רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה ד
הנוצרים עובדי ע"ז הם ויום ראשון הוא יום אידם, לפיכך אסור לתת ולשאת עמהם בארץ ישראל יום חמישי ויום ששי שבכל שבת ושבת ואין צריך לומר יום ראשון עצמו שהוא אסור בכל מקום, וכן נוהגין עמהם בכל אידיהם
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עבודה זרה פרק א
ודע, שזאת האומה הנוצרית העומדת בטענת המשיח, על חילוף כיתותיה, כולם עובדי עבודה זרה, ואידיהן כולם אסורים, ונוהגים עמהם בכל התורה כמו שנוהגים עם עובדי עבודה זרה, ויום ראשון הוא מכלל אידיהן של גויים, ולפיכך אין מותר לשאת ולתת עם מאמין המשיח ביום ראשון כלל בדבר מן הדברים, אלא נוהגים עמהם ביום ראשון כמו שנוהגים עם עובדי עבודה זרה ביום אידן, וכך ביאר התלמוד.
תוספות מסכת סנהדרין דף סג עמוד ב
אסור לאדם שיעשה שותפות - אמר ר' שמואל כ"ש שבועה עצמה דאין לקבל הימנו ור"ת אומר מותר לקבל הימנו השבועה קודם שיפסיד כדאמר בפ"ק דמס' ע"ג (דף ו:) דמלוה ע"פ נפרעין ממנו מפני שהוא כמציל מידם ולא חיישינן דילמא אזיל ומודה ואע"ג דהתם ספק והכא ודאי מ"מ בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהן ואין תופסין בהם אלהות ואע"פ שמה שמזכירין עמהם ש"ש וכוונתם לדבר אחר מ"מ אין זה שם עבודת כוכבים גם דעתם לעושה שמים ואע"פ שמשתפין שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף דבני נח לא הוזהרו על כך
תוספות מסכת בכורות דף ב עמוד ב
שמא יתחייב לו עובד כוכבים שבועה - מכאן אוסר רבינו שמואל קבלת השבועה מק"ו ור"ת מתיר מפני שהוא כמציל מידם…. עוד פר"ת בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים ואין תופסין בהם אלהות ואע"פ שמזכירין עמהם שם שמים וכוונתם לד"א מ"מ אין זה שם עבודת כוכבים כי דעתם לשם עושה שמים וארץ ואע"ג שמשתתף ש"ש ודבר אחר אין כאן לפני עור לא תתן מכשול דבני נח לא הוזהרו על כך ולדידן לא אשכחן איסור בגרם שיתוף.
רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב יז חלק ה
וכתב ר"י כי יש התר אחד בזמן הזה כי נשבעין בקדשים שלהם הנקרא עון גליון ואין תופסין בהן אלהות ואע"פ שמזכירין שם שמים וכוונתם לישו הנצרי מ"מ אין מזכירין שם עבודה זרה וגם דעתן לעושה שמי' וארץ ואף על גב דמשתפין שם שמים ודבר אחר לא מצינו שאסור לגרום לאחרים לשתף וגם משום ולפני עור לא תתן מכשול ליכא דלא הוזהרו בני נח על השתוף ע"כ.
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן קנו
וכתב הר"ן סוף פרק קמא דע"ז (ז. סוף דבור ראשון) על זה דעכשיו נהגו היתר בעשיית שותפות עם הגוים משום שאין הגוים נשבעין בתרפותם ומכל מקום מדת חסידות הוא שלא לעשות שותפות עמהם וכן כתב בתולדות אדם וחוה ני"ז ח"ה (קנט ע"ג) וז"ל וכתב ר"י דיש היתר בזמן הזה כי נשבעין בקדשים שלהם הנקראים עון גליון (שבת קטז. בחסרונות הש"ס) ואין תופסין בהן אלהות ואף ע"פ שמזכירין שם שמים וכוונתם לישו מכל מקום אין מזכירין שם ע"ז וגם דעתן לעושה שמים וארץ ואע"ג דמשתפים שם שמים ודבר אחר לא מצינו שאסור לגרום לאחרים לשתף דלפני עור ליכא דאין הגוים מוזהרין על השיתוף עכ"ל וכן הוא בתוספות ריש פרק קמא דבכורות (ב: ד"ה שמא):
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנו סעיף א
אח"כ ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון...ויזהר מלהשתתף עם הכותים, שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום לא ישמע על פיך. הגה: ויש מקילין בעשיית שותפות עם הכותים בזמה"ז, משום שאין הכותים בזמן הזה נשבעים בע"א, ואע"ג דמזכירין הע"ז, מ"מ כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים וד"א, ולא מצינו שיש בזה משום: ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד) דהרי אינם מוזהרין על השתוף (ר"ן ספ"ק דע"ז ור' ירוחם ני"ז ח"ה ותוס' ריש פ"ק דבכורות)
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנא סעיף א
דברים שהם מיוחדים למין ממיני עבודת כוכבים שבאותו מקום, אסור למכור לעובדי אותן עבודות כוכבים שבאותו מקום. ….הגה: ודוקא לכהן או לעובד כוכבים, שחזקתו שיקטיר הלבונה לעבודת כוכבים, אבל לסתם עובד כוכבים, שרי. י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. (מרדכי דפ"ק דע"ז). ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו. (ר"ן שם ובתוספות ואשיר"י והגמ"ר פ"ק דשבת לדעת הרב).
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמז סעיף ג
אסור לגרום לעובד כוכבים שידור או שישבע בשם עבודת כוכבים. (ועיין בא"ח סימן קנ"ו ובח"מ ס"ס קט"ו).
ש"ך יורה דעה סימן קנא
ונהגו להקל. לשון ד"מ מיהו בזמן הזה יש להקל מטעם דמקילין להשתתף עמהם עכ"ל ר"ל כמ"ש בא"ח ס"ס קנ"ז דבזמן הזה מותר להשתתף עמהם שכוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור שאין בני נח מוזהרין על השתוף וה"ה הכא:
שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - יורה דעה סימן קמח
עוד תשובה מבן המחבר להרב המאה"ג החריף ובקי מוהר"ר אהרן נר"ו אב"ד דק"ק מעזריטש….הנה אני אומר דקשר חבל בחבל ונימא בנימא וזה גופא מנ"ל להחכם הזה דאין הנכרים מצווים על השיתוף ואף שדבר זה מורגל בפי כמה חכמים שאין הנכרים מצווים על השיתוף וגם בכמה ספרים מדרשות ואגדות השתמשו בהקדמה זאת. ואני יגעתי ולא מצאתי דבר זה לא בשני תלמודין בבלי וירושלמי ולא בשום אחד מגדולי הראשונים ואילו היה זה אמת הו"ל להרמב"ם להביא בהל' מלכים לפסק הלכה שאין הנכרי מצווה על ע"ז בשיתוף ולמה זה השמיט דין זה גם הוא מוכח דאין חילוק בעובד ע"ז בין ישראל לנכרי דהא ברייתא מפורשת היא במסכת סנהדרין נ"ו ע"ב והתניא בע"ז כלשב"ד של ישראל ממיתין עליהן ב"נ מוזהר עליהן וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים הלכה ב' הרי דכללא כייל דכל שישראל נהרג עליו גם הב"נמוזהר עליו. ונ"ל דמה שנתפשט דבר זה לומר שאין ב"נ מוזהר על השיתוף היה ע"פ טעות שראו בהתוס' במסכת בכורות דף ב' ע"ב ד"ה שמא יתחייב לוכו' כתבו דנוהגין להשתתף עם נכרים הואיל והם נשבעין בקדושיהם כו' ואע"ג שמשתף שם שמים ודבר אחר אין כאן לפני עור לא תתן מכשול דב"נ לא הוזהרו על כך ולדידן לא אשכחן איסור בגרם שיתוף עכ"ל. ועפ"ז פסק הרמ"א בא"ח סימן קנ"ו בהגה"ה ויש מקילין בשותפות עם נכרים משום שאין הנכרים נשבעין בע"ז כו' אלא משתפים שם שמים ודבר אחר ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור דהרי אינם מוזהרין על השיתוף עכ"ל. ולשון זה הטעה לכמה חכמים וסברו דכוונת הרמ"א הוא שאין ב"נ מצווה לעבוד ע"ז בשיתוף, אבל באמת לא כן הוא וכוונת התוס' ורמ"א הוא דמה שמשתף שם שמים ודבר אחר בשבועה אין זה עובד ע"ז ממש רק שמשתף שם שמים ודבר אחר ואינו קורא בשם אלהים ואינו אומר אלי אתה רק שמזכירו בשבועתו עם ש"ש בדרך כבוד, בזה מצינו איסור לישראל דכתיב ובשמו תשבע והוא אזהרה לישראל שלא ישבע אלא בשמו ב"ה ולא ישתף ש"ש ודבר אחר כמ"ש הרמב"םבפי"א מהל' שבועות הל' ב' והנכרים אינן ומזהרים /מוזהרים/ על זה השיתוף. אבל בשעובד ע"ז בשיתוף אינו חילוק בין ישראל לנכרי,
פתחי תשובה יורה דעה סימן קמז אות ב
בא"ח סי' קנ"ו דשם כתב בהגהה ויש מקילין בשותפות עם העובד כוכבים משום שאינם נשבעין בעבודת כוכבים כו' אלא משתפים ש"ש ודבר אחר ולא מצינו שיש בזה משום לפ"ע דהרי אינם מוזהרים על השיתוף ועי' בתשובת נודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סוף סי' קמ"ח שהאריך להוכיח מהדמרגלא בפומייהו דאינשי שאין העובדי כוכבים מצווים על השיתוף הוא טעות ויצא להם זה מלשון הרמ"א הנ"ל ובאמת כוונת הרמ"א דמה שמשתף בשבועה שאינו אומר אלי אתה רק שמזכירו בשבועתו עם ש"ש בזה מצינו איסור לישראל דכתיב ובשמו תשבעו אבל עובדי כוכבים אין מוזהרים ע"ז אבל כשעובד עבודת כוכבים בשיתוף אין חילוק כלל בין ישראל לעובד כוכבים ע"ש וכ"כ בתשובת מעיל צדקה סימן כ"ב ע"ש וכ"כ בתשובת שער אפרים וכן מצאתי בפמ"ג לעיל סימן ס"ה בשפ"ד סוף ס"ק מ"ה /י"א/ ע"ש ולע"ד אף שהאמת כן הוא מ"מ אי אפשר לומר כן בדעת הרמ"א ז"ל דמדבריו בד"מ לקמן סימן קנ"א המובא בש"ך שם סק"ז מבואר להיפך ע"ש ועיין בספר משנת חכמים ריש הלכות יסוה"ת סוף לאו א' שהביא דהגאון מהור"ר ישעיה בערלין זצ"ל מברעסלא כתב אליו בדבר זה והאריך בעוצם ידו דאין ב"נ מוזהר כלל על השיתוף וגם הוא ז"ל השיב לו באריכות וגוף הפלפול שהיה ביניהם לא נזכר שם:
מחצית השקל לר׳ שמואל קעלין (1724 - 1806) אורח חיים סימן קנו
וכתבו התוספות ואף על פי שמשתתפים שם שמים ודבר אחר, ר"ל אם נאמר שמה שמזכירים שם שמים אין כוונתם לעבודה זרה אלא לבורא שמים וארץ ומזכירים גם הקדשים שלהם, אע"ג דלישראל כהאי גוונא אסור וכמו שכתב הרמב"ם פרק י"א מהלכות שבועות משום דמשוה גדולת נברא לבורא יתברך ולא מטעם איסור עבודה זרה, מכל מקום בני נח לא נצטוו על זה, ואין אנו עוברים משום לפני עור, וגם אין בזה איסור משום ולא ישמע על פיך שאסור לגרום שאחרים יעשו כן
נפש הרב להר׳ יוסף דוב הלוי סולוביצ׳יק - עמוד רל
הש"ך ליו"ד סי' קנ"א סק"ז הביא להלכה מהרמ"א דב"נ לא הוזהרו על השיתוף והוא עפ"י הבנתם בדברי התוס' בסנהדרין סג ורבנו אמר בשם הגר"ח שהיא כשגגה שיצאה מלפני השליט והעיקר כהבנת שאר גדולי האחרונים בתוס' ההיא דלא הוזהרו שלא לישבע בשיתוף אבל בודאי הוזהרו שלא לעבוד ע"ז בשיתוף בועי' פתחי תשובה ליו"ד קמ"ז סק"ב
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ז עמוד ב
מתני'. רבי ישמעאל אומר: שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור; וחכ"א: לפני אידיהן אסור, לאחר אידיהן מותר. גמ'. אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל: יום א' לדברי ר' ישמעאל לעולם אסור.
רש"י מסכת עבודה זרה דף ז עמוד ב
לעולם אסור - שלשה לפניו ושלשה לאחריו והוא עצמו כלומר כל שבעת ימי השבת.
בית הבחירה (מאירי) מסכת עבודה זרה דף ב עמוד א
אמר המאירי לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור שאת ולתת עמהם….והרי מנהג ההיתר אף ביום האיד הוא ומתוך כך עקר הדברים נראה לי שדברים אלו כלם לא נאמרו אלא על עובדי האלילים וצורותיהם וצלמיהם אבל בזמנים הללו מותר לגמרי ומה שאמרו בגמ' נצרי לעולם אסור אני מפרשו מלשון נוצרים באים מארץ מרחק האמור בירמיה שקרא אותם העם נוצרים על שם נבוכד נצר וידוע שצלם השמש היה בבבל ושכל עם נבוכדנצר היו עובדים לו וכבר ידעת שהחמה משמשת ביום ראשון כענין ראשי ימים ומתוך כך היו קורין לאותו יום נצרי על שם שהיה קבוע לנבוכד נצר על צד ממשלת חמה שבו והדברים נראין וברורים
בית הבחירה (מאירי) מסכת הוריות דף יא עמוד א
המינין והאפיקורסים מותר להזיקם בידים והמסורות גופם מותר וממונם אסור והמשומד לע"ז בכלל המינים הוא ודברים אלו כלם כשעדיין שם ישראל עליהם שכל ששם ישראל עליו והוא מתפקר ומחלל את הדת ענשו חמור עד הרבה מפני שנעשה מין וכמי שאין לו דת הא כל מי שיצא מן הכלל לגמרי ונעשה לו בן דת אחרת הרי הוא אצלינו כבני אותה הדת שהוא נכנס בה לכל דבר חוץ מגיטין וקדושין וזיקתם כמו שיתבאר במקומו וכן הורו רבותי
בית הבחירה (מאירי) מסכת בבא קמא דף קיג עמוד א
היה המוכס מעובדי האלילים הקדומים שאינם גדורים בדרכי הדתות והבריח ממנו את המכס הואיל ואין כאן גזל גמור ולא חלול השם אין מקפידין על כך וכן אחד מאלו שבא עם ישראל לדין בערכאות של דייני ישראל אם הדיין יכול לזכותו בדיני ישראל מוטב ואם לאו יחזור לזכותו מצד נימוסיהם ומנהגותיהם והרי רשאי לומר אף אתם כך דינכם ואם לאו הואיל ואינו מוצא לפטרו בצד טענה יחייבהו ויכריחהו לשלם שלא יאמרו נושאים הםפנים לעצמם ומ"מ באותם הגדורים בדרכי הדתות לא נאמר כן אלא אם באו לפנינו לדין אין מעבירין להם את הדרך כמלא מחט אלא יקוב הדין אתההר אם לו אם לשכנגדו:
בית הבחירה (מאירי) מסכת יבמות דף צח עמוד א
זה שביארנו שאין אבות לגוי לא מחשש שסתמן זונות הן ואין הולד נידון אחר הבעל אלא אפילו היו שני אחים תאומים שנתגיירו שאי אפשר לתאומים אלא מאב אחד וכדקיימא לן טפה אחת היא שנחלקת לשתים או שהיו בעל ואשתו חבושים בבית האסורין שהדבר ידוע שאביו של זה הוא אביו של זה כך הוא הדין כל שהוא מעובדי האלילים ואינו בגדר הדתות הרי הוא כבהמה שאין חוששין בו לזרע האב כלל:
באר הגולה לר׳ בי משה רבקשׂ (1591 - 1671) חושן משפט סימן תכה
לא אמרו חז"ל דבר זה אלא על העכו"ם שהיו בזמניהם שהיו עובדי כוכבים ומזלות ולא היו מאמינים ביציאת מצרים ובחידוש העולם. אבל אלו הגוים אשר אנחנו האומה הישראלית חוסים בצל שלהם ומפוזרים ביניהם הם מאמינים בחידוש העולם וביציאת מצרים ובעיקרי הדת וכל כוונתם לעושה שמים וארץ כמ"ש הפוסקים והביאו הרמה (או"ח קנו) לא די שאין איסור להצילן אלא אפילו אנחנו מחוייבים להתפלל בשלומן וכאשר האריך בזה בעל מעשה ה' בסדר ההגדה.
Summary:
The רמב״ם (in both the משנה תורה and the פירוש המשניות) rules that נצרות has the status of עבודה זרה.
In addressing a prohibition to enter into business dealings with an עכו״ם, it is suggested by תוספות that there would be no concern בזמן הזה, given that they are only engaging in שיתוף and בני נח are not commanded against שיתוף. In the version of this comment as presented by רבינו ירוחם, he is more explicit, ruling that בני נח are not prohibited from believing in שיתוף generally. This comment is cited by the דרכי משה and codified in the רמ״א on שלחן ערוך. The ש״ך appears to be supportive of this ruling as well.
The son of the נודע ביהודה writes that neither תוספות nor the רמ״א intended to rule in this fashion. Rather, there ruling was of a more limited nature: בני נח are not commanded against שיתוף in the context of שבועות. However, believing in שיתוף generally would be prohibited to בני נח as well. While the פתחי תשובה agrees with the ruling of the נודע ביהודה, he acknowledges that this was not the opinion of the רמ״א, given his citation of ר׳ ירוחם in the דרכי משה. The מחצית השקל and ר׳ חיים appear to also adopt the narrower understanding of תוספות.
In various comments of the מאירי, it is apparent that he may have adopted a more permissive attitude towards נצרות.
