במדבר פרשת נשא פרק ו פסוקים כב - כז
וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה׳ וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לט עמוד ב - דף מ עמוד א
בזמן שהכהנים מברכים את העם, מה הן אומרים? אמר ר' זירא אמר רב חסדא: ברכו ה' מלאכיו גבורי כח וגו', ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו, ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ה'. במוספי דשבתא מה הן אומרים? אמר רבי אסי: שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' וגו', שאו ידיכם קדש וברכו את ה', ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה. ולימא נמי: יברכך ה' מציון, דכתיב בההוא עניינא! אמר יהודה בריה דר"ש בן פזי: מתוך שהתחיל בברכותיו של הקב"ה, מסיים בברכותיו של הקב"ה. במנחתא דתעניתא מאי אמרי? אמר רב אחא בר יעקב: אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך, מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וגו', למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע וגו' בנעילה דיומא דכיפורי מאי אמר? אמר מר זוטרא, ואמרי לה במתניתא: הנה כי כן יברך גבר ירא ה', יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך, וראה בנים לבניך שלום על ישראל. היכן אומרן? רב יוסף אמר: בין כל ברכה וברכה, ורב ששת אמר: בהזכרת השם. פליגי בה רב מרי ורב זביד, חד אמר: פסוקא לקבל פסוקא, וחד אמר: אכל פסוקא אמר להו לכולהו. א"ר חייא בר אבא: כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה. אמר רבי חנינא בר פפא: תדע דבמקדש נמי לא מיבעי למימרינהו, כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין? א"ר אחא בר חנינא: תדע דבגבולין נמי מיבעי למימרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואין מסביר פנים? א"ר אבהו: מריש הוה אמינא להו, כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דלא אמר להו, אנא נמי לא אמינא להו
רש"י מסכת סוטה דף לט עמוד ב
העם מה הם אומרים - שיראו מסבירי פנים ומודים לפניו על ברכותיו להראות שהן נוחות להן
תוספות מסכת סוטה דף מ עמוד א
כל האומרם בגבולין אינו אלא טועה - פירש ר"י אע"ג דאמרי' בפרק הרואה (ברכות נה:) האי מאן דחזי חלמא וכו' דהתם משום סכנה התירו שמא חלום מסוכן הוא שצריך רפואה דהא אפילו בשבת התירו להתענות תענית חלום, פירש ר"ח הני כולהו רבי חייא בר אבא ודרבי חיננא בר פפא ודרבי אבהו הילכתא נינהו
רי"ף מסכת מגילה דף טז עמוד א
העם בשעת ברכת כהנים מה הם אומרים אמר רב חסדא ברכו ה' מלאכיו וגו' ברכו ה' כל צבאיו וגו' ברכו ה' כל מעשיו [סוטה מ' ע"א] אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה אמר רב חיננא בר פפא תדע שבמקדש נמי לא בעי למימרינהו כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים א"ר אבהו מריש הוה אמינא להו כיון דחזאי לר' אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו
רא"ש מסכת מגילה פרק ג סימן כג
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה אמר רב חיננא בר פפא תדע דבמקדש נמי לא בעי למימרינהו יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים אמר ר' אבהו מריש הוה אמינא להו כיון דחזינא לר' אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו
טור אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח
ובשעה שמברכין אין לעם לומר שום פסוקים דגרסינן בסוטה בפרק ואלו נאמרים (לט ב) בשעה שמברכין העם מה הם אומרים ברכו את ה' המבורך ומסקינן (שם מ א) דלא למימרינהו כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין פי' שאינו מכוין לברכה שמברכים אותו ואם היו אומרים הפסוקים לא היו יכולין לכוין לברכה הילכך אין לומר שום פסוק אלא יש לשתוק לכוין לברכה
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יד הלכה ג - הלכה ט
כיצד היא נשיאת כפים בגבולין בעת שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומן והולכין ועולין לדוכן ועומדים שם פניהם להיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם עד שישלים שליח ציבור ההודאה * ומחזירין פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהן ומגביהין ג ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין יברכך, ושליח ציבור מקרא אותם מלה מלה והם עונין שנאמר אמור להם עד שיאמר, כשמשלימין פסוק ראשון כל העם עונין אמן, וחוזר שליח ציבור ומקרא אותן פסוק שני מלה מלה והם עונים עד שמשלימין פסוק שני וכל העם עונין אמן, וכן בפסוק שלישי….כיצד ברכת כהנים במקדש, הכהנים עולין לדוכן אחר שישלימו הכהנים עבודת תמיד של שחר, ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהן ואצבעותיהן פשוטות, חוץ מכהן גדול שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ, ואחד מקרא אותן מלה מלה כדרך שעושין בגבולין עד שישלימו שלשה הפסוקים, ואין העם עונין אחר כל פסוק אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת, וכשישלימו כל העם עונים ברוך יי' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם
יד המלך (לנדא) הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יד הלכה ט
[והנה גם זה גופא לא ידעתי טעמו של רבינו, דלמה השמיט מלהביא אמירת פסוקי ההודאה האלה בבית המקדש, הלא הוא מימרא פשוטה מקובלת בגמרא, והגמרא שם בפרק ואלו נאמרין שקיל וטרי בזה טובא דהיכן אומרים, ופליגי בה רב מרי ורב זביד חד אמר פסוקא לקבל פסוקא, וחד אמר אכל פסוקא אמר להו לכלהו. ור' חייא בר אבא סיים עלה דכל האומרה בגבולין אינו אלא טועה. וצריכין אנו לומר דרבינו מסתבר ליה כרב חיננא בר פפא שם בגמרא, דאמר תדע דבמקדש נמי לא מבעי למימרינהו דכלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין
בית הבחירה (מאירי) מסכת סוטה דף מ עמוד א
ונחלקו בסוגיא זו מהם שאמרו שאין העם אומרים כן אלא במקדש ולכבוד הזכרת השם וסמך לדבריו שאף במקדש לא היה ראוי לאמרם ונוח לו שיהא מאזין ושומע את הברכה בכונת הלב ומהם שאמרו שאף בגבולין כן שמאחר שמברכין אותו ראוי לו להסביר פנים ולהראות שברכת רבו חביבה עליו וכן נראה לפסוק ואע"פ שר' אבהו אמר מריש הוה אמינא להו כיון דחזיתיה לר' אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו מ"מ סברא דאידך מיסתבר טפי ולא עוד אלא שלדעתי זה שהיה מונע שלא לאמרם היה סובר שבמקדש לא היו אומרים אותם בין ברכה לברכה אלא בשעת הזכרת השם ועכשו שאין הזכרת השם ככתבו אין ראוי לאומרן ומ"מ יראה לפסוק כדעת האומר בין ברכה לברכה דהכי מיסתבר טפי ואין בה חלוק בין מקדש למדינה וכן שמאחר שאינו אומרן אלא בין פסוק לפסוק אין הכונה נפקעת בכך
מחזור ויטרי סימן קל
וחייבים כהני' לעלות לדוכן כשהשליח ציבור מתחיל ברצה. מאי מברך. א"ר זירא א' רב חסדא ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר (קב"ו) [קדשנו] בקדושתו של אהרן [וצונו] לברך [את] עמו ישראל באהבה….כשהוא או' יברכך. הם אומרי' יברכך י"י מציון עושה שמים וארץ: י"י. י"י אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ: וישמרך. שמריני [אל] כי חסיתי בך: והם עונין אמן: יאר. אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה: י"י: י"י י"י אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת: פניו. פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני: אליך. אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים: ויחנך. הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל י"י אלהינו עד שיחננו. אמן: ישא. ישא ברכה מאת י"י וצדקה מאלהי ישעו: י"י. י"י חנינו לך קוינו היה זרועם לבקרים אף ישועתינו בעת צרה: פניו. י"י אל תסתר פניך ממני כי עני ואביון אני: אליך. אליך י"י נפשי אשא: וישם. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי: לך. לך י"י הגדולה והגבור' והתפארת והנצח וההוד: שלום. שלום שלום לרחוק ולקרוב אמ' י"י ורפאתיו: אמן
אורחות חיים חלק א הלכות נשיאות כפים אות יט
וכשמתחילין לברך את הצבור כורעין על ברכיהם ומבליעים פסוקים אלו פסוק אחד על כל מלה כשהכהנים מנגנים בה
יברכך יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ: יי ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ: וישמרך שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני ואח"כ עונין אמן: יאר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה: יי ה' ה' אל רחום וחנון וגו':
פניו פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם: אליך אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים: ויחנך הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו. ועונין אמן: ישא ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו: יי ה' חננו לך קוינו היה זרועם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה: פניו אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני: אליך אליך ה' נפשי אשא: וישם ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו: לך לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד:שלום בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. ועונין אמן
ספר כלבו סימן קכה
וכשמתחילין לברך הצבור כורעין על ברכיהם, ומבליעים פסוקים אלו פסוק אחד על כל מלה ומלה כשהכהנים מנגנין בה
יברכך יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ (תהלים קלד, ג). ה' ה' אדננו מה אדיר שמך בכל הארץ (שם ח, י).
וישמרך שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירנו (שם יז, ח) ואחר כך עונין אמן. יאר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה (שם סז, ב). ה' ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת (שמות לד, ו). פניו פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתו (תהלים קב, יח). אליך אליך נשאנו את עינינו היושבי בשמים (שם קכג, א). ויחנך הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו (שם קכג, ב). ועונין העם אמן. ישא ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו (שם כד, ה). ה' ה' חכינו לך קוינו היה זרועם לבקרים אף ישועתינו בעת צרה (ישעיה לג, ב).
פניו אל תסתר פניך ממנו ביום צר לנו הטה אלינו אזנך ביום נקרא מהר ענינו (תהלים קב, ג). אליך אליך ה' נפשנו נשא (תהלים כה, א). וישם שימו לאדני כבוד ותהלתו באיים יגידו (ישעיה מב, יב). לך לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד (דברי הימים - א כט, יא). שלום בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו (ישעיה נז, יט). ועונין אמן.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף כו
בשעה שמברכין אין לומר שום פסוק, אלא ישתקו ויכוונו לברכה. הגה: ומכל מקום, עכשיו שהכהנים מאריכין הרבה בנגונים, נהגו גם כן לומר פסוקים, וכמו שנתבאר לעיל סי' נ"ז לענין ברכו, אך יותר טוב שלא לאמרם - ד"ע
מעשה רב סימן קסב/סימן קסו
בנשיאת כפים לשמוע כל מלה מפי הכהנים ולא לומר שום פסוקים
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן קכח ס״ק טז
ונהגו עלמא עכשיו לומר פסוקים ואפשר דסמכו אהא דכתב הרא"ש (בתשו' כלל ד סוס"י יט) והביאו הטור לעיל סימן נ"ז לענין ברכו דנהגו לומר יתברך ולכן מאריך החזן וכו' וכן עכשיו דהכהנים מאריכים הרבה בברכותיהם אפשר דשפיר דמי ומוטב שלא לאמרם אלא דנהגו כן
שו"ת הרא"ש כלל ד סימן יט
ובברכת יוצר וערבית אני אומר עם שליח צבור בנחת כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם החזן בשתיקה. וגם אם היה אדם מכוין לדברי שליח צבור בשתיקה ובאמצע הברכה פנה לבו לדברים אחרים הרי הפסיד הברכה כי הפסיק באמצעיתה. אבל כשאדם קורא בפיו ואף אם קרא מקצתה בלא כוונה יצא. כדאמרינן בברכות (י"ג:) עד כאן מצות כוונה וקריאה מכאן ואילך מצות קריאה בלא כונה. ואמרינן בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד) מחזיקנא טיבותא לרישי דכי מטינא למודים כרע מנפשיה. וכשאני מגיע לסוף הברכה אני ממהר לסיים ברכתי קודם שיסיים החזן ברכתו ומכוין אני לענות אמן אחר ברכת החזן. וגם דבר פשוט הוא שאין לומר קדיש עם החזן כי אין אומרים קדיש אלא בעשרה וצריך להבין לחזן ולענות אמן יהא שמיה רבא אחריו. כמו כן בקדושה אומר החזן נקדישך ונעריצך וכו' עד שמגיע לקדוש ואז עונין הצבור קדוש. ובסליחות נהגו להפסיק בוסלח אתה אע"פ שאומרו פעם שנית, מאי נפקא מינה כמה פעמים כופל ושונה בסליחות ותחנונים והלא הוא מתחיל כל סליחה סלח לנו אבינו וכו' אע"פ שכבר אמר אותו בתפלה. ושמעתי מאבא מארי ז"ל שהי' אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ברוך הוא וברוך שמו. וזה הוא שאמר משה רבינו עליו השלום כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. ועוד אפילו כשמזכיר לצדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה. וגם שמעתי כל העולם שאומרים יתעלה וישתבח כשאומר החזן ברכו ולכן מאריך בו החזן. וסימן לדבר מודים שמאריך בו החזן כדי שיאמרו הקהל מודים דרבנן
שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן צה
שאלה יש מנהג קבוע למקצת קהלות בשעה שהכהנים נושאים את כפיהם לומר פסוקים ידועים אליהם שלא הוזכרו בגמרא, ובקהלות אחרות אפילו הני דאתמרו בגמרא לא אמרי להו, ואיכא מאן דבעי מימר הני אין אחריני לא, ומבעי לן למנדע כמאן נעביד….תשובה, בסוטה מ' ע"א הקורא עומד בשעה שהכהנים נושאים את כפיהם העם מה הם אומרים, אמר רב חסדא ברכו יי מלאכיו וכו' אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה אמר ר' חנינא בר פפא תדע דאפילו במקדש לא בעי ממרינהו כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין אמר ר' חייא בר אבא תדע דאפי' בגבולין בעי לממרינהו כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים עד כאן. ואי קשיא לך ר' חייא בר אבא דאמר תרתי דסתרן אהדדי, לא תימא הא דידיה הא דרביה, אלא לעולם ר' חייא בר אבא כר' יוחנן סבירא ליה דבמקדש מיבעי לן לממרינהו אבל לא בגבולין, ולאפוקי מדר' חנינא בר פפא דפליג מסברא אף הוא אמר סברא אחרת ונשאר הדבר שקול וממילא רווחא שמעתיה דרבי יוחנן דבמקדש אמרינן להו שהוא מקום ראוי להסביר פנים כי הא דישמעאל בני ברכני אבל לא בגבולין, ושמא על זה סמכו הנוהגים שלא לומר הני קרא דרב חסדא כיון דהאומרן בגבולין אינו אלא טועה ואשכחן לרבי אבהו ולרבי אבא דמן עכו דלא אמרי להו, אבל לומר פסוקים אחרים תמורתם לא שמיע לן דדילמא כל מקום שאינו ראוי להסביר פנים יפה השתיקה להאזין וחושש אני לבעלי המנהג דעבדי דלא כמאן
יד המלך (לנדא), הרב אלעזר סג"ל לנדא, 1777-1839, הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יד הלכה ט
וקורא אני תגר על המצאת אמירת פסוקים שונים, אשר חדשים לבקרים ימציאו פסוקים אחרים נוספים על הראשונים, והלא גם על הפסוקים האלה המובאים בגמרא קפיד עלייהו הגמרא איזה פסוקים אומר במוספי דשבתא ואיזה פסוקים אומר במנחה דתעניתא, ומסיק שם בגמרא דהאומרה בגבולין אינו אלא טועה. ורבינו פוסק כמ"ד דאף במקדש אינו ראוי לאומרן, ואיך נמציא מלבינו דבר נגד דעת הגמרא, ובגמרא קרי להו לאותן האומרין בגבולין טועה. ואנו רואין דאף ההסתכלות לחוץ בשעת ברכת כהנים אסורה משום היסח הדעת, ואין לך היסח הדעת גדול מזה הבא מאמירת פסוקים שונים האלה, על כן המשכיל ידום ויכווין דעתו נגד המברכים
ט"ז אורח חיים סימן קכח ס״ק כה
(אך יותר טוב כו'. נראה לי דיש לאומרם בשעה שהמקרא קורא התיבה תחל' דבגמרא יש פלוגתא בזה דרב יוסף היה אומרם בין כל ברכה וברכ' ואינך אמוראי לא רצו לאומרם וכן הלכתא אבל בשעת הקראת המקרא כ"ע מודים דשם אין שייך שאינו מאזין לברכת כהנים והא דלא הזכירו זה בגמרא דשם לא היה המקרא מנגן התיבה וא"א לומר הפסוק באותו הזמן מה שא"כ עכשיו שגם המקרא מנגן התיבה שפיר יוכל לאומרו באותה שעה
מגן אברהם סימן קכח ס״ק לט
שלא לאומרם. וכ"כ מ"ע סימן צ"ה וכ"כ הב"ח ונ"ל דהאומרן יאמרן בשעה שהחזן מקרי התיבה
משנה ברורה סימן קכח ס״ק קג
(שלא לאמרם - וכ"כ האחרונים דכן עיקר וכתבו המ"א והט"ז דהאומרן יאמר בשעה שש"ץ מקרא לפני הכהנים וא"ר מגמגם גם בזה ע"ש וכן הנהיג הגר"א שלא לאמרן (מע"ר) ומכ"ש שיש ליזהר שלא לומר הפסוקים בקול כמו שעושין ההמון ובפרט מה שחוזרין המלות מתיבת יברכך ולהלן וזהו טעות שלא נזכר בשום מקום מנהג זה - א"ר
Summary:
After presenting various opinions on the specific פסוקים and the manner in which they should be inserted into ברכת כהנים, the גמרא presents differing opinions as to whether the non-כהנים should be reciting פסוקים during נשיאת כפים. The overwhelming majority of ראשונים understand the גמרא as concluding that these פסוקים should not be recited. In the minority position appears to be the מאירי, who understands the גמרא as concluding the פסוקים should be recited.
Interestingly, the מחזור ויטרי, followed by the ארחות חיים and the כלבו, all cite a practice for the congregation to recite פסוקים, though the specific פסוקים cited and the manner in which they would be inserted differs from the method outlined in the גמרא. (It is these פסוקים that appear in our סידורים.)
While the מחבר rules against the recitation of any פסוקים, the רמ״א does acknowledge and attempt to defend the practice of reciting פסוקים (presumably the פסוקים of the מחזור ויטרי). The מעשה רב also opposes the practice.
The רמע מפאנו and the יד המלך address the existence of a practice which differs from that which is outlined in the גמרא.
The ט״ז and מגן אברהם modify the custom in attempt to avoid some of the potential issues that the custom may present. The משנה ברורה notes that the אליה רבה is not supportive of the custom, notwithstanding the modifications of the מגן אברהם and ט״ז.
No comments:
Post a Comment