תלמוד בבלי מסכת בכורות דף מט עמוד א
מתני'. מת הבן בתוך שלשים יום - אע"פ שנתן לכהן יחזיר, לאחר ל' יום - אע"פ שלא נתן יתן. מת ביום שלשים - כיום שלפניו, ר' עקיבא אומר: אם נתן - לא יטול, ואם לא נתן - לא יתן: גמ'. מאי טעמייהו דרבנן? גמרי חדש חדש ממדבר, מה התם - ומעלה, אף הכא נמי - ומעלה
טור יורה דעה הלכות פדיון בכור סימן שה
אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו ל' יום ואחר ל' יום יפדנו מיד שלא ישהה המצוה
רמב"ם הלכות ביכורים פרק יא הלכה יז
מאימתי יתחייב בפדיון, משישלים שלשים יום שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה, מת הבן בתוך ל' ואפילו ביום ל', וכן אם נעשה טריפה אינו חייב בחמשה סלעים, ואם הקדים ונתן לכהן יחזיר לו הפדיון [ואם מת אחר ל' יום חייב בפדיון] ואם לא נתן יתן
ספר יראים סימן קמ - דפוס ישן - שנג
אמרי' בב"ק [י"א ב'] אמר עולא בכור שנטרף בתוך ל' יום אין פודין אותו, פי' שנעשה טריפה, וכמאן דאמר טריפה אינה חיה ואע"פ שהוא חי ביום השלשים כיון שאינו ראוי לחיות אינו חייב לפדותו….וכל חדש לבנה קבלה היא בידינו מרבן גמליאל מכ"ט ימים ומחצה וב' ידות שעה וע"ג חלקים. וצריך שיהיה חדש שלם כדאמרינן בנדה פ' יוצא דופן [מ"ז ב'] שבבן ושבבת מעת לעת ואמרינן [מ"ח א'] למאי הלכתא לערכים מבן חדש, וכאשר אמרו חכמים לערכים מעת לעת כך נאמר חדש דפדיון מעת לעת וטוב לאחר מלהקדים שאם מאחר אינו מפסיד אלא שלא קיים מצוה מן המובחר שמצותו ביום ל', אבל הקדים בתוך ל' אין בנו פדוי, דאיתמר ביש בכור הפודה את בנו בתוך ל' יום רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי. ומסקינן [מ"ט ב'] אע"ג דקיי"ל דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורא הכא הלכתא כשמואל
ב"ח יורה דעה סימן שה ס״ק יד
אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו ל' יום ואחר ל' יום יפדנו מיד שלא ישהה המצוה. משנה ומייתי לה סוף פרק קמא דבכורות (סוף דף י"ב) הערכין בשעתן ופדיון הבן אחר שלשים יום והכי מוכח בפרק יש בכור (דף מ"ט א) במשנה ובגמרא דאין לפדות הבן ביום שלשים וכן כתב הרמב"ם (פי"א הי"ז) וז"ל ואימתי יתחייב בפדיון משישלים ל' יום שנאמר (במדבר יח טז) ופדוייו מבן חודש תפדה ובסמ"ק (סי' רמה) כתב וצריך לפדותו ביום שלשים ואחד ואם פדאו ביום ל' או קודם אינו פדוי מיהו נראה דלאו דוקא שלשים ואחד אלא כל שעבר על הבן חדש שלם מעת לעת פודין אותו דהא טעמייהו דרבנן במשנה פרק יש בכור (דף מ"ט א) המת ביום שלשים כיום שלפניו קאמר בגמרא דגמרו חדש חדש ממדבר (במדבר ג טו) מה התם ומעלה אף הכא נמי ומעלה א"כ לא צריך אלא ששלמו לבן חודש שלם דאינו אלא כ"ט י"ב תשצ"ג ואח"כ יתחייב בפדיון, וסמ"ק דכתב יום שלשים ואחד מילתא דפסיקא נקט דאילו ביום שלשים גופיה צריך לדקדק אם הוא מבן חודש ומעלה אם לאו ושמא יטעה בחשבונו ומשום הכי יפדנו ביום ל"א דלא אתא לידי טעות, ולפי זה אם חל ל"א בשבת חזינן אם נולד הבן בתחלת ליל ה' כבר הוא ביום ו' מבן חודש ומעלה שעה ב' או ג' על היום אז פודין אותו ביום ו' ומברכין הברכות ועושין הסעודה דכבר הגיע זמן חיוב פדיונו כיון שהוא מבן חודש ומעלה ומצוה מן המובחר קא עביד דאינו עובר על חיוב זמן פדיונו כל עיקר….אבל אם נולד בסוף יום ה' דלא הגיע מבן חודש ומעלה עד יום השבת אז אין לפדותו ביום ו'....יש לחלק בין אם הגיע הבן ביום ו' בהשכמה לבן חודש שהוא כ"ט י"ב תשצ"ג אז יפדהו ביום ו' לאחר שכבר הוא מבן חודש ומעלה ואם לא הגיע מבן חודש ומעלה עד הגיע השבת אז פודין אותו ביום א' והארכתי בתשובה (סי' קכה) בס"ד לבאר כל זה באריכות בראיות ברורות ושכך פסק הר"א ממיץ בספר יראים - סי' שנג
ש"ך יורה דעה סימן שה ס״ק יט
עוד כתב הב"ח דיש לחלק בין הגיע הבן ביום ו' בהשכמה (לאו דוקא דה"ה כל יום ו') לבן חדש שהוא כ"ט י"ב תשצ"ג אז יפדהו ביום ו' לאחר שכבר הוא מבן חדש ולמעלה ואם לא הגיע מבן חדש ומעלה עד הגיע השבת אז פודין אותו ביום א' והארכתי בתשו' בס"ד בראיות ברורות שכן פסק בספר יראים ע"כ ודבריו נכונים שכן מבואר בספר יראים סי' שנ"ג וממאי דאיתא בש"ס ופוסקים סתם ל' יום אין ראיה דהכי אשכחן טובי בש"ס ופוסקים ל' יום שהוא חדש כדלעיל סי' קפ"ט ס"ק ל' וגם מדברי מהרא"י והמחבר יש לפרש כן אלא שאין נוהגין לפדות עד יום ל"א והיינו היכא דאפשר אבל היכא דכלו כ"ט י"ב תשצ"ג קודם השבת יש לפדותו ביום ו' ומהרא"י והמחבר דקאמרי אם חל יום ל"א בשבת היינו סוף כ"ט י"ב תשצ"ג ודו"ק
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שלט סעיף ד
אין דנין….ולא חולצין, ולא מיבמין, ואין כונסין, ולא מקדישים, ולא מעריכין, ולא מחרימין, ז ולא מפרישין תרומות ומעשרות. אין פודין הבן, ואין מגרשין אלא אם כן הוא גט שכיב מרע (דתקיף ליה עלמא); וכולם, אם נעשו שוגגין, או מזידין, או מוטעין, מה שעשו עשוי
מגן אברהם סימן שלט ס״ק ח
ואין פודין. אפי' בכלי דדמי למקח וממכר וא"ל יתן המעות לכהן בע"ש מ"מ איך יעשה עם הברכות והסעודה יעשנה בע"ש עדיין לא חלה עליו המצוה ואיך יאמר וצונו ובשבת נמי לא דהשתא לאו מידי קעביד לכן ימתין עד יום א' (ת"ה) ובי"ד סי' ש"ה כתב הב"ח דאם מלאו לו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ו' יפדוהו ביום ו' דהוי חדש וכ"כ הש"ך ס"ק י"ט שם ול"נ דאין לסמוך ע"ז דבבכורו' דף מ"ט אמרי' מת ביום ל' כיום שלפניו כו' מ"ט דרבנן גמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה אף ה"נ ומעלה וכו' קשה מאי פריך מ"ט דרבנן הא עדיין לא כלה לו חדש אלא נ"ל דה"פ כיון שכלו כ"ט י"ב תשצ"ג ה"ל חדש ומשני דבעי' ומעל' ולכן צריך שיגיע ליום ל"א וכ"מ דקאמר מת ביום שלשים כיום שלפניו ולא חילק בין כ"ט י"ב תשצ"ג ועוד דהתוספות כתבו בסנהדרין דף י"א סוף ע"א בל' תורה הוי חדש ל' יום ולאידך שינוים אפילו בל' חכמים הוי ל' וכ"כ ביבמות דף מ"ח וכ"מ בר"ה דף כ' ע"ב ובמגילה
משנה ברורה סימן שלט ס״ק כז
(ואין פודין….ואפילו אם כלו לו בע"ש כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים משעה (שהשעה נחלקת לתתר"ף חלקים כידוע) שהוא החשבון של כל חודש אם יתחלק השנה לי"ב חלקים בשוה אפ"ה לא יפדוהו ביום וי"ו לפי שהחודש שבתורה הוא שלשים יום שלמים ולכן צריך שיגיע ליום ל"א בשעת הפדיון וכיון שיום ל"א הוא בשבת ידחה עד אחר שבת
ערוך השולחן יורה דעה סימן שה סעיף מ - מב
ודע שיש מהגדולים שחידשו בזה דבר גדול והיינו דזה ידוע דחדש האמיתי והיינו חידושה של לבנה הוא כ"ט ימים י"ב שעות תשצ"ג חלקים….[ב"ח וש"ך סקי"ב וססקי"ט] וכתבו שכן פסק בספר יריאים ע"ש וכתבו שזה שבש"ס ופוסקים אמרו יום ל"א לפדיון מפני שכן ההרגל בש"ס לקרא חדש לל' יום ע"ש. ויש מהגדולים שחולק בזה וס"ל דדווקא יום ל"א [מג"א בא"ח סי' של"ט סק"ח] וראיותיו מהא דאמרינן שם מ"ט דרבנן ילפינן ממדבר וכמ"ש וקשה מה צריך טעם לזה כיון שלא עבר עליו חדש אלא דהא גופה קפריך הא לאחר י"ב תשצ"ג נעשה בן חדש ומתרץ דילפינן ממדבר דזה לא מהני ואין זה ראיה כלל דהכי פריך דנימא מקצת היום ככולו כמו בכמה דברים אמרינן כן ומתרץ דילפינן ממדבר דבעינן דווקא ומעלה עוד הביא ראיה מסנהדרין דבלשון תורה הוי חודש ל' יום ותמיהני דהתם פליגי אם סתם חדש כ"ט יום או ל' יום וזהו עניין אחר [ע"ש י"א ב] אבל לעולם יום עד י"ב תשצ"ג. ומ"מ נלע"ד דהעיקר כדיעה זו ומאד תמיהני על דיעה ראשונה ודבר זה מפורש ברמב"ם ברפ"ח מהלכות קידוש החודש וז"ל חדשה של לבנה כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים וכו' מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב ואי אתה מחשב שעות דכתיב עד חדש ימים לפיכך וכו' כדי שלא לחשוב שעות בחדש אלא ימים שלימים עכ"ל וע"כ גזירת התורה היא שלא לחשוב השעות וגם בשנים כן הוא דהא שנה הוא י"ב חדשים והעיבור עושין להשוות חדשי הלבנה לחדשי החמה כידוע וגם זה הוא גזירת התורה כמ"ש הרמב"ם שם ריש פ"א וז"ל ועושין אותו השנה י"ג חדש שא"א להיות השנה י"ב חדש וכך וכך ימים שנאמר לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים עכ"ל ולכן נ"ל ברור דחלילה לפדותו אחר י"ב תשצ"ג אלא דווקא ליום ל"א ואם חל בשבת או ביו"ט יפדנו אח"כ - והרמב"ם פי' בזה מה שאמרו במגילה ה' א מניין שאין מונין ימים לשנים וכו' שאין מחשבין שעות לחדשים ע"ש ואף שרש"י לא פי' כן מ"מ הדין אמת גם לפירש"י ל' ע"ש ודו"ק
מגדל עז להר׳ יעקב עמדין - ברכות שמים, ברכות הורי, פלג ג, אות יא - יג
ויש בדבר להקל ולהחמיר, כיצד הרי שנולד ביום ראשון סמוך לחשכה בתקופת תמוז פודין אותו בשלישי בשבת ל"א אף על פי שעדיין לא עברו י"ב אחר כ"ט יום כבר נראה לפדיון משהאיר השחר הרי להקל, ואם נולד בתחלת ליל ראשון מכל מקום אינו ראוי לפדיון עד שתשקע חמה של שלישי בשבת ואף על פי שכבר יש קרוב לחצי יום יתר מכ"ט י"ב תשצ"ג הרי להחמיר, כללו של דבר אין משגיחין בכ"ט י"ב תשצ"ג אלא כשלשים שלימים בסופן אף על פי שאינן שלימים בתחלתן
קצה המטה (ר׳ אפרים זלמן מרגליות) סימן תקפא, אות מא
עיין אלף למטה מה שהביא הרבה תשו׳ האחרונים שהאריכו בדין זה ודעתו ג״כ נוטה למג״א...ועכשיו זכינו לס׳ האשכול ושם הביא יש מי שאומר דמועיל לפדות אחר כ״ט י״ב תשצ״ג והוא דחהו בשתי ידים מכח קו׳ המ״א….וגם העיד שם שהמנהג פשוט דלא כדבריו ונתקיימו דברי המ״א...אמנים בדברי המ״א עצמו ראיתי הרבה אחרונים שהבינו דצריך להשלים למ״ד יום מעת לעת, והרבה הבינו רק שצריך להשלים הל׳ יום והנה בואו ונסמוך על מרן חת״ס ז״ל באו״ח סי פ״א שמפורש יוצא מדבריו שם דא״צ להיות שלמים מעל״ע דבתחלתו מקצת היום ככולו ושיגיע ליל ל״א חשוב ל״א וכוונת מג״א רק שנשלם ביום ל׳ עש״ה, וכן מורי׳ דברי הברכ״י סי ש״ה ס״ק י״ד שכ׳ ואחר שלשים יפדנו מיד כו׳ ובמצרים נהגו לפדות בלילה ובת׳ גו״ר הספרדי שיבח מנהגם, הרי מפורש ג״כ דס״ל דסוף יום ל׳ אף דליכא מעל״ע פודין….וכ״כ להדיא הגאון רעק״א ז״ל בהגהותיו ליו״ד שם...וכן הדבר פשוט לכל העולם דפודין ביום ל״א ולא בעינן ל׳ יום שלימין...והדבר פשוט אצל כל מורי הוראתו בישראל וא״ל יותר בזה
שו"ת אמרי יושר (ר׳ מאיר אריק, 1855–1925, גליציה) חלק ב סימן קלב
ע"ד אשר תמה כת"ר על מנהג העולם שמאחרין הפדיון של בן ביום ל"א סמוך לערב ולפעמים נתאחר עד הלילה ועוברין בעשה והביא מדברי הגאון ח"ש ליו"ד סי' ש"ה שהוכיח כן מבכורות י"ג גבי פדיון פ"ח לומר לך שאינו עובר עליו עד ל' אבל מכאן ואילך עובר בעשה….והנה בעיקר שאלתו בדבר המנהג לאחר הפדיון סמוך לערב נראה שיסוד המנהג הוא עפ"י מה שראיתי באשכול ה' פה"ב שהביא בשם יש מי שאומר שחודש שלם בעינן דהיינו שיעברו עליו חודש שלם כ"ט יום וחצי ותשצ"ג חלקים הן להקל הן להחמיר דגם ביום ל"א אם עדיין לא עברו עליו זמן הנ"ל אין פודין דבעינן חודש שלם מעל"ע ובנח"א שם כתב שכן הוא דעת יראים סי' שי"ג וכן מצאתי להדיא ברוקח סי' ש"כ דבעינן חידש מעל"ע ואף שהאשכול שם דחאו מהלכה והעיקר תלוי ביום ל"א ול"ב חודש מעל"ע וביום ל' אין פודין אף שעברו עליו כ"ט י"ב תשצ"ג וכדעת רמ"א סי' של"ו וח"ץ סי' ק"ה ודלא כש"ך סי' ש"ה אבל עכ"פ לחומרא חיישו לדעת רוקח ויראים הנ"ל שאין לפדות רק אחר חודש שלם. וע' בפ"ת יו"ד סי' ש"ה ס"ק י"ד בשם תיבת גומא נראה שסובר להלכה דגם בדיעבד לפני כ"ט י"ב תשצ"ג צריך לפדותו עוד הפעם וזה צ"ע כי באמת דעת רוב הפוסקים דאין משגיחין כלל ע"ז לא להקל ולא להחמיר וכ"כ בסידור הג' יעב"ץ ז"ל אך עכ"פ לכתחלה ודאי יש להחמיר. ע"כ המנהג לפדות סמוך לערב מחמת שלפעמים יזדמן שבבוקר יום ל"א לא עבר עדיין על הוולד חודש שלם אבל חו"ש לאחר עד הלילה למיקם בספק עשה לדעת התניא הנ"ל וגם לשיטת החינוך הרי זריזין מקדימין ובכל אופן בחצות יום ל"א הרי בוודאי כבר עבר על הוולד חודש שלם גם לפי שיטת הרוקח וא"צ לאחר יותר
ברכי יוסף יורה דעה סימן שה ס״ק יד
דין יא. ואחר שלשים יפדנו מיד וכו'. במצרים נוהגים לפדות בליל ל"א, והרב גנת וודים השב'ח השבי'ח מנהגם בשו"ת י"ד כלל ו' סימן יו"ד, וכתב שם דאם עושין הסעודה בלילה שפיר דמי, ואם ירצו יעשוה ביום. ועמ"ש הרב ש"ך ס"ק י"ב דפודין בלילה, ומ"ש בפרט הסעודהה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח
הגה...מיהו תענית שני וחמישי ושני שנוהגים להתענות אחר פסח וסוכות, או אפילו בעשרת ימי תשובה, ואירע בהם ברית מילה, מצוה לאכול וא"צ התרה, כי לא נהגו להתענות בכהאי גוונא
,משנה ברורה סימן תקסח ס״ק כ
להתענות וכו' - ואם חל יום ל"א של לידת בנו בשבת שצריך לעשות הפדיון ביום א' דהוא פדיון שלא בזמנו מסתפק המ"א אם הוי סעודת מצוה ומותר לאכול כשחל בעשי"ת או לא (ואינו דומה לברית מילה דהוי סעודת מצוה אף שלא בזמנו דהתם כל שעתא ושעתא זמניה הוא כדי שלא יהיה ערל משא"כ לענין פדיון הבן) וע"כ מצדד דיעשה הסעודה אח"כ בלילה, ובדגול מרבבה כתב דטוב יותר שיעשה הפדיון והסעודה בליל מוצאי שבת ע"ש
אלף למטה (ר׳ אפרים זלמן מרגליות) סימן תקפא, אות מא
ולפענ״ד מ״ש ליישב דברי הש״ך וכן אם חל יום ל״א בשבת שלא אמרי תקנה זו לעשות הכל בלילה מבואר למעיין שבריו דחוקים אך הטעם אף דודאי אין איסור לעשות הפדיון בלילה מ״מ אין פרסום בלילה כמו ביום, ומכ״ש אם גם הסעודה נעשית בלילה לכן דעתם לאחר שיהי׳ ביום כדי׳ שיהי׳ פומבי הדבר ולכן גם בזה שחל יום ל, בר״ה שיכול עשות כן
Summary:
The גמרא rules and the רמב״ם codifies that פדיון הבן is fit to occur after a baby boy is 30 days old.
Notwithstanding what one might assume as the simple definition of this calculation, the ש״ך and ב״ח rule based on a comment of the יראים that the calculation is done מעת לעת, using the 29.5 lunar month calculation. (As such, in the example, if a baby is born just after sunset on Monday night (beginning of the 14th of סיון), one would be able to complete a פדיון הבן before the 14 of תמוז, since the lunar month period had passed.)
The מגן אברהם challenges this ruling, concluding that one should utilize a simple 30 day calculation. As such, he rules that it would be premature and inappropriate to perform a פדיון based on the 29.5 lunar calculation. The משנה ברורה and ערוך השלחן support this position.
It is further noted by ר׳ יעקב עמדן that the ruling of the ש״ך and ב״ח present a חומרא as well. In the example, even a baby is born just before sunset on Monday, the 13th of סיון, it would be premature to perform the פדיון on Tuesday evening (at the immediate start of the 13th of תמוז), as a full 29.5 days had not yet expired.
The אלף למטה rules that one need not be concerned for the חומרא of מעת לעת and should just count the simple 30 days.
No comments:
Post a Comment