Sunday, November 22, 2026

מצות נישואין בזמנה – הקדמת פרנסה ותורה, זמן החיוב מי״ח עד כ׳, וגבולות האיחור - When to Marry – Parnassah, Torah, and the Age of Obligation


"לא טוב היות האדם לבדו" – גודל מצות נשואין

  1. טור אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א

יתברך שמו של הקב"ה שהוא חפץ בטוב בריותיו שידע שאין טוב לאדם להיות לבדו ועל כן עשה לו עזר כנגדו ועוד כי כוונת הבריאה באדם כדי לפרות ולרבות וזה אי אפשר בלא העזר ועל כן צוהו לדבק בעזר שעשה לו לכך חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות…וכל מי ששרוי בלא אשה…ואמר ר"א כל מי שאין לו אשה אינו אדם וכיון שנשא אשה עונותיו מתפקקים שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיי' ומצוה גדולה היא עד מאד שאין מוכרים ס"ת אלא כדי ללמוד תורה ולישא אשה.

  1. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב (פרק ו - הבא על יבמתו)

אמר רבי תנחום א"ר חנילאי: כל אדם שאין לו אשה - שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה…במערבא אמרי: בלא תורה, בלא חומה…רבא בר עולא אמר: בלא שלום.

  1. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד ב - דף ל עמוד א (פרק א - האשה נקנית)

משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא, א"ל: כשיבא לידך הביאהו לידי. כי אתא, חזייה דלא פריס סודרא, א"ל מאי טעמא לא פריסת סודרא א"ל: דלא נסיבנא. אהדרינהו לאפיה מיניה, א"ל: חזי, דלא חזית להו לאפי עד דנסבת.

  1. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א (פרק ו - הבא על יבמתו)

א"ר אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם

  1. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כז עמוד א (פרק ד - בני העיר)

תא שמע דאמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה, ולישא אשה, שמע מינה: תורה בתורה שפיר דמי. - דלמא שאני תלמוד, שהתלמוד מביא לידי מעשה. אשה נמי - דלא תהו בראה לשבת יצרה, אבל תורה בתורה - לא.

  1. בית יוסף אבן העזר סימן א

וכיון שנשא אשה עוונותיו מתפקפקי' שנאמר (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיי'

  1. ב"ח אבן העזר סימן א

יתברך שמו של הקב"ה שהוא חפץ בטוב בריותיו וכו'. איכא למידק לאיזה צורך הקדים השבח הלז בתחלת חיבורו…והוה ליה להתחיל חייב אדם לישא אשה וכו' ונראה דלפי שנמצאים מקצת בני אדם מעלים בדעתם המשובשת כיון שלטובתי עשה לי את העזר…הנה אין אני חפץ בטובה זו ואי איפשי בה כי לדעתו יותר טובה היא לו כשישב בלא אשה…ועל כן להוציא טעות זה מן הלב אמר יתברך שמו של הקב"ה וכו':


הקדמת הפרנסה והדירה לנישואין – שיטת הרמב״ם

  1. רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה יא

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה, שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו…אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה.

  1. מגדל עוז הלכות דעות פרק ה

דרך בעלי דעה כו' עד וה' עמו. באבות פ"ק ובגיטין פרק מי שאחזו ובסוטה פרק משוח מלחמה גמרא מתניתין דמי האיש:

  1. כסף משנה הלכות דעות פרק ה הלכה יא

דרך בעלי דעה וכו'. יש לתמוה על מ"ש שנאמר מי האיש אשר נטע כרם מי האיש אשר בנה בית דקרא איפכא כתיב…והכי איתא בפרק משוח מלחמה (סוטה מ"ד.) ת"ר אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה…ומדלא נקט ואח"כ אלא גבי ישא אשה משמע דכרם בתר בית לאו דוקא:


הקדמת לימוד התורה לנישואין – שמואל ור׳ יוחנן, ותירוץ "הא לן והא להו"

  1. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד ב (פרק א - האשה נקנית)

ת"ר: ללמוד תורה ולישא אשה - ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה, ואם א"א לו בלא אשה - ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה. אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה: נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה. ר' יוחנן אמר: ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה? ולא פליגי: הא לן, והא להו. 

  1. רש"י מסכת קידושין דף כט עמוד ב

הא לן הא להו - בני בבל היו הולכין וגורסין משניות התנאים בא"י ומתוך שלומדים חוץ למקומם אין צרכי הבית מוטלים עליו נושא אשה דהוה בלא הרהור ואח"כ הולך ולומד תורה. להו - לבני א"י הלומדים במקומם אם נושא אשה יהו צרכי הבית מוטלין עליו ויבטלוהו.

  1. שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף ב

ילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשה, שאם ישא אשה תחילה א"א לו לעסוק בתורה מאחר שרחיים בצוארו.


הקדמת הנישואין למי שיצרו מתגבר עליו – הסכמת שמואל ור׳ יוחנן לפי הרא״ש והב״י

  1. רא"ש מסכת קידושין פרק א סימן מב

ר' יוחנן אומר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו וכולהו מודו דאם אי אפשר לו ללמוד אם ישא אשה ילמוד ואחר כך ישא אשה.

  1. בית יוסף יורה דעה סימן רמו

וכתב הרא"ש (סי' מב) דכולהו…כלומר שמואל ורבי יוחנן כיון דאוקימנא דלא פליגי אלא הא לן והא להו א"כ לדברי שניהם אם אי אפשר לו ללמוד אם ישא ילמוד תחלה והוא שיהא אפשר לו בלא אשה דאם לא כן לדברי הכל נושא תחלה כדקתני בברייתא כדי שלא יהא בהרהורי עבירה:

  1. שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף ב

ילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשה…ואם א"א לו בלא אשה, מפני שיצרו מתגבר עליו, ישא אשה תחילה.


"נפשי חשקה בתורה" – היתר בן עזאי

  1. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד ב (פרק ו - הבא על יבמתו)

רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה - כאילו שופך דמים…בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר: ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה, שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים.

  1.  רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה ג

מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושגה בה כבן עזאי ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו, אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה ואפילו היו לו בנים שמא יבוא לידי הרהור. 

  1. מגיד משנה הלכות אישות פרק טו הלכה ג

וכתב רבינו והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו דודאי בן עזאי לא היה יצרו גובר עליו שאם לא כן כל ימיו היו בהרהורי עבירה חלילה שהרי הן קשין מעבירה וזה מבואר: 

  1. כסף משנה הלכות אישות פרק טו הלכה ג

מי שחשקה נפשו וכו' בפרק קמא דקידושין (דף כ"ט:) ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה ואם א"א לו בלא אשה… 


והמשיאן סמוך לפירקן

  1. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב (פרק ו - הבא על יבמתו)

ת"ר: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו…והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך.

  1. שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף ג

מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג, מצוה מן המובחר, אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות.

  1. פתחי תשובה אבן העזר סימן א סעיף ג

והמקדים לישא כו'. כתב בר"י ובדורות אלו נחלשו הטבעים ונשתנו הדורות לכן אין ליזה' בזה להקדים ולישא בן י"ג. הרב מהר"ר יונה חסיד בצוואותיו:

  1. ערוך השולחן אבן העזר סימן א

כתבו הפוסקים דהמקדים לישא הוי מצוה מן המובחר אמנם כתבו הגדולים שבדורות אלו שנחלשו הטבעים אין להקדים ולישא בן י"ג [פ"ת בשם בר"י ומהר"י חסיד].


בן שמונה עשרה לחופה – ועד עשרים

  1. משנה מסכת אבות פרק ה משנה כא

הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם: 

  1. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד ב - דף ל עמוד א (פרק א - האשה נקנית)

משתבח ליה רב חסדא לרב הונא…רב הונא לטעמיה, דאמר: בן עשרים שנה ולא נשא אשה - כל ימיו בעבירה. בעבירה סלקא דעתך? אלא אימא: כל ימיו בהרהור עבירה. אמר רבא, וכן תנא דבי ר' ישמעאל: עד כ' שנה, יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע כ' ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו. אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחבראי - דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר, הוה אמינא לשטן גירא בעיניך.

  1. רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה ב

האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה, ומאימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה, וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה.

  1. שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף ג

מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח…ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה. 

  1. שו"ת דברי יציב אבן העזר סימן ג אות ב

ובעיקר דברי הרמ׳ צ"ב טובא מ"ש שנתחייב בבן י"ז ומבטל המצות עשה כשעברו עשרים שנה. ונראה דבבן י"ז חל עליו חיוב ההתחלה להשתדל לישא אשה, אלא דהוי כמצוה שיש לה משך זמן עד בן עשרים…וכשעברו עשרים שנה ולא נשא ביטל המצות עשה, ואף שנאנס אח"כ כגון שנעשה פצוע דכה או שמת וכיו"ב, מ"מ ביטל המצוה בזה שנתעצל מלישא בהיותו בן כ׳.

  1. חלקת מחוקק סימן א סעיף ג ס״ק ב

שישא אשה בן י"ח. אע"ג דכל המצות חייב לקיים מיד כשנעשה בן י"ג מ"מ מצוה זו קבלו חז"ל שבן י"ח לחופה מאחר שצריך ללמוד קודם שישא אשה (כמבואר בש"ע טי"ד סי' רמ"ו סעיף ב') התחלת למוד גמ' הוא מבן ט"ו ואילך.

  1. דרך חיים (מהר״ל) על אבות פרק ה משנה כא

ואמר בן שלש עשרה למצות ודבר זה מפני שכל זמן שהאדם קטן אין ראוים לו המצות שיהיה מחוייב בהם עד שבא לכלל איש…ואמר בן שמונה עשרה לחופה, פירוש דבר זה כי האדם אין גידול שלו בקומתו עד שהוא בן שמונה עשרה ונשלם אז גידול שלו כאשר הוא בן י"ח, ומאז חייב להשלים עוד עצמו באשה כי כל זמן שלא נשא אינו אדם שלם.


ב״ד כופין – ובזמן הזה נהגו שלא לכוף

  1. בית יוסף אבן העזר סימן א

ובשום ענין לא יעבור עשרים שנה בלא אשה…וכתב אדוני אבי ז"ל רווק שעברו [עליו] עשרים שנה ואינו רוצה לישא ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. 

  1. שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף ג

ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה…. הגה: ובזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה…ואפילו נשא אשה ושהה עמה עשרה שנים…וכן בשאר ענייני זיווגים. (ריב"ש סימן ט"ו).

  1. מהריק״ש (ר׳ יעקב קשטרו, מאה ה-16, למד אצל הרלב״ח והרדב״ז), ערך לחם, אבן העזר סימן א סעיף ג

ס"ג ואינו רוצה לישא כו' מדקדק ואינו רוצה ולא נקט ואינו נושא משמע שאם רוצה אלא שמתעכב עד שימצא זיווג נאה או לסבה אחרת שתזמן לו לא כייפינן ליה ע"כ ונ"ל שעל זה סמכו בדורות הללו אמנם כשאינו רוצה לישא כמנהג הכותים כייפינן ליה ע"כ.

  1. ברכי יוסף (החיד״א), אבן העזר סימן א אות ט

ומי שעברו עליו עשרים וכו׳ כופין וכו׳. לא נהגו לכוף אפילו בדברים כדי שישא אשה אם יש לו אמתלא אבל מצוה על אחרים שיוכיחוהו. מהרש״ל בים של שלמה פרק הבע״י יבמות (סימן מ׳). ומהריק״ש בהגהותיו דקדק לשון אינה רוצה דמשמע שאם רוצה אלא שמתעכב עד שימצא זיווג נאה או לסיבה אחרת לא כייפי׳ ליה:

  1. קרית מלך רב (ר׳ יהודה נבון, ירושלים, מאה ה-19), הלכות אישות פרק טו דין ב דף פו - עמוד א-ב

ואחר שראיתי דברי הריב״ש בסי׳ ט״ו ועל כל זה מה מאד תמהני על המנהג הרע הזה שאין לו על מה לסמוך והוא הפך דין תורה דמלבד שמבטל מ״ע עוד בא לידי הרהורים רעים ולידי שכבת זרע לבטלה שאין מספיקין בידו לעשות תשובה וכן אמרו רז״ל כל מי שאינו עוסק בפו״ר כאילו שופך דמים וממעט את…הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל ועוון זה לענ״ד גרם לנו אורך הגלות לכן אף שאיני כדאי אומר אני כל דיין שלא יכוף ע״ז ויעלים עיניו יורש גיהנם ושומע לנו ישכון בטח.

  1. שו"ת דברי יציב אבן העזר סימן ג אות ו

וראיתי בחקרי לב אהע"ז סי' א'…שכתב בהא דאין כופין על פ"ו, משום דיכול לומר שלא מצא אשה הראויה לו…ובפסקי הלכות יד דוד הלכות אישות פרק ט"ו ה"א…דמותר להתאחר למצוא אשה ההוגנת לו, והביא ראיה מב"ק פ' ע"א בנשבע לישא אשה דאין מחייבין אותו לישא עד שימצא הראויה לו…ולפענ"ד אין ראיה משם דמיירי בנדר הרשות…והיינו שיש לו אשה ובנים, ומשום נדרו אינו עובר עד שימצא אשה הראויה לו, וע"כ משום דאמרינן דכשנשבע או נדר לישא אשה אין דעתו אלא על הראויה לו, משא"כ כשמוטל עליו חיוב מצות פ"ו שצריך לקיים המצוה אף אם אינה ראויה לו כל כך, וז"ב.


מאחרין ללמוד

  1. רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה ב

ומאימתי האיש…וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה. ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה. 

  1. בית יוסף אבן העזר סימן א

לשון הרמב"ם ז"ל ואם עוסק בתורה וטרוד בה ומתירא לישא אשה וכו' מותר להתאחר וכו'. בפרק ט"ו מהלכות אישות (ה"ב) ותחלת דבריו מבואר בבריתא שכתבתי בסמוך אלא שיש לתמוה למה לא כתב שאם אי אפשר לו בלא אשה ישא אשה תחלה ונראה לי שמה שכתב בסוף דבריו והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו ארישא נמי קאי.

  1. שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף ג

מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג, מצוה מן המובחר, אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות. ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה. מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר.


עד מתי מתאחרין - ג׳ מהלכין

  1. רא"ש מסכת קידושין פרק א סימן מב

וכולהו מודו דאם אי אפשר לו ללמוד אם ישא אשה ילמוד ואחר כך ישא אשה וקצבה לאותו לימוד לא ידענא שלא יתכן שיתבטל מפריה ורביה כל ימיו שלא מצינו זה אלא בבן עזאי שחשקה נפשו בתורה.

  1. בית שמואל סימן א ס״ק ה

מותר להתאחר. כ"כ הרמב"ם והוא שאין יצרו מתגבר עליו והרא"ש כתב קצבה לאותו לימוד לא ידענ'…והרמב"ם משמע דס"ל באמת אין קצבה לדבר אלא בן עזאי…היה לו היתר לבטל פריה ורביה אע"ג דהיה לו אפשר לישא אשה ולא יהיה לו טרחא משום מזונות…אבל אדם אחר צריך לישא אשה כשלא יהיה טרחא בשביל מזונות אבל אם יהיה טרח' בשביל מזונות ויצרו אינו מתגבר עליו מותר להתאחר כל זמן שאין יצרו מתגבר עליו ואין קצבה לדבר:

  1. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד ב - דף ל עמוד א (פרק א - האשה נקנית)

אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר, הוה אמינא לשטן גירא בעיניך. א"ל רבא לר' נתן בר אמי: אדידך על צוארי דבריך, משיתסר ועד עשרים ותרתי, ואמרי לה: מתמני סרי עד עשרים וארבעה. כתנאי: חנוך לנער על פי דרכו ר' יהודה ורבי נחמיה, חד אמר: משיתסר ועד עשרים ותרתין, וחד אמר: מתמני סרי ועד עשרים וארבעה.

  1. רש"י מסכת קידושין דף ל עמוד א

משיתסר - שנין הגיע זמן לכנוס ויותר מעשרין ותרתין אל תאחרהו לשון אחר אדידך על צוארי דבריך בשעה שעוד ידך תקיפה עליו הוי זהיר ללמדו תוכחות

  1. פתחי תשובה אבן העזר סימן א ס״ק ה

נהגו שלא לכוף…וכ' עוד במהריק"ש דקדק לשון המחבר ואינו רוצה לישא כו' דמשמע שאם רוצה אלא שמתעכב עד שימצא זיווג נאה או לסבה אחרת לא כייפינן ליה. ומ"מ יראה דאין להתאחר מפני סבה שחוץ מגופו אלא עד עשרים וארבע:

  1. שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קעג

ומה ששאל בענין עד מתי מותר להתאחר, הנה אין בידינו דבר מקובל בזה, והרא"ש בקידושין שם כ' דמסברא א"א לומר דאין לדבר קצבה, ודברי ב"ש שכ' שבאמת מותר להתאחר הרבה כמה גדולי הפוסקים חולקים עליו, ודברי הגה"צ חפץ חיים שכ' כב' שלא יאחר עד שנת כ"ה מסתברים…מ"מ אין נראה להתאחר כ"כ בזה"ז…ובפרט בזה"ז דמי יודע מה יולד יום, ועוד מי יאמר זכיתי לבי להיות נקי מהרהורי עבירה…פשוט מאד דע"פ דין מצוה להקדים אם אפשרות בידו.

  1. חפץ חיים - ספר המצוות הקצר מצוות עשה מצוה מג מצות עשה לישא אשה לפרות ולרבות.

שנאמר (בראשית א, כח): "ויאמר להם אלהים פרו ורבו". ויכוין לקיום המין. והאיש שהוא בשנת שמונה עשרה, נתחייב בפריה ורביה. ואם עבר עליו עשרים שנה ולא נשא, הרי זה עובר ומבטל מצות עשה זו. ואם עוסק בתורה, ומתירא שלא יבטל מחמת טרדת מזונות, מותר להתאחר, ועל כל פנים, לא יותר מן עשרים וחמש שנה.

ונוהג בכל מקום ובכל זמן.

  1. שו"ת דברי יציב אבן העזר סימן ג אות א

וממ"ש הטעם משום שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, נראה שזה דוקא עד כ' אבל אח"כ לא, דכיון שבן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה, כדאמר רב הונא בקידושין שם, לא שייך למפטריה משום שעוסק במצוה דתלמוד תורה, דאטו מי שעוסק בת"ת מותר לו להיות כל ימיו בהרהור עבירה…ומ"ש שמותר להתאחר, כוונתו רק מבן שבע עשרה עד שנת עשרים.


Summary:

Lo Tov Heyos HaAdam Levado” – The Greatness of the Mitzvah of Marriage

Every man is obligated to marry, and the Tur gives two reasons: it is not good for man to be alone, so God made him a helper; and man was created to be fruitful and multiply, which is impossible without her. R' Elazar teaches that one without a wife is not an adam (Yevamos 63a, from “male and female He created them”) and that marriage seals one's sins. Yevamos 62b adds that the unmarried man lives without joy, blessing, good, Torah, protection and peace. The mitzvah is so great that a Sefer Torah may be sold for it, since the world was created to be inhabited (Megillah 27a), and Rav Huna refused to see even a great scholar until he married (Kiddushin 29b).

The Bach explains why the Tur opens with praise of God, who desires the good of His creatures. Some might argue that since the helper was made for their benefit, they may decline it; the Tur's opening rejects this, since the good of marriage is God's will, not a benefit one may waive. All these sources agree, and the different lists of what the unmarried man lacks add to one another rather than conflict.

Livelihood and Home Before Marriage – The Rambam's Approach

In Hilchos Deos the Rambam describes “the way of sensible people”: first establish a means of livelihood, then acquire a home, and only then marry. He draws this from the verses about those who return from battle – one who planted a vineyard, built a house or betrothed a woman. Fools reverse the order: they marry first, buy a house if they can afford it, and late in life go looking for a trade or end up living on charity. The Migdal Oz traces the Rambam's sources to Avos, Gittin and the Gemara in Sotah on the “mi ha'ish” verses.

The Kesef Mishneh asks why the Rambam puts the vineyard before the house when the verses list the house first. He answers from Sotah 44a, which learns from these verses that one should build a house, plant a vineyard, “and afterward” marry. Since “afterward” appears only before marriage, the order between house and vineyard is not precise. The focus is on parnassah: what matters is that a man secures his livelihood before he marries. The Rambam, Migdal Oz and Kesef Mishneh all agree on this principle, which the Rambam presents as practical wisdom rather than a halacha tied to a specific age.

Torah Before Marriage – Shmuel, R' Yochanan, and “Ha Lan V'Ha Lehu”

The Baraisa in Kiddushin 29b rules that one should learn Torah first and then marry, unless he cannot manage without a wife, in which case he marries first. Shmuel appears to disagree, ruling that the halacha is to marry first and learn afterward. R' Yochanan objects to that: “A millstone around his neck, and he should learn Torah?!” The Gemara concludes that there is no real dispute – “this is for us, and that is for them.”

Rashi explains the distinction as a matter of circumstance. Babylonian students traveled to Eretz Yisrael to learn, so household needs did not weigh on them while studying; they married first, freeing themselves from improper thoughts, and then left to learn. Students in Eretz Yisrael learned at home, where a family would burden them and interrupt their learning, so they learned first. The Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 246:2) codifies the default of learning first, for one who marries first cannot devote himself to Torah with a millstone around his neck. The upshot is agreement: the order depends on whether marriage would actually interfere with one's learning.

Marriage First for One Whose Yetzer Overpowers Him – The Rosh and Beis Yosef

The Rosh takes the Gemara's resolution a step further: since Shmuel and R' Yochanan do not truly disagree, both would agree that one who could not learn once married should learn first. The Beis Yosef explains that this applies only when he can manage without a wife. If he cannot, then by all opinions he marries first, as the Baraisa says, so that he will not be troubled by sinful thoughts. The Shulchan Aruch rules accordingly: if he cannot be without a wife because his yetzer overpowers him, he marries first.

The Baraisa, the Rosh, the Beis Yosef and the Shulchan Aruch fully agree: learning comes first when marriage would hinder it, but a strong yetzer overrides that and requires marrying first.

“Nafshi Chashkah BaTorah” – Ben Azzai's Exemption

In Yevamos 63b, R' Eliezer compares one who neglects pru urvu to one who spills blood, and Ben Azzai adds that he also diminishes the Divine image. The Sages challenge Ben Azzai, who never married, for preaching well but not practicing. He answers that his soul longs for Torah, and the world can be sustained through others.

The Rambam accepts this as halacha: one whose soul constantly longs for Torah, like Ben Azzai, and never marries has committed no sin – provided his yetzer does not overpower him. If it does, he must marry, even if he already has children, lest he come to sinful thoughts. The Maggid Mishneh explains the condition by reasoning: Ben Azzai's yetzer certainly did not overpower him, since otherwise he would have spent his life in sinful thoughts, which are worse than sin itself. The Kesef Mishneh grounds the same condition in the Baraisa of Kiddushin 29b. The commentators thus agree on the condition and differ only in its source. Just as with learning before marriage, a strong yetzer overrides even the most exalted reason for not marrying.

“V'HaMasi'an Samuch LePirkan” – Marrying Early

The Baraisa in Yevamos 62b praises one who loves his wife as himself, honors her more than himself, and marries off his children close to their coming of age; of him the verse says, “You will know that your tent is at peace.” The Shulchan Aruch reflects this ideal: the mitzvah is to marry at 18, but one who marries earlier, at 13, fulfills the mitzvah in the choicest way. Before 13 is forbidden, as it is akin to promiscuity.

Later authorities limit this. The Pischei Teshuvah cites the Birkei Yosef, in the name of R' Yonah Chassid's ethical will, that in these generations human nature has weakened and times have changed, so one should no longer take care to marry at 13. The Aruch HaShulchan agrees, noting that while the poskim called early marriage the choicest way, the great authorities wrote that in these generations one should not marry at 13. There is no real dispute here – the later authorities do not reject the Gemara's ideal, they hold that changed circumstances have made it no longer advisable. They speak only of 13; the norm of 18 is unaffected.

“Ben Shmonah Esreh LaChuppah” – Until Twenty

The Mishnah in Avos sets out the stages of life, placing Talmud at 15 and chuppah at 18. The Gemara in Kiddushin treats 20 as the critical line. Rav Huna holds that one unmarried at 20 spends all his days in sin, which the Gemara softens to sinful thoughts. The school of R' Yishmael teaches that until 20 God waits for a man to marry, and after that He curses him. Rav Chisda, at the other extreme, attributes his superiority over his colleagues to marrying at 16 and says that had he married at 14 he would have defied the Satan.

The poskim agree that 20 is the deadline but differ on when the obligation begins. The Rambam says the man is obligated from 17 and, once 20 passes unmarried, violates a positive commandment. The Shulchan Aruch sets the mitzvah at 18 and rules that in no case may one pass 20 without a wife. The Divrei Yatziv explains the Rambam's gap between 17 and 20: the obligation to begin seeking a wife takes effect at 17, but it is a mitzvah with a span of time until 20. Once that span passes, he has nullified the mitzvah, even if circumstances later would have prevented him from marrying.

Why is this mitzvah set at 18, when other mitzvos apply from 13? The Chelkas Mechokek explains that Chazal set 18 because one must learn before marrying, and Gemara study begins at 15. The Maharal explains that physical growth is completed at 18, and from then a man must complete himself with a wife, since until he marries he is not a whole person. These reasons complement rather than contradict each other.

Beis Din Compels – Nowadays the Custom Is Not to Compel

By strict law, a man past 20 who does not want to marry is compelled by beis din to do so. The Tur records this in the name of his father the Rosh (quoted in the Beis Yosef), and the Shulchan Aruch codifies it. The Rema, however, records that nowadays the custom is not to compel, citing the Rivash, and extends this to other matters of matches as well.

Several authorities explain the custom. The Mahariksh reads the Shulchan Aruch precisely: it says “he does not want to marry,” so one who wants to marry but is waiting for a suitable match, or is delayed for some other reason, is not compelled. This, he suggests, is what later generations relied on. But one who refuses marriage altogether is still compelled. The Chida adds that the custom is not to compel even verbally if he has a reasonable excuse, though others are obligated to rebuke him (citing the Maharshal), and he too cites the Mahariksh. The Chikrei Lev, quoted in the Divrei Yatziv, explains that one cannot be compelled because he can always claim he has not found a fitting wife.

There are two sharp disagreements. The Kiryas Melech Rav condemns the custom outright as baseless and contrary to Torah law, since it leads to neglecting a positive commandment, sinful thoughts and wasting seed. He goes so far as to say this sin has prolonged the exile and that a judge who fails to compel inherits Gehinnom. Separately, the Yad David permits delaying to find a fitting wife, proving it from Bava Kamma 80a, where one who swore to marry need not do so until he finds a suitable wife. The Divrei Yatziv rejects that proof: the case there involves a voluntary vow by one who already has a wife and children, whose intent was only a fitting wife. Where the mitzvah of pru urvu itself applies, one must fulfill it even with a match that is not ideal.

Delaying to Learn

The Rambam permits a man immersed in Torah to delay marriage past the usual age if he fears that supporting a family will force him to neglect his learning. His reason is that one engaged in a mitzvah is exempt from another, all the more so Torah study. The Shulchan Aruch codifies this allowance in the same terms, and neither states a time limit.

The Beis Yosef asks why the Rambam did not add here, as the Baraisa does, that one who cannot manage without a wife marries first. He answers that the condition the Rambam writes in the next halacha regarding Ben Azzai – provided his yetzer does not overpower him – applies here as well. The sources thus agree that delaying for Torah is permitted, and that the allowance, like Ben Azzai's, depends on the yetzer being under control.

Until When May One Delay – Three Approaches

The starting point is the Rosh, who agrees that one may delay marriage to learn but admits he does not know the limit. He insists there must be one, since we find indefinite neglect of pru urvu only by Ben Azzai. From there the sources divide into three approaches.

No fixed limit. The Beis Shmuel reads the Rambam as holding that there truly is no limit. He distinguishes Ben Azzai, who was exempt entirely even though marriage would not have burdened him financially, from anyone else. An ordinary person must marry when marriage would not bring a burden of livelihood. But if it would, and his yetzer is under control, he may delay as long as it stays that way, with no set limit.

An outer limit in the early-to-mid twenties. The Gemara in Kiddushin 30a gives a window during which a father still has influence over his son: 16 to 22, or according to another version 18 to 24, a dispute also found between R' Yehuda and R' Nechemia. Rashi's first explanation applies this to marrying off one's son and not delaying past 22, while his second applies it to disciplining the son, with no connection to marriage. The Pischei Teshuvah, after citing the Mahariksh's allowance to wait for a suitable match, rules that one should not delay for a reason outside himself beyond 24. The Chofetz Chaim sets the limit for delaying to learn at 25. The Shevet HaLevi finds the Chofetz Chaim's view reasonable and notes that many great poskim reject the Beis Shmuel. Still, he concludes that one should not delay that long nowadays, since no one knows what the future holds and no one can claim to be free of sinful thoughts. In his view it is plainly a mitzvah to marry earlier when possible.

No delay past 20. The Divrei Yatziv argues that the Rambam's reason – one engaged in a mitzvah is exempt from another – cannot extend beyond 20. Past that age, Rav Huna says a man is beset by sinful thoughts, and Torah study cannot license that. He therefore reads the Rambam's allowance as covering only the span from 17 to 20.

All three approaches agree that the allowance to delay depends on the yetzer being under control and on a real concern that marriage would interfere with learning. They disagree sharply on the limit: none (Beis Shmuel), 24 or 25 (Pischei Teshuvah, Chofetz Chaim, endorsed in principle by the Shevet HaLevi), or 20 (Divrei Yatziv). The Shevet HaLevi's practical conclusion is that the preferred course is to marry as early as one can.