מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק יט הלכה י
ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם, ובכלים נאים, ותולה עיניו כנגדה, ומיישר את רגליו, ומברך, אשר במאמרו ברא שחקים
רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה יז
וצריך לברך ברכה זו מעומד, שכל המברך על החדש בזמנו כאילו הקביל פני השכינה, אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחדש עד שתמלא
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קמג
בדין ברכת הלבנה מעומד...ולכן המחבר שכתב בסעי' ד' שאין מברכין עד שיעברו שבעת ימים וטעמו צריך לומר שאף שסובר כהרמב"ם שרק בזמנו הוא כאילו הקביל פני השכינה וא"כ יש לכתחלה לברך בחדושה וכדהזכיר בסעי' א' וזה יותר טוב ממעלת לברך בעת שנהנין מאורה דלכן לא כתב זה המחבר שם, מ"מ מאחר שבזה"ז אין מי שיכול לצמצם ולברך בחדושה ובליל ראשון כתב שלכן עדיף לחכות עד שיעברו שבעת ימים ואז יש כבר מעלת נהנין מאורה ולא הוצרך לכותבה
בית יוסף אורח חיים סימן תכו
הר"י גיקטילי"א [יוסף בן אברהם ג'יקטיליה’ 1248-1305]. בעל שערי אורה כתב בתשובה שע"פ הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים
לבוש אורח חיים סימן תכו
ואין מברכין עליה עד שיתבשם אורהו ויוכלו ליהנות מאורה, שאין הברכה אלא על אורה, והוא עד שיעברו עליה שבעה ימים מיום הוולדה, ומהאי טעמא נמי אין מברכין עליה אלא בלילה שאורה מזהיר, אבל לא ביום דשרגא בטיהרא מאי מהני
שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן עח
גם אין צורך למה שאמרו קצת שלא לברך על החדש בשבת ויו"ט משום שאלת צרכים שנהגו לומר לא יוכלו אויבינו ליגע בנו, שהרי אין זה מן המטבע, והנכון מה שבארנוהו. ואיכא דגרסי במסכת סופרים אין מברכין על הירח עד שתתבשם - ופירשו רבנן עד שלשה ימים, והלכתא בלא טעמא היא - ולדידן קרוב לשמוע מאי עד שתתבשם עד שבעה, לפי שפגימתה גנאי הוא לה ואז אינה נכרת כל כך
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכו סעיף ד
אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף כא עמוד א
נהרדעי אמרי עד ששה עשר דסבירא להו שתתמלא פגימתו רוצה לומר כל העיגול לגמרי ובכאן לא דברו בהתחלה אלא בסוף הזמן בלבד אבל במסכת סופרים (פ' כ') אמרו מברכים על הלבנה משתתבשם ופירשו בו כמה פירושים יש אומרים עד מוצאי שבת שמברכין על הבשמים ואין זה מתקבל כלל דמה טעם הוא זה לתלות הדבר במוצאי שבת שהרי פעמים שיהיה ר"ח יום ראשון ולמה ימתין מלברך עד מוצ"ש ויש מפרשים שתתבשם מלשון חופה ודומה לו עביד בוסמא לבריה כלומר עשה חופה לבנו ורוצה לומר משעה שתיעשה כמו חופה שהיא גדולה קצת ומאירה סביבותיה ונראה למורי הרב נר"ו שפי' משתמתק מלשון לבסומי קלא שר"ל נמתק הקול ה"נ ר"ל משעה שמתוק האור שלה ואדם נהנה ממנו שזהו אחר ב' ימים או ג' אבל ירח בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלה מתוק שאין אדם נהנה ממנו
משנה ברורה סימן תכו ס״ק כ
ורוב האחרונים פליגי ע"ז ולדידהו עכ"פ לאחר ג' ימים מעל"ע מעת המולד שנהנין כבר מאורה יש לברך עליה ואין להחמיץ המצוה אכן אם הג' לחודש הוא באחד מימי השבוע נכון להמתין עד מו"ש הבאה וכפי המבואר בס"ב בהג"ה וכמה אחרונים והגר"א מכללם מקילין אף באופן זה וסברי דאין כדאי להשהות המצוה בכל גווני וע"כ הנוהג כן בודאי יש לו על מי לסמוך ובפרט בימי החורף וגשם בודאי הזריז לקדש הרי זה משובח
ערוך השולחן אורח חיים סימן תכו סעיף יג
מאימתי מותר לקדש הלבנה הרמב"ם בפ"י מברכות דין י"ז כתב אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד וכו' שתתמלא פגימתה עכ"ל מבואר להדיא שגם ביום ראשון מהמולד יכול לברך וכ"כ רש"י בסנהדרין שם וז"ל אם לא בירך היום יברך למחר עד ז' וכו' עד ט"ז ע"ש ותלמידי רבינו יונה כתבו בספ"ד דברכות דביום ב' או ג' יכול לברך אבל ביום א' מחמת קטנותה אין האור מתוק ואין נהנין ממנה ויש שכתבו לאחר ג' ימים [ב"ח] ויש להתפלא על רבינו הב"י בסעיף ד' שכתב אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה עכ"ל וכתב בספרו הגדול שכן כתב ר"י גיקאטליא ע"ש ותימא איך הניח דעת רבותינו ותפס דיעה יחידאה ואין דרכו בכך ועוד הקשו עליו דהא בגמ' יש מי שסובר דאחר ז' אין לקדש ואיך אפשר לומר שיהא אסור לקדש קודם [ב"ח וט"ז סק"ג] ולכן הסכימו גדולי האחרונים שאחר ג' ימים יכולין לברך בלי שום גמגום וכן נוהגים [והב"י יסד כאן דבריו ע"פ חכמי הקבלה ומפרשים בגמ' דלא פליגי ומ"ד עד ז' קאי על ההתחלה ומ"ד עד ט"ז קאי על סוף כלומר מז' עד ט"ז וגם עתה רבים נוהגין כן וטוב הוא במדינות אשר אין העננים מצויים אבל במדינותינו ובפרט בחדשי מרחשון וכסליו קשה לנהוג כן ודו"ק]
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מא עמוד ב - מב עמוד א
ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: עד כמה מברכין על החדש - עד שתתמלא פגימתה. וכמה? אמר רב יעקב בר אידי אמר רב יהודה: עד שבעה, נהרדעי אמרי: עד ששה עשר ותרוייהו כרבי יוחנן סבירא להו. הא - למיהוי כי יתרא, הא - למיהוי כי נפיא
רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה יז
וצריך לברך ברכה זו מעומד, שכל המברך על החדש בזמנו כאילו הקביל פני השכינה, אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחדש עד שתמלא
בית יוסף אורח חיים סימן תכו
א"ר יוחנן עד אימתי מברכין על החודש וכו' עד ונהרדעי אמרי עד י"ו. גם זה שם (מא:) וכתב הכל בו (סי' מג ג:) לכתחלה מברכין עד ז' ואם איחר מברך והולך עד י"ו ולא עוד והטעם כי החמה עומדת כנגד הלבנה בט"ו בחודש ולכך זיו הלבנה בחזקו עומד על מילואה כי חמה במערב ולבנה במזרח רב המקום ביניהם לכך מברכין עד שתתמלא פגימתה כי כל מה שתקרב הלבנה אחר חצי החדש לחמה יתכסה אורה ולכך מברכין על התוספת ולא על החסרון כי על הטובה יש לנו לברך: ומ"ש רבינו והני י"ו מיום המולד מונין אותם. מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' יט) דטעמא משום דאמרינן עד שתתמלא פגימתה אם כן במילוי תליא מילתא ולאו דוקא ט"ו וי"ו אלא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאתו כן נ"ל ולע"ד נראה אם היה ליקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמיתי אמצעות הלקות בודאי שאין לברך אח"כ אבל סתמא סמכינן אחשבונינו שמסרו לנו רבותינו שהוא מולד השוה אפילו אם היה ליקוי חמה שהוא מולד אמיתי קודם לשלנו או אחריו כי הרמב"ם (קידוש החודש פ"ז הל' ז) כתב שרבותינו כיונו לפגוע באמיתי ע"י הדחיות עכ"ל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכו סעיף ג
עד אימתי מברכין עליה, עד י"ו מיום המולד, ולא י"ו בכלל. ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד - תשובת מהרי"ל
שו"ת מהרי"ל סימן יט
וברכת לבנה עד י"ו מן המולד מנינן, כדאיתא בתשב"ץ ובא"ח ופשוט הוא, כי הטעם הוא משום דאמרי' פרק היו בודקין עד שתתמלא פגימתו ומפרשי נהרדעי כי נפיא וא"כ במילוי תליא מילתא, ולאו דווקא ט"ו וי"ו אלא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאתו, כנ"ל ולע"ד נר' אם היה לקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמתי אמצעות הלקות, שאיןו לברך אח"כ, אבל סתמא סמכינן אחשבונינו שמסרו לנו רבותינו שהוא מולד השוה, אפי' אם היה לקוי חמה שהוא מולד אמתי קודם לשלנוז מברך אחריו, כי רבינו משה מיימון כתב שרבותינו כוונו לפגוע באמתי ע"י הדחיי', ואין להאריך מזה. אע"ג דאם כן היה לנו לילך אחר קביעות ר"ח, לא היא דחזינן כמה פעמים דמולד אמתי קודם ר"ח, אך הם כוונו וידעו דקדוק החשבון ופוגעים לפעמים באמתי, כי אין הניגודים והחיבורים האמתיים שוה כדילפינן משמש ידע מבואו ולא ירחט על כן אין לסמוך אלא על חשבונינו השוה, אי לא דחזינן נגוד האמתי ע"י הלקות כדפי'י ושלום אחיך יעקב הלוי
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תכו ס״ק יב
מיום המולד. עיין מג"א. היינו כי משמע שלש מחלוקת בדבר, המחבר סובר 'מיום' המולד לא 'משעת' המולד, אם נאמר ט"ו יום שלימות והשמיט דעת מהרי"ל בתשובה סימן קמ"ג, (עיין אליה רבה ט'), אע"פ שבבית יוסף הביאו. א"כ להמחבר פעם חומרא ופעם קולא ולהר"ב ג"כ פעם חומרא ופעם קולא, ולשון ואין לקדשה משמע דרק לגרוע בא ובאמת לפעמים קולא גם כן. ואם נאמר להמחבר ג"כ כמהרי"ל רק כ"ט י"ב תשצ"ג, אלא שהוסיף המחבר חומרא מיום המולד, א"כ הר"ב 'רק' להוסיף בא קשה הלשון. ובטור משמע ט"ו יום שלימות הוה רק קולא לחוד. ולדינא, אנו אין לנו אלא דברי הר"ב לחוד, כמהרי"ל בתשובה, וחשבינן מעת לעת כ"ט י"ב תשצ"ג, ופעם קולא ופעם חומרא. ועיין אליה רבה ט', ומהרי"ל קמ"ג. ועיין לבוש במה שכתב אם היה ליקוי לבנה, הובא בבית יוסף ובדרכי משה ואני העני אין לי ידיעה בזה כלל, וקשה לי אם יהיה ליקוי לבנה שהוא עדות לכאורה שהמולד אמיתי היה, ובעת הליקוי הוא אמצע כ"ט י"ב תשצ"ג א"כ איך נעשה בחשבון ומועדות, ואין אני מבין ושום ידיעה בזה ובוודאי הכל נכון הכלל אשר מסרו לנו קדמונינו ז"ל, ועיין פרי חדש כאן
משנה ברורה סימן תכו ס״ק יז
מיום המולד - ל"ד מיום אלא משעת המולד מנינן דמשעה זו מנינן ט"ו יום מעל"ע וא"כ כשהיה המולד באמצע יום הראשון מותר לקדש בליל יום שני דעדיין ליכא ט"ו מעל"ע
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כה עמוד א
אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני
שלישי שעה ושבעים ושלשה
“Twenty-nine and a half days, plus two-thirds of an hour, plus seventy-three (of the 1,080) subsections of an hour.”
Seconds in an hour: 3,600;
Chalakim in an hour: 1,080;
Chalakim in a minute: 18;
Seconds in a Chelek (3,600/1,080): 3.333
73 Chalakim = 44 minutes and 3 ⅓ seconds
In sum: a month is: 29 days, 12 hours, 44 minutes, 3 ⅓ seconds
[NASA: 29.53 Days (https://svs.gsfc.nasa.gov/12739)
29.53 Days = 29 days, 12 hours, 31 minutes and 48 seconds]
5782 Calendar:
Tishrei 5782: Monday, September 6, 11:27 PM and 11 Chalakim
Rosh Hashanah - Tuesday/Wednesday
Cheshvan 5782: Wednesday, October 6, 12:11 PM and 12 Chalakim
Kislev 5782: Friday, November 5, 12:55 AM and 13 Chalakim
Teves 5782: Saturday, December 4, 1:39 PM and 14 Chalakim
Shevat 5782: Monday, January 3, 2:23 AM and 15 Chalakim
Adar 1 5782: Tuesday, February 1, 3:07 PM and 16 Chalakim
Adar 2 5782: Thursday, March 3, 3:51 AM and 17 Chalakim
Nissan 5782: Friday, April 1, 4:36 PM and 0 Chalakim
Tishrei - 30 Days; Teves - 29 Days; Cheshvan - 29/30 Days; Kislev - 29/30 Days; Shevat - 30 Days; [Adar 1 - 30 Days]; Adar 2 - 29 Days; Nissan - 30 Days; Iyar - 29 Days; Sivan - 30 Days; Tamuz - 29 Days; Av - 30 Days: Elul - 29 Days.
Molad vs. NASA for Shevat 5782:
Molad (EST): Sunday, January 2, 7:23 PM and 15 Chalakim
NASA (EST): Sunday, January 2, 1:34 PM
https://solarsystem.nasa.gov/news/2111/full-moon-guide-december-2021-january-2022/]
Application - Earliest/Latest Time for קידוש לבנה - חודש שבט:
משנה ברורה סימן תכו ס״ק יט
(אלא עד חצי וכו' - דקי"ל דאין חדשה של לבנה פחות מן כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקי שעה [דשעה מתחלק על תתר"ף חלקים] וא"כ אם חל המולד במ"ש ב' או ג' שעות בלילה אסור לקדשה בעוד שני שבועות בתחלת ליל שני להרמ"א אע"פ שלא נמלאו עדיין ט"ו יום שלמים
Half of: 29 days, 12 hours, 44 minutes, 1 chelek is 14 Days, 18 hours, 22 minutes, ½ chelek
Molad Shevat 5782: Monday, January 3, 2:23 AM and 15 Chalakim
Earliest Time for Kiddush Levanah: Thursday, January 5, 2:23 AM and 15 Chalakim
[Maybe deduct 7 hours for NY: Wednesday 7:23 PM and 15 Chalakim]
Last Time for Kiddush Levanah: Monday, January 17, 8:45 PM
[Maybe deduct 7 hours for NY: Monday, January 17, 1:45 PM]
Possible Number of Days in a Year: 353, 354, 355, 383, 384, 385
Summary:
While the גמרא provides no guidance in terms of the earliest time to recite קידוש לבנה, the רמב״ם seems to clearly assume that it may be recited as early as the first day.
However, it is cited from the בעל שערי אורה that based on קבלה one should wait until 7 days pass. This ruling is codified by the שלחן ערוך.
In contrast, the רבינו יונה cites other authorities that conclude that it can and should be recited after 2 or 3 days. The משנה ברורה rejects the מחבר and assumes that one can and should be allowed to recite the ברכה from 3 days מעת לעת from the מולד. This is also the ruling of the ערוך השלחן.
In terms of how long one has to recite קידוש לבנה, the גמרא presents two opinions, one is that one has up to the 7th days and the other is that one has up until the 16th day. The שלחן ערוך rules in accordance with this latter opinion. In practice, this doesn’t actually mean 15 days, but rather, half of the molad month (i.e. count 14 days, 18 hours, 22 minutes and half a חלק from the מולד and that is the latest time to recite קידוש לבנה).
