תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מה עמוד א
אמר רבי אבהו: אמר רבי אלעזר: כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי, ורבי יוחנן משום רבי שמעון המחוזי משום רבי יוחנן המכותי: כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה - מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח
רש"י מסכת סוכה דף מה עמוד ב
איסור לחג - אגודה לחג
באכילה ושתיה - שקורא לחג עונג במאכל ומשתה, ויש אומרים: יום שלאחר החג
מהרש"א חידושי אגדות מסכת סוכה דף מה עמוד ב
כל העושה איסור לחג באכילה כו' לפרש"י לשון איסור לא ידעתי לפרש ולולי פירושו נראה דאיסור כמשמעו שעושה לו איסור וגדר במצות אכילה ושתיה בחג דהיינו שלא לאכול אכילה גסה ושלא ישתכר יותר מדאי שאינו לש"ש והרי אותו מותר שלא אכל ושתה נחשב לו כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן ועד"ז אמרו בפ' הרואה פתח במזבח וסיים בשלחן מה מזבח מכפר אף שלחן מכפר כו' כמפורש בחידושנו ס"פ ח"ה
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק א
חברייא אמרי טעמא דרבי ישמעאל משום בריה דמועדא. אמר רבי בא כיון שהוא יודע שאסור לך לישא וליתן עמו הוא ממעט בשמחת אידו. מה מפקה מביניהון למכור לו דברים שאינן מתקיימין על דעת חברייא אסור על דעת רבי בא מותר. א"ר יודן קרייא מסייע למה דאמרי חברייא [נחמיה ט א] וביום עשרים וארבעה לחדש השביעי נאספו בני ישראל בצום ובכי ובשקים ואדמה עליהם. ולמה לא אמר בעשרים ושלשה משום בריה דמועדא. אין נימר דהוה בשובתא לית יכיל דאת מחשב ואת משכח צומא רבא בחד בשובא. ומה בה ולית ר' חוניה מיקל למאן דמעבר ליה מן אתריה. א"ר יוחנן בר מדייא אנא חשב יתה ולא הוה בשובתא
ספר עין יעקב להר׳ יעקב אבן חביב - מס׳ חגיגה דף יח עמוד א
משנה עצרת שחל להיות בערב שבת בית שמאי אומרים יום טבוח אחר השבת ובית הלל אומרים אין יום טבוח אחר השבת ומודים בעצרת שחל להיות בשבת - שיום טבוח אחר השבת...ומותרין בהספד ובתענית שלא לקיים את דברי עצרת אחר השבת .גמ׳ ורמינהו מעשה ומת אלכסנדראי (אלכסא) בלוד, ובאו כל ישראל לספדו, ולא הניחן רבי טרפון מפני שיום של עצרת היה. יום טוב סלקא דעתך? אי יום טוב - אינהו מי קא אתו? אלא אימא יום טבוח היה. לא קשיא, כאן ביום טוב שחל להיות בשבת, כאן - ביום טוב שחל להיות אחר השבת
פסקי רי"ד מסכת חגיגה דף יח עמוד א
ומותרין בספד ובתענית. והתניא מעשה ומת אלכסא בלוד ובאו כל ישראל לסופדו ולא הניחן ר' טרפון מפני שיום טוב של עצרת היה, יום טוב ס"ד, אלא אימא יום טבוח. לא קשיא כאן ביום טוב שחל להיות באמצע שבת, כאן ביום טוב שחל להיות אחר השבת. ומיכן מוכיח שאסור להתענות במוצאי חג שבועות אפי' בזמן הזה, דהא ר' טרפון בימי חורבן הוה.
פסקי רי"ד מסכת חגיגה - הערות דף יח עמוד א
כן הביא בשבה"ל סי' רסב בשם רבנו ישעיה וכ"ה בהאגור השלם סי' תרסה, ובביאור עין יעקב כאן. והובא בב"י ושו"ע או"ח סי' תצד, ג שכתבו לבאר דבריו במוצאי שבועות ולא בשאר יו"ט, ועיין משנה למלך פ"ו מהל' כלי המקדש ה"ט וה"י מה שתמה עליהם, וראה שו"ע שם במג"א וברכ"י ושיח יצחק. מיהו כאן קיצר רבנו אבל ביאר בארוכה בתוספותיו ותחילת קושיתו הוא דלפי"ז יהא ר' טרפון כבית שמאי דאי ב"ה הא אמרי דאין לה יום טבוח דמקרבי ביו"ט וכו', וי"ל ה"ק ב"ה א"צ יו"ט דאי בעי כולהו מקרבי ביו"ט, אבל מיהו סתמא דמילתא אין כל ישראל יכולים להספיק ולהקריב שלמי חגיגה ועולת ראיה ביום ראשון והרבה מקריבין ביום שני והלכך יום שני של עצרת הוא אסור בהספד מפני שהוא יום טבוח, ואע"פ שכל שבעה יש להם תשלומין לא נוכל לעשות מכולן יו"ט אלא יום אחד כו', ודוקא עצרת יש לה יום טבוח למוצאי יו"ט אבל לא שאר יו"ט שפסח וסוכות יש להן תשלומין כל שבעת ימי החג ולא יותר ואסורין הן בהספד, ומיכן מוכח שאסור להספיד במוצאי יו"ט של עצרת אפילו בזמן הזה דהא מעשה דר"ט אחר חורבן הוה. ומבואר שיום טבוח נוהג אפילו לב"ה ולאו דוקא בחל עצרת בשבת, ועי' מה שכ' הגרש"י זוין בסופרים וספרים ח"א עמ' 16, ותו' כפשוטה חגיגה עמ' 1305
ספר האגור הלכות יום טוב סימן תרסה
כתב הר"ר ישעיה שאסור להתענות במוצאי חג שבועות אפי' בזמן הזה וזהו אסרו חג. אמרה תורה עשו איסור לחג. ובירושלמי קורא לאסרו חג בריה דמועדא, פי' בן המועד. ואסור לומר צדוק הדין כ"א ביחיד משבה"ל
בית יוסף אורח חיים סימן תצד
כתב האגור בסימן תרסה כתב ה"ר ישעיה (תוס' רי"ד חגיגה יח. ד"ה לא, פסקי רי"ד שם) שאסור להתענות במוצאי חג שבועות אפילו בזמן הזה וזהו אסרו חג אמרה תורה עשו אסר לחג (עי' סוכה מה:) ובירושלמי (ע"ז פ"א סוף ה"א) קורא לאסרו חג בנה דמועדא פירוש בן המועד ואסור לומר צידוק הדין כי אם ביחיד ע"כ. וכן כתב הה"ר יעקב ן' חביב ז"ל בספר עין יעקב בפרק ב' דחגיגה (הכותב יח.) אהא דמייתי התם מעשה ומת אלכסנדראי בלוד ובאו כל ישראל לספדו ולא הניחן רבי טרפון מפני שיום טבוח היה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצד סעיף ג
אסור להתענות במוצאי חג השבועות. הגה: ואין אומרים תחנון מתחילת ראש חדש סיון עד ח' בו, דהיינו אחר אסרו חג - הגהות מיימוני הלכות ברכות ומנהגים
מגן אברהם סימן תצד ס״ק ג
אסור להתענות. מפני כשחל עצרת בשבת היה יום טבוח הקרבנות אחר השבת ועמ"ש ססי' תכ"ט הנשים מותרות במלאכה באסרו חג - ש"ג בהג"מר פ"ב דשבת
משנה ברורה סימן תצד ס״ק ו
במוצאי - מפני כשחל עצרת בשבת היה יום זביחת הקרבנות אחר השבת והוא כעין יו"ט [מ"א] ולפי טעם זה באסרו חג שאחר סוכות מותר להתענות אכן מדברי הגר"א משמע דגם שם אין להתענות וכ"מ בב"י
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תצד סעיף ג
אסור להתענות. כמ"ש בפ"ד דסוכה כל העושה איסור לחג כו' וכפי' השני של רש"י ובירושלמי קורא לאסרו חג בנה דמועדא וז"ל הירושלמי פ"א דע"ז סוף הלכה א' חברייא אמרו טעמא דר"י משום בריה דמועדא כו' א"ר יודן קרא מסייע למה דאמרו חברייא וביום עשרים וארבעה לחודש נאספו כו' ולמה לא אמר בכ"ג משום בריה דמועדא אין נימר דהוה בשבתא לית יכול דאת מחשב ואת משכח צומא רבא בחד בשבא ומה בה ולית ר' הינא מקיל למאן דמעביר ליה מן אתריה א"ר יוחנן בר מרייא אנא חשבתיה ולא הוה בשבתא ובפ"ב דחגיגה מעשה ומת אלכסא בלוד ובאו כו' ולכן כ' כאן
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תכט
אמרינן בפרק לולב וערבה (מה ב) כל העושה אסור לחג באכילה ושתייה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר (תהלים קיח כז) אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח פירש רש"י אסור לחג. אגודה לחג: באכילה ושתייה. (שאמרו) [שקורא] לחג עונג במאכל ומשתה ויש אומרים יום שלאחר החג עכ"ל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תכט סעיף ב
אין נופלין על פניהם בכל חדש ניסן….הגה: גם אין אומרים צדוק הדין בכל חדש ניסן…ונוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג, והוא אסרו חג - גמרא ורש"י פרק לולב
משנה ברורה סימן תכט ס״ק יד
אסרו חג - המנהג שלא להתענות בכל אסרו חג. ולהטיל איסור בבהכ"נ לצורך גדול מותר בניסן אף שאסור בתשרי - אחרונים
ערוך השולחן אורח חיים סימן תכט סעיף ה
ונוהגים להרבות קצת באכילה ושתייה ביום שאחר החג והוא אסרו חג והמנהג שלא להתענות בו דנחשב קצת כיו"ט דאסרו חג שבועות וודאי היה יו"ט שבו היה יום טבוח ותפסו ליו"ט כל אסרו חג גם של פסח ושל סוכות ובסוכה [מ"ה:] אמרו כל העושה איסור לחג באכילה ושתייה מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח ופירש"י [ד"ה באכילה] בלשון אחד דאאסרו חג קאי ע"ש ונ"ל דה"פ דהנה שמחת החג כשמכוין לשם שמים עיקר השמחה בהקרבנות שלמי שמחה ואם בהתפעלות נפשו הקשורה לה' שמח ג"כ ביום שלאחריו ואוכל מהשלמים של אתמול דשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד הוי התוספות דכאלו לבד הקרבנות בנה ג"כ את המזבח
ליקוטי הלוי - נתן בן יצחק דוב הלוי באמברגר (1824 - 1919, רב מוירצבורג, גרמניה) - עמוד 20 הערה סה
יום א׳ מתפללין שחרית...וקורין בתורה בפרשת יתרו....במוצאי יו״ט אומרים אתה חוננתנו....גם ביום אסרו חג אין אומרים תחנון ואין מתענים בו. טעם לשמחת אסרו חג כתב מהרי״ל משום דשלמים נאכלים לשני ימים, א״כ יום שאחר יום טוב איכא עוד בשר הקרבן ע״כ אין אומרים בו תחנון ונוהגין קצת שמחה. ועי׳ בש״ע של רש״ז שכתב ג״כ מפני שבזמן המקדש היה יום זה כמו יו״ט אף עתה שחרב בעו״ה לא הותר הספד ותענית בו ביום אבל בשאר א״ח של פסח וסוכות אין איסור להתענות מעיקר הדין רק מחמת מנה עייש״ה
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תכט סעיף יז - יח
כל העושה איסור (פירוש אגודה) לחג באכילה ושתיה דהיינו שמרבה קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג ועושהו טפל לחג מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים (ופי' בהמות עבות ושמינות) עד קרנות המזבח לפיכך נוהגין במדינות אלו להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים ואין מתענין אפילו חתן וכלה ביום חופתם ולא תענית יום שמת בו אביו ואמו כמ"ש בסי' תקס"ח ותקע"ג ואיסור זה אינו אלא מנהג אבל מעיקר הדין אין איסור כלל להתענות בו אלא שהמונע הרי זה משובח כמו שנתבאר: במה דברים אמורים ביום שלאחר הפסח ושלאחר הסוכות אבל ביום שלאחר חג השבועות מן הדין אסור להתענות בו מטעם שיתבאר בסימן תצ"ד
תורה לשמה להר׳ יוסף חיים בן אליהו - סימן קמ
טעם שאסרו חג נקרא בשם בן המועד ושיש לפרוש בו ממלאכה ולהתלבש בבגדי כבוד - שאלה מצינו בירושלמי בפרק קמא דעבודה זרה דקרו ליה לאסרו חג בריה דמועדא ופרשו לנו הראשונים שהוא רוצה לומר בן המועד וכנזכר בבית יוסף אורח חיים סימן תצ"ד ולא ידענו טעם לזה למה נקרא בן למועד יורינו המורה לצדקה ושכרו כפול מן השמים תשובה הנה ודאי ראוי לקראו בן המועד מפני כי קדושתו נולדה ונמשכה מקדושת המועד וכמו שאמר הכתוב אסרו חג בעבותים כלומר עשו איסור וקשר לחג שלא תסתלק קדושת החג לגמרי אמנם נתקשר בקדושת החג כדי שתשאר לנו קצת הארה מן החג ביום זה של מוצאי החג על כן שפיר נקרא בן המועד' כי ממנו נולדה ונמשכה קדושתו של יום זה ואם אל סודו תדרשו כאשר מפורש יוצא בכונות המקובלים מפי רבינו הגדול האר"י זצ"ל אז תבין כי יאה ויאה תואר בן המועד על אסרו חג בסוד ברא כרעיה דאבוהי ולפי דרכי אזהיר אתכם במה ששמעתי שבעיר שלכם אינם נזהרים בכבוד אסרו חג של שבועות ודבר זה הוא פלא גדול עליכם מה מצאתם טעם לזלזל בו חס ושלום ואדרבה הוא הגדול ביותר ואם התגרים וכל בעלי חניות ובעלי מלאכות יוצאים זה לחנותו וזה למלאכתו ולובשים בגדי חול ואוכלים כשאר ימות החול במה נעשה איסור וקשר לחג שלא תסתלק קדושתו מאתנו אלא ישאר לנו קצת הארה מן החג והלא בתפילה לא יש הפרש ובמה יהיה הקשר אם לא ינהוג בו האדם כמו חול המועד ללבוש בגדי שבת ולמנוע עצמו מן מקח וממכר וממלאכה שאינה דבר האבד הלא מצינו ביום הכפורים שאמרו רבותינו ז"ל מאחר שאין בו אכילה ושתיה כבדהו בכסות נקיה גם הצריכו שיהיה השלחן ערוך ומטה מוצעת כמו שבת וכן בזה צריך לעשות היכר כדי שבזה ההיכר שאנחנו עושים לכבודו גורמים להתקשר בקדושת החג וישאר עלינו קצת הארה מן החג ביום זה ולכן הנזהר בזה תבא עליו ברכת טוב והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו
פניני רבנו הגרי״ז סימן טו
דברים המיוחסים למרן הגרי"ז זיע"א בענין מלוה מלכה במוצאי יו"ט….ומה שכותב שמלוה מלכה במוצאי יו"ט הוא חידוש ולא מבואר בפוסקים הנה הדבר מבואר להדיא ברמב"ם ובודאי משם לקח מרן החזו"א זיע"א וגם לפני שנים רבות שמעתי אומרים ששאל אחד את מרן הגרי"ז זיע"א אם יש חיוב מלוה מלכה במוצאי יו"ט והשיב אינני יודע למה לא והדבר ברור ששני רבותינו הקדושים למדו זאת מדברי הרמב"ם המפורשים להדיא בהלכות יו"ט פ"ו הל' ט"ז כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קודש וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת הרי להדיא ברמב"ם שיש חיוב כיבוד ועינוג ביום טוב ממש כמו בשבת שכתב כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים בדיוק אותו דין ואח"כ מפרש הרמב"ם מהו כיבוד ועינוג וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת רצונו שכל האמור שם בהלכות שבת בגדר חיוב כיבוד ועינוג נוהג גם ביום טוב ותלמדנו משם ושם בהלכות שבת פ"ל מהלכה ב' עד הלכה ו' מבאר איזהו כבוד ומהלכה ז' ואילך מבאר איזהו עונג ובהלכה ה' שם בהלכות כיבוד כתב הרמב"ם וכן מסדר שלחנו במוצאי שבת ואע"פ שאינו צריך אלא לכזית כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו וכו' הרי שחיוב מלוה מלכה במוצאי שבת מבואר להדיא שהוא בכלל כבוד שבת ובהל' יו"ט הנ"ל כותב הרמב"ם שכל דיני כבוד שבת המבוארים כאן בהלכות שבת נוהגים גם ביו"ט וא"כ מפורש להדיא ברמב"ם שגם ביו"ט נוהג דין סעודת מלוה מלכה במוצאי יו"ט לכבד את היו"ט ביציאתו ופשוט וברור שמכאן למדו זאת שני שרי הקדש מרנן ההזו"א והגרי"ז זיע"א והרי הדבר מפורש ברמב"ם
Summary:
The גמרא offers praise for anyone who makes an "איסור לחג." One explanation that is offered by רש״י is that there should be some form of a סעודה on the day after יום טוב. The מהרש״א offers completely different interpretation, noting that the simplest understanding of the גמרא is that one should try to limit אכילה on יום טוב itself, avoiding אכילת גסה. The ירושלמי also notes that one should avoid fasting on the day after יום טוב.
The פסקי הרי״ד infers from an account in חז״ל that one is prohibited from fasting on the day after שבועות.
The אגור connects the ruling of the רי״ד and the sources relating to אסרו חג generally.
The שלחן ערוך rules that one may not fast after שבועות. The משנה ברורה writes that the גר״א implies that this prohibition extends to other holidays as well.
The רמ״א cites a practice to increase the size of one's meal on אסרו חג.
The תורה לשמה takes a very strict view on how one may conduct himself on אסרו חג.
No comments:
Post a Comment