מחזור ויטרי סימן קמד
הא לך סדר מוצאי שבתות: נמצא בספרי' הפנימי'. ת': מעשה בר' עקיבא שהיה מהלך בבית הקברות בדרך ופגע באדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם והיה טעון משאוי גדול...א' לו מה לאותו האיש לעשות עבודה קשה כזא...א' לו בבקשה ממך אל תעכביני שמא ירגזו בי הממונין עלי. אמר לו מה זו ומה מעשיך. אמר לו אותו האיש מת. ובכל יום שולחים אותי לחטוב עצים. אמר לו בני מה היה מלאכתך בעולם שבאתה ממנו. אמר לו גבאי המכס הייתי. והייתי נושא פנים לעשירים והורג את העניים. אמר לו כלום שמעת מאותם הממונין עליך לפורענות איזו דבר שיש לו תקנה. אמר בבקשה ממך אל תעכביני שמא ירגזו עלי בעלי פורענות שאותו האיש אין לו תקנה. אלא שמעתי מהם דבר שלא היה יכול להיות. שאלמלא היה לו לעני זה בן שהוא עומד בקהל ואומר ברכו את ה' המבורך והם עונין אחריו. ויהא שמיה רבה מברך מיד מתירין אותו מן הפורענות. ואותו האיש לא היה לו בן מעולם. והניח את אשתו מעוברת. ואיני יודע אם ילדה זכר. ואם ילדה זכר מי מלמדו תורה שאין לאותו האיש אוהב מעולם. מיד קיבל עליו ר' עקיבא לילך לחפש אם הוליד לו בן זכר כדי ללמדו תורה ויעמידנו לפני הציבור. אמר לו מה שמך. אמר לו עקיבא. ושם אשתך. אמר לו שושניבא. ושם עירך לודקייא. מיד נצטער ר' עקיבא צער גדול והלך ושאל עליו. כיון שבא לאותו מקום שאל עליו. אמרו לו ישחקו עצמותיו של אותו האיש. שאל על אשתו. אמרו לו ימחה זכרה מן העולם. שאל על בנו. אמרו לו הרי ערל הוא. אפילו מצות מילה לא עיסקנו בו. מיד מלו ר' עקיבא. והושיבו בספר לפניו ולא היה מקבל התורה עד שישב מ' יום בתענית. יצתה בת קול ואמרה לו לזה אתה מתענה. אמר לפניו רבונו של עולם והלא לפניך ערכתי אותו. מיד פתח הק' את לבו ולמדו תורה. וק"ש וברכת המזון. והעמידו לפני הקהל ואומר ברכו. והם ענו אחריו ברוך ה' המבורך. באותה שעה התירו אותו מן הפורענות. מיד בא אותו האיש לר' עקיבא בחלום. ואמר יהי רצון מלפניך הקב"ה שתנוח דעתך בגן עדן שהצלת אותי מדינה של גהינם. מיד פתח ר' עקיבא ואמר (תהלים קלה) י"י שמך לעולם י"י זכרך לדור ודור: ועל כן נהגו לעבור לפני התיבה במוצאי שבת אדם שאין לו אב או אם לומר ברכו או קדיש
שו"ת הריב"ש (ר׳ יצחק בר ששת ברפת, 1326-1408, מספרד) סימן קטו
עוד כתבת ונהגו בספרד לומר קדיש דרבנן מי שמת אביו כל שנת אבלו על ההוא מעשה שראהו לאביו שהיה נדון שהיה פחמי. אותה ההגדה ראיתיה באותה ארץ ואיני זוכרה, וגם מקומה יודיעני האדון לדעת דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום. תשובה ההגדה ההיא אינה בגמרא שלנו, ואולי בספרי הרבות או בתנחומא...ותקנו ז"ל לומר קדיש על מה שנמצא בהגדה פעם אחת פגע רבי פלוני במת אחד שהיה מקושש עצים...ועל זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל י"ב חדש וגם להפטיר בנביא. ויש מתפללין בכל מוצאי שבת תפלת ערבית, לפי שבאות' שעה חוזרין הפושעים לגיהנם ששבתו בשבת ואפשר שיגן עליהן זכות אותה תפלה וכן יהי רצון. עד כאן בספר הנזכר
בית יוסף יורה דעה סימן שעו
כתב הכל בו (פח.) על מה שנמצא בהגדה שפעם אחת פגע רבי פלוני….עכ"ל והמעשה הזה הוא בזוהר [חדש] בסוף פרשת אחרי מות: וכתב עוד בשם הרב רבינו מאיר נ"ע (תשב"ץ סי' תכה) שמצוה להתענות ביום שמת אביו או אמו ומצוה לומר קדיש על אמו בחיי אביו ואם אביו מקפיד אף על פי שאמו עשתה לו צואה לומר בשבילה כבוד האב קודם לכבוד האם עכ"ל
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שעו סעיף ד
עכשיו נוהגים שאחר שנגמר סתימת הקבר מעפר (או לאחר שהפך האבל פניו מן המת), חולצין מנעל וסנדל ומרחיקין מעט מבית הקברות, ואומרים קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא….הגה: י"א שיושבים ז"פ, מפני שהרוחות מלוות אותו, וכל זמן שיושבין, בורחין ממנו….ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב (כל בו וריב"ש בשם תנחומא וספרי, ובחיי בשם מסכת כלה, וב"י בשם הזוהר, ובא"ז בשם תנא דבי אליהו רבא); ע"כ נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חדש,
נהגו להפטיר בנביא, ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם, וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים, פודה אביו ואמו מן הגיהנם (כל בו בשם הגהות). ונהגו לומר קדיש על האם אע"פ שהאב חי עדיין, אינו בידו למחות לבנו שלא יאמר קדיש על אמו (סברת הב"י ע"פ המנהג). מצוה להתענות ביום שמת אב או אם
שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ סעיף טו
אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצוה של דבריהם, לא ישמע לו
פתחי תשובה יורה דעה סימן רמ ס״ק יד
לא ישמע לו עיין לקמן סי' שע"ו ס"ג בהג"ה באם אביו מוחה שלא יאמר קדיש על אמו לא ישמע לו וכ"כ ביש"ש פ"ק דקדושין סי' ס"ג מפני שאביו עובר על ואהבת לרעך
פתחי תשובה יורה דעה סימן שמד
שומעין לו עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל שכתב בשם תשו' בית יעקב סי' פ"ג דגדול הדור שמת וצוה שלא להספידו המיקל שלא לשמוע לחכם הלז לא הפסיד ע"ש. ועי' (בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קע"ד) שהאריך בזה והביא בשם רבי הגאון בעל נודע ביהודה ז"ל שאמר בעת שהספיד להגאון בעל פני יהושע אף שצוה שלא להספידו אין שומעין בזה למי שהוא רבן שכבה"ג ושקיל וטרי בהא וסיים שאין לו היתר ברור לבטל דברי המת ולהספידו במקום שאמר אל תספידוני וע"ש (בסי' ר"ז) עוד מזה. עוד כתב בתשו' בי"ע שם בשני ת"ח בעיר אחת שהיו שונאים זה את זה ומת אחד מהם אסור למעט הספד מפני כבוד ת"ח שני ע"ש. ועי' בתשו' אבן שהם סי' ע"ב דמי שצוה שבנו לא יאמר קדיש עליו שומעין לו ע"ש
שו"ת חוות יאיר (ר׳ שמעון יאיר חיים בַּכָרָךְ, 1638 – 1702, ממיינץ/וורמס) סימן רכב
שאלה דבר זר נעשה באמשטרדם ומפורסם שם. שאחד נעדר בלי בן וצוה לפני פטירתו שילמדו עשרה כל יום תוך י"ב חודש בביתו בשכרם ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש [עי' שו"ת ר"ש מדינא חלק א"ח סי' ו'] ולא מיחו בידה חכמי הקהילה והפרנסים. ואף כי אין ראיה לסתור הדבר כי גם אשה מצוות על קידוש השם גם יש מנין זכרים מקרי בני ישראל ואף כי מעשה דר"ע שממנו מקור אמירת יתומים קדיש בבן זכר היה מ"מ יש סברא דגם בבת יש תועלת ונחת רוח לנפש כי זרעו היא. מ"מ יש לחוש שע"י כך יחלשו כח המנהגים של בני ישראל שג"כ תורה הם ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו ע"פ סברתו ומחזי מילי דרבנן כחוכא ואטלול' ויבואו לזלזל בו וכ"כ התוס' בפ' אין עומדין על הבא לשחות בסוף כל ברכה לתירוץ ואין לומר שאני שם שהוא תקחז"ל ונזכר בגמ' י"ל דכ"ש זה שלא נזכר בגמ' ומ"מ בא ממדרש ומנהגן של ישראל תורה וצריך חיזוק כמבואר בגמ' יבמות דף ל"ו ע"ב ובכמה דוכתי דע"כ חז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. ואע"פ שלא נאמר שם רק מלמדין אותו שלא לשחות ולא אמר מוחין ואפי' ה"ז מגונה כמו בשמע שמע לא אמר ונ"ל דע"כ לא זכרו הרמב"ם מ"מ י"ל שאני התם דעביד לגרמי' ולא ילמדו ממנו רק יחשבוהו לגס רוח כמ"ש התוס' באמת לטעם ג"ז. ולכן בנדון זה שיש אסיפה ופרסום יש למחות. והנלפענ"ד כתבתי יאיר חיים בכרך /מהגהות ב"ד/ +ע' שו"ת כנסת יחזקאל יו"ד ותשובה מאהבה ח"ב (סי' רכ"ט אות י') מ"ש ע"ז
מטה אפרים (ר׳ אפרים זלמן מרגליות, ,1760-1828, מאוקראינה) דיני קדיש יתום שער ד סעיף ד
מי שאין לו בנים רק בת וצוה לפני פטירתו שילמדו עשרה בביתו בשכר ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש, ויש למחות שלא לעשות כן ומכ"ש שאין להניח שתאמר קדיש של תפלה, ואפילו אם היא פנויה אסורה ומכ"ש אשת איש חלילה לשמוע קולה לרבים באמירת קדיש בין בביהכ"נ בין במנין, אלא אם תרצה אביה תהיה זהירה בכל עתות התפלה בין בבית הכנסת בין במנין להטות אזנה קדישים לענות אמן בכונה רצויה ויודע מחשבות יחשב לה כאלו אמרה וקימה מצות אביה
אלף למטה שם
ומדברי השבות יעקב….ולפי עניות דעתי דבזמן הזה דשכיח פריצותא אין לעשות כן שתאמר הבת קדיש אפילו במנין בביתו ואפילו אחר הלימוד, ואף על פי שאין בזה משום קו באשה ערוה….מ״מ קרוב שהיא תכוון לבסומי קלא, ואמרינן זמרי נשי וענין גברי פריצותא. יעיין באליה רבה סימן ע״ה כתב בשם באר שבע ראוי ונכון לכל כשרה יראת ה׳ בין פנויה בין נשואה שלא תשמיע קולה כשיש איש רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע כלל, שאולי יבא האיש השומע לידי הרהור, והרהורי עבירה קשין מעבירה, כי צריך ליזהר שלא יכשלו בני אדם על ידה...וכדי לזכות אביה תהיה זהירה לילך לבית הכנסת בעתות התפלה ולהטות אוזן לאמירת הקדיש ולענות אמן, שגדול העונה אמן יותר מהמברך, ויודע מחשבות יודע תוכן לבה שאלו היתה שכר היתה מקדשת ברבים, וחישב לעשות ונאנס ולא עשה מעלה כאלו עשה
שו"ת תורה לשמה (ר׳ יוסף חיים מבגדאד, 1835-1909) סימן כז
אם מותר לאשה לומר קדיש. שאלה אחד לא היה לו בן כי אם בת אחת גדולה וצוה קודם פטירתו שיבואו ח"י בני אדם וילמדו בביתו זוהר ומשניות כל י"ב חודש בימים ובלילות ואחר הלימוד תעמוד בתו ותאמר קדיש כי היא היתה למדנית ויודעת ללמוד תנ"ך. ורצינו לדעת אם צריכים לקיים צוואתו בזה או אדרבה צריך למחות בידה...תשובה לא אריך למעבד הכי וצריך למחות בידה יען כי איכא בזה חשש תקלה דהשתא ילמדו בזה שתאמר קדיש גם בתפלה שהוא קדיש דחיובא ותפטור את האנשים השומעין ואין ראיה ממ"ע שהז"ג כסוכה ולולב דהתם ליכא למיחש לטעות כזה יען שגם האנשים מקיים כל אחד סוכה לעצמו ולולב לעצמו...אבל הכא גבי קדיש דצריך צירוף הנה הרואה אותה אומרת קדיש חושב שהיא משלמת לעשרה ג"כ ומצטרפת עמהם וא"כ יחשוב דהיא שייכה בקדיש וממילא מוציאה האנשים גם בחיוב קדיש דתפלה. גם יש לחוש הואיל והיא רוצה לומר קדיש בעבור אביה תכנס לפנים ממחיצתה ותאמר קדיש של תפלה ג"כ לכן צריך למחות בידה. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו
שו"ת שבות יעקב (רבי יעקב ריישר, 1661-1732, מפראע\אשכנז) חלק ב סימן צג
מתלמידי הרב המופלא מהר"ר יעקב אב"ד דק"ק גרייזנך וז"ל באשר שנגעה בי יד ה' שאני אבל על אמי ז"ל שנפטרת כדי לזכות לנשמתה ופן יאמר האומר שאני מיקל לעצמי ומחמיר לאחריני' ע"כ בא נפשי בשאלתי כאן נפטר איש אחד ולא היה לו כי אם שתי בנות קטנות והגדולה שבהן היא בת ארבע שנים ובשעת חוליו צוה אלי שאתן לו התרה שבתו הגדולה תאמר קדיש ולא בבה"כ כלל ועתה בא אביו של הנפטר לומר קדיש על בנו בבה"כ עם שאר אבילים….תשובה הנה מה שפי' בדברי רמ"א דמיירי דוקא בבן בנו זה דבר שאין לו שחר דסתמא דלישנא משמע דמיירי בכל הקרובים...ועיקר שאלה זו מצאתי ראיתי כדברי גיסי הגאון בספרו אלי' זוטא על א"ח סוף הספר אצל המנהגים שנשאל מאתו זצ"ל שאלה זו ממש והשיב שם וז"ל לכאורה הדין עם שאר אבלים דקי"ל אין אבא מזכא ברא....ובתשובת בנימין זאב פסק שאין לומר קדיש רק בנו דוקא...וא"כ לכאורה היה נראה דיש לאביו לומר קדיש אך ורק כיון שהתנה רמ"א דוקא במקום שיש מנהג קבוע בעיר ובלאו הכי לא יאמר קדיש על בנו במקום שאר אבלים ואין לזוז מדבריו היכא דליכא מנהג ידוע. אך שגיסי הגאון מסיק בספרו ומכל מקום כדי להפיס דעת המתים חס ושלום בלא בנים וכו' אבל בנדון שלפנינו שכבר הניח בת שאומרת קדיש בבית אצל מנין (כי בבה"כ בודאי אין להניח לה לומר קדיש כלל) א"כ כבר יש לו פיוס דעת בזה. ונראה דגם לענין התפלה יש לאביו להתפלל רק בבית אצל המנין שאומרת הבת קדיש אבל בשאר תפלות וקדישים אין להם זכות נ"ל. הקטן יעקב
שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קלב
הגה….ואומרים קדיש יתום אחר עלינו
שערי תשובה סימן קלב ס״ק ה
קדיש….ועיין בשבות יעקב ח"ב סי' צ"ג שאם אין לו בן רק בת לא תאמר קדיש רק בביתה, ואם אביו חי ורצה לומר קדיש בבה"כ במקום שידוע שהמנהג לו' על קרובים יש לעשות פשר כמ"ש הרמ"א ושם סי' צ"ד כ' לענין בן הבן שלמד עמו זקינו והוא רוצה לו' קדיש אחריו ואמו מוחה בטלה דעתו, ישוב שכולם יש להם אב ואם ואחד אבל ולאחר י"ב חודש פסק שיאמרו בזה אח"ז כיון שכל הב"ב אומרים אין קפידא ובקונטריס מטה אפרים כת"י במנהגי קדיש יתום מבואר הדברים על אופניהם וע' בשו"ת מעיל צדקה סי' י' שחולק המג"א בשם הגאון מוה' מן ז"ל כשנמצא ב' שיש להם אותיות שוות ע"ש
שו״ת עשה לך רב (ר' חיים דוד הלוי, 1924-1998), חלק ה סימן לג
הרב ”שבות יעקב“ לא נשאל אם בת יכולה לומר קדיש או לאו, וכתב זה כדבר פשוט ביותר על פי מה שהורה הרב השואל. וגם הרב השואל הורה בפשיטות להתיר לבת לומר קדיש ללא כל דיון הלכתי בעצם העניין. ומשמע מזה שאמירת קדיש ע”י הבת היה להם היתר פשוט וברור וכנראה שכך נהגו בקהלותיהם, ולכן תשובת הרב שבות יעקב איננה יחידאה לגבי סברת החולקים אלא עדות מהימנה שאכן כך נהגו באותן קהלות.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן יב אות ב
אם צריך מחיצה לחוץ רק בפני מעט נשים שאלת אם צריך מחיצה לחצוץ רק בפני אשה אחת או שתים. שהנה באג"מ ח"א א"ח סימן ל"ט בסופו, הבאתי ראיה מקידושין נ"ב ע"ב תוד"ה וכי אשה בעזרה מנין, שאין חיוב מחיצה להפסיק לפני כמה נשים בלבד. וצריך לבאר עד כמה נשים אין צריך מחיצה. כגון בבית אבל, או בבית מדרש שמתפללים שם בימי חול ובמנחה בשבת, שאין שם מחיצה, האם מותר להניח שכמה נשים יכנסו וישבו בסוף החדר. והנה בכל הדורות נהגו שלפעמים היתה נכנסת אשה ענייה לבית המדרש לקבל צדקה, או אבלה לומר קדיש, וההלכה למעשה בעניין זה צריכה עיון ותלויה בהרבה עניינים. ומכל מקום נראה שבבית מדרש שבכל שבת תרצה אפילו אשה אחת לבוא למנחה בקביעות, שאין להקל להתפלל בלא מחיצה, ורק באקראי אפשר להתיר. ואפשר להתיר, באקראי, רק עד ב' נשים ולא יותר. והנה יש ראיה, כעין שהזכרת, שלדינא אפשר להניח לאשה אחת להכנס לבית המדרש, מן הדין בשולחן ערוך או"ח סי' רפ"ב סעיף ג' דאשה עולה למנין שבעה קרואים
ר' יוסף אליהו הנקין, תשובות איברא, עמ' ג-ו (תשכ"ד) (1881-1973)
על דבר קדיש, אם נערה יכולה לאמר קדיש בבית הכנסת, הנה כבר דברו בזה באחרונים, ובכל זאת זכורני שבילדותי אמרה נערה קדיש פני האנשים, בקהלה של חסידים ויראים. וידע כת"ר שאף קדיש של האנשים, אם אינם רואיין להיות ש"ץ יש לפקפק בו הרבה, שהרי כל האומר קדיש בצבור הוא מעין ש"ץ, וש"ץ צריך שיהא הגון, ובכל זאת מחזיקים ענין הקדיש לדבר הגון, שידוע שאלולי הקדיש היו נמנעים הרבה מללמד את בניהם תפלה, ולא היו באים לבית הכנסת, וכשבאים בגלל קדיש מתקרבים מעט ליהדות גם בשאר השנה. ומטעם זה גופא אין לדחות גם את הנערות, מכיון שזה גורם התקרבות ליהדות, ואמנם ראוי שתעמוד מאחרי המחיצה, ושם תתפלל וגם שם תאמר קדיש. ואם תדחוק ותכנס לפנים מהמחיצה בשעת קדיש מכיון שמסתמא גם אחרים אומרים קדיש, כי המנהג עכשיו שרבים אומרים קדיש לא איכפת לן. ובימי האחרונים שדברו בזה היה המנהג שאחד היה אומר קדיש… ובוודאי שאין ראוי להניח לנערה לבוא לפני התיבה בתור ש"ץ אפילו בעד קדיש לבד. אבל עכשיו שכל אחד אומר במקומו ורבים הם האומרים אין לדחות זה שתי ידים
עוד ישראל יוסף בני חי (ר׳ אהרון סולוביצ'יק) סי' לב
ועיין בתשובת חוות יאיר, שע"י זה יתחלשו מנהגי ישראל, וכיון דאיכא פרסום יש למחות. ונראה עכשיו, שכמה אנשים ונשים מישראל לוחמים בעד שיווי הנשים לעומת האנשים ביחס עם עליות בשביל הנשים, א"כ אם הרבנים החרדים ימנעו אישה מלומר קדיש במקום שישנה אפשרות שע"י זה תתרבה ההשפעה של הרבנים השמרנים והרפורמים, אז אסור למנוע בת מלומר קדיש.
Summary:
There is an detailed account cited in a few locations (including the מחזור ויטרי) noting the great merit to the נפטר when his son recites קדיש on his behalf. This practice is codified by the רמ״א. There is discussion regarding what should be done in the event a father insists that his son not say קדיש when the child’s mother dies first.
As to whether a daughter may recite קדיש when there is no son, the חוות יאיר notes that logically it would make sense. However, he says to not do so, as it would weaken our attitude towards מנהגים of כלל ישראל.
The מטה אפרים also is opposed to the practice, raising a concern of פריצות.
The שו״ת תורה לשמה raises a concern that by reciting קדיש people will mistakenly think that a woman can be counted to the מנין.
In a case where a daughter was reciting קדיש in a private home, the שו״ת שבות יעקב allowed for such a practice to continue.
Rav Moshe, in a passing comment, seems to assume there was a practice of women coming into the men’s section to recite קדיש.
Rav Henkin also had a very permissive attitude towards daughters who wish to say קדיש.
Rav Aharon Soloveitchik has a very interesting comment regarding this topic as well.
