Thursday, December 17, 2020

הזכרת חנוכה בברכת מעין שלוש - The Omission of Chanukah in Al Hamichya

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כד עמוד א

אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לְהַזְכִּיר שֶׁל חֲנוּכָּה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן? כֵּיוָן דְּמִדְּרַבָּנַן הוּא — לָא מַדְכְּרִינַן, אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא — מַדְכְּרִינַן?! אָמַר רָבָא אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא: אֵינוֹ מַזְכִּיר. וְאִם בָּא לְהַזְכִּיר — מַזְכִּיר בַּהוֹדָאָה. רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אִיקְּלַע לְבֵי רָבָא. סְבַר לְאַדְכּוֹרֵי בְּ״בוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם״. אָמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: כִּתְפִלָּה. מַה תְּפִלָּה בַּהוֹדָאָה — אַף בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בַּהוֹדָאָה.

רש״י מסכת שבת דף כד עמוד א

לא מזכרינן - לא חייבו להזכיר

אינו מזכיר - אינו צריך להזכיר


רש״י מסכת שבת דף כד עמוד א

בברכת המזון - בתפלה פשיטא לן שהרי להלל ולהודאה נקבעו כדאמרינן לעיל

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

מאי חנוכה? דתנו רבנן: ...שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל...ולא מצאו אלא פך אחד...נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה

רש"י מסכת שבת דף כא עמוד ב

הכי גרסינן: ועשאום ימים טובים בהלל והודאה - לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה

תוספות שם

מהו להזכיר של חנוכה בבהמ"ז - בתפלה פשיטא ליה דמזכיר משום דתפלה בצבור הוא ואיכא פרסומי ניסא אבל בבהמ"ז שבבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי

טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפב סעיף א

כל ח' ימי חנוכה מזכיר של חנוכה פירוש על הניסים בתפלה ובברכת המזון ואומרו בתפלה בברכת מודים ובבה"מ בברכת הארץ ואם לא אמרו אין מחזירין אותו ור"ת היה חוזר אם נזכר שלא אמרו קודם שעקר רגליו ואינו נראה לר"י וכן דעת א"א הרא"ש ז"ל

שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפב סעיף א

כל שמונת ימי חנוכה אומר על הניסים בבה"מ בברכת הארץ, ובתפלה בברכת מודים; ואם לא אמר, אין מחזירין אותו (וע"ל סי' רצ"ד סעיף ד' וה'); ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר. הגה: כששכח על הניסים בברכות המזון כשמגיע להרחמן יאמר: הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו' - כל בו, וכבר נתבאר סימן קפ"ז סעיף ד


תוספות מסכת ברכות דף מד עמוד א

על העץ ועל פרי העץ...ובס' המיימוני מצריך להזכיר בה מעין המאורע בשבת ובי"ט וכן משמע בירו' ומיהו לא נהגו העולם כן ויכול להיות מה שמזכירים מעין המאורע היינו דוקא בימיהם שהיו רגילין לקבוע איין ואמיני פירות אבל האידנא לא קבעי 


טור אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רח סעיף יב

על חמשת המינין שהן גפן ותאנה ורמון וזית ותמרה שנשתבחה בהן א"י כי דבש האמור בפסוק הוא דבש תמרים מברכין לאחריהן ברכה אחת מעין ג'...וצריך להזכיר בה מעין המאורע כגון בשבת קודם כי אתה ה' טוב ומטיב יאמר ונחמנו ביום המנוח הזה וביו"ט אומרים ושמחנו ביום חג פלוני הזה ובר"ח אומרים וזכרנו לטובה ביום ר"ח הזה

בית יוסף אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רח סעיף יב

וצריך להזכיר בה מעין המאורע וכו' כ"כ שם בס"פ כיצד מברכין התוס' בשם הירושלמי אלא שכתבו אחר כך ומיהו לא נהגו העולם כך ויכול להיות שמזכירין מעין המאורע היינו דוקא בימיהם שהיו רגילים לקבוע איין ואמיני פירות אבל האידנא לא קבעי וכ"כ סמ"ג. וגם הרשב"א כתב ומיהו לא נהגו כן עכשיו ובכל הני מילי פוק חזי מאי עמא דבר וגם הראב"ד ורבותינו בעלי התוספות כתבו דעכשיו לא נהגו כן עכ"ל אבל הר"י והרא"ש כתבו סתם כדברי הירושלמי וכ"כ הרמב"ם בפ"ג. והרוקח כתב שהוא נוהג להזכיר וכתב בתשב"ץ שכך היה נוהג מהר"ם ואומר בי"ט זכרנו לטובה ביום חג פלוני כי אתה טוב ומטיב לכל בא"י וכו' ובשבת אומר והעלנו לירושלים ושמחנו בבנינה ורצה והחליצנו ביום השבת הזה כי אתה טוב ומטיב לכל וכו' ובר"ח אומר וזכרנו לטובה ביום ר"ח הזה כי אתה טוב ומטיב וכו' וכתב בהגהת מיימון דבחנוכה ופורים אין צריך להזכיר בה מעין המאורע:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רח סעיף יב

מזכירין בה מעין המאורע כד' בשבת וי"ט ור"ח, אבל לא בחנוכה ופורים

משנה ברורה אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפב ס״ק ב

ובברכה מעין שלש בחנוכה ופורים אין מזכירין של חנוכה ופורים


שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן ע

ולהזכיר מעין המאורע בברכה א מעין ג׳ בחנוכה ופורים ל"צ דאפי' בבהמ"ז איכא למ"ד פ' במה מדליקי' (כ"ד ע"א) דאין מזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה אבל במעין שלש לא יעלה על לב איש כיון דליכא הודאה בברכה דמעין ג' אין מזכיר דלא להזכיר מאורע בחנוכה ופורים אלא היכא דאיכא הודאה בתפלה

ביאור הגר״א אורח חיים סימן רח

אבל כו'. דאף בבה"מ א"צ להזכיר מצד הדין כמ"ש בפ"ב דשבת אלא מצד המנהג משא"כ כאן שאין מנהג כלל וע' תוס' שם:

משנה ברורה שם ס״ק נט

אבל לא וכו' - דהא אפילו בבהמ"ז אינו מחוייב להזכיר מצד הדין רק מצד מנהגא וכאן ליכא מנהג כלל ע"ז [הגר"א]:

ערוך השלחן אורח חיים סימן רח ס״ק ז

מזכירין בברכה זו של שבת ושל יום טוב ושל ראש חודש, דכיון דהיא ברכה ארוכה צריך להזכיר בה מעין המאורע כמו בברכת המזון. והיינו דקודם 'ונודה לך' יאמר בשבת: 'ורצה והחליצנו ביום השבת הזה', וביום טוב אומר: 'וזכרנו לטובה ביום חג פלוני הזה', ויש אומרים: 'ושמחנו לטובה ביום וכו', ובראש חודש יאמר: 'וזכרנו לטובה ביום ראש חודש הזה', ובראש השנה: 'ביום הזכרון הזה'. ובכולן אם לא הזכיר - יצא ואין מחזירין אותו. אבל של חנוכה ושל פורים אין מזכירין כלל, כיון דגם בברכת המזון ותפילה אינו מעכב בדיעבד





שו״ת מנחת עני להר׳ סיני בן אלעזר ספיר


בית יצחק חלק יז עמוד 176, מר׳ נתנאל הלפגוט

וזה באמת עולה בקנה אחד עם השמועה הרווחת בשם הגר"ח ז"ל ששאלו אותו למה לא מזכירים מעין המאורע של חנוכה ופורים במעין שלש ותירץ שרואים ממיקום ההזכרות של שבת ויו״ט וכו׳ בברכה זו, שנמצאים לאחר הזכרת ירושלים - מיד לפני ״כי אתה טוב ומטיב״ (לעומת בבהמ״ז ששם ההזכרות הנס לפני ״בונה ירושלים״) - שבאמת רק מזכירים הימים שהיו מחייבים ברכה מיוחדת כגון ״אשר נתן שבתות למנוחה״ אם שכחו להזכיר מעין המאורע בין רחם לבונה ירושלים ונזכר לפני תחילת ברכה  ״הטוב והמטיב״, ודין זה לא נמצא לגבי חנוכה ופורים.


הררי קדם להגרי״ד חלק א סימן קעח

ונראה דשאני הזכרת על הנסים בחנוכה מהזכרת שבת ויו״ט ור״ח, דעל הנסים בחנוכה אינו דין של הזכרה כר״ח ויו״ט. אלא הוא חלק חלק מטופס הברכה של מודים אנחנו לך בתפילת שמו״ע, וחלק ממטבע הברכה דברכת נודה לך בברכת המזון, דבחנוכה ופורים יש חיוב מיוחד להוסיף בהודאה והלל ולהודות על הנסים שנעשו בהם….והנה בברכת מעין שלש קצרו את הברכות דהוא רק ברכת מעין ג׳, וע״כ פשוט שכמו שהשמיטו מתוך הברכה דנודה לך ברית ותורה. כמו״כ קיצרו והשמיטו בחנוכה ופורים את ההוספה דעל הנסים, שהרי כל עיקר חיוב אמירת עה״נ הוא חיוב תוספת וריבוי בהודאה, וחיוב זה של רבוי הודאה לא שייך בברכת מעין ג׳ שהיא ברכה קצרה. ושכם שיש בקיצורה מעין ברכת נודה לך דברית ותורה, ה״ה שיש בה קיום של מעין שלש על החיוב הנוסף דהודאה בחנוכה. משא״כ הזכרת שבת ויו״ט ור״ח שאין זה המשך מהברכה, אלא חיוב מסוים בפ״ע של הזכרה של היום אשר חיוב זה אינו שייך לברכה דוקא, בזה גם בברכת מעין שלש יש חיוב של הזכרה...ויש להוסיף עוד, דבחנוכה ופורים אין חיוב של הזכרת היום כבשבת ויו״ט, כי אין בהם קדושה וחפצא של יום ול״ש בהם הזכרה, וכל דין על הנסים הוא רק מדין תוספת הודאה. וראיה לזה דבעל הנסים של פורים אין אנו מזירים את יום הפורים כלל, רק שאנו מודים על הנס דבימי מרדכי ואסתר, אבל אין אנו מזכירים את תקנת יום הפורים בעצמו ועיצומו של יום


ארץ הצבי להר׳ צבי שכטר סימן ה׳ אות טז

חובת הזכרת על הנסים...ורוב הדברים בזה שמעתי מכב' רבנו שיחי' אם לא כולם דהך חיובא דברוך ד' יום יום לא נהגא בחנוכה ופורים מאחר שהם אך מדרבנן ומן התורה אין ימים אלו שונים משאר ימים דנימא בהו שבכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו של יום אלא שתקנת חכמים מיוחדת היא משום פרסומי ניסא להזכיר על הנסים בתפילה וכלשון הברייתא דמגילת תענית הובאה בגמ' שבת שעשאום ימים טובים בהלל והודאה ופרש"י שם לומר על הנסים בברכת הודאה ובזה נסתפקו בגמ' אם התקנה הזאת המיוחדת נתקנה דוקא לגבי תפילה או אף לגבי ברהמ"ז אבל אילו היתה חובת הזכרת חנוכה ופורים מכח דין ברוך ד' יום יום בזה הי' פשיטא להגמ' דהיתה החובה שוה בין בתפילה ובין בברהמ"ז ומהאי טעמא קיי"ל נמי דימים שאין בהן קרבן מוסף אם לא אמר אין מחזירין אותו דחובת הזכרת על הנסים בתפילה היא לא בתורת מעין המאורע שמכח דינא דברוך ד' יום יום דנימא דבשכח אמירת ההזכרה שהרשוהו וגם חייבוהו חכמים להתפלל עוה"פ בכדי לקיים חובה זו של הזכרת קדוה"י אלא חיוב שונה בפנ"ע היא מכח התקנה המיוחדת להאריך בהודאה שבתפילה ואשר על כן העירו גדולי האחרונים שמן הנכון לומר ועל הנסים בוא"ו בתורת המשך לתחילת נוסח הברכה מודים אנחנו לך על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך שבכל עת ועל הנסים וכו' ואשר על כן בדיעבד אם שכח ולא האריך בהודאה יוצא במה שהודה בקצרה על נסיך שבכל יום עמנו ואשר מה"ט לא נהגו להזכיר חנוכה ופורים בברכת על המחיה שנתקנה בתורת ברכה מקוצרת מעין שלש ואין להאריך בה וכל יסוד התקנה דעל הנסים הי' להאריך בהודאה דנודה לך ואין לתקן או להנהיג מנהג שכזה לגבי על המחיה שאין להאריך בה כל עיקר ודוקא הזכרת שבת ויו"ט וחוש"מ ור"ח שזה מכח דינא דברוך ד' יום יום ולא בתורת אריכות דברים מפורטים ביותר הוא דקיי"ל דאף בברכת על המחי' מזכירים אותם כן שמעתי מרבנו ובס' יביע אומר ח"ג סי' לו הביא טעם זה ועוד טעמים אחרים מספרי האחרונים על כך שלא מזכירים חנוכה ופורים בעל המחי' 



 Summary:

The גמרא seems to state that while one is not required to recite על הניסים in ברכת המזון, if one chooses to mention it, it should be recited in נודה.  As רש״י seems to make clear, the recitation is essentially optional.


While the גמרא inquires as to whether one should mention על ניסים in ברכת המזון, no such inquiry is even mentioned with respect to תפילה.  This is explained by רש״י, noting that the entire essence of the institution of the holiday as a day of הודאה, included a requirement to recite על הניסים in תפילה.  According to תוספות, the reason for the distinction is rooted in the nature of תפילה being בציבור, allowing for פרסומי ניסא, while ברכת המזון is done privately.  Following this analysis, it is of note that there is even an opinion (רבינו תם) who rules that failing to recite על ניסים in תפילה requires one to repeat שמונה עשרה.


This מחבר ultimately rules that one should recite על הניסים in ברכת המזון.


With respect to מעין שלש, there is no mention of inserting anything regarding any days (including שבת).  However, תוספות cites from a ירושלמי that שבת and יום טוב should receive an insert.  He also notes that this is the ruling of the רמב״ם.  However, he ultimately concludes that the custom is not to insert anything in מעין שלש.  While the בית יוסף notes that the רשב״א follows the ruling of תוספות, there are a multitude of opinions, including the ר״י and the רא״ש that follow the ruling of the רמב״ם and the ירושלמי.  As such, in codifying the matter in שלחן ערוך, he ultimately follows this approach, requiring one to include an insert for שבת and יום טוב.


In explaining our failure to include a mention of חנוכה in מעין שלש, the מהר״ם says that the reason for the omission is that there is no word נודה in מעין שלש, which would be the trigger for על הניסים.  Alternatively, the גר״א suggests that there is no mention in מעין שלש, since the entire insert into ברכת המזון itself is just a מנהג and there is no such מנהג with respect to מעין שלש.  A third more complex approach if offered by the שו״ת מנחת עני, which as been popularized by ר׳ חיים מבריסק.  He explains that מעין שלש, similar to הבינינו is an abbreviation of ברכות.  Since על הניסים is not a ברכה, it is not included.  In contrast, רצה and יעלה ויבא are included since they have the potential for ברכות when one forgets them in ברכת המזון.  This further explains their placement in מעין שלש in the location where they would appear as ברכות (prior to הטוב ומטיב).  A different variation of this explanation is offered in the הררי קדם/ארץ צבי.


Sunday, November 29, 2020

הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת - The Practice of Lighting a Chanukah Menorah in Shul

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

 תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך

תלמוד בבלי מסכת יומא דף יא עמוד ב

דתניא: בית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן הכנסת - חייב במזוזה, ושאין בה בית דירה - רבי מאיר מחייב, וחכמים פוטרין.

ספר המנהיג (ר׳ אברהם בן נתן, 1155 - 1215, מלוניל שבפרובאנס) הלכות חנוכה סימן קמח

ויראה לי דאין חיובא בבית הכנסת להדליק נר של חנוכה כ"א בבית שאדם דר בו מדאמ' כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובית הכנסת פטור ממזוזה כדאמ' בפ"ק דיומ' אלא אם כן יש שם בית דירה לדור בבית הכנסת


ספר העיטור עשרת הדיברות (ר׳ יצחק בן אבא מרי, 1122 - 1193, ממרסילייא שבפרובאנס) - הלכות חנוכה דף קיד טור ג-ד

ת"ר נ"ח מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעלי' מניחו בחלון הסמוכה לר"ה ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו ואחר שנהגו על הסכנה נהגו ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה מבחוץ ואם לאו על פתחו ונהגו להדליק נ"ח בביה"כ ויש מקומות שנהגו על הפתח ויש שמניחין בבה"כ באמצע

טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא

ומצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח משמאל כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל וכתב אבי העזרי שאם אין מזוזה בפתח מניחה מימין ובס"ה הקטן כתב שאם מניחה בדלת עצמה יניחנה מחציו של כניסה לצד שמאל ובבית הכנסת מניחה לדרום זכר למנורה שהיתה בדרום ע"כ

שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא סעיף ז

מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל; ואם אין מזוזה בפתח, מניחו מימין; ואם הניחו בדלת עצמו, יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל….ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום (או בדרום המנורה, ומסדרן ממזרח למערב) מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל


ספר המנהיג (ר׳ אברהם בן נתן, 1155 - 1215 מלוניל שבפרובאנס) הלכות חנוכה סימן קמז

ויראה לי דאין חיובא בבית הכנסת להדליק נר של חנוכה...אלא נהגו כך על זה שהנס בא במקדש בית עולמים ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס לפי שכולם מתקבצים שם אב"ן 

תניא רבתי (ר׳ יחיאל ב"ר יקותיאל, 1260-1289, מרומא במאה ה-13) ענין הדלקת נר חנוכה סימן לה

כתב בעל הדיברות נהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת ויש מקומות שנהגו להניחה על הפתח ויש שמניחין אותה באמצע בית הכנסת, ומנהגינו להדליקה בבית הכנסת, ושמא נהגו להדליקה עבור האורחים ועבור מי שלא יהיה לו שמן להדליק נר חנוכה

אורחות חיים (ר׳ אהרון הכהן מלוניל מפרובאנס, בסוף המאה ה-13) חלק א הלכות חנוכה אות יז

ונהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת המצוה גם כי הוא הדור המצוה ופרסום הנס זכר למקדש ויש מקומות שאין חוששין להדליק בבית הכנסת סמוך לפתח אלא לפני ההיכל ויש מקומות מניחין אותה באמצע הכנסת ויש מניחין על הפתח. ויש מניחין אותן בדרום וסימן שלחן בצפון ומנורה בדרום והכל הולך אחר המנהג. והמנהג להדליקה בין תפלת מנחה לתפלת ערבית ובע"ש מדליקין קודם תפלת המנחה וקודם שיתפללו הקהל ובמוצאי שבת מדליקין אחר סדר קדושה וקדיש קודם שיבדיל על הכוס. והרא"בד ז"ל כתב ואין ראוי לעשות כך עד אחר הבדלה שאין ראוי לברך על האור אחר שמלא עיניו ממנו

שו״ת הריב״ש (ר׳ יצחק בר ששת ברפת מברצלונה, 1326 - 1408), סימן קיא

עוד כתבת שכל אחד מישראל חייב במצות נר חנוכה..וא"כ כל אחד חייב להדליק ולברך בביתו ומה שנהגו כל ישראל להדליק ש"צ או השמש בבהכ"נ למה, אי לפרסומי ניסא כל אחד חייב להדליק בביתו ואי להוציא עניים ידי חובה כמו קדוש הרי העני המתפרנס מן הצדקה חייב להדליק בביתו וכמו שבליל הפסח אין מקדשין בבית הכנסת כן ראוי לעשות בנ"ח א"כ הברכה שמברך המדליק בבית הכנסת יראה שהיא לבטלה ואם נאמר להוציא עצמו באותה הדלקה בודאי אינו יוצא...ועוד שלא נהגו כן אלא שחוזר ומדליק בביתו....תשובה המנהג הזה להדליק בבהכ"נ מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא...וכיון שעתה שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני יבתו לבד לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא

ספר כלבו סימן מד

ונהגו כל המקומות להדליק נר חנוכה בבית הכנסת להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת גם כי הוא הדור המצוה ופרסום הנס וזכר למקדש ויש מקומות שאין חוששין סמוך לפתח אלא לפני ההיכל, והמנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת בין תפלת המנחה לתפלת ערבית, ובערב שבת מדליקין קודם תפלת המנחה ועד שלא יתפללו הקהל ובמוצאי שבת מדליקין אחר סדר קדושה וקדיש קודם שיבדילו על הכוס והראב"ד ז"ל חולק על זה המנהג כמו שכתבנו


שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא סעיף ז

ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום….ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא. הגה: ואין אדם יוצא בנרות של בהכ"נ, וצריך לחזור ולהדליק בביתו (ריב"ש סימן קי"א); ונוהגין להדליק בבהכ"נ בין מנחה למעריב; ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה (כל בו ואבודרהם); (מח) ואם רוצים למהר להתפלל לאחר שבירך הש"צ והדליק אחד מהן, יוכל השמש להדליק הנשארים, והש"צ יתפלל - מהרי"ל

תניא רבתי (ר׳ יחיאל ב"ר יקותיאל, 1260-1289, מרומא במאה ה-13) ענין הדלקת נר חנוכה סימן לה

כתב בעל הדיברות נהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת...אבל מורי הרב חביבי ז"ל היה נמנע מלהדליקה בבית הכנסת כדי שלא לברך עליה, אבל אם היו אורחים ישנים בבית הכנסת היו האורחים עצמן צריכין להדליקה דקיימא לן אכסנאי חייב בנר הנוכה 

ספר שבלי הלקט (ר' צדקיה בן ר' אברהם, 1220 - 1280, מאיטליה) ענין חנוכה סימן קפה

כתב בעל הדברות ז"ל נהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת ויש מקומות שנהגו להניחה על הפתח ויש שמניחין אותה באמצע בית הכנסת עד כאן דבריו. וגם אנו נוהגין להדליק בבית הכנסת ולא ידענו שורש וענף למנהג הזה. ומורי ר' יהודה אחי שני נר"ו היה נמנע מלהדליקה שלא לברך עליה וכן דעתי נוטה כי מאחר שכל אחד ואחד מדליק בביתו מה צורך להדליק בבית הכנסת ואילו היו אורחין ישינין בבית הכנסת היו הם צריכין להדליק דקי"ל אכסניי חייב בנר חנוכה ואם אין שם אורחין מה צריך להדליק ושמא מפני שהיא בית דירה [לחזן הכנסת בבית הכנסת נהגו כן א״כ השתא דלית בהו בית דירה] אין להדליק.

שו״ת הריב״ש (ר׳ יצחק בר ששת ברפת מברצלונה, 1326 - 1408), סימן קיא

וכיון שעתה שיד האומות תקפה עלינו….ואע״פ שאין מברכין על המנהג, זהו במנהג קל כמו מנהג של ערבה שאינו אלא חבטא בעלמא, אבל בזה שהוא לפרסם הנס בבהכ"נ ברבים מברכין עליו, כמו שנהגו לברך על ההלל של ר"ח ואע"פ שאינו אלא מנהג, ואין בזה משום ברכה לבטלה כלל וכדעת ר"ת, ומ״מ באותה הדלקה של בהכ"נ אין אדם יוצא בה, וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו, דמצות חנוכה נר איש וביתו

ספר כלבו סימן נ

ואין מקדשין בבית הכנסת בלילי פסח הראשונים ואפילו במקומות שנהגו לקדש בשאר ימות השנה שהשאירו מנהג הקדמונים במקומו ואף על פי שבטלה הסיבה שעליה היתה התקנה כמו שאנחנו עושין היום שאומרים ברוך ה' לעולם אחר השכיבנו ואע"פ שנראה הפסק בין גאולה לתפלה להשאיר מנהג היה על דבר ואע"פ שבטל הדבר התקנה לא זזה ממקומה, וכן הדין בענין קדוש בבית הכנסתוהטעם לפי שיש בזה פרסום גדול לשם יתברך וקדוש שמו כשמברכין אותו במקהלות ואין בזה משום ברכה לבטלה כיון שמסדרין שם הברכות בפני בקיאין ושאינן בקיאין ודומה למה שנהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת לפרסום הנס בפני כל העם ולסדר הברכות בפניהם גם שיצאו ידי חובתן הרואין שאין להם בית לברך שם, אבל בלילי פסחים לא נהגו לעולם לקדש בבית הכנסת לפי שאין שם אורחים

בית יוסף אורח חיים סימן תרעא

ומ"ש שמניחין נר חנוכה בבית הכנסת. נראה שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא (עי' לעיל סי' רסט) וכן כתב הכל בו (סי' מד ד ע"א) וכתב [עוד] טעם אחר שהוא כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להש"י וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות וזה לשון הריב"ש בתשובה (סי' קיא) המנהג הזה להדליק...אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו עכ"ל

ישורון מאסף תורני, חלק לה (עמוד תרסא), ר׳ אריה ליב פארעצקי, ראש כולל נר בנימין, לייקווד

ומכל זה נראה ברור שהבית יוסף באמת לא העתיק דברי הכלבו בדין הל' חנוכה וכו' מ"ד אלא דברי הכלבו במקום אחר וחפשתי ומצאתי בעזהשי"ת את אשר אהבה נפשי בכלבו דין סדר תפלת ערבי פסחים וכו' סי' נ'י…. ולזה תירץ הכלבו דמאחר דיש אנשים שאינם בקיאים ואינם יודעים נוסח הקידוש צריכים לקדש בבית הכנסת כדי ללמד להם נוסח הקידוש


שו"ת חכם צבי סימן פח

בש"ע סי' תרע"א סעיף ז' ומדליקין ומברכין בבית הכנסת ק"ק לפי מסקנת הש"ע לעיל בר"ח דעדיף טפי שלא לברך אהלל דריש ירחא א"כ אזדא לה ראי' הריב"ש במה שמברכין על הדלקת נ"ח בב"ה אף שאינו אלא מנהג שהרי כל ראייתו אינה אלא מברכת הלל דר"ח וכיון שהוא ז"ל סובר כהרמב"ם דאין מברכין על הלל דר"ח אמאי פסק הכא דמברכין על הדלקת נ"ח בב"ה ואפשר דסמך נמי אמ"ש הכל בו דהכא הוא קידוש שמו ית' לברכו במקהלות אף שהוא דוחק כיון שאין ראיה לדבר האיך מברכינן ולא עוד אלא שהרב ב"י סבור בקידושא דבי כנישתא שהיא תקנה שהוזכרה בתלמוד דטוב שלא לברך ולקדש כיון דאין לנו אורחים ואין קידוש אלא במקום סעודה כ"ש בהדלקת נ"ח בב"ה שלא הוזכרה בתלמוד ואף דאיכא למימר דהתם אזדא ליה טעמא דאורחים והכא אדרבא נתחדש לנו צורך הפרסו' כיון שאין אנו מדליקין מבחוץ כבזמן התלמוד מ"מ קשה לחדש מדעתינו דבר בלתי ראיה ולא עוד אלא דלסברת הכל בו קשה למה גם בימי התלמוד לא תקנו לנו רבותינו נ"נ לברך שמו במקהלות אף שהיה להם פרסום בהדלקתם מבחוץ וצריך לצרף הטעמים של הריב"ש והכל בו ואפשר שהרב"י ז"ל סמך לו על פשיטות דברי הפוסקים שהביא הטור ז"ל שמשמע שהיה מנהג פשוט לברך בימיהם ובאמת אינה ראיה כי כל הפוסקים ההם ז"ל הם האשכנזים וצרפתים דס"ל דמברכין על המנהג כבהלל דר"ח וכדברי ר"ת ז"ל אבל להרמב"ם אין לברך והא ראיה שלא הביא הרמב"ם ז"ל מנהג זה צבי אשכנזי ס"ט

ערוך השולחן אורח חיים סימן תרעא סעיף כו

ופשוט הוא שאין יוצאין בנרות של בהכ"נ וצריך כל אחד לחזור ולהדליק בביתו אפילו מי שבירך בבהכ"נ דהחיוב הוא על כל בעה"ב ומה שמדליקין בבהכ"נ הוא משום פרסומי ניסא בעלמא ואי קשיא דאיך מברכין על נרות בהכ"נ די"ל דמשום פרסומי ניסא מברכין כמו שמברכין על הלל דר"ח אמנם גם רבינו הב"י בסעיף ז' כתב שמברכין על נרות בהכ"נ ואיהו הא ס"ל דאין מברכין על הלל דר"ח [עש"ת סק"י שהחכ"צ הקשה זה] אך גם זה ניחא חדא דע"פ רוב יש אורחין או רווקין שאין להם בית ויוצאין בההדלקה של הבהכ"נ ואפילו אינו כן כיון דכל עיקר ההדלקה הוי משום פרסומי ניסא ובבית אין אנו יכולים לקיים הפרסומי ניסא כבזמן הגמ' להדליק בחוץ ולכן בבהכ"נ הוי עיקר פרסומי ניסא וראוי לברך שם ומ"מ אין יוצאים בזה כמ"ש

ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרעא

מדליקין. ראיה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרין בב"ה משום פרסומי ניסא כמ"ש בירושלמי בענין ברכה הסמוכה לחברתה והרי אשר גאלנו שניא שאם שמעה בב"ה יצא

משנה ברורה סימן תרעא ס״ק מד

ומדליקין ומברכין - אף דבבהכ"נ הוא רק מנהגא מ"מ מברכין עליו כמו שמברכין על הלל דר"ח שאינו אלא מנהג

ברכי יוסף אורח חיים סימן תרעא ס״ק ו

ומדליקין ומברכין בבה"כ וכו'. אין לחוש למ"ש בספר תניא (סי' לה) שיש שנמנע מלהדליק בבית הכנסת כדי שלא לברך עליה. וכמה רבנים שליחי ציבור היו מדליקין ומברכין בבית הכנסת ואח"כ מברכין כל הברכות ומדליקין בביתם. הרב מהר"ר יצחק לוי ואלי בתשו' כ"י


שו"ת מלמד להועיל חלק א (אורח חיים) סימן קכא

שאלה מאת הרב דק"ק שוואבאך. בנר חנוכה אי צריך שידלקו נרות ביהכ"נ שיעור...תשובה: באמת תימה שלא דיבר אחד מהפוסקים דבר מפורש האיך נוהגין בנרות בית הכנסת, ורק מכותלי דבריהם נראה שיש מנהגים שונים בדבר. והנה להדליק נ"ח בביה"כ לא מצאתי בפוסקים ראשונים המפורסמים לא ברי"ף ולא ברא"ש ולא ברמב"ם גם לא באור זרוע ולא באשכול ולא במחזור ויטרי, והיותר קדמון שדיבר מזה הוא בעל העיטור...והנה לענין השאלה אימתי ועד כמה דולק בביהכ"נ...ולפמ"ש המג"א היו הנרות דולקין עד חצות הלילה. אמנם מפמ"ג שם משמע שהנרות דולקין גם בתפלת שחרית, וקשה דדוחק לומר שאחד ילך בחצות הלילה לביהכ"נ לכבות הנרות כדי שישארו קצתן להדליק בתפלת שחרית. וע"כ נ"ל דמאן דתני הא לא תני הא דבמקומות שנרות ביהכ"נ דולקין עד חצות הלילה הן דולקין עד כלה, ויען שהנרות גדולות דולקין עד חצות, ובמקומות שמדליקין גם בשחרית בתפלה, מכבין הנרות לאחר תפלת ערבית כדי שישאר להדליק מהן לתפלת שחרית וכן הוא המנהג כאן בבערלין בכל בתי כנסיות...מה שנוהגין בכמה מקומות בבתי כנסיות ובתי מדרשות להדליק נרות גם בעת תפלת שחרית...לי נראה דהמנהג נתיסד לפי שברוב פעמים לא דלק בערב כשיעור והשלימו זה בשחרית, ואף שבבית אין להדליק נ"ח בשחרית היינו דשם לא נתקנה כלל בלילה דשרגי בטיהרא מאי מהני...ומ"מ בביה"כ דעיקר טעם הדלקה לפרסם הנס גם ביום מדליקין….והשתא מיושב ג"כ המנהג שאין ממתינין בערב בביהכ"נ עד שדלקו חצי שעה, דהא שיעור חצי שעה היינו משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, ושיעור זה לא שייך כלל לביהכ"נ...במקום שנהגו להדליק בביהכ"נ גם בשחרית, שפיר יש לצרף הדלקת שחרית להדלקת ערבית וזה עדיף דהעם מתאספין בשחרית מלהניח דולק בערבית ואין איש שם

רבבות אפרים חלק ג סימן תנג

בדבר שאלתך דבבית הכנסת מדליקין נרות הנוכה ושכבין אחרי מעריב כי חוששין להשאיר דלוק מחמת האש הא זה לא דלק חצי שעה. נראה לי שזה לפרסומי ניסא זהו רק בזמן שכולם שם אבל בזמן שהולכים אז הו"ל ככלה רגל מן השוק כי המנורה במקום שאין רואין מבחוץ…עכ"פ מותר לכבות כשהולכין הביתה אחרי מעריב המנורה בבית הכנסת העין 

מגן אברהם סימן תרע ס״ק ב

 בעוד שהנרות. כ' במ"צ פי' כל זמן שנרות של בה"כ דולקות והוא עד כחצות עכ"ללחשוש


Summary:

The גמרא clearly rules that the nature of the מצוה of  נר חנוכה is for one to light in his house.  The גמרא makes no mention of any lighting in shul.  As the ספר המנהיג infers from the גמרא in יומא relating to מזוזה that in the same manner in which a shul is exempt from מזוזה, it is also exempt from the מצוה of נר חנוכה.  


Nonetheless, the custom of lighting in shul is cited by the בעל העיטור in the twelfth century.  This custom is further cited by the טור and the שלחן ערוך.


As far as the reason for the custom, several possibilities are offered.  First, the ספר המנהיג suggests that it is appropriate to light in a מקדש מעט, since the נס occurred in the בית מקדש.  The תניא רבתי  offers a second possibility, noting that there may have been אורחים in shul, who were living there.  While also mentioning a זכר למקדש concept, the אורחות חיים suggests a third reason for the custom, so that it may discharge the obligation of those that don't know how to light or may not remember to light on their own.  This is cited in the כלבו as well.  Third, the ריב״ש addresses the origin of this custom, noting that the shul lighting does not fulfill פרסומי ניסא, as everyone is required to light at home (implicitly rejecting the justification offered by the אורחות חיים/כלבו).  Furthermore, unlike קידוש in shul, it does not serve a function of discharging the obligation of עניים, similar to the reason that we don't have קידוש on ליל פסח in shul.  He ultimately defends the practice with a novel suggestion, noting that the shift to lighting indoors unraveled any form of public פרסומי ניסא, resulting in the institution of a practice of lighting in shul.


It is of note that we don't just light the מנורה in shul, we also make ברכה on the lighting.  The תניא רבתי and שבלי הלקט directly address this issue.  They both seem to ultimately recommend against lighting in shul, out of concern for the inappropriate nature of reciting the ברכה, reasoning that there is no מצות נר חנוכה justification for this lighting.  (Also rejecting the reasoning of the אורחות חיים/כלבו, they note that if guests are present and sleeping in shul, then they should be lighting, not the חזן.)  The ריב״ש defends the practice of reciting a ברכה on a מנהג, comparing this to הלל on ראש חדש according to רבינו תם.  As explained by ר׳ אריה ליב פארעצקי, the כלבו (in a different location) offers a justification for the ברכה, comparing it to the קידוש on ליל שבת, reasoning that both are rooted in an allowance to educate those who don't know how to recite the ברכות.


The חכם צבי points out that even if the שו״ת הריב״ש reasoning could be defended based on the ruling of רבינו תם regarding הלל on ראש חודש, this would not explain how the מחבר could follow this ruling, given that he does not follow this ruling (see: http://fourcubits.blogspot.com/2018/01/reciting-hallel-with-brachah-on-rosh.html).  The ערוך השלחן seeks to resolve this question, but does not appear to provide any new reasoning/analysis.  The ביאור הגר״א supports the recitation of a ברכה by citing to the recitation of הלל on ליל פסח.


The שו״ת מלמד להועיל discusses the custom of lighting of the מנורה at שחרית.  The רבבות אפרים permits extinguishing the candles in the evening, even if 30 minutes has not expired.