סוגיית הגמרא
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כג עמוד א
אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתא
הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף י עמוד א
אמר רב ששת אכסניא. אורח אע"פ שאין לו בית דלא תימא דין נר חנוכה כדין מזוזה דכל מי שאין לו בית פטור מן המזוזה
שפת אמת מסכת שבת דף כג עמוד א
בגמ' א"ר זירא מריש הוי משתתפנא כו' קצת נראה דהי' מסופק בדינא דר"ש אי אכסנאי חייב ולכך אשתתף והיינו דאמר השתא ודאי לא צריכנא דמשמע דמעיקרא נסתפק בדבר כנ"ל: ומכאן יש להביא ראי' לשיטת התוס' לעיל דהמהדרין מן המהדרין לא היו עושין נר לכל א' וא' כמו המהדרין
מי שאוכל על שולחן בעל הבית - אם יש חיוב להדליק מצד חשד
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תקמב
גם מי שאוכל על שלחן בעל הבית אפילו שוכב בבית בפני עצמו אינו צריך להדליק. אבל מכל מקום צריך להשתתף או שיקנה לו בעל הבית חלק בשמן ופתילות. ולא דמי לאכסנאי שמדליק בתוך ביתו דהתם כבר הדליקו עליו. אבל זה צריך הוא להדליק כאכסנאי שאין לו בית במקום אחר דצריך לאשתתופי בפרוטה
טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז
אכסנאי חייב להדליק בפ"ע…כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובות בן האוכל אצל אביו או האוכל אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה צריך להדליק שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו איכא חשדא אם אינו מדליק שאין העולם יודעין שאוכל במקום אחר
בית יוסף אורח חיים סימן תרעז
כתב אדוני אבי ז"ל בתשובות בן האוכל….וכתב מהר"י אבוהב ז"ל בשם ארחות חיים (הל' חנוכה אות יד) בן גדול בבית אביו ואינו סמוך על שולחן אביו הרי הוא כאכסנאי וצריך להשתתף והוא הדין בחתניו היכא דאין להם בית שידליקו בעבורם עכ"ל
טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז
אכסנאי חייב להדליק בפ"ע…ומיהו בפרוטה שיתן לו וישתתף עמו סגי ואם מדליקין עליו בביתו א"צ יותר
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז סעיף א
אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו,צריך לתת פרוטה לבעל הבית…ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, וה״ה לבן האוכל אצל אביו
דין אכסנאי כשמדליקין בפנים - ודין חשד
טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז
ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים ומסתמא בני חצר יודעין שאוכל במקום אחר אפ"ה שייך חשד כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואים שאינו מדליק ע"כ
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תקמא
שאלת עוד לענין מה שאמרו חצר שיש לה שני פתחים שצריך להדליק בשניהם משום חשדא. עכשו שאין אנו מדליקין בחוץ אלא בפנים איכא משום חשד נכנסין ויוצאין תשובה איברא עכשו שנהגו שלא להדליק בחוץ אלא בבתים אע"פ שיש לו שני פתחים אינו חייב להדליק בהן. שהכל יודעין שאין מדליקין בחוץ אלא בפנים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז סעיף א
אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו…הגה: וי"א דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש, ידליק במקום שאוכל, וכן נהגו - תשובת רשב"א סי' תקמ"א
דין אכסנאי וקיום מהדרין
תרומת הדשן סימן קא
שאלה: אכסנאי שהוא נשוי רשאי הוא להדליק בברכה חוץ לביתו או לאו? תשובה: יראה דצריך לדקדק בדבר. אחד מהגדולים הורה ונהג דרשאי להדליק בברכה. ואמר אע"ג דאמרינן בגמרא דכיון דנסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריכנא, היינו דלא מחייב, אבל אי בעי מצי להדליק, ולא הוי ברכה לבטלה, דהוי נמי בכלל המהדרין. ועוד איכא למיחש דילמא מישתלי אינשי ביתיה ולא מידלק עילויה. ואמר שכן אירע לו פעם אחת, דאיהו לא מדלק משום דהוה סומך עלה, ואיהי נמי לא מדלקה משום דסבורה היתה דהוא ידליק עליה במקום שהוא. ונחלק עליו אחד מהגדולים תלמידו, ואמר דהואיל ולא צריך ופטור מן הדבר א"כ היה נקרא הדיוט אם יעשה. וכ"ש דהוי ברכה לבטלה, כיון דלא אשכחן מהדרין זה בתלמוד, ע"כ דבריהם. ונראה דאותו טעם שאמר אחד מהגדולים הראשונים, דאיכא למיחש דילמא מישתלי אינשי ביתיה, ואמר שכך אירע לו פעם אחת אין טעם זה מספיק כלל. דלא דחינן בהכי כללות שבתלמוד דסמכי אאינשי ביתיה, אפי' אאיסור כרת….אם הוא יודע באשתו שהיא יודעת דין זה שהאשה צריכה להדליק בגו ביתה, לפי שהמצוה מוטלת על מי שהוא בתוך הבית, או אפי' אם אינה יודעת, אבל בני ביתה יודעים דין זה, או שכיניה, יש לסמוך עליהם, ואפילו אם אירע פעם אחת טעות לא חיישינן משום הכי לזימנא אחריתי…אמנם מטעם מהדרין אפשר ויתכן שפיר דמי להדליק בברכה כה"ג, דכי היכא דיש הידור בנר לכל אחד ואחד בבית אחד, ה"נ יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בשני מקומות. והתנא לא פסיקא ליה למיתני הך מהדרין, דלא שכיחא כולי האי. וכיון דאשכחן בתלמוד מהדרין, ומהדרין מן המהדרין, אין זה כמוסיף על התלמוד שהוא גורע
בית יוסף אורח חיים סימן תרעז
כתוב בתרומת הדשן (סי' קא) דאכסנאי שהוא נשוי אם רצה להדליק ולברך משום הידור שפיר דמי ולי נראה דאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה
טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז
אכסנאי חייב להדליק בפ"ע ואינו יוצא בשל בעל הבית…כתב רב שר שלום אנשים הרבה הדרים בחצר אחד שורת הדין שמשתתפין כולן בשמן ויוצאין כולן בנר אחד אבל להידור מצוה כל א' וא' מדליק לעצמו על פתח ביתו ואי פתח חד בבא לנפשיה חייב לאדלוקי משום חשדא
שפת אמת מסכת שבת דף כג עמוד א
ומכאן יש שהדליק להביא ראי' לשיטת התוס' לעיל דהמהדרין מן המהדרין לא היו עושין נר לכל א' וא' כמו המהדרין דאל"כ האיך סמך במה הבעה"ב דמסתמא הי' ר"ז מהדר לפמ"ש התה"ד והט"ז (סי' תרע"ז) דאע"ג דמדליקין עליו בביתו צריך להדליק בפ"ע דגם זה בכלל המהדרין ע"ש ע"כ צ"ל שלא הי' ר"ז חושש לעשות כמהדרין ע"ש
בזמן הזה - האכסנאי צריך להדליק - מדין חשד וגם מטעם מהדירן
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא סעיף ב
כמה נרות מדליק; בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. הגה: וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק (הרמב"ם), וכן המנהג פשוט; ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג)
מגן אברהם סימן תרעז ס״ק ג
לעצמו. והאידנא שמדליקין בפנים אפי' אורחים מדליקין (דיני מהרי"ו סי' ל"א ומהרי"ל סי' קנ"ו) ודוקא כשאוכל בחדר בפ"ע
משנה ברורה סימן תרעז ס״ק ז
אבל האידנא שמדליקין בפנים בבית כל אורחים היינו אפילו נשוי שבביתו מדליקין עליו בודאי ג"כ צריך להדליק בעצמו בכל גווני דמי יודע באכסניא אם יש לו אשה בבית שמדלקת עליו ואתו למיחשדיה וגם להשתתף בפריטי אינו מועיל משום דכיון שהמנהג כהיום שכל אחד מדליק בבית בפ"ע אתו בני הבית לחשדו ומסיק המ"א שאין להחמיר כדבריהם כ"א כשיש לו עכ"פ חדר בפ"ע אבל אם אין לו חדר בפ"ע יכול לסמוך אאנשי ביתו שהדליקו עליו בביתו או אפריטי…וע"כ נכון יותר להדליק בעצמו אפילו נר אחד ולא לסמוך על קולא זו ועיין לקמיה בס"ג מה שנכתוב בזה
שו"ת מהרי"ל סימן קמה
נר חנוכה נהוג בכל דוכתי' שכל אורחים ובחורים מדליקין אע"ג דמדליקין על כל אחד ואחד בביתו ושמא בימי ר' זירא דלא היו מדליקין אלא על פתחי חצירות והבתים אין לחוש, אבל השתא דהיכירא לבני הבית מי מפיס להכיר אם הוא נשאוי או לא, ולהאי דנהוג האידנא להדליק נר כל אחד ואחד, ודלא כמו שפסק ר"י דיותר הידור בנר איש וביתו ולהוסיף א"כ אתו למחשדי' ומשום ברכה לבטלה אין כאן כיון דאין רוצה לצאת בשל אשתו ממילא חל חיובא עלי' ומר' זירא אין ראיה דהא קמן הוא משתתף מעיקרא והאידנא רובא דעלמא אין משתתפין. וטעמא נראה דשייך חשדא אפי' לדידן דלא נתן דבריהם לשיעורי'
כשסועד אצל חבירו אבל אינו דר שם
פרי חדש אורח חיים סימן תרעז
נשאלתי על בן שיש לו בית מיוחדת, והלך הוא וכל בני ביתו לסעוד אצל אביו כל שמונת ימי חנוכה, היכן ידליק. והשבתי, שדבר ברור הוא שכיון שסועד וישן אצל אביו כל ח' ימי חנוכה, אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו, שאינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה, דכיון שאין שום אדם בבית, למי ידליק. וכל שכן האידנא שההיכר לבני הבית, שכיון שישנים בני הבית שם, [שם] ידליקו. ולא דמי לחצר שיש לו שני פתחים, שצריך להדליק בשני הפתחים משום חשדא. דשאני התם שיש בני אדם בחצר, ולפיכך איכא חשדא אם אינם מדליקין משתי רוחות. אבל אם הלכו כולם מן החצר ואינם ישנים שם בלילות, ליכא חשדא כלל שהרי אין בני אדם בחצר, וזה פשוט
ט"ז אורח חיים סימן תרעז
מי שיש לו דירה בעיר והולך פעם א' חוץ לביתו וסועד אצל חבירו פשיטא שלא יניח ביתו וידליק בבית שהוא אוכל שם פ"א אצל חבירו אלא צריך לילך לביתו ולהדליק שם ואם אחזו תאות האכילה ואינו רוצה לזוז משם עכשיו יצוה לבני ביתו שידלקו עליו בביתו דאותו בית שהוא סועד שם אין דינו אלא כאכסנאי שמדליקין עליו בבית והוא אינו מדליק במקום שהוא ואפי' למ"ש בסמוך דאכסנאי רשאי להדליק גם במקום שהוא שם היינו שעכשיו תהיה גם שכיבתו שם משא"כ בזה שיאכל כאן שעה או שתים וישוב למקומו אין שום סברא לו' שידליק שם ולא בביתו דזה הוה כאלו עומד בשעת הדלק' על רחוב העיר דאין שייך לו שם הדלקה הגם שראיתי קצת בני אדם בשע' שאוכלי' בסעוד' אצל אדם אחר שולחים אחר נרותיהם ודולקים שם וסומכים על הג"ה זו וטעות הוא בידם ואינם מבינים דבר זה
Minnesota v. Carter, 525 U.S. 83 (1998) [Chief Justice Rehnquist, U.S. Supreme Court]
In Jones v. United States, 362 U.S. 257, 259 (1960), the defendant seeking to exclude evidence resulting from a search of an apartment had been given the use of the apartment by a friend. He had clothing in the apartment, had slept there "`maybe a night,' " and at the time was the sole occupant of the apartment. But while the holding of Jones --that a search of the apartment violated the defendant's Fourth Amendment rights--is still valid, its statement that "anyone legitimately on the premises where a search occurs may challenge its legality," id., at 267, was expressly repudiated in Rakas v. Illinois , 439 U. S. 128 (1978). Thus an overnight guest in a home may claim the protection of the Fourth Amendment, but one who is merely present with the consent of the householder may not. Respondents here were obviously not overnight guests, but were essentially present for a business transaction and were only in the home a matter of hours. There is no suggestion that they had a previous relationship with Thompson, or that there was any other purpose to their visit. Nor was there anything similar to the overnight guest relationship in Olson to suggest a degree of acceptance into the household. While the apartment was a dwelling place for Thompson, it was for these respondents simply a place to do business.
תשובות והנהגות כרך א סימן שצא
שאלה: אורח שהיה בשבת וחוזר לביתו מיד לאחר שבת איפה ידליק נר חנוכה. [תשובה:] מעשה שהוזמן אצלנו אורח לשבת, וכיון שנמצא אצלנו לשבת הדליק נר חנוכה בערב שבת בבית שלנו, ובמוצאי שבת שעמד לנסוע לביתו נסתפק אם יסע הביתה וידליק בביתו אף שאז ידליק כשעתיים לאחר הזמן, או שידליק בזמן הדלקה כאן אף שיסע אחר כך לביתו….ואמרתי לו להדליק אצלנו, דנראה שאם נמצא כ"ד שעות במקום מיוחד לאכסניא בחנוכה, חשיב קבוע שמה, וגם נשאר עדיין כשעתיים אחרי השבת בביתנו לא גרע מאכסנאי שמדליק במקום שהוא שם, ולא שמענו שדין אכסנאי הוא רק בקובע אכסניא לכל ימי החנוכה…ונראה דלפי מה שביארנו במק"א שיש מקילים שעיקר הזמן דכלה רגל מן השוק היום הוא בשעה שבע וחצי, לדידהו אם יכול להצליח לשוב לביתו עד אז ידליק בביתו, ואם רק לאחר כך ידליק במקום שנמצא יום הקודם וא"ש, אך לנוהגין כהפוסקים דגם בזה"ז זמנה עד חצי שעה אחר חשיכה ידליק בזמנה במקום שנמצא וכמ"ש. ולפי זה במוצאי שבת אם יכול להגיע לביתו עד שבע וחצי יזרז לעשות כן וידליק שמה, אבל אם אינו יכול להגיע ידליק במקום שנמצא ויוצא ולא צריך לחזור ולהדליק בביתו, ואם כי יש מחמירים בזה, נראה שהמנהג פשוט כמ"ש.
שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן מו
מי שמדליקין נר חנוכה בביתו והוא במקום שעדיין יום האם יוצא מדינא….ע"ד שנשאל מאורח החונה במחנו ואשתו וביתו באירופה, והיא מדלקת נ"ח בביתו, אם יש עליו חיוב להדליק שם, היות כשהיא מדליקה בביתו עדיין לא הגיע הזמן של הדלקה שם, לא מדובר על היכא דרוצה כמבואר בש"ע ופוסקים (או"ח סי' תרע"ז), רק על צד ההלכה וחיובא המוטל עליו.….דלדעת הב"ח (בסעי' תרע"ו) הובא במג"א שם (סק"ב) וביתר ביאור במחצית השקל שם, יש עליו ב' חיובים א' על ממונו וביתו לפרסומי ניסא, והשני על גופו היינו הודאה על הנס…א"כ בנד"ד חיוב בית בודאי אין עליו לכ"ע, אך יש לדון אם הוי כמו שאין לו בית, ויש עליו חיוב אכסנאי שאין מדליקין עליו…והנה יש להוכיח מסתימת הש"ס והפוסקים דאין חילוק בין מקו' למקו', וביותר מוכח כן מלשון המ"ב (סי' תרע"ז סק"ב) שכתב בזה"ל כי מדינא כשאשתו מדלקת נר חנוכה בביתו הוא יוצא ידי חובה בהדלקתה אף שהוא במקום רחוק מביתו וא"צ שוב להשתתף אפילו בפריטי עכ"ל, ואם הוא במקו' רחוק בודאי אין הזמנים שוים במקו' שהוא שם ומקו' דירתו שאשתו מדלקת, ומ"מ פשיטא לי' דיוצא י"ח בהדלקתה.…..אכן עדיין לא נתיישב דעתי בזה, דבודאי גם בגט אם הי' מקפיד באיזה יום יתן הגט, אם משנה השליחות בטל, וא"כ הרי בנד"ד יש קפידא באיזה יום מימי החנוכה ההדלקה, ובפרט אם ההדלקה היא קודם חנוכה דלא יצא י"ח…וא"כ האיך יכול הבעל לצאת בהדלקת נ"ח של אשתו, רק אם הי' להיפוך במקום הבעל מקדים לבוא הלילה, אז י"ל כנ"ל, דאף אם כשאשה מדלקת, כבר אצלו יום, אבל הוי עוד אותו יום מימי החנוכה כמו במקום אשתו, יכול לצאת בהדלקתה מטעם הנ"ל, אבל להיפוך קשה…ולכן למעשה יש לכוון שלא לצאת בהדלקת אשתו, ולהדליק בפ"ע או להשתתף בפריטי, כמו מי שאין לו בית כנ"ל
Guests and Travelers on Chanukah - R’ David Brofsky - torahmusings.com
Students in school or yeshiva often eat and sleep in different rooms, and even in different buildings if the cafeteria and dormitory are situated in different places on the campus. Where should one light in such a situation? Rabbi Moshe Feinstein maintains that students should light where they sleep, as the dining room is communal and not designated specifically for any particular student. He advises that students “draw lots” to determine who should stay and watch the lights to prevent a fire. Iggerot Moshe, Yoreh De’ah 3, 14:5 and Oraḥ Ḥayim 4, 70:3. Rabbi Yitzḥak Weiss (Minḥat Yitzḥak 7:48), Rabbi Binyamin Zilber (Az Nidberu 5, 38:2) and Rabbi Shmuel Wosner (Shevet HaLevi 3:83) concur. Some suggest that one who lights in a dormitory room should light at the door facing toward the hallway, while others prefer lighting at the window (Iggerot Moshe, Oraḥ Ḥayim 4, 70:3). In contrast, Ḥazon Ish (See Teshuvot VeHanhagot 2 342:11) and Rabbi Aharon Kotler (Cited by Rabbi Shimon Eider, Halachos of Ḥanukka, p. 37) rule that one should light where he eats, in accordance with Rema’s ruling noted above.
Summary:
The גמרא rules that a guest who has no one lighting for him at his home and is staying over at someone else’s home, should contribute funds towards the oil. However, if a family member (e.g. his wife) is lighting at his home, he need not contribute towards the host’s oil. The שפת אמת notes that this is clearly operating under the opinion that only the בעל הבית lights. The ר״ן explains that one may have thought that the guest, since he has no home on that night, is exempt from חנוכה (similar to מזוזה).
The רשב״א extends the הלכה of an אכסנאי to a boarder who is אוכל על שולחן בעל הבית, even if he has his own residence for sleeping. Such an individual is required to participate financially since he doesn’t have anyone lighting for him at another location. The טור extends this ruling to a (grown?) son at his father’s house. However, the טור cites the view of the רא״ש that if the boarder/son has a separate space for sleeping and has his own entrance to the public, he is responsible for lighting out of concern for חשד, since people wouldn’t know that he joins with the בעל הבית for meals. The שלחן ערוך follows this rulings.
The טור rules that even nowadays where the lighting is indoors and people know that one is eating somewhere else, nonetheless, there is a concern of חשד and the boarder should light individually. In contrast, the רשב”א rules that nowadays when we are light indoors, there is no such concern and the רמ״א codifies this position as normative.
The תרומת הדשן raises the possibility of one whose wife is lighting at home but he wants to light in his location as well with a ברכה. He cites one opinion who recommends doing so, citing two reason: (1) concern that one’s wife will forget to light and (2) that it is a form of מהדרין to have lighting both locations. He cites authorities that reject this proposal, noting that since he is פטור he would be considered a הדיוט for still doing the מצוה and especially reciting a ברכה. While the תרומת הדשן seems to support this latter objection, he ultimately concludes that based on our current practice of מהדרין מן המהדרין, he may light in his alternate location. The בית יוסף advises against making a ברכה (though this may be based on a different understanding of הידור). The טור cites the view of the שר שלום that it is also a form of הידור to have all members of the חצר light independently. It would seem that this is a lighter version of the הידור of the רמ״א; while not everyone would suggest that all of the בני הבית should light, there are those that would support the idea of מהדרין when there is someone is not of the בני הבית but residing with the בני הבית lighting independently.
The מ״א, as developed in the משנה ברורה, seems to extend the option proposed by the תרומת הדשן and obligates a guest to light in the host’s home, given that nowadays we light indoors and not outside. A similar sentiment and approach is expressed in the מהרי״ל.
The פרי חדש and ט״ז develop a working definition of the length of time necessary at the host’s home (e.g. a few hours vs. overnight) to establish residence for purposes of being able to be considered an אכסנאי, with the ability to light and/or join with the host lighting. The תשובות והנהגות addresses whether one who stays over through שבת, returning מוצאי שבת, is able to light at the host’s home on מוצאי שבת.
The מנחת יצחק addresses the question of relying on the lighting of spouse where the two spouses are in different time zones.
No comments:
Post a Comment