דברים פרשת ראה פרק יב פסוקים ג-ד
וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא: לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לה' אֱלֹקיכֶם
תלמוד בבלי מסכת מכות דף כא עמוד ב
יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין: החורש בשור וחמור, והן מוקדשין, וכלאים בכרם, ובשביעית, ויום טוב, וכהן ונזיר בבית הטומאה….מתקיף לה רב חנניא: וליחשוב נמי המוחק את השם בהליכתו, ואזהרתיה מהכא: וואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לה עמוד א
ורמינהי: יש שמות שנמחקין, ויש שמות שאין נמחקין; אלו הן שמות שאין נמחקין: כגון אל, אלהיך, אלהים, אלהיכם, אהיה אשר אהיה, אלף דלת, ויוד הי, שדי, צבאות - הרי אלו אין נמחקין; אבל הגדול, הגבור, הנורא, האדיר, והחזק, והאמיץ, העזוז, חנון ורחום, ארך אפים, ורב חסד - הרי אלו נמחקין
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ו הלכה א-ב
כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה לוקה מן התורה, שהרי הוא אומר בעבודת כוכבים ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלהיכם ושבעה שמות הם, השם הנכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא השם המפורש, או הנכתב אדני, ואל, אלוה, ואלהים, ואלהי, ושדי, וצבאות, כל המוחק אפילו אות אחת משבעה אלו לוקה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רעו סעיף ט
אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים, ולא מאותיות הנטפלות מאחריהם כגון ך' של אלהיך וכ"ם של אלהיכם. ואלו השבעה שמות: שם ההויה; ושם אדנות; ואל, אלוה, אלהים; שדי; צבאות. ויש גורסין ג"כ אהי"ה אשר אהי"ה
שו"ת תשב"ץ חלק א סימן קעז
עוד שאלת מהו למחו' שמות שנאמרו בע"ז כגון לא יהי' לך אלהים אחרים...תשובה דע שאין השם מתקדש אא"כ נתכוון הכותב לקדשו אבל כתבו שלא בכונת קדוש' אינו קדוש דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכ"א אין השם מן המובחר….וכל שכן שמות בני אדם כגון צורי שדי ועמנו אל ואליה וכיוצא בהם שאע"פ שהם נקראים בשם הב"ה שמות בני אדם הם ולא נתקדשו...וכל שכן אהיה אשר בפסוק כי אהיה עמך
ש"ך יורה דעה סימן קעט ס"ק יא
בפרק כירה גבי מרחץ ובית הכסא אמר אביי דדברים של קודש אף לאמרם בל' חול אסור….דברי' של קודש היינו ענין קדושה כגון הוראה או איזה דבר תורה אסור לאמרו בל' חול אבל השם בל' הקדש הוא שם אבל בלשון חול אינו שם כלל והגע עצמך דהא מותר למחות שם שנכתב בלשון חול כגון גאט בלשון אשכנז או בו"ג בלשון פולי"ן ורוסי"א וכיוצא בזה
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן נה
הנה הניר הנדפס בו ברכות בלשון הקדש אבל באותיות אנגלית כמו שאומרים השמות בשעה שצריכין לברך על הדלקת הנר בשבת ועל מיני אוכלין שנשלח להרבה אנשים ונשים לצורך הכנסה עבור הישיבה של עירכם שערערו אחדים מצד גרם מחיקה ושריפה, הנכון לע"ד שאיסור מחיקה ליכא משום שאותיות אנגליות אינם נחשבים לאותיות של השם ונחשבו רק כסימן לקריאה שלא נאסר במחיקה
משנה ברורה סימן פה ס"ק י
[שלחן ערוך שם: אפי' להרהר בד"ת, אסור בבית הכסא] מ״ב: שאר ד"ת וכ"ש השמות שאינם נמחקין אסור לאמור שם אפילו בלשון לע"ז כגון גא"ט בלשון אשכנז או בוגא בלשון פולין ורוסיא וכה"ג שאף ששם זה אין בו קדושה באותיות כתיבתו ומותר למוחקו מ"מ יש בו משום בזיון בהזכרתו במקום טינופת
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ו הלכה ה
כתבי הקדש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשורפם או לאבדם ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות
מגן אברהם סימן קנד ס״ק ט
ס"ת שבלה מניחין אותו בכלי חרס וגונזין אותו בקבר ת"ח [מחבר]. והוא הדין ספרים ואסור לשורפן ונ"ל דה"ה בכל תשמישי קדושה דהוי בכלל לא תעשון כן לה' אלהיכם וכו' כמ"ש ססי' קנ"ב וכן כתב הרמב"ם במל"ת סימן ס"ה שהמאבד כתבי הקודש עובר בלאו:
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן עה
וניירות הכתוב שם חדושי תורה אסור לזורקם לאשפה, ומראה מקומות ואף כשנכתב איזה דבר אבל הוא רק כסימנים שלא יבין זה אלא מי שכותבם אינו כלום
שולחן ערוך יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רפד סעיף ב
אסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שרטוט, אם הוא כתב אשורית….הגה: ואם שרטט שיטה העליונה, שוב לא צריך (טור בשם ר"ת). וי"א דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה (שם בשם רבינו ירוחם)
פתחי תשובה יורה דעה סימן רעא אות כ
ובספר בני חיי סימן רפ"א ועיין עוד (בתשובת חו"י סימן ק"ו /ק"ט/) דספרי קודש הנדפסים בכתב שקורין רש"י ואפילו בלשון חול חלילה לנהוג בהם שום בזיון כי קודש הם מצד הענין הנאמר בהם ומצד התכלית שהוא ללמד ד"ת או מוסר ואפשר דלא חמירא כולי האי לענין איסור תשמיש בחדר בשעת הדחק ומ"מ אין לסמוך גם בזה הלכה למעשה אם אפשר וכן הנדפסים בכתב אשורית והענין חול כמו ספרי אקלידוס ואבן סיני של רפואות אף שאין בהם קדושת חומר ולא פועל במחשבתו ולא תכלית לנפש ואין כאן רק הצורה לבד ראוי למנוע מלנהוג בהם בזיון לקנח בהם ולזרקן לארץ או למקום אבדון ע"ש
שו"ת עין יצחק חלק א - אורח חיים סימן ה
נשאלתי ע"ד עלי כתבי קודש שקורין קורעקטין דעיקר הדפסתם לא נעשה ע"מ ללמוד או לקרות בהן וגם אינם ראויין כלל לקרות בהן מחמת דהן מלאים שיבושים ונלקו בחסר ויתיר וכל עצמן לא נעשו רק כדי להגיה על ידם הספרים שיוצאין מבית הדפוס ובכלל זה נמצא גם עלים הראשונים שיוצאין ממכבש הדפוס דע"פ הרוב שני עלים או שלשה עלים הראשונים יוצאים מטושטשים וגם נמצא בהם כמה מחקים או שהאותיות הם מפוזרים וע"י כן אין מספחין אותם לספר שלם והם מתפזרים בבית הדפוס בכלל שארי הקורעקטין וזה ידוע כי מחמת גודל ריבויין של העלים הללו אשר הם מתרבים בכל יום ויום בבית הדפוס אי אפשר כלל לגונזם כד"ת אלא הם מתפזרים אחת הנה ואחת הנה בבית הדפוס….וידוע מש"כ השבות יעקב ס"ג סעי' יו"ד לדון בכתבי הקודש להתיר לשורפן במקום שבאים לבזיון כמו בנ"ד והכנסת יחזקאל בסי' ל"ז חולק עליו והמג"א בסי' קנ"ד ס"ק ט' הביא בשם הבאר שבע דכתבי קודש שבלו אסור לשורפן וה"ה בכל תשמישי קדושה וכ"כ הרמב"ם במל"ת סי' ס"ה שהמאבד כתבי קודש עובר בלאו. והאחרונים הסכימו לדברי הכנסת יחזקאל ונשאלתי לחוות דעתי בזה….תשובה א. הנה מן דברי המג"א בסי' קנ"ד ס"ק ט' נראה דגם כתבי קודש אף שאין כתוב שם אזכרות ג"כ אסור לשורפן ולאבדן מן התורה. אכן העיקר הוא דכתבי הקודש שאין כתוב שם אזכרות אינם אסורים מן התורה לשורפן רק מדרבנן….וכן מוכרע דהך לא תעשון כו' לא נאמר רק על האזכרות דאלת"ה קשה איך התירו למחוק האותיות מן ס"ת אם אינו מן שבעה שמות שאינן נמחקין הא במה דמוחקין הוי כמו מאבדן דנאסר בכתבי קודש מה"ת. וע"כ מוכח דאיבוד כ"ק כ"ז שאינו כתוב שם אזכרות אין זה רק מדרבנן ע"כ התירו למוחקן לצורך הספר משום דהיכא דלא הוי לצורך כלל אכתי אסור למוחקן מדרבנן….ועכשיו נשובה לנ"ד ונקדים לדברי הרמב"ם פ"ו ה' יסודי התורה ה' ח' שכתב כתבי הקודש ופירושיהן אסור לשורפן או לאבדם כו' בד"א בכתבי הקודש שכתבן ישראל בקדושה אבל אפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות מפני שאינו מאמין בקדושת ה' ולא כתבו כו' לא נתקדש לשמו ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם כו' וכן כתבי הקודש שבלו או שכתבן א"י גונזין עכ"ל. והובא דברי הרמב"ם הללו בשו"ת שב יעקב סי' נ"ד והוכיח מן הרמב"ם הנ"ל דס"ל בכתב אותיות של שם ולא נתכווין לקדשם דאין בהם קדושה….ומש"כ הרמב"ם שם דכתבי הקודש שכתבן נכרי יגנוזו. הטעם הוא משום דאכתי איכא לספוקי שמא כתב הנכרי לשם קדושה כיון דכתבו למכור לישראל….ולמדנו מן דברי הרמב"ם דס"ל בכתב שלא לשם קדושה דלא נתקדשו ומותר למוחקן…ועוד למדנו מן דברי הרמב"ם הנ"ל דאף בכתבי קודש דנאסר מדרבנן לאבדן ולשורפן דאין זה רק אם כתבם הישראל בקדושה ומשמע דכל זמן שלא כתבם בקדושה דלא חל עליהם דין כתבי הקודש לאוסרן לאבדן ולשורפן. ומשמע דאף בסתמא ג"כ אינו חל עליהם דין קדושת כתבי קודש כל זמן שלא כתבם בקדושה בפי'....וממילא מוכח דהיכא דכתבן בפי' באופן שלא יחול עליהם דין קדושת כ"ק דאז אינם אסורים לשורפן ולאבדן אף מדרבנן. וי"ל דהרמב"ם הוכיח כן ממה דמצינו גבי קדושת השם דאם לא נתכווין לקדשו דאינו חל עליו קדושת השם….ומזה הוכיח הרמב"ם דאם לא כתבם בקדושה אינו חל קדושת כתבי קודש עליהם אף לאוסרן מדרבנן….והנה בשבת (דף קט"ו) אמרו גבי כתבי הקודש שכתובין בכל לשון דרב הונא ס"ל דאין מצילין דהא לא ניתנו לקרות בהן ואפ"ה בעי גניזה...והא שם לא ניתנו לקרות בהם ואפ"ה טעונין גניזה ואסור לשורפן ולאבדן ביד. ועכ"ז אין מזה סתירה למה שכתבתי דהא שם בעת שכתב להנך כתבי קודש בכל לשון הי' בדעת הכותבו שיהי' קורין בהם דאם לא כן למה כתבו אותן וע"כ קרינן בהו שנעשה בקדושה ושייך גבייהו להכלל שכתב הרמב"ם גבי כתבי קודש דאינו נוהג קדושה בהם רק אם עשאן בקדושה וכנ"ל. אבל בנ"ד בהנך קורעקטין דיודעים הכל דיש בהעלין הראשונים כמה שבושים וטעיות דלא ניתנו לקרות בהם לעולם ע"כ אף בסתמא הוי כאלו התנו עליהם בפירוש דלא יחול עליהם דין קדושת כתבי הקודש מעולם ושפיר יש להתירן לשורפן לפי הכלל של הרמב"ם הנ"ל….ועוד יש לומר כי יש לנו עצה לתקן הדבר שלא יהי' שום חשש היינו להתנות בפירוש בעת שנדפסין העלין הראשונים הנך קורקטין שיאמר בפיו בפירוש שלא יחול עליהם דין קדושת כתבי קודש ואז בודאי אינו חל עליהם דין קדושת כתבי קודש מעולם לפי הכלל שכתב הרמב"ם...וכיון דהתנה בפירוש דלא יחול עליהם דין קדושת כתבי קודש א"כ לא נעשו מעולם בקדושה...ואף היכא דיש בהנך עלין איזה שמות ג"כ אין להחמיר כיון דאין הדרך לכתוב שם רק כעין דברי הרמ"א ביו"ד סי' רע"ו סעי' יו"ד דהשם שכותבין בסידורין ב' יודי"ן ואחת ע"ג דמותר למוחקו אם הוא לצורך. א"כ חזינן דאין דינן ככל שבעה שמות שאינם נמחקין מה"ת רק מצד חומרא דרבנן. ע"כ היכא דנכתבו מתחילה בפירוש שלא יחול עליהן דין קדושה כלל אז יש להתירן בשריפה. דהא כבר העלו רוב הפוסקים אף גבי שם גמור אם נכתב שלא לשם קדושה דמותר למוחקו….ע"כ היכא דהתנה בפירוש דלא יחול עליהם דין קדושה כלל אז אין להחמיר בכה"ג כלל כיון דאף בשם גמור אין עיקר איסורו בזה רק מדרבנן משום גזירה אטו שם שנכתב לשם קדושה. אבל בכה"ג אין לנו לגבב חומרות דזה הוי בגדר גזירה לגזירה דכ"ז דלא מצינו בפירוש דגזרו חז"ל אין לנו להוסיף גזירות וחומרות מדעתינו…..ואין סברא לומר דכיון דהתנה דלא יחול עליהן דין קדושת כתבי קודש למה דתקנו חז"ל הקדושה על כל כתבי הקודש דא"כ יהי' אסור ממילא לכתוב וכן לדפוס עלייהו לחדושי תורה דזה אינו דלא מצינו לגזירה זו ואין לנו לגזור גזירה מדעתנו. דהא לא מצינו רק דחז"ל תקנו דעל כתבי קודש חל קדושה עלייהו כשהזמינו הבעלים אותם ללמוד בהם אבל היכא דאינו מזמינים ללמוד אינן נאסרים מלכתוב עלייהו לחדושי תורה. וגם הא כבר כתבתי לעיל דאף שאינו חל עלייהו דין קדושת כתבי קודש מ"מ אסור להשתמש בהם תשמיש בזיון דלא גרוע מכל תשמישי מצוה ע"כ אין לנו לגזור כן מדעתינו כ"ז דלא מצינו כן בפירוש רק גבי כתב אשורית מצינו דאסרו לכתוב בהו למילי דחול…..ולכן כיון דבהנך קורעקטין הדין הוא לשמור אותן שלא יבואו לידי בזיון ע"כ שפיר יכולין להדפיסן ולהתנות עליהן שלא יחול עליהן דין קדושת כתבי קודש. וממילא מותר לשורפן וכמש"כ לעיל וכ"ז פשוט ויש להאריך עוד אך מפני חולשתי קצרתי במה שיש לי עוד להאריך ב"ה.
שו"ת מלמד להועיל (ר' דוד צבי הופמן, 1843 – 1921) חלק ב (יורה דעה) סימן פט
שאלה: בעלית בית הכנסת מצאתי תיבה גדולה מאד מלאה עלים של ספרים נדפסים שונים מהם בלה"ק ומהם בל"א (בלשון אשכנז?) ממ"ע שנקרא איזראעליט וא"א לקבור הכל בקרקע איך יש לעשות בזה? תשובה: הנה לענין העלים שהם מספרי לה"ק אין למצוא היתר אלא צריך לגונזן בקרקע דהרי פסק הרמב"ם פ"ו מה' יסודי התורה ה"א כל המאבד שם משמות הקדושים לוקה מן התורה...וכבר נהגו בכל תפוצות ישראל לגנוז אותן עלים שנקראים בפיהם שמות….אמנם הנה עלים שכתובים בל"א אף שכתוב בהן קצת דברי מוסר או דברי תורה וגם פוסקים וגמרות ואם כן לכאורה י"ל דאפשר דהוו נכתבו קדש דעכ"פ מדרבנן אסור לאבדן כמבואר ברמב"ם ה' יסודי התורה פ"ו ה"ח, מ"מ הא פשיטא דאין בהן אזכרות דהיראים נזהרין לכתוב אזכרות על אותן עלים. וכבר העלה בשו"ת משיב דבר הנ"ל דבלאי כתבי קדש שאין בהן אזכרות לדעת התוס' מותר לאבדן עיי"ש שהאריך. ואף דלדעת הרמב"ם וסיעתו אסור לאבדן, מ"מ אינו אלא איסור דרבנן וספק דרבנן להקל. ובפרט שאלו העלים נדפסין ע"י נכרים וא"כ לא נכתבו כלל לשם קדושה. וגם היהודים המצווים להדפיס אינם מתכוונים להקדיש משום דיודעין דהעלים הללו אזלי לאבוד. וא"כ כאן דצריכין למקום התיבה בעד כתבי קדש שבלו יש להסיר משם עלי איזראעליט ולשורפן בטהרה ולקבור האפר והשמות של ספרי לה"ק יגנזו בקבורה
גנזי הקודש פרק יד אות ד (עמוד קנד)
עיתונים של חול שיש בהם ציטוט של דברי תורה, י״א שיש לגזור את הדברי תורה ולגונזם, ואין להניח כולו בגניזה [שמעתי מהגר״נ קרליץ שמאחר שבזיון לדברי קודש לשכון עם דברי חול, אין להניח את כל העיטון בגניזה]. וי״א שיכול לגנוז את העיתון כולו, מבלי להפריד את הדברי תורה מדברי החול, וי״א שבמקום שרוב המפנים את האשפה הינם גויים, יכול לעטוף את העיטון בשקית, ויסרנה היטב ויניחנה בצד פח האשפה. [שמעתי מהגר״פ שיינברג שליט״א...וכן שמעתי מהר״ש קמינצקי שליט״א בשם אביו הגר״י זצ״ל] ויש שמקילים אף לזרוק את העיטון לפח האשפה כשהוא עטוף היטב בשקית [הגר״ש ואזנר שליט״א]
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קלה
הנה ראיתי מה שכתר"ה שלח אלי מה שאחד הדפיס על חתיכת נייר ברכת המזון וברכת מעין שלש ותפלת הדרך וברכות בדיקת חמץ ועירובין אשר שלחו ע"י פאצט...ואף שהדפיס שם לשון זה בקשה להתנהג בכבוד כי כתבי קדש הם נמי ברור שאלו שמשליכים מה שמקבלים...שאסור להדפיס שמות על נייר של מודעות הנשלח לכמה אלפים שאסור ואין סמוך על מה שכתבו שצריך להתנהג בכבוד….ועוד נראה לע"ד שאף אם ידפיסו נוסח ברכת המזון ושאר ברכות בלא השמות נמי אסור מהא דשבת דף קט"ו דתניא מכאן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה, ומשמע סתם אף שכתבו בלא השמות ממש אלא בסימנים על השמות נמי הוא כשורפי תורה, משום דנוסח הברכות הוא ג"כ תורה ככל תורה שבעל פה וכיון שאז היה אסור לכתוב תורה שבע"פ שלכן היה אסור להצילן מפני הדליקה והיו נשרפין היה על הכותב איסור לכתוב גם ממה שיגרום שישרפו כשיזדמן דליקה אף כשיכתבם בלא שמות….ותמיהני איך שיקרו לכתר"ה לומר שאני התרתי איסור חמור כזה לזלזל בשמות הקדושים ובפסוקי תורה ובנוסחי ברכות אשר מפורסם לכל שאני צועק ככרוכיא גם על הלוחות ששולחים מאיזה מוסדות להרבה בנ"א כדי שישלחו להם נדבותיהם בשביל זה ומדפיסים שם כמה ברכות ונוסח הקדיש ומוסד אחד היה אשר שמע לקולי וגנזם ולא שלחם אף שכבר הדפיס אותם וצריך להשתדל ששום מוסד לא יעשה זה. ואני בעצמי נזהרתי שאף על ההזמנות לחתונות בני ובנותי לא כתבתי שום פסוק אף לא קול ששון וכן הוא מן הראוי לכל אדם להתנהג
Summary:
The גמרא establishes based on a פסוק in דברים that there is a prohibition to erase certain names of Hashem. This ruling is codified by the רמב״ם and שלחן ערוך.
The תשב״ץ qualifies this prohibition, allowing for one to erase a name of Hashem, where it is written as part of another word/name (i.e. no intent to write a name of Hashem).
The ש״ך rules that erasing Hashem in another language (e.g. God) does not fall under the prohibition. Similarly, אגרות משה allows for erasing a transliteration of a name of Hashem. While not directly addressing this prohibition, the משנה ברורה does appear to be more strict with respect to names of Hashem in other languages.
The רמב״ם codifies a secondary prohibition on a דרבנן level to erase תורה material. This prohibition seems to have generally been accepted (e.g. see מ״א and אגרות משה).
As cited by the פתחי תשובה, there may be a third/independent prohibition to discard anything authored in כתב אשורית, even if the material is secular in nature.
The עין יצחק is lenient with respect to material that is printed with intent for temporary use (seems similar to the תשב״ץ). He brings a proof from the ruling of the רמב״ם that a ספר תורה authored by a heretic is burned, including the a שמות of Hashem.
In at least one circumstance, the מלמד להועיל was lenient with respect to תורה material written in other languages, relying on an opinion of תוספות that argued on the רמב״ם.
The גנזי הקדש cites a variety of opinions regarding how to handle תורה material when it appears in newspapers.
No comments:
Post a Comment