תלמוד בבלי מסכת שבת דף כד עמוד א
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לְהַזְכִּיר שֶׁל חֲנוּכָּה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן? כֵּיוָן דְּמִדְּרַבָּנַן הוּא — לָא מַדְכְּרִינַן, אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא — מַדְכְּרִינַן?! אָמַר רָבָא אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא: אֵינוֹ מַזְכִּיר. וְאִם בָּא לְהַזְכִּיר — מַזְכִּיר בַּהוֹדָאָה. רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אִיקְּלַע לְבֵי רָבָא. סְבַר לְאַדְכּוֹרֵי בְּ״בוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם״. אָמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: כִּתְפִלָּה. מַה תְּפִלָּה בַּהוֹדָאָה — אַף בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בַּהוֹדָאָה.
רש״י מסכת שבת דף כד עמוד א
לא מזכרינן - לא חייבו להזכיר
אינו מזכיר - אינו צריך להזכיר
רש״י מסכת שבת דף כד עמוד א
בברכת המזון - בתפלה פשיטא לן שהרי להלל ולהודאה נקבעו כדאמרינן לעיל
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב
מאי חנוכה? דתנו רבנן: ...שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל...ולא מצאו אלא פך אחד...נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה
רש"י מסכת שבת דף כא עמוד ב
הכי גרסינן: ועשאום ימים טובים בהלל והודאה - לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה
תוספות שם
מהו להזכיר של חנוכה בבהמ"ז - בתפלה פשיטא ליה דמזכיר משום דתפלה בצבור הוא ואיכא פרסומי ניסא אבל בבהמ"ז שבבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי
טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפב סעיף א
כל ח' ימי חנוכה מזכיר של חנוכה פירוש על הניסים בתפלה ובברכת המזון ואומרו בתפלה בברכת מודים ובבה"מ בברכת הארץ ואם לא אמרו אין מחזירין אותו ור"ת היה חוזר אם נזכר שלא אמרו קודם שעקר רגליו ואינו נראה לר"י וכן דעת א"א הרא"ש ז"ל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפב סעיף א
כל שמונת ימי חנוכה אומר על הניסים בבה"מ בברכת הארץ, ובתפלה בברכת מודים; ואם לא אמר, אין מחזירין אותו (וע"ל סי' רצ"ד סעיף ד' וה'); ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר. הגה: כששכח על הניסים בברכות המזון כשמגיע להרחמן יאמר: הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו' - כל בו, וכבר נתבאר סימן קפ"ז סעיף ד
תוספות מסכת ברכות דף מד עמוד א
על העץ ועל פרי העץ...ובס' המיימוני מצריך להזכיר בה מעין המאורע בשבת ובי"ט וכן משמע בירו' ומיהו לא נהגו העולם כן ויכול להיות מה שמזכירים מעין המאורע היינו דוקא בימיהם שהיו רגילין לקבוע איין ואמיני פירות אבל האידנא לא קבעי
טור אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רח סעיף יב
על חמשת המינין שהן גפן ותאנה ורמון וזית ותמרה שנשתבחה בהן א"י כי דבש האמור בפסוק הוא דבש תמרים מברכין לאחריהן ברכה אחת מעין ג'...וצריך להזכיר בה מעין המאורע כגון בשבת קודם כי אתה ה' טוב ומטיב יאמר ונחמנו ביום המנוח הזה וביו"ט אומרים ושמחנו ביום חג פלוני הזה ובר"ח אומרים וזכרנו לטובה ביום ר"ח הזה
בית יוסף אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רח סעיף יב
וצריך להזכיר בה מעין המאורע וכו' כ"כ שם בס"פ כיצד מברכין התוס' בשם הירושלמי אלא שכתבו אחר כך ומיהו לא נהגו העולם כך ויכול להיות שמזכירין מעין המאורע היינו דוקא בימיהם שהיו רגילים לקבוע איין ואמיני פירות אבל האידנא לא קבעי וכ"כ סמ"ג. וגם הרשב"א כתב ומיהו לא נהגו כן עכשיו ובכל הני מילי פוק חזי מאי עמא דבר וגם הראב"ד ורבותינו בעלי התוספות כתבו דעכשיו לא נהגו כן עכ"ל אבל הר"י והרא"ש כתבו סתם כדברי הירושלמי וכ"כ הרמב"ם בפ"ג. והרוקח כתב שהוא נוהג להזכיר וכתב בתשב"ץ שכך היה נוהג מהר"ם ואומר בי"ט זכרנו לטובה ביום חג פלוני כי אתה טוב ומטיב לכל בא"י וכו' ובשבת אומר והעלנו לירושלים ושמחנו בבנינה ורצה והחליצנו ביום השבת הזה כי אתה טוב ומטיב לכל וכו' ובר"ח אומר וזכרנו לטובה ביום ר"ח הזה כי אתה טוב ומטיב וכו' וכתב בהגהת מיימון דבחנוכה ופורים אין צריך להזכיר בה מעין המאורע:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רח סעיף יב
מזכירין בה מעין המאורע כד' בשבת וי"ט ור"ח, אבל לא בחנוכה ופורים
משנה ברורה אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפב ס״ק ב
ובברכה מעין שלש בחנוכה ופורים אין מזכירין של חנוכה ופורים
שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן ע
ולהזכיר מעין המאורע בברכה א מעין ג׳ בחנוכה ופורים ל"צ דאפי' בבהמ"ז איכא למ"ד פ' במה מדליקי' (כ"ד ע"א) דאין מזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה אבל במעין שלש לא יעלה על לב איש כיון דליכא הודאה בברכה דמעין ג' אין מזכיר דלא להזכיר מאורע בחנוכה ופורים אלא היכא דאיכא הודאה בתפלה
ביאור הגר״א אורח חיים סימן רח
אבל כו'. דאף בבה"מ א"צ להזכיר מצד הדין כמ"ש בפ"ב דשבת אלא מצד המנהג משא"כ כאן שאין מנהג כלל וע' תוס' שם:
משנה ברורה שם ס״ק נט
אבל לא וכו' - דהא אפילו בבהמ"ז אינו מחוייב להזכיר מצד הדין רק מצד מנהגא וכאן ליכא מנהג כלל ע"ז [הגר"א]:
ערוך השלחן אורח חיים סימן רח ס״ק ז
מזכירין בברכה זו של שבת ושל יום טוב ושל ראש חודש, דכיון דהיא ברכה ארוכה צריך להזכיר בה מעין המאורע כמו בברכת המזון. והיינו דקודם 'ונודה לך' יאמר בשבת: 'ורצה והחליצנו ביום השבת הזה', וביום טוב אומר: 'וזכרנו לטובה ביום חג פלוני הזה', ויש אומרים: 'ושמחנו לטובה ביום וכו', ובראש חודש יאמר: 'וזכרנו לטובה ביום ראש חודש הזה', ובראש השנה: 'ביום הזכרון הזה'. ובכולן אם לא הזכיר - יצא ואין מחזירין אותו. אבל של חנוכה ושל פורים אין מזכירין כלל, כיון דגם בברכת המזון ותפילה אינו מעכב בדיעבד
שו״ת מנחת עני להר׳ סיני בן אלעזר ספיר
בית יצחק חלק יז עמוד 176, מר׳ נתנאל הלפגוט
וזה באמת עולה בקנה אחד עם השמועה הרווחת בשם הגר"ח ז"ל ששאלו אותו למה לא מזכירים מעין המאורע של חנוכה ופורים במעין שלש ותירץ שרואים ממיקום ההזכרות של שבת ויו״ט וכו׳ בברכה זו, שנמצאים לאחר הזכרת ירושלים - מיד לפני ״כי אתה טוב ומטיב״ (לעומת בבהמ״ז ששם ההזכרות הנס לפני ״בונה ירושלים״) - שבאמת רק מזכירים הימים שהיו מחייבים ברכה מיוחדת כגון ״אשר נתן שבתות למנוחה״ אם שכחו להזכיר מעין המאורע בין רחם לבונה ירושלים ונזכר לפני תחילת ברכה ״הטוב והמטיב״, ודין זה לא נמצא לגבי חנוכה ופורים.
הררי קדם להגרי״ד חלק א סימן קעח
ונראה דשאני הזכרת על הנסים בחנוכה מהזכרת שבת ויו״ט ור״ח, דעל הנסים בחנוכה אינו דין של הזכרה כר״ח ויו״ט. אלא הוא חלק חלק מטופס הברכה של מודים אנחנו לך בתפילת שמו״ע, וחלק ממטבע הברכה דברכת נודה לך בברכת המזון, דבחנוכה ופורים יש חיוב מיוחד להוסיף בהודאה והלל ולהודות על הנסים שנעשו בהם….והנה בברכת מעין שלש קצרו את הברכות דהוא רק ברכת מעין ג׳, וע״כ פשוט שכמו שהשמיטו מתוך הברכה דנודה לך ברית ותורה. כמו״כ קיצרו והשמיטו בחנוכה ופורים את ההוספה דעל הנסים, שהרי כל עיקר חיוב אמירת עה״נ הוא חיוב תוספת וריבוי בהודאה, וחיוב זה של רבוי הודאה לא שייך בברכת מעין ג׳ שהיא ברכה קצרה. ושכם שיש בקיצורה מעין ברכת נודה לך דברית ותורה, ה״ה שיש בה קיום של מעין שלש על החיוב הנוסף דהודאה בחנוכה. משא״כ הזכרת שבת ויו״ט ור״ח שאין זה המשך מהברכה, אלא חיוב מסוים בפ״ע של הזכרה של היום אשר חיוב זה אינו שייך לברכה דוקא, בזה גם בברכת מעין שלש יש חיוב של הזכרה...ויש להוסיף עוד, דבחנוכה ופורים אין חיוב של הזכרת היום כבשבת ויו״ט, כי אין בהם קדושה וחפצא של יום ול״ש בהם הזכרה, וכל דין על הנסים הוא רק מדין תוספת הודאה. וראיה לזה דבעל הנסים של פורים אין אנו מזירים את יום הפורים כלל, רק שאנו מודים על הנס דבימי מרדכי ואסתר, אבל אין אנו מזכירים את תקנת יום הפורים בעצמו ועיצומו של יום
ארץ הצבי להר׳ צבי שכטר סימן ה׳ אות טז
חובת הזכרת על הנסים...ורוב הדברים בזה שמעתי מכב' רבנו שיחי' אם לא כולם דהך חיובא דברוך ד' יום יום לא נהגא בחנוכה ופורים מאחר שהם אך מדרבנן ומן התורה אין ימים אלו שונים משאר ימים דנימא בהו שבכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו של יום אלא שתקנת חכמים מיוחדת היא משום פרסומי ניסא להזכיר על הנסים בתפילה וכלשון הברייתא דמגילת תענית הובאה בגמ' שבת שעשאום ימים טובים בהלל והודאה ופרש"י שם לומר על הנסים בברכת הודאה ובזה נסתפקו בגמ' אם התקנה הזאת המיוחדת נתקנה דוקא לגבי תפילה או אף לגבי ברהמ"ז אבל אילו היתה חובת הזכרת חנוכה ופורים מכח דין ברוך ד' יום יום בזה הי' פשיטא להגמ' דהיתה החובה שוה בין בתפילה ובין בברהמ"ז ומהאי טעמא קיי"ל נמי דימים שאין בהן קרבן מוסף אם לא אמר אין מחזירין אותו דחובת הזכרת על הנסים בתפילה היא לא בתורת מעין המאורע שמכח דינא דברוך ד' יום יום דנימא דבשכח אמירת ההזכרה שהרשוהו וגם חייבוהו חכמים להתפלל עוה"פ בכדי לקיים חובה זו של הזכרת קדוה"י אלא חיוב שונה בפנ"ע היא מכח התקנה המיוחדת להאריך בהודאה שבתפילה ואשר על כן העירו גדולי האחרונים שמן הנכון לומר ועל הנסים בוא"ו בתורת המשך לתחילת נוסח הברכה מודים אנחנו לך על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך שבכל עת ועל הנסים וכו' ואשר על כן בדיעבד אם שכח ולא האריך בהודאה יוצא במה שהודה בקצרה על נסיך שבכל יום עמנו ואשר מה"ט לא נהגו להזכיר חנוכה ופורים בברכת על המחיה שנתקנה בתורת ברכה מקוצרת מעין שלש ואין להאריך בה וכל יסוד התקנה דעל הנסים הי' להאריך בהודאה דנודה לך ואין לתקן או להנהיג מנהג שכזה לגבי על המחיה שאין להאריך בה כל עיקר ודוקא הזכרת שבת ויו"ט וחוש"מ ור"ח שזה מכח דינא דברוך ד' יום יום ולא בתורת אריכות דברים מפורטים ביותר הוא דקיי"ל דאף בברכת על המחי' מזכירים אותם כן שמעתי מרבנו ובס' יביע אומר ח"ג סי' לו הביא טעם זה ועוד טעמים אחרים מספרי האחרונים על כך שלא מזכירים חנוכה ופורים בעל המחי'
The גמרא seems to state that while one is not required to recite על הניסים in ברכת המזון, if one chooses to mention it, it should be recited in נודה. As רש״י seems to make clear, the recitation is essentially optional.
While the גמרא inquires as to whether one should mention על ניסים in ברכת המזון, no such inquiry is even mentioned with respect to תפילה. This is explained by רש״י, noting that the entire essence of the institution of the holiday as a day of הודאה, included a requirement to recite על הניסים in תפילה. According to תוספות, the reason for the distinction is rooted in the nature of תפילה being בציבור, allowing for פרסומי ניסא, while ברכת המזון is done privately. Following this analysis, it is of note that there is even an opinion (רבינו תם) who rules that failing to recite על ניסים in תפילה requires one to repeat שמונה עשרה.
This מחבר ultimately rules that one should recite על הניסים in ברכת המזון.
With respect to מעין שלש, there is no mention of inserting anything regarding any days (including שבת). However, תוספות cites from a ירושלמי that שבת and יום טוב should receive an insert. He also notes that this is the ruling of the רמב״ם. However, he ultimately concludes that the custom is not to insert anything in מעין שלש. While the בית יוסף notes that the רשב״א follows the ruling of תוספות, there are a multitude of opinions, including the ר״י and the רא״ש that follow the ruling of the רמב״ם and the ירושלמי. As such, in codifying the matter in שלחן ערוך, he ultimately follows this approach, requiring one to include an insert for שבת and יום טוב.
In explaining our failure to include a mention of חנוכה in מעין שלש, the מהר״ם says that the reason for the omission is that there is no word נודה in מעין שלש, which would be the trigger for על הניסים. Alternatively, the גר״א suggests that there is no mention in מעין שלש, since the entire insert into ברכת המזון itself is just a מנהג and there is no such מנהג with respect to מעין שלש. A third more complex approach if offered by the שו״ת מנחת עני, which as been popularized by ר׳ חיים מבריסק. He explains that מעין שלש, similar to הבינינו is an abbreviation of ברכות. Since על הניסים is not a ברכה, it is not included. In contrast, רצה and יעלה ויבא are included since they have the potential for ברכות when one forgets them in ברכת המזון. This further explains their placement in מעין שלש in the location where they would appear as ברכות (prior to הטוב ומטיב). A different variation of this explanation is offered in the הררי קדם/ארץ צבי.
