\סוגיית הגמ׳ ושיטת תוס׳ שזמן אכילה מן המנחה ולמעלה
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיז עמוד ב - דף קיח עמוד א
תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, רבי חידקא, אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, גויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. רבי חידקא סבר: הני תלתא היום - לבר מאורתא, ורבנן סברי: בהדי דאורתא. תנן: נפלה דליקה בלילי שבת - מצילין מזון שלש סעודות, מאי לאו - דלא אכל? - לא, דאכל. שחרית מצילין מזון שתי סעודות, מאי לאו דלא אכל? - לא, דאכל. במנחה, מצילין מזון סעודה אחת, מאי לאו דלא אכל? - לא, דאכל. והא מדקתני סיפא רבי יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות מכלל דתנא קמא שלש סבירא ליה! אלא מחוורתא, מתניתין דלא כרבי חידקא.
תוספות מסכת שבת דף קיח עמוד א
במנחה מצילין מזון סעודה אחת - מכאן משמע דזמן אכילה שלישית בשבת היא מן המנחה ולמעלה דלא כאותם שמחלקין סעודת שחרית ומברכין בינתים ומיהו מהא דאמרינן בפסחים בפ"ק (דף יג.) י"ד שחל להיות בשבת משייר מזון שתי סעודות אין ראיה מדאין משיירין מזון ג' סעודות שאין לעשות ב' סעודות שחרית דהא כיון שאוכל הכל שחרית חשיב כסעודה אחת ועוד אומר ר"י שיש כאן איסור ברכה שאינה צריכה כדאי' בפ' בא לו (יומא דף ע.) גבי ובעשור שבחומש הפקודים דקאמר וניתי ס"ת אחרינא ונקרי א"ר שמעון בן לקיש מפני ברכה שאינה צריכה.
הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף מג עמוד ב
ת"ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת וכו'. תלתא היום לזמן סעודה באו וכתב הרב בעל הלכות ז"ל שאין חיוב סעודות הללו להיותן כדרכן בשחרית ובמנחה אלא אפילו מפסיק באמצע סעודה בברכת המזון ואע"ג דלא מסלק התכא אלא פורס מפה ומברך והדר שרי המוציא ואוכל כביצה ומברך שפיר דמי ולפי זה הא דאמרינן בסמוך קערות שאכל בהן שחרית מדיחן לאכול בהן בצהרים בצהרים מדיחן לאכול בהן במנחה לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט:
בית יוסף אורח חיים סימן רצא
וזמנה משיגיע זמן המנחה וכו'. הר"ן כתב בפרק כל כתבי (שם) בשם בעל הלכות (שם) דאפילו מפסיק באמצע סעודה ופורס מפה ומברך והדר שרי המוציא ואוכל כביצה ומברך שפיר דמי, אבל התוספות (קיח. ד"ה במנחה) והרא"ש (סי' ה) והמרדכי (סו"ס שצז) כתבו שם שאין זמנה אלא מן המנחה ולמעלה וכן כתבו הגהות (מיימוניות) בפרק (כ"ט) [ל' אות ו ואות ח]:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצא סעיף ב
זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית.
אם התחיל קודם חצות
מגן אברהם סימן רצא ס״ק ג
מו' שעות. נ"ל דאם התחיל קודם חצות ואכל עד אחר חצות יצא דהא עכ"פ אכל אחר חצות אבל אם יודע שתמשוך סעודתו עד אחר חצות אסור כמ"ש רסי' תע"א דלא כע"ש:
משנה ברורה סימן רצא ס״ק ז
משש שעות ומחצה - ואם התחיל לאכול הסעודה שלישית קודם חצות ונמשכה הסעודה עד אחר שהגיע זמן מנחה גדולה יצא דהא עכ"פ אכלה בזמנה ולא אזלינן בזה בתר התחלה:
אליה רבה סימן רצא
גם מה שכתב מג"א [סק"ג] דלכו"ע אם התחיל קודם חצות ואכל עד אחר חצות יצא דהא עכ"פ אכל אחר חצות, לענ"ד לא נהירא דכל שמתחיל קודם חצות הוי כחולק סעודת שחרית. גם קי"ל סימן קפ"ח [סעיף י] דהכל הולך אחר התחלת הסעודה, וכן משמע מראיות תוס' והרא"ש דבמנחה מצילין וכו'. ומ"מ מיד אחר שש נראה דיוצא, וכן משמע ברוקח סוף סימן נ"ד
חלוקת הסעודה לב'
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רצא
וזמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו מו' שעות ומחצה ולמעלה ולא קודם הילכך אותם שמפסיקין מסעודת שחרית לחלק לשנים ועדיין לא הגיע זמן המנחה אינן מקיימין מצות ג' סעודות אבל הגיע זמן המנחה יכולין לעשותה מיד אחר סעודת שחרית וכן היה עושה א"א הרא"ש ז"ל היה מברך ברהמ"ז והיה נוטל ידיו ומברך עליהם ומברך המוציא והיה אומר שיותר טוב לעשות כן כיון שנמשכה סעודת הבוקר עד אחר המנחה ואם לא היה עושה מיד השלישית לא היה יכול לאכול אחר כך אלא אכילה גסה
מגן אברהם הקדמה לסימן רצא
ונ"ל דמ"מ אם נמשכה סעודת הבקר עד אחר חצות יחלקה לב' וכמ"ש ס"ג דהא מכל מקום ישבע כשאוכל שנית וכ"מ במהר"ם במרדכי פי"ו דשבת ובש"ל בשם היראים אבל לכתחלה אין להמתין עד אחר חצות משום זה דמבטל עונג שבת כמ"ש רסי' רפ"ח ומיהו לפמ"ש רסי' תמ"ד אפי' קודם חצות יחלקה לשנים דהא י"א דיוצא בזה ע"ש:
שיטת רבינו תם שאין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב
תוספות מסכת פסחים דף קה עמוד א
והנ"מ דאכלו ושתו מעיקרא - משמע שהיו אוכלים בשבת סמוך לחשיכה ותימה שלא נהגו לאכול בין מנחה למעריב וגם ר"ת כעס על רבינו משולם שהנהיג לאכול בין מנחה למעריב דאמר במדרש השותה מים בשבת בין השמשות גוזל את קרוביו המתים וכתב שפעם אחת אירע מעשה בלותיר ובא לידי סכנה ובקושי התירו ערב יום הכפורים לאכול אחר וידוי משום שכרות וגם תשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה התירו בקושי ויש לדחות דמיירי הכא שהתחילו בהיתר ובאמצע סעודה התפללו מנחה והיכא דהתחילו בהיתר מותר להשלים.
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רצא
ור"ת הנהיג שלא לאכול בשבת בין מנחה לערבית משום דאיתא במדרש כל השותה מים בשבת בין השמשות כאילו גוזל המתים וע"כ הנהיג לעשות סעודה שלישית קודם המנחה
בית יוסף אורח חיים סימן רצא
ורבינו תם הנהיג שלא לאכול בין מנחה למעריב וכו'. כן כתבו התוספות (פסחים קה. ד"ה והנ"מ) והרא"ש (שם סי' יג) והמרדכי בפרק ערבי פסחים (לו סוף ע"ד) וכתבו שרבינו משולם השיב לו דהכי גרסינן במדרש כל השותה מים בערב שבת אבל בשבת לא הוזכר שם, וכן עמא דבר לאכול ולשתות בין מנחה למעריב וכן הסכימו הגהות (מיימוניות) בפרק ל' (אות כ) וכתבו שכן היה נוהג ה"ר מאיר ז"ל, וכתבו עוד ההגהות שאפילו האוסרים זהו דוקא מן הנהר אבל מים שבבית מותרא עכ"ל ומדבריהם נלמוד למה שכתב רבינו משולם דהכי גרסינן במדרש כל השותה מים בערב שבת דהיינו דוקא מן הנהר. מצאתי כתוב (סוף שו"ת מהר"י ווייל) בשם ספר אגודה (פסחים פ"י סו"ס פא) השותה מים בין השמשות גוזל קרוביו מתים ויש מפרשים בין השמשות של ערב שבת ויש מפרשים דוקא בשנים עשר חדשים ראשונים של אביו ואמוב:
שיטת הרמב״ם שיותר טוב לאכול סעודה שלישית אחר מנחה
רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה י
אכילת בשר ושתיית יין בשבת עונג הוא לה, והוא שהיתה ידו משגת, ואסור לקבוע סעודה על היין בשבת ובימים טובים בשעת בית המדרש, אלא כך היה מנהג הצדיקים הראשונים מתפלל אדם בשבת שחרית ומוסף בבית הכנסת ויבוא לביתו ויסעוד סעודה שניה וילך לבית המדרש יקרא וישמע עד המנחה ויתפלל מנחה ואחר כך יקבע סעודה שלישית על היין ויאכל וישתה עד כ מוצאי שבת.
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רצא
ור"ת הנהיג…והרמב"ם ז"ל כתב הולך לבה"מ וקורא עד המנחה ומתפלל מנחה ואח"כ קובע סעודה ונראה דהכי עדיף טפי דכיון שהגיע זמן המנחה אסור לאכול עד שיתפלל. וכן היה עושה אדוני אבי ז"ל וכו'. הוא ז"ל כתב בתשובה (כלל כב סי' ד) שכך ראה רבותיו נוהגים וכן הוא נוהג אחריהם ואע"פ שתוספות (שם) כתבו שר"י אומר שאין להפסיק באמצע סעודה משום איסור ברכה שאינה צריכה תירץ הוא ז"ל דכיון שהוא מפסיק לכבוד שבת אין כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך, וכתב הוא ז"ל בתשובה אחרת (שם סי' יג) שאין לדרוש כן בציבור דכיון שאם אוכל קודם חצות אינו יכול להפסיק אין הציבור בקיאין בזה. וכתוב בתשב"ץ (קטן סי' כא) שמהר"מ בחורף שהימים קצרים היה עושה סעודה שלישית על השלחן מיד אחר ברכת המזון:
אליבא דהלכתא - פסק של הרמ״א
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצא סעיף ב
זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית. הגה: י"א דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת, דאז חוזרים הנשמות לגיהנם, וע"כ אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב, אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוספות והרא"ש ומרדכי פרק ע"פ). וי"א דיותר טוב להתפלל מנחה תחלה (רמב"ם וטור והגמ"ר והגמי"י פ"ל ואגור), וכן נוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו, ומ"מ אין לשתות מים מן הנהרות, אבל בבית שרי וכ"ש שאר משקין דשרי (הגמי"י פ"ל). וי"א דאין אסור אלא תוך י"ב חודש על אביו ואמו (אגודה ומרדכי פ' ע"פ). וי"א דאיסור זה של שתיית מים אינו רק בע"ש (תוספות והרא"ש ומרדכי בשם ר' משולם והגמי"י).
ערוך השולחן אורח חיים סימן רצא
ונמצא שיש ג' דיעות בזה האחת דדוקא קודם מנחה והשנית דאין קפידא וכרצונו כן יעשה וזהו דיעות רוב הפוסקים שלא דיברו בזה ש"מ דאין קפידא והשלישית דדוקא אחר מנחה ומנהגינו כדיעה שלישית אך אם יש טעם שאין ביכולתו אחר מנחה או שקשה עליו אחר מנחה יכול לקיימה קודם מנחה וכן המנהג
פסקי תשובות אורח חיים סימן רצא
ומצד הדין והמנהג והקבלה צריך לכתחילה להתפלל מנחה קודם לכן, ומן ההידור לאוכלה בזמן מנחה קטנה, ויקפיד להספיק לאכול שיעור כביצה (ועכ"פ כזית) פת עוד קודם שקיעת החמה. אך מעיקר הדין כל שהתחיל אכילתו קודם שקיעת החמה שפיר דמי.
התחלת סעודה שלישית בתוך בין השמשות
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצט סעיף א
אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל. אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו, א"צ להפסיק
משנה ברורה סימן רצט ס״ק א
משתחשך - ואפילו בספק חשיכה ועיין לעיל בסימן רס"א במ"ב דנקטינן לספק חשיכה תיכף מששקעה החמה לענין הדלקת הנרות וכל מלאכה ומ"מ נ"ל דלענין אכילת סעודה שלישית אם לא אכל מקודם בודאי צריך לאכול אפילו אחר שקיעה ואפילו לשאר אכילה אם הוא תאב לאכול ולשתות ג"כ אין להחמיר עד חצי שעה שקודם צה"כ. כתב המ"א דמה שכתב המחבר משתחשך מיירי כשלא התפלל ערבית אבל אם התפלל ערבית אפילו אם התפלל מבע"י [דיש אופן שמותר וכבסי' רצ"ג] חלה עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל על הכוס:
שער הציון סימן רצט שם
(ב ד״׳ה לענין אכילת) כיון שהוא דבר מצוה יכול לסמוך על שיטת הרז"ה, וגם הרא"ש אפשר דסובר כן. ואפשר עוד דאתי ספק עשה דרבנן ודוחה ספק איסור דרבנן, וגם מהטעמים שכתבנו בביאור הלכה, וגם העולם נוהגין להקל בזה:
ערוך השולחן אורח חיים סימן רצט סעיף א
אסור לאכול שום דבר או לשתות יין או שאר משקין משחשיכה קודם שיבדיל ואפילו הבדיל בתפלה אסור קודם שיבדיל על הכוס לבד ממים שאין בו חשיבות כלל מותר מדינא וזה שאנחנו נזהרים גם ממים באמת לאו מדינא הוא אלא מטעם שנתבאר בסי' רצ"א ע"פ המדרש שאז זמן חזרת הנשמות לגיהנם ע"ש אבל כל מאכל ומשקה אסור מדינא דגמ' מפני שחלה עליו חובת הבדלה ואפילו להסוברים דהבדלה דרבנן מ"מ הרי מחוייב בהבדלה וראיה שהרי אפילו להסוברים דהבדלה דאורייתא מ"מ הבדלה על הכוס וודאי דרבנן הוא אחרי שהבדיל בתפלה ומ"מ אסור וה"נ למאן דס"ל דעיקרה דרבנן ואפילו בספק חשיכה אסור והיינו בערך חצי שעה קודם לילה ואין לאכול אז סעודה שלישית אבל קודם לזה מותר ופשיטא שאם לא אכל עדיין סעודה שלישית שצריך לאכלה אפילו אחר השקיעה קצת [עמג"א סק"א שכתב דאם התפלל ערבית מבע"י אסור לאכול עד שיבדיל והפמ"ג השיג על זה וכתב דלא דמי לקידוש ע"ש]:
אז נדברו חלק יג סימן כב
גם רציתי לדעת איך הדין כשהתחיל סעודה שלישית אחר השקיעה אם מותר להמשיך בסעודותו גם לאחר חשיכה או שזה נאמר רק כשהתחיל לאכול לפני השקיעה…כפי הנראה שהמ"ב מדבר לפי האופק של ח"ל שאפילו לאלו שאין מחמירין כר"ת, מ"מ צה"כ מאוחר הרבה אחרי השקיעה, אבל כאן באה"ק אסור באמת מלהתחיל לאחר השקיעה, ואפילו להנוהגין להכות כשלושת רבע שעה, זה מסתמא רק לחומרא ולא לקולא, לכן למעשה אין לנו היתר ברור להתחיל לאחר השקיעה וקשה לסמוך על ר"ת לפי המ"ב בסימן רס"א שרק לחומרא נכון לחוש ולא לקולא. ואולי כיון שכאן ג"כ נוגע לצורך קיום מצות סעודת שבת, לכן אפשר לצרף בזה שיטת ר"ת ולהקל עד רבע שעה לאחר השקיעה, וכיון שכל האיסור משום חשש פשיעה ולפי המ"ב מועיל ע"ז שומר.
Summary:
In drawing an inference from the גמרא, the position of תוספות emerges that סעודה שלישית may not be eaten before the זמן for מנחה (i.e. 6 and a half hours into the day). For this reason, the טור notes that the morning meal may not be split into two meals. However, if the morning meal extends later, then one may split up the meal into two meals. However, the ר”ן cites from the בה”ג that one may start the third meal in the morning. The שלחן ערוך rules in accordance with the view of תוספות.
Based on a comment of the מגן אברהם, the משנה ברורה rules that where the meal starts before חצות, if it continues after חצות, it may count as סעודה שלישית. The אליה רבה questions this assertion. Interestingly, it appears from these sources (especially from the אליה רבה), that the key time can be as early as חצות, not requiring one to wait the extra half hour for זמן מנחה.
As already anticipated by the comments of the טור and codified by the מגן אברהם, one may split a meal that starts in the morning and continues into the afternoon into two parts, satisfying two meals.
The view of רבינו תם is that one may not eat between מנחה and מעריב based on a comment of the מדרש. It is notable that the key issue relates to eating during בין השמשות.
In (somewhat) contrast, the רמב”ם’s comments suggest that the ideal time for eating סעודה שלשית is after davening מנחה. The רמ”א recommends following this ruling. However, the ערוך השלחן allows for eating סעודה שלישית before מנחה in a case where there is a צורך.
Even though one should generally not start a meal during בין השמשות, there is a window of time after שקיעה where one may start a meal. Furthermore, in the case of סעודה שלשית, one would appear to have an even more expansive window of time to start a meal, given the motivating factor of fulfilling the מצוה.
