א. מברכין על האור במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו הוא
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נד עמוד א (פרק ד - מקום שנהגו)
אמר רבי יוחנן: מברכין על האור, בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים. וכן עמא דבר. מיתיבי: אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחילת ברייתו הוא…ואור דידיה בערב שבת איברי? והתניא, רבי יוסי אומר: אור שברא הקדוש ברוך הוא בשני בשבת - אין לו כבייה לעולם…אלא: חללה קודם שנברא העולם, ואור דידיה בשני בשבת. ואור דידן, במחשבה עלה ליבראות בערב שבת, ולא נברא עד מוצאי שבת. דתניא, רבי יוסי אומר…במוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור.
ערוך השולחן אורח חיים סימן רצח סעיף א
מברכין על האור במוצאי שבת לפי שבו נברא האור של אש [פסחים נ"ד.]...ובפרקי דר' אליעזר [פ"כ] איתא דבין השמשות של שבת היה אדם הראשון יושב ומהרהר בלבו ואומר אוי לי שמא יבא הנחש שהטעה אותי בערב שבת נשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשמור מכל רע ראה אדם לעמוד של אש ושמח בלבו ואמר עכשיו אני יודע שהמקום עמי ופשט ידיו לאור האש וברך בורא מאורי האש עכ"ל ועוד אומר שם כשהרחיק ידיו מהאש אמר אדם עכשיו אני יודע שנבדל יום הקדש מיום החול שאין לבער אש בשבת אמר ברוך המבדיל בין קדש לחול עכ"ל.
ב. מחלוקת רב ורבא — יאותו מרחוק או יאותו ממש, והכרעת הפוסקים כרבא
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נא עמוד ב - דף נג עמוד ב (פרק ח - אלו דברים)
/משנה/. אלו דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל…בית שמאי אומרים: נר ומזון בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים: נר ובשמים מזון והבדלה. בית שמאי אומרים: שברא מאור האש, ובית הלל אומרים: בורא מאורי האש…ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו…אמר רב יהודה אמר רב: לא יאותו יאותו ממש, אלא: כל שאילו עומד בקרוב ומשתמש לאורה, ואפילו ברחוק מקום. וכן אמר רב אשי: ברחוק מקום שנינו…ורבא אמר: יאותו ממש. וכמה? אמר עולא: כדי שיכיר בין איסר לפונדיון; חזקיה אמר: כדי שיכיר בין מלוזמא של טבריא למלוזמא של צפורי. רב יהודה מברך אדבי אדא דיילא. רבא מברך אדבי גוריא בר חמא. אביי מברך אדבי בר אבוה.
רש"י מסכת ברכות דף נג עמוד ב
לא יאותו ממש - שאפילו לא נהנה ממנו מברכין עליו, ומאי עד שיאותו - עד שיהא אורו ראוי ליהנות ממנו לעומדים סמוך לו, ואז מברכים עליו אפילו הרחוקים ממנו, ובלבד שיראוהו. יאותו ממש - עומד בסמוך.
המאור הקטן מסכת ברכות דף לט עמוד ב
אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. ירושלמי דרבי זעירא בריה דרבי אבהו בקיסרי וירא אלהים את האור כי טוב ואח"כ ויבדל אלהים בין האור ובין החשך מכאן שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו ובגמרא דילן רב יהודה מברך אדבי אדא דיאלא רבה מברך אדבי גוריא בר חמא אביי מברך אדבי בר חבו ונראה לן דכל הני עובדי פליגין אדרבא דאמר יאותו ממש אלא כל שאילו עומד ומשתמש לאורו אפילו ברחוק מקום ובכל מקום קי"ל מעשה רב וממה שכתב הרי"ף בהלכות נראה בחלוף מה שכתבנו.
רי"ף מסכת ברכות דף לט עמוד א
מתני' אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של נכרים ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים ולא על הנר ולא על הבשמים של ע"ז ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו:
רא"ש מסכת ברכות פרק ח סימן ג
מתני' אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודת כוכבים ואין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו…אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכמה עולא אמר כדי שיכיר בין איסר לפונדיון וחזקיה אמר כדי שיכיר בין מלוזמא של טבריא למלוזמא של צפורי.
אורחות חיים חלק א הלכות הבדלה אות ט
ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. פי' רבינו האיי גאון ז"ל עד שיכיר בין ב' מינים של מטבע והרשב"א ז"ל כתב לא שיאותו ממש אלא כל שיכול להשתמש לאורו אפי' ברחוק מקום ואין מברכין עליו אלא במוצאי שבת ובמוצאי י"הכ:
חדושי הרשב"א מסכת ברכות דף נג עמוד ב
רב הוה מברך אדבי אדא דיילא אביי הוה מברך אדבי גוריא בר חמא רבה אדבי רב בר חמוה, איכא מאן דאמר דמהכא שמעינן דלא יאותו ממש אלא כל שיכול להשתמש לאורה ואפילו ברחוק מקום דהני כולהו ברחוק מקום הוא ואפ"ה מברכין עליו, וליתא דרב דמברך אדבי אדא דיילא אזיל לטעמיה דאמר לא יאותו ממש ורבא ואביי נמי כותי' ס"ל, ואנן כרבא קיי"ל וכעולא וחזקיה נמי דמפרשי ויאותו לאור בעינן, ופשטה דמתני' נמי הכין משמע דקתני עד שיאותו לאורו וכ"פ גאון ז"ל, והני מתנייתא דלעיל דהי' מהלך חוץ למדינה וכו' אפשר נמי דהנהו בשיכול להשתמש לאורן מיירי, וכ"כ הראב"ד ז"ל.
רמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה כה
אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו כדי שיכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת.
מגיד משנה הלכות שבת פרק כט הלכה כה
אין מברכין על הנר וכו'. משנה אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו ונחלקו שם (דף נ"ג:) בפירוש זה ואמר רבא יאותו ממש פירש"י ז"ל שעומד בסמוך וכמה חזקיה אמר עד שיכיר בין מלוזמא של טבריא למלוזמא של צפורי עולא אמר בין איסר לפונדיון ופסק רבינו כחזקיה ופירש שצריך לעמוד בסמוך שאם היו בידו שתי מטבעות אלו יכיר בין זו לזו:
בית יוסף אורח חיים סימן רצח
גרסינן בגמרא פרק אלו דברים עד שיאותו…וכתוב בארחות חיים שהרשב"א פסק כרב יהודה והרי"ף והרא"ש כתבו המשנה כצורתה משמע דסבירא להו כרבא כדמשמע מפשטא דמתניתין דעד שיאותו ממש קאמר וכן הסכים הרשב"א (נג:). כתב הרמב"ם בפרק כ"ט הכ"ה…פירוש (מגיד משנה שם) שצריך לעמוד בסמוך…ודבריו מבוארים שפסק כחזקיה אע"ג דלא משמע הכי מדברי הרי"ף והרא"ש שסתמו דבריהם: גרסינן בירושלמי דברכות פרק אלו דברים (ה"ו) אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רבי אושעיא אמר אפילו טרקלין עשר על עשר מברכין רבי זעירא מקרב קמי בוצינא אמרין ליה תלמידיו מה את מחמיר עלינו והא תנא רבי אושעיא אפילו טרקלין עשר על עשר מברכין ונ"ל דרבי אושעיא הוה סבר כמאן דאמר בגמרא דידן לא יאותו יאותו ממש וכו' וכבר כתבתי שדעת הפוסקים לפסוק כמאן דאמר יאותו ממש:
ג. לא בעינן משתמש ממש
ריטב״א מסכת ברכות דף נג עמוד ב
וקיי"ל דאין מברכין על האור עד שיאותו ממש לאורו. כלומר שיהא קרוב לו בכדי שיכיר בין מטבע למטבע כרבא דהוא בתרא וכל הנך מתניאתא דלעיל דמהלך חוץ לכרך כשהוא קרוב כזה עסקינן וכן גחלים לוחשות בשראויות לכך להכיר בהן בין מטבע למטבע, ולא קיי"ל כרב יהודה והנך אחריני דאמרי כל שעומד אצלו ומשתמש לאורו מברך עלי' אפילו ברחוק מקום. ומיהו לא בעינן משתמש ממש אלא כל שהוא בכעין שיעורא שפירשנו וכן דעת הראב"ד ז"ל.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצח סעיף ד
אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת.
משנה ברורה סימן רצח סעיף ד ס״ק יב - יג
דהיינו שיהיה סמוך - ואפילו אם הוא עומד חוץ לבית כל שהאור גדול שיוכל להכיר במקום שעומד מקרי דבר זה נהנה לאורה ויכול לברך [גמרא]: שיוכל להכיר - וע"כ אם הוא יוצא בברכת הבדלה מאחרים ורוצה לצאת גם בברכת במ"ה יקרב עצמו אצל האש כשיעור זה כדי שיהיה יוכל לצאת גם בברכת בורא מאורי האש ועיין מש"כ לעיל בסוף סימן רצ"ז:
ד. אם צריך לכבות החשמל בשעת ברכת מאורי האש כדי להבטיח הנאה ממשית מן הנר
מחצית השקל אורח חיים סימן רצח ס״ק יז
אינו מברך כו'. ועיין סוף סימן ס"ט. שכתב דסומא מברך יוצר המאורות, שאני התם דסגי אפילו שהוא בעצמותו אינו נהנה מהמאורות מכל מקום נהנה ע"י אחרים שרואים אותו ומצילים אותו שלא יפול בפחת או בור שחת, מה שאין כן כאן דבעינן שהוא בעצמותו נהנה, דהא בעינן שיעמוד כל כך סמוך לנר עד שהוא בעצמו יכיר בין מטבע למטבע כמו שכתוב סעיף ד', וזה לא שייך בסומא:
פסקי תשובות הערות סימן רצח הערה 34
והנה יש הנוהגים לכבות אור החשמל בעת ברכת בורא מאורי האש (ובקובץ באהלי יוסף שכן נהגו אצל הגה"צ בעל ויחי יוסף מפאפא זצ"ל, ושו"ר בס' שעורי מנחת שי שכן נהגו אצל הגרמ"א פריינד זצ"ל, ומביא בשם שו"ת עטרת יעקב סי' פ"ז שכן נהגו אצל החפץ חיים זצ"ל), והוא כדי לצאת גם דעת הסוברים שלא די שיכול ליהנות מאור הנר, אלא צריך ליהנות ממש (וכמ"ש במחצה"ש סקי"ז, וכ"ה עפ"י שיטת הכל בו ודעימיה (דלעיל הערה 2) שברכת הנר ברכת הנהנין הוא, ודו"ק,
רבבות אפרים חלק ב סימן קטו אות לב - ברכת מאורי האש
לכאורה איזה הנאה יש מהדלקת הנר הא יש אור חשמל בבית. ואולי משו"כ יותר טוב לכבות החשמל אז ויהנה. וכן ראיתי שכתב במועדים וזמנים ח"ו סימן צ׳ דכתב האיך מועיל כיון שלא הודלק' לאור לאף אחד אלא למצוה. ומנהג ותיקין לכבות האור שהחדר חשוך, ובאור הבדלה מאיר ואז לברך.
תשובות והנהגות כרך ה סימן פו
ברכת בורא מיני בשמים ומאורי האש בהבדלה - הבאתי במק"א שאין אני מברך ברכת בורא מיני בשמים בהבדלה, כיון שאינני נהנה כלל מריח, וע"כ אני חושש לברכה לבטלה, וכן ראיתי אצל מרן הגאון דבריסק זצ"ל ועוד כמה גדולים שלא נהגו לברך…וכן בישיבות וכדומה שאין כולם מריחים, ראוי להם שלא לענות אמן, שאפילו שהם אינם טועמים מהיין מ"מ לכתחילה יש לסמוך ברכת המבדיל לבורא פרי הגפן…וכן בברכת מאורי האש שנהגו לשמוע בישיבה גם ממרחק כזה שבלי אלקטריק (אור החשמל) אי אפשר להכיר המטבע, ובאופן זה אי אפשר לברך בורא מאורי האש, ולדברינו לכתחילה ראוי להם להמנע ולא לענות אמן כדי שלא יהא הפסק בין בפה"ג להמבדיל, אבל בזה כיון שבדיעבד אינו הפסק לשומעים כשאינם טועמים מהיין, ויש חשש שאם אינו עונה הוא מבטל אמן, ראוי לענות, [ובישיבות שנהגו שאין מכבים אור האלקטרי בשעת הבדלה, נראה שאין האמן על הברכה נחשב הפסק כיון שאצל השומע שייך ברכת מאורי האש על האלקטרי, שיש שמועה שהגרח"ע זצ"ל ולפעמים גם הגר"ח מבריסק ברכו על אור אלקטרי, (ומיהו היום בפלוריסנט גרע מפני שאינו אש, ואכמ"ל)]. אמנם לענין ברכת הבשמים למי שמברך וטועם מהיין והוא עצמו אינו מריח צ"ע טובא.
שמירת שבת כהלכתה פרק סב, הערה כא
ושמעתי מהגרש״ז אויערבך שליט״א, דאף אלה שנוהגים לכבות אור החשמל כאשר מברכים ברכת ״מאורי האש״, מ״מ במוצש״ק יו״ט שפיר יכולים לברך בלי לכבותו, עכ״ד
משנה ברורה - דרשו, סימן רצח, הערה 12
ד״ה שיוכל להכיר (ס״ק יג) - מלשון זה משמע שדי במה שנמצא סמוך לאור באופן שיכול להכיר בין מטבע למטמע, אף אם אינו נהנה בפועל מאור הנר מטעמים אחרים [כן ביאר בספר בירורי הלכה קמא], כגון בשעה שהאור החשמל דולק, שלמעשה אין הוא נהנה מאור הנר. וכן היה החזו״א נוהג שלא לכבות את אור החשמל בשעת ברכת ׳בורא מאורי האש׳ (ארחות רבינו ח״א עמ׳ קל). ואף אותם הנוהגים לכבות את אור החשמל בזמן ברכת הנר, דעת הגרש״ז אוריערבך (שש״כ פס״ב הע׳ כא) שביום טוב שחל במוצאי שבת שאי אפשר לכבות את האור, יברכו ברכת הנר בלא לכבותו.
אור אלחנן סיפור חייו של רבינו הגאון הקדוש ר׳ אלחנן בונם ווסרמן, עמוד רפו
דיבוריו מעויינים היו גם משאר בחינות. בשהותו בעיר אחת באנגליה, הלך במוצאי שבת להתרים איש נגיד מחשובי הקהלה שהשתייך לחסידי בלז. כשנכנס הבדיל האיש על נר וכוס, ורבי אלחנן סיפר בניחותא שה״חפץ חיים״ נוהג לכבות את מאור החשמל בעת שמברך ״בורא מאורי האש״ בכדי שייאותו לאור הנר.
שו"ת להורות נתן חלק י סימן לב
כת"ה נ"י העיר דבזמן הזה שמשתמשים באור העלעקטריק שאורו רב, וא"כ הנר שמדליקין אינו לאורה אלא לכבוד, וא"כ לא יברך עליו בורא מאורי האש. והנה אם נימא כן, תקשי דאיך מברכין על נר זה ברכת להדליק נר של יו"ט או של שבת, דכיון דבכל בית יש אור של עלעקטריק שאורו רב, ומה שמדליק נר אינו מוסיף אורה דשרגא בטיהרא מה מהני, וא"כ איך יברך על הדלקת הנר כיון שאינו מוסיף אורה…וראיתי בשו"ת ריב"א (אהע"ז חו"מ סי' ק"ז) שכתב דביו"ט שחל במוצ"ש מברכין על הנר שעל שולחנו עיי"ש. ברם תינח בזמן הגאון הנ"ל שהיה מתלמידי החת"ס ז"ל, ובזמנו לא היה מאור עלעקטריק במקומות הקטנים, ואף אם דלק אור כזה מ"מ לא היה אורו חזק כל כך, ולכן כשהדליקו גם נרות נתוסף אורה. אבל בזמן הזה שאור העלעקטריק מאיר מאוד, א"כ תינח לענין ברכת מאורי האש שפיר מברך, כיון דמברך על אור העלעקטריק, אבל איך מברך להדליק נר של יו"ט דשרגא בטיהרא מאי מהני. וצריך לומר, דכיון דחז"ל תקנו להדליק במיוחד נר לכבוד שבת ויו"ט, לכן אף אם אינו מוסיף אורה מ"מ כיון שמוסיף כבוד שפיר מברכין עליו, וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ל משבת ה"ה) דבנר איכא גם דין של כבוד שבת וכנ"ל…ומעתה יוצא לדינא, דשפיר מברך ברכת מאורי האש על נר של יו"ט, דאף אם נימא דנר זה אינו לאורה כיון דאיכא נר עלעקטריק ושרגא בטיהרא מאי אהני, אכתי מועיל ברכתו על אור העלעקטריק. (ואפשר דהנר שמדליקין יש לו גם דין נר של אורה, דמשכחת שנר העלעקטריק מתכבה ע"י קלקול במקום מוצאו, ומדליקין נר כדי שלא ישב בחושך, נמצא שהנר הודלקה לצורך אורה וצ"ע)...וזכינו בעזה"י ליישב מנהגן של ישראל. וחתני הרה"ג בנש"ק מוה"ר חיים יוסף בידרמן נ"י העיר, לפמש"כ בביאור הלכה (סי' רח"צ סי"א) לצדד דנר שהדליק לכבוד ואח"כ משתמש להאיר כשר להבדלה עיי"ש, א"כ גם בנר של יו"ט כיון שמסתכלים לאור הנר בצפרנים ושרטוטי כפות ידים וכמוש"כ במשנה ברורה (שם סק"ט), והוא מהטור, נמצא שהוא מייחד את הנר להסתכלות וליהנות מאורו, והצפרנים והשרטוטים נראים יותר לאור הנר, א"כ שפיר מברך עליו. ובאמת בכל מוצ"ש שמדליקין נר מיוחד להבדלה, ולכאורה הלא אין לו צורך להאיר דמיד אחר הבדלה מכבהו, ועל כרחך כיון שמסתכל בכפות ידיו שנראית יותר ע"י הנר הו"ל נר להאיר. ידידו דושת"ה מברכו בכט"ס.
ה. מנהג להסתכל בצפרנים — להראות הנאה מן האור וסימן ברכה
רא"ש מסכת ברכות פרק ח סימן ג
אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכמה עולא אמר כדי שיכיר בין איסר לפונדיון…לכך נהגו להסתכל בצפרנים בשעה שמברכין על הנר להראות שיכול ליהנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר.
מרדכי מסכת יומא פרק שבעת ימים סימן רמז תשכג
כתוב בתשובת הגאונים וששחקתם שאנו נוחשי נחישות שאנו רגילים ליקח ראשי כבשים בראש השנה ואוכלים דבש וכל מיני מתיקה ואוכלים טיסני עם בשר שומן ואוכלין רוביא וכרתי ושאנו שוחטין תרנגולין בערב יום כפורים למספר בני הבית ושאנו מסתכלין בצפרנים בברכת מאורי האש ומטילין מים בכוס של הבדלה ורוחצים פנינו. נשיב לכם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון כי הניחוש כזה טוב הוא ורובו מיסוד המקרא ואגדות על ראשי כבשים שאנו אוכלין כדי שישמענו הקב"ה לטובה בר"ה וישימנו לראש ולא לזנב…ומה שאנו מסתכלין בצפרנים דבר זה שנוי בתלמוד ירושלמי ובתלמוד בבלי אין מברכין על האור עד שיאותו לאורו פירוש עד שמרגיש בוהק האור של נר הבדלה ואף כי זוכרים על צפרניו של אדם הראשון שנברא כולו צפרנים ומאחר שזה שנינו אין זה ניחוש כי אם של מצוה.
ערוך השולחן אורח חיים סימן רצח סעיף ז
וז"ל המרדכי בריש יומא כתוב בתשו' הגאונים וכו' ומה שאנו מסתכלים בצפרנים משום דאין מברכין…ובפרקי דר"א [פ"כ] אומר פושט את ידיו לאור האש ומסתכל בצפורניו שהם לבנות מן הגוף ואומר ברוך וכו' עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצח סעיף ג
נוהגים להסתכל בכפות הידים ובצפרנים.
משנה ברורה סימן רצח סעיף ג ס״ק ט
נוהגים להסתכל וכו' - הטעם דהא בעינן שיוכל להכיר לאורו בין מטבע למטבע וכדלקמיה ולכך נוהגים להסתכל בצפרנים לראות אם יוכל ליהנות לאורו ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר ועוד שהצפרנים הן סימן ברכה שהן פרות ורבות לעולם וגם מסתכלים בכפות ידים שיש בשרטוטי היד סימן להתברך בו:
ו. כפיפת האצבעות בברכת מאורי האש על פי הזוהר — בניגוד לשאר ברכות שבהן זוקפין
זוהר כרך ב (שמות) פרשת ויקהל דף רז עמוד ב - דף רח עמוד ב
לבתר דנפיק שבתא בעי בר נש לאפרשא בין קדש לחול…ולברכא על נהורא דאשא בגין דכל אשין אחרנין אתטמרו ואתגניזו ביומא דשבתא בר אשא חד דקדושה עלאה דאתגליא ואתכלילא בקדושא דשבתא…ובגין דאינון דרגין לתתא כד אחזי בר נש אצבעאן קמי ההוא נהורא דשרגא בעי לאכפייא לון קמיה בגין דההוא נהורא שלטא עלייהו ואינון נהרין מניה, בשאר ברכאן בעינן לזקפא לון לאצבעאן בגין לאחזאה קדושה עלאה דדרגין עלאין דשלטין על כלא דשמא קדישא אתעטר בהו…והכא בעינן לאכפייא אצבעאן קמי שרגא בגין לאחזאה דרגין דלתתא דנהרין מגו בוצינא דלעילא ומהכא שלטין ונהרין מנה ואינון מאורי האש…וכלא איהו רזא דאצבעאן בהו רמיז דרגין עלאין ודרגין תתאין, דרגין עלאין אשתמודעאן בזקיפו דאצבעאן לעילא ובזקיפו דאצבעאן אתברכן דרגין עלאין ודרגין תתאין כחדא, ובמאיכו דאצבעאן אתברכן לאנהרא דרגין תתאין לחודייהו…וכד מברכינן על שרגא בעי לאחזאה אחורי אצבעאן בטופרין לאתנהרא מגו ההוא שרגא ופנימאי דאצבעאן לא אצטריכו לאכפיא לון לאתנהרא מגו ההוא שרגא דהא אינון לא נהרין אלא מגו שרגא עלאה דלעילא לעילא דאיהי טמירא וגניזא דלא אתגלייא כלל, ואינון לא נהרין מגו שרגא דאתגליא כלל בגין כך בעי לאחזאה אחורי אצבעאן בטופרין ופנימאי דאצבעאן לא בעי לאחזאה קמי האי שרגא, טמירין אינון ובטמירו אתנהרין, פנימאין אינון ומפנימאין אתנהרן, עלאין אינון ומעלאה אתנהרן, זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי.
After Shabbat departs, a person must separate between the holy and the mundane…and to bless over the light of fire — because all other fires were hidden and concealed on the day of Shabbat, except for one fire of supernal holiness that was revealed and absorbed into the sanctity of Shabbat…And because those levels are lower levels, when a person holds his fingers toward the light of the candle he must curl them downward before it, because that light rules over them and they receive their illumination from it. In all other blessings we must hold the fingers upright, in order to display the supernal holiness of the higher levels that rule over everything, for the Holy Name is crowned and sanctified through them…But here we must curl the fingers before the candle, in order to display the lower levels that shine from the luminary above, and from it they rule and receive their light — and these are the lights of fire.…And the whole mystery is encoded in the fingers, for they allude to both upper levels and lower levels. The upper levels are made known by holding the fingers upright, and through holding them upright both upper and lower levels are blessed together. And through lowering the fingers, only the lower levels are illuminated and blessed…When we bless over the candle, one must show the back of the fingers with the nails to receive illumination from that candle. But the inner faces of the fingers need not be shown toward the candle to receive illumination from it, for they receive illumination only from the utterly supernal hidden luminary that is completely concealed and never revealed. They receive no illumination at all from the revealed candle. Therefore one must show the back of the fingers with the nails, and the inner faces of the fingers must not be shown toward this candle. They are hidden, and through hiddenness they are illuminated. They are inner, and from the inner they receive their light. They are supernal, and from the supernal they receive their light. Fortunate are Israel in this world and in the world to come.
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן רצח
ואני אומר כי מנהגן של ישראל תורה היא שנוהגין לכפוף האצבעות ולראות בצפרנים ולא לפשוט האצבעות ולראות פני האצבעות רק אחורי אצבעות במקום הצפרנים ויש לו סוד נקשר במרכבה העליונה כמו שהאריך בזה הזוהר פרשת ויקהל (רח ב) ופרשת בראשית (כ סוע"ב) ושם (ח"ב רח א) דיש להסתכל ביד ימין:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצח סעיף ג
נוהגים להסתכל בכפות הידים ובצפרנים. הגה: ויש לראות בצפרני יד ימין ולאחוז הכוס ביד שמאל, ויש לכפוף האצבעות לתוך היד שאז רואה הצפרנים עם הכפות בבת אחת ולא יראה פני האצבעות שבפנים (זוהר פ' בראשית ובפ' ויקהל).
מגן אברהם סימן רצח סעיף ג ס״ק ה
בכפות הידים. ז"ל ד"מ ומנהג ישראל תורה הוא שנוהגין לכפוף האצבעות ולראות בצפרנים ולא לפשוט האצבעו' רק אחורי האצבעות מקום הצפרנים ויש בזה סוד כמ"ש הזוהר עכ"ל וז"ל כונות דף מ"ב כוונת הזוהר להחזיר אחורי האצבעות מקום הצפרנים כנגד הנר ונמצ' כפיית האצבעות על האגודל ולא יראה האגודל חוצה ולא כי"מ להחזיר פנימות האצבעות ולכפותם רק להפך עכ"ל וכ"כ בכתבים ונ"ל דמש"ה נוהגין לכפות האצבעות לתוך היד כמ"ש רמ"א ואח"כ פושטין אותן ורואין מאחוריהן לצאת ידי שניהם ועמ"ש סימן צ"ה:
באור הגר"א אורח חיים סימן רצח סעיף ג
נוהגין כו'. ובזוהר משמע רק בצפרנים וכ"ה בפסיקתא והביאו ילקוט תהלים תשכ"ג כל עצמותי כו' צפרנים לעשות בהן פריעה ומליקת עוף ובהן להסתכל אור להבדלה. וכן נוהגין:
משנה ברורה סימן רצח סעיף ג ס״ק י - יא
לכפוף האצבעות - היינו הד' אצבעות על גב האגודל: שאז רואה וכו' - ויש נוהגין לפשוט אח"כ הד' אצבעות ולראות מאחריהם על הצפרנים [מ"א בשם ס' הכונות]:
בורא מאורי האש — מקור הברכה, שיעור ההנאה, מנהג הצפרנים, וברכה כשיש אור אחר
The Origin of the Blessing — Fire Was First Created on Motza'ei Shabbat
The blessing over fire at הבדלה is rooted in the tradition that fire was first created on מוצאי שבת. The Gemara in פסחים records that Adam HaRishon was given divine wisdom at the close of Shabbat, took two stones, struck them together, and produced fire. The ערוך השולחן adds a parallel tradition from פרקי דרבי אליעזר: Adam sat in anguish at nightfall, fearing the snake that had deceived him, until a pillar of fire appeared. He stretched out his hands toward it and recited ברכת בורא מאורי האש. This is why the blessing is recited specifically on מוצאי שבת — it marks the original moment of fire's creation.
The Dispute Between Rav and Rava — How Close Must One Stand, and How the Poskim Rule
The משנה in מסכת ברכות states that one may not recite the blessing over the נר until one derives benefit from its light. Two opinions in the Gemara define this requirement differently. רב יהודה in the name of רב holds that actual benefit is not required — it suffices that someone standing nearby could use the light, even if the one blessing stands at a distance. רבא disagrees and requires יאותו ממש — actual benefit, meaning one must stand close enough to the light. The Amoraim עולא and חזקיה define the measure of proximity: close enough to distinguish between two types of coins.
The ריטב"א, רשב"א, and מגיד משנה all rule like רבא, as does the רמב"ם, who codifies that one must stand close enough to distinguish between coins of different regions. The רי"ף and רא"ש cite the משנה without explicit resolution, though the רשב"א reads them as agreeing with רבא, consistent with the plain meaning of the משנה. The בעל המאור disagrees and argues that the conduct of the Amoraim who recited the blessing from a distance constitutes a מעשה רב that overrides רבא's stated ruling, and that the halacha therefore follows the lenient position requiring only potential benefit. The בית יוסף notes that the ארחות חיים records the רשב"א as ruling like רב יהודה, but concludes that the consensus of the פוסקים follows רבא. The שולחן ערוך rules accordingly, and the משנה ברורה adds that even one standing outside a building may recite the blessing, provided the light is large enough that he could distinguish coins from where he stands.
Proximity Is Required — But Actual Use of the Light Is Not
The ריטב"א clarifies an important nuance: while one must stand within the prescribed distance of the נר, one need not actually be using the light at that moment. The requirement is one of proximity and potential benefit, not active use. This distinction bears directly on the later question of electric lighting.
The Question of Electric Light — Must One Turn It Off Before Reciting the Blessing
A practical question arises in contemporary settings: when electric lights are burning in the room, a person standing near the הבדלה candle may not in fact be deriving any benefit from it. The מחצית השקל emphasizes that the benefit must be personal and direct — one must oneself be able to distinguish coins by the light of the נר, not through illumination provided by other sources. The פסקי תשובות notes that it is on this basis that the practice of turning off the electric lights before reciting the blessing developed, as reported in the name of the חפץ חיים, the בעל ויחי יוסף מפאפא, and the גרמ"א פריינד. The רבבות אפרים raises the question directly, cites the מועדים וזמנים who questions how the candle can be effective when it was lit for the מצוה rather than for illumination, and concludes that the practice of וותיקין is to darken the room so that the הבדלה candle provides the sole illumination. The תשובות והנהגות addresses the issue in a ישיבה setting, concluding that those illuminated entirely by electric light cannot recite the blessing and should ideally not answer אמן so as to avoid a הפסק, though in practice answering אמן remains appropriate.
Others are more lenient. The דרשו משנה ברורה commentary citing the בירורי הלכה indicates that the language of the שולחן ערוך implies that potential benefit suffices, even if the electric light renders the candle's contribution practically unnecessary. The חזון איש is reported to have not turned off the electric lights when reciting the blessing. The גרש"ז אויערבאך rules that even those who customarily extinguish the electric lights need not do so on יום טוב that falls on מוצאי שבת, since extinguishing is not permitted.
The שו"ת להורות נתן resolves the broader question on two grounds: first, that the blessing over ברכת מאורי האש can in any event be directed toward the electric light itself; and second, that since one looks at one's fingernails and the lines of one's palm by the light of the הבדלה candle — as recorded by the משנה ברורה in the name of the טור — the candle is being put to genuine use for illumination, and the requirement of הנאה is thereby satisfied.
The Custom to Look at One's Fingernails — Demonstrating Benefit and a Sign of Blessing
The רא"ש explains that the custom to look at one's fingernails when reciting the blessing serves to demonstrate that one is close enough to benefit from the light and to distinguish between objects — just as one can distinguish between nail and flesh. The מרדכי cites a responsum of the גאונים that traces this practice to the Talmud Yerushalmi and connects it to the memory of Adam HaRishon, who was originally covered entirely in a nail-like substance. Looking at the צפרנים is therefore both a halachic demonstration and a symbolic act tied to the creation narrative. The משנה ברורה adds that fingernails carry a connotation of ברכה, as they grow continuously, and that the lines of the palm are similarly auspicious.
Curling the Fingers Before the Candle — The Zohar's Teaching and Its Reception in Halacha
The זוהר in פרשת ויקהל develops a detailed kabbalistic rationale for the manner of looking at the fingernails. In all other blessings, one holds the fingers upright, representing the higher spiritual levels that govern all existence. But for ברכת מאורי האש, one must curl the fingers downward before the candle, because the fire of הבדלה governs only the lower spiritual levels, which receive their illumination from the candle. The inner surfaces of the fingers, which draw their light from the utterly concealed supernal luminary, need not and should not face the candle — only the backs of the fingers, where the nails are, should be turned toward it.
The רמ"א codifies this practice in the שולחן ערוך: one should look at the nails of the right hand while holding the cup in the left, and should curl the four fingers over the thumb so that one sees both the nails and the palm simultaneously, without exposing the inner surfaces of the fingers. The דרכי משה notes that this practice has the status of מנהג ישראל תורה, grounded in the זוהר. The מגן אברהם, citing the ספר הכוונות, clarifies that the intent is to turn the backs of the fingers — where the nails are — toward the candle, and notes the custom of first curling the fingers and then extending them to view the nail side, satisfying both approaches. The ביאור הגר"א confirms that the זוהר supports only the nail-viewing, and that this is the accepted practice.
