הקדמה - גדלות אמירת אמן
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד ב
אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו - קורעין לו גזר דינו…מאי אמן? - אמר רבי חנינא: אל מלך נאמן
רש"י מסכת שבת דף קיט עמוד ב
אל מלך נאמן - כך מעיד על בוראו, שהוא אל מלך נאמן
החיוב לומר אמן
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נא עמוד ב
בא להן יין אחר המזון, אם אין שם אלא אותו כוס - בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים: מברך על המזון ואחר כך מברך על היין. ועונין אמן אחר ישראל המברך, ואין עונין אמן אחר כותי המברך, עד שישמע כל הברכה כולה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רטו סעיף ב
השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות, אע"פ שלא שמע כולה מתחלתה ועד סופה, אף ע"פ שאינו חייב באותה ברכה, חייב לענות אחריו אמן; אבל אם היה המברך אפיקורוס או כותי או תינוק, או היה גדול ושינה ממטבע הברכות, אין עונין אחריו אמן. הגה: ועונין אמן אחר עכו"ם, אם שמע כל הברכה מפיו - הר"י פרק אלו דברים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קסז סעיף ב
יברך: המוציא לחם מן הארץ. (ואם רבים מסובים יכוונו לבם לשמוע ברכה ויענו אמן, והמברך יכוין לאמן שאומרים) - א"ז
אם יש קשר בין אמן לשומע כעונה
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נג עמוד ב
אמר ליה רב לחייא בריה: ברי, חטוף ובריך. וכן אמר רב הונא לרבה בריה: חטוף ובריך. למימרא, דמברך עדיף ממאן דעני אמן, והתניא, רבי יוסי אומר: גדול העונה אמן יותר מן המברך! אמר ליה רבי נהוראי: השמים! כן הוא; תדע, שהרי גוליירין יורדין ומתגרין במלחמה וגבורים יורדין ומנצחין. - תנאי היא, דתניא: אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע, אלא שממהרין למברך יותר מן העונה אמן
רמב"ם הלכות ברכות פרק א הלכה יא
כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא ואע"פ שלא ענה אמן, וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה, היה המברך חייב מדברי סופרים והעונה חייב מן התורה לא יצא ידי חובתו עד שיענה או עד שישמע ממי שהוא חייב בה מן התורה כמוהו
כסף משנה הלכות ברכות פרק א
וכל העונה אמן וכו'. בס"פ אלו דברים ר' יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך ואיכא תנא דפליג עליה התם דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך יותר מן העונה אמן ופירש"י שממהרים לברך ליתן שכר ופסק רבינו דלא כרבי יוסי מדאמרינן התם דא"ל רב לחייא בריה וכן א"ל רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך כלומר לפי שיותר טוב המברך מעונה אמן ולא אשכחן אמוראי דס"ל כר"י אלמא לית הלכתא כוותיה. וא"ת ע"כ בנתכוון לצאת עסקינן וא"כ מאי קמ"ל בעונה אמן הא אפילו לא ענה אמן אשמועינן רבינו דיצא. וי"ל דכשנתכוון ולא ענה אמן יצא ולא כמברך אבל כי ענה אמן יצא כמברך, א"נ דאתא לאשמועינן דאע"ג דענה אמן צריך שיהא המברך חייב באותה ברכה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריג סעיף ג
אין יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה, אפי' יענה אמן, אא"כ ששמעו מתחלתה ועד סופה ונתכוין לצאת בה ידי חובתו והמברך נתכוין ג"כ להוציאו ידי חובתו
בית יוסף אורח חיים סימן ריג
ומ"ש שיוצאין בשמיעתן אפילו לא יענו אמן. נראה דהיינו מדאסיקנא בפרק לולב הגזול (לח:) דשומע כעונה ובריש פרק שלשה שאכלו (מה:) אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שנים שאכלו כאחד אחד יוצא בברכת חבירו והוינן בה מאי קא משמע לן תנינא שמע ולא ענה יצא. וכן כתב הרשב"א בפרק כיצד מברכין (מב: ד"ה ירושלמי) על מתניתין דהיו יושבין לאכול כל אחד ואחד מברך לעצמו וכן כתב גם כן הר"ן בפרק הקורא את המגילה עומד (יג: ד"ה אבל) אמתניתין (מגילה כג:) דאין פורסין על שמע דשומע כעונה בין בעונה אמן בין בלא עונה
אמן חטופה, אמן קטופה, אמן יתומה, ואמן ארוכה
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מז עמוד א
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע…אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים. רב חסדא אמר: מפי רוב העונים. אמר לו רמי בר חמא: מאי שנא רובא, דאכתי לא כליא ברכה, מיעוטא נמי לא כליא ברכה! - אמר ליה: שאני אומר, כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה. תנו רבנן: אין עונין לא אמן חטופה, ולא אמן קטופה, ולא אמן יתומה, ולא יזרוק ברכה מפיו. בן עזאי אומר: כל העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים, חטופה - יתחטפו ימיו, קטופה - יתקטפו ימיו, וכל המאריך באמן - מאריכין לו ימיו ושנותיו
אמן חטופה
רש"י מסכת ברכות דף מז עמוד א
חטופה - שקורין את האלף בחטף ולא בפתח, ואומר אמן בחטף פתח והוא צריך לומר אמן בקמץ
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף לד עמוד ב
אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה וכו'. חטופה הוא שחוטף המלה ואומר אותה במהירות
בית יוסף אורח חיים סימן קכד
תניא אין עונין אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה וכו'. בפרק שלשה שאכלו שם (מז.) ופירש רש"י חטופה. שקורין את האל"ף בחטף ולא בפתח ואומר אמן והוא צריך לומר אמן…וה"ר יונה כתב חטופה שחוטף המלה ואומר אותה במהירות. והערוך (ערך אמן) פירש חטופה שחטף ואמר אמן קודם שתכלה הברכה מפי המברך
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קכד סעיף ח
לא יענה אמן חטופה, דהיינו כאילו האל"ף נקודה בחטף; וכן שלא יחטוף וימהר לענות אותו קודם שיסיים המברך
משנה ברורה סימן קכד ס״ק ל
קודם שיסיים - ר"ל שימתין עד שיסיים הש"ץ כל התיבה אחרונה לגמרי ויש אנשים שמתחילין לענות בעוד שהש"ץ עומד עדיין בחצי תיבה אחרונה וזה אסור
אמן קטופה
רש"י מסכת ברכות דף מז עמוד א
קטופה - שמחסר קריאת הנו"ן, שאינו מוציאה בפה שתהא נכרת
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף לד עמוד ב
אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה וכו'...קטופה הוא שאינו מזכיר כל האותיות
בית יוסף אורח חיים סימן קכד
קטופה. שמחסר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא ניכרת: וה"ר יונה (לד: ד"ה אין) כתב חטופה שחוטף המלה ואומר אותה במהירות. והערוך (ערך אמן) פירש חטופה שחטף ואמר אמן קודם שתכלה הברכה מפי המברך קטופה שפסק אמן לשנים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קכד סעיף ח
וכן לא יענה אמן קטופה, דהיינו שמחסר קריאת הנו"ן ואינו מוציאה בפה שתהא ניכרת; (גם לא יפסיק באמצע המלה) - ב"י בשם הערוך
אמן יתומה
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ח
תני רב אושעיא עונה הוא אדם אמן אפילו לא אכל ואינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל. תני אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה בן עזאי אומר העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו שנותיו קטופה [דף סב עמוד א] תקטף נשמתו. ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה אמר רב הונא דין דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה
רש"י מסכת ברכות דף מז עמוד א
יתומה - שלא שמע הברכה, אלא ששמע שעונין אמן, והא דאמרינן בהחליל (סוכה נ"א א') שבאלכסנדריא של מצרים היו מניפים בסודרים כשהגיע עת לענות אמן אלמא לא שמעי וקא ענו, הנהו מידע ידעי שהם עונים אחר ברכה, ועל איזו ברכה הם עונים, אלא שלא היו שומעים את הקול
רא"ש מסכת ברכות פרק ז סימן יז
ת"ר אין עונין לא אמן חטופה כאלו אל"ף נקודה בחטף ולא אמן קטופה שאינו מזכיר כל האותיות ולא אמן יתומה ירושלמי סוף פ' אלו דברים איזו היא אמן יתומה א"ר אבא…והא דאמרי' בפ' החליל…התם היו יודעים סדר הברכות ועל איזו ברכה עונין אמן אימא נמי כבר התפללו ולא היו חייבים באותה ברכה
תוספות מסכת סוכה דף נב עמוד א
וכיון שהגיע לענות אמן מניף בסודר וכל העם עונין אמן - בערוך קשיא ליה לרבינו נסים הא דאמר בריש גמרא דשלשה שאכלו (ברכות דף מז.) אין עונין אמן יתומה והא הכא לא שמעו הברכה אלא בהנפת הסודרין יודעין שהגיע עונת אמן והן עונין אמן יתומה ומפרש בשם רבנן דבני מערבא שעל מי שהוא חייב ברכה קאמר ובענייתו אמן רוצה לצאת ידי חובתו צריך שישמע ואחר כך יענה אמן ולא יענה אמן יתומה והא דעונין אמן בהנפת סודרין היינו בקריאת ספר תורה ולא בתפלה ולא בדבר ששליח מוציא רבים ידי חובתן
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף לד עמוד ב
ויתומה פירשו בירושלמי…ומקשינן על זה מדאמרינן בסוכה בפ' החליל…ונראה למורי הרב נר"ו לתרץ דהתם מתוך כך היה מותר מפני שכבר התפללו כל אחד ואחד וכיון שלא היו עושין לחיוב שכבר יצאו ידי חובתן לא נחוש אם לא שמעו הברכה אלא כשמתכוין לצאת מחיוב בעניית אמן צריך שישמע הברכה ויש מתרצין בענין אחר דהתם כיון שהיו יודעין על איזה ברכה היו עונין אמן שכל הברכות היו אומרים על הסדר…ולמדנו כפי זה התירוץ שאפי' לא נפטרו מן החיוב ואינן שומעין הברכה מהחזן אם יודע איזו ברכה אומר כמאן דשמעי' ליה דמי ויוצאין ידי חובתן
ספר אבודרהם שמונה עשרה
ולא אמן יתומה פי' שלא שמע הברכה מפי המברך. ואם הוא יודע איזו ברכה סיים אע"פ שלא שמע מפיו יכול לענות. וי"מ אמן יתומה ר"ל אחר זמן מרובה שסיים הברכה וענה אמן על דעת אותה ברכה
בית יוסף אורח חיים סימן קכד
וה"ר דוד אבודרהם (עמ' קד) כתב שיש מפרשים אמן יתומה שלאחר זמן מרובה שסיים הברכה ענה אמן על דעת אותה ברכה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קכד סעיף ח
ולא יענה אמן יתומה, דהיינו שהוא חייב בברכה אחת וש"צ מברך אותה וזה אינו שומעה, אע"פ שיודע איזו ברכה מברך הש"צ, מאחר שלא שמעה, לא יענה אחריו אמן, דהוי אמן יתומה. הגה: ויש מחמירין דאפילו אינו מחויב באותה ברכה, לא יענה אמן אם אינו יודע באיזה ברכה קאי ש"צ, דזה נמי מקרי אמן יתומה (טור בשם תשב"ץ); ולא ימתין עם עניית האמן, אלא מיד שכלה הברכה יענה אמן - אבודרהם
אמן קצרה ואמן ארוכה
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מז עמוד א
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע….אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים. רב חסדא אמר: מפי רוב העונים. אמר לו רמי בר חמא: מאי שנא רובא - דאכתי לא כליא ברכה, מיעוטא נמי לא כליא ברכה! - אמר ליה: שאני אומר, כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה. תנו רבנן: אין עונין לא אמן חטופה, ולא אמן קטופה, ולא אמן יתומה, ולא יזרוק ברכה מפיו. בן עזאי אומר: כל העונה אמן יתומה - יהיו בניו יתומים, חטופה - יתחטפו ימיו, קטופה - יתקטפו ימיו, וכל המאריך באמן - מאריכין לו ימיו ושנותיו
רא"ש מסכת ברכות פרק ז סימן יז
ולא אמן קצרה ולא יזרוק ברכה מפיו פי' לא ימהר להוציא הברכה מפיו אלא יברך במתון ובכוונה בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו שנותיו קצרה יתקצרו ימיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו ובלבד שלא יאריך יותר מדאי כדאמר לעיל
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף לד עמוד ב
ויש שגורסין קצרה ויהיה ההפרש שבין קצרה לקטופה שהקטופה ר"ל שאינו מזכיר הנו"ן וקצרה שאינו מזכיר האל"ף ואפשר שקצרה ר"ל שאינו מאריך באלף כלל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קכד סעיף ח
ולא יענה אמן קצרה, אלא ארוכה קצת, כדי שיוכל לומר: אל מלך נאמן; ולא יאריך בה יותר מדאי, לפי שאין קריאת התיבה נשמעת כשמאריך יותר מדאי
Summary:
The גמרא cites various praises for the recitation of אמן, noting its עדות on אמונה in ה׳. In one citation, the גמרא notes that the reciter of אמן is greater than the reciter of a ברכה.
The גמרא critiques three manners in which אמן may be recited: אמן חטופה, אמן קטופה and אמן יתומה.
With respect to an אמן חטופה, this is explained by רש״י to be a reference to an incorrect vowelization of the אלף. In contrast, רבינו יונה explains that it refers to a situation in which you recite the word quickly. A third opinion is cited by the ערוך - that it refers to a scenario in which one recites אמן before the מברך finishes the ברכה. While all three opinions are cited in the בית יוסף, the שלחן ערוך codifies the opinions of both רש״י and the ערוך as normative.
With respect to אמן קטופה, this is explained by רש״י to be a scenario in which one fails to recite the נו״ן. A similar explanation is adopted by רבינו יונה. An alternative is cited by the בית יוסף in the name of the ערוך - that it entails breaking of the word into two halves. The שלחן ערוך rules in accordance with the opinion of רש״י, while the רמ״א adds in a parenthetical comment to incorporate the opinion of the ערוך.
With respect to אמן יתומה, the ירושלמי cites that this refers to a scenario in which one says אמן but doesn’t know why he is doing so. As רש״י elaborates, this would be a situation in which one did not hear the ברכה but just heard others saying אמן, so he did the same. Along with the רא״ש, he clarifies that though the גמרא discusses a scenario in which the practices was to recite אמן after receiving a cue from a flag, that case is acceptable, as they knew which ברכה they were answering to at the time they said אמן, even if they didn’t hear the ברכה itself. An alternative distinction is made by תוספות and רבינו יונה, as he suggests that this rule is only in place when one is seeking to discharge an obligation in the ברכה by answering אמן. However, where one is just reciting אמן but doesn’t need to recite the ברכה, there is no concern with answering an אמן to a ברכה that one didn’t actually hear. The אבודרהם provides an alternative to the ירושלמי, that it refers to a scenario in which one waits too long before reciting אמן. The שלחן ערוך rules in accordance with the understanding of תוספות, that the prohibition is only when one is obligated in the ברכה. However, the רמ״א adds that there are יש מחמירין for the view of the רא״ש. He also incorporates the opinion of the אבודרהם into his commentary.
Based on the ending of the גמרא, the שלחן ערוך rules in accordance with a comment of the רא״ש that one should not be מקצר in his אמן and rather receives extra reward for being מאריך in his אמן, provided that he doesn’t extend it too far.
No comments:
Post a Comment