המשנה — מקור הדין: הפסולים בלולב
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כט עמוד ב (פרק ג - לולב הגזול)
/משנה/. לולב הגזול והיבש - פסול. של אשירה ושל עיר הנדחת - פסול. נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול. נפרדו עליו - כשר, רבי יהודה אומר: יאגדנו מלמעלה
נקטם ראשו — גדר הפסול וכמה נקטם
רא"ש מסכת סוכה פרק ג סימן ב
נקטם ראשו לכאורה נראה לפרש בשני עלים האמצעים היוצאים מראש השדרה וקשה בגמרא דקאמר ריב"ל ניטלה התיומת פסול והן אותן שני עלין האמצעים והא אפי' בנקטם פסול וכ"ש בניטלו לגמרי וצ"ל דנקטם ראשו מיירי בנקטם ראש רוב העלים וראשו של כל עלה ועלה קאמר והלשון דחוק.
טור אורח חיים הלכות לולב סימן תרמה
נקטם ראשו פסול פי' הראב"ד שנקטמו מהעלין שבראשו עד שחסר מעט מן השדרה ובה"ע כתב לא שנקטמו קצת מהעלין העליונים אלא שנקטמו ג' עלין העליונים פי' עד השדרה ולא נגע בשדרו וא"א הרא"ש ז"ל פי' דברוב קטימת העלין העליונים מיפסיל נסדק ראשו כשר ואי עביד כהימנק פי' כמו שיש בו ב' ראשים כזה פסול ופירש"י ב**) שתחלת ברייתו היתה כך שיש לו ב' שדראות מחצית עליו לכאן ומחציתם לכאן א] ולשון נסדק אינו משמע כך דא"כ היה לו לומר לולב שגדל סדוק כי היכי דאמר לולב דסליק בחד הוצא אלא מיירי שנסדק באמצעיתו עד שנפתח:
בית יוסף אורח חיים סימן תרמה
ודע שהר"ן (יד. ד"ה נקטם) גם כן דחה דברי הראב"ד והעלה לפיכך יש להחמיר ולפסול בקטימת עליו אלא שיש אומרים שאינו נפסל בקטימת עלין האמצעיים שלו בלבד אלא שנקטמו רוב עלין שלו ואין זה במשמע מדקתני נקטם ראשו ולפיכך יש לפסול בקטימת ראשו בכל שהוא לפי שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג (לה:) דאפילו כל שהוא פוסל בו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרמה סעיף ו
נקטם ראשו, דהיינו שנקטמו רוב העלין העליונים, פסול. הגה: ואם נקטם העלה העליון האמצעי שעל השדרה, פסול (המגיד ור"ן פ' לולב הגזול); ודוקא דאיכא אחר, אבל ליכא אחר, מברכים עליו. (מרדכי פ"ג ומנהגים).
נפרצו עליו — מחלוקת רש״י והרי״ף-רמב״ם בגדר הפיסול
רש"י מסכת סוכה דף כט עמוד ב
נפרצו עליו - משדרה, ואינם מחוברין אלא על ידי אגודה, כי חופיא שקורין אשקוב"א +מטאטא+ - לאו הדר הוא.
נפרדו עליו - מחוברין הן בשדרה, אלא שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן כענפי אילן.
בית יוסף אורח חיים סימן תרמה
ופירש רש"י (כט:) נפרצו עליו. משדרה ואינם מחוברים אלא על ידי אגודה כי חופיא שקורין אשקוב"א לאו הדר הוא. והרי"ף (טו.) והרמב"ם (פ"ח ה"ג) פירשו דנפרצו היינו שנדלדלו משדרו של לולב כעלי החריות פסול
שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרמה סעיף ב
נפרצו עליו, והוא שידלדלו משדרו של לולב כעלי החריות, (דהיינו שאינן עולים עם השדרה אלא תלויין למטה) (המגיד פ"ח) פסול. הגה: וכ"ש אם נפרצו ונעקרו למטה מן השדרה, דפסול אפי' אגדן (טור ור"ן פרק לולב הגזול), וכן אם נתקשו העלין כעץ ואין יכולין לחברן אל השדרה, פסול (טור וב"י). וכל זה ברוב עלין, אבל אם מיעוט עלין נעשו כך ושאר עלין נשארו ועדיין הלולב נשאר מכוסה בעלין, כשר (ר"ן פרק לולב הגזול).
נסדק — נתרחקו הסדקים עד שנראים כשנים
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לא עמוד ב - דף לב עמוד א (פרק ג - לולב הגזול)
נקטם ראשו. אמר רב הונא: לא שנו אלא נקטם, אבל נסדק - כשר. - ונסדק כשר? והתניא: לולב כפוף, קווץ, סדוק, עקום דומה למגל - פסול. חרות - פסול. דומה לחרות - כשר! - אמר רב פפא: דעביד כהימנק.
רש"י מסכת סוכה דף לב עמוד א
אלא דעביד כי הימנק - יפויצפו"ר +מעין מזלג בעל שתי שיניים+ של ברזל של סופרים, שיש לו שני ראשים וראשו אחד מפוצל, כך גדל הלולב כמין שתי שדראות, מחצית עלין לכאן ומחצית עלין לכאן.
טור אורח חיים הלכות לולב סימן תרמה
נסדק ראשו כשר ואי עביד כהימנק פי' כמו שיש בו ב' ראשים כזה פסול ופירש"י שתחלת ברייתו היתה כך שיש לו ב' שדראות מחצית עליו לכאן ומחציתם לכאן ולשון נסדק אינו משמע כך דא"כ היה לו לומר לולב שגדל סדוק כי היכי דאמר לולב דסליק בחד הוצא אלא מיירי שנסדק באמצעיתו עד שנפתח.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרמה סעיף ז
נסדק, אם נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד שיראו כשנים, פסול. הגה: ואפילו לא נחלקה התיומה העליונה בענין שיפסל הלולב מכח נחלקה התיומת.
נחלקה התיומת — גוף הסוגיא בגמ׳
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לב עמוד א (פרק ג - לולב הגזול)
נפרצו עליו כו' אמר רב פפא: נפרצו - דעביד כי חופיא, נפרדו - דאיפרוד אפרודי. בעי רב פפא: נחלקה התיומת מהו? תא שמע, דאמר ר' מתון אמר רבי יהושע בן לוי: ניטלה התיומת - פסול. מאי לאו - הוא הדין נחלקה? - לא, ניטלה שאני, דהא חסר ליה. איכא דאמרי, אמר ר' מתון אמר רבי יהושע בן לוי: נחלקה התיומת - נעשה כמי שניטלה התיומת, ופסול.
ב"ח אורח חיים סימן תרמה ס״ק ח
נחלקה התיומת פסול. שם בעיא דרב פפא ופשטינן לה מדרבי יהושע בן לוי ופסקו הפוסקים כאיכא דאמרי דנחלקה התיומת נעשה כמי שניטלה התיומת ופסול:
נחלקה התיומת — שיטת רש״י: שני עלין עליונים ונחלקת השדרה
רש"י מסכת סוכה דף לב עמוד א
נחלקה התיומת - שני עלין עליונים אמצעים, ששם השדרה כלה, נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהם.
תיומת - לפי שמדובקין כתאומים.
תוספות מסכת בבא קמא דף צו עמוד א
בקונטרס פירש נחלקה תיומת שני עלים עליונים אמצעיים ששם כלה השדרה נחלקה זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין של מטה מהן ומתוך פירושו משמע שנסדק השדרה כל כך שנראה העלין העליונים חלוקין ומפוזרין זה מזה ועוד אור"י דיש מפרשים שכל עלי הלולב כפולין כל אחד לשנים ויש בראש הלולב בסוף השדרה ב' עלין יוצאין ממנה שכל אחד כפול לשנים כשאר עלי הלולב ואותם שנים עלין היוצאין מראש השדרה נקראין תיומת ואהנהו בעי נחלקה התיומת מהו אם נחלקו זה מזה דהיינו קצת מן השדרה ומיהו אין רוב הלולבין נמצאין כענין זה ומכל מקום יש לומר דבעי דאי משתכח כה"ג תיומת ונחלקה מהו.
בית יוסף אורח חיים סימן תרמה
והתוספות כתבו בהגוזל קמא (צו. ד"ה נחלקה)...ועוד אומר ר"י דיש מפרשים שכל עלי הלולב כפולים…ולפירוש האחרון שכתב ר"י אין צריך ששני הוצין אלו יהיו דבוקים זה בזה כאילו הם גוף אחד אבל צריך שיהיו סמוכים זה לזה כמשפטם שהם נראים כשנים אלא שאין ביניהם חילוק כלל אבל אם נחלק הוצא זה מחבירו דהיינו על ידי שתחלק קצת מהשדרה פסול ומיהו בחילוק מועט שתחלק השדרה מיפסל ודלא כרש"י דמצריך שתחלק השדרה כל כך שנראים העלין העליונים חלוקים ומפוזרים זה מזה לגמרי ומה שכתבו אין רוב הלולבים נמצאים בענין זה היינו לומר דהרבה לולבים אינם כלים באמצע בשני הוצין אלא בהוצא אחת לבד וקשיא להו דבעי בדבר שאין רוב הלולבים נמצאים באותו ענין להיותם כלים באמצע בשני הוצין וניחא להו דאף על פי שרוב לולבים אינם נמצאים בענין זה בעי להנך דמשתכחי:
חדושי הריטב"א מסכת סוכה דף לא עמוד ב
אמר רב הונא אמר רב חנינא לא שנו אלא נקטם אבל נסדק כשר. פי' נסדק דומיא דנקטם דהיינו בעלה העליון בראשו ואסיקנא דאי עביד כהמנק פסול, וכי תימא והא דקתני נחלקה התיומת פסול ופירשו רבותינו דתיומת היינו העלה האמצעי והתם אע"ג דלא עביד כהמנק פסול, וי"ל דהתם כשנחלקה רובה אבל נסדק מיעוטו דהיינו בראשו כשר עד דעביד כהמנק, ועוד י"ל דאפילו נחלקה מיעוטה פסול דומיא דנקטם וכי אמרינן נסדק מעוטו כשר כשנסדק לרחבו דהוי כעין נקטם שנקטם לרחבו ולפיכך במיעוטו כשר כל היכא שאינו תלוי ועביד כהמנק דהדר הוא דאינו ניכר בו כנ"ל
תרומת הדשן סימן צו
שאלה: נחלקו התיומות דלולב, רבו בו פתרונים. היאך אנו נוהגים בו? תשובה: יראה דיש לנהוג כפי' אחד דרש"י, כמו שכתב בסמ"ק דעלה האמצעית שדרכו להיות כפול כשאר עלין נחלקת לשנים, זהו נחלקו התיומות. ולא מיקרי נחלקת אא"כ נחלקת עד למטה מן העלין. ובא"ז הוסיף להקל דבעי נחלקה השדראות ג"כ עד העלין שלמטה הימנה, והיינו נחלקו התיומות לפרש"י. וכתב עלה ר"י וא"ז דעל פרש"י אני סומך הלכה למעשה. ולשון סמ"ק נמי משמע להכשיר כפרש"י. וכן ראיתי אחד מהגדולים שהיה נוהג להכשיר לולבין שהיו סדוקים בעלה האמצעית בראשיהן ברוחב אצבע ויותר. הנראה לע"ד כתבתי.
נחלקה התיומת — שיטת הרמב״ם: גב כל שני עלין הדבוקין קרוי תיומת
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה ד
בריית עלין של לולב כך היא, כשהם גדלין גדלין שנים שנים ודבוקין מגבן וגב כל שני עלין הדבוקין הוא הנקרא תיומת נחלקה התיומת פסול, היו עליו אחת אחת מתחלת ברייתו ולא היה להם תיומת פסול, לא היו עלין זה על גב זה כדרך כל הלולבין אלא זה תחת זה אם ראש זה מגיע לעיקר שלמעלה ממנו שנמצא כל שדרו של לולב מכוסה בעלין כשר, ואם אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה פסול. +/השגת הראב"ד/ בריית עלין וכו'. א"א זהו דסליק בחד הוצא.+
מגיד משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק הלכה ד
בריית עלין וכו'. בגמרא ובהלכות א"ר יהושע בן לוי נחלקה התיומת נעשה כמי שנטלה התיומת ופסול. ובהלכות מפורש כדברי רבינו וכ"ש אם נחלקו העלין במקום אחר ונסדקו לארכן שהוא פסול וכמ"ש הראב"ד ז"ל למעלה, ודע שפסול זה אינו אלא ברוב העלין ולא במיעוטן. ויש מי שפירש נחלקה התיומת העלה האמצעי העליון שבכולן וכבר הכריע הרמב"ן ז"ל מן הירושלמי שהוא כפירוש ההלכות ורבינו ואפילו לדברי אותן מפרשים אין הפסול אלא ברוב העלה ולא במיעוטו:
אליבא דהלכתא — פסק השו״ע והרמ"א ונו"כ
בית יוסף אורח חיים סימן תרמה
נחלקה התיומת פסול. שם בעיא דאיפשטא וכבר כתב רבינו דברי המפרשים בזה ואף על פי שלא נתבאר בדברי הרי"ף והרמב"ם שיעור העלין שתחלק התיומת בהם ויפסל הלולב כבר כתב הרב המגיד שפיסול זה אינו אלא ברוב העלין ולא במיעוטן וגם הרא"ש (סי' ו) כתב על פירוש הרי"ף וברוב עליו מיירי והאי נחלקה הוא ברוב כל עלה ועלה וכך הם דברי רבינו:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרמה סעיף ג
בריית עלין של לולב כך היא: כשהם גדלים, גדלים שנים שנים ודבוקים מגבן, וגב של שני עלין הוא הנקרא תיומת; נחלקה התיומת (ברוב העלין) (טור וב"י), פסולה; היו עליו אחת אחת מתחלת ברייתו ולא היה תיומת, או שכל עליו כפולים מצדו האחד וצד השני ערום בלא עלין, פסול. הגה: ויש מפרשים לומר דאם נחלק העלה העליון האמצעי שעל השדרה עד השדרה, מקרי נחלקה התיומת ופסול; והכי נוהגין (ת"ה סי' צ"ז /צ"ו/). מיהו לכתחלה, מצוה מן המובחר, נוהגין ליטול לולב שלא נחלק העלה העליון כלל כי יש מחמירין אפילו בנחלק קצת; ואם אותו העלה אינו כפול מתחלת ברייתו, פסול (כל בו).
ב"ח אורח חיים סימן תרמה
ולענין הלכה נקטינן כהרי"ף וכרבינו חננאל והרמב"ם והראב"ד והרמב"ן אלא שראוי לאסור בנחלקו ב' עלין העליונים מדיבוקן וחיבורן כפירוש הגאונים ובלולבים שלנו נמי שמתחלת ברייתן אינן מחוברין מכל מקום אם הלולב כלה בעלה אחד לבד ונחלק אותו עלה בתיומתו ברובו או אם כלה בשני עלין ונחלקו שניהן בתיומתן ברובן או אפילו עלה אחד נחלקה בתיומתו ברובו נמי פסול דהא אמר רבי יהושע בן לוי נחלקה התיומת נעשה כמי שניטלה התיומת ופסול וכי היכי דבניטלה התיומת כתבו התוספות והרא"ש לחד תירוצא דפסול אפילו בניטלה אחד מן התיומת הכי נמי בנחלקה פסול כמו בניטלה דהכי משמע מדתלי נחלקה בניטלה וקאמר דנעשה כניטלה משמע דדיניהם שוה נ"ל:
ביכורי יעקב סימן תרמה
העליון. הנה בהא דנחלק התיומת רבו הפירושים…הפי' הרביעי הוא פי' הרי"ף והרמב"ם, שנחלקו רוב העלין של הלולב ברובן…הפי' הששי הוא פי' סמ"ק בשם רש"י, שאותו עלה כפול העליון נחלק עד למטה מן העלין, דהיינו עד השדרה. ואפילו לא נחלקה השדרה כלל פסול לפי' זה…והנה השו"ע נקט להלכה פי' הרביעי, שאין פסול רק בנחלקה תיומת רוב עלי הלולב ברובן. והרמ"א החמיר ג"כ לפסול בנחלק עלה העליון לבד עד השדרה, דהיינו הפי' הששי, ולכתחלה כתב שיש לחוש ג"כ לפי' השמיני, אפילו לא נסדק רק מיעוט אותו העלה העליון. והב"ח כתב שראוי להחמיר גם כשיטת הגאונים, שלא לטול לולב שנחלקו העלין העליונים מדבוקן וחבורן…וכל זה לכתחלה למצוה מן המובחר, אבל לענין דינא אין לפסול ב' תיומת כלל, כיון שרוב הפוסקים חולקין על הגאונים, וגם השו"ע ורמ"א לא פסקו כוותייהו. אבל מ"מ לכתחלה יש לחוש לדבריהם כמו שכתב הב"ח, וכן ראיתי גם במהרי"ל בשם הר"מ:
באור הגר"א אורח חיים סימן תרמה
ולעיקר דינא תופסין דוקא שנחלקה רובו וכמ"ש הר"ן על תי' הב' ואין זה במשמע אלא שראוי לחוש ולהחמיר…לדינא יש להחמיר כפי' הרשב"א דברובו דבכל פסול רובו ככולו והוא פשוט לדעת הרשב"א ור"ן ומ"מ ועל מקצתו אין להחמיר כלל כמ"ש הר"ן שאין זה במשמע שפי' סדוק כהימנק על רחבו דאין דרכו ליעבד כהמניק לרחבו וכמ"ש המ"מ כנ"ל:
משנה ברורה סימן תרמה ס״ק טו - טז
האמצעי - ואם כלה השדרה בשני עלין יש על שניהם שם תיומת ואם נחלקה אחת מהם פסול:
עד השדרה - עיין בביאור הגר"א שהסכים דלדינא יש להחמיר ברובו דבכל פסול רובו ככולו ועל מקצתו אין להחמיר כלל:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרמה
ובעיקר הדבר נפלאתי כיון דלהרי"ף והרמב"ם והראב"ד ובה"ג והגאונים אין שום פסול בנחלקה התיומת היחידה כמו בשלנו וכן לפירש"י דסוכה אין שום פסול בלא נחלקה השדרה וגם ברש"י דב"ק כן הוא ואפילו אם תפס בתה"ד כן דבנחלקה כולה פסול מי אלימי פי' אחד דרש"י נגד פירושו בעצמו על מקומו בסוכה ונגד כל הני רבוותא ומה גם דמפורש בירושלמי כן כמ"ש ואף גם הר"ן ז"ל שהביא כפי' זה דחה מיד רק שכתב שנכון להחמיר ע"ש והרשב"א בב"ק שם הביא מתוס' שפירשו כמו שפירש"י לפנינו בסוכה והרשב"א והר"ן והמגיד משנה עצמם מסכימים להלכה כרי"ף ורמב"ם דעל כל העלין קאי ע"ש וא"כ אף אם נמצא כן באיזה פי' דרש"י למה נפסול אותם הלא בכל דיני התורה אחרי רבים להטות והכא אפילו דעת יחיד אינה שהרי לפירש"י בסוכה ג"כ כשר ומה ראה רבינו הרמ"א להחמיר בזה וצ"ע [בהגה"ת סמ"ק נמצא כן ומה בכך וצ"ע]:
נפסל רק ביום א׳ — טעם הדבר: פסול משום לקיחה שאינה תמה
רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ח חלק ג
כל הפסולין שכתבתי לפי מה שכתבתי למעלה שכל אותן שפסולין משום הדר פסולין כל ז' מפני שהם פסולים משום שאינו הדר חוץ מנסדק דעביד כהמנק ונחלק התיומת דפסולי' משום דבעי' לקיחה תמה ולפיכך אינם פסולים אלא ביום ראשון ויום טוב שני שלנו כיום טוב ראשון הוא כמו שכתבתי למעלה.
מגן אברהם סימן תרמה ס״ק ו
מברכין עליו. לא דק דהמרדכי כ"כ אהדס דוקא דהא כ"כ בשם ספר יראים ובהדיא איתא בס' יראים אהדס אבל בלולב פסול לכ"ע וכ"מ בגמרא [ב"ח] וכן עיקר למעיין בס' יראים ובעל המנהגים ורמ"א לא עיינו כל הצורך ואיתא בירושלמי נקטם אין זה הדר ואם כן פסול כל ז' וכ"כ רי"ו כל הפסולים פסולים כל ז' מפני שאין לו הדר חוץ מנסדק ונחלקה התיומת דפסולין משום לקיחה תמה כשרים בשני עסי' תרמ"ט:
משנה ברורה סימן תרמה ס״ק יז
ופסול - היינו ביום הראשון אבל בשאר הימים כשר
Summary:
The Mishnah (Sukkah 29b) lists the lulav’s disqualifications: a stolen or dried lulav, one from an asheirah or ir hanidachat, one whose top is cut (niktam rosho), and one whose leaves have split off (nifretzu alav). Leaves that are merely splayed (nifredu) are valid, though R. Yehuda says to bind them at the top.
On niktam rosho, the Rosh notes that it cannot mean the two middle leaves, since the Gemara separately invalidates a lulav missing its tiyumet and would not need to; so it refers to most of the leaf tips. The Raavad and Ba’al HaItur required more specific damage to the leaves and spine, while the Ran was stricter, invalidating any cutting at all, like the pitam of an etrog. The Shulchan Aruch rules that it is invalid when most of the upper leaves are cut. The Rema adds that cutting the central top leaf also invalidates, but if no other lulav is available one may still bless on it.
For nifretzu alav, Rashi explains that the leaves have detached from the spine and are held only by binding, like a broom, whereas the Rif and Rambam explain that they droop from the spine like palm fronds. The Shulchan Aruch follows the Rif and Rambam, and the Rema adds cases of leaves uprooted below the spine or hardened like wood. These apply only to a majority of the leaves. Similarly, a split lulav (nisdak) is invalid only if it grows like a two-pronged heimanak, appearing as two distinct spines.
The core of the discussion is nechleka hatiyumet. Rav Papa’s question about a split tiyumet is resolved by the version of R. Yehoshua b. Levi that treats a split tiyumet as if removed, which the poskim follow. The authorities disagree about what the tiyumet is. Rashi identifies it as the two top middle leaves where the spine ends, invalid when they separate and the spine splits down to the leaves below. Tosafot add a second view, in R. Yitzchak’s name: each leaf is doubled, and the tiyumet is the pair at the spine’s end, which is invalid even with a slight split. The Ritva tries to reconcile this with nisdak, and the Terumat HaDeshen permits relying on Rashi. The Rambam, by contrast, says leaves grow in joined pairs and the back of each pair is the tiyumet; if it splits, the lulav is invalid, as is one with no tiyumet from the start. The Maggid Mishneh adds that this applies only to a majority of the leaves.
In practice, the Shulchan Aruch invalidates a lulav whose tiyumet is split in most of the leaves, or one lacking a tiyumet from the start. The Rema adds that a central top leaf split down to the spine also invalidates, and that ideally one should take a lulav whose top leaf is not split at all. The Bach follows the Rif and Rambam but would also prohibit lulavim whose top leaves split from each other, and equates splitting with removal. The Bikkurei Yaakov clarifies that these added stringencies are ideal rather than strict law. The Gra and Mishnah Berurah hold that only a majority split invalidates, with the Mishnah Berurah noting that when the spine ends in two leaves, a split in either invalidates. The Arukh HaShulchan is astonished at the Rema’s stringency, since most authorities, and even Rashi in Sukkah, see no invalidity in a single split tiyumet.
Finally, Rabbeinu Yerucham explains that while most disqualifications are hadar-based and apply all seven days, nisdak and nechleka hatiyumet invalidate because the mitzvah requires a complete taking (lekichah tamah), and so apply only on the first day (and the second day of Yom Tov in the Diaspora). The Magen Avraham, followed by the Mishnah Berurah, rules accordingly, and notes that the Rema’s allowance to bless on a cut top leaf refers only to myrtle, not to a lulav.
