מגילת תענית - הארמי
מגילת תענית - פרק א
אילין יומין דלא להתענאה בהון ומקצתן דלא למספד בהון, מין ריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד
תלמוד בבלי מסכת שבת דף יג עמוד ב
תנו רבנן: מי כתב מגילת תענית? אמרו: חנניה בן חזקיה וסיעתו, שהיו מחבבין את הצרות
רש"י מסכת שבת דף יג עמוד ב
מגילת תענית - לפי ששאר כל משנה וברייתא לא היו כתובין, דאסור לכתבם, וזו נכתבה לזכרון לדעת ימים האסורין בתענית - לכך נקרא מגלה, שכתוב במגלת ספר
מגילת תענית בתרא - העברי
מבוא למגילת תענית - דפוס ווילנא תרפ״ה
ולמגלה הזאת סוף פרק י״ב נלוה ״פרק ימי הצומות״ (כן נקראו אנחנו. ויש שיכנוהו ״מאמר אחרון״ או מגלת תענית בתרא), ותחל שכל המגלה נוסדה על ימים האסורים בתענית, נוסד הפרק הזה על הימים המחוייבים בתענית
The Scroll of the Fasts - Dr. Sid Leiman, Jewish Quarterly Review, LXXIV, No. 2
It is interesting to note that the list of fasts finds no mention in the Talmud and Midrash, not even in late Palestinian Midrash….In 1943-44 the late M. Margalioth published the only critical analysis of MTB to appear in print. He suggested that MTB reflected Palestinian practice in the Geonic period….Some scholars have posited a Babylonian recension of MTB as well, but the evidence for such a recension has been less than persuasive.
מגילת תענית פרק ימי הצומות (הוא פרק יג) - עמוד 44 בדפוס ווילנא תרפ״ה
ואלו הימים שמתענין בהם מן התורה…באחד בניסן מתו בניו של אהרן
טור אורח חיים הלכות תענית סימן תקפ
כתב בה"ג אלו הימים שמתענין בהם מן התורה והמתענה בהם לא יאכל בהן ולא ישתה עד הערב באחד בניסן מתו בני אהרן
בית יוסף אורח חיים סימן תקפ
כל הימים האלו הכתובים בסימן זה כתובים בכל בו סימן ס"ג אבל לא ראיתי מעולם ולא שמעתי מי שנהג להתענות בהם ובאמת שיש לתמוה על מי שתיקנם היאך תיקן קצתם להתענות בראש חודש
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקפ סעיף א - ב
אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם; ואף על פי שמקצתם בראש חדש, יש מי שאומר שיתענו בו
מגן אברהם סימן תקפ
כתב התניא נשאלו הגאונים על התעניות אלו והשיבו לא ידענו מי תקנם ולכן אין להתענו' בר"ח וכ"כ הש"ל וב"י כתב לא ראיתי מעולם ולא שמעתי מי שנהג להתענות בהם ע"כ אבל אני ראיתי שכתובים בספר מגילת תעני' א"כ נתקנה בימי חכמי התלמוד (בתוך דברי הספר הזה) וגם בה"ג כתבם שכל דבריו דברי קבלה לכן כל בעל נפש יחמיר לעצמו אם אפשר לו
המקור להתענות בט׳ בטבת - ״לא כתבו רבותינו על מה״
מגילת תענית פרק ימי הצומות (הוא פרק יג) - עמוד 44 בדפוס תרפ״ה
ואלו הימים שמתענין בהם מן התורה…באחד בניסן מתו בניו של אהרן….בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלשת ימים, תשעה בו לא כתבו רבותינו על מה [הוא] בי׳ בו סמך מלך בבל את ידו על ירושלים להחריבה
טור אורח חיים הלכות תענית סימן תקפ
כתב בה"ג אלו הימים שמתענין בהם מן התורה והמתענה בהם לא יאכל בהן ולא ישתה עד הערב באחד בניסן מתו בני אהרן בי' בו מתה מרים ונסתלק הבאר בכ"ו בו מת יהושע בן נון בי' באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון הברית בכ"ח בו מת שמואל הנביא וספדוהו כל ישראל בכ"ג בסיון בטלו הבכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט בכ"ה נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור"ח סגן הכהנים בכ"ז בו נשרף ר"ח בן תרדיון וס"ת עמו בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס התורה והעמיד דמות ע"ג בהיכל באחד באב מת אהרן הכהן בט"ב נגזרה גזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ ונחרב הבית ראשונה ושנייה בי"ח כבה נר מערבי בימי אחז בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה בג' בתשרי מת גדליה בן אחיקם והיהודים אשר עמו במצפה בה' בו מתו כ' איש מישראל ונחבש ר"ע בן יוסף בבית האסורין ומת בז' בו נגזרה גזירה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר מפני מעשה העגל בו' במרחשון עיורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו בכ"ח בכסליו שרף יהויקים את המגילה אשר כתב ברוך מפי ירמיה בח' בטבת היה מעשה דתלמי המלך בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא בי' בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה בח' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע בן נון בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין הפלגש ועל פסל מיכה בז' באדר מת מרע"ה בט' בו גזרו תענית על שנחלקו ב"ש וב"ה זה על זה אלו ימי תעניות קבלו ישראל מן התורה ועוד גזרו רז"ל שיהו מתענין מפני שלשה דברים בב' וה' על חורבן הבית ועל התורה שנשרפה ועל חרפת ה' ולע"ל הקב"ה עתיד להפכם לששון ולשמחה דכתיב והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם וכן יה"ר במהרה בימינו אמן
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקפ סעיף א - ב
אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם; ואף על פי שמקצתם בראש חדש, יש מי שאומר שיתענו בו (וטוב שלא להשלים בראש חדש). באחד בניסן מתו בני אהרן…בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים; ובט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו; בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע; בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש בגבעה; בז' באדר מת משה רבינו ע"ה; בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל יש מי שאומר שגזרו שיהיו מתענין בכל שני וחמישי על חורבן הבית, ועל התורה שנשרפה, ועל חלול השם; ולעתיד לבוא יהפכם ה' לששון ולשמחה
המקור להתענות בט׳ בטבת - דיום שמת בו עזרא
ספר הלכות גדולות סימן יח - הלכות תשעה באב ותעניות
אילו ימים שמתענין בהן מן התורה…באחד בניסן מתו בני אהרן, בעשרה בניסן מתה מרים ונסתלקה הבאר, בעשרים וששה בו מת יהושע בן נון…בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך ובא חשך לעולם שלשה ימים, בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה, בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה
ספר כלבו סימן סג
אלו ימים שמתענים בהן…אייר בעשרה בו….אלול בשבעה בו…מרחשון בששה בו…כסלו בחמשה בו…טבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחשך בא לעולם ג' ימים, בתשעה בו לא כתבו אבותינו על מה הוא ונמצא הסוד בו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה, בעשרה בו סמך מלך בבל ידו על ירושלים להחריבה, שבט בחמשה בו
סליחה (להר’ ר' יוסף טוב עלם ב״ר שמחה) אזכרה מצוק לתענית עשרה בטבת
זועמתי בתשעה בו בכלימה וחפר, חשך מבלי מעיל הוד וצפר, טרף טורף בו הנותן אמרי שפר, הוא עזרא הסופר
קושיות על המחבר
מגן אברהם ס״ק ו סימן תקפ
לא נודע. ובסליחו' שלנו איתא שמת עזרא הסופר
ט"ז ס״ק א אורח חיים סימן תקפ
בט' בו לא נודע כו'. תימה גדולה הא איתא בסליחות של י' בטבת דבט' בו מת עזרא הסופר וצ"ע רב
משנה ברורה סימן תקפ ס״ק יג
לא נודע - ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר
אליה רבה סימן תקפ ס״ק ה
ולא נודע וכו'. ובכלבו ובה"ג איתא שנמצא שבו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תקפ ס״ק ו
לא נודע. עיין מג"א. וכן כתב הט"ז ז"ל אות א', ועיין אליה רבה
ערוך השולחן אורח חיים סימן תקפ
בט' בו לא היה נודע הצרה שאירע בו ונתגלה אח"כ שבו מת עזרא הסופר
המאור - שנה ל חוברת ב - עמוד 7 - ר׳ אברהם מאיר איזראעל, אב״ד הוניאד, חופ״ק ברוקלין תצ״ו
והאמת אודה ולא אבוש שלא זכיתי להבין דה"ק דהנה ידוע שנוסח הסליחות שלנו שונה בוא מסדר הסליחות של אחב"י הספרדים והסליחות והפיוטים של פייטני אשכנז אינם ידועים להם שאינם נמצאים בסידורי תפלה והמחזורים שלהם כידוע והנה פייט זה שהביא הטו״ז והמג"א לי' בטבת המתחיל אזכרה מצוק וכו' מחברו הוא ר' יוסף טוב עלם ב״ר שמחה שהי' מגדולי בעלי התום' בצרפת [מחברו של הפייט הנודע לשה״ג אל-הי הרוחות לכל בשר וכו'] ופיוטיו לא נודעו אצל הספרדים כשאר פיוטי האשכנזים והנה בעל השו"ע מרן מהר"י קארו ז״ל הי' ספרדי כידוע, ואולי שלא ראה סליחה זו של פייטן אשכנזי זה, וע"כ כ' שלא נודע איזו היא הצרה וכו
ברכי יוסף אורח חיים סימן תקפ
ואשר תמה הרב ט"ז, אין כאן תימא, שהרי כתבו בה"ג וכלבו בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה. והדבר פשוט דהגם דידענו דמתו בו עזרא ונחמיה, ממה שלא נכתב על מה מתענין יש סוד בדבר, דאי התענית משום עזרא ונחמיה לכתבו להדיא בט' בו על שמתו עזרא ונחמיה, כדרך שכותבים בכל יום על מה. אלא מדכתוב סתם, סוד יש בענין
סיני קו (ג-ד) עמוד קמא - סיבות לתענית תשעה בטבת
לעומת מפרשים אחרים, הרב אריה ליב גורדון, בפירושו ״עיון תפילה״ לסידור ״אוצר התפילות״, דוחה לגמרי את סיבת קביעת התענית כיום שמתו בו עזרא ונחמיה, ״כי לא מצאנו שגזרו שום תענית על מיתת אדם גדול אלא על הריגת גדליה בן אחיקם, לפי שאז פסקה מלכות ישראל לגמרי והיה נחשב כחרבן ביהמ"ק.״ הרב רות מביע פליאה על סברה זו ״הלא מתענים בז אדר על פטירת מרע"ה״
המקור להתענות בט׳ בטבת - יום שנהרג ר׳ יהוסף הלוי הנגיד
ספר הקבלה להראב״ד - פרק ז - עמוד 56 במהדורת גרשון כהן תשכ״ז
ונסמך רב שמואל לנגיד בשנת תשפ"ז ועשה טובות לישראל בספרד ובארץ המערב ואפריקיה וארץ מצרים ואיסקליה ועד ישיבת בבל ועד עיר הקדש כל בני תורה בארצות האלה היה מהנה מנכסיו…ועמד על כנו ר' יהוסף הלוי הנגיד בנו. ומכל מדות טובות שהיו באביו לא חסר לו אלא אחת שלא היה ענותן כאביו מפני שגדל בעושר ולא נשא עול בנעוריו וגבה לבו עד להשחית ויקנאו בו סרני פלשתים עד שנהרג ביום שבת בט' בטבת שנת תתכ"ז הוא וקהל גרנאטה וכל הבאים מארצות רחוקות לראות תורתו וגדולתו. ואבלו הלך בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. ועוד מימי רבותינו הקדמונים שכתבו מגלת תענית גזרו תענית בט' בטבת ולא ידעו על מה הוא מכאן ידענו שכוונו ברוח הקדש ליום זה ולאחר פטירתו נתפזרו ספריו ומחמדיו ופשטו בכל העולם. וכן תלמידים שהעמיד הם היו רבי ספרד ומנהיגי הדור אחר פטירתו
ברכי יוסף אורח חיים סימן תקפ
ובספר הקבלה להראב"ד (עמ' מב) כתב שכיונו ברוח הקדש להריגת רבינו יוסף הלויא שנהרג בו ביום. ועמ"ש הרב בית דוד סי' שי"ו, ואשתמיטיתיה דברי בה"ג והכלבו, ע"ש
תיאוריות מודרניות - תוספות חדשים וחכם אחד
תוספות חדשים להר׳ יהודה לייב ב״ר מנחם דיין דק״ק קראטאשין, נדפס בדירנפורט שנת 1810 - מגילת תענית פרק ימי הצומות (הוא פרק יג) - עמוד 44 בדפוס תרפ״ה
בט׳ בו לא כתבו רבותינו על מה - ובכלבו שם מגלה סוד לומר דבו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה. ובספר יוחסין בהגהות ש״ש איתא דמת עזרא הסופר בי׳ בטבת, ובס׳ הקבלה להראב״ד איתא שכיונו ברוה״ק ליום שנהרג רב יוסף הלוי ע״ש באריכות. ושמעתי בשם גדול אחד דאז נולד אותו האיש ודו״ק
הערות שם - תוספות חדשים להר׳ יהודה לייב ב״ר מנחם דיין דק״ק קראטאשין, נדפס בדירנפורט שנת 1810 - מגילת תענית פרק ימי הצומות (הוא פרק יג) - עמוד 44 בדפוס תרפ״ה
כן הוא בשנת ג׳ אלפים תשס״א (שנת ט׳ למ״נ קל״ה י״ח למ״ק קצ״ח) היה תקופת טבת בשנת הנ״ל ביום וא״ו ד׳ שעות ומחצה על היום בשמונה ימים לירח טבת (הקביעות משנת ה?? היה זש״ב מפני שהמולד תשרי היה בשנת הנ״ל ו׳ י״א תתקפ״ט) נמצא שיום 25 דעצעמבער (דעקאבר) יום הולדת אותו האיש היה בשבת קודש בתשעה ימים לירח טבת מפני שהכלל הוא שאם תקופת טבת בלילה הוא ביום 25 דעצעמבער ואם תקופת טבת ביום הוא ביום 24 דעצעמבער אז תהיה תקופת טבת ביום עש״ק כנ״ל, א״כ 25 דעצעמבער היה אז בש״ק ט׳ טבת ונולד אז אותו האיש, ומזה תבין מ״ש במקולת תעניות סופר פרק י״ג בט׳ בטבת לא כתבו רבותינו על מה אירע בו מפני שיראו לכתוב שגזרו תענית על זה היום עכ״ל הר׳ רפאל גארדאן בעהמ״ח נחל עדן בזה צדקו דברי ר׳ אברהם ב״ר חייא הנשיא הספרדי בספרו ספר העבור הנדפס בלנדון ע״י צבי פיליפאווסקי ומשה נראה כי שנים היום וכן הוא דעת הרמ״בן בויכוחו לפני המלך והשרים
ספר העבור, להר׳ אברהם בן חייא, ברצלונה, ספרד, מאה ה-11, תלמיד חכם, אסטרונום ופילוסוף יהודי
והוא נולד לדבריהם בשנת ג׳ אלפים תשס״א לבריאת עולם בעשרים וחמשה ימים מחדש דייגבר, והוא יום שבת יום תשעה בטבת שנת י״ח לחמזור קצ״ח לחשבוננו, וראוי היה היום הזה להולד בו הרשע הזה אם דבריהם אמת, אבל אין אדם מאמין לדבריהם האומרים על לידת התוי שהם ידעו יומה שהיה בכ״ה בדייקבר כי הדבר הזה אינו כתוב להם באון גליון, ולא בתבי תלמידי המכעיס אשר הם מאמינים בהם, אבל היום הזה שהוא כ״ה מן דייקבר היה יום קלון לאומות הקדמונים עובדי האלילים…ואחרים היו קוראין להם מולד החמה מפני שהחמה באה בימים האלה אל ראש מזל גדי ביום הזה…ושבאו תלמידי המכעיס להתעות את האומות האלה ולהכניסם בטעות הזה אמצו את דעתם לכבד היום הזה אשר היה מכובד בעיניהם.
תיאוריות מודרניות - ר׳ ברוך תאומים-פרנקל
הגהות בר׳ ברוך תאומים-פרנקל לשלחן ערוך, בעל ה״ברוך טעם״, 1760-1828
מצאתי בכתב יד שב-ט' טבת נפטר שמעון הקלפוס שהושיע את ישראל בצרה גדולה בזמן הפריצים נקבע יום מיתתו לתענית עולם בירושלים
ר׳ אהרון וורמס, ממיץ, נפטר ב-1836
תענית ט׳ טבת בס׳ תק״פ לא נודע…ובספר זכרונות ראיתי על פטירת שמעון הקלפוני שהשלים להיהודים והעלימו מפניהם, ובמגילת תענית נקט הלשון לא כתבו רבותינו על מה, משמע הכי
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד א
בזוי אתה מאד שאין להן לא כתב ולא לשון
רש"י מסכת עבודה זרה דף י עמוד א
כתב ולשון של רומיים מאומה אחרת באה להן אחרים תקנו להם כל ספריהם (נ״א - ספרי טעותם יוחנן פאולוס פיטרו', והם יהודים היו, לשון: הוא גראמטיקא, הוא הלשון שמדברים בו הגלחים. הם שנו ועמקו הלשון ועשו להם הבל לחשבם בפני עצמם ולסלקם מעל ישראל. ולא שכפרו, כי לטובתן של ישראל נתכונו. אלא מפני שראו ישראל בצער ובדוחק מתרמיתי ישו, עשו עצמם כאלו הם עמו בקדישות, וצוו עליהם הכל, כמפורש בספר
ספר תולדות ישוע הנוצרי - נוסחת יוחנן יעקב הולדריכו - טיגורינו 1705
אז בא שמעון הקלפסי לפני המלך ואמר אדוני המלך תן לי רשות ואטאטאה אני כל הפריצים מירושלים ויאמר המלך לשמעון לך וה׳ עמך וילך שמעון בסתר אצל הפריצים ויאמר אליהם קומו ונעלה לעי ושם תראו הניסים שעשיתי על דעת יזו״ש ושאני עתיד שם לעשות וילכו מקצת הפריצים לעי ומקצת הפריצי׳ רכבו עם שמעון על העב מירושלים ויהי בדרך ויגזר שמעון על העב ונפלו הפריצים מעל העב וימותו ושמעון חזר לירושלים ויספר לפני המלך וישמח המלך בו ומאותו יום והלאה לא ימוש שמעון מחצר המלך עד מיתתו וימות שמעון ויתאבלו בני ישראל את שמעון וקבעו יום מיתתו להתענות בכל שנה ושנה והוא ט׳ ימים בירח טבת ושאר הפריצים אשר באו לעי כאשר יעץ להם כבר שמעון לילך לעי המה סברו ששמעון והפריצי׳ אשר רכבו על העב הלכו לשמים
The Scroll of the Fasts - Dr. Sid Leiman, Jewish Quarterly Review, LXXIV, No. 2
Of the two Christian related interpretations of the fast of 9 Tebeth…the latter is more attractive. It commemorates a day which is precisely what the bulk of MTB treat. It commemorates, if only indirectly, a peculiar form of Jewish triumphalism.
Summary:
The גמרא discusses something called מגילת תענית. This is explained by רש״י to be a pre-משנה work that was assembled to list various celebratory days that included a prohibition against fasting. The work is in Aramaic.
Separate from the מגילת תענית there is another (later) work that is sometimes referred to by the same name (sometimes printed together), and also referenced as מגילת תענית בתרא, פרק ימי הצומות and/or מאמר אחרון. This one is in Hebrew and includes a list of days that one should be fasting. (Of note there are direct conflicts between these two works.) It would appear that this work is from a much later period (possibly the 9th century).
The fasts from this later work are cited in the בה״ג and טור. While the בית יוסף challenges the origin and authority of the institution of these fast days, he (almost) unequivocally codifies them in שלחן ערוך. The מגן אברהם comes to the defense of these fast days, though as Dr. Leiman notes, it seems he is operating with the assumption that מגילת תענית בתרא emerges from the time frame of חז״ל.
It is on this list that the fast of the 9th of טבת appears. Notably, it is cited in the מגילת תענית בתרא, טור and the שלחן ערוך cryptically as a fast which was not given a reason by the Rabbis (distinguishing it from all other fasts on the list).
There is a slightly different variation on the מגילת תענית that is cited by the בה”ג and כל בו that includes the same cryptic statement but also adds that the 9th of טבת is the day on which עזרא died. The assertion that עזרא died on this date is also supported by a סליחה from the אשכנזי liturgy, authored from the בעלי התוספות.
Based on the סליחה (as well as the language of the כל בו), many commentaries on שלחן ערוך seem to assume that the מחבר was not aware that this was day that עזרא died, resolving the mystery. In an attempt to defend the מחבר, it is noted by ר׳ אברהם מאיר איזראעל that this סליחה does not appear in נוסח ספרד, so perhaps he was unaware of its existence. The idea that עזרא’s passing on ט’ טבת is the reason for the past is rejected by the ברכי יוסף and others.
The ספר הקבלה suggests that the fast day was instituted with רוח הקודש to mourn the death of a ר׳ יהוסף הנגיד who would be killed in the future on that date.
The תוספות חדשים offers a novel suggestion for the origin of this fast day. In his commentary, ר׳ ברוך תאומים suggests an incredibly fascinating (and perhaps compelling) approach.
No comments:
Post a Comment