אסור להשתמש לאור הנרות
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב
ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת. אמר רבי ירמיה: מאי טעמא דרב - קסבר: כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה. אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה - ולא קיבלה. כי אתא רבין, אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן - וקיבלה
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד
כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות, ואפילו בלילי שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק בשמנים ופתילות שאסור להדליק בהן נר שבת, לפי שאסור להשתמש לנר חנוכה בין בשבת בין בחול ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג סעיף א
כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ואע"פ שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלה יפה באותם הפתילות….ואפי' בליל שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק בנר חנוכה השמנים והפתילות שאסור להדליק בהם נר שבת,...לפי שאסור להשתמש בנר חנוכה בין בשבת בין בחול, ואפי' לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור
טעם האיסור
רש"י מסכת שבת דף כא עמוד ב
ואסור להשתמש לאורה - שיהא ניכר שהוא נר מצוה, וליכא למיחש להטייה
משחת קודש להר׳ ערן בן אברהם כברה - נדפס תשס״ז
והיינו דרצונו לומר דבמשתמש לאורה מיבטלא בכך מצות פרסומי ניסא
חידושי הרשב"א מסכת שבת דף כא עמוד ב
וטעמא דמילתא משום דעל ידי נס שנעשה במנורה תקנו והלכך עשאוה כמנורה שאסור להשתמש לאורה, ואי נמי כיון דלמצוה מדליקה אי משתמש בה איכא בזויי מצוה, וא"ת אם כן רב הונא ורב חסדא היכי שרו וכי לית להו בזויי מצוה אסור והא אבא דכולהו דם (לקמן כ"ב א'), ועוד ליקשו עלייהו מהא דתניא לקמן מעשר שני אין שוקלין כנגדו דינרי זהב וכמו שהקשו ממנה לקמן למאן דאמר מדליקין בקינסא דלא חייש לבזויי מצוה, י"ל דסבירא להו לרב הונא ולרב חסדא דכל שאינו משתמש בגופו כשוקל כנגדו או שמדליק ממנו בקינסא לאו בזויי מצוה הוא ואע"ג דמשתמש לאורה דהא לא משתמש בגופיה ממש, ולא כל התשמישין שוין ולא כל הבזויין שוין וכדמוכח שמעתין דלקמן
נפקא מינה בין הטעמים
ספר העיטור עשרת הדיברות - הלכות חנוכה דף קטו טור ב
בטלית מצויצת ביניהם. אר"י אמר רב אסור להרצות מעות כנגד נ"ח שלא יהא מצות בזויות עליו ודווקא תשמיש חול אבל תשמיש קדושה שרי אמר אביי כל מילי דרב עביד כרב לבר מהני תלת עביד כשמואל מחזרין מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר והלכה כר"ש בגרירה וכן הלכתא ואסיקנא הדלקה עושה
ספר שבלי הלקט ענין חנוכה סימן קפה
אמר רב יהודה אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה פי' לפי שאסור להשתמש לאורה ופי' בעל הדברות ז"ל דוקא תשמיש חול נקט אבל תשמיש קדושה מותר וכן מצאתי מה שאסור להרצות [מעות] כנגד נר חנוכה אומר רבינו הוא הדין דאסור לבדוק קערות כוסות וצלוחיות לאורה או כל דבר הצריך עיון ונראה דוקא דרך בזיון הוא שאסור ולא נקט הרציית מעות אלא משום שהיא מלאכת חול אבל לקרות לאורה מותר דליכא בזויי מצוה
טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג
כל השמנים והפתילות כשרים…שהרי אסור להשתמש לאורה ל"ש תשמיש של קדושה כגון ללמוד ול"ש שאר תשמיש ואפילו תשמיש עראי בעלמא כגון לעיין מעות לאורה אסור ובעל העיטור כתב דוקא תשמיש של חול אבל תשמיש של קדושה שרי ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג סעיף א
כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה...לפי שאסור להשתמש בנר חנוכה בין בשבת בין בחול, ואפי' לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור, אפי' תשמיש של קדושה, כגון ללמוד לאורה, אסור; ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה
ט"ז אורח חיים סימן תרעג ס״ק ד
ויש מי שמתיר תשמיש כו'. הוא בעל העיטור בטור ק"ל הא הטעם דאסור להשתמש לאורה היא מפני שיהא ניכר שהוא נר של מצוה כדפירש"י בגמ' וא"כ מ"ט שרי ללמוד אצלו דהרי הרואה סבור שלא לשם מצות נ"ח הדליקו אלא ללמוד ותו דבמאי התירו בחנוכה בשמנים שפסולי' בנר של שבת משו' דלא חיישי' שמא יטה דהא אסור להשתמש לאורן אכתי ניחוש שמא יטה בשביל לימוד שהוא מותר….וע"כ נראה דגם בעל העיטור לא התיר בתשמיש מצוה אלא דרך עראי דבכה"ג לא מיגרע ההיכר של חנוכה שהכל יודעין שלא הודלק בשביל תשמיש עראי וגם חיישי' שמא יטה השמנים הפסולים בחנוכה דלא גזרי' בעראי ומ"ש ב"י בשם ש"ל דלקרות בספר מותר היינו גם כן דרך עראי בעלמא וא"כ קיצר כאן ש"ע במה שה"ל לבאר דיש מי שמתיר בתשמיש של מצוה היינו דרך עראי דוקא ולא ללמוד דרך קבע
ביאור הלכה סימן תרעג
ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה - עיין בט"ז שהאריך והעלה דאף לדעה זו היינו דרך ארעי דוקא…והנה באמת הלא ידוע דעת הרא"ש דתשמישי ארעי שרי (ורק בענין הרצאת מעות כשמקרב ידיו אצל נר חנוכה אז אסור משום דהוי גנאי להן אבל בעלמא שרי ומה שהקשה הט"ז עיין בח"מ) ורש"ל פסק ג"כ הכי וע"כ לענ"ד בענינינו דמספקינן לענין לימוד דרך ארעי אין להביא ראיה להחמיר ממה שהביא המ"א בסק"ג ד"ה ואפילו תשמיש וכו' וכ"פ רש"ל דהלא רש"ל כתב בהדיא דדוקא הרצאת מעות מאחר שמקרב ידיו אל הנר אבל שאר תשמישי ארעי שרי עכ"ל וע"כ לענ"ד אפילו אם נפסוק להלכה כמסקנת המ"א בסק"ב דבתשמישי ארעי אפילו כשאין ידיו סמוכות לנר אסור ושלא כדעת ב"י וד"מ ורש"ל שהעתיקו דבריו להלכה כשנצרף לזה ג"כ כשהוא תשמישי קדושה ובדרך ארעי כגון ללמוד לפניהן דרך ארעי אפשר דלכו"ע אין להחמיר וצ"ע
מוספין נר אחד עם שאר נרות - שיטת המחבר
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב
אמר רבא: צריך נר אחרת להשתמש לאורה. ואי איכא מדורה - לא צריך, ואי אדם חשוב הוא, אף על גב דאיכא מדורה - צריך נר אחרת
רש"י מסכת שבת דף כא עמוד ב
נר אחרת - לעשות היכר לדבר
חידושי הרשב"א מסכת שבת דף כא עמוד ב
וצריך נר אחרת להשתמש לאורה, והר"ז הלוי ז"ל כתב דההיא אפילו מאן דאמר מותר להשתמש לאורה מודה בה דאי ליכא נר אחרת הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה, ואינו מחוור בעיני כלל דהא ודאי מאן דאמר מותר להשתמש לאורה כל תשמיש קאמר ואמאי ניחוש לנכנסין ויוצאין דאמרי לצרכו הוא דאדלקה, ועוד נראה לי דעל כרחין רבא אסור להשתמש לאורה אית ליה….אלמא היכא דאיכא משום ביזוי מצוה בלחוד הוא דאסור הא היכא דליכא משום בזויי מצוה שרי, והכא בתשמיש דמצוה לאו בזויי מצוה איכא, י"ל דכל שמשתמש בו לא מיפרסמא מילתא דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה, והלכך אפילו ליכא משום בזויי מצוה כל היכא דלא מיפרסמא מילתא אסור, והיכא נמי דאיכא משום בזויי מצוה כהרצאת מעות מרחוק כנגדה אסור אע"ג דליכא משום פרסומי ניסא, אי נמי י"ל דכל שאדם משתמש ממצוה זו לאחרת בזויי מצוה היא זו דמיחזי כמאן דלא חביבא ליה הך מצוה ועביד מצוה זו תשמיש למצוה אחרת, ולהדליק מנר לנר דוקא הוא דשרי שמואל משום דחדא מצוה היא.
רבינו ירוחם (1290-1350, נולד בפרובאנס ועבר לטולדו, מלתמידי הרא״ש) - תולדות אדם וחוה נתיב ט חלק א
מדליקין נר חנוכה בכל השמנים ובכל הפתילות…ולפיכך צריך להניח שם נר אחר להשתמש לאורו ואם יש שם מדורה של אש אינו צריך נר אחר ואם הוא אדם חשוב שרגיל בנר אפילו שיש לו מדורה כמו כן בנר חנוכה צריך נר אחר להשתמש לאורו אפילו שיש שם מדורה של אש. ואם דלקה נר חנוכה כשיעור כאשר אכתוב מכאן ואילך מותר להשתמש לאורו של נר חנוכה כך פשוט בשבת וכשמניח נר אחר להשתמש לאורו מניחה בפני עצמה שא"ל יאמרו על כלן לצרכו הדליקן ובמקום שאינו רגיל להדליק שום נר אין צריך נר אחר להשתמש לאורו
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תרעג
ונראה דלא קאמר דאסור אלא להשתמש בכל נר בפני עצמו מטעם הביטול דזה אסור דחיישינן שמא ישתמש בנר חנוכה לבד וזה אסור אבל להשתמש בב' נרות שידוע שהשמש שם בודאי מותר להשתמש בהן דהא עיקר טעם הדלקת השמש הוא שאם ישתמש לאור הנרות שישתמש לאור השמש ש"מ דכי הן לגבי הדדי שמותר להשתמש לאורן כן נראה לי
טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג
שאלה לאחי ה"ר יחיאל נרות חנוכה שמדליקין אחד יותר בסתם לשמש ולא פירש איזה מהם יכול אח"כ לברור איזה שירצה להיות שמש אפילו הראשון או האמצעיות או דווקא האחרון והכי מסתברא תשובה נרות חנוכה אין להפסיק בהן הלכך האחרון יהיה שלא לשם נר חנוכה שאם ישתמש לאורן ישתמש לאור אותו הנר ואין שם שמש עליו כי השמש הוא המדליק בו הנרות ע"כ
בית יוסף אורח חיים סימן תרעג
ומפני שאסור להשתמש…כך כתב רבינו ירוחם....ועכשיו אף על פי שמדליקין בפתח שהוא מקום שאין רגיל להדליק שם נר מדליקין נר אחד מובדל משאר נרות ונראה שכך הנהיגו הראשונים מפני שאין הכל בקיאין לחלק בין מקום שרגיל להדליק שם נר למקום שאינו רגיל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג סעיף א
ונוהגים להדליק נר נוסף, כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף שהוא אותו שהודלק אחרון, ויניחנו מרחוק קצת משאר נרות מצוה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא סעיף ה
וצריך נר אחר להשתמש לאורו; ואם יש מדורה א"צ נר אחר; ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה, צריך נר אחר
עושין השמש גדול יותר ובזה יקיים ההוספה - שיטת הרמ״א
מרדכי מסכת שבת פרק במה מדליקין - רמז רסט
וצריך נר אחרת להשתמש לאורה ומשום הכי נהגו לעשות השמש גדול יותר מהאחרות שאם בא להשתמש שישתמש בנר של חול
בית יוסף אורח חיים סימן תרעג
וכתב המרדכי (סי' רסט) משום הכי נהגו לעשות השמש גדול יותר מהאחרות שאם בא להשתמש שישתמש בנר של חול
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג סעיף א
ונוהגים להדליק נר נוסף….הגה: ובמדינות אלו אין נוהגים להוסיף, רק מניח אצלן השמש שבהן מדליק הנרות, והוא עדיף טפי, ויש לעשותו יותר ארוך משאר נרות, שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר - מרדכי
מגן אברהם סימן תרעג ס״ק יא
מותר להשתמש אצלן. דהא הדלקת השמש הוא כדי שישתמש לאורן ש"מ דאם הם ביחד מותר להשתמש אצלן [ד"מ] והב"ח חולק וס"ל דדוקא שמש שעומד למעלה מכל הנרות שרי דמשתמש לאור השמש משא"כ כאן עד כאן לשונו ול"נ דהדין עם רמ"א וכ"מ סי' רע"ו ס"ד עמ"ש שם
אע״פ שמדליקין השמש ג״כ אסור להשתמש לכתחילה
מגן אברהם סימן תרעג ס״ק ד
שאם ישתמש. אבל מ"מ אסור להשתמש אצלן דהרואה או' לצרכו הדליק כולן דלפעמים אדם מדליק כמה נרות [מלחמות] ובמאור משמע דאפי' שיש שמש אצל הנרו' צריך נר על השלחן שלא יאמרו לצרכו הדליקן וכ' הרי"ו שאם הדליקן במקום שאין רגילין להדליק שם נר א"צ נר אחר להשתמש לאורה עכ"ל ומ"מ צריך להניח שמש אצלן שמא ישתמש אצלן
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תרעג ס״ק ד
שאם. עיין מ"א. לכתחלה אין לשמש אצלן אף כשיש שמש, דהרואה אומר לצורכו הדליק כולן, רק הנחת השמש שמא ישכח וישמש, דלא ליהוי ביזוי מצוה, או מוקצה למצוה. ומה שכתב ומכל מקום מניח שמש אצלן, היינו אף ביש נר על השולחן, וכן שכן כשאין נר על השולחן, ועיין מה שאכתוב לקמן באות ה' אי"ה מזה
ביאור הלכה סימן תרעג
שאם ישתמש וכו' - עיין במ"א שכתב אבל מ"מ אסור להשתמש אצלן וכו' עיין בפמ"ג שפירש דאף נגד אור הנוסף או השמש ג"כ אסור לכתחלה והמעיין ברבינו ירוחם שהובא בב"י לא משמע כן אלא דנגד השמש כשמניחו בפ"ע רחוק קצת מהנר מותר לשמש נגדו וכ"כ במחה"ש בביאור דברי המ"א ע"ש אח"כ מצאתי בא"ר שהסכים ג"כ לדינא דנגד השמש מותר להשתמש. ועיין בשע"ת סוף ד"ה השמש דעתו נמי כמו שכתבנו
משנה ברורה סימן תרעג ס״ק טו
שאם ישתמש וכו' - ועיין מ"א שלכתחלה אין להשתמש אצל כולן יחד כ"א לאור הנוסף [או להשמש] בלבד כשהוא אחד בפני עצמו דהרואה יאמר לצרכו הדליק כולן דלפעמים אדם מדליק כמה נרות ועיין בה"ל
ט"ז אורח חיים סימן תרעג ס״ק ד
וע"כ נראה דגם בעל העיטור לא התיר בתשמיש מצוה אלא דרך עראי דבכה"ג לא מיגרע ההיכר של חנוכה שהכל יודעין שלא הודלק בשביל תשמיש עראי…וכאן לא מהני אחר עמו דאפי' בחול אסור משום דלא יהיה היכר שנעשה לשם חנוכה
שנוהגין להדליק השמש אע״פ שיש מדורה על שלחנו
פרי חדש אורח חיים סימן תרעג
מ״ש ונוהגים להדליק נר נוסף וכו'. פירוש מלבד הנר שמניחין על השולחן, דחוששין כיון שמדליקין בפנים אולי ישתמשו מנרות של חנוכה ולאו אדעתייהו. אבל מעיקר הדין, כיון שיש לו נר על שולחנו אין צריך להדליק נר נוסף. ומסתברא ודאי, דכיון דמותר להשתמש לאור נר זה הנוסף, דאסור לעשותו מפתילות ושמנים שפסולים בשבת, וכן כתב בספר ב"ח
משנה ברורה סימן תרעג ס״ק יד
ונוהגין להדליק נר נוסף - פי' מלבד הנר שמניחין על השולחן דחוששין כיון שמדליקין בפנים אולי ישתמשו בנרות של חנוכה ולאו אדעתייהו אבל מעיקר הדין כיון שיש לו נר על שולחנו א"צ להדליק נר נוסף
After citing other views, the גמרא cites ר׳ זירא that because it is prohibited to receive benefit from the candles, one may even use candles that are unfit for שבת candles on שבת חנוכה, since there is no concern that one may come to fix them on שבת if they aren’t burning properly. This opinion is codified in the רמב״ם and שלחן ערוך.
A variety of reasons are offered for the prohibition to benefit from the light of the candles. רש״י suggests that purpose is to ensure that it is recognizable that the candles are lit for the מצוה. The רשב״א offers two explanations: (1) the תקנה of חנוכה was designed to align the מצוה to along the same lines as the מנורה in the בית המקדש and (2) by using the light, it would create a בזוי to the מצוה. He does proceed to address how/if the other opinions in the גמרא argued, noting that they ultimately agreed with these same general principles but disagreed in terms of the practical application.
The various reasons would appear to contribute to a dispute between the עיטור-שיבולי הלקט and the רא״ש regarding whether the light can be used for a תשמיש קדושה. The שלחן ערוך cites the more lenient position as a יש מי שמתיר. The ט״ז challenges this lenient position, arguing that even the עיטור only would have permitted תשמיש קדושה in an עראי manner, as this does not detract from the candles being recognizable as for the purpose of חנוכה. The ביאור הלכה notes we already know from the רא״ש that a תשמיש עראי is permitted, even for non-קדושה purposes. As such, he suggests that perhaps where both elements are met (קדושה and עראי), one need not be strict.
The גמרא rules that an extra candle should be lit alongside the regular candles (it appears from the context of the גמרא that this is specifically addressing indoor lighting). While the בעל המאור seems to present a minority view, the opinion of the רשב״א and רבינו ירוחם is that this extra light ensures that there is no concern of benefiting from the נרות חנוכה, as there is now permitted light alongside the prohibited light. רבינו ירוחם further notes that the extra candle should be placed by itself, so that people don’t suggest that they are all required. The דרכי משה explains that when the permitted and prohibited candles are combined, the resulting combined light is permitted light. The טור adds that from ר׳ יחיאל that the extra candle should be at the end of the row and not in the middle. Furthermore, he notes that we don’t refer to this one as the שמש, as that refers to the candle that lights the other candles. This practice is codified in שלחן ערוך in two locations, with varying terminology.
The מרדכי cites a slightly different iteration of the practice, as explained in the רמ״א, that we light a separate candle that we then utilize to light the other candles. We then place this one taller than the other candles. By doing so, we ensure that the light that one benefits from is from the שמש. This position is further explained by the מגן אברהם. (There does appear to be a tension between the comments of the דרכי משה and those that he makes in the רמ״א.)
The פרי מגדים rules that ideally would should still not be משתמש with the light of the נרות, even though there is an extra candle. The ביאור הלכה notes that this stringency appears to be inconsistent with the comments of רבינו ירוחם. The comments of the ט״ז also address this subject.
While technically an extra candle is not needed, if one already has a light on his table, the פרי חדש explains the comments of the שלחן ערוך that the custom is to light an extra candle nonetheless.
No comments:
Post a Comment