מדריך למתחילים - הלכות בכורות
רמב"ם הלכות בכורות פרק א הלכה א
מצות עשה להפריש כל פטר רחם הזכרים בין באדם בין בבהמה טהורה בין ממין החמור, בין שהיו שלימים בין שהיו טריפות שנאמר קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה, וכולן לכהנים
פדיון בכור אדם
במדבר פרשת קרח פרק יח פסוק טו
כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לה׳ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה
ספר החינוך פרשת קרח מצוה שצב
לפדות בכור אדם, כלומר שמצוה על כל איש מישראל שיפדה מן הכהן בנו שהוא בכור לאמו הישראלית, שנאמר [במדבר י"ח, ט"ו], אך פדה תפדה את בכור האדם
שולחן ערוך יורה דעה הלכות פדיון בכור סימן שה סעיף א
מצות עשה לפדות כל איש מישראל בנו, שהוא בכור לאמו הישראלית...בשעה שנותן הפדיון לכהן מברך: אקב"ו על פדיון הבן, וחוזר ומברך: שהחיינו, ואח"כ נותן הפדיון לכהן….אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו שלשים יום; ואחר שלשים יום יפדנו מיד, שלא ישהה המצוה
ערוך השולחן יורה דעה סימן שה
ולכן מצות עשה על כל איש מישראל הנולד לו בן בכור מאשתו הישראלית אף שאינו בכור לאביו כיון שהוא בכור לאמו חייב לפדותו בחמש סלעים מכהן ולהיפך אם אינו בכור לאמו אף שהוא בכור לאביו אינו חייב לפדותו דהתורה תלתה בפטר רחם כשזה הולד פתח רחם אמו חייב בבכורה וזהו היפך מבכור לנחלה דתלוי רק בבכור האב ולא בבכור האם שכן גזרה תורה בפדיון הבן ולכן אפילו היו לו כמה נשים וילדו בכור זכר חייב לפדות את כולם ויכול ליתן הפדיון לכהן בע"כ דבזה נתינה בע"כ שמה נתינה
בכור בהמה טהורה
שמות פרשת בא - פרק יג פסוק ב
קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף כט עמוד א
מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו? שנאמר: הזכר תקדיש. ורבי ישמעאל, אי לא מקדיש ליה לא קדוש? קדושתו מרחם הוה! וכיון דכי לא מקדיש ליה קדוש, לא צריך לאקדושיה
ספר החינוך פרשת בא מצוה יח
לקדש הבכורות, כלומר שיהיו כל הוולדות הנולדים בראשונה, כלומר יוצא ראשון מרחם הנקבה, בין באדם בין בבהמה, הזכרים קודש לשם, שנאמר [שמות י"ג, ב'] קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא. ודוקא בהמה, דהיינו שור וכשב ועז, אבל לא חיה
ספר החינוך פרשת קרח מצוה שצג
שלא נפדה בכור בהמה טהורה. מפני שהתורה ציותה לפדות פטר חמור. אולי יעלה על דעתנו לפדות גם כן בכור בהמה טהורה בבהמה אחרת, על כן באתנו המניעה בזה שלא נפדה אותו לעולם, ואפילו עבר ופדהו אינו פדוי. ועל זה נאמר [במדבר י"ח, י"ז], אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בכור בהמה טהורה סימן שו סעיף א - ב
בכור בהמה טהורה נוהג בזכרים ולא בנקבות. ונוהג אפילו שלא בזמן הבית, בין בארץ בין בחוצה לארץ. ומצוה להקדישו ולומר: הרי זה קודש, שנאמר: תקדיש לה' אלהיך (דברים טו, יט) ואם לא הקדישו, מתקדש מאליו מרחם….אין נותנין הבכור לכהן כשיולד, שאין זו גדולה לכהן, אלא יטפל בו בעליו עד שיגדיל מעט. ועד כמה ישראל חייבים להטפל בו, בדקה ל' יום; ובגסה, חמשים יום. ואם אין לו כהן מצוי, חייב להטפל בו עד שיזדמן לו כהן
רמב"ם הלכות בכורות פרק א הלכה ב
ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה כשאר קדשים קלים, זורקין דמו ומקטיר אימוריו כמו שביארנו במעשה הקרבנות ושאר הבשר נאכל לכהנים שנאמר אך פדה תפדה את בכור האדם
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף נו עמוד ב
מתני'. הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים - שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון מתנה אחת, ובלבד שיתן כנגד היסוד. שינה באכילתן, הבכור נאכל לכהנים, והמעשר לכל אדם, ונאכלין בכל העיר, בכל מאכל, לשני ימים ולילה אחד
רמב"ם הלכות בכורות פרק א הלכה ג
בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום בין שנולד במומו בין שנפל בו מום אחר שהיה תמים הרי הוא לכהן אם רצה אוכלו בכל מקום או מוכרו או מאכילו למי שירצה אפילו לנכרי מפני שהוא חולין, שנאמר וכי יהיה בו מום פסח או עור וגו' הטמא והטהור יחדו יאכלנו כצבי וכאיל והרי הוא נכסי כהן
משנה מסכת בכורות פרק ה משנה ב
בית שמאי אומרים לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור בית הלל מתירין
ר' עובדיה מברטנורא מסכת בכורות פרק ה משנה ב
לא ימנה ישראל עם הכהן - לאכול עמו בחבורה מבשר בכור בעל מום. שאין נמנין על הבכור אלא חבורה שכולה כהנים, דכתיב (במדבר יח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, מה חזה ושוק כהנים אין, ישראל לא, אף בכור בין תמים בין בעל מום כהנים אין ישראל לא: ובית הלל מתירין ואפילו נכרי - דכתיב (דברים יב) כצבי וכאיל, מה צבי ואיל אפילו נכרי, אף בכור נמי. וקרא דכתיב (במדבר יח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, בבכור תמים דוקא משתעי:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בכור בהמה טהורה סימן שו סעיף ה
הבכור, בזמן הזה, ישהנו עד שיפול בו מום, ושוחטו על פי מומחה, ואוכלו (בכל מקום), ומאכילו אפילו לעובד כוכבים
ספר החינוך פרשת בא מצוה יח
ובחוצה לארץ שאין לנו מקדש, נועל דלת בפניו ומת מאליו, כדעת קצת המפרשים. ומהן שאמרו שממתין לו לעולם, ואם נפל בו מום יאכל במום בכל מקום ולכל אדם שירצה הכהן ליתנו
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ב עמוד א - דף ג עמוד ב
לאפוקי מדרבי יהודה, דאמר: שותפות עובד כוכבים חייבת בבכורה...ההיא גיורתא, דהוו מסרין לה אחי, חיותא לפטומה, אתאי לקמיה דרבא, אמר לה: לית דחש לה להא דרבי יהודה, דאמר שותפות עובד כוכבים חייבת בבכורה. רב מרי בר רחל הויא ליה ההיא חיותא, הוה מקנה לאודנייהו לעובד כוכבים [רש״י - לאפקועינהו מבכורה], ואסר להו בגיזה ועבודה, ויהיב להו לכהנים, וכלאי חיותא דרב מרי בר רחל. וכי מאחר דאסר להו בגיזה ועבודה, ויהיב להו לכהנים, אמאי מקנה להו לאודנייהו לעובד כוכבים? דלמא אתי בהו לידי תקלה; אי הכי, מאי טעמא כלו חיותא דרב מרי? משום דמפקע להו מקדושתייהו
תוספות מסכת בכורות דף ג עמוד ב
דקא מפקע להו מקדושתייהו - מה שאין נזהרין עכשיו ואע"פ שנענש רב מרי פר"ת רב מרי נענש לפי שהיה מקנה אזנו של עובר ואיכא הפקעה בגוף העובר אבל הקנאה באם שריא ואע"ג דאית ספרים דגרסי לאזנה לשון נקבה היינו משום דקאי אחיותא והכי נמי אסר לה בגיזה ועבודה וא"ת לקמן פ"ט (דף נג.) דפריך גבי מעשר בהמה ואינו נוהג בזמן הזה דלא ליתי לידי תקלה אי הכי בכור נמי לא לנהוג בזמן הזה משום תקלה ומשני אפשר כדרב יהודה אמאי לא משכחת תקנה באמהות כדפרישית י"ל התם כיון דאיכא חשש תקלה ויש להם לתקן בלא הפקעה מכהן שיעשה כרב יהודה לא רצו לתקן שיעשה לעולם כך ע"י הפקעה ומיהו אי עבד עבד אי נמי בימי רב מרי היו בקיאין להטיל מום בבכור קודם שיצא לעולם אסור לעשות ע"י הפקעה אבל אנו דלא בקיאין בכך מוטב להקנות לעובד כוכבים קודם שיבא לידי תקלה כדמשמע פ' בתרא (לקמן דף נג.) דאי לאו משום דאפשר כרב יהודה היה לנו לתקן להקנות לעובדי כוכבים ואנן דלא בקיאינן הוי כלא אפשר (ואפי' בהא דרב יהודה בפרק אין מערימין) דאסור מן הדין גזירה דלמא מפיק את ראשו קודם שיטיל בו מום אי לאו משום דרב יהודה עדיפא להטיל בו מום קודם שיצא לעולם כי היה צריך להשהותו עד שיפול מום מעצמו
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בכור בהמה טהורה סימן שכ סעיף ו
בזמן הזה, מצוה לשתף עם העובד כוכבים קודם שיצא לאויר העולם, כדי לפטרו מהבכורה, אע"פ שמפקיע קדושתו, הכי עדיף טפי כדי שלא יבא לידי מכשול ליהנות ממנו בגיזה ובעבודה. ואם יקנה לעובד כוכבים חלק בעובר, אין הקנין חל, לפי שהוא דבר שלא בא לעולם, לכך יקנה לו חלק באם, (או יקנה לו האם כדי להקנות לו חלק בעובר) והקנין יהיה שיקבל פרוטה מהעובד כוכבים ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם והמקום יקנה לו חלק באם. (או שיקבל מעות מן העובד כוכבים, וימשוך הבהמה לרשותו או לסימטא דאז משיכה קונה לו עם המעות - טור לדעת רש"י ורבינו תם)א
פדיון פטר חמור - בכור בהמה טמאה
שמות פרשת בא - פרק יג פסוק יג
וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ט עמוד א
מתני'....ופטר חמור תפדה בשה מן הכבשים ומן העזים, זכר ונקבה, גדול וקטן, תמים ובעל מום פודה בו פעמים הרבה, נכנס לדיר להתעשר, ואם מת - נהנין בו
ספר החינוך פרשת בא מצוה כב
לפדות ולד חמור זכר שנולד ראשון, שנאמר [שמות י"ג, י"ג] וכל פטר חמור תפדה בשה
רמב"ם הלכות בכורות פרק א הלכה ב
בכור אדם ובכור חמור נפדים ופדיונם לכהנים….ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה אך בכור שור לא תפדה קדש הם ובשרם יהיו לך
שולחן ערוך יורה דעה הלכות פטר חמור סימן שכא סעיף ח
פטר חמור אסור בהנאה עד שיפדה; ואם מכרו קודם פדיון, דמיו אסורין. הגה: ודוקא שמכרו סתמא, אבל אם הודיעו ללוקח שהוא פטר חמור והוא מוכר לו מה ששוה יותר מהשה שיפדה, דמיו מותרים, ואפילו לכתחלה <ח> מותר למכרו בכהאי גוונא (כך משמע בטור). ואם מת קודם פדיון, או שערפו, יקבר, מפני שהוא אסור בהנאה אף לאחר עריפתו, הואיל ולא נפדה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות פטר חמור סימן שכא סעיף א
וזה מצותו, שכל ישראל שיש לו חמורה שבכרה פודהו בשה מן הכבשים או מן העזים, בין זכר בין נקבה, ובין תם בין בעל מום, בן גדול בין קטן, ויתננו לכהן. ומאימתי חייב לפדותו, משיולד עד שימות, אלא שמצוה לפדותו מיד, שלא להשהות המצוה. ולאחר שיפדנו הוא חולין גמורים, ומותר בגיזה ועבודה כשאר חולין. והכהן יעשה ג"כ בשה כמו בשאר חולין
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף יא עמוד א
בהשג יד כתיב. אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים. [רש״י - דפדיונו בשה כל דהו]....אמר רבי יצחק אמר ריש לקיש: מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו - פודהו בשויו
שולחן ערוך יורה דעה הלכות פטר חמור סימן שכא סעיף ו
מיד כשהפריש הטלה תחת פטר חמור חזר הפטר חמור חולין, אפילו קודם שנתנו לכהן, ומותר ליהנות בו. ואם מת, לא יקבר. והכהן זכה בשה מיד, והוא באחריותו, שאם מת ביד הבעלים קודם שנתנוהו לכהן, פטורים. לפיכך מיד כשמפרישו מברך: אשר קדשנו במצותיו וציונו על פדיון פטר חמור
ערוך השולחן יורה דעה סימן שכא סעיף טו
מיד כשהפריש הטלה תחת פטר החמור קיים המצוה אף קודם נתינתו לכהן ולכן מברך אז אקב"ו על פדיון פטר חמור ומיד נעשה הפטר חמור חולין ומותר ליהנות בו ואם מת לא יקבר והכהן זכה בשה מיד והוא באחריות הכהן שאם מת ביד הבעלים קודם שנתנוהו לכהן אין הבעלים חייבים באחריותו וכך שנינו במשנה [י"ב ב] המפריש פדיון פטר חמור ומת אין חייבין באחריותו כפדיון מעשר שני ולא דמי לפדיון הבן ולענין ברכה דומה לפדיון הבן ולא לבכור בהמה טהורה דשם א"צ ברכה [כמ"ש הט"ז סק"ז והפרישה ע"ש] דכל ההפרשות מכיסו ושקודם היה שלו כמו דמי פדיון הבן ופדיון פטר חמור או שהיה מעורב בשלו כמו הפרשת תרומות ומעשרות וחלה שייך ברכה אבל בכור בהמה טהורה לא היה מעולם שלו ומיד כשנולד ניכר לעצמו ולכן א"צ ברכה וברכת שהחיינו נראה דא"צ לברך ולא דמי לפדיון הבן שיש בזה שמחה:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות פטר חמור סימן שכא סעיף כ
שותפות העובד כוכבים, פוטר בו. וכל דיני שותפות העובד כוכבים בטהורה, כן דינו בטמאה, אלא שאסור להשתתף עמו כדי להפקיע קדושתו, כיון שאפשר בפדיה או בעריפה.
ביאור הגר"א יורה דעה סימן שכא אות לד
(אלא שאסור כו'. כמש"ש ג' ב' משום דמפקע כו' ובבכור בהמה טהורה מותר כמש"ש נ"ג א' ה"ק ליקנינהו כו' אפשר כו' הלא"ה מותר ליקנינהו ואנן לא בקיאין ולא אפשר הוא. הרא"ש ותוס' שם ג' ב' משא"כ כאן דאפשר כו' כמש"ו
ספר החינוך פרשת בא מצוה כג
מצות עריפת פטר חמור, לערוף פטר חמור אם לא רצה לפדותו, שנאמר [שמות י"ג, י"ג] ואם לא תפדה וערפתו ענינה, שהורג ולד החמור אם לא רצה לפדותו, וגזר השם יתברך שלא יהנה בו מכיון שלא פדהו, ואפילו הנבילה אסורה לו בהנאה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות פטר חמור סימן שכא סעיף יב
מצות פדיה קודמת למצות עריפה
ש"ך יורה דעה סימן שכא
קודמת כו'. דכתיב ואם לא תפדה וערפתו משמע שפדייה קודמת
Summary:
There are three basic categories of בכורות.
First, the בכור אדם. The מצוה is counted in פרשת קרח and commands a father to redeem a firstborn son. As the מחבר explains, after the expiration of thirty days, the father pays the כהן and the מצוה is completed. The ערוך השלחן notes that the focus here (as is also the case in the next two examples) is on the firstborn of a mother (i.e. a father could end up performing this מצוה multiple times). This is in contrast to the בכור for purposes of inheritance.
Second, the בכור בהמה טהורה. In this case, though the existence of the מצוה appears to be the matter of a dispute in the גמרא, the consensus is that there is a מצוה (from פרשת בא) to be מקדש a בכור בהמה טהורה. In fact, there is actually a separate לא תעשה (from פרשת קרח) to avoid redeeming the animal, as would be the case by a בהמה טמאה. Practically, the מחבר explains that this entails saying הרי זה קודש.
However, even if one fails to be מקדיש the animal, it is already קדוש inherently and subject to certain restrictions. It must be given to the כהן after it has matured for 30 days (50 days for a בהמה גסה) and it is brought as a קרבן as any of the קדשי קלים (with certain parts for the עבודה; though the meat can then be eaten by the כהן).
In the event the animal develops of a מום, then the רמב״ם explains that the animal may be consumed by the כהן without any restrictions. In fact, according to בית הלל (which is the normative view), a non-כהן may also take part in eating the meat of animal. This ruling has unique application nowadays, where the עבודה in the מקדש cannot be performed. The recommendation of the מחבר is that nowadays כהן should wait until the animal develops a מום. (An alternative approach is also referenced in the ספר החינוך, where the animal is locked in a room and left to die.) A preferred method is ultimately recommended by the מחבר (based on תוספות), where one establishes a שותפות with the עכו״ם before the baby is born, preventing the application of this הלכה.
Third, is the פטר חמור, also known as בכור בהמה טמאה. The מצוה, as outlined in the תורה, is to redeem a newborn donkey with a sheep or goat. As the רמב״ם details in context, this מצוה is comparable to פדיון אדם, in the sense that it is the second case involving the redemption of a בכור. The שלחן ערוך explains that one is prohibited from receiving benefit from the animal until it's redeemed. With respect to the מצוה, the מחבר explains that this מצוה applies immediately upon the birth of the donkey. Once redeemed, the donkey and sheep are not subject to any further restrictions.
The גמרא explains that a sheep of any value is sufficient. However, in the event one does not have a sheep/goat and is redeeming with money, then there must be a least an equivalent amount of money given to the כהן.
Similar to בהמה טהורה, a שותפות with a גוי would work to exempt one, however, the מחבר, as explained by the גר״א, rules that one should not avoid the מצוה, as it can be performed, in contrast to בכור בהמה טהורה.
No comments:
Post a Comment