דברים פרשת ראה פרק יד פסוק כב-כו
עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה׳ אֱלֹקיךָ כָּל הַיָּמִים: וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ אֱלֹקיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹקיךָ: וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ אֱלֹקיךָ בּוֹ: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹקיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
ויקרא פרשת בחקותי פרק כז פסוק ל -לב
וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לה׳ הוּא קֹדֶשׁ לה׳: וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו:
וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיקֹוָק:
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב הלכה א
מעשר שני נאכל לבעליו לפנים מחומת ירושלים שנאמר ואכלת לפני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם וגו', ונוהג בפני הבית ושלא בפני הבית אבל אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית שנאמר מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, מפי השמועה למדו מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יאכל אלא בפני הבית
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יד עמוד ב
משנה. דיני ממונות - בשלשה, גזילות וחבלות - בשלשה….נטע רבעי, ומעשר שני שאין דמיו ידועין - בשלשה. ההקדשות - בשלשה…גמ׳....נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה. תנו רבנן: איזהו מעשר שני שאין דמיו ידועין - פירות שהרקיבו ויין שהקרים, ומעות שהחלידו. תנו רבנן: מעשר שני שאין דמיו ידועין פודין אותו בשלשה לקוחות, אבל לא בשלשה שאין לקוחות. אפילו נכרי אחד מהן, אפילו אחד מהם בעלים. בעי רבי ירמיה: שלשה ומטילין לתוך כיס אחד, מהו? תא שמע: איש ושתי נשיו - פודין מעשר שני שאין דמיו ידועין. - דילמא כגון רב פפא ובת אבא סוראה.
רש"י מסכת סנהדרין דף יד עמוד ב
נטע רבעי - אם בא לחללו על המעות, וכן מעשר שני.
לקוחות - סוחרים בקיאים בשומא.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נז עמוד א
אמר רבא אמר רב חסא בעי רבי אמי: אונאה אין להם, ביטול מקח יש להם או אין להן? - אמר רב נחמן, הדר אמר רב חסא פשיט רבי אמי: אונאה אין להם, ביטול מקח יש להם. רבי יונה אמר: אהקדשות, רבי ירמיה אמר אקרקעות, ותרוייהו משמיה דרבי יוחנן אמרו: אונאה - אין להם, ביטול מקח - יש להן. מאן דאמר אהקדשות - כל שכן אקרקעות, מאן דאמר אקרקעות - אבל אהקדשות לא, כדשמואל. דאמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה - מחולל.
שאילתות דרב אחאי פרשת קדושים שאילתא ק
דקיימא לן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחול ואף על גב דשמואל קאמר דאיעבד הני מילי בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים אפילו לכתחילה נמי מההוא דאחרים ניכסיה בפומבידתא.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב הלכה א
מדת חסידות שפודין מע"ש בזמן הזה בשוויו כדרך שפודין אותו בפני הבית, והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחלה בזה"ז פודה, לא יהיה זה חמור מן הקודש ומשליך הפרוטה לים הגדול. /השגת הראב"ד/ והורו הגאונים וכו', וכן אם חילל מעשר וכו' עד בהלכות איסורי מאכלות. א"א תמה אני אם אמרו הגאונים שיפדה מעשר שני אפילו בזה"ז פירות על פירות אלא במעשר שני של ח"ל שעשאו כדמאי.
תוספות מסכת סנהדרין דף יד עמוד ב
נטע רבעי ומעשר שני כו' שאין דמיו ידועין כו' - לא קאי אנטע רבעי וכן מוכח בגמרא דקתני בברייתא איזהו מעשר שני שאין דמיו ידועין אבל רבעי לא קתני והיינו טעמא מתוך שאדם להוט לאכול פירות נטיעה זו חיישינן אפי' בדמיו ידועין ומיהו בזמן הזה שאין מחללין בשויין לא בעי שלשה
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רצד ס״ק כ
ויכול לפדות כו'. תוס' בברכות ל"ה א' סד"ה ולמאן כו' והרא"ש וש"פ וז"ל הרמב"ם ברפ"ב דמ"ש והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחלה בזה"ז פודה לא היה זה חמור מן הקדש ומשליך הפרוטה לים הגדול. ולכאורה צ"ע דאין ראיה מהקדש דטעמא דהקדש משום דאין אונאה להקדש כמ"ש בב"מ נ"ז א' ותמורה כ"ז א' ואף שי"ל דמ"ש בזה"ז אינן שוין כלום מ"מ ל"ד להקדש ועוד שהרי האמוראין אחר הבית היו פודין בשוויין כמ"ש בירושלמי רפ"ד...וכמה עובדין מייתו שם שהיו פודין בשווייהון אלא שהרמב"ם נזהר מזה וכתב שם מידת חסידות שפודין מ"ש בשוייו כדרך שפודין אותו בפני הבית ואין זה מוציא מידי קושיא דהא הורו שם למעשה ור"ש בר' היה מקפיד על הדרומים כנ"ל ודוחק לומר שכל אלו יפלגו על שמואל אלא נ"ל דטעמם של הגאונים דקי"ל בקדושין נ"ד ב' כר"מ דמ"ש דין הקדש לו כמש"ש מני אילימא ר"מ מי כו' וכן בנ"ר כמש"ש ת"ש כו' וירושלמי ס"ל דהלכה כר"י גבי ר"מ וכן חכמים פליגי על ר"מ כמ"ש בפ"ב דפסחים (ל"ז ל"ח) ופ"ג דסוכה אבל אנן קי"ל כגמ' דידן ולכן כתב בתה"ד דאפי' מדת חסידות אינו. ואע"ג דבמעילה י"ד אמרינן דוקא דיעבד ואע"ג דבב"מ שם ותמורה שםפליגי אמוראי בהכי כבר כתבו תוס' שם ושם דלכ"ע דוקא דיעבד מ"מ אמרינן בערכין כ"ט א' דבזה"ז פודין אפי' לכתחלה:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נב עמוד ב
מתני'. המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים בין קדשים קלים - אינה מקודשת. במעשר שני, בין שוגג בין מזיד - לא קידש, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג - לא קידש, במזיד - קידש. ובהקדש, במזיד - קידש, ובשוגג - לא קידש, דברי ר' מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג - קידש, במזיד - לא קידש.
רש"י מסכת קידושין דף נב עמוד ב
במעשר שני כו' - דקסבר ר' מאיר מעשר ממון גבוה הוא.
ר' יהודה אומר במזיד קידש - דמעשר ממון הדיוט הוא.
בית יוסף יורה דעה סימן שלא
בסוף פרק המקדיש שדהו (ערכין כט.) אמר דאע"ג דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל דמשמע דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא הני מילי בזמן שבית המקדש קיים דאיכא פסידא אבל בזמן הזה אפילו לכתחלה וכיון דבהקדש הוי דינא הכי כל שכן במעשר, וכן כתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות מעשר שני (ה"ב) וז"ל הורו הגאונים....ונראה שטעמו מדגרסינן בפרק הנזכר ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהודה אמר ליה שקול ארבעה זוזי ושדינהו בנהרא ולישתרו לך ופריך עליו דכיון דבזמן הזה הוה דליכא פסידא להקדש דליכא בית וסתם חרמים לבדק הבית ואפילו בפרוטה סגי ואמאי אמר ליה שקול ארבעה זוזי ומשני משום פרסומי מילתא ומשמע ליה ז"ל דדוקא במחרים נכסיו דהוי פסידא טובא סגי בארבעה זוזי לפרסומי מילתא אבל במעשר שניצריך לחללו בשוויו לפרסומי מילתא ומשמע ליה דהאי פרסומי מילתא הוי מדת חסידות ולא מדינא:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיף קלג
בזמן הזה, אם רצה לפדות מעשר שני שוה מנה בפרוטה, לכתחלה, פודה ומשליך הפרוטה לים הגדול; אבל לשאר נהרות צריך לשחקה תחלה. וכן אם חילל (פירוש אם עשאו חולין על ידי פדיון) מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרות, הרי זה מחולל, ושורף את הפירות שחילל עליהם, כדי שלא יהיו תקלה לאחרים.
ש"ך יורה דעה סימן שלא ס״ק קמט
בזמן הזה. הואיל ולאבוד אזלא:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות ערלה סימן רצד סעיף ו
פירות רבעי יש להם דין מעשר שני לכל דבר, ובזמן הבית היו צריכין להעלותן לירושלים לאכלם שם, או לפדותם ולהעלות הפדיון שם, והם מותרים מיד אחר הפדיון. והאידנא, שאין יכולין להעלותם לירושלים, פודים אותם אחר שיגמרו ויתלשו. ויכול לפדות את כולם בשוה פרוטה, אפילו הם רבים, וישליך הפרוטה לים הגדול או ישחקנה ויפזרנה לרוח או ישליכנה בנהר אחר שחיקה
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נג עמוד ב
תנו רבנן: אם גאל יגאל איש ממעשרו - ממעשרו ולא כל מעשרו, פרט למעשר שני שאין בו שוה פרוטה.
רש"י מסכת בבא מציעא דף נג עמוד ב
פרט לשאין בו שוה פרוטה - שאינו בכלל גאולה, ולימדך שאינה תופסת פרוטה.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נב עמוד ב
אמר חזקיה: מעשר שני שאין בו שוה פרוטה, אומר: הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות. לפי שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה הלכה ה
הפודה מע"ש והיה לו מע"ש אחר שלא נפדה, אם אין בחומשו שוה פרוטה דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות לפי שא"א לאדם לצמצם את מעותיו
דרך אמונה (הגר"ח קנייבסקי) הלכות מעשר שני פרק ה
על מעות הראשונות שכבר חילל עליהם. ודוקא אם יש במטבע מעשר החייב כמעשר שמחלל עכשיו אבל אם מעות הראשונות מפירות אילן או ירק ועכשיו מחלל דגן תירוש ויצהר לא מהני מעות הראשונות ואצ"ל אם הראשונות ספק ועכשיו ודאי וכן אם הראשון לקוח והשני שלו ולכן יזהר שלא יהא אותו מעשר שאינו ש"פ חמור מאותו שהי' בו ש"פ כיצד החמור מכולן הוא ה' מיני דגן וזיתים וענבים שעיקר חיובם מה"ת וי"א שגם שאר פירות האילן ומיני קטניות (דבר שזרעו נאכל) חיובם מה"ת, וירק חיובו מדרבנן, ואע"פ שהיום הכל מדרבנן זה שעיקר חיובו מה"ת יש בו חד דרבנן וזה שעיקר חיובו מדרבנן יש בו תרי דרבנן, וכן מה שמירח בעה"ב (מירוח היינו החלקת הכרי בתבואה והוא גמ"מ וכן יש גמ"מ בכל מין כמושנתבאר בפ"ג ממעשר) ע"מ למכרו אינו חייב אלא מדרבנן וקל ממה שנתמרח שלא ע"מ למכרו, ואם למשל פדה במטבע רק ירק אינו יכול לפדות ענבים שאין מע"ש שלהם ש"פ שהרי ירק יש בו רק שתי מדרבנן וענבים חד דרבנן. פרוטה חמורה של מע"ש מהני לנטע רבעי ושל רבעי מהני למע"ש וכן אם יש לו פירות חצי פרוטה מע"ש וחצי פרוטה נ"ר מצטרפין ויכול לעשות מהן פרוטה חמורה:
קובץ תשובות הרב אלישיב חלק א סימן רכד
פדיון מע"ש שאין בו שו"פ בפרוטה חמורה של רבעי, על דבר השאלה אם אפשר להשתמש בפרוטה חמורה של חלול רבעי לפדיון מעשר שני שאינו שוה פרוטה. קיי"ל כב"ה דילפינן קדש קדש ממעשר שני והוקשו לאהדדי, כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' מעשר שני - הרוצה לפדות נטע רבעי פודה כמעשר שני ואיןפודין אותו במחובר כמעשר שני והרי הוא ממון גבוה כמעשר ודינו בשאר הדברים לענין אכילה ושתיה ופדיה כמעשר עכ"ל, והואיל וקדושת מע"ש וקדושת רבעי בני חדא ביקתא נינהו (ולגבי ל"ת ע' מנחת חינוך מ' רע"ז) מסתברא שאפשר להתפיס על פרוטה חמורה של חילול רבעי, מעשר שני שאינו שוה פרוטה, וחזי לאיצטרופי שיטת כמה מן האחרונים הנוקטים בדעת הרמב"ם דאפשר לפדות מעשר שני פחות משוה פרוטה על פרוטה ע' מנחת חינוך מ' תע"ג דברור לו דהרמב"ם סובר דבכל ענין מהני פדיון, וכן כתב בשו"ת משפט כהן דהרמב"ם תפס שיטת הירושלמי דמעשר שני שאין בקרנושוה פרוטה אינו מוסיף חומש אבל תפיס מיתפס פדיונו כשאינו שוה פרוטה. (ועי' ברמב"ם פ"א מה' תרומות "התרומה בזמן הזה אינה מהתורה - וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בהן בזה"ז אלא מדבריהם כתרומה"), הרי לפי האמור יש לדון דשפיר דמי למיעבד הכי.
שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן עא אות כה - כו
יש להעיר דאלה שאין מקפידין בזה"ז ומחללין גם כסף על כסף וכדומה, דלפי זה יוכל כל אחד לקחת מטבע של מאה פרוטות ולפדות עליה צ"ט פעמים,ואח"כ יאמר שכולם יתחללו על פרוטה אחת של חולין שבתוך המטבע, ויפדה אח"כ עוד צ"ח פעמים וכו' וכו' ולבסוף ישאר פרוטה אחת, ולפדות את כל המעשר על אותה פרוטה וחוזר חלילה. ברם נראה דפדיון שייך דווקא כשהמעשר והחולין הם גופים נפרדים, משא"כ אם שניהם כלולים במטבע אחת, אין זה חשיב כלל פדיון אפילו שוה בשוה וכ"ש צ"ט חלקים על חלק אחד, ואף אם שנים שותפים במטבע אחת של מאה פרוטות והאחד פדה על שלו מעשר שני אינו יכול גם בהסכמת השותף לפדות את המעשר שלו על של חבירו ולהשתמש בשלו לצרכו, כי אין זה חשיב כלל בגדר של פדיון.
Summary:
After separating תרומה, מעשר ראשון and תרומת מעשר, in the first, second, fourth and fifth years, one is required to separate one-tenth of one's produce to be consumed in ירושלים. However, explained by the פסוקים in the תורה, one may tranfser the קדושה of the מעשר שני to money and then utilize the funds to purchase food in ירושלים. The משנה and גמרא address the need to properly assess the value of the מעשר שני fruits so that the appropriate amount of money is being used for the redemption.
In discussing הקדש, the גמרא cites the ruling of שמואל that one can technically transfer הקדש property of any value onto only one פרוטה. The שאילתות explains that while this rule applies as a בדיעבד (given that one should not be "cheating") הקדש, nowadays that the funds are not actually being given over to the בית המקדש, this operates on a לכתחלה level. The רמב״ם and תוספות extend this principle to מעשר שני as well, allowing for any value to be transferred to a פרוטה. The גר״א explains that this extension is based on the ruling of ר׳ מאיר that מעשר שני has the status of הקדש (and it therefore may not be used for קידושין). The שלחן ערוך rules that one may proceed accordingly.
Where one has מעשר שני valued at less than a פרוטה, the פדיון is not effective. However, the גמרא cites the opinion of חזקיה that if the coin was previously used for פדיון, then it can be used for a subsequent פדיון, even if the food is less than a פרוטה. The רמב״ם codifies this position as normative. The דרך האמונה notes that in order to create such a coin (the פרוטה חמורה), the original coin must be of the highest level מעשר שני (e.g. דגן, תירוש and without any ספקות). The מנחת שלמה explains that one may switch the קדושה from complete coin to a פרוטה on the second coin (moving back and forth). However, he may not transfer the קדושה from the part of one coin to the part of the other coin, moving back and forth (i.e. two coins are necessary).
