רמב"ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה טו
כמה שיעור העיסה שחייבת בחלה...כמו ארבעים ושלש ביצים בינוניות וחומש ביצה
Halachos of Hafrashas Challah, Rabbi Eliyahu W. Ferrell; https://oukosher.org/blog/consumer-kosher/halachos-of-hafrashas-challah/
If one bakes with the volume of 43 1/5 beitzim of flour, one must be mafrish challah. There is a difference of opinion when translating this amount into contemporary terms. According to some opinions, one is obligated to separate challah when kneading dough that contains more than 2 2/3 pounds of flour. Others have the practice to separate challah only if the dough is made with close to four pounds of flour. However, the common practice is to recite a beracha only if five pounds of flour is used in the dough.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה טז
אסור לאדם לעשות עיסתו פחות פחות מכשיעור כדי לפוטרה מן החלה
משנה מסכת חלה פרק א משנה ז
נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה יט
נחתום שעשה עיסה לעשותה שאור לחלקה חייבת בחלה, שאם לא תמכר יעשנה פת, אבל העושה עיסה לחלקה בצק פטורה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות חלה סימן שכו סעיף ב
נחתום שעשה עיסה לעשותה שאור לחלקה, חייבת בחלה, שאם לא תמכר יעשנה פת. אבל (שאר אדם) העושה עיסה לחלקה בבצק, פטורה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות חלה סימן שכו סעיף ד
שנים שעשו עיסה כשיעור וחלקוה, ואח"כ הוסיף כל אחד על חלקו עד שהשלימו לכשיעור, ה"ז פטורה, שכבר היתה להם שעת חובה, והם היו פטורים באותה שעה מפני שעשאוה לחלק הגה: וה"ה באדם אחד שעשה ב' קבין ודעתו לחלקם, וחלקם. אבל אם לא עשאם ע"מ לחלקם, לא מהני החלוקה אח"כ - טור
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק א
מתיב ר' יוחנן לר"ש בן לקיש….נחתום לא בדעתו הדבר תלוי. בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות והוא חוזר ועושה אותה עיסה
שו"ת שבט הלוי חלק ב סימן קעט - א-ב
אבאר בעזה"י דין העושה עיסה לחלק...וקודם שנבאר צדדי ההלכה בזה, עלינו לעמוד על עיקר טעמו של ר' יוחנן דעושה עיסה לחלקה בצק פטור, והנה במשנתינו פ"ק דחלה מ"ו, חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור, וכתב הר"ש אפילו לא קדשו כלל פטור כיון דגלגלן לקדשן מידי דהוי אלמכור בשוק לולא דתלוי בדעת הלקוחות...והיה נראה לענ"ד דהחילוק ביניהם פשוט דעושה עיסה ע"מ לחלק באמת אין שום ריעותא בגלגול עצמו רק כיון דעושה ע"מ לחלק השיעור חשבינן כאלו מחולק כבר והו"ל פחות מכשיעור, וכיון דעושה רק ע"מ לחלק אחרי האפיה דמחוסר עוד לישה ואפיה אין אנו חושבים את העיסה עדיין פחות מכשיעור כיון דדעתו לחלקו רק אחרי האפיה ובמציאות בלא"ה הוא שיעור שלם באמת ושוב אין כאן ריעותא כלל בגלגול, משא"כ בעושה ע"מ להקדישו דאין הריעותא מצד שחושבים אותו כבר קדושה, אלא כיון דעיסה זו לא נעשית להדיוט ולא יהנה ממנה א"כ מעיקרא לא הוי עריסותיכם דסו"ס עושה להקדש ולא להדיוט
חלה כהלכתה עמוד קלז
בשו״ת שבט הלוי מדייק בדברי הרמב"ן שאין הפטור משום שמחשיבים העיסה כאילו כבר מחולקת מעכשיו אלא שכיון שאין עיסה חייבת בחלה אלא מצד סופה שעומדת להיות לחם ע"כ מודדין כל חשיבותה לפי סופה וכיון דמיועדת להחלק לפני היותה לחם חסר בחשיבותה ואינה חייבת בחלה
ש"ך יורה דעה סימן שכו ס״ק ה
אבל שאר אדם העושה עיסה לחלקה בבצק. לאנשים הרבה שלא יהא באחת מהן שיעור חלה פטורה אבל אין דעתו לחלק בצק אע"פ שדעתו לחלקה אחר אפייה חייבת
ב"ח יורה דעה סימן שכו
פירוש בעל הבית שעשה עיסה גדולה לחלקה לבני ביתו ליתן לכל אחד ואחד חלק אחד שלא יהא בו כשיעור פטורה שהרי בדעתו תלוי ליתן לכל אחד ואחד ומסתמא ודאי לא יחזור מדעתו אלא שיחלקה לחלקים קטנים שאין בהם כשיעור הילכך פטורה
שו"ת בית אפרים (ר׳ אפרים זלמן מרגליות, 1760 - 1828) יורה דעה סימן סט
הלכות חלה, אלה במה שנוהגין ליקח חלה אע"פ שמחלקין העיסה לכמה חלקים שאין בכ"א שיעור חלה אי אריך למעבד הכי: תשובה הנה דעת הפוסקים ביורה דעה סי' שכ"ו דהא דאיתמר מתני' העושה עיסה לחלקה בצק פטורה מן החלה היינו אם רוצה לחלקה לאנשים הרבה אבל בשביל שהוא מחלק לעצמו לא מיקרי עושה לחלק. אך לכאורה צ"ע ממ"ש התוס' בברכות דף ל"ח שרבינו יחיאל הי' מסופק אם ווירמייש"ש חייב' בחלה משום דעושה עיסתו בצק כדי לחלקה פטורה מן החלה דלית בהו שיעורא ה"נ גבי ווירמיש"ש נמי פעמים מחלקן שאין משימין שיעור חלה בקדירה א'....הרי מבואר דאף שמחלק לעצמו מקרי עשוי לחלק….ולענ"ד אין דברי רבינו יחיאל סותרים כלל למשמעות הפוסקי' הנ"ל….צ"ל דדוקא בעושה לחלק שלא יהא כשיעור דהעומד ליחלוק כחלוק דמי משא"כ כשדעתו לסופגנין שאין קפידא לענין חלה רק על שעת הגלגול ולא שייך בכה"ג לומר דרואין אותה כאילו הוא עכשיו סופגנין...שהרי כל שעה הם בידו לצרף אותם כל זמן שהם בצק ואף לאחר שנאפו עדיין יש בידו לצרפם בסל משא"כ כשמחלק אותם לאנשים הרבה שאין מצטרפין יחד אח"כ אז כיון דבשעת גלגול היה דעתו לחלקה רואין אותה כאלו כבר נתחלקה ולפ"ז א"ש דאע"ג דבאדם א' שדעתו לחלק לבצקים קטנות ולעשות גלוסקאות לאפותם שפיר הם כאלו לא נתחלקה כלל כיון דאכתי חזי לאצטרופי בתנור או בסל מ"מ כשנותן אותם בקדרות לעשות מהם סופגנין שוב א"א לצרף אותם יחד ומה לי אם גלגל העיסה ע"מ לחלקה בצק לאנשים הרבה או גלגל העיסה ע"מ לחלקה בקדרות הרבה כיון דאז הם נעשים סופגנין ובטל מינייהו תורת חלה….ולפמ"ש דכיון דאין דעתם לחלקה לגמרי שהרי סופם להחזיר ולהצטרפם בתנור או בסל מעיקר' כאילו עשאה ע"ד שלא לחלק כלל דמיא ועוד יש לעיין בזה הרבה ולא עת האסף פה דברי זעירא מן חברייא:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד
פתחי תשובה יורה דעה סימן שכו ס״ק ב
כתבו הלבוש והדרישה וב"ח דדוקא אם רוצה לחלקה לאנשים הרבה אבל בשביל שהוא מחלק לעצמו לא מקרי עושה לחלק וכתבו כן ליישב מנהגינו שנוהגות הנשים בע"ש ללוש רק שיעור חלה ונוטלים חלה ומברכים אף דדעתם לחלק לחמים שקורין קיטקי"ש שאין בהם שיעור חלה משום דלא הוי לחלקה לאנשים הרבה ועיין בתשובת בית אפרים חי"ד סי' ס"ט שכ' דמדברי התוס' בברכות דף ל"ח וש"פ מבואר דליתא לחילוק זה. וכבר עמד ע"ז גם בספר תפל"מ וע' במעדני מלך הלכות חלה שכ' חילוק אחר דדוקא אם מחלקה שלא לאפות עכשיו הכל אלא מסעודה לסעודה אחרת כמו משחרית לערבית אבל המחלק עיסת בצק לאפות מיד הכל לא נפטר ע"ש וגם חילוק זה דחה בס' תפל"מ שם דמתוס' הנ"ל לא משמע כן. ובתשו' בית אפרים שם כתב ליישב המנהג דדוקא אם דעתו לחלקו באופן שלא יבואו אח"כ לידי צירוף לעולם שאז היא חלוקה המתקיימת פטורה ואין חילוק בין איש א' לאנשים הרבה אבל אם דעתו לצרפה בעת אפיה ורודים ונותנים לסל אחד ואין חלוקת הבצק הזה סופה להתקיים לא מקרי עושה לחלק ע"ש
שמירת שבת כהלכתה סימן מב אות יא
המכין עיסה כשיעור חלה על דעת לחלקה אחרי האפיה לחלקים שכל אחד מהם פחות מן השיעור למשל כדי לשמור חלק מן המאפה לשבת אחרת הרי הוא חייב בחלה ואף יברך על הפרשה זו, וגם כשהוא מכין עיסה כדי לחלקה בעודה בצק כלומר לפני האפיה כדי לשמור חלק ממנה לשבת אחרת ואין בכל חלק שיעור חלה גם הוא חייב בחלה ואולם אז אין לברך על הפרשה זו
חזון איש יורה דעה סימן קצח אות ג
ונראה דהא דעושה עיסה לחלקה בצק פטורה היינו לחלקה ולהקפיד על תערבותן אחר החלוקה, דאם אחר החלוקה נמי אינו מקפיד על נשיכתן זו בזו לא גרע מה שעשה מתחלה עיסה אחת מעשה שתי עיסות ונשכו זו בזו, אבל כשדעתו לחלקן ולעשותן בדפוסים מיוחדים או למשוח פניהן של מקצתן בביצים ושמן וכיו״ב שיקפיד אחר חלוקתן על נשיכתן זו בזו זה מקרי ע״מ לחלק, ואם דעתו לחלקן רק משום שרוצה בפתין קטנות ולא יקפיד על נשיכתן גם אחר חלוקה זה לא מקרי ע״מ לחלק, ואין חילוק בין איש אחד לב׳ אנשים, אלא בין מקפיד אחר חלוקה לאינו מקפיד, וממילא נשמע דלחלק לב׳ בני אדם פטורה, כיון דסתם שנים מקפידין ולאדם אחד חייבת דסתם אחד אינו מקפיד, אבל ביודע שיקפיד אפי׳ באדם א׳ פטורה, ואם ידוע שלא יקפידו אפי׳ ב׳ בני אדם חייבת
Summary:
The משנה rules that while a baker is obligated to separate חלה even when the dough will subsequently be separated into smaller batches, the same rule does not apply by individuals. With individuals, where the dough will subsequently be divided and baked separately, then it is not obligated in חלה. The חלה כהלכתה explains based on the שבט הלוי the reasoning: while the הפרשה is happening pre-baking, the act of separating חלה is being performed on the basis of the future bread.
A key question emerges as to the definition of what it means כדי לחלק. The ש״ך explains that where the dough is separated to make separate loaves for different people, then initial dough is exempt from חלה. The ב״ח takes this a slight step further and even exempts the dough from חלה where it is going to be divided into smaller loaves among members of the same family.
A second approach is outlined by the בית אפרים: he is hesitant to allow/require חלה to be separated even where the resulting loaves will be consumed by the same individual. He seems to indicate that the resulting loaves should be re-joined together in one basket post-baking.
The מעדני מלך presents a third explanation, focusing on when the various loaves are baked to be eaten. Where they will be baked separately, to be eaten at separate meals, then the dough is exempt from חלה. (It does not appear to be clear how he would rule if they are being baked at the same time, to be eaten at different meals. The שמירת שבת requires חלה where the baking will occur at the same time, even where the consumption will be at a later time. However, if the dough will not be baked at the same time, then חלה should be separated but without a ברכה.
The חזון איש presents a fourth possible explanation: he rules that where the baker will be מקפיד on mixing the batches (e.g. different recipes), then this is considered כדי לחלק and the dough is exempt from חלה.
No comments:
Post a Comment