שמות פרשת משפטים פרק כא פסוק א
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף פח עמוד ב
אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי, א"ל: והא אנן הדיוטות אנן, ותניא, היה ר"ט אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים, אע"פ שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים, דבר אחר: לפניהם - ולא לפני הדיוטות! א"ל: אנן שליחותייהו קא עבדינן, מידי דהוה אהודאות והלואות. אי הכי, גזילות וחבלות נמי. כי עבדינן שליחותייהו - במילתא דשכיחא [רש״י: הלואה וכן גט], במילתא דלא שכיחא - לא עבדינן שליחותייהו
רש"י שמות פרשת משפטים פרק כא
לפניהם - ולא לפני גוים, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומיקר שם עבודה זרה להחשיבה, שנאמר (דברים לב לא) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים, כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כו הלכה ז
כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהן אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות
ש"ך חושן משפט סימן עג ס״ק לט
וכן הסכים בשלטי הגבורים פרק חזקת הבתים סוף דף קפ"ט וז"ל, ונראה בעיני שלא נאמר דינא דמלכותא דינא אלא בדברים שהמלך גוזר להנאתו כגון המכסים והמסיות וכיוצא בהן, אבל בדברים שבין אדם לחבירו אין לנו לדון אלא על פי תורתנו, כמבואר בקונטרס הראיות ובפ"ק דגיטין [פסקי ריא"ז ה"ב סי' ז'] ובפרק גט פשוט [שם ה"ה סי' כ'], עכ"ל. אלא אפילו לשאר פוסקים דסוברים דאמרינן דינא דמלכותא בכל דבר, היינו דוקא מה שאינו נגד דין תורתינו אלא שאינו מפורש אצלינו, אבל לדון בדיני הגוים בכל דבר נגד תורתינו, חלילה, ודאי לא יעשה כן בישראל….ואפילו למאן דאמר דינא דמלכותא דינא בכל דברים, היינו דוקא לענין ארנוניות ומנהגות של משפטי המלכים, אבל דין שבין אדם לחבירו פשיטא ופשיטא דלא, דא"כ בטלת כל דיני תורה ח"ו
שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן פב
באיסור ההליכה לערכאות על אודות איסור ההליכה בבתי משפט הדנים לפי חוקי זרים, ואפילו כשהשופטים יהודים, וכי אדרבה אזי האיסור עוד יותר חמור מכמה פנים, הארכתי כבר לברר זאת...הבאתי שם גם את פסקו של הגאון החזו"א ז"ל שפוסק בזה וז"ל: מתקנת ציבור הוא דבמקום שאין ביניהם גמיר כלל ממנים עליהם דיינים שלא למדו כלל תורה והם ידינו כפי משפט בני אדם בשכלם...ועל זה נאמר אשר תשים לפניהם ולא לפני הדיוטות, ואין נפקותא בין בא לפני אינם ישראלים ובין ישראל ששופט ע"פ חקים בדוים, ועוד הדבר יותר מגונה שהמירו משפטי התורה על משפטי ההבל….בזה אעתיק נוספות מ"ש על כך בפרק א' ממאמרי הגדול על הגאון הגרצ"פ פרנק ז"ל במאסף הצבי ישראל שי"ל לזכרו, מדי, ותוך כדי, הביאי גם דעתו החריפה והפסקנית בזה של הגרצפ"פ ז"ל מתוך מכתב מכי"ק שהיה למראה עיני...ועל זה שהעורך דין מתברך בלבבו ששלום לו בהיות וזכינו להקמת מדינת ישראל בעזרת צור ישראל וגואלו ובתי המשפט המה של מדינת ישראל, ולא יתכן שההולך לדון אצלם הוא מרים יד בתורת משה, ומשתומם על שכינה אותו בתור שכזה. משיב לו הרב ז"ל בעזות דקדושה מנה אחת אפים, לאמור: איני יודע מה הוא סח מה לתבן את הבר. וכי בשביל שבעינינו ראינו עזרת צור ישראל וגואלו וברחמיו גאלנו משיעבוד הגוים, וכי בשביל זה נתן יד לפושעים לעקור את תורתנו המסורה לנו מצור ישראל וגואלו, ולמה לא ישתומם להושיב שופטים שפנו עורף לתורתנו ואינם נרתעים להושיב שופטים בורים וריקים מתורה ויראת שמים על עם ה', למה לא יזעק מרה הלד' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם, שאחרי החסד והרחמים שפקד ד' את עמו לתת להם שארית בארץ אבותינו?
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צב עמוד ב
אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי: קרית חברך ולא ענך, רמי גודא רבה שדי ביה? א"ל: טויען טהרתיך ולא טהרת מטומאתך לא תטהרי עוד
רא"ש מסכת בבא קמא פרק ח סימן יז
מנא הך מילתא דאמרי אינשי קרית לחברך ולא ענייך רמי גודא ושדי עילויה. דכתיב יען טהרתיך ולא טהרת לא תטהרי עוד. מכאן פסק רב פלטאי ז"ל ראובן שיש לו תביעה על שמעון ומסרב לבוא עמו לדין שרשאי להביאו לערכאות של נכרים כדי להוציא את שלו מתחת ידו
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כו הלכה ז
היתה יד העכו"ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדייני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחלה, אם לא רצה לבא נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני עכו"ם מיד בעל דינו. סליקו להו הלכות סנהדרין בס"ד
כסף משנה הלכות סנהדרין פרק כו הלכה ז
היתה יד עכו"ם וכו'. למדוה הפוסקים מדאמרינן בסוף החובל (דף צ"ב:) קרית חברך ולא ענך רמי גודא שדי ביה פירש"י כותל הפל עליו כלומר הניחו ויפול ברשעו דחהו בידים, הכי נמי כיון דלא ציית דינא יביאהו בערכאותיהם אבל אי ציית דינא אין לו להביאו בערכאותיהם כדבסמוך
שולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים סימן כו סעיף א סעיף ב
היתה יד עובדי כוכבים תקיפה, ובעל דינו אלם, ואינו יכול להציל ממנו בדייני ישראל, יתבענו לדייני ישראל תחלה; אם לא רצה לבא, נוטל רשות מבית דין ומציל בדייני עובד כוכבים מיד בעל דינו
ספר התרומות שער סב אות ג
ואפילו אם היה אלם ולא רצה לבא לב"ד אסור להביאו לדיני גוים, אלא לאחר סירובו ב"ד של ישראל כותבין אדרכתא על נכסיו...וז"ל רבינו שרירא גאון במה שכתב בזה….וכל המורד בדין ב"ד מתרין בו תחלה התראה מפורסמת, ואם אינו מקבל מעידים עליו וגובין ממנו בדיני גוים. ומנהג שלנו לעכב ג' פעמים בבית הכנסת ואח"כ מתירין לו, ע"כ.
סמ"ע סימן כו ס״ק ח
נוטל רשות מב"ד כו'. כתב בעל התרומות….ומנהג שלנו לעכב ג' פעמים בבית הכנסת ואח"כ מתירין לו, עכ"ל
שו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן קנה
בנדון אם יכולים מאיזה טעם שיהי' לעשות הערמה כדי שיוכלו להביא הדברים לערכאות - ואם מותר להביא ישראל מחלל שבת שיש תביעות עליו לערכאות….וע"ד אשה ישראלית מחללת שבת בפרהסיא, וגם בנה מחלל שבת ודר עם נכרית ל"ע, ועזבה את הדירה בחוב כמו אלפיים דולר….ולהלכה למעשה יש ליקח רשות ב"ד, או כפי הנהוג אצלינו לשלוח הזמנה א' במקום שלשה, ולהתרות שאם לא תבוא לדינא יותן להתובע רשות לילך בערכאות, או אם הב"ד יחליטו שהיא בכלל אלם ולא ציית דינא א"צ להזמינה לדין, אלא יותן בלא זה רשות לילך עמה בערכאות כנלענ"ד
נתיבות המשפט חידושים סימן כו ס״ק ח
נוטל רשות מבית דין ומציל. ועיין ביאורים סק"ג דדוקא שהבית דין יודעים שחייב על פי דין כגון שיש לו שטר וכיוצא בו, אבל אם אין הבית דין יודעים שחייב לו, כגון במלוה על פה, אין הבית דין נותנים לו רשות, רק לכפותו על ידי עכו"ם לדון לפני ישראל
שו"ת תשב"ץ חלק ב סימן רצ
בענין איסור לדון בערכאו' של עכו"ם: דבר ברור הוא שאסור לדון בערכאו' של עכו"ם אע"פ שדיניהם כדינינו וזה הוא איסור תורה כדתניא בפ'....ואפי' לדון עם העכו"ם בערכאו' שלהן אסור. שנ' מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי כמו שנזכר בילמדנו פ' שופטים. (ומה) [וזה] שכ' מיקר שם ע"ז שהרי הוא עלוי דתם על תורתנו ואין אני חושב שיטעו בזה אפי' התינוקו'....וכן בפ' שופטים כתב ומנין שישראל ועכו"ם שיש להם דין ועסק זה עם זה שאסור לומר לעכו"ם לך עמי לערכאו' של עכו"ם שהוא עובר בלאו שנאמר לא עשה כן לכל גוי. ע"כ קל וחומר לישראל עם ישראל ואפי' דנו להם הערכאו' אין דיניהם דין דליכא למימר בכה"ג דינא דמלכות' דינא שאין המלכו' מקפדת אלא להכשיר עדי הערכאות....ופירשו חכמי הצרפתים ז"ל אם הזמנת לחברך לב"ד ולא רצה לילך אחריך דחה עליו כותל גדול ואלו הן עכו"ם
שולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים סימן כו סעיף א
אסור לדון בפני דייני עובדי כוכבים ובערכאות שלהם….הגה...מי שהלך בערכאות של עובדי כוכבים ונתחייב בדיניהם, ואחר כך חזר ותבעו לפני דייני ישראל, יש אומרים שאין נזקקין לו (מהרי"ק שורש קפ"ז); ויש אומרים דנזקקין לו (מרדכי בפ' הגוזל בתרא), אם לא שגרם הפסד לבעל דינו לפני עובדי כוכבים (מהר"מ מירזברק). והסברא ראשונה נראה לי עיקר
נתיבות המשפט ביאורים סימן כו ס״ק ב
והסברא הראשונה נ"ל עיקר. בתומים כתב שני טעמים, א' דהוי כקיבל עליו קרוב או פסול דאינו יכול לחזור בו אחר גמר דין. ב' משום קנס, שהלך לפני עכו"ם. ונפקא מיניה בין שני הטעמים, דלטעם הא' אם נתחייב התובע מחמת שוחד שנתן שכנגדו לעוות המשפט, נזקקין לו, דהא בקרוב או פסול אפילו טעו חוזר הדין. ולטעם הב' משום קנס, שוב אין נזקקין לו. ומדסתמו הפוסקים משמע דהעיקר כטעם הב', ולעולם אין בי"ד נזקקין לו, אבל אם הבעל דין בעצמו יודע שחייב לו על פי דין תורה, ודאי דצריך לשלם לו, ואפילו אם הוא מסופק, צריך לדון לפני דייני ישראל שלא יהיה ספק גזל תחת ידו.
שו"ת הרשב"א חלק ו סימן רנד
שאלת מעשה היה בפירפינייאן בראובן שהשיא את בתו לאה לשמעון והכניס לו עמה סך ממון בנידוניא וילדה לו בת ואח"כ מתה לאה ואחר זמן מתה ג"כ הבת שילדה לו ועכשיו עמד ראובן ותבע בדיני הגויים שיחזיר לו אותו ממון הנדוניא שהכניס לו עם לאה בתו. ואעפ"י שהבעל יורש את אשתו והאב את בתו בדיני ישראל טוען ואומר שאין לחוש לירושת הבעל כיון שהכל יודעי' שהם הולכים בדיני הגויים והרי כל הנושא אשה שם כאילו התנה כן....תשובה כל דבר שבממון תנאו קיים...ומוסיף אני על זה שבכ"מ שנהגו להתנות ולעשות כזה תנאי אפי' הנושאים שם סתם גובין מהם אם מתה בלא בנים שכל הנושא סתם ע"ד הנוהג שם בישראל נושא וזהו שקראוה בפ' המקבל דרישת הדיוט. ומ"מ לנהוג כן מפני שהוא משפט גויים באמת נ"ל שאסור לפי שהוא מחקה את הגויים וזהו שהזהירה תורה לפניהם ולא לפני גויים ואע"פ ששניהם רוצים בכך והוא דבר שבממון. שלא הניחה תורה את העם שהוא לנחלה לו על רצונם שייקרו את חקות הגויים ודיניהם….ובכלל עוקר כל דיני התורה השלמה ומה לנו לספרי הקודש המקודשים שחברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי ילמדו את בניהם דיני הגויים ויבנו להם במות טלואות בבית מדרסי הגויים חלילה לא תהיה כזאת בישראל ח"ו שמא תחגור התורה עליה שק. ובמ"ש דינא דמלכותא….ראיתי שאין הדברים אמורים אלא במה שהוא נעשה בדיני המלכות שכל עם ועם יש לו חקים ידועים בדיני המלכות ודינא דמלכותא אמרו דינא דמלכא לא אמרו וכל מה שאינו מחקי המלוכה אעפ"י שיאמר עכשיו המלך כן אינו דין וכן הסכימו הראשונים ז"ל
ישורון חלק יב - עמוד תרצח - הרב צבי גרטנר שליט"א
בענין ערכאות...כ"ה תמוז תשס"ב, ירושלים כב' הגאון הגדול רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א אחרי מבוא השלו' הנה כת"ר כתב בתשובתו לרבני ב"ד דאמריקה באייר תשס"א: אשר על כן אני חוזר על עצה הראשונה להחתים את האיש והאשה עדיף לפני החתונה על שטר בירורין שיביאו כל סכסוך ביניהם בפני בית דינכם…..עיקר הבעיא נעוצה בכך שהנשים רוצות לדן את עניני חלוקת הרכוש כו' בערכאות של עכו"ם דייקא באשר זכותן רב אצל חוקותיהם יותר מבדין ישראל….ובהזדמנות אחרת אמר כת"ר שלדעתו בעצה זאת ניתן לפתור את רוב המקרים של הליכה לערכאות שלא כדין שכאמור ברוב המקרים סיבת ההליכה, כי לצד הפונה לערכאות זכויות יתר שמה מעבר לזכויותיו בדיני ישראל, אכן אם בעת קשירת העיסקה יקנו הצדדים זל"ז באופן המועיל שידונו אמנם בפני ב"ד של ישראל אך לפי הזכויות שיש להם כדיניהם מסתבר שרוב האנשים יסכימו בחפץ לב לדון בפני ב"ד של ישראל כדרישת ההלכה...ועור הוסיף כת"ר שבעצם מותר אפילו להסכים כמפורש שידונו כפי דיני הגוים אן יתכן שאינו ראוי וכדאי להזכיר ענין זה כמפורש שלכן עדיף טפי לפרט בתוך ההסכם את התנאים המסויימים שהם מקבלים על עצמם להתנהג ולדון על פיהם מבלי להזכיר במפורש את מוצאיהם עכת"ד כת"ר אך קשה שהנה יעויין שו"ת הרשב"א ח"ו סי' רנד והובאה כב"י….ולכאורה שהוא הדין בנדון דידן דמאי שנא רבים שקבלו על עצמם ומאי שנא יחידים
ישורון חלק יב - עמוד תשכ - תשובת הגרז״נ גולרברג שליט"א
תשובת הגרז״נ גולרברג שליט"א ב"ה יום ב' ז' מנחם אב תשס"ב כבור ידידי הרב צבי גרטגר שליט"א יקרת מכתבו קבלתי ובו מעורר על מה שהצעתי שכל זוג יחתמו על שטר בוררות שכל סכסוך...ומה שהביא מתשובת הרשב"א שהביא הב"י בסימן כו ולענ"ד נראה שלא אמר הרשב"א רק כשבא להתנות נגד דין תורה כמו לבטל ירושת הבעל...סובר הרשב"א שהבא להתנות נגד דין תורה בגלל חוקות הגוים זה אסור וכש"כ כשלא התנה כלל אלא נאמר שכל שרגילים לילך בחוקי הגוים כאילו התנה זה אסר הרשב"א, אבל להתנות דברים שאינם נגד התורה כגון שמתנה שיתן לה כתובה מאה מנה בגלל שכן נוהגים הגוים בזה נראה שאין איסור בדבר...ומה שהביא מאחד ממחברי זמנינו שאסור לכתוב בשטר שכל הנהגת השותפים בבנין המשותף יהיה כפוף לחוק המקרקעין שאסור לעשות כן לבבי לא כן, ידמה שאין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה, וכי רבי מאיר חולק שיכול אדם להתחייב לשלם כשיזיק בגרמא….וגם מה שהביא מדיינים שקבל שדנים בדיני עכו"ם עצה אסור זה פשוט שהדיניט אינם יודעים דין תורה כלל רק דנים כהגוים אבל בנידון שמקבל עליו ב"ר של ישראל רק שמתחחב חיובי ממון לא נראה שיש בזה איסור
Rules and Procedures of Beth Din of America - Section 3 - Choice of Law
The Beth Din of America accepts that Jewish law as understood by the Beth Din will provide the rules of decision….[i]n situations where the parties to a dispute explicitly adopt a "choice of law" clause, either in the initial contract or in the arbitration agreement, the Beth Din will accept such a choice of law clause as providing the rules of decision governing the decision of the panel to the fullest extent permitted by Jewish Law. In situations where the parties to a dispute explicitly or implicitly accept the common commercial practices of any particular trade, profession, or community…..the Beth Din will accept such common commercial practices as providing the rules of decision governing the decision of the panel to the fullest extent permitted by Jewish Law.
Summary:
The גמרא rules that there is a prohibition to submit to adjudication before a licensed non-Jewish court. The גמרא explains that while the בתי דין in בבל lacked the appropriate סמיכה and should therefore be subject to this prohibition, they are permitted to adjudicate matters in limited circumstances, such as monetary disputes and compulsory גטין. This ruling is reiterated by רש״י on חומש. As the ש״ך explains, even the most expansive understanding of דינא דמלכותא does not allow for secular law to replace דיני ממנות. It simply provides for additional obligations to comply with certain local laws.
As to the scope of the prohibition, the ציץ אליעזר cites the opinions of the חזון איש and רב צבי פסח פרנק that this prohibition applies in a secular court, even where the judge is Jewish (e.g. Israel).
In a major exception to the general prohibition, the רא״ש rules that where a defendant is unwilling to agree to adjudicate a matter is בית דין, a plaintiff is permitted to commence an action in secular court. The רמב״ם has the same basic ruling and the כסף משנה cites the same primary גמרא (indirect as the proof may be). The ספר תרומות cites from רב שרירא גאון that the custom is for the בית דין to issue three summonses and then permitting the plaintiff to bring the matter to secular court. It appears from the מנחת יצחק that the rule of three may be relaxed where it is clear the defendant will be noncompliant. The נתיבות restricts בית דין from allowing a litigant to pursue a matter in secular court to cases where the plaintiff would otherwise be allowed to collect in בית דין.
The תשב״ץ assumes that this prohibition applies even where the dispute is with a non-Jew. He proceeds to reference the same exception noted by the רא״ש, which would presumably often apply in this case.
The רמ״א rules that where a plaintiff opts to litigate in secular court, he may no longer seek to subsequently adjudicate the matter in בית דין. The נתיבות offers two possible rationales for this restriction.
In analyzing a תשבות הרשב״א whether a בית דין is permitted to enforce a choice of law provision in a contracts dispute, essentially allowing for non-חושן משפט law to apply in בית דין.
