הגמרא
תלמוד בבלי מסכת שבת דף סא עמוד א
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: כתפילין כך מנעלין. מה תפילין בשמאל, אף מנעלין בשמאל. מיתיבי: כשהוא נועל - נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל! אמר רב יוסף: השתא דתניא הכי, ואמר רבי יוחנן הכי, דעבד הכי - עבד, ודעבד הכי - עבד. אמר ליה אביי: דילמא רבי יוחנן הא מתניתא לא הוה שמיע ליה? ואי הוה שמיע ליה - הוה הדר ביה. ואי נמי שמיע ליה, וקסבר: אין הלכה כאותה משנה. אמר רב נחמן בר יצחק: ירא שמים יוצא ידי שתיהן. ומנו - מר בריה דרבנא. היכי עביד? סיים דימיניה ולא קטר, וסיים דשמאליה וקטר, והדר קטר דימיניה. אמר רב אשי, חזינא לרב כהנא דלא קפיד. תנו רבנן: כשהוא נועל - נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל, כשהוא חולץ - חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין. כשהוא רוחץ - רוחץ של ימין ואחר כך רוחץ של שמאל, כשהוא סך - סך של ימין ואחר כך של שמאל והרוצה לסוך כל גופו - סך ראשו תחילה, מפני שהוא מלך על כל איבריו
המפרשים על הגמרא
לנעול בשמאל תחילה
רש"י מסכת שבת דף סא עמוד א
תפילין בשמאל - כדילפינן במנחות (לז, א) מעל ידכה, מלא, יד כהה, דהיינו שמאל שהיא כהה לענין תשמיש
לנעות בימין תחילה
משנה ברורה סימן ב ס״ק ה, ח
ימין - שכן מצינו בתורה שהימין חשוב תמיד לענין בוהן יד ורגל ולכל הדברים שמקדימים הימין להשמאל
חולץ של וכו' - שזהו כבודה של ימין
אין קפידא
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף סא עמוד א
חזינא ליה לרב כהנא דלא קפיד. פירוש למימרא דמאן דלא קפיד לא קפדי ליה ושומר פתאים י"י, ותו לא מידי
תוספות מסכת שבת דף סא עמוד א
דעבד הכי עבד - פירוש דברייתא לא פליגא ארבי יוחנן ולא ר' יוחנן אברייתא וה"פ כתפילין אע"ג דימין חשובה לענין בהן יד ובהן רגל וכן לענין חליצה יכול לנעול של שמאל תחילה ברייתא נמי קמ"ל דאע"ג דשמאל חשובה לתפילין יכול לנעול של ימין תחילה וא"ת א"כ אמאי הקפיד רבי יוחנן על רב שמן שנתן לו של ימין כיון דיכול לנעול איזה שירצה תחילה ונראה לר"י דה"פ דעבד הכי עבד מי שרוצה לחבב של שמאל משום מצות תפילין הרשות בידו ומי שרוצה לחבב של ימין יותר משום חשיבות של ימין הרשות בידו ורבי יוחנן היה דרכו לחבב כל שעה של שמאל יותר ורב שמן בר אבא היה יודע מנהגו
לקשור תחילה בשמאל
תוספות מסכת שבת דף סא עמוד א
וסיים דשמאליה וקטר - אומר ריב"א דדוקא לענין קשירה הוא דחשיבא של שמאל טפי משום דחשיבות תפילין הוא בקשירה אבל איפכא לא ולהאי טעמא יש לנעול של ימין תחלה במנעלים שאין בהן קשירה
בית יוסף אורח חיים סימן ב
ואיכא למידק לרב נחמן בר יצחק דפסק רבינו כוותיה היאך יוצא ידי שניהם הא כיון שנועל של ימין תחלה הוי דלא כרבי יוחנן וכי הדר וקטר דשמאלא ברישא מאי הוי ויש לומר דרבי יוחנן נמי לא אמר להקדים שמאל תחלה אלא בקשירה דוקא דחשיבות שמאל בתפילין הוא בקשירה ואפילו אם תמצא לומר דרבי יוחנן סבר דגם בנעילה יש להקדים של שמאל מכל מקום כיון שכל ראייתו של רבי יוחנן היא מתפילין דחשיבותא דשמאל בהו הוי בקשירה כיון שאנו מקדימין קשירת שמאל שפיר נפקינן מדרבי יוחנן וכך הם דברי התוספות (שם ד"ה וסיים) וכתבו דלהאי טעמא במנעלים שאין בהם קשירה יש לנעול של ימין תחלה
לבוש אורח חיים סימן ב
משום דגבי ענין קשירה מצינו בתורה דאחשבה לשמאל, כגון בקשירת תפילין: הג"ה ועיין לקמן סימן כ"ז סעיף א' וסעיף ו': ועוד נ"ל טעם הגון, מדאמרינן פרק כסוי הדם [חולין פט ע"א], בשכר שאמר אברהם [בראשית יד, כג] אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' זכו בניו לשתי מצות, לחוטין של מצות ציצית ולרצועות של תפילין. לכך מדמינן קשירת הנעלים לקשירת תפילין, כיון דעל ידי שרוך נעל זכו בהן, וכיון דקשירת תפילין היא תחלה ביד שמאל ואח"כ הוא קושר של ראש בראשו, שהוא נוטה לצד ימין ידו השמאלית, כן יהיה קשירת נעל השמאל ג"כ תחלה ואח"כ יקשור הימין
אם יש קפידא מן הדין - שיטת הטור והש״ע
ספר היראה לרבינו יונה פרק א אות כ
וינעול מנעליו של ימין תחלה ואחר כך של שמאל, ויקשור של שמאל ואחר כך של ימין, כמו שאמרו רבותינו ירא שמים יצא את כולם לקיים דברי המשנה ודברי רבי יוחנן כתפליו כך מנעליו, מה תפליו בשמאל אף מנעליו בשמאל
טור אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבוקר סימן ב
וכשינעול מנעליו ינעול של ימין תחלה ולא יקשרנו ואח"כ ינעול של שמאל ויקשרנו ויחזור ויקשור של ימין דא"ר יוחנן כתפילין כך מנעלין מה תפילין בשמאל אף מנעל נועל של שמאל תחלה ותניא בברייתא נועל של ימין תחלה הלכך לצאת ידי שניהם נועל של ימין תחלה וקושר של שמאל תחלה
ב"ח אורח חיים סימן ב ס״ק ד
וכשינעול מנעליו כו' עד וקושר של שמאל תחלה. בפרק במה אשה (שבת דף ס"א א) והפוסקים השמיטו כל זה ונראה שסמכו ארב אשי דקאמר התם חזינא לרב כהנא דלא קפיד ורבינו נמשך אחר דברי ה"ר יונה בספר היראה (שם) שכתב ירא שמים יצא את כולם
בית יוסף אורח חיים סימן ב
וכשינעול מנעליו ינעול של ימין תחלה וכו'...הכי איתא בפרק במה אשה יוצאה (שבת סא.)...ופירשו התוספות (ד"ה דעבד) דלא פליגי ר' יוחנן וברייתא…ורבינו כתב כדרב נחמן בר יצחק דאמר ירא שמים יוצא ידי שתיהן אבל הפוסקים השמיטו דין זה ונראה לי שהטעם משום דסבירא להו דהלכה כרב יוסף דאמר דעבד הכי עבד ודעבד הכי עבד מדאמר רב אשי חזינא לרב כהנא דלא קפיד ומשמע דרב אשי נמי כרב כהנא סבירא ליה וכיון דבתראה הוא כותיה נקטינן: ואפשר שמטעם זה השמיטו ג"כ הא דתניא התם פרק במה אשה יוצאה כשהוא חולץ חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין וליכא מאן דפליג עלה…אבל רבינו דמשמע ליה דכי קתני נועל של ימין תחלה דוקא של ימין קאמר לדידיה כשהוא חולץ חולץ של שמאל נמי דוקא של שמאל קאמר ויש לתמוה למה השמיטו ואפשר שאף על פי שהוא מפרש דמאי דקתני נועל של ימין תחלה דוקא ימין מכל מקום מאי דקתני חולץ של שמאל תחלה לאו דוקא הוא
ב"ח אורח חיים סימן ב ס״ק ד
ואיכא למידק אמאי לא כתב רבינו הא דת"ר כשהוא חולץ חולץ של שמאל ואח"כ חולץ של ימין כו' וכך הקשה בית יוסף גם על שאר פוסקים הקשה למה השמיטוהו דהא ליכא מאן דפליג עלה והאריך בזה. ולפי ענ"ד נראה דרבינו סבירא ליה כפירוש רש"י דהא דחולץ של שמאל תחלה אינו משום כבודה דדוקא לגבי קשירה הוא החשיבות של שמאל טפי משום דחשיבות תפילין הוא בקשירה וכמו שכתבו התוספות (שבת סא א ד"ה וסיים) דמהאי טעמא לא עבדינן איפכא לנעול בשל שמאל תחלה ולקשור בימין תחלה אבל לשאר מילי ימין חשובה לכל דבר ולכן בחליצה צריך דשל שמאל הוא דתקדום דזהו כבודה של ימין שלא תהיה הימין חלוצת מנעל בעוד שהשמאל נעולת מנעל גם הרב רבינו יונה בספר היראה שפסק כדברי רבינו לצאת ידי כולם פסק בפירוש שחולץ של שמאל תחלה וזו היא נמי דעת רבינו אלא שקיצר וכתב דבנעילה ימין היא דתקדום ומינה דבחליצה שמאל היא דתקדום משום כבודה של ימין והכי נקטינן וכן פסק בשלחן ערוך - סעיף ד - ה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבוקר סימן ב סעיף ד - סעיף ה
ינעול מנעל ימין תחלה ולא יקשרנו, ואח"כ ינעול של שמאל ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין. הגה: ובמנעלים שלנו, שאין להם קשירה, ינעול של ימין תחלה - תוספות פ' במה אשה ד' ס"א. כשחולץ מנעליו, חולץ של שמאל תחלה
למה לא פסק המחבר כר׳ כהנא
ארץ יהודה/ארצות החיים להר׳ מאיר ליבוש בן יחיאל (מלבי״ם) - סימן ב סעיף ד
ינעול של ימין תחלה - בשבת דף סא…אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דלא קפיד, ע״כ, וכל הפוסקים השמיטו דבר זה, וכתב הב״י הטעם משום דרב אשי שהוא בתראה אמר זינא ליה לרב כהנא דלא קפיד, הלכתא כוותיה, וכבר טרחו הארחונים לישב דברי הטור שפסק כמר בירה דרבינא הלא מהראוי להיות הלכה כרב אשי? ונראה לתרץ קושייתם, כי התוס׳ כתבו עמ״ש דעביד הכי עביד היינו שיבחר לו לחבב תמיד הימין או השמאל, ודבריהם מוכרחים דאי אמרת דפי׳ דברי רב יוסף, דכיון דר״י וברייתא פליגי ואין אתנו יודע הלכה כמי, נניח דין זה לבחירת האדם ואיזו שירצה יקדים, א״כ מאי הקשה אביי….וע״כ דמ״ש דעביד הכי עבד, היינו שיבחר לו לנהוג כן תמיד לחבב הימין או השמאל, לזה הקפיד ר״י על ר״ש בר אבא מפני שהוא כבר בחר לחבב השמאל וכדברי התוס׳, והשתא יש להקשות מאי חדש רנב״י דירא שמים יוצא ידי שניהם, הא לר״י גם לנעילה, שמאל קודם ואיך יצא ידי ר״י? ונראה עפמ״ש שבשבת דף קי״ב היתר הצועות מנעל וסנדל תני חדא פטור אבל אסור, ותניא אידך מותר לכתחילה…וא״כ כיון שר״י היה מן רבנן ובודאי לא היה דרכו לקשור מנעליו בכל פעם, ובפרט שזה המעשה היה בשבת, ואז היה אסור לקשרו ולנעלו והיה דינו כמנעל בלא קשר לעניה קדימה, ובזה היה ר״י מקדים של שמאל, כיון שאינו יכול לקיים חשיבות שמאל בקשירה, ובזה פליגי ר״׳ וברייתא, ורנב״י חדש לנו דבמנעלים שיש להם קשירה גם ר״י מודה שיכול ליתן חשיבות גם לימין, ומצד זה הנהגי מר בריה דרבינא מדת חסידות להתיר ולקשור מנעלים בכל פעם, דכי ליתן חשובות לשניהם, ורב אשי אמר דרב כהנא לא קפיד בזה ולא היה קושר וממילא היה דינו כמנעל בלא קשר והיה מקדים איזה שרוצה….ובזה ניחא מה שהשמיט הטור דין מנעל בלא קשירה…וניחא ג״כ מה שהשמיט הטור דין חוץ מנעליו
ערוך השולחן אורח חיים סימן ב סעיף ז - סעיף ח
כתבו רבותינו בעלי הש"ע ינעול מנעל של ימין תחלה… וביאור הדברים דהנה בכל מקום חלקה התורה כבוד לימין כמו בעבודת בהמ"ק שרק ימין כשר לעבודה וכן בהזאות על בוהן יד ובוהן רגל בפ' מצורע כתיב [ויקרא יד, יד] הימנית וכן בכל מעשי ידי אדם הימין היא העיקרית לכן ילבישוה תחלה ולכן בחליצה יחלוצו השמאל תחלה כדי שהימין תהיה מלובשת עדיין דכבוד האבר הוא כשהוא מלובש אמנם בקשירת תפלין מצינו שהתורה חלקה כבוד לשמאל שהתפילין קושרין על יד שמאל ולכן כל מה שלענין קשירה חולקין כבוד לשמאל וכל לענין נעילה והלבשה חולקין כבוד לימין תחלה וזהו לפי דברי הטור וש"ע וכן הוא בגמ' שבת דאמר רנב"י דהכי עביד מר בריה דרבנא וכל רבותינו הראשוני' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והמרדכי והסמ"ג השמיטו לגמרי ולא הזכירו ענין זה כלל וטעמם ברור משום דאח"כ אומר שם אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דלא קפיד ע"ש ורב אשי הוא בתראה - ובארצה"ח כתב דמר בריה דרבינא הוא בתרא כמו רב אשי ע"ש ואינו כן דכאן הוא מר בריה דרבנא ולא דרבינא ועליה אמר רב אשי ביבמות [כ"ב.] לאו מר בריה דרבנא חתום עלה והיה קדמון ומ"מ בטוש"ע חששו לזה כיון שרנב"י אמר ירא שמים יוצא וכו' ועלינו לקיים דברי הטור וש"ע
ט"ז אורח חיים סימן ב ס״ק ג
ינעול של ימין כו'. דיש חשיבות לימין לענין בוהן יד ובוהן רגל ושמאל יש בו נמי חשיבות לענין תפילין מש"ה אמרו בגמ' משמיה דר"י דיכול לעשות כמו שירצה אלא דר"נ ב"י אמר י"ש יוצא ידי שניהם ויחלוק לכל אחד מעלה דהיינו הקשירה לשמאל דחשיבות תפילין הוא בקשירה והטור לא כתב חליצת מנעל כמ"ש כאן בש"ע וגם לא דין מנעלים שלנו אע"ג דהוזכר בתלמוד נ"ל לרבינו דהלכה כר"י דיעשה כמו שירצה רק כיון שאפשר לקיים ידי שניהם יעשה מצוה מן המובחר אבל במקום שא"א לצאת י"ש יעשה כמו שירצה אלא שהב"י כתב בחליצה דלא כדעת הטור וכן במנעלים שלנו
חומר הדין
משנה ברורה סימן ב ס״ק ז
ימין תחלה - וגם אם נזדמן לו של שמאל ימתין עד שיביאו לו של ימין. כשהוא רוחץ וסך ימין תחלה ואם סך כל גופו ראש תחלה מפני שהוא מלך על כל האיברים ועיין בד"מ
שו״ת אז נדברו חלק יא סימן כא
ולמעשה כבר כתוב במקור היראה שאם ילבש של שמאל קודם, יפשוט וילבוש של ימין קודם, ואם קשה לו לפשוט יש לצדד בזה שא"צ לפשוט, מיהו בקשירה שלנו אינו מצוי שיהא קושי בחליצת הנעל. ובב"ב כלל א' ס״ק ל"ט מובא בשם הם מ״ב שאם נזדמן לו של שמאל ימתין עד שיביאו לו של ימין, וא״כ נפשט ספיקתו שמשמע שאין היתר ללבוש כדי להחליף אח״כ
שאר בגדים
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן ב סעיף ד
לפי שמצינו שהימין היא חשובה בכל התורה כולה לענין בהן יד ובהן רגל של מלואים ושל מצורע וכן לענין חליצה לכן גם בנעילת מנעלים צריך ליתן חשיבות לימין ולנעול של ימין תחלה ולפי שמצינו שבקשירת תפילין חשובה יד שמאל שעליה קושרין את התפילין לכן גם כאן בקשירת מנעלים צריך ליתן חשיבות להשמאל ולכן לא יקשור את המנעל של ימין עד שינעול של שמאל ויקשרנו ואח"כ יקשור של ימין ובמנעלים שלנו שאין בהם קשירה ינעול של ימין תחלה מפני שאין נותנים חשיבות להשמאל אלא גבי קשירה בלבד דומיא דקשירת תפילין
משנה ברורה סימן ב ס״ק ו
ויקשרנו - דלענין קשירה מצינו שהתורה נתנה חשיבות אל השמאל שקושר עליה תפילה של יד. ובאנפלאות של לבד א"צ להקדים שמאל לקשירה
פסקי תשובות אורח חיים סימן ב
ונפק"מ בין הטעמים לענין אנפלאות של לבד או שאר בגדים שיש בהם קשירה, ובמשנ"ב (סק"ו) הכריע כהמלבי"ם בארצות החיים (סעי' ד') שאין צריך להקדים שמאל לקשירה אלא בנעליים, ומיהו רבים המה האחרונים שהכריעו כהשו"ע הרב (סעי' ד') שגם במכנסיים ואנפלאות ושאר בגדים שיש בהם קשירת ימין ושמאל יקדים לקשור שמאל תחילה, וכהטעם הראשון דהלבוש שלענין קשירה אחשבה התורה שמאל תחילה
אם אשה צריך להקפיד להקשיר בשמאל תחילה
רבבות אפרים חלק א סימן ה
נשאלתי הא דבמבואר באור״ח סימן ב דינעול של ימין קודם ואח"כ של שמאל ויקשור של שמאל, ובמג"א הביא מג' משום קשירת תפילין, האם זה רק באיש שמניח תפילין אבל לא באשה או דל"ש. וראיתי בספר שעשועי צבי לידידי רצ"פ פרנק שליט"א בסימן ג' דמצדד לומר דלנעול תנעול של ימין קודם ולקשור תוכל לקשור מה שתרצה קודם. וידידי הרה״ג ר מנחם אהרברג שליט״א כתב…דלאו משום חשיבות דקושר בה תפילין צריך לכבדו אלא משום דחזינן דהתורה החשיבה את היד שמאל וציותה לקשור בו התפילין…ממילא אין לחלק בין אשה לאיש
Summary:
The גמרא cites varying opinions regarding whether one should put on their left shoe first (similar to תפילין ) or whether should put on their right shoe first. The גמרא seems to follows the discussion by saying that everyone has the option to choose. It then says that a ירא שמים should try to fulfill all opinions (by putting on the right shoe first, but tying the left shoe first). The concluding line is
from רב אשי who cites that רב כהנא was not מקפיד on this הלכה. Following this discussion, the full ברייתא is cited, which also includes direction to remove one’s left shoe first.
Between רש״י and the משנה ברורה, the explanations for both sides of the מחלוקת are clarified. Interestingly, the ריטב”א explains the opinion of רב כהנא as rooted in the principle of שומר פתאים ה׳. According to תוספות, when the גמרא permitted one to follow either opinion it was ultimately explaining that they didn’t really argue on each other. Rather, each opinion was simply stating that one may put on a given side first, if such an individual wants to be מחבב that side for its given reasons (i.e. general preference for the right vs. תפילין’s preference for the left). In a second statement of תוספות it is noted that the solution of tying the left first is rooted in the idea that deference is being given to the חשיבות of תפילין by tying the left first, since tying is a focal point of תפילין.
In terms of practical הלכה it is notable that there are no comments of the רי״ף, רא״ש or רמב״ם on this גמרא. However, the ספר היראה of the רבינו יונה rules that one should follow the ירא שמים approach, putting on his right shoe first and tying his left shoe first. The טור takes the same approach, which the ב״ח notes is based on רבינו יונה. The בית יוסף notes that many major halachic authorities omitted this הלכה entirely. He explains that they ruled like רב כהנא as the בתרא. For this reason, they also omitted the הלכות related to removing shoes. The challenging part of the טור, as noted by the בית יוסף, is that while he includes the הלכה regarding putting on one’s shoes, omits anything regarding removing them. The ב״ח seems to assume that the טור also followed this ruling, explaining that this is also just another form of respect for the right shoe, by leaving it on longer.
The שלחן ערוך follows the ruling of the טור, requiring one to put on his right shoe first. Unlike the טור, he explicitly includes the guidance to remove the left shoe first.
The ארץ יהודה and the ערוך השלחן seek to understand/address the rulings of the שלחן ערוך and the טור that seem to disregard the clear conclusion of the גמרא that this was never an obligation. The ט״ז seems to answer this question, noting that the שלחן ערוך was never really ruling this as a requirement halachically, as technically one could follow either opinion. Rather since there is this option to fulfill all opinions, one would be foolish for not doing so.
The משנה ברורה and אז נדברו demonstrate how far this הלכה could/should extend.
The פוסקים address how far and to what extent this would extend to other clothing.
Some address whether women should prioritize tying with the left hand, since they are not obligated in and don’t have the practice of donning תפילין.
