הזמן המוקדם ביותר לקריאת מגילה בלילה
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ד עמוד א
ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר דאלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דמיה לי
בית יוסף אורח חיים סימן תרפז
אמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום…כתוב בארחות חיים (הל' מגילה אות כג) בשם הראב"ד (בהשגתו על המאור ג., תמים דעים סי' רמג) נהגו לקרותה מבעוד יום ליל ארבעה עשר כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא להתענות יותר מדאי עכ"ל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרפז סעיף א
חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. ושל לילה, זמנה כל הלילה; ושל יום, זמנה כל היום מהנץ החמה עד סוף היום; ואם קראה משעלה עמוד השחר, יצא
משנה ברורה סימן תרפז ס״ק א
לקרות המגילה בלילה - משעת צאת הכוכבים ועיין לקמן בסימן תרצ"ב ס"ד במ"ב ובה"ל מה שכתבנו שם
אם אפשר להקדים מקרא מגילה למי שהוא אנוס
תרומת הדשן סימן קט
שאלה: מי שהוא אנוס קצת שלא יכול לילך לבהכ"נ לקריאת מגילה וצריך להמתין עד לאחר שקראו הקהל, ואז ימצא לו אחד שיקרא לו, וזה קשה עליו לישב כל כך בתענית שרי ליה לשמוע קריאתה מבעוד יום בי"ג בתענית אסתר או לאו תשובה: יראה דיכול לשמוע קריאתה ויוצא בה מבעוד יום לאחר תפלת ערבית מפלג המנחה ואילך, דהיינו שעה ורביע קודם הלילה. דפסק רבינו תם בריש ברכות דקי"ל דמזמן ההוא ואילך חשיבא לילה לענין ק"ש. ואע"ג דהקפיד התם רחמנא להדיא אזמן שכיבה, ובההוא זימנא לאו זמן שכיבה הוא. מ"מ נפיק מידי ק"ש משום דחשיב לילה. כ"ש לענין קריאת מגילה דליכא קפידא במידי אי חשבינן ההוא זימנא ללילה שתהא קריאה בזמנה בי"ד. אע"ג דכמה גדולים פליגי ארבינו תם התם בריש ברכות. הא כתב במרדכי התם בשם ראבי"ה המנהג כוותיה דר"ת, והמחמיר כדברי שאר גאונים נקרא הדיוט אם לא הורגל בשאר פרישות
בית יוסף אורח חיים סימן תרצב
כתב בתרומת הדשן (סי' קט) מי שהוא אנוס קצת שלא יכול לילך לבית הכנסת לקריאת המגילה וצריך להמתין עד לאחר שקראו הקהל וקשה עליו לישב כל כך בתענית יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום לאחר תפלת ערבית מפלג המנחה ואילך דהיינו שעה ורביע קודם הלילה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצב סעיף ד
מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לב"ה וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל, וקשה עליו לישב בתענית כ"כ, יכול לשמוע קריאתה מבע"י מפלג המנחה ולמעלה
פרי חדש אורח חיים סימן תרצב סעיף ד
מי שהוא אנוס קצת כו' [יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה]. דין זה הוא מבעל תרומת הדשן [סימן קט] שלמד כן מההיא שכתבו התוספות בריש ברכות [ד"ה מאימתי] בשם ר"ת, דלרבי יהודה דסבירא ליה דזמן תפילת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, הוא הדין לקריאת שמע. ודבריו דחויים מצד רוב הפוסקים שחלוקים עליו, והפסק האמיתי שזמן קריאת שמע הוא משעת צאת הכוכבים, וכמו שכתבתי בסימן רל"ה בסייעתא דשמיא, וכל שכן במגילה דמפקינן לה [מגילה ד, א] מקרא, דכתיב [תהלים כב, ג] ולילה ולא דומיה לי. ובפרק ב' דמגילה [כ, ב] אמרינן, הא קיי"ל דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא. ולכן הדבר ברור כשמש שאין לסמוך על הוראה זו, ואין לקרוא המגילה אלא משעת צאת הכוכבים, וכל שקרא קודם לכן לא עשה ולא כלום ובירך ברכות לבטלה. וכבר כתבתי זה סימן תרפ"ז סעיף א' יעויי"ש
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרצב סעיף ד
מי שהוא כו'. דמפלג המנחה הוא לילה אף לק"ש כמ"ש ר"ת בברכות ב' א' וכן לקידוש והבדלה כמ"ש בפ"ד שם ודוקא למי שנוהג תמיד כר"י שם וע' פר"ח שחלק ודחה דבריו
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצב סעיף ח
כתבו רבותינו בעלי הש"ע בסעיף ד' מי שהוא אנוס…עכ"ל ודימו זה לתפלת ערבית דחשבינן לילה מפלג המנחה אבל הוא תמוה דמה עניין זל"ז דהתם תלוי בקרבנות אבל הכא דקריאת הלילה למידין מן ולילה ולא דומיה לי פשיטא דעד צאת הכוכבים לא הוי לילה [פר"ח] ובוודאי תמוה הוא לבד זה דהא עדיין אינו יום י"ד [וגם הגר"א סק"י הסכים להפר"ח] ומימינו לא שמענו מי שיעשה כן
ביאור הלכה סימן תרצב סעיף ד
מפלג המנחה ולמעלה - מקורו ממה שהקלנו לעיל בסימן רל"ג לגבי תפלת ערבית וה"ה ק"ש של ערבית לשיטת ר"ת אכן כ"ז אם הוא נזהר תמיד להתפלל מנחה קודם פלג וכמבואר שם בס"א וכ"כ הגר"א. והנה הפר"ח השיג על תה"ד בעיקר דינו דכיון דבגמרא ילפינן מהא דכתיב ולילה ולא דומיה ולילה לא נקרא עד צה"כ וגם לענין ק"ש רוב הפוסקים חולקין על ר"ת אכן הב"י בסי' תרפ"ז העתיק בשם אורחות חיים בשם הראב"ד דנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי וכן מצאתי באשכול [וגם במאירי הביא כעין זה לענין חולות ויולדות שאין צריכין להעריב כ"כ ורשאין למהר קריאתן אף שהוא עדיין בתחום י"ג] ואף שהפר"ח דחה המנהג הזה בשתי ידים מ"מ כמה אחרונים הליצו בעד המנהג הזה שהביאוהו כמה ראשונים [עיין בבגדי ישע ובמאמר מרדכי ובמור וקציעה] ודעתם דאף שהמחמיר תבוא עליו ברכה מ"מ לענין חולה ומצטער שמיקל לקרות מבע"י קצת יש לו על מי לסמוך. ואפשר במקום שהדחק גדול אף בצבור יש להקל לקרות אף שאין עדיין לילה גמורה
אכילה לפני קריאת שמע של ערבית
בית יוסף אורח חיים סימן רלה
הא אמרינן לקמן כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב וכו' ורצה לומר שאפילו כשיבוא מן השדה קודם זמנה אין לו לומר כיון שלא הגיע עדיין עונת זמן קריאת שמע אוכל ואשתה תחלה אלא יש לו לקרות או לשנות וכו'...ומכלל דבריו אתה למד דקודם זמנה נמי אסור להתחיל לאכול מיהו משמע דהיינו דוקא כחצי שעה קודם כמו שאמרו בתפלת המנחה וכן כתב הרשב"א בריש ברכות (ב: ד"ה משעה) דכיון שהגיע זמן המקרא אפילו סמוך לו קצת מלפניו לא יסב עד שיקרא ואע"ג דלא משמע הכי מדברי התוספות שכתבתי בסמוך יש ליזהר בדבר כדברי ה"ר יונה והרשב"א ז"ל: וכתב המרדכי בפרק קמא דשבת (סי' רכד) אם התחיל אדם לאכול משחשכה קודם תפלת ערבית צריך להפסיק לקרות קריאת שמע ואם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק. והר"ן (ד. ד"ה הלכך) גם כן כתב שם דבמידי דמיחייב ביה מדאורייתא כקריאת שמע כל שהתחיל לאכול בתר דמטא זמן חיובא מפסיק אע"ג דאיכא שהות בתר הכי והיינו דתנן (שבת ט:) מפסיקין לקריאת שמע וסוגיין נמי בפרק לולב הגזול (סוכה לח.) מוכחא דכל בדאורייתא אע"ג דאיכא שהות מפסיק ומיהו הני מילי בדאתחיל בתר דמטא זמן חיובא או סמוך לה אבל אתחיל מקמי הכי אפילו בדאורייתא כיון דאיכא שהות לא מפסיק דהא קידוש דאורייתא הוא
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית סימן רלה סעיף ב
אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית, ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא ק"ש בלא ברכותיה וגומר סעודתו, ואח"כ קורא אותה בברכותיה ומתפלל
מגן אברהם סימן רלה ס״ק ד
להתחיל לאכול. ל' הטור אסור לקבוע בסעודה וכ"כ המרדכי ואגודה וב"י בשם תוס' וכמ"ש סי' תל"א דטעימה בעלמא שרי אבל בת"ה סי' ק"ט משמע דאפי' טעימה אסור מדאמרי' בגמ' לא יאמר אדם אוכל קימעא ואשתה קימעא כו' ועססי' תרצ"ב, ואפשר משום דהוי דאורייתא חמירא טפי אבל א"ל משום דלילה זמן שינה הוא חמיר' דהא בתו' סוכה דף ל"ח דחו לה"ט ועמ"ש סי' תרצ"ב ומ"מ נ"ל דאין להחמיר בטעימה בעלמא וכמ"ש סי' תל"א ולא דמי לקידוש ולהבדלה דאסור לטעום דהנהו אתקן דוקא בתחלת הלילה בכניסתו וביציאתו, ועמ"ש ס"א דלרש"י אם קרא בבה"כ מבע"י רשאי לאכול קודם קריאתו שנית בביתו ומ"מ במ"ש שאין קוראין מבע"י בבה"כ אסור להתחיל חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים ואין לסמוך על קריאת השמש לבה"כ דהא מקצת אין הולכין לבה"כ במ"ש
משנה ברורה סימן רלה ס״ק יז
לאכול…וכ"ש כשהגיע זמן ק"ש בודאי אסור להתחיל בהן [לבוש ופמ"ג ברל"ב ודה"ח] וא"ר מצדד להתיר בהם קודם שהגיע זמן ק"ש. מיהו ללמוד לכו"ע שרי בסמוך לה [ואדרבה מצוה הוא וכמו שאמרו בש"ס אדם בא מן השדה בערב נכנס לביהכ"נ אם רגיל לקרות קורא לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל] אבל משהגיע זמן ק"ש אסור אף ללמוד כשהוא מתפלל בביתו ביחיד ואם אמר לחבירו שאינו לומד שיזכרנו שיתפלל מותר - אחרונים
ערוך השולחן אורח חיים סימן רלב סעיף טו-טז
אבל באמת ההיתר הזה לא שייך עתה ברוב המקומות שאין קוראין לבהכ"נ במנחה….ויש שאמרו התר אחר על מה שאנו אוכלים אחר זמן מנחה קטנה דכמו שנתבאר לעיל סי' פ"ט לעניין ללמוד קודם תפלת שחרית דאם מתפלל ביחידות אסור ללמוד דשמא אתי לאמשוכי ויעבור זמן תפלה אבל ברגיל להתפלל בבהכ"נ מותר וה"נ כן הוא דזה שאסרו בכל הדברים זהו במתפלל מנחה ביחידות אבל במתפלל במניין הלא כשיתאסף המניין בהכרח שלא ישכח להתפלל [עמג"א סק"ח בשם מהרי"ו] ובוודאי סברא גדולה היא ולכן מי שאינו מתפלל מנחה בציבור וודאי מחוייב להתפלל מנחה קודם אכילתו בזמן סמוך למנחה קטנה וכ"ש אחר זמן זה אבל המתפלל בציבור יכול לסמוך על ההתירים שכתבנו
אכילה לפני מקרא מגילה
תרומת הדשן סימן קט
אבל אין נראה לי להתיר למי דקשה לו להמתין כדלעיל, שיטעום מעט קודם קריאת מגילה וימתין שוב עד שיבא לו הקורא. כדאמרינן פ"ק דברכות /ד ע"ב/, לא יאמר אדם אוכל קימעא ואשתה קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל כו', עד כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. ונראה דכ"ש לענין קריאת מגילה דחיישינן שמא תחטפנו שינה ויבטל מקריאתה, שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאתה חובה טפי, שהרי כל המצות נדחות מפניה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצב סעיף ד
מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לב"ה וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל, וקשה עליו לישב בתענית כ"כ, יכול לשמוע קריאתה מבע"י מפלג המנחה ולמעלה. הגה: אבל אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה, אפי' התענית קשה עליו - תה"ד סימן ק"ט
מגן אברהם סימן תרצב ס״ק ז
מפלג המנח'. אחר שיתפלל ערבית אבל אין נ"ל להתיר לטעום מעט וימתין עד שיבא הקורא כדאמרי' בברכות לא יאמר אדם אוכל קימעא וכו' אח"כ אקרא ק"ש, ונראה דכ"ש לענין קריאת מגילה דחיישי' שמא תחטפנו שינה ויבטל מקריאת' שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאת' חוב' טפי שהרי כל המצות נדחי' מפני' [ת"ה] ועמ"ש סי' תרפ"ז בשם רא"מ דס"ל איידי דחביבא לא אתי למפשע, ומה"ט לא אסרו ללמוד כמו גבי בדיקת חמץ עכ"ל, א"כ ס"ל דקיל מק"ש וחמץ והנה כיון דבק"ש וחמץ שרי טעימה כמ"ש סי' רל"ה ותל"ב /ותל"א/ ק"ו כאן, ועוד דעיקר קריאת המגילה ביום, ונ"ל דמש"ה שינה רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו' משמע דטעימה שרי ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול, ובתוספתא דפ"ק דשבת כתב דמגילה דמי ללולב ושופר וק"ש: משמע במהרי"ל דאפי' חולה לא יאכל קודם קריאתה אא"כ יש בו סכנה: ופשוט דאנוס קצת יכול לשמוע של יום קודם הנץ החמה אחר שעלה ע"ה עסי' תרפ"ז, וכתב שם ב"י בשם א"ח שנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצב סעיף ח
וזה שכתבו שאסור לאכול קודם המגילה אבל טעימה מותר אם מוכרח לזה [מג"א סק"ז] וקודם קריאתה אסור לאכול אפילו חצי שעה קודם הזמן ואפילו התפלל כבר ערבית [שם] וטעימה שרי וללמוד מותר ולא חיישינן שמא ישכח ולא יקרא כמו בבדיקת חמץ דכיון דחביבא עליה לא ישכח [שם] ושל יום הוא אחר הנץ ואם אנוס הוא יכול לקרותה אחר עמוד השחר
פסקי תשובות אורח חיים סימן תרצב
סעי' ד', רמ"א: אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה אפילו התענית קשה עליו, ואפילו טעימה אין להקל אלא לצורך גדול דהיינו חולה קצת או מי שהתענית קשה עליו, ושיעור טעימה היינו כביצה פת או משקין שיעור כביצה (- מ"ב סקי"ד). והיינו משקה המשכר (יין יי"ש בירה וכדו'), אבל סתם משקה כתה וקפה ושאר משקאות קלים מותר אפילו יותר מכביצה, וכן פירות מותר אפילו הרבה (דמקור המ"ב הוא עפ"י המג"א סוס"י רל"ב ושם מפורש כן וכ"ה במ"ב שם סקל"ה), אבל עוגה ושאר תבשילים מחמשת מיני דגן אסור אלא עד כביצה כמו פת, ושיעור כביצה לחזו"א 100 גרם ולהגר"ח נאה 57 גרם. אמנם, כאמור, דווקא למי שחלוש, אבל לאדם בריא אין לאכול ולשתות כלום עד אחר קריאת המגילה
מקדש ישראל להר׳ ישראל דוד הרפנס - פורים - סימן ס״ז (עמוד קכא)
ועפי"ד הנ"ל לא זכיתי להבין למה אצל האנשים בביהמ"ד לא הונהג ליתן לשתות קודם קריאת המגילה, מאחר שיושבין בתענית כל היום ולכמה אנשים התענית קשה עליהם, ולמה ישבו בתענית בכדי עד אחר קריאת המגילה שקריאתה נמשכת זמן רב, וביותר תמוה שאילו ביום הפורים בבוקר אין מקפידין ושותין קפ"ה לפני התפלה כשהוא עדיין לפני קריאת המגילה, אף שקריאת המגילה שביום הוא מדברי קבלה (שאז לי"א דברי קבלה כדברי תורה דמי) ואילו קריאת המגילה של לילה שלרוה"פ אז אינו מדברי קבלה רק מדרבנן מדברי חז"ל מחמרינן שלא לשתות
אליה רבה סימן תרצב ס״ק יא
לאכול וכו'. משמע טעימה שרי כמו בק"ש סי' רל"ה [סק"ד], מ"מ אין להקל אלא לצורך גדול (מג"א סק"ז). וגם נ"ל כיון ששרוי בתענית אם נתיר לו טעימה ודאי ימשוך לאכולי. אכן במהרי"ל [הל' ערב פסח אות ה] גבי תענית בכורים שמתענין ביום ה', כשחל פסח בשבת מתיר טעימה קודם בדיקת חמץ
מקדש ישראל להר׳ ישראל דוד הרפנס - פורים - סימן ס״ז (עמוד קכג)
עוד נראה שאם נימא שהטעם שאין טועמין לפני מקרא מגילה משום דזריזין מקדימין למצוות ממילא לפי זה נשים שאינן מתפללות מעריב ובאין לביהכ"נ לשמוע מקרא מגילה והן ממתינות שם עד שיגמרו הציבור תפ"ע ויקראו את המגילה דיכולות בינתיים לטעום דעי"כ לא מתאחר קיום המצוה כלל וכן לא שייך אצלם חשש שימשכו דהוי כאילו העמידו עליהן שומר שהוא הבעל קורא בעזרת אנשים
קובץ הלכות להר׳ שמואל קמנצקי - פורים - פרק שביעי אות ג
שתיית חמין מותרת אפילו משהגיע זמן קריאת המגילה ואינו בכלל טעימה לענין זה - כתב בערוך השלחן (סי' תרנב סעי' ה) בהל' נטילת לולב כתב ״ויש מסתפקין בטעימה אי שרי קודם נטילת לולב ונראה לי דשתיית חמין ודאי מותר אפי' ביום ראשון כמו קודם התפילה״ ע"כ ואמר מו"ר שליט"א שכן מסתברא דשתיית חמין לא מקרי טעימה לענין זה עכ"ד וכן הורה בהל' לולב (קובץ הלכות פרק לו סעי' ב) והנה בחיי"א (כלל קנה סעי' ה) כתב ״ואם הוא לצורך גדול או שא"א לו לשמוע המגילה קודם שיטעום כדי לחזק מעט מחולשת התענית מותר לו לטעום מעט כשתיית קאווע וכיוצא בו״ ע"כ, ומבואר דאף שתיית קאווע הוא בכלל טעימה, ואמר מו"ר שליט"א דשתיית חמין בסתם היינו מים דקיל טפי וי"ל שגם החיי"א מודה עכ"ד
Summary:
The גמרא rules that one must also read the מגילה at nighttime, without providing a specific time for the reading. Though the בית יוסף cites those that had a practice start reading the מגילה before שקיעה in order to not delay ending the fasting for everyone, this practice is not cited in שלחן ערוך. The משנה ברורה simple assumes that one must wait for full לילה to read the מגילה.
In working with an assumption that one cannot eat until after מקרא מגילה, the תרומת הדשן addresses one who is having trouble fasting and whether a workaround would be to read the מגילה before sunset (after פלג). He notes that רבינו תם’s opinion allowed for even קריאת שמע to be recited from פלג, so all the more so, one should be lenient with respect to מקרא מגילה. He further contends that even while many argued on רבינו תם, there were those that defended his position, seeming to assume that רבינו תם’s opinion represents the normative halachic ruling.
The בית יוסף cites this ruling from the תרומת הדשן and ultimately codifies his position as normative in שלחן ערוך.
The פרי חדש takes strong issue with this ruling, arguing that the majority of opinion rejected the view of רבינו תם and as such, there should be no reading of the מגילה before לילה. He further notes that there is an added reason to be strict by מגילה, given the textual source for מגילה in the גמרא makes direct reference to לילה. The גר״א seems to support the understanding of the פרי חדש. While the ערוך השלחן embraces the strict approach of the פרי חדש, the ביאור הלכה takes a more flexible approach. He even goes as far as to allow a ציבור to be lenient in a מקום שהדחק גדול.
The תרומת הדשן in his closing comments stresses that in any case, eating before מגילה is a non-option, even טעימה. He analogizes it to the rule cited in the גמרא regarding not eating when the זמן for קריאת שמע arrives. While this ruling is cited in the רמ״א, it is of note that he uses the terminology of אכילה and not טעימה. The מגן אברהם infers from here that the רמ״א allows for טעימה. However, he rolls back this leniency, absent a צורך גדול. The פסקי תשובות seeks to define the standard for טעימה based on the same guidelines that are utilized in סימן רל״ב regarding eating before קריאת שמע. The אליה רבה seeks to provide a possible explanation as to why this case would be more strict than eating before ק״ש, where טעימה is permitted (even by the מ״א himself). The מקדש ישראל offers an alternative explanation for the distinction. Nonetheless, קובץ הלכות is lenient with respect to water as not even rising to the level of טעימה.
