תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלא עמוד ב
עולא הוה יהיב מתנתא לכהנתא, איתיביה רבא לעולא: מנחת כהנת - נאכלת, מנחת כהן - אינה נאכלת ואי אמרת כהן ואפילו כהנת והכתיב: הוכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל! אמר ליה: רבי, מטונך! אהרן ובניו כתובין בפרשה. דבי רבי ישמעאל תנא: כהן ולא כהנת, וילמוד סתום מן המפורש, דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא: כהן ואפילו כהנת, הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. רב כהנא (רש״י: ישראל הוה ואשתו כהנת) אכל בשביל אשתו, רב פפא אכל בשביל אשתו, רב יימר אכל בשביל אשתו, רב אידי בר אבין אכל בשביל אשתו….והלכתא כוותיה דעולא
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ט הלכה א - כ
מצות עשה ליתן כל זובח בהמה טהורה לכהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר וזה יהיה משפט הכהנים...הכהנת אוכלת המתנות אע"פ שהיא נשואה לישראל מפני שאין בהן קדושה, ולא עוד אלא הבעל אוכל מתנות בגלל אשתו
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מתנות כהונה סימן סא סעיף א - סעיף ח
חייב ליתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה של שור ושה….נותנים אותם לכהנת, אפילו היא נשואה לישראל, והנותנם לבעלה ישראל קיים מצות נתינה. וכל שכן שבעלה ישראל פטור מן המתנות.
ים של שלמה מסכת חולין פרק י
ונראה בעיני, דאפילו היכא שאיכא כהן גמור יכול ליתן לכהנת, ואם יש כהן עם הארץ, והיא אשת חבר, טוב ליתן לאשת חבר כחבר
שיטת תוספות
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ח עמוד א
כי הא דרב כהנא שקיל סודרא מבי פדיון הבן, אמר ליה: לדידי חזי לי חמש סלעים
תוספות מסכת קידושין דף ח עמוד א
רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן - משמע הכא דרב כהנא היה כהן ותימה דבסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) משמע דלא היה כהן דקאמר אי לאו דנסיבי כהנתא לא גלאי וי"ל דתרי רב כהנא הוו אי נמי י"ל דבשביל אשתו היה לוקח כדאשכחן בפרק הזרוע (חולין דף קלב.) רב כהנא אכל בשביל אשתו
תוספות מסכת פסחים דף מט עמוד ב
אמר רב כהנא אי לאו דנסיבי כהנתא לא גלאי - משמע שלא היה כהן והא דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ח.) רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן בשביל אשתו היה לוקח כדאמרינן בפ' הזרוע (חולין דף קלב.) רב כהנא הוה אכיל בשביל אשתו והא דאמר בפרק ערבי פסחים (לקמן קיג.) א"ל רב לרב כהנא פשוט נבילתא בשוקא ושקול אגרא ולא תימא כהנא [וגברא] רבא אנא לא בשביל שהיה כהן אלא שכך היה שמו.
שו"ת הרשב"א חלק א סימן יח
וכן מתנות כהונה אין מברכין על נתינתן דאין הישראל נותן משלו אלא שהשם יתברך זכה אותן לכהן ומשלחן גבוה קא זכו. ונתינת שקל בשנה כיוצא בו וכדכתיב (דברי הימים א כט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. אבל על פדיון הבן ועל הפרשת חלה ומעשרות מברך מפני שאינו מברך על הנתינה אלא על ההפרשה ועל הפדיון שתלויין בו.
רץ כצבי חלק ב (ר׳ צבי רייזמן, מלוס אנג׳לס) - ענייני כהונה - סימן יז
ולפי זה מבוארת היטב שיטת התוס' בקידושין שהבאנו בתחילת הדברים שכהנת יכולה גם כן לקבל מעות פדיון הבן וגם ישראל שנשא כהנת יכול לקבל בגלל אשתו שהרי כמו שנתבאר לעיל שכל מה שעושה הכהן בענין פדיון הבן אינו בגדר קבלה של מעות פדיון ואין לזה שום שם של קבלת מעות והוא רק כמעשה קוף בעלמא אם כן מה לי כהן או כהנת או ישראל הנשוי לכהנת יש רק צורך שיעביר דרך כהן ואז זה יחשב שהכהן פדה אותו כי הפדיון עבר דרכו
שאר ראשונים
רא"ש מסכת בכורות הלכות פדיון בכור סימן ד
ואין ליתן לכהנת בכור בהמה ולא פדיון הבן. דאמר בפ' הזרוע (דף קלא ב) עולא יהיב מתנתא לכהנתא אלמא קסבר עולא כהן ואפילו כהנת איתיביה רבא לעולא מנחת כהנת נאכלת מנחת כהן אין נאכלת ואי אמרת כהן ואפי' כהנת והכתיב כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. אמר ליה ומטונך אהרן ובניו כתיב בפרשה. אלמא דפשיטא כל היכא דכתיב אהרן ובניו אמרינן כהן ולא כהנת ובפרשת מדבר סיני כתיב ויתן משה את כסף (העודפים) לאהרן ולבניו ואיתקש להדדי בכור אדם ובכור בהמה טמאה דלא כפי' רש"י בפ"ק דקידושין גבי הא דרב כהנא שקל סודרא לפדיון הבן דרב כהנא לא היה כהן אלא בשביל אשתו היה לוקח שהיתה כהנת
מעדני יום טוב מסכת בכורות הלכות פדיון בכור אות
ודלא כפירש"י בפרק קמא דקידושין דף ח. בפ' דלעיל בסימן י' מייתי לה רבינו ובדפוס קושטנטינ' גם בדפוס חדש וישן ובקצור ב"י כתב דלא כפירוש רש"י ואף הב"י ר"ס ש"ה העתיק ודלא כפירוש רש"י ולא נמצא כלום מזה בפירוש רש"י ולכן נ"ל שצריך לומר ולא כפירש ר"י שכן נמצא דתוספות והעתקתי דבריהם לעיל שם:
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תתלו
ומורי הר"ם שיחיה נשאל אם יכולין ליתן לכהנת בכור לפדותו? והשיב דלא. וראיה מפרק הזרוע והלחיים (דף קל"א ב') עולא יהיב מתנתא לכהנת אלמא קא סבר עולא כהן ואפילו כהנת. איתביה רבא לעולא מנחת כהנת נאכלת. ואי אמרת כהן ואפילו כהנת הכתיב (ויקרא ו') כל מנחת כהן כליל. אמר ליה ומטונך אהרן ובניו כתיב. אלמא דפשיטא ליה כל היכא דכתב אהרן ובניו אמרינן כהן ולא כהנת. ובפרשה במדבר סיני כתב (במדבר ג') ויתן משה את כסף הפדוים לאהרן. ודלא כפי' ר"י שפי' בפ"ק דקידושין (דף ח') גבי כי הא דרב כהנא לא היה כהן אלא בשביל אשתו שהיתה כהנת.
ספר החינוך פרשת קרח מצוה שצב
חמש סלעים של פדיון, האב יכול ליתנם לכהן אחד או לכהנים הרבה, והחיוב ליתנו לכהן זכר ולא לכהנת, דאהרן ובניו כתיב בכסף פדיון בכור [במדבר ג', מ"ח]
רמב"ם הלכות ביכורים פרק יא הלכה ה
הפודה את בנו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן, וחוזר ומברך שהחיינו, ואח"כ נותן הפדיון לכהן, ואם פדה עצמו מברך לפדות הבכור ומברך שהחיינו
פני יהושע מסכת קידושין דף ח עמוד א
תוספות בד"ה רב כהנא כו'. א"כ יש לומר דבשביל אשתו היה לוקח כדאשכחן כו' עכ"ל. כוונתו דכי היכי דאיכא למ"ד התם כהן אפילו כהנת ה"נ איכא למימר בכל מתנות כהונה כדאשכחן נמי בתרומה וחזה ושוק, כן נראה לי בכוונתן אלא שלא מצאתי להם חבר בזה אלא דוקא היכא דגלי קרא:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות פדיון בכור סימן שה סעיף ג
אלו החמשה סלעים נותנין לכהן בכסף או בשוה כסף מכל דבר שירצה
רבי עקיבא איגר יורה דעה סימן סא סעיף ח
נותנים אותם לכהנת. הנה בשארי מתנות כהונה כגון פדיון הבן וכדומה לא נתפרש דינו להדיא ונראה דתליא בזה דלעולא דאמר כהן ואפילו כהנת במשמע...והלכתא כעולא ממילא דגם בשאר מתנות כהונה הכי….ובתוספות קידושין כתבו בחד תירוצא דרב כהנא שקיל פדיון הבן בשביל אשתו...וראיתי בפ"י קידושין דתמה על תוספות הנ"ל דדוקא במתנות דגלי קרא אבל לא בעלמא ונפלאתי דנהי דלראב"י הכי הוא אבל לעולא הא ליכא לימוד במתנות אלא מסברא דכהן אפילו כהנת משמע א"כ י"ל דר"כ ס"ל כעולא ולדינא צ"ע שוב ראיתי שהרא"ש סוף בכורות ובת' הרשב"א סימן תתל"ז כתבו בפדיון הבן דוקא לזכרים...וכ"כ הרמב"ם (פ"א מהל' בכורים ה"י)
שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן שא
נאמר לי שאמרו שמה משמי לפדות הבן על ידי ישראל שלוקח בשביל אשתו כהנת ואמרתי להר"ר אברהם מפה להשיב שמה כי לא יצא כן ממני….אמרתי כבר אפשר לשיטת התוס' על ידי כהנת נשואה לישראל וגם הפלגתי כי רגיל הייתי ליתן מתנות כהונה זרוע לחיי' וקיבה לגיסי ז"ל בעל כהנת….אבל מפדיון חלילה לי להכריע בין תוס' והרא"ש….ופני יהושע שם במס' קידושין כ' דמאי דס"ל דיכול ליתן פדיון הבן לבעל כהנת כמו מתנות כהונה לא מצא להם חבר עכ"ד משמע גם חולק לא מצא עליהם גם לא הזכיר מה"ת לחלק בין פדיון למתנו' כהונה ובמכ"ה נעלם ממנו דברי הרא"ש סוף בכורות שכ' לחלוק אפיר"י דקידושין דבחולין קל"א ע"ב מוכח דוקא מתנות כהונה אמרי' כהן אפי' כהנת במשמע מה שאין כן היכי דכתיב אהרן ובניו קא ממעט בנות ובפ' במדבר כתיב ונחתי כסף הפדוים לאהרן ובניו אמעטו בנות עכ"ד וכ"כ הטי"ד רסי' ש"ה שיפדנו מכהן ולא מכהנת אמנם בש"ע התחכם אף על פי שבסי' ס"א במתנות כהונה כ' להדיא דיכול ליתנם לבעל כהנת מ"מ הכא הניח הדבר סתום וסתמו שלא ליתן אלא לכהן ולא לכהנת וכ"ה להדי' הרא"ה בס' החינוך פ' קרח סי' שצ"ב מאותו טעם בעצמו שכ' הרא"ש ז"ל דאהרן ובניו כתי' וכיון דפשיטא להו להרא"ה והרא"ש והטור לאיסור לא שבקינן פשיטותא דהני מפני ספיקן של בעלי התוס' ז"ל. והנה עינינו רואות שע"כ גם רבותינו בעלי התוס' ז"ל לא נעלם מהם סברת הרא"ה והרא"ש הנ"ל דאם לא כן מה עלה על דעתם לומר ועי"ל תרי רב כהנא הוה הא פשיטא דמותר ליטול בשביל אשתו כמוכח בההיא דחולין דאכל בשביל אשתו ע"כ ס"ל לחלק משום דכתי' בפדיון אהרן ובניו ואם כן מצוה להבין איך לא נשמרו מזה בתי' א' ואולי סבירא ליה כיון דבפ' קרח לא כתי' אהרן ובניו לא ילפי' דורות מפדיון מדבר אף על גב דילפי' ממדבר לפטור בני כהנים ולוים כמבואר במס' בכורו' ד' ע"א מ"מ יש לחלק כן צריכים לדחוק. אמנם נ"ל לפמ"ש בירושלמי...משמע דירושלמי פליג אתלמודא דידן ולא יליף מסתם אהרן ובניו וס"ל בניו אפי' בנות משמע ….נמצא י"ל רב כהנא דשקל סודרא בפדיון ס"ל כהירושלמי ודלא כסתמא דש"ס דחולין ואפשר דהלכה כן כיון דעבד עובדא ומעשה רב….וצ"ע קצת איך ליתן מתנות כהונה או מכ"ש פדיון לאשה שיש לה בעל ישראל או מכ"ש לבעלה בשבילה הא גוזל השבט דה' סלעים או זרוע לחיים וקיבה שנותן לאשה קנתה הגוף והפירות לבעל וממילא חזר חסרה לי' שווי הפירות ולא יהיב להשבט כל הסך המגיע אם לא שיתן לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה….מ"מ נלענ"ד מי שלאחר כל הטרחות א"א לו להגיע לכהן ביום פדיונו וכבר הגיע לגבורו' או שהוא מן הזריזי' ואינו רוצה להשהות כי מי יודע מה יולד יום עכ"פ יתן ביומו לכהנת בלי ברכה ויהיה מתנה שאינה מתכוון לצאת בה אלא אם לא יזכה למצוא כהן ואם ימצא כהן אחר כך יחזור ויפדה בברכה כראויה כי אז לא יי"ח למפרע...ונ"ל אם קשה עליו ליתן סכום הפדיון שני פעמים יכול ליתן לכהנת על מנת להחזיר אפי' לכתחילה ואין בזה משום גזירה שתהי' רגילה לעשות כן
פתחי תשובה יורה דעה סימן שה ס״ק ה
ע' בת' חתם סופר סימן ש"א בענין אם יכול ליתן פדיון הבן לבעל כהנת כמו מת"כ לעיל סי' ס"א ס"ח והביא דברי התוס' פ"ק דקידושין והרא"ש סוף בכורות ופלפל בדבריהם ומסיק כיון דפשיטא להו להרא"ה (בס' החינוך פ' קרח) והרא"ש והטור לאיסור לא שבקינן פשיטותא דהני מפני ספיקן של בעלי התוס' ומ"מ נראה מי שלאחר כל הטירחות א"א לו להגיע לכהן ביום פדיונו ואינו רוצה להשהות כי מי יודע מה יולד יום. עכ"פ יתן ביומו לכהנת בלי ברכה ויהיה מתנה שאינו מכוין לצאת בה אלא אם לא יזכה למצוא כהן ואם ימצא כהן אח"כ יחזור ויפדה בברכה כראוי כי אז לא יצא י"ח למפרע כי כן אנו מתנין בהנחת תפילין דר"ת כו' ואם קשה עליו ליתן סכום הפדיון שתי פעמים יכול ליתן לכהנת ע"מ להחזיר אפילו לכתחילה ע"ש
שו"ת מהרי"א הלוי חלק א סימן כ
והנה מעכת"ה נשאל באחד שהי' צריך לעשות פדיון הבן ואמרה אם אביו שהיא כהנת שברצונה לקבל לעצמה המעות שהיא כהנת. ומעכ"ת פלפל בדברי התוס' קדושין דף ח'...ואח"כ הביא שהרא"ש סוף בכורות חולק ע"ז. ומעכ"ת תמה על הב"י והשו"ע שלא הביאו מחלוקת הקדמונים הנז'...ועי' בשו"ת ח"ס סי' ש"ח שגם הוא דעתו כן שלא ליתן לכהנת כי אם בדליכא כהן ע"ש. ולפענ"ד נראה שאין לסמוך כלל ע"ז דלא שבקינן דעת הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והטור והב"י מפני ספיקן של התוס'. והכי נקטינן
פדיון הבן כהלכתו פרק ה אות יג
פדיון הבן ניתן רק לזכרי כהונה שנאמר בו (במדבר ג, מח): ונתת הכסף לאהרן ובניו, בנים ולא בנות, ואין פודים אצל כהנת וכל שכן שאין פודים אצל ישראלית שהיא אשת כהן
קובץ יהודה יעלה - הרב משה הלוי אהרון פליישמאן - בדין נתינת מתנות כהונה לכהנת ובעלה - עמוד רכה
קול צבי (ישיבת רי״א) - ר׳ יעקב יפה - חלק י-יא עמוד 202 - בענין נתינת דמי פדיון הבן לכהנת
Summary:
There is no explicit גמרא that addresses whether פדיון הבן may be performed through a בת כהן.
However, the גמרא does rule that a woman may accept מתנות כהונה in general. This ruling is codified by the רמב״ם and שלחן ערוך, and emphasized by the comments of the ים של שלמה.
Interestingly, תוספות (in two locations) deduce from the מתנות כהונה discussion and a separated גמראthat a בת כהן may accept the ה׳ סלעים for פדיון הבן, and if she is married, even her husband may accept the funds.
However, the רשב״א and רא״ש both challenge this ruling, utilizing the applied by the גמרא to note that where the phrasing אהרון ובניו is employed, this serves to exclude a בת כהן. Based on the implicit comments of the רמב״ם and the explicit ruling of the ספר החינוך it is understood that they also take the position that a כהנת or בת כהן may not accept money to facilitate the מצוה of פדיון הבן. In fact the פני יהושע characterizes the opinion of תוספות as a lonely opinion, without any support. Neither the שלחן ערוך nor the רמ״א cite the position of תוספות as normative.
However, it is of note that while ר׳ עקיבא איגר does not rule in accordance with תוספות he seems to leave the matter open to debate to a degree, closing the with the phrasing צריך עיון. Moreover, the חתם סופר actually recommends relying on the opinion of תוספות as a בדיעבד, directing one to give the funds to a כהנת without a ברכה, including a condition to perform the מצוה with a male כהן at a later date. The שו"ת מהרי"א הלוי rejects the חתם סופר.
