נושא אדם כמה נשים על אשתו
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סה עמוד א
אמר רבי אמי: דברים שבינו לבינה - נאמנת; וטעמא מאי? היא קיימא לה ביורה כחץ, הוא לא קים ליה ביורה כחץ. אמר איהו: איזיל אינסיב איתתא ואיבדוק נפשאי? אמר רבי אמי: אף בזו - יוציא ויתן כתובה, שאני אומר: כל הנושא אשה על אשתו - יוציא ויתן כתובה. רבא אמר: נושא אדם כמה נשים על אשתו; והוא, דאית ליה למיזיינינהי
רמב"ם הלכות אישות פרק יד הלכה ג
נושא אדם כמה נשים אפילו מאה בין בבת אחת בין בזו אחר זו ואין אשתו יכולה לעכב, והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה כראוי לכל אחת ואחת, ואינו יכול לכוף אותן לשכון בחצר אחת אלא כל אחת ואחת לעצמה
מגיד משנה הלכות אישות פרק יד הלכה ג
[נושא אדם כמה נשים אפילו מאה בין בבת וכו'. ביבמות סוף פרק הבא על יבמתו (דף ס"ה) א"ר אמי [אף בזה יוציא ויתן כתובה שאני אומר] כל הנושא אשה על אשה יוציא ויתן כתובה רבא אמר נושא אדם כמה נשים והוא דאית ליה למיזיינינהו ובהלכות וקי"ל כרבא
שלא ישא אדם יתר על ארבע נשים
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מג עמוד ב
מתני'. ארבעה אחין נשואין ארבע נשים, ומתו, אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולן - הרשות בידו…גמ'. ארבעה אחין ס"ד? אלא אימא: ארבעה מאחין. הרשות בידו. ושבקי ליה? והתניא: וקראו לו זקני עירו - הן ולא שלוחן, ודברו אליו - מלמד, שמשיאין לו עצה הוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרין לו: מה לך אצל ילדה, מה לך אצל זקנה, לך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך! לא צריכא, דאפשר ליה. א"ה, אפילו טובא נמי! עצה טובה קמ"ל ד' אין, טפי לא, כי היכי דנמטייה עונה בחדש
רמב"ם הלכות אישות פרק יד הלכה ד
וכמה היא עונתן, לפי מנין, כיצד פועל שהיו לו שתי נשים יש לזו עונה אחת בשבת ולזו עונה אחת בשבת, היו לו ארבע נשים נמצאת עונת כל אחת מהן פעם אחת בשתי שבתות, וכן אם היה מלח ויש לו ארבע נשים תהיה עונת כל אחת מהן פעם אחת בשתי שנים. לפיכך צוו חכמים שלא ישא אדם יתר על ארבע נשים אע"פ שיש לו ממון הרבה כדי שתגיע להן עונה פעם אחת בחדש
שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף ט
נושא אדם כמה נשים, והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו. ומ"מ נתנו חכמים עצה טובה שלא ישא אדם יותר מד' נשים, כדי שיגיע לכל אחת עונה בחודש
מקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחד
נימוקי יוסף מסכת יבמות דף יד עמוד ב
וכתב הריטב"א ז"ל בשם רבו שאמר בשם רבותיו דבמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי אינסיבא להאי דלא לינסוב אחריתי והוה ליה כחמר שאינו רשאי לעשות גמל ובתוספות כתבו כי ר"ג ז"ל החרים על הנושא אשה על אשתו וחייבין לכוף על החרם שלו אבל ביבמה לא החרים עכ"ל
שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף ט
ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת, אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו
ט"ז אבן העזר סימן א ס״ק יד
ובמקום שנהגו שלא כו'. כתב דרכי משה דרצוי שלה מהני לישא אחרת ובמקום שנוהג חרם רבינו גרשום לא מהני רצוי שלה
מנהג להשביע את החתן שלא ישא אשה אחרת
שו"ת תשב"ץ חלק א סימן צד
שאלת ראובן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה ועכשיו הוא רוצה לישא אחרת והיא מעכבת על ידו שיפטרנה בגט ויפרענה כתובתה נדוניא ותוספת וזה מכח תנאי שהוא ביניהם וז"ל התנאי הכתוב בשטר כתובתה וקבל על עצמו פלוני החתן הנזכר שלא ישא אחרת על פלונית הנז' כלתו אלא ברצונה ואם עבר ונשא עליה אשה אחרת שלא ברצונה יתן לה כל מה שכתוב בכתובתה כתובה ותוספת ועיקר עד פרוטה אחרונה ויפטור אותה בגט כשר לאלתר ע"כ. ונסתפקת אם יש לחוש לזה התנאי ולומר ה"ל תנאי שבממון וקיים או לא…תשובה אני אומר דמסתמא היה התנאי בכל ענין ואפי' בששהתה עמו עשר שני' ולא ילדה דמאן פלג לך דהא סתמא קאמר ולא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה אלא כשיש ספק בלשון בעצמו אם הוא כך או כך בהא אמרינן דיד בעל השטר על התחתונה משום דלא מפקי' ממונא בספק
בית יוסף אבן העזר סימן קיח
וכתב הר"ש בר צמח בתשובה (שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צד) על ראובן שכתב לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה שלא מרצונה ואם יעבור וישא יתן לה כתובה תוספת ונדוניא דמסתמא בכל ענין היה התנאי ואפילו שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה שהוא לא התנה שלא ישא אשה אחרת לעולם אלא שלא ישאנה שלא מרצונה הא אם תתרצה יכול לישא ויכול לפייסה במעות שתרצה או לפרוע לה כתובתה והאריך עוד בדבר
שולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן קיח סעיף טו
הנושא אשה שפסקה מלדת, ונשבע שלא ישא אשה אחרת עליה שלא מרצונה, אין יכולים להתיר לו שבועתו שלא מדעתה
חרם רבינו גרום
רבנו גרשום - ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
רבנו גרשום (מכונה רבינו גרשום מאור הגולה או רגמ"ה; 960 – 1028) היה מגדולי חכמי ישראל ומנהיג יהדות אשכנז במאה ה-11. נולד לרבי יהודה אותו הוא מזכיר פעמים רבות בתשובותיו, ובפזמונים שונים. לא ידוע על משרה רשמית בה החזיק אביו. באשר למקום לידתו אין מידע מוצק, והיסטוריונים של היהדות העלו השערות שונות. גרץ כתב שנולד באחת מערי צרפת, ושלמה אידלברג שההדיר את תשובותיו הסיק מדברי חכמי צרפת ואשכנז שהתכתבו עמו שנולד בצרפת או באחת מערי לותרינגיה. על בסיס המסורת המצוטטת בתשובת מהרש"ל המכנה אותו "ר' גרשון ממי"ץ" הסיקו חוקרים, ביניהם הרב משה גידמן, כי נולד בעיר מץ, אולם יש הסבורים שזהו שיבוש של שם העיר מיינץ, בה התגורר בהמשך חייו. בצעירותו שימש כמלמד תינוקות…בכתביו לא מזכיר רגמ"ה מורים אחרים שלו בשמם, אלא בציון הכללי "מרבותי"; אמנם, הרש"ל מציין שרגמ"ה קיבל מתורת רב האי גאון. ציון זה, מבטא את היחס המקובל אל רגמ"ה כדמות המכוננת והמבססת של המרכז התורני באשכנז לאחר שקיעת המרכז התורני בבבל וסיום תקופת הגאונים, אך אין ידיעות על כך שרגמ"ה יצא לבבל או שרב האי הגיע לצרפת ואשכנז. ואולם לפי סדר הדורות היו קשרים בין האישים; רגמ"ה למד אצל גאוני בבל נוספים כמו רבינו חננאל ורב ניסים גאון, וגיסו של רב האי גאון, רבנו אליהו הזקן, היה תלמידו של רגמ"ה
מרדכי מסכת יבמות פרק הבא על יבמתו - רמז נה
רבא אמר נושא אדם כמה נשים כו' והלכתא כרבא ומיהו בזמן הזה יש חרם של ר"ג שלא ישא אדם שתי נשים הלכך יתן כתובה א"א
מרדכי מסכת כתובות הגהות מרדכי פרק ראשון
מורי הגדול הרב רבי חזקיה איני כדאי ששלחת אלי אמנם כך דעת תלמידך נוטה אם אמרו זיקה ככנוסה בעריות החמורות יאמרו בתקנת חכמי הדורות לא גזר הגאון אלא שלא לישא שתי נשים אבל הכא חדא ממילא איתרמיא ליה ולמיפק קיימא משום דררא דאורייתא לאבא שאול הלכך כמי שאינה זקוקה דמיא לגבי איסור קל כי הא שלא גזר הגאון אלא משום קטטה ולא משום דררא דאורייתא כלל
דרכי משה הקצר אבן העזר סימן א ס״ק יא
ובהגהות מרדכי דטעם דרבינו גרשום משום קטטה בעלמא ולא משום דררא דאיסורא דאורייתא עכ"ל
שלא לגרש שלא מדעתה
טור אבן העזר הלכות גיטין סימן קיט
לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה…ויכול לגרשה בלא דעתה
דרכי משה הקצר אבן העזר סימן קיט
ואנן לא נהגינן כן עכשיו משום תקנת רבינו גרשום שגזר על כך. וכתב הכל בו (סי' קטז פט א) ואם נתן גט לאשה בעל כרחה ונשאה האיש פטור ואינו נקרא עבריין, נתן גט מרצונה ונמצא פסול יכול אח"כ לגרשה בעל כרחה עכ"ל
שולחן ערוך אבן העזר הלכות גיטין סימן קיט סעיף ו
יכול לגרשה בלא דעתה. הגה: ואפילו אין לו לשלם לה הכתובה ונדונייתה, אינה יכולה לעכב משום זה הגירושין, אלא תתגרש ותתבע אותו מה שחייב לה (תשובת הרא"ש וריב"ש). וכל זה מדינא, אבל ר"ג החרים שלא לגרש אשה שלא מדעתה, אם לא שעברה על דת, וכמו שנתבאר לעיל סי' קט"ו. ואפי' אם רוצה ליתן לה הכתובה, אין לגרשה בזמן הזה שלא מדעתה (סמ"ק סי' קפ"ד). עבר וגירשה בעל כרחה, בזמן הזה, ונשאת, שוב אין האיש נקרא עבריין (כל בו). גירשה מדעתה, ונמצא פסול בגט, יכול אחר כך לגרשה בעל כרחה (ג"ז שם)...יש אומרים דבמקום מצוה יכול לגרש אשתו בעל כרחה או מתירים לו לישא שתי נשים - מוהר"ם פאדוואה סימן י"ג
היתר מאה רבנים
מרדכי מסכת יבמות הגהות מרדכי פרק החולץ
ואשר הצריך רבינו גרשום מאה אנשים אינו רק להוציא בעל כרחה בגט ע"י הוראת שעה על פי גדולים ובזה ראיתי גדולים חלוקים כי יש מפרשים שבכל תקנות רבינו גרשום מ"ה צריך מאה להתיר אך בנדון זה כשפוטרין זה את זה מדעתם לא ראיתי שום חולק נאום הצעיר יוסף בר אברהם
דרכי משה הקצר אבן העזר סימן א ס״ק יא
מיהו בזמן הזה יש חרם ר"ג שלא לישא איש שתי נשים הילכך אם רוצה לישא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה עכ"ל…וכתב הכל בו (סי' קטז) דאין להתיר חרם זה אלא במאה אנשים משלש קהלות ומשלש ארצות כגון ארגו"ן צרפ"ת לומברדיא"ה גם הם לא יסכימו להתיר עד שיראו טעם מבורר להתיר עכ"ל וכתב מהר"י מינץ סי' י' שמסתמא בכל מקום נוהג מנהג זה אם לא מקום שידוע לנו שלא נהוג במקום ההוא
פסקי המחבר והרמ״א
שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף י
רבינו גרשום החרים על הנושא על אשתו, אבל ביבמה לא החרים, וכן בארוסה. ולא פשטה תקנתו בכל הארצות ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי
רמ״א אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף י
אבל ביבמה לא החרים, וכן בארוסה - הגה: אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור (מהרי"ק שורש ק"א), וה"ה בכל מקום שיש דיחוי מצוה, כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה (מרדכי פרק החולץ ורשב"א סימן ר"פ /ח"ג סי' תמ"ו/ מהר"ם מפאדווה סי' י"ט). אמנם יש חולקים וסברא ליה דחרם ר"ג נוהג אפילו במקום מצוה ואפילו במקום יבום, וצריך לחלוץ (הגהת מרדכי דיבמות והגהות מרדכי דכתובות וכ"כ נ"י פרק החולץ). ובמקום שאין הראשונה בת גירושין, כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו, יש להקל להתיר לו לישא אחרת (כן משמע בתשובת הרשב"א). וכל שכן אם היא ארוסה ואינה רוצה להנשא לו או לפטור ממנו
ולא פשטה תקנתו בכל הארצות - הגה: ודוקא במקום שידוע שלא פשטה תקנתו, אבל מן הסתם נוהג בכל מקום (תשובת ר"י מינץ סי' ק"י). ועיין בי"ד סי' רכ"ח אם הלך ממקום שנהגו להחמיר למקום שנהגו להקל.
ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי - הגה: ומ"מ בכל מדינות אלו התקנה והמנהג במקומו עומד, ואין נושאין שתי נשים, וכופין בחרמות ונדויין מי שעובר ונושא ב' נשים לגרש אחת מהן. וי"א דבזמן הזה אין לכוף מי שעבר חרם ר"ג (ב"י סי' פ"ז), מאחר שכבר נשלם אלף החמישי (שם בשם מהרי"ק), ואין נוהגין כן. י"א מי שהמירה אשתו, מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת, וכן נוהגין במקצת מקומות (פסקי מהרא"י סי' רכ"ו /רנ"ו/). ובמקום שאין מנהג אין להחמיר ומותר לישא אחרת בלא גירושי הראשונה - שם מנהגי רינ"וס
ט"ז אבן העזר סימן א ס״ק טו
וכן בארוסה. נראה לפרש דגם אם אירס אשה ואין רוצה לכנוס אלא לפוטרה מותר ליקח אשה אחרת קודם הגט מדכתב מהרי"ק שם בחרם רבינו גרשום לא הוה כי אם שלא לישא אשה על אשתו הנשואה אבל אם לא נשאה מי יכריחנו לכתוב לה כתובה ולהתחייב בשאר כסות ועונה אם לא תמצא חן בעיניו דבר פשוט הוא דלא כפינן כו' מוכח מזה דלא הוה אשתו מכח האירוס הזה א"כ לא גזר רבינו גרשום על זה דלא גזר אלא על הנשואה אלא אח"כ כופין אותו לפטור ארוסה דהיא קשורה בו עכ"פ מכח האירוסין ודלא כב"ש שנכנס בדוחק לפרש בענין אחר
דין נידוי וחרם דר״ג
שולחן ערוך יורה דעה הלכות נידוי וחרם סימן שלד סעיף כב
נהגו שלא לנהוג נידוי בעובר על גזרת הקהל בחרם ונידוי, עד שיכריזו עליו. הגה: מי שעבר על גזירת רבינו גרשום מאור הגולה, אם עבר בשוגג, אין צריך התרה. ואם התרו בו ועבר במזיד, כל בי עשרה שלוחי ר"ג הם להתיר לו כשחוזר מדעתו, דאמדינן דעת ר"ג שכך היתה דעתו מתחלה לנהוג בו נזיפה ונידוי לפי דעתם (הגהות מרדכי דב"ק בשם תשובת רש"י). אבל בדבר שגזר בפירוש שיהא בנידוי לעולם, אז הוא בנידוי לעולם אם עבר במזיד - ג"ז שם
טוב לעשות תקנה על מי שישא אשה על אשתו
בית יוסף אבן העזר סימן א
וכתב הרא"ש בתשובה כלל מ"ג סי' ז' שטוב לעשות תקנה בחרמות ונידוים על מי שישא אשה על אשתו
שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף יא
טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אשה על אשתו
ביאור הגר"א אבן העזר סימן א ס״ק לד
טוב כו'. מחמת קטטה כנ"ל ועיגון וגם משום הא דאמרינן בפרק החולץ לא ישא אשה במדינה זו כו'. שם
דרכי משה הקצר אבן העזר סימן א ס״ק יא
בית יוסף שם: וכתב הרא"ש בתשובה כלל מ"ג שטוב לעשות תקנה… (דרכי משה:) במרדכי סוף הבא על יבמתו (סימן נ"ה) מיהו בזמן הזה יש חרם ר"ג שלא לישא איש שתי נשים
Summary:
While there is no technical restriction on the ability of קידושין to take effect on multiple women without limitation, the גמרא cites the opinion of רבא (in contrast to ר׳ אמי) that one should be sure to only do so, to the extent that he can support them. The רמב״ם establishes this position as normative.
In analyzing the statement of the משנה, the גמרא notes that we generally advise against a single surviving brother from performing יבום with four different sister-in-laws. However, the גמרא notes that in the event he is able to support them, it would be acceptable. The גמרא ultimately concludes that even in such a case it is an עצה טובה to not exceed four spouses, in order to allow for ability to fulfill the מצוה of עונה (one per week). This ruling is codified by the רמב״ם and שלחן ערוך.
The נמוקי יוסף cites from the ריטב״א that in a location where the custom is to only marry one wife, the husband is not permitted to take a second wife, as there is an אומנדא דמוכח that she only entered the marriage with such an understanding. The שלחן ערוך codifies this ruling as well. The ט״ז quotes that there are certain limitations that such a מנהג would have which the תקנה of רבינו גרשום would not impose.
The תשב״ץ addresses a scenario in which the חתן agreed in the כתובה to not take a second wife. He concludes that such a תנאי is enforceable. Somewhat similarly, the שלחן ערוך rules that one who takes a נדר to not marry a second wife is not permitted to be מתיר the נדר without the consent of his wife.
While we don’t have any specific texts authored by רבנו גרשום, his חרם against marrying more than one wife is cited by the מרדכי in the context of רבא’s ruling. No specific reasoning is offered. The דרכי משה, citing the הגהות מרדכי, explains that the reasoning is connected to קטטה and not דררא דאיסור דאורייתא.
The דרכי משה notes that the תקנה extends to a secondary case - wherein we prohibit a בעל from issuing a גט against the will of the אשה.
The שלחן ערוך details certain limitations on the application of the תקנה. The ט״ז adds that the תקנה doesn’t apply to an ארוסה. Ultimately, the שלחן ערוך concludes that the תקנה never was fully accepted. In contrast, the רמ״א indicates that it was accepted.
Based on a תשובת הרא״ש, the שלחן ערוך (who notes that the תקנה never spread) rules that it is טוב לעשות a תקנה to prohibit taking more than one wife.
No comments:
Post a Comment