ז] (ח"ד קנז ע"ד) נרות שעוה מהגוים שנתנום לעבודה זרה וכיבן הגלח ונתנן או מכרן לישראל אע"פ שמותרין להדיוט כתבו רבותינו שאסור להדליקן בבית הכנסת משום דמאיסי.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנד סעיף יא
נרות שעוה שנותנם כותי לעובדי אלילים, וכיבן שמשן ונתנם או מכרן לישראל, אסור להדליקם בבהכ"נ. הגה: אע"פ שמותרים להדיוט. מומר עובד כוכבים שנתן שעוה או נר לבהכ"נ, אסור להדליקו (פסקי מהרי"ו סי' ס"ד) ועיין בי"ד סי' קל"ט בדינים אלו.
חתם סופר (ר׳ משה סופר, 1762-1839, מפרשבורג) אורח חיים סימן קנד סעיף יא
אסור להדליקם. נ"ב, עיין תשובות [חתם סופר] או"ח סימן מ"ב [על דבר נרות של בית עבודה זרה שלא הודלקו מעולם אי לא נאסרו בהזמנה ההיא שלא להדליקם בבית הכנסת, ועל דבר שהודלקו וכבו שאיתא בהדיא בשו"ע או"ח ויו"ד [סימן קלט סעיף יג] לאיסור דמאיס אם הותך השעוה ונשתנה אם מותר לעשות ממנו נר אחר. ובתשובה [שם] כתבתי דמהזמנה בעלמא לא הוזכר בשו"ע לאיסור, והדין עמו…אמנם על דבר נרות שכבר דלקו וכבו ונאסרו ונמאסו לבית הכנסת אם מהני התכה מסיק בסוף התשובה וז"ל, לדינא נראה לי לפי משמעות השו"ע והחות יאיר סימן קס"א וסימן קס"ב משמע דמותר…על כן המיקל לא הפסיד והמחמיר תבוא עליו ברכה]:
מחלוקת המ״א ודגול מרבבה בענין אם מותר להתפלל בבית ע״ז
מגן אברהם סימן קנד ס״ק יז
אסור להדליקם. וה"ה לכל נר מצוה וה"ה לכל מילי דמצוה אין עושין מדבר שנעשה לע"א עסי' י"א סעיף ח' וסי' תקפ"ו סעיף ג' ובכ"ה כתב בשם הרא"ם ח"א סי' ע"ט דאפי' נעבד בבית ע"א בקבע מותר להתפלל בתוכו ואפשר דס"ל דמחובר שאני ואע"ג דבית דינו כתלוש מ"מ דמי למחובר וצ"ע בע"א דף מ"ו מ"ז והכא שאני דלא עבד הבית עצמו ועיין בי"ד סי' קמ"ה סעיף ג' ואין להביא ראיה מדאיתא בע"א דף מ"ג שהעמידו דמות בבה"כ אעפ"כ התפללו בתוכו דהתם היא באה בגבולה.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד א
והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי - אלו תראטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים
תוספות מסכת מגילה דף ו עמוד א
טראטריות וקרקסיאות - י"מ בתי עבודת כוכבים ומכנה אותן טרטאכ' לשון חרפה וקרקסיאות רוצה לומר בית הכסא בלשון ערב וקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד שם תורה אלא ודאי לשממה יהא במהרה בימינו ורוצה לומר בתים שמתאספים שם לוועד של עובדי עבודת כוכבים.
דגול מרבבה (ר׳ יחזקאל לנדא, 1713-1793, רבה של פראג) אורח חיים סימן קנד סעיף יא
מג"א ס"ק יז - ואפשר דסבירא ליה דמחובר שאני. ובמסכת מגילה דף ו' ע"א בתוספות ד"ה טראטריות משמע דאסור:
חתם סופר אורח חיים סימן קנד
(מג"א ס"ק יז) דאפילו נעבד. נ"ב, עיין תוספות במגילה ו' ע"א ד"ה טראטריות:
מחלוקת הבנין ציון והשואל ומשיב - ככנסיה לבית כנסת בנאו יורק
שו"ת בנין ציון (ר׳ יעקב יוקב אֶטלינגר, 1798-1871) סימן סג
ב"ה אלטאנא, יום ה' כ"א סיון תרי"ח לפ"ק. להראש ביהמ"ד הרב מ"ה אברהם אש נ"י בק"ק נייאיארק. אשר שאל מר נ"י כי נדחקו ראשי ביהמ"ד לקנות להם בית לביהמ"ד ולא יוכלו להשיג רק בית שנבנה בתחלה לבית דירה ואח"כ קנאו אותו כהני האומות שעובדים ע"ז בשיתוף והתפללו שם לאליל שלהם איזה שנים אבל לא הביאו שם שום תמונת ע"ז ועתה מכרוהו אם מותר לעשות בית זו לבית המדרש לתורה ולתפלה. תשובה הנה מצד איסור הנאה ודאי אין חשש בזה דאפילו היו עובדי עבודה זרה ממש ואפילו נדון הבית כתשמישי ע"ז הרי כיון שמכרוהו בטלוהו כמבואר י"ד (סי' קל"ט) וא"כ מותר בהנאה אכן אם מאוס לגבו' או לא תלוי בפלוגתא דלפי מה שכתב המג"א (סי' קנ"ד ס"ק י"ז) בשם הרא"מ בבית שעבדו שם ע"ז אין בו משום מיאוס להשתמש בו דבר שבקדושה אבל העיר שם בדגול מרבבה שמהתוספ' מגילה (דף ו') משמע שס"ל שאסור ע"ש ולכן הי' נראה קצת לאסור אם לא מצדדי היתר דלאו לע"ז ממש נשתמש הבית דב"נ לא מצווים על השיתוף וגם לא הכניסו בתוכו ע"ז ממש אכן בזה יש לפקפק דמה בכך שלא הכניסו ע"ז מכ"מ הרי התפללו בו לאליל להם והאומר לע"ז אלי אתה והמקבלו לאלוה אפי' שלא בפניו ג"כ מקרי עע"ז כדילפינן בסנהדרין (דף ס"ג) מויאמרו לו אלה אלהיך וגם מה שב"נ אינם מצוים על השיתוף לא מהני שהרי ישראל נצטו' ואכתי לגבי ישראל מקרי עע"ז ממש כנראה (שם /סנהדרין ס"ג/) ולכן לכתחלה ודאי יש להחמיר אבל לעת הצורך כדאי הרא"מ לסמוך עליו בנדון זה שלא נבנה הבית לכתחלה להיות בית ע"ז רק להיות בית דירה ולא נקרא שם עע"ז עליו י"ל דגם להתוספ' לא נקרא מאוס כנלענ"ד הקטן יעקב.
שו"ת שואל ומשיב (ר׳ יוסף שאול הלוי נתנזון, 1810-1875, מאוקראינה) מהדורה קמא חלק ג סימן עב
שנת תרח"י הגיעני מכתב מנויארק במדינת אמעריקא מהרב מוה' יהודא מיטעלמאן והוא שאל שיש שם בית תפילה [לאטרנישא קירכע - Lutheran Church] ומתחלה הי' בית הדיוט ואח"כ מסר ההדיוט הבית לבית ע"ז ויען כי הי' צר הבית להכיל עם רוב שברו המחיצות בתוך הבית והרחיבו אותו ועל פני חוץ באורך הבית הציגו כותל מרחוק ומשכו אשיות הבית מזה ומזה להכותל הזה למען יאריך הבית…ואלו יש להם נימוס אחר אומרים מזמורי תפלות על אותו איש ומרקדים ואח"כ עומד איש אחד ודורש להם נשגבות מאותו איש והם עומדין הכן ושומעים ובעת מסיים אזי שנית יזמרו וירקדו הכל בשם הרקב והעובדים המה פרעטיסטאנטען [Protestants] בלי צלם ודמות והנה מעלתו הביא דברי המ"א סי' קנ"ד ס"ק י"ז דאפילו נעבד בקבע בבית ע"ז מותר להתפלל בתוכו ומע"ל נסתפק בכוונתו אם הכוונה אם נעבד בקבע ולא הקצו אותו לכך או אולי מותר להתפלל בו באקראי ולא בקבע ומכ"ש בבית תלמוד לרבים כדברי התוס' והנה דבר פשוט דכוונת הכה"ג דמותר להתפלל אף בקבע וכשלא הקצה אותו הבית לכך כמ"ש המג"א והנה מ"ש המ"א ראי' מתוס' מגילה דף ז' ד"ה טיאטראות לפע"ד אין ראיה דיהיה אסור רק שקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד שם תורה והיינו דעכ"פ ל"ש לומר דהכתוב יבטיח שיהי' בית ד' לרבים וזה הוא גנאי ואטו לא יוכל להיות בתי מדרשות הכשרים ובאמת לפע"ד גוף קושית התוס' לולא דמסתפינא ה"א דאדרבא לפי שלעתיד כל האומות יהי' כלם שפה ברורה לעבוד ד' לבדו א"כ אדרבא כל בתי ע"ז יהי' לבתי מדרשות שישבחו ד' וכמ"ש הרמב"ם במורה לענין הקרבנות שהדברים לא יתרפאו רק בהפכן ולכך גם כאן הבטיח הש"י שכ"כ יתעקר שם ע"ז עד שאפילו בתי ע"ז יעבדו שם לשם ד' ובגוף דברי התוס' אני תמה למה לא הביאו דברי הש"ס בע"ז דף י"ח מה מקרי תרטאות וקרקסיאות ועיין ערוך ערך אטר שלא הזכיר ג"כ ש"ס הלז והנה הרמב"ם כתב בפירוש המשנה שאסור לכנס לבית ע"ז ע"ש בפ"ק דע"ז משנה ד' והנה זה אמת אבל לכנס בה בשביל פקוח נפש מותר כמבואר סי' קנ"ד ס"ג וע"ש מ"ש בגליון הש"ע ולדינא נראה לפע"ד כאן שאין כאן דמות וצלם לפע"ד דשרי לעשות בהמ"ד ומצוה הוא לדעתי לקדש שם שמים ועיין בע"ז דף י"ח בתוס' שם שפירשו בהדיא דהוא ענין ע"ז וצע"ג על התוס'.
שו"ת שואל ומשיב מהדורה קמא חלק ג סימן עג
אח"כ הגיעני שנית מכתבו מג' סיון והנה מה שהאריך מע"ל כי שם הוקצה לעבוד לא הבינותי דכל שאינו צלם ודמות לא מקרי הוקצה לע"ז ומה שמבואר בש"ע סי' קמ"ה ס"ג הוא דוקא בהכניס אליל לתוכה וכאן לא נעבד כלל ומה שהרחיבו הבית ופתחו בה פתוחים הכל להתפלל בתוכה אבל לא לעבוד שם ע"ז דהיינו דמות וצלם וא"כ פשיטא דמותר וגם כיון שעזבוה הו"ל כביטול ואף אם הי' בעת מלחמה נראה לפע"ד דשם כל שלקחו מהם בחזקה יהי' מועיל ביטול וצ"ע בסי' קמ"ו סיו"ד אלא שא"צ לזה גם מ"ש אני על הפר"ח יפה כתבתי ואני רואה שקשה בעיניו הדבר לומר דתלוש ולבסוף חברו יהי' מחובר ובאמת הש"ך בחו"מ סי' צ"ה ס"ק ג' החליט הדברים שהוא כן ואף שהמ"א סי' תרל"ז דחה ראייתו בכ"ז דינו לא נדחה ואני בעניי הארכתי בזה בתשובה ואכ"מ ועיין ברמב"ם פ"ו מערכין הלכה למ"ד /ל'/ ובפ"ה שם ה"ה יע"ש במלמ"ל הסתירה ושם הארכתי בישובו ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רל"ג ואף אם נימא דמשום חומרא דע"ז הוה כתלוש מ"מ כאן שאין כאן צלם ודמות פשיטא דשרי ודו"ק ומ"ש בכוונת התוס' והוא כתב דפסקי תוס' אינם מכוונים לזה בזה אין לדחות ולהביא ראיה מפסקי תוס' לתוס'.
שיטת מלמד להועיל שאסור להפוך ולעשות בה״כ אא״כ ההפכה אחר שנים רבים
שו"ת מלמד להועיל (ר׳ דוד צבי הופמן, 1843-1921, מגרמניה) חלק א (אורח חיים) סימן כ
שאלה. בנין שהיה מקדם לפני שבעים שנה פראטעסטאנטישע קאפעללע, ובינתים נשתמשו בו לדברים אחרים לבית החולים, לבית האוצר וכו' אי שרי לעשות מזה ביהכ"נ ע"י שינויים תשובה. כבר הורה בזה הגאון מו"ה יוסף שאול נאטאנזאהן מלבוב בספרו שואל ומשיב…דמותר לעשות ממנו בית תפלה לישראל או ביהמ"ד וגם מצוה איכא לקדש שם שמים. אך יען שספר שואל ומשיב מהד"ק אינו בנמצא בכאן ואיני יכול לעיין בדבריו ואין דרכי להורות מתוך הקיצורים ולסמוך על דעת גדול, ע"כ אמרתי נחזי אנן איך להורות בנידון דידן…והנה הח"ס א"ח סי' מ"ב השיג על דברי מג"א אלו ומראה מקום על תוס' מגילה דף י' ע"א ד"ה תיאטריות וע"כ סיים דטוב להחמיר בכיוצא בזה…והנה הג"ט בתשובה הנ"ל כתב די"ל דהיכא דאיכא שינוי פקע האיסור מהם ולא הוי אפילו מאוס למצוה…א"כ בנידון דידן דג"כ עושין שינויים מדינא אינו אפילו מאוס למצוה ויעשו ג"כ שינוי בחלונות כדי שלא תוכר צורתו הקודמת. אך הג"ט כתב שם בסוף אף שמדינא מותר מ"מ בעיני העולם יהא כדבר תימא ולזות שפתים וע"כ אין להקל. ומ"מ בנידון דידן שבזה שבעים שנה נשתמשו בבית תשמיש אחר וא"כ כבר נשתקע שם ע"א מיניה בודאי ליכא דבר תימא ולזות שפתים….ועל כן נלענ"ד להתיר בנ"ד ובפרט שכבר התיר זה הגאון שואל ומשיב (ועי' בס' שו"ת פינות הבית סי' ח' וס' זה אינו תחת ידי לעיין שם). ומעתה תמכתי יתדות שלי על אלה עמודים: (א) דמדינא מותר משום דהוי תשמיש ע"א שנתבטל. (ב) וגם משום מאוס ליכא עפ"י פשטות לשון המג"א סי' קנ"ד ס"ק י"ז דדמי למחובר. וכ"כ החכמת אדם כלל פ"ד סט"ו. (ג) דיש כאן שינוי וגם נשתקע. ורמזתי על מ"ש ג"ט סי' ל"ד ומהר"ם שיק חא"ח סי' ס"ח.
מח׳ המ״ב ואגרות משה אם יש מקום להקל
משנה ברורה (1838-1933) סימן קנד ס״ק מה
בביהכ"נ - וה"ה לכל הדלקה של מצוה כגון הדלקת הנר דשבת ודחנוכה או ללמוד לפניהן דאסור וה"ה לכל מילי דמצוה אין עושין מדבר שנעשה לעכו"ם עיין סימן י"א ס"ח וסימן תקפ"ו ס"ג. ולענין לעשות מבית תפלה של עכו"ם ביהכ"נ כתב המ"א בשם הרא"ם להקל והטעם כי לא נעבד הבית עצמו מעולם ודעת הא"ר נוטה להחמיר לעשות ביהכ"נ קבוע ע"ש וכמדומה שהעולם נוהגין להקל ועיין בה"ל שביררנו דדוקא כשאין דרכן להעמיד שם אליליהם אבל אלו שמעמידין שם אליליהם אף שהוציאום משם ומכרו הבית לישראל דאז מותר הבית להדיוט מטעם שכבר נתבטל עי"ז משם משמשי אליל כדאיתא ביו"ד קמ"ה ס"ג עכ"פ לביהכ"נ אסור:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן מט
בדבר בית תיפלה של עכו"ם שנחרב אם מותר לקנותו לתקנו לביהכ"נ ט' מרחשון תשי"ב. מע"כ ידידי הרב הנכבד מוהר"ר שמעון האנאווער שליט"א. בדבר בית תיפלה של נוצרים קתולים שנחרב ע"י שרפה זה יותר מכ"ו שנה, ואח"כ תקנו אותה לבית ספר, ולפני ג' שנים נחרב עוד הפעם ונשארו רק הכותלים שהם מלבנים וצריך גם לתקן הכותלים שאין ראוין כמו שהן וכן בנין שהיה סמוך נחרב גם הוא, ולא ניכר שם שום דבר מעניני הע"ז אם יש להתיר לקנותם לעשות מהבנינים בית הכנסת אחרי שיתקנום לזה. והנה בעצם מה שנהגו בפה אמעריקא לעשות מבית תיפלה שלהם לבית הכנסת כאשר ראיתי בהרבה בתי כנסיות והוא מחמת שסומכים על המג"א בשם הרא"מ בסי' קנ"ד ס"ק י"ז, וכן ראיתי במ"ב שם ס"ק מ"ה שכתב וכמדומה שהעולם נוהגין להקל עיי"ש. אין דעתי נוחה מזה דפשוט שמאוס זה למצוה וכן מבאר שם בבאור הלכה שבאלו שהעמידו שם אליליהם יש לאסור. ולכן אף שלא באתי לאסור את אלו בתי כנסיות שכבר נעשו ע"פ הוראת חכמים, וגם בכלל בדיעבד אין לאסור כדחזינן בלולב שיצא בדיעבד אחר בטול, אלמא דטעם מאיס למצוה הוא רק דין דלכתחלה וא"כ אפשר שאחרי שהוציאו כבר הוצאה גדולה ועשוהו לביהכ"נ נחשב כדיעבד גם להתפלל בו לכתחלה אח"כ, אבל עכ"פ מפי לא תצא היתר לזה. אבל בעובדא זו שכבר נחרב ואף הכותלים הנשארים לא ישארו כמו שהן שצריכים תקון הרבה ויהיה פנים חדשות להבנין יש מקום להתיר….אבל נראה דבעת הבנין עד שישתנה לא יקדישוהו לבית הכנסת אלא לבנין חולין בעלמא ורק אחר שיתקנוהו וישתנה יקדישוהו לביהכ"נ. דהא מוכרח כן בהא דדוקא המשתחוה לחטים מותר הקמח למנחות מצד השינוי אבל המשתחוה לקמח משמע שאסור אף שג"כ ישתנה לרוב המנחות שהקמיצה היא לאחר אפיה, אלא ודאי דכיון שנתקדש למנחה קודם השינוי אסור לכן אף שהבנין יהיה לצורך ביהכ"נ מ"מ לא יזמינוהו ויקדישוהו לביהכ"נ עד אחר התקון שישתנה. ידידו, משה פיינשטיין
איסור שכירות בית ע״ז בשביל תפילה
שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן טו
ב"ה. ח"י מנ"א תשל"ד. ע"ד שפשתה המספחת בכמה מקומות לסדר מניני תפלה בשבתות ומועדים וביותר בימים נוראים באולמות אשר בכל ימות השנה משמשים למקומות תועבה והשמעת דברי כפירה ולעג מתוה"ק ע"ל…לדעתי הוא דבר החמור ביותר…והמתפללים שם יוצא להם שכרם בהפסדם, וכאשר נבאר…בשו"ע או"ח סי' קנ"ד סעי' י"א פסקינן: נרות של שעוה שנתנם...כל דברי המג"א מוסבים ע"ד הרא"ם, ובהרא"ם הא המדובר בפירוש כשלפני כן הוא שהיה הבית עם ע"ז שהגוי הכניס לתוכו לביתו וקנינו הוא….מה שיש כן איפוא לחלק בין נידוננו לבין ההיא דתשובת הרא"ם ולסתור שלא תהיה משם ראיה להיתר, הוא רק בכזאת, די"ל דשאני ההיא דהרא"ם שהמדובר שאנו קונים, או שוכרים לשנים, את הבתים מהעובדי ע"ז שמבטלים את מהותם הקודמת וקובעים בהם באופן קבוע ונראה בתי - תפלה, באופן שפנים חדשות באו לכאן, ונשתקע מהם שמם הקודם, ולכן הותר בכזאת, אבל משא"כ בכגון נידוננו שהמדובר באופן ששמם המתועב והשנאוי נשאר עליהם, ואנו שוכרים את האולמות רק למספר ימים קבועים, והמה ימשיכו עוד במעלליהם ותועבותיהם במקומות האלה, בכל כגון דא ברור שגם הרא"ם יודה שקצר המצע מהשתרע ואין ראוי להתפלל במקומות מתועבים כאלה לא לשום שם ס"ת ולא להזכיר בהם קדיש וקדושה, דהקב"ה בודאי לא יאבה להשרות שכינתו במקומות מאוסים באופן רוחני שכאלה…גם עם השכרתן למקומות תפלה לימים קבועים לשבתות ולמועדים וימים נוראים, וחוזרים מיד לאחר מיכן לסורם ואיסורם בודאי ובודאי שמאוסים המה למצוה ואין לך בזיון גדול מזה לעמוד בין כותליהם ולהתפלל לפני ה', ובודאי לא יאבה לקבל קולות תפלה שבוקעים ויוצאים ממקומות כאלה שהוקמו ונקבעו וממשיכים להיות קבועים ועומדים למורת רוחו ולהמרות את רוחו ח"ו….לבסוף יש להזכיר כי גם עצם הכניסה למקומות כאלה אפילו לא לשם תפלה מוטלת בספק גדול דיש לחוש בזה משום חילול השם וחיזוק באיזה צד שהוא ידי עושי רשעה וגם מעצם הכניסה לבית כזה שנבנה לשם עבירה ובהזמנה ובמעשה עוברים שם עבירה.
Summary:
The שלחן ערוך rules that candles that were given to עובדי ע״ז cannot then be used in a shul. The רמ״א adds that while they can’t be used in a shul, they may be used for mundane for purposes.
The בנין ציון addresses the question of converting a church into a shul. He starts by noting that question should depend on a מחלוקת between the רא״ם and the דגול מרבבה, as to whether a physical building that is sold retains the status of עבודה זרה or whether it terminates with the sale. The רא״ם (cited by the מ״א) argues that it terminates, while the דגול מרבבה argues that it is retained. As a result, he suggests that one should be מחמיר, even though they never brought any physical ע״ז into the building, simply praying there is sufficiently problematic. Furthermore, even if שיתוף isn’t prohibited for an עכו״ם, it would still be an issue for a ישראל, presenting a problem here. However, he ultimately concludes that one can rely on the רא״ם in an עת הצורך in this instance, given that the building was not originally constructed for ע״ז.
The שואל ומשיב also addresses this question. After citing the מגן אברהם, he narrows in on the specifics of the case, noting that the בית עבודה זרה never had physical/tangible עבודה זרה objects (he goes into a specificity regarding the practices in this Protestant Church). As such, he rules leniently and even suggests it may be a מצוה. In the context of his discussion, he even invokes the מורה נבוכים and מדרשים discussing the ultimate conversion לעתיד לבא of בתי עבודה זרה to בתי מדרשות.
The מלמד להועיל ruled strictly as a general matter in this regard, but left room to relly on the שואל ומשיב where there was a long gap of time since its original use as a church.
While the מ״ב rules somewhat leniently in this area (provided there is no physical עבודה זרה that was done), this ruling is challenged by ר׳ משה. He notes that there are those that have relied on the מגן אברהם and while he doesn’t disqualify any shuls that have already been built, he is opposed to the practice on an ideal level.
