תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מב עמוד א
אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו - כאילו מקבל פני שכינה...אמר ליה רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים, אמר ליה: האי - נשי דידן נמי מברכי. אלא כדרב יהודה. דאמר רב יהודה: ברוך וכו' אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים
מגן אברהם סימן תכו
נשים פטורות. דמ"ע שהז"ג הוא ואע"ג דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה מ"מ מצוה זו אין מקיימים מפני שהם גרמו פגם הלבנה (של"ה) עמ"ש ססי' רצ"ו ובסנהדרין פ"ה אמרי' על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי משמע קצת דמברכין ואפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט: סומא חייב לקדש הלבנה - רש"ל בתשו
מחצית השקל אורח חיים סימן תכו
נשים כו' עמ"ש ס"ס רצ"ו. שכתב לחלק דוקא מצוה שיש בה מעשה כגון ישיבת סוכה מקיימים הנשים וגם מברכות. משא"כ מצוה שאין בה מעשה כ"א ברכה כגון ברכת הלבנה אין הנשים מברכות
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצו סעיף ח
נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק. הגה: ע"כ לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים
מגן אברהם סימן רצו ס״ק יא
לא יבדילו לעצמן. וב"ח כ' אפי' למ"ד שפטורות מ"מ יכולין להבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב והמנהג שאפי' יש שם אנשים שיכולין לשמוע מפיהם מבדילין לעצמן עכ"ל ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן אין רשאות ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה ועמ"ש סימן תכ"ו אבל ברא"ש פ"ק דקידושין משמע דכל ברכה שאין בה וצונו רשאים הנשים לומר ע"ש גבי הגדה ועסי' תקפ"ט ס"ו דאם כבר הבדילו האחרים אסור להבדיל לנשים ופשוט דרשאים לברך לעצמן על הבשמים ועל הכוס דברכת הנהנין הם והעיקר כדברי ב"ח
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תכו
נשים. עיין מג"א. רצ"ו, אות י"א, יע"ש. ומשמע אף בלא ברכה שם ומלכות אין להם לקדש הלבנה. מה שאין מברכין זמן שתוך למ"ד (ה"ג) [כה"ג], עיין סימן תכ"ב מג"א ה'. ובאליה רבה אות א' בשם תניא שהרי מברכין על חדושה
משנה ברורה סימן תכו ס״ק א
הרואה וכו' - ונשים פטורות מלקדש הלבנה דהוי מ"ע שהזמן גרמא ואף דכל מ"ע שהזמן גרמא נוהגות הנשים שמקיימות ומברכות עליהן מ"מ מצוה זו אין צריכין לקיימה משום דהם גרמו פגם הלבנה. וסומא חייב בקידוש הלבנה כי ברכה זו נתקנה על חידוש העולם וגם הוא נהנה ע"י שאחרים רואין ומוליכין אותו על הדרך ודומה ליוצר המאורות כ"כ האחרונים ועיין בבה"ל וקטן משהגיע לחינוך מחנכין לו בה [כ"כ בשם רי"ע ונראה דזהו רק לר"ת בסימן עיי"ן אבל לרש"י שם לא נהירא ודמי לק"ש עי"ש ואפשר דכונתו ג"כ דטוב לנהוג כן לכתחלה וכמו שפסק שם בשו"ע לענין ק"ש עי"ש]:
שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן מז אות ב
ומש"כ המג"א טעם דאולי בדבר שאין אלא הברכה אין רשאות הוא טעם קלוש מאד דלכאורה אף החולקין על התוס' וסוברין שנשים אין מברכות כשמקיימות מ"ע שהזמ"ג שפטורות הוא משום שאיך תאמר וצונו כמפורש בתוס' ר"ה דף ל"ג ע"א ד"ה הא. אבל בברכה שאין בה לשון וצונו גם לדידהו יש לברך מאחר דיכולות הנשים גם לברך וליכא משום לא תשא מ"ש מצוה דרבנן זו דברכה שלא יוכלו לקיים, ושפיר כתב בעה"ש דאין בזה שום סברא לחלק, אך מש"כ עוד לדחות טעם זה משום דגם בהבדלה יש מעשה דשתיית הכוס, לא מובן דהא השתיה אינו בשביל מצות הבדלה אלא בשביל הברכה...ומסתבר לע"ד דברכת קדוש הלבנה הוא תקנה מיוחדת שאינה על ההנאה ולא מצד דבר שלא מצוי ועניני חדושים שרואין דהא הרבה פעמים מברכין כשליכא אף עשרים יום משבירך בחדש שלפניה, והא דאיתא ברמ"א בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה והוא ממס' סופרים הוא רק להדורא בעלמא, דהא להרמב"ם פ"י מברכות הט"ז אם אפשר לו לכוין בשעת המולד ממש דהוא בחדושה עדיף אף שאינה מאירה ובעה"ש מדייק גם מלשון רש"י דכתב בסנהדרין דף מ"א ע"ב ד"ה עד כמה מברכין, אם לא בירך היום יברך למחר, שכוונתו היום הוא בשעת חדושה והוא דיוק ברור אלא הוא רק להדור בעלמא שירגיש יותר במה שנתחדשה, אלא שהוא משום דנחשב בזה כקבלת פני אביהן שבשמים, מטעם שמרגיש בזה בבריאת השי"ת את העולם בזה שאיזו ימים לא ראוה כאילו אינה בעולם וחוזרת ליראות או מטעמים אחרים, ולכן אינה מכלל תקנת הברכות אלא תקנה חדשה שלכן כיון שהוא רק בשעת חדושה הוא מ"ע שהזמן גרמא שלכן פטורות הנשים ונראה דטעם זה הוא כמפורש בגמ' דעל מה שאמר ר' אחא בסנהדרין מ"ב ע"א דנוסח הברכה הוא ברוך מחדש חדשים השיב ר' אשי האי נשי דידן נמי מברכי שלכאורה תמוה מ"ש מחדש חדשים דהיו מברכות הנשים מברכה ארוכה דמברכינן כדר' יהודה, אבל הוא משום דברכת מחדש חדשים הוא שייך לברך מצד הראיה כשאר ברכות הראיה שא"כ הוא בכלל תקנת אנשי כנה"ג חיוב הברכות על כל דבר שאין לפטור הנשים אבל ברכה הארוכה שמברכינן כדא"ר יהודה הוא ענין אחר שתיקנו על היכר שאיכא יותר מזה שהשי"ת ברא את עולמו שלכן הוא כקבלת פני השכינה ואינה מכלל תקנת כל ענין חיוב הברכות שלכן פטירי נשים מפטור דזמן גרמא, דמש"כ המג"א בתחלת הסימן דלישנא בעלמא נקט וכוונתו ע"ה כדפי' במחצה"ש לא נכון כלל דע"ה אין עושין מעצמן כלום אלא מתפללין ומברכין כמו ששומעין מן החכמים ואם לא שמעו נוסח ברכה ע"ז לא יברכו כלל.
חכמת שלמה אורח חיים סימן תכו
הרואה לבנה בחדושה וכו'. נ"ב, עיין במג"א...ולדעתי זה הוא תמוה מאד ואין לו ענין כלל למצות עשה שהזמן גרמא, דכלל זה לא נאמר רק במצוה דגוף המצוה שייכא תמיד בכל ענין ובכל זמן, כגון במצה או סוכה ולולב וכדומה, דמצוה זו אפשר להתקיים בחשוון כמו בתשרי, ואייר כמו בניסן, ואף על פי כן אמרה התורה שבימים הללו חייב ומכאן ואילך פטור, מוכח דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ולכך נשים פטורות. אבל בלבנה אטו הוה לה מניעה מכח הזמן, זה הוי המניעה מגוף המצוה שלא שייכא אז, דממה נפשך, אם כבר בירך פעם אחת על ראייתה לא שייך ברכה עוד שני פעמים כיון שכבר בירך פעם אחת. לו יהא דהוי פרי חדש אם בירך עליו בשעת ראיה או אכילה אינו צריך לברך אחר כך עוד, ומכל מקום כשמתחדש בשנה החדשה פרי חדש מברכין שנית, ואטו יחשב בזה זמן גרמא, זה ודאי אינו, דאין המניעה מכח הזמן. ואף אם לא ברכו עליו בחודש הזה מכל מקום לא שייך עוד ברכה, מכח דמתחלת להתקטן אחר כך, ואם כן הוי מניעת הברכה שאין כאן גוף הדבר לברך עליו, והוה המניעה מכח הדבר שאין כאן לברך עליו ולא מכח הזמן, דאטו בפירי דלא שכיח רק בקיץ לא תהיה האשה מברכת על אכילתה או ראייתה שהחיינו כיון דהוי זמן גרמא שבחורף ליתנהו להנך פירות, זה ודאי אינו. כך הלבנה בכל חדש כמו הפירי בכל שנה, ולכך כיון דאין מניעה זו מכח גוף הזמן, רק מכח הלבנה דבשעת חידוש מברכין ובשעת חסרונה אין מברכין, ואין המניעה זו מכח הזמן רק מגוף הלבנה, והוי ממש הלבנה חודש בחדשה כפירי של שנה ואין זה מצות עשה שהזמן גרמא. כן נראה לפענ"ד ברור, ורבנן לא דקו בהאי מלתא במחילה מכבודם הרמה, ודו"ק:
שו"ת האלף לך שלמה חלק אורח חיים סימן קצג
במ"ש המג"א בסי' תכ"ו דנשים פטורות מקידוש הלבנה דהוי מ"ע שהז"ג ובחידושי תמהתי עליהם דמ"ע שהז"ג לא הוי רק אם גוף המצוה שייך בכל יום בשנה ואין מניעת קיומה רק מכח הזמן בזה נחשב מ"ע שהז"ג אבל בלבנה אין המניעה מכח הזמן רק מכח גוף הלבנה שאינה מתחדש רק מחודש לחודש ול"ש לברך אחר שכבר הולכת וחוסרת והוי כאלו לא הי' לבנה מעולם וא"כ אין המניעה מכח הזמן ולכך ל"ש לומר דהוי מ"ע שהז"ג וראיתי שבזה י"ל ע"נ מ"ש בסנהדרין פ' הי' בודקין וז"ל א"ל ר"א לר"א במערבא מחדש חדשים א"ל האי נשי דידן נמי מברכי אלא מה מברך כדר"י דאר"י אשר במאמרו ברא שחקים וזה אין לו הבנה מ"ש האי נשי דידן נמי מברכי וכי דרך נשים לו לדבר דרך קנתור והיתול ועיין במהרש"א שנדחק ולדרכנו א"ש דהחילוק הוי כך דברכת מחדש חדשים הוי שייכא רק על הלבנה לבד אבל בברכה אשר במאמרו וכו' וברוח פיו כל צבאם וכו' זה הוי ברכה כוללת על כל מעשה בראשית ואין לו ענין לקידוש הלבנה דוקא רק מה דנתקן זו ברכה עכשיו היינו ע"ד מ"ש הטו"ז בהל' שחיטה בברכת שחיטה וברכת אירוסין דהוי הודאה על איסור עריות רק דנתקן בזמן הנשואין עיי"ש א"כ ה"נ הך ברכה דאשר במאמרו וכו' שייכא תמיד על כל מעשה בראשית רק תקנוהו עכשיו בזמן חידוש לבנה ולכך א"ש דגוף ברכת הלבנה ברוך מחדש חדשים לא נחשב מ"ע שהז"ג כיון דזה שייך רק על לבנה בחידושה והוי מניעת הברכה מצד הלבנה שלא נתחדשה עד היום ולא מכח הזמן אבל ברכת אשר במאמרו וכו' שייך בכל יום ובכל שעה וא"כ כיון דשייך לברכה תמיד ואעפ"כ לא קבעוה רק בזמן חידוש לבנה שפיר נקרא ברכה זו מ"ע שהז"ג ולכך ראוי לפטור בזה הנשים. וז"ש עמ"ש לו דבמערבא מברכין מחדש חדשים א"ל ההוא נשי דידן מברכות כלומר דברכה זו לבדה שייכא אף בנשים דברכה זו... /לא הוי/ מעשהז"ג אלא כדר"י דמברך אשר במאמרו וכו'... /דברכה/ זו שייכא על כל מעשה בראשית ואעפ"כ לא נתקנה רק בזמן חידוש הלבנה לכך שפיר הוי מעשהז"ג וזה ל"ש לנשים רק לאנשים ואח"כ בינותי בישיע"ק הרגיש במקצת דברינו:
מור וקציעה סימן תכו
כתב מג"א [ס"ק א] ובסנהדרין פ"ה [מב, א] אמרינן על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי, משמע קצת דמברכות. ואני אומר לא כלום משמע, דהכי אמרינן אמאן דמברך מחדש חדשים. ודילמא קאי אמחדש חדשים שבתפלת מוסף. א"נ פירושו, דנשי נמי ידעי לברך. איברא מדאמר בתר הכי אלא כדר"י כו', הא ודאי אפכא משמע, דברכה זו לא מברכי נשי
שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן לו
בדבר שאלתו אם אפשר לברך ברכת הלבנה אחר עלות השחר, קודם הנץ החמה, בעוד שהיא מאירה וזורחת יפה ונהנה מאורה, א"ד אין זמנה אלא בלילה...והמגן אברהם (ר"ס תכו) כ' וז"ל; נשים פטורות לברך ברכת הלבנה דמ"ע שהזמן גרמא היא...אולם במאירי סנהדרין (עמוד קעז) כ' וז"ל; הרואה לבנה בחידושה..עכ"ל. ומוכח דלקושטא דמילתא הוא, שהנשים מברכות בר' הלבנה בקיצור. ואין להקשות דהא מ"ע שהז"ג היא, שהרי כתב הטורי אבן (מגילה כ;), אהא דתנן פ"ק דבכורים מ"ה, שהאשה חייבת להביא בכורים, דאע"ג דמחנוכה ואילך אין מצות בכורים נוהגת (כדתנן בפ"ק דבכורים מ"ו), לא חשיבא מצות בכורים מ"ע שהז"ג, דלא מקרי מ"ע שהז"ג אלא מצוה שאינה נוהגת בכל זמן מצד עצם המצוה, אבל מצות בכורים שמחנוכה ואילך אינו זמן הבאה מפני שאינם מצויים על פני השדה, ואילו היו מצויים עוד ע"פ השדה היו הימים ראויים להבאת בכורים, לא חשיב מ"ע שהז"ג. ע"כ. ולפ"ז אף לגבי ברכת הלבנה, הואיל והגבלת זמן ברכתה אינו אלא מצד שהלבנה הולכת הלוך וחסור מחצי החודש עד המולד, וכל משך זמן חידושה ראויה לברכה (עד חצי החודש), מש"ה לא חשיבא בכלל מ"ע שהז"ג. וכן ראיתי להגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה...וכ"כ ג"כ בשו"ת מהרי"ל דיסקין (בקונט' אחרון סי' כו). ע"ש. [וכ"כ הגאון מופת הדור מהרצ"פ פראנק בקונט' הר צבי א"ח סי' רכו. ע"ש.] ומעתה יש ללמוד שברכת הלבנה נוהגת גם אחר עלות השחר, בזמן שנהנים מאורה, שאם לא כן, אכתי הו"ל מ"ע שהז"ג, דזמן קא גרים לברך ברכה זו בלילה בלבד, אלא ודאי שאין הדבר תלוי אלא בהנאת אורה, וכל שנהנה ממנה אף לאחר עה"ש רשאי לברך ברכת הלבנה….נ"ל שהעיקר להלכה שאם הזמן מצומצם, ואם לא יברך עתה לאחר עלות השחר, יפסיד ברכת הלבנה של אותו חודש, יש לו לברך, כל זמן שהלבנה זורחת ומאירה יפה. ורק אם האיר פני המזרח, ואור הלבנה הולך ומתמעט, אין לברך עוד ברכת הלבנה. וע' בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' יט) סד"ה אלא. ע"ש. [שוב ראיתי הלום בס' משנת רבי בנימין (בפ"ק דבכורים אות ו), ע"ד תוס' רעק"א שם שהביא דברי הטורי אבן הנ"ל, וכ' להשיב על זה, שמכיון שכלל מסור בידינו שכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות, מנ"ל לחלק בין כשהמצוה מצד עצמה איננה בכל זמן, לבין כשענין צדדי גורם להגביל זמנה, ובנו הגאון האדר"ת ז"ל הביא ראיה מפסחים (מז), ואי אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר, וה"נ כיון שגזה"כ הוא אין לנו לחלק בזה, כי נעו מעגלותיה לא תדע. ע"ש. ויש לפלפל עוד בזה. ואכמ"ל]. והשי"ת יעב"א.
ידידו עוז דוש"ת באה"ר בלונ"ח עובדיה יוסף ס"ט,
מהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף מב עמוד א
נשי דידן נמי מברכין כו'. ר"ל תפלה קצרה כזו נשי נמי תוכלו לברך בע"פ בלילה. אי נמי דהכי קאמר נשי נמי תוכלו לברך כדקאמרת ברוך מחדש ברכה זו בלא הזכרת השם בטומאת לידתן ונדתן אבל בודאי צריכה ברכה זו הזכרת השם כדמסיק ב"א ה' מחדש חדשים וק"ל
ברכת יצחק להר׳ מנחם גנק - סימן כה - עמוד לט
גמ׳ סנהדרין דף מב א"ל רב אחא לרב אשי...דנחלקו אי ברכה קידוש הלבנה הוי ברכה קצרה או ברכה ארוכה אבל צ"ב מה ענין זה למה דנשים מברכות, שרב אחא אמר לנשי דידן מברכות הך ברכה קצרה. ואשר יראה לומר במח׳ רב אחא ור"י דחלקו בחיוב ברכת הלבנה ליש להסתפק אי הוי ברכת הראיה כשאר ברכות הראיה כמו על הקשת והרואה את הים הגדול וכו׳ או דהוי חיוב בפ"ע דחכמים תיקנו ברכה ותפילה מיוחדת על חידוש הלבנה, דאי הוי ברכת הראיה צריך להיות ברכה קצרה כשאר ברכות הראיה אבל אי תקנו ברכה ותפילה מיוחדת על חידוש הלבנה נראה שראויה להיות ברכה ארוכה...ולפי"ז מובן מה דקאמר רב אחא דכיון דסבר דהוי ברכת הראיה ולכן הוי ברכה קצרה נשים גם חייבות לברך אי רואות הלבנה בחידושה, דדומה לשאר ברכות הראיה שחייבות לברך כגון על הקשת וכו׳ אבל אי הוי קביעת תפילה על חידוש הלבנה הוי מצות עשה שהז"ג ונשים פטורות והנה עיין במג"א או"ח סי׳ תכו שכתב דנשים פטורות מקידוש לבנה דמ״ע שהז"ג הוא ואע"ג דהם מקיימות כל מ״ע כגון סוכה מ״מ זו אין מקיימים מפני שהם גרמו פגם הלבנה (של״ה) ובסנהדרין פ׳ה אמרי על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי משמע קצת דמברכין ואפשר דל״ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט עכ"ל אבל לפי"ד הרי מיושב היטב למה דאמר דנשי דידן נמי מברכי זהו דוקא למ"ד דסבר דהוי ברכה קצרה דהוי ברכת הראיה אבל לדידן דהוי ברכה ארוכה הוי מ״ע שהז"ג ונשים פטורות (אבל בעצם פסק המג"א צ"ע למה חשיב מ"ע שהז"ג שהרי אינו תלוי בזמן אלא בחפצא של הלבנה בחידושה)
בית הבחירה (מאירי) מסכת סנהדרין דף מב עמוד א
הרואה לבנה בחדושה מברך בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצין קוניהם פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש להיות עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר את יוצרם על כבוד מלכותו בא"י מחדש חדשים ונשים ועמי הארץ שאין יודעין לברך מברכין בא"י אמ"ה מחדש חדשים ואין מברכין בה הטוב והמטיב אע"פ שמיתוסף לנו אור בתוספת שלה שהרי אין מברכין דיין האמת על חסרונה והטעם שכל שדרכו בכך ואי אפשר להשתנות אין בה ברכת הטוב והמטיב
מחזיק ברכה (חיד״א) אורח חיים סימן תכו אות ד
Summary:
In discussing the text of the ברכה of קידוש לבנה, the גמרא alludes to a certain text of the ברכה which even women recite.
The מגן אברהם rules that they are exempt, as it is a time bound מצוה. He further notes that even though they typically perform these מצוות (e.g. סוכה), he appears to offer two explanations for this being an exception. The first appears to be mystical based on a של"ה. His second reason appears to analogize it to his analysis of הבדלה, noting that when the entire מצוה is a ברכה, then they don't recite the ברכה.
Rav Moshe disputes the analysis of the מגן אברהם and his conclusion that women may not recite this ברכה. He does ultimately agree that the ברכה is a מצוות עשה שהזמן גרמא.
The חכמת שלמה also challenges the מגן אברהם, noting that this מצוה is not considered a מעש״ג since the focus is just on ראיה but the essence of the מצוה is not time dependent. This is further developed in האלף לך שלמה.
The יביע אומר makes a similar point and further expands on the analysis to derive that קידוש לבנה can still be recited after עלות השחר.
In the ברכת יצחק, he suggests that women recite ברכת הראייה, but only when it's קצרה.
No comments:
Post a Comment